תביעה נגד מכללה בגלל אי השלמת לימודים וקבלת תעודת גמר

תביעה נגד מכללה בגלל אי השלמת לימודים וקבלת תעודת גמר

תביעת פיצויים של תלמידה במכללה, אשר לא השלימה את לימודיה במכללה ולא קיבלה תעודת גמר, כשעל פי טענתה, האשמה בתוצאת הדברים נעוצה בהתנהלות המכללה הנתבעת.

רקע וטענות הצדדים:
1. הנתבעת מפעילה בית ספר למלונאות (להלן:- "הנתבעת" או "המכללה"), אשר במועדים הרלוונטיים לתובענה הפעילה באשקלון שלוחה של המכללה אותה ניהלה בטבריה.

2. במהלך שנת 2006 נרשמה התובעת ללימודי "מנהל מלונאות" אצל הנתבעת, לאחר שהופנתה אליה על ידי לשכת התעסוקה באשדוד.
בתביעתה שלפניי, טוענת התובעת למעשי הונאה, הטעיה, מרמה, מצגי שווא וניצול ציני של תלמידי המכללה על ידי הנתבעת במהלך שנת הלימודים במכללה, באופן שגרם לתובעת לנזקים בהיקף של 255,346 ש"ח, אותם היא תובעת במסגרת התובענה שלפניי.

3. התובעת טוענת, כי ביום 26.7.06 התקבלה אצל הנתבעת לקורס "מנהל מלונאות", אשר נפתח כשבועיים קודם לכן, ביום 10.7.06 בשלוחת הנתבעת באשקלון.
התובעת נרשמה לקורס ושילמה את תמורתו בסכום של 8,200 ₪ וכן שילמה עבור הנפקת כרטיס סטודנט ועבור בגדי טבחות, כאשר הן תעודת הסטודנט והן בגדי הטבחות לא התקבלו.

לטענת התובעת, לימודי התלמידים במכללה שולבו בלימודים באוניברסיטת בר אילן, כשומעים חופשיים, בשלוחת מכללת אשקלון, כאשר לא הוברר לתובעת מעמדה כ"שומע חופשי" במכללת אשקלון והוצג לפניה מצג שווא, לפיו, במסגרת לימודיה במכללה היא זכאית לקבל תעודת גמר לאחר שתיבחן.

לטענת התובעת, במהלך ראיון הקבלה שהתקיים לה אצל הנתבעת, הובטחו לה ההבטחות כדלקמן: פריסת תשלומים או הנחה בת 50% על תשלום במזומן, זכאות למלגה בשיעור של עד 50% מעלות הקורס, זכאות להחזר נסיעות בכיוון אחד, קרדיט של 10 נקודות אקדמאיות להמשך לימודים לתואר ראשון, התחייבות להעסקה באחד ממלונות רשת פתאל ותעודה מקצועית בינלאומית.

התובעת טוענת, כי לבד מאפשרות פריסת עלות הקורס לתשלומים, לא עמדה הנתבעת באף לא אחת מהתחייבויותיה, כאשר על מנת שלא לקיים את התחייבותה להעסיק את בוגריה לאחר סיום הלימודים, פעלה הנתבעת להכשלת הסטודנטים, כך שבסופו של קורס לא יסיימו את הקורס סטודנטים רבים. עוד טוענת התובעת, כי על מנת להכשיל את הסטודנטים ולנצלם, דאגה הנתבעת, כי תקופת ההכשרה המעשית של הסטודנטים, שהתקיימה בבתי מלון שונים, תיעשה ב"עונה הבוערת", כך שתוכל להשתמש בסטודנטים ככח עבודה זול. בפועל טוענת התובעת, כי מתוך כ-25 סטודנטים שהחלו את הלימודים, פרשו כעשרה סטודנטים במהלך הקורס ומבין כ-15 מסיימיו, רק חמישה השתתפו בטקס הסיום של הקורס, זאת על מנת להימנע מהעסקתם.

לטענת התובעת, תוך כדי תקופת ההכשרה המקצועית (סטאז'), נדרשו הסטודנטים לעבודה פיזית קשה, כגון ניקוי המלון, שטיפה, עבודות מטבח ותחזוקה, שאין בינם ובין תכני הלימודים במכללה דבר.

כמו כן, במהלך תקפות ההכשרה המקצעות, לא עמדה הנתבעת בהתחייבותה לדאוג לנתבעת לביגוד ולכלכלה וכן לא פיקחה על שעות העבודה, כך שהנתבעת עבדה שעות רבות מעבר לנדרש לצורך התמחותה.

עוד טוענת התובעת, כי במהלך תקופת ההכשרה המקצועית, בימי חג השבועות, בהם לא התקיימה הכשרה מקצועית, עבדה שעות ארוכות, בין 10 ל-17 שעות ביום, אמנם לשם שכר, אך בשעות רצופות, ללא הפסקה.

כן טוענת התובעת, כי עבדה בעבודות שאין בינן לבין מנהל מלונאות דבר, כשהיא עובדת בעבודה קשה, התובעת אשר את מרבית תקופת ההתמחות שלה עבדה במחלקת מזון ומשקאות, נאלצה לעבוד בניקיון, פינוי ועבודות נוספות כולל שטיפת כלים במטבח, לאחר מכן אף בחדרי האוכל של המלון והכל ללא כל הפסקה או מנוחה. התובעת אף עבדה שלושה ימים בניקיון חדרים ולעומת זאת, רק כיומיים במחלקת הקבלה, שהיא מחלקה חשובה.
התובעת טוענת, כי תקופת ההתמחות התנהלה באופן שבו התובעת עובדת כ"פועלת דחק" ולא כמתלמדת, אשר מצוותים אליה מאמן מיומן ממנו תוכל ללמוד על העבודה, תוך מתן הסבריו לאופן ביצוע העבודות ולנהלים השונים בבית המלון.

עוד טוענת התובעת, כי המגורים במלון היו קשים, התובעת שוכנה במבנה נטוש, ללא מים במקלחות, ללא חשמל וללא, מצעים, מגבות וחומרי ניקוי וכן המלון לא סיפק מזון ושתיה.

עוד טוענת התובעת, כי בזמן שעבדה במלון באילת, פרסמה הנתבעת במכללה הודעה בדבר מועד בו על התובעת להגיש עבודת גמר. התובעת לא ידעה על המועד להגשת העבודה, כאשר הנתבעת, אשר יודעת, כי התובעת שוהה במלון באילת, אינה חשופה למידע שמצוי במכללה, אינה טורחת לעדכן את התובעת במידע זה.
עוד טוענת התובעת, כי מועד הגשת העבודה נקבע במכוון למועד בו שוהה התובעת בתקופת ההתמחות, כאשר היא דחוקה בזמן ואינה פנויה לבצע את מטלותיה העיוניות, ואף לאחר מכן, לא התאפשר לתובעת להשלים את מטלותיה.

התובעת טוענת, כי בשל מחדליה האמורים, נגרמו לה הנזקים כדלקמן:
התובעת נאלצה להיות מודחת מהקורס, לאחר שהוכשלה בו במכוון וקיבלה יחס מזלזל ולתובעת נגרמה עוגמת נפש, אותה היא מעריכה בסכום של 50,000 ₪.
התובעת זכאית להשבת דמי הקורס בסכום של 8,200 ₪.
התובעת זכאית להחזר הוצאות נלוות, כגון בגדי טבחות, כרטיס סטודנט שלא סופק והשלמת נסיעות וכלכלה בסכום כולל של 2,146 ₪.
אובדן הכנסה בתקופת הקורס, למשך 10.5 חודשים- 55,000 ₪.
פיצויים בגין אבדן הכנסה עתידית, עקב מניעת תעודת גמר, שנת עבודה לעובד מקצועי כמקובל בענף המלונאות – 90,000 ₪.
פיצויים בגין הפרת הסכם, הסתמכות והוצאות- 50,000 ₪.

4. יצויין, כי התביעה הוגשה מלכתחילה לבית הדין לעבודה, כאשר בנוסף לנתבעת נתבע גם המלון בו ביצעה התובעת את תקופת ההתמחות.
במסגרת הסדר פשרה בין התובעת לבין המלון, שילם המלון לידי התובעת סכום כולל של 7,000 ₪ והתביעה נגדו נדחתה.
לאחר אותו הסדר, הועברה התובענה לבית משפט זה, כאשר התובעת הפחיתה מהסכומים שנתבעו את אותם סכומים הרלוונטיים לתביעתה את המלון.

5. הנתבעת מצדה דוחה את כל טענותיה של התובעת.
לטענתה, מדובר במכללה העוסקת בתחום המלונאות שנים רבות, בשיתוף פעולה עם משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (כתוארו אז, להלן:- "משרד התמ"ת") ותחת פיקוחו ותקצובו של משרד התמ"ת, זאת כיוון שמדובר בתחום שיש בו פוטנציאל לצמצום האבטלה.
היות ומשרד התמ"ת מתקצב את הלימודים במכללה, מעניק משרד התמ"ת לחלק מתלמידיו מלגות לימודים והחזר תשלום בגין נסיעות.
גם תוכנית הלימודים נקבעת על ידי משרד התמ"ת ומפוקחת על ידו ומטרתה היא הכשרת נושאי תפקיד לדרג הניהולי הבסיסי במערכת המלונאות.
היות שכך, מקבלים הסטודנטים עם סיום לימודיהם תעודת מקצוע ממשלתית מטעם משרד התמ"ת וכן תעודת גמר מטעם המכללה.

לטענת הנתבעת, תוכנית הלימודים כוללת לימודים עיוניים וכן תקופת הכשרה מקצועית (סטאז'), כאשר תנאי לקבלת תעודת הגמר הינה עמידה במטלות שנקבעו על ידי משרד התמ"ת כתנאי לקבלת תעודת הגמר הממשלתית והן כוללות השלמת כל הקורסים העיוניים, עמידה במבחנים, השלמת תקופת הסטאז' והגשת תעודת גמר, הנבחנת מול וועדה משותפת של המכללה ומשרד התמ"ת.

תקופת הסטאז' נעשית בבתי מלון שונים ברחבי הארץ, המקבלים את אישור משרד התמ"ת. בבתי המלון מתנסים הסטודנטים בעבודות במחלקות השונות, כאשר ניתנת עדיפות למחלקה המתאימה לתחום התמחותו של הסטודנט, בהתאם להעדפתו. הסטאז' נעשה בפיקוח של חונך מטעם המלון, המעביר למכללה עם סיום הסטאז' טופס הערכה בנוגע לסטודנט וכן נערך פיקוח על נוכחות הסטודנט במהלך תקופת הסטאז'.

לטענת הנתבעת, היא אינה מקבלת כל טובת הנאה משהייתם של הסטודנטים בבתי המלון בתקופת הסטאז', אלא נהפוך הוא, הנתבעת ממשיכה ללוות את הסטודנטים במהלך תקופה זו. עוד טוענת הנתבעת, כי במהלך תקופת הסטאז' מלווים הסטודנטים על ידי מדריכת פרוייקט הגמר.

הנתבעת טוענת בנוסף, כי לא התחייבה להעסיק סטודנט זה או אחר בתום תקופת לימודיו במכללה, זאת בפרט, כאשר התובעת ביצעה את תקופת ההכשרה המקצועית שלה במלון מרשת מלונות פתאל ואילו הנתבעת שייכת לרשת מלונות אחרת.

בעניינה של התובעת, טוענת הנתבעת, כי התובעת הופנתה ללימודים אצל הנתבעת על ידי לשכת התעסוקה והיות שכך, לימודיה סובסדו על ידי משרד התמ"ת.
התובעת עברה ראיון אישי והתקבלה ללימודים, כאשר עם קבלתה ללימודים נמסר לה תקנון המכללה, שבו פורטו נהלי המכללה והתנאים לקבלת תעודת הגמר.

התובעת לא עמדה במטלותיה במלואן, התובעת נהגה להיעדר מהלימודים, נכשלה בחלק מהקורסים ואת מטלותיה בחלקם האחר לא השלימה.
התובעת הופנתה לביצוע ההכשרה המעשית במלון "מג'יק סאנרייז" באילת, בו ישמה, בליווי חונך את הקורסים העיוניים שאותם למדה, כאשר את התמחותה עשתה באגף המזון והמשקאות במלון, כשבמקביל היא מתנסה גם במחלקות המלון האחרות.
התובעת אמנם השלימה את תקופת הסטאז', אך כיוון שלא השלימה את המטלות הסטודנטיאליות האחרות, לרבות אי הגשת עבודת הגמר, לא היתה התובעת זכאית לקבל תעודת גמר.

לטענת הנתבעת, היא ניסתה לסייע לתובעת להשלים את המטלות הסטודנטיאליות, אלא שבשלב זה, הפסיקה התובעת לשתף פעולה עם הנתבעת ואף לא השיבה לפניות הנתבעת ומשכך, לא קיבלה את תעודת הגמר.

לטענת הנתבעת, היא בעלת אינטרס מובהק לכך שתלמידיה יסיימו את לימודיהם במכללה והיא אף מתוגמלת בהתאם להשתתפות התלמידים והתמדתם בלימודים, אלא שהתובעת היא זו שלא השלימה את מטלותיה.

באשר לטענות התובעת באשר לתנאי הסטאז', טוענת הנתבעת, כי בהתאם לתקנון המכללה, זכאי הסטודנט לביגוד ולארוחות כנהוג במקום בו יתבצע הסטאז', והתובעת נהנתה מהטבות אלו כמקובל.

לטענת הנתבעת, כאשר החלה התובעת בהכשרתה המקצועית במלון "קלאב מד" והתובעת לא היתה מרוצה, מייד דאגה הנתבעת להעבירה למקום אחר. מעבר לכך, התובעת כלל לא התלוננה על תנאי העסקתה ומגוריה בתקופת הסטאז'.

באשר לימים בהם עבדה התובעת מעבר לשעות העבודה הנדרשות ממנה במהלך תקופת הסטאז', הרי שהתובעת עשתה זאת מרצונה, כנגד קבלת תמורה הולמת מהמלון ודרישותיה בעניין זה מוצו בתביעתה בבית הדין לעבודה.

באשר לדרישותיה הכספיות של התובעת בכתב התביעה, הרי שהנתבעת דוחה את דרישת התובעת, בהיותן מופרזות ומופרכות בהתאם לטענתה וטוענת לתביעות כספיות חלופיות ולהיעדר פירוט של הדרישה הכספית.
הראיות:
6. עדויותיהם הראשיות של הצדדים הוגשו בתצהירים, כאשר מטעם התובעת הוגש תצהירה היא ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהן של מנכ"לית בית הספר למלונאות, הגב' גילה כהנא בן מרגי, רכזת מגמת המלונאות, הגב' מרי חג'בי, רכזת השלוחה באשקלון, החל מיום 11.3.07, הגב' יעל עמוסי ומנחת עבודת הגמר, הגב' מיכל בן שאול.

לאחר שהוגשו הראיות, ביקשה התובעת להשלים ראיותיה בדרך של צירוף תצהירים של חבריה ללימודים. בית המשפט נעתר לבקשה והוגשו תצהיריהם של וילי ברנד ואיליה איטונין. עוד התבקש זימונה של חברתה ללימודים של התובעת ללא תצהיר.

הנתבעת השלימה ראיותיה בדרך של הגשת תצהירים משלימים מטעמה וצירוף תצהירו של מי שחנך את התובעת במלון בתקופת הסטאז'.

7. לישיבות ההוכחות שהתקיימו לא התייצבו לא חברתה של התובעת ולא החונך והצדדים ויתרו על עדויותיהם, כשבנוגע לחונך, נמשך תצהירו מתיק בית המשפט.

ראיות הצדדים נשמעו במהלך שלוש ישיבות והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:
התנהלות המכללה- מעשי מרמה, הטעיה והונאה?
8. התובעת טוענת, כי כל התנהלותה של המכללה נעשתה תוך כוונה לנצל באופן ציני את הסטודנטים, זאת לשם עבודה בבתי מלון שונים, ללא כל תמורה ולשם קבלת תמורה ממשרד התמ"ת.

את טענותיה האמורות מבקשת התובעת להוכיח מתוך העובדה שלא סיימה את לימודיה וכן מתוך העובדה שבסופו של יום מבין עשרים ושניים סטודנטים שהחלו את הקורס, קיבלו רק חמישה מהם תעודת גמר.
את עניין ניצולם של הסטודנטים ככוח עבודה זול, מבקשת התובעת ללמוד מתוך העובדה שהסטודנטים עבדו במחלקות המלון השונות ללא כל תמורה, כשהם מבצעים גם עבודות פשוטות, שלא ניתן ללמוד מהן כיצד לנהל מלון.

9. הנני סבורה, כי טענותיה של התובעת לא הוכחו.
התובעת הצביעה בסיכומיה על הכנסותיה של הנתבעת מהקורס, כשבהכנסות אלו, יש כדי ללמד לשיטתה, כי כל מטרתה של הנתבעת הינה קבלת כספים מאת משרד התמ"ת, המסבסד את הלימודים בהתאם להתקדמות הקורס ותוך התייחסות למספר הסטודנטים אשר מסיימים את הקורס.

10. ראשית, מצאתי מקום להתייחס לטענות התובעת לעניין עלותו של הקורס.
בהתאם לחישוב שערכה התובעת, נהנית הנתבעת מהכנסות של כמליון ₪ מעצם הקמת הקורס, כך שלשיטת התובעת, מטרתה היחידה של הנתבעת הינה עשיית רווח.

11. טענה זו, ככל שהיא רלוונטית לתובענה שלפניי, כלל לא הוכחה.
הגב' כהנא בן מרגי, אשר העידה לגבי עלויות הקורס ציינה, כי הסטודנטים משלמים כ- 20% מעלותו של הקורס, כאשר משרד התמ"ת מסבסד את יתרת 80% העלות.
בהתאם לשיטתה זו של התובעת, היות והתובעת נושאת בתשלום של 8,200 ₪, הרי ששכר הלימוד המשולם למכללה בגין כל אחד מהסטודנטים הינו 43,000 ₪.

ראשית, יאמר בעניין זה, כי החישוב הנכון הוא 41,000 ₪ ולא 43,000 ₪.
שנית, נקודת המוצא של ב"כ התובעת היתה, כי עלות הקורס, מכפלת מספר התלמידים
ב- 41,000 ₪ משקפת את הכנסתה של הנתבעת, אלא שיש לזכור, כי את הקורס החלו 22 תלמידים, מתוכם נשרו במהלך שנת הלימודים כשמונה תלמידים, כשחלקם נשר בשלבים המאוד מוקדמים של הקורס, כאשר משרד התמ"ת מסבסד את הלימודים ביחס ישיר להישארותם של התלמידים בקורס ולהשלמתם את הקורס.
הגב' מרגי התייחסה לעניין בתצהירה מיום 10.6.13:
"בהקשר זה יובהר, כי האינטרס המובהק של המכללה הוא, שהלומדים במכללה יסיימו את לימודיהם בהצלחה וישתלבו בשוק העבודה. טענה זו מקבלת משנה תוקף, נוכח העובדה שהמכללה אינה מקבלת תמלוגים ממשרד התמ"ת בגין סטודנט אשר לא סיים את לימודיו ולא קיבל תעודת גמר"

כן העידה בעניין זה:
"ש:באיזה שלב אתם מקבלים את הכסף מהתמ"ת?
ת: אנחנו מקבלים לאורך כל שנת הלימודים, חודש בחודשו, זה מתקבל בכפוף לביצוע שעות לימוד הוראה.
ש: אם כולם פורשים ונשארים רק שלושה תלמידים.
ת: לא הייתי בחוויה כזאת, אם אם תהיה פונים לתמ"ת ועושים התייעצות." (עמ' 56 לפרוטוקול).

מכאן, משרד התמ"ת לא סבדס את אותם סטודנטים שנשרו מהקורס, כך שהכנסות הנתבעת מהקורס נמוכות יותר מאלו שסברה התובעת.
אך גם אם אלו הכנסות הנתבעת, לא הוכח היקף רווחיה של הנבעת ולא ברור כמה מתוך אותן הכנסות נותרות בסופו של יום כרווח לנתבעת, אשר יש לזכור, זכתה במכרז של משרד התמ"ת להפעלת הקורס, כך שבוודאי, היקף רווחיה מבוקר באופן זה או אחר.

12. וגם אם כל טענותיה של התובעת בעניין זה נכונות, הרי שהנתבעת לא התיימרה בכל שלב שהוא להיות מוסד שהוקם שלא למטרות רווח. מדובר בגוף עסקי, אשר זכאי לרווחים והיקף רווחיו בוודאי אינו מעניינה של התובעת ואינו רלוונטי להליך דנן. דווקא מגוף עסקי מצופה, כי ישאף להצלחה, אשר תקנה לו שם טוב ותביא לקוחות נוספים.

13. המשמעות היחידה שיש להכנסותיה של הנתבעת נוגעת בטענת התובעת, כי הנתבעת ביקשה להשאיר את התלמידים עד לסופו של הקורס, גם אם בסופו של דבר לא יקבלו את תעודת הגמר וזאת רק בשל העובדה שהתקצוב על ידי משרד התמ"ת נקבע בהתאם למספר התלמידים שעוד נותרו בקורס, שכן תלמידים שנשרו מהקורס אינם מתוקצבים עוד על ידי משרד התמ"ת והדבר גורם לנתבעת להפסד.

14. הנני סבורה שלא הוכח, כי הנתבעת ביקשה להשאיר את התובעת בקורס רק על מנת ליהנות מתקצוב התמ"ת בעניינה, וגם התנהלות הנתבעת אינה מראה כך.

הנתבעת העידה, כי היא נהנית מתמלוגים מהתמ"ת בהתאם להצלחת תלמידיה, כאשר ההצלחה כוללת גם קבלת תעודה. מכאן, לנתבעת ישנו אינטרס מובהק, כי תלמידיה ישלימו את לימודיהם ויקבלו תעודת גמר.
אינטרס זה נכון גם לצורך המשך מערכת היחסים שבין הנתבעת ובין משרד התמ"ת, שכן, אם הנתבעת לא תציג תוצאות טובות כלפי משרד התמ"ת, יש להניח, כי זה לא יוסיף להתקשר עמה בהסכמים.

15. מטעם התובעת העיד וילי ברנד, אשר העיד, כי פרש מהקורס, באמצע הקורס, לקראת נישואיו, זאת בעידודה של הנתבעת.
טענתו זו של מר ברנד אינה עומדת בקנה אחד עם התיאוריה אותה הציגה התובעת, לפיה, לנתבעת קיים אינטרס להמשיך את לימודי התלמידים, גם אם אלו לא יניבו תעודה וזאת רק על מנת לקבל כספים ממשרד התמ"ת.
אם מר ברנד אמנם מהווה משאב כספי עבור הנתבעת, מדוע זו לא תהיה מעוניינת בהמשך לימודיו עד להשלמתם, זאת כאשר מר ברנד ציין, כי הוא היה מעוניין להשלימם.
התנהלותה של הנתבעת בעניינו של מר ברנד מלמדת, כי התנהלותה של הנתבעת היתה עניינית וגם אם הישארותם של התלמידים במסלול הלימודים מניבה לנתבעת טובת הנאה, הרי שמקום בו הישגיו של התלמיד מצביעים על כך שלא יוכל לסיים את לימודיו בהצלחה (כפי שהדבר עלה מתוך גליון הציונים של מר ברנד ומסיכום הישיבה עמו), ממליצה הנתבעת לאותו תלמיד להפסיק את לימודיו, בניגוד לאינטרס הכספי של הנתבעת.

16. בנוגע לתובעת עצמה, התובעת טוענת, כי לאור הישגיה של התובעת, שמהם ניתן היה להסיק, כי לא תוכל להשלים את לימודיה ולאור מספר ימי היעדרותה מהלימודים, היה על הנתבעת להימנע למהוציא את התובעת לסטאז', שכן היה ברור, כי התובעת לא תוכל להשלים את לימודיה.

17. מסקנה זו לא הוכחה.
הנתבעת אמנם טענה בכתבי הטענות מטעמה, כי התובעת נעדרה רבות מהלימודים באופן שלא היה מאפשר לה לסיים את הלימודים, אלא שמתוך חומר הראיות עצמו עולה, כי לא היה בכוונת הנתבעת למנוע מתובעת קבלת תעודת הגמר רק על בסיס היעדרות מהלימודים והתרשמתי, כי אם התובעת היתה משלימה את יתר מטלותיה הלימודיות, היתה הנתבעת מוחלת לתובעת בעניין זה.

תקנון הנתבעת קובע, כי "העדרות מעבר ל 10% מימי הלימודים יכולה להוות סיבה להפסקת לימודים." (הדגשה במקור - ס.כ.).

אם כן, אין חובה להפסיק את לימודיו של התלמיד עקב היעדרות מהלימודים, והדבר נתון לשיקול דעתה של הנתבעת.
מנהלת המכללה, הגב' כהנא בן מרגי, ציינה בעדותה, כי לא התערבה בנושא העדרויות התובעת מלימודיה (עמ' 53 לפרוטוקול שורות 19-24) ואף הוסיפה וציינה, כי המשמעות העיקרית של יומני הנוכחות הינה דיווח למשרד התמ"ת, על פי דרישתו ולשם קבלת תגמולים אלו ואחרים ממשרד התמ"ת (עמ' 57 לפרוטוקול).

הגב' יעל עמוסי העידה:
"... ישבנו אני ומירי וגילה לא לבקשת אלישיה. זה היה בעל פה הפנייה של אלישיה. ברור היא כל הזמן פנתה אלי, זה לא היה בעקבות המכתב. אמרתי לה שהיא בגרעון היא מחסירה ויש מצב שהיא לא תקבל תעודה. אמרתי את זה לכל הלומדים בקורס לא רק לה....
ש: מה היתה החלטת הוועדה.
ת: לאפשר לה להמשיך ולתת לה צ'אנס בכל התחומים, במועד ב' בצ'אנס בהגשה נוספת באנגלית. היא לא הגישה באנגלית היא לא רצתה....
ש: אז למה הוצאתם אותם לסטאז' למה הוצאתם אותם.
ת: אנחנו הרבה פעמים עובדים למען חסד, נותנים צ'אנס ועוד צ'אנס מכללה כזאת שנותנת צ'אנס לתלמיד על מנת שיסיים ויקבל תעודה אני לא מצאתי מכללה כזאת. הבן שלי למד במכללה לא סיים לא קיבל תעודה ואף אחד לא בא בתלונות למכללה שהוא למד." (עמ' 68-69 לפרוטוקול).

הגב' מרי חג'בי אף היא העידה:
ש: אי אפשר לצאת לסטאז' אם אתה לא ממלא אחר כל התנאים.
ת: היה רשום סעיף כזה, אבל לפנים משורת הדין לכל הסטודנטים ניתן היה לגשת לסטאז'." (עמ' 77 לפרוטוקול שורות 8-9).

כן ראה בעניין זה עדותה של הגב' בן מרגי כהנא בעמ' 62 לפרוטוקול.

מכאן, ניתן להסיק, כי נושא ההיעדרויות לא היווה בפועל עילה להפסקת לימודיה של התובעת והסיבה להפסקת לימודיה היתה נעוצה באי השלמת המטלות הנוספות.

עבודת הגמר:
18. התובעת לא הגישה עבודת גמר, המהווה תנאי לסיום הלימודים.
התובעת טוענת, כי אי השלמת עבודת הגמר נעוצה בכך שעבדה במהלך תקופת הסטאז' שעות רבות ולאור המרחק שבין אילת למכללה באשקלון, גם לא ידעה על המועד להגשת העבודה, שחל תוך כדי תקופת הסטאז'.

19. הנני סבורה, כי התובעת אינה יכולה להטיל את האשמה בדבר אי הגשת עבודת הגמר על הנתבעת.
ראשית, הוכח, כי עבודת הגמר הינה עבודה מסכמת, הכוללת גם את תקופת הסטאז', כך שהדרישה להגישה לאחר תום תקופת הסטאז' הינה דרישה לגיטימית.
שנית, עסקינן בתלמידים במכללה, דרישות הלימודים היו ידועות להם מראש ולא ניתן לקבל מפי סטודנט את הטענה, כי היה עסוק ולכן לא עמד במטלותיו הסטודנטיאליות, מה גם שדרישות תקופת הסטאז' אינן מוגזמות והן מאפשרות לתלמיד לבצע מטלות נוספות, גם תוך כדי תקופת הסטאז'.

20. ואולם, בנוגע לתובעת, נראה, כי לא תקופת הסטאז' היתה זו שהביאה אותה שלא להגיש את עבודת הגמר, אלא אי הגשת העבודה נעוצה בשיקוליה ובהתנהלותה של התובעת עצמה.

מתוך תכתובת בין התובעת ובין מנחת הפרוייקט הגב' מיכל בן שאול עולה, כי חל עיכוב בלוח הזמנים הנוגע להגשת עבודת הגמר עוד עובר לצאתה של התובעת לסטאז'.
כך כותבת התובעת לגב' בן שאול ביום 11.5.07:
"... הבנתי שצריך לשלוח לך טיוטה ראשונית של הפרוייקט ופניי רחוקות משם שמיים... אני אובדת עצות מיכל..."

21. התובעת טוענת, כי המועד להגשת עבודת הגמר נקבע במהלך תקופת הסטאז, כאשר היא לא ידעה על מועד זה והנתבעת אף לא טרחה ליידע אותה בדבר המועד ולאחר מכן גם לא נתנה לה הזדמנות נוספת להגיש את העבודה.

לעומתה, צרפה הגב' מיכל בן שאול את תכנית הלימודים ומערכת השעות הנוגעת בהגשת עבודת הגמר, ממנה עולה, כי עבודת הגמר אמורה היתה להיות מוגשת לאחר סיום תקופת הסטאז, כך שהתובעת בוודאי יכולה היתה לדעת על המועד להגשת העבודה ואף יכלה להגישה.

התובעת העידה:
ש: למעשה לא הגשת פרוייקט גמר.
ת: עשיתי אותו ולא הגשתי אותו. הוא היה גמור, הגב' מיכל בן שאול ידעה שהוא גמור פשוט לא הדפסתי ולא כרכתי כי הייתי בסטאז' ואחרי יומיים היה טקס סיום. מתי הוא במהלך הסטאז' היתה פגישה שבה כל הסטודנטים הציגו את העבודה, אך אני והבחורה שהיתה איתי בסטאז' באילת בכלל לא ידענו על זה.
ש: מתי היה טקס הסיום.
ת: סיימתי ממש בסמוך לסיום הסטאז' לא זוכרת מתי.
ש: אני מקריא לך מתצהירך הטקס היה בחודש ספטמבר וסיום הסטאז' היה בחודש יולי, עברו חודשיים.
ת: אני זוכרת שזה היה ממש ממש בסמוך ליום שחזרנו חזרה מהסטאז', אני והבחורה שהיתה איתי, לטקס הסיום. יכול להיות שהיו שני טקסים, או שסיימנו אחרי, אבל חודשיים זה לא היה.
....
ש: במהלך חודשיים יש זמן לכרוך להדפיס וגם למסור.
ת: כן. פרוייקט עבודת הגמר כבר נעשתה על ידי התלמידים בכתה, ואם לא הגשת במועד זה כביכול "אבוד" לך. אנחנו היינו באילת ולא מסרו לנו. עבדנו כל יום 15 שעות ביום. הם יכלו להתקשר ולבקש מהם לתת לנו אפשרות להגיש את העבודה....
מי אמר לך שלא פניתי. אתה יודע מה אמרו לי. אמרו לי תגישי את זה בקורס הבא. למה אני צריכה להגיש בקורס הבא, אני למדתי עם אותם תלמידים בקורס הזה. למה לא שלחו הודעה להנהלת המלון שהעבידו אותי בפרך. גם רימו אותי גם עבדתי חודשיים גם לא קיבלתי תעודה גם הושפלתי ועכשיו אתם אומרים לי למה לא כתבתי מכתבים, סטודנטית שרק השתחררה מצה"ל אני ידעתי שאני אעמוד פה יום אחד.
אמרו לנו בתחילת שנה מועד להגשת העבודה, אבל מי זכר את זה אנחנו היינו בסטאז', תאריכים תמיד זזו לכאן ולכאן, ואיך אני אגיש אני הייתי באילת זה 4 שעות נסיעה." (עמ' 35 לפרוטוקול).

22. לעומת התובעת, ציינה הגב' חג'בי בתצהירה, כי הודעה בדבר מועד הגשת העבודה ומועד הצגת העבודה לפני הוועדה הבוחנת נמסרו לתלמידים, הן בתחילת הקורס והן במהלכו. בנוסף, הנתבעת היתה מוכנה לאפשר לתובעת להגיש את עבודת הגמר במועד שלישי שהיה נוח לתובעת, אף התובעת לא הגישה את העבודה( סעיפים 24-25 לתצהיר).

הגב' בן שאול העידה בעניין זה:
"ההגשה עצמה נעשית אחרי הסטאז' יש מועד ראשון חודש, ומועד שני 4 חודשים. בהמשך יש וועדה שלישי אם יש צורך ויש מועמדים זה לא כתוב בסלע זה דברים מאוד גמישים. זה בהתאם להתפתחות, אם אנחנו רואים שיש אנשים ויש עבודות.
ש: מי קובע לגבי מועד שלישי.
ת: בעיקרון גילה מתקשרת אלי ושואלת אם יש מוכנות של סטודנטים ולפי זה קובעים תאריכים."

הגב' חג'בי נקבה בעדותה במועדים מדוייקים:
"בתאריך 10/7 חזרו מהסטאז' אלישיה נכחה, הוסבר להם על השלמת מטלות ומי שלא הגיש פרוייקט גמר ששיגיש. בתאריך 8/8 היתה וועדה ראשונה ואחר כך היתה וועדה נוספת ביום 12/11 שמתייחסת לכולם, גם ב- 8/8 מי שלא הגיש את הפרוייקט יכול היה להגיש יכולה היה להגיש ביום 12/11. עם אלישיה אני דיברתי במשוב מהסטאז' כשהיא הגיעה ב- 10/7 אמרתי לה שהיא יכולה להגיש במועד השני. לגבי מועד שלישי אני לא ידועת.
ש: למה את כותבת זאת בסעיף 25.
ש: מועד שני היה ב- 12/11 ז"א אפשר היה לגשת למועד שני. לגבי מועד שני הודעתי לה טלפונית. לא זוכרת מתי הודעתי לה. ב- 10/7 היא היתה, עושים בנאדם לא שומע לא רואה. הבחורה ישבה במשוב היא בחרה לא להגיע להנחיות ולא להשתתף."

עדותה זו של הגב' חג'בי אף מתיישבת עם מכתב ששלחה התובעת למכללת אשקלון עם שובה מהסטאז', זאת לטענתה לאחר התייעצות עם הגב' חג'בי, כך שעל פניו אמנם התנהלה בין השתיים שיחה לגבי יתרת מטלותיה של התובעת לשם השלמת הקורס.

הדברים האמורים אף תואמים את האמור בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, שבו ציינה, כי טקס הסיום היה רק בחודש ספטמבר (אם כי לשיטת הנתבעת היה רק בחודש דצמבר) וכן תואם את עדותו של העד מטעם התובעת איליה איטוניון, שאישר, כי לאחר סיום הסטאז' התקיימו מפגשי הדרכה בנוגע לפרוייקט הגמר (ראה עמוד 16 לפרוטוקול שורות 8-9).

23. מכאן, הסיבה לכך שהתובעת לא סיימה את עבודת הגמר אינה נעוצה בנתבעת, אלא בה עצמה, והיא אינה יכולה להטיל את האשם בעניין זה על שכם הנתבעת.

אציין בהקשר זה, כי על פי טענת הנתבעת, עשרה מתוך 14 סטודנטים אשר השלימו את שנת הלימודים הגישו את עבודת הגמר, כאשר בין הארבעה שלא הגישו את העבודה נמצאים התובעת ומר איטוניון, אשר העיד, כי לא הגיש את עבודת הגמר כיוון שכבר לא היה מעוניין בעבודה בתחום ולא כיוון שהדבר לא התאפשר לו, כך שעל פניו, תוכנית הלימודים ועומס הלימודים והסטאז' אפשרו הגשת עבודה.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח טענת התובעת, כי העבודה בעצם היתה גמורה וכל שנותר הוא לכרוך אותה. את כריכת העבודה, יש להניח, יכולה היתה התובעת להשלים בתוך שעות ספורות והיה בידיה די זמן על מנת להגישה.

הלימודים במכללת אשקלון:
24. התובעת העידה, כי לא התאפשר לה לעבור מבחן בחשבונאות, מבחן אותו היתה אמורה התובעת לעבור במכללת אשקלון, שהלימודים שם היוו חלק מהלימודים אצל הנתבעת.
מהעדויות שנשמעו לפניי עולה, כי הסטודנטים במכללה נרשמו ללימודים במכללת אשקלון, במעמד של "שומעים חופשיים", כאשר הציונים שניתנו להם היוו חלק מהציונים הנדרשים כדי לקבל תעודת גמר מהנתבעת.

25. בהקשר זה, הועלתה טענה נוספת על ידי התובעת ולפיה, לא הוסבר לה מעמדה במכללת אשקלון כ"שומע חופשי" ולא הובהר לה, כי הלימודים במכללה לא יזכו אותה בנקודות אקדמאיות.


26. טענתה זו של התובעת לא הוכחה.
העדות מטעם הנתבעת העידו, כי הובטח לסטודנטים, כי אם ישלימו את לימודיהם, הרי שאותם קורסים שנלמדו במכללת אשקלון ישמשו כנקודות זכות אקדמאיות וזהו הסיכום עם המכללה.
התובעת, אשר טענה תחילה, כי לא הוסבר לה מעמדה כ"שומעת חופשית", הגם שהדבר מצא ביטוי כבר במסמכי ההרשמה לקורס, התייחסה לדברים בעדותה. התובעת העידה במהלך החקירה החוזרת:
לא קיבלנו שום הכנה לשום תואר אקדמי. אין לנו שום דבר אפליו כרטיס סטודנט לא היה לי. אני לא ניסיתי להתקבל לתואר במכללה. בסופו של דבר הבנו שהכל שקרי ואנחנו לא קשורים למכללה.
אין לקורסים האלה משמעות אם אני הולכת ללמוד, ואת זה אני לא בדקתי. אני לא החלטתי שאני הולכת ללמוד, ולא בדקתי אם זה נותן לי נקודות זכות אקדמאיות. בשום קשר לא היה לי קשר למכללת אשקלון, אני לא יודעת אפילו איך להסביר את זה." (הדגשה שלי- ס.כ., עמ' 41-42 לפרוטוקול).

דברים אלו נאמרו, לאחר שהתובעת העידה קודם לכן:
"ש: היום את יודעת שהמכללה היא שלוחה של בר אילן.
ת: היום אני יודעת שהיא מתחזה להיות שלוחה. אני מתקנת אני עד היום אני לא בטוחה שמכללת אשקלון היא שלוחה של בר אילן.
ש: את התביעה לא הגשת כנגד מכללת אשקלון.
ת: ההתקשרות שלי היתה עם מכללת הולידי אין. במכללה למדנו 3 או 4 מקצעות, כל ההתנהלות ומי שהגשתי אליהם העבודה, ושהייתי רוצה משהו פניתי למכללת הולידיי אין.
...
הלימודים התחלקו לשניים אם אני עוברת את כל המקצועות כולל המכללה באשקלון, אני צריכה לעבור גם פה וגם שם, ואני מקבלת תעודת גמר אחת ממכללת הולידיי אין.
לא חשבתי שאני אקבל תעודה ממכללת אשקלון. אבל מבחינת נקודות אקדמאיות כן הבנתי שאני אקבל." (עמ' 26-27 לפרוטוקול).

הנה, התובעת לא רק שידעה, כי תקבל תעודה אחת מהמכללה, אלא, אף לא טרחה לברר האם כטענתה, לא תהיה זכאית להכרה בנקודות אקדמאיות בגין לימודיה במכללת אשקלון, כך שטענתה נותרה טענה בעלמא.

27. באשר לקורס החשבונאות, שנלמד במכללת אשקלון, עולה, כי התובעת נכשלה בקורס והנתבעת אך סייעה לה לבקש מועד שלישי, מיוחד. בעניין זה התובעת העידה, כי שלחה מכתב למכללת אשקלון בנוגע למועד שלישי בעידוד ובהדרכת הנתבעת.

הנתבעת טוענת, כי התובעת לא נבחנה בסופו של יום במועד שלישי, כיוון שלא שילמה את האגרה שנדרשה על ידי מכללת אשקלון לשם קביעת מבחן נוסף, בהתאם לאותה פניה שנעשתה למכללת אשקלון ואילו התובעת עצמה לא נתנה כל הסבר לכך שלא קיבלה תשובה ממכללת אשקלון בנוגע למועד שלישי, ולא השלימה את המטלה בעניין זה.

28. ההסבר היחיד שניתן על ידי התובעת הינו, דומתני, ההסבר לכך שהתובעת בסופו של דבר כלל לא השלימה את לימודיה, כאשר הסבר זה נעוץ למעשה בתובעת עצמה ולא בנתבעת.
"לשאלת בית המשפט, מדוע לא עשית שנה אח"כ את הקורס במכללת אשקלון?
ת: כשהגעתי לסטאז' כבר לא רציתי את זה, עד היום אני לא רוצה, ואני לא רוצה ללמוד שום דבר יותר. גם כל ההשפלה שאני עברתי, במקום לתת לי תעודה על כל ההשקעה שמים לי רגליים.
יומיים אחרי סיום הסטאז' כבר היה חלוקת התעודות, אני לא רציתי את התעודה ולא רציתי את התחום הזה.
המשך:
ש: מדוע לא צרפת את המכתב ולא סיפרת שפנית ליעל, ושיעל הבטיחה לך.
ת: זה כבר לא כל כך רלוונטי המבחן בחשבונאות. לאורך כל הדרך ורואים את זה בתצהיר שלהם, זה פשוט לשים רגליים למה לא לקבל תעודה. אם הייתי נתפסת על זה אז אולי באמת הייתי צריכה להתפס על זה. זה היה השלב הסופי ביותר.
ש: את אומרת שאת מקבלת את הטענה שלא קיבלת תעודה, כי קיבלת נכשל.
ת: זה כבר לא רלוונטי. אני הסברתי למה לא עשיתי ולמה לא ניגשתי למבחן.
זה לא רלוונטי לכרגע."

29. התובעת החליטה למעשה לזנוח את לימודיה ולא לעבוד בתחום המלונאות, אותו מצאה כבלתי מתאים עבורה וזוהי הסיבה האמתית בגינה בסופו של דבר לא השלימה את הקורס.

אך גם אם לא זוהי הסיבה לכך שהתובעת לא השלימה את הלימודים, הנני סבורה, כי לא ניתן להטיל את האשם בדבר כשלונה של התובעת בקורס החשבונאות ואי עריכת מבחן נוסף על שכם הנתבעת.
מדובר בקורס חיצוני למכללה אשר נערך במוסד אחר והסטודנטים כפופים לכללים של אותו מוסד בנוגע לעריכת מבחנים ולקבלת ציונים.
על התובעת היה לפיכך להתנהל בהתאם לכלליו של אותו מוסד ולבדוק ולוודא, כי תוכל להשלים את הבחינה שהחסירה. פרט לאותו מכתב ששלחה התובעת באמצעות הנתבעת, לא עשתה התובעת פעולה כלשהי נוספת, אף לא טרחה לברר גורל פנייתה.
התובעת העידה, כי הנתבעת מצידה סייעה לתובעת על מנת לקבל אפשרות להשלמת המבחן ולפיכך, אינה יכולה לבוא בעניין זה בטענות אל הנתבעת.

המטלות הסטודנטיאליות הנוספות:
30. התובעת נכשלה בקורס נוסף וכן לא הגישה עבודה באנגלית.
התובעת טוענת, כי את העבודה הנוספת הגישה ואף ביקשה להציג העתק מהעבודה, אלא שבעניין זה הנני סבורה, כי אל לו לבית המשפט להתערב באופן שבו הוגשה העבודה ובוודאי שאל לו לבית המשפט להתערב באופן שבו נקבעו ציוניה של התובעת (ראה סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). כפי שהתובעת ציינה, היא זו שהחליטה בסופו של יום לזנוח את לימודיה ולפיכך, כך יש להניח, גם זנחה את בדיקותיה בנוגע להשלמת העבודות והמבחנים, כך שגם אם נפלה טעות אצל הנתבעת בזמן אמת, היה על התובעת לבדוק את הדברים ולדאוג, ככל סטודנט, לכך שמטלותיו הושלמו והוא קיבל ציון בגין אותן מטלות.

תקופת הסטאז'
31. התובעת טוענת, כי במהלך תקופת הסטאז' קיבלה יחס משפיל, עבדה שעות ארוכות, ללא פיקוח הנתבעת, התגוררה במגורים שאינם הולמים ולמעשה ניתן להסיק מתקופת הסטאז, כי כל מטרתה הינה ניצול התובעת לצרכי עבודה במהלך התקופה בה עומס העבודה בבתי המלון הוא הגדול ביותר.

32. גם טענותיה אלה של התובעת לא הוכחו.
התובעת העידה, כי בעת שהגיעה לאילת לשם ביצוע הסטאז' שובצה במלון מרוחק, ששעות העבודה בו היו בלתי סבירות ושלא דאג לה לנסיעות. מייד, פנתה התובעת אל הנתבעת, אשר בו ביום דאגה להחליף לתובעת את המלון במלון אחר, כאשר עד להחלפת המלון, הודיעה לה כי לא תצטרך לשוב למלון הראשון.
גם העד איליה איטונין העיד, כי החל את הסטאז במלון באילת, אך לאור התנאים במקום ביקש לעבור והועבר למלון אחר בתל אביב.
הנה, מתוך התנהלותה של הנתבעת עולה, כי שעה שהסטודנטים הלינו על תנאי העבודה בתקופת הסטאז', גילתה הנתבעת אוזן קשבת והעבירה אותם למקום אחר, לשביעות רצונם.

33. התובעת מעידה בתצהירה לגבי המלון שאליו הועברה:
"ביום 20.5.07 הגעתי למלון מג'יק סאנרייז קלאב באילת בו נערכה לי הכרות עם המחלקות השונות שלאחריה נקלטתי במשרד משאבי אנוש לעבודה של 9 שעות ביום (מ- 09:00 עד 18:00, כולל הפסקות, ארוחות ויתר התנאים המגיעים לכל עובד רגיל)."

מתוך עדות זו, עולה, כי תנאי העבודה הם בהתאם למקובל ובהתאם לנדרש מהתובעת כחלק מתנאי הסטאז' (שם היתה דרישה ל- 8 שעות עבודה ביום וייתכן, כי השעה הנוספת קשורה באותן הפסקות המגיעות לתובעת במהלך העבודה).

34. ואולם, אז מוסיפה התובעת ומתארת מספר ימי עבודה, בהם עבדה שעות ארוכות, בניגוד למקובל, אלא שבאותה נשימה מוסיפה התובעת ומציינת, כי ימי עבודה אלה, הם ימים שהוסכם לגביהם, הן עם המלון והן עם הנתבעת, כי הם יהיו ימי עבודה בשכר ולא יהוו חלק מימי הסטאז'.

לפיכך, כלל לא ברורה טרוניית התובעת בעניין העסקתה במשך שעות ארוכות. התובעת עשתה זאת מרצונה המלא, בימים בהם לא התקיים סטאז', התובעת קיבלה שכר עבור שעות עבודה אלו (ובגין שעות עבודה שלא קיבלה שכר או לא קיבלה שכר ראוי, תבעה את המלון והגיעה עמו לאחר מכן להבנות).
האם מצפה התובעת, כי הנתבעת תפקח אחר שעות עבודתה של הנתבעת גם בימים בהם לא מתקיים סטאז', האם מחובת הנתבעת לדאוג לתשלום שכרה של הנתבעת בגין ימי עבודה אלו. התשובה לשאלות אלו הינה שלילית ודרישת התובעת בעניין זה כלל אינה מובנת.

35. באשר ליתר ימי הסטאז', הרי כפי שהבהירה התובעת בתצהירה, שעות העבודה היו שעות סבירות ואם חרגה משמונה שעות עבודה ליום (מהתצהיר ניתן להסיק, כי החריגה היתה לכל היותר ביום 21.5.07), פרט לכך שפנתה אל הנתבעת וזו פנתה למחלקת משאבי אנוש, כפי שציינה הגב' חג'בי בעדותה, יכולה היתה גם התובעת לעמוד על דעתה, כי מדובר בשעות עבודה חריגות, שאינן מקובלות עליה ואף היא, כמי שנמצאת במקום וחווה את הסטאז', יכולה לעמוד על זכויותיה.

36. עוד באשר לתקופת הסטאז', לא מצאתי כל בסיס לטענת התובעת, לפיה הנתבעת שלחה את הסטודנטים לתקופת הסטאז' על מנת לקנות יתרון כלכלי כלשהו.
הנתבעת העידה בעניין זה, כי בתי המלון שאליהם נשלחים הסטודנטים הם בתי מלון שונים, אשר מוכנים לקבל את הסטודנטים והנתבעת אינה מקבלת כל תמורה מאותם בתי מלון.
תקופת הסטאז' ומיקומה אף נעשים בתיאום ובפיקוח משרד התמ"ת (ראה נספח ח' לתצהיר הגב' כהנא בן מרגי) ומרבית בתי המלון אינם קשורים בנתבעת עצמה.

הנתבעת אישרה, כי אמנם, אינה מפקחת על הסטודנטים בפיקוח הדוק במהלך תקופת הסטאז' ובעניין זה, סבורתני, כי הצדק עם התובעת וראוי ונכון, כי הנתבעת תוודא, כי בתי המלון השונים אינם מנצלים לרעה את הסטודנטים. מנגד, עסקינן בנתבעת אשר היתה קשובה לצרכי הסטודנטים וכאשר באה תלונה זו או אחרת מצד מי מהם, כפי שציינתי מעלה, הנתבעת טיפלה בה באופן ראוי.

37. עניינית, איני סבורה, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח, כי תנאי הסטאז' היו בלתי ראויים.
התובעת העידה, כי את תקופת הסטאז' עשתה במחלקות השונות, כאשר התמחותה היתה במחלקת המזון והמשקאות. התובעת הלינה על כך שעבדה גם בעבודות שאינה סבורה, כי הדרג הניהולי, שאליו הוכשרה, אמור לבצע. אך מקובל עליי הסברה של הגב' עמוסי:
"יציאת הסטאז' הם צריכים לעבור את כל המלוקות, כולל מזון ומשקאות חדרנות. אם באותו שבוע הם עשו חדרים זה חלק מהסטאז'. אני מאמינה שזה קשה לא נעים לא נוח נכון אבל זה חלק מהסטאז'." (עמוד 69 לפרוטוקול שורות 26 -28).

מדברי התובעת ניתן ללמוד, כי אמנם, העבודה בכל אחת מהמחלקות לא היתה יותר מימים ספורים, כיומיים שלושה ויש להניח, כי תקופה זו הינה אמנם אותה תקופה מינימאלית לצורך התנסות באותן מחלקות, כאשר מטבע הדברים, התנסות של יומיים או שלושה במחלקה כוללת בתוכה חלק נכבד מהזמן גם הכשרה.

38. ייתכן וניתן לחלוק על מבנה הסטאז' וייתכן ויהיה מי שיסבור, כי עובד בדרג הניהולי אינו אמור לעבוד במחלקות השונות, בעבודות המיוחסות לדרג נמוך יותר, אך לא ניתן לומר, כי הדרישה לסטאז', גם במתכונתה הנוכחית, הנה בלתי סבירה, הבאה מתוך כוונה לנצל את הסטודנטים, והדרישה, כי הסטודנטים יתנסו בכל מחלקות המלון הינה דרישה לגיטימית ואף הובאה לידיעת הסטודנטים, כפי שהדבר עולה מנספח ח' לתצהירה של התובעת.
39. אין גם לקבל את טענתה של התובעת לפיה ההתמחות במחלקת הקבלה ארכה רק יומיים. כפי שהתובעת ציינה, היא עברה בכל מחלקות המלון ולא ניתן בתקופה כה קצרה להקדיש יותר מיומיים או שלושה לכל מחלקה.
התובעת בחרה להתמחות במחלקת המזון והמשקאות ושם אמנם התמחתה למשך תקופה ממושכת יותר, כאשר חבריה, בהתאם לרצונם, התמחו במחלקות שונות וכדוגמא, מר איליה איטונין, אשר התמחה במחלקת הקבלה, עבד במחלקה זו תקופה ממושכת יותר.

40. התובעת הלינה בתצהירה על תנאי המגורים במקום הסטאז'. תלונתה זו של התובעת לא נתמכה בראיות כלשהן. הגב' חג'בי העידה, כי התובעת פנתה אליה והתלוננה על קשייה במהלך תקופת הסטאז' ואף הוצע לה להחליף מקום (עדות הנתמכת במקרהו של מר איטונין, שלבקשתו ועקב תנאי הסטאז' הוחלף לו המלון), אך לשיטת הגב' חג'בי, התובעת לא התלוננה על תנאי המגורים.
לאור האמור, לא מצאתי מקום לקבל טענותיה של התובעת לגבי המגורים במקום והיה ראוי, כי תתמוך טענותיה אלו בעדים מטעם המלון או בעדות חבריה לסטאז', שכן על פניו, בהתאם לכללי הנתבעת, אמורה היתה התובעת ליהנות מתנאים שלהם זכאים יתר העובדים במלון והתובעת יכולה היתה לעמוד על זכויותיה אלה.

התחייבות להעסקת הסטודנטים לאחר תום הלימודים:
41. התובעת טוענת, כי הנתבעת ביקשה להכשיל את הסטודנטים, כיוון שלא יכלה לעמוד בהתחייבותה להעסיקם עם תום תקופת הלימודים. הנתבעת מצידה מכחישה כל התחייבות שכזו.

גם טענה זו לא הוכחה. בניגוד לדבריה של התובעת, ציינו חבריה לספסל הלימודים, כי התחייבות הנתבעת היתה להעסיק רק חמישה סטודנטים ואת המצטיינים שבהם.
גם אם נקבל את גרסת חבריה של התובעת, הרי שאם אמנם הנתבעת התחייבה להעסיק את הסטודנטים המצטיינים, התובעת בוודאי לא נמנתה על סטודנטים אלו ולכן לנתבעת לא היה כל אינטרס להכשיל את התובעת בקורס.

הנזק:
42. כרטיס סטודנט ותשלום עבור בגדי טבחים.
התובעת ציינה, כי שילמה עבור כרטיס סטודנט ולא קיבלה את הכרטיס וכי שילמה עבור ביגוד אותו לא קיבלה.
טענתה של התובעת לא נסתרה, אלא שבנוגע לכרטיס הסטודנט, מדובר בכרטיס שהיה אמור להיות מסופק לתובעת על ידי מכללה חיצונית. מעדותו של מר איטונין עולה, כי הוא קיבל את כרטיס הסטודנט ולכן, ראוי היה כי התובעת היתה פונה אל הנתבעת בעניין זה בזמן לימודיה ויש להניח, כי העניין היה מוסדר.
פניה בעניין זה לאחר תום תוקפו של כרטיס הסטודנט, שלא ברור מדוע לא סופק, אין בה כדי להועיל ולכן דין התביעה בעניין זה להידחות.

התובעת זכאית להחזר 66 ₪ בגין בגדים ששילמה תמורתם ולא קיבלה.

43. לאור מסקנתי, כי אין מקום לקבל את תביעתה של התובעת, איני נדרשת לעניין הנזק, פרט לאמור לעיל, אך מצאתי מקום להעיר בנושא הנזק שתי הערות.

התובעת טענה, כי היתה זכאית למלגה אותה לא קיבלה. במהלך חקירתה, אישרה התובעת, כי לא הובטחה לה מלגה וכן הוכח, כי לבד מהשתתפות הקרן לחיילים משוחררים בתשלום שכר הלימוד, זכתה להשתתפות משרד התמ"ת בחלק משכר הלימוד, כך שבסופו של יום, התובעת נשאה מכסה רק בעלות הפחותה משלושים אחוז משכר הלימוד.

יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת דרשה במצטבר דרישות כספיות, שהינן מטבען דרישות חלופיות. התובעת אינה יכולה מחד לטעון, כי יש לפצותה בגין הפסד של שנה של לימודים, אותם לא היתה לומדת, לרבות הפסדי שכר בגין תקופה זו, ולתבוע בנוסף הפסד של שנה נוספת בגין הפסד השתכרות עתידית, מתוך הנחה שהיתה אמורה להשלים את הלימודים.

סוף דבר,
44. מכל המקובץ עולה, כי התובעת לא הרימה הנטל להוכיח תביעתה.
אמנם, התרשמתי מהתובעת, כי אמנם עברה תקופה לא קלה במהלך הלימודים והסטאז', תקופה שאותותיה הותירו בתובעת סימנים גם בשעת עדותה בבית המשפט, מספר שנים לאחר אותם אירועים, אולם בתחושותיה הסובייקטיביות של התובעת אין כדי להצדיק קבלת התביעה.
על התובעת כסטודנטית לדאוג להשלמת מטלותיה והיא אינה יכולה להטיל את האשמה באי מילוי המטלות על שכם הנתבעת.
הנתבעת מצדה ציינה, כי היא מפעילה מכללה נוספת לזו שהופעלה באשקלון, לנתבעת בוגרים רבים המסיימים את לימודיהם בהצלחה ולא התרשמתי, כי מדובר בגוף שמטרתו להונות את תלמידיו ולהוציא מהם כספים ללא כל תמורה, זאת בפרט, כאשר עסקינן במכללה, המפוקחת על ידי משרד ממשלתי, כשגם תוכנית הלימודים נעשית בפיקוחו.

התרשמותי היא, כי הנתבעת, העניקה יחס אישי לסטודנטים, ניסתה להבין את מצוקותיהם וסייעה להם, כמו גם לתובעת עצמה להתמודד עמם, אך אין להטיל על המכללה, את החובה לדאוג לכך שכל הסטודנטים ישלימו את לימודיהם ויגיעו עם סיומם למסקנה, כי אכן תחום לימודים זה הינו התחום בו בחרו התלמידים בסופו של יום לבסס את עתידם.

כפי שהתרשמתי, וכפי שהדברים עולים מתוך עדותה של התובעת, לאחר ההתנסות בבית המלון, מצאה התובעת, כי תחום העיסוק האמור אינו תחום העיסוק בו היא מעוניינת לעסוק בעתיד וסיבה זו, היוותה אחד הגורמים העיקריים לכך שהתובעת החליטה שלא להמשיך במאמציה לשם השלמת הלימודים, אם כי ניתנה לה האפשרות לכך על ידי הנתבעת.

45. לאור כל האמור, התביעה נדחית (כאשר את עלות הפיקדון לבגדי הטבחים לקחתי בחשבון בשאלת ההוצאות).

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת בא כוחה בסכום כולל של 24,900 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול השתתפות בקורס

  2. תביעה נגד מכללת אחווה

  3. ביטול קורס החזר כספי

  4. תביעה על חוב שכר לימוד

  5. תביעה אישית להחזר שכר לימוד

  6. תביעה בגין הרשמה לקורס קוסמטיקה

  7. ביטול השתתפות בקורס לפני תחילתו

  8. תביעה להחזר כספי על קורס פיתוח קול

  9. תביעה נגד מכללה בגין לימודי רפואה סינית

  10. נדחתה בקשת העותרת למתן רישיון לשנת לימודים

  11. ביטול החלטה על הפסקת לימודים לתואר דוקטור לרפואה

  12. נדחתה תביעה להחזר כספי על הרשמה לקורס ללימודי משחק

  13. תביעה נגד מכללה בגלל אי השלמת לימודים וקבלת תעודת גמר

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון