תביעה בגין הפרת הסכם עבודות הריסה

מי מהצדדים להסכם חב למשנהו בגין התמורה החוזית או הפרת ההסכם והאם פעלו הנתבעים כדין עת הפסיקו את המשך ההתקשרות. רקע וטענות הצדדים 2. התובעת, חברה בבעלות והנהלת הנתבע שכנגד, להלן - X, ערכה ביום 10.11.07 הצעת מחיר מפורטת בת 19 עמודים, להלן - הצעת המחיר. העבודות שנדרשו כללו הריסה ובנייה לרבות בניית בריכת שחיה בחצר הבית. התמורה החוזית הועמדה על סך של 645,500 ₪ בצירוף מע"מ ומועד סיום העבודות נקבע ליום 30.6.08. על בסיס הצעת המחיר נערכה ביום 20.11.07 הזמנת עבודה, להלן - ההזמנה, על גבי פנקס הזמנות של התובעת. מסמך זה הינו ההתחייבות החתומה היחידה של הצדדים אשר לא ערכו חוזה מפורט, למרות האמור בהצעת המחיר וניסיונות מאוחרים לעריכת הסכם. בהזמנה נקבע כי סך של 150,000 ₪ ישולם בסיום עבודות הפירוק וההריסה בהצעת המחיר. כן נקבע כי תשולם מקדמה בסך של 30,000 ₪ וסכום נוסף של 30% מסכום ההצעה ישולם לפני תחילת הבניה. לגבי יתרת הסכום נקבע כי ישולם בשלבים כאמור בהסכם, שלא נערך בסופו של יום. עוד צויין כי ידוע שיהיו שינויים ועלותם תקבע בהסכמה או לפי מחירון דקל. 3. בפועל נפרדו דרכיהם של הצדדים ביום 18.4.08 וסמוך לאחר מכן הוגשה התביעה. הסכסוך נוגע לכל היבט אפשרי של התקשרות בין מזמין לקבלן שיפוצים. הצדדים חלוקים בנוגע להיקף העבודה שהוזמנה, התמורה שסוכמה, האם כוללת עבודות נוספות ושוויין של עבודות אלו, התמורה ששולמה וכן בנוגע לטיב הבניה ומועד השלמתה. הצדדים הגישו תביעות הדדיות. התובעת דורשת סך של 497,525 ₪ בגין יתרת התמורה החוזית לרבות עבודות שהינן בבחינת תוספות ושינויים להסכם. תחילה הוגשה התביעה על סך של 467,723 ₪ אשר הורכבה מיתרת התמורה החוזית וסך של 175,800 ₪ לפני מע"מ בגין שינויים ותוספות על בסיס רשימה שערך X. בתביעה הודאה כי שולם סך של 308,345 ₪ במזומן ותשלום לספקים. בעקבות דיון ביום 5.6.08 בבש"א 1196/08, בקשה לצו מניעה, הוגש ביום 7.10.08 כתב תביעה מתוקן על סך של 497,525 ₪. שינוי סכום התביעה התבסס על חוות דעת של המהנדס אברהם בזיני, להלן - בזיני, מספטמבר 2008 אשר העריך את עלות השינויים בהסכם בסך של 201,683 ₪ לפני מע"מ. התובעת טוענת כי הנתבעים בניצוחו של גל שחם, להלן - שחם, בחרו משיקולים זרים, כדי לחסוך בעלויות, לסלק את התובעת מהאתר ללא עילה ולהשלים בעצמם את הבניה על ידי קבלני המשנה של התובעת. לשיטתה הפרו הנתבעים את הסיכום לפיו התובעת לא אמורה לממן מכיסה את השלמת הבניה ולא שילמו במועדים שסוכמו מראש את התמורה החוזית. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, על סך של 334,204 ש"ח כנגד התובעת וX. לטענתם היקף העבודה שבוצעה בפועל ביחס לתשלומים ששילמו מעלה כי שילמו ביתר סך של 183,704 ₪. לטענתם שילמו סך של 435,017 ₪ ושווי העבודות שבוצעו בפועל עומד על סמך חוות דעת השמאי דוד גוזלן, להלן - גוזלן, על סך של 251,313 ₪. בנוסף נתבע סך של 50,000 ₪ בגין ליקויי בניה בעבודות שבוצעו בפועל, 50,000 ₪ בגין עלויות נוספות עקב הצורך בהשלמת הבניה בכוחות עצמם, 20,500 ₪ בגין אבדן דמי שכירות עקב איחור בהשלמת הבניה וסך של 30,000 ₪ בגין עגמת נפש. לטענת הנתבעים מחמת העדרו של הסכם מפורט, דרש X מעת לעת תשלומים טרם המועד החוזי ותשלומים שונים בגין תוספות מחיר, דבר אשר יצר חיכוכים מרובים אשר הובילו בסופו של יום להפסקת ההתקשרות עם התובעת. דיון והכרעה התמורה החוזית והזכאות לתוספות עליה 4. התמורה החוזית הכוללת הועמדה תחילה על סך של 645,000 ₪ לפני מע"מ. הצעת המחיר, שנערכה לאחר מספר פגישות בין הצדדים, נועדה להיות מחיר כולל, פאושלי, לכל העבודות שפורטו בה. הצעת המחיר נערכה על בסיס תכניות שהוצגו לX וצורפו לכתב התביעה. התוכנית שצורפה לתביעה כנספח א1 הינה בפועל תכנית בניה/הריסה מהדורה 01 מיום 9.8.07 מספר א2. התוכנית נושאת חותמת משרד קינן אדריכלות מיום 7.10.07 ומפורטים בה שינויים שנערכו עד ליום 17.7.07. תכנית זהה, צבועה, הוגשה בדיון ביום 3.6.12 וסומנה ת/3 ונושאת היא חותמת משרד קינן מיום 19.11.07. לבקשת שחם בוצעו שינויים בתוכניות האדריכליות. השינויים עוגנו בתכנית עיצוב/בניה מיום 5.12.07 (ת/2), המפרטת שינויים שבוצעו עד ליום 29.11.07 ומפרטת שישה שינויים לרבות הגדלת הכניסה לבית, שינוי חדר השינה והעתקת מקום השירותים לכניסה. 5. התובעת החלה בביצוע עבודות הריסה ובניה סמוך לאחר עריכת ההזמנה ועד לחודש פברואר 2008 לערך נמשכו עבודות ההריסה והבניה ללא מחלוקות משמעותיות למעט ביחס למועדי התשלומים. במהלך מרץ 2008 ניסו הצדדים לערוך, בתיווך משרדי עורכי דינם (אז התובעת יוצגה ע"י משרד עו"ד ארדן) הסכם מפורט. הועברו טיוטות הסכמים בין התובעת ועורכי דינה לשחם ועורכי דינו וזאת מיום 5.3.08 עד ליום 25.3.08, נ/13(1) עד (9), אולם הצדדים לא הגיעו להבנה ולא נערך חוזה. עצם ההתכתבות האמורה שוללת את טענת התובעת כי שחם סירב לערוך הסכם מסודר ולא מצאתי יסוד לטענה זו. במכתב מיום 25.3.08 הוצע מטעם שחם כי ההתקשרות תסתיים וכל צד ילך לדרכו. לא נסתרה טענתו כי סמוך לאחר מכן הופסקה עבודת התובעת בשטח ובוצעה על ידה עבודת פינוי מחסן חקלאי - כלבו לחקלאי. למרות העדרו של הסכם והפסקה זמנית של העבודות, נפגשו הצדדים ביום 3.4.08, בתיווכו של מר תמיר נאור והגיעו לשתי הבנות. מר נאור העיד כי הפגישה התנהלה באווירה חיובית ללא איומים. למרות שהעד היה במקור שותף להקמת התובעת, התרשמתי כי לא הטה עדותו לטובת מי מהצדדים והשתדל לפרט כמיטב זכרונו את אשר התרחש בפגישה. עדותו היתה מהימנה ועולה ממנה כי שחם פנה אליו לצורך קיום הפגישה ובפועל סוכמו בה, בנוכחותו, הסכמות שהועלו על הכתב. עוד אישר העד כי במועד הפגישה סוכם כי ימונה מפקח מצד שחם. בנוסף אישר כי במהלך עבודת התובעת וX בבית שחם פעל X לבניית ביתו במשק במושב שדה משה, ביצע את פינוי מחסן כלבו לחקלאי במהלך ההפסקה הזמנית בעבודות וייתכן ואמר כי עם הכסף שקיבל שם יוכל להשלים העבודות אצל שחם. עוד אישר העד כי במהלך העבודה רכש X משאית עם מנוף. התוצר של הפגישה הינם שני מסמכים. נ/14 - עליו אין מחלוקת ובפועל מהווה הסכמה לגרוע מהצעת המחיר של התובעת את כל עבודות האלומיניום, בסך של 112,000 ₪ לפני מע"מ. (יוער כי בהצעת המחיר סוכמו סעיפי האלומיניום והמעקות בסך של 139,000 ₪, והסיכום לא כלל את גריעת המעקות). נ/15 - העוסק בתוספות להצעת המחיר. הרקע לפגישה ולסיכום היה חוסר האמון בין הצדדים אשר מנע הגעה להסכם מסודר בדבר מועד ביצוע העבודות, תוספות למחיר ומועד התשלומים. שחם העיד (עמ' 140-141) כי רוח הדברים וכוונת הצדדים היתה לקבוע תוספות בגינן זכאית התובעת לתמורה נוספת, מעבר להזמנה, עד למועד עריכת המסמך. אשר להערה במסמך הבהיר שחם כי המטרה היתה להבהיר כי לא תהיה תוספת תשלום מעבר לסיכום האמור בלי הסכמה מפורשת. לאחר עיון במסמך ושמיעת עדויות הצדדים עולה כי מסמך זה מחייב את שני הצדדים וממצה את כל טענות התובעת ביחס לדרישה לתשלום בגין עבודות שבוצעו מעבר להצעת המחיר המקורית. לא הוכח כי המסמך נערך מתוך כפייה, פיזית או אחרת העולה לכדי עילה חוזית לביטול מעמדו המחייב של המסמך. למרות שהועלו טענות כלליות לכפיה כלכלית מצד שחם, לא פורטה הטענה כנדרש ולא נטענה במפורש בסיכומים כעילה לביטול ההסכמה הגלומה בנ/15. אכן מטרת הפגישה היתה גם לעגן את התמורה החוזית המגיעה לתובעת ולשחרר כספים להמשך העבודות, וביום 11.4.08 הועבר סך של 20,000 ₪, אולם המסמכים לא פירטו מועדי תשלומים מוסכמים. יחד עם זאת, יש ממש בטענת התובעת כי הסכמת שחם להכיר בזכות התובעת לתשלום בגין תוספות בניה, שוללת טענתו בתביעה שכנגד ובהגנתו כי במועד האמור שילם ביתר מעל להיקף העבודה שבוצעה. הדעת נותנת כי לו היה משולם ביתר היה שחם עומד על כך כי תוספת התמורה תקוזז מתשלום היתר הנטען. פועל יוצא מהאמור לעיל הוא כי סיכום הצדדים לתוספת תשלום של 68,500 בגין הרכיבים שפורט בהסכמה מחייב את שניהם ואין בלתו. התובעת אינה זכאית לדרוש תשלום בגין תוספות אחרות והנתבעים אינם זכאים להתנער מזכאות התובעת לתשלום בגין התוספות שסוכמו. (יוער כי כל הסכומים אינם כוללים מע"מ כעולה מתצהיר שחם, סעיף 11ד' והסיכום בנ/14). ההסכמה מתארת תוספות שבוצעו עד ליום 3.4.08: תיקוני טיח והחלפת טיח פנים, תוספת גג, קירות ורצפת חניה (יחידת ליהי כמתואר בהצעת המחיר) ובניית גג בכניסה. בהמשך המסמך נכתבה הערה, תובא להלן על הניסוח והכתב העולה ממנה: "כל התוספת האחרות שבוצעו עד לסיום מחירם יתווסף להצעה זו לפי שיקול דעתו הבילעדי של שחם גל ללא כל יכולת ערעור". שחם הבהיר בעדותו כי התכוון כי אם יחליט כמחווה של רצון טוב בסוף העבודה להכיר בתוספות אחרות שבוצעו כמזכות בתוספת תשלום, יעשה כן לפי ראות עיניו. לא מצאתי פסול בסיכום האמור אשר היווה מעין פשרה בין שני הצדדים, מצד X אשר דרש תוספות תשלום נרחבות יותר ומצד שחם אשר הסכים להכיר בתוספות למרות שלטעמו לפחות חלקן נכללו בהצעה המקורית. עולה כי התמורה החוזית, ללא מע"מ, עמדה על סכום כולל של 645,000 ₪ פחות 112,000 ₪ ובתוספת 68,500 ₪, קרי סך של 601,500 ₪, ובתוספת המע"מ שהיה נהוג אז, 15.5%, 694,732.5 ש"ח. היקף העבודות שבוצעו בפועל ושיעור התשלומים ששולמו 6. מהאמור לעיל עולה כי מתייתר הצורך להדרש לחוות דעת התובעת בדבר היקף התוספות שבוצעו שעה שהצדדים ערכו מסמך המעגן את היקף העבודות שבוצעו בגינן מגיעה תוספת לתמורה החוזית. יחד עם זאת מאחר ושני הצדדים, כל אחד מטעמיו הוא, לא טענו כי אין בלתו של ההסכם נ/15, אדרש גם לחוות הדעת. ביחס להיקף העבודה שבוצעה בפועל, כשלו שני הצדדים ולא הציגו תמונה עובדתית ברורה. התובעת, ללא הסבר עובדתי או משפטי, דורשת תשלום בגין מלוא התמורה החוזית, לרבות תוספות, וזאת למרות שאין חולק כי לא השלימה את הבניה. התובעת לא פירטה במדוייק אילו עבודות ביצעה וחוות דעתה דנה רק בתוספות להסכם. הנתבעים מנגד, הגישו חוות דעת שמאית ביחס לעבודות שבוצעו בפועל, אולם כפי שיובהר להלן המשקל שניתן לייחס לחוות הדעת נמוך. גם מומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס בנימין אסודי, לא סייע לבירור המחלוקת שעה שמינויו בוטל בהחלטתי מיום 16.7.12 נוכח אי התייצבותו לחקירה. לפיכך יש לבור את המוץ מן התבן ולבחון את שיעור התמורה לה זכאית התובעת. 7. בפועל עבדה התובעת בבית שחם, עם הפסקה קצרה שתוארה לעיל, עד לאירוע היציקה בערב פסח ביום 18.4.08. המהנדס בזיני ערך חוות דעת שמטרתה אמנם לאמוד את העבודות הנוספות אולם ניתן ללמוד ממנה על היקף העבודה שבוצעה בפועל. בחקירתו אישר כי ביקר במקום ביולי 2008. לחוות הדעת צורפו תמונות שצילם X במהלך הבניה, מאלו הנושאות תאריך עולה כי צולמו עד למרץ 2008. ככלל המומחה הותיר רושם אמין ולמרות שהינו מומחה מטעם התובעת ניתן לתת אמון מלא לגרסתו המקצועית בדבר היקף העבודות הנוספות שבוצעו, במיוחד שעה שאין חוות דעת הנדסית אחרת בתיק. לא מצאתי כי חוות הדעת מבוססת על תשתית עובדתית לא נכונה והנתונים שנמסרו למומחה נבדקו על ידו בשטח ומעיון בתמונות וניתן לאמץ ממצאיו ביחס להיקף העבודות הנוספות שבוצעו. יחד עם זאת, כאמור לעיל, שעה שבשלב מאוחר לעבודות הנוספות הגיעו הצדדים להסכמה בדבר התמורה בגין עבודות אלו, אין להשען על הערכת המומחה. חלק מהערכות המומחה נמוכות מהסיכום אליו הגיעו הצדדים לאותה עבודה וביחס לרכיב העיקרי של חוות דעתו, עבודות הטיח, אישר המומחה כי ראה עבודות טיח ביולי אולם אינו יכול לאשר מה היה המצב עת עזבה התובעת את האתר באפריל. אכן הסכם פאושלי אינו מחייב את הקבלן לבצע עבודות שלא פורטו בו, אולם במקרה הנדון השינויים העיקריים היו ידועים סמוך לאחר תחילת העבודות והשינויים המהותיים זכו לעיגון בהסכמה אליה הגיעו הצדדים באפריל. אכן התובעת נדרשה למספר עבודות מעבר לציפייה המקורית, לרבות הריסת ממצאים שנמצאו בחפירות בחצר, הריסת קירות ושינוי גודל חלונות, ואף מקבל אני הטענה כי חפירת קו הביוב בחצר מתחת ליחידת הדיור, בוצעה על ידה כמפורט בחוות דעתו של בזיני. יחד עם זאת, חלק מהעבודות מצויות במחלוקת פרשנית האם כלולות בהצעת המחיר ולגבי היתר טוענים הנתבעים כי סוכם שיבוצעו ללא עלות נוספת. שעה שלא עמדה התובעת על אי ביצוע העבודות טרם קבלת אישור בכתב, לא מצאתי כי ניתן להעדיף את גרסתו של X על פני גרסת שחם ועולה כי לא הוכח הסיכום כי העבודות שפורטו על ידי בזיני יצדיקו תשלום נוסף. הנוהג של עריכת הסכם פאושלי ולאחר מכן לדרוש תוספות תשלום הינו נוהג פסול, ולא הוכחה התיאוריה של התובעת כי הנתבעים ניצלו אותה בכוונה כדי לסחוט עבודות נוספות ללא תשלום. כן לא הוכח כי תכננו סילוקה מהאתר כדי לחסוך בעלויות ולא מצאתי שהוכח המניע לעשות כן. הנתבעים התקשרו עם קבלן לצורך חסכון בטרחה ומצאו עצמם נדרשים ליטול חלק פעיל בתשלום לקבלני המשנה ולספקים ולא מצאתי כי מיוזמתם בחרו לעשות כן. לפיכך זכאות התובעת לעבודות נוספות מתמצית בסיכום בנ/15. 8. ממה שניתן לדלות מעדות X ובזיני עולה כי בוצעו עבודות ההריסה ומרבית עבודות הבניה, חלק מקילוף הטיח בית אולם הבית נותר כאשר עדיין ישנן עבודות רבות לביצוע ונראה כשלד לפני עבודות גמר. לתמיכה במצב הבית עת עזבה התובעת העיד מר צור כינורי אשר מונה כמפקח בניה מטעם שחם. מחקירתו עלה כי לא ניתן לתת אמון לטענתו כי נשכר על ידי שחם כבר בפברואר ועלה כי החל לעבוד בבית כמפקח מאפריל 2008, דבר המחזק הטענה כי נשכר לאחר הפגישה מיום 3.4.08. יחד עם זאת, ניתן לתת אמון לעדותו ביחס למצב הבית כפי שבא לידי ביטוי בתמונות שצילם, נ/18, מהן עולה כי אכן טרם החל בפועל שלב עבודות הגמר, טיח מלא. יחד עם זאת, נוכח כלליות הצהרתו לא ניתן לקבל הטענה כי נותרו עבודות יציקה ושלד. העד אישר כי בפועל לאחר עזיבת התובעת את הבית המשיכו העבודות לאחר הפסקה בת כמה ימים בחג הפסח, ועת עזב באוגוסט 2008 נותרו עבודות אחרונות של צבע, שקעים ודלתות. העד טען כי הקבלן סאלח דאבח השלים את עבודות הבניה והטיח והריצוף הושלם בעזרת פועלים סיניים. שחם והעדים מטעמו, לרבות הקבלן סאלח דאבח, להלן - דאבח, לא טרחו לתעד כנדרש את העבודות שביצעו לאחר עזיבת התובעת את האתר או התמורה ששולמה בגינם. העבודות נמשכו אף לאחר הגשת התביעה והמנעות הנתבעים מהבאת ראיות פועלת לחובתם. חקירתו של דאבח בכל הנוגע להיקף העבודה שביצע והתמורה ששולמה לו בגינה הותירה סימני שאלה ובפועל לא ניתן לדלות גרסה אחת סדורה באשר להיקף העבודות שביצע. 9. הנתבעים סמכו ידיהם על חוות דעתו של השמאי גוזלן דוד לצורך בחינת היקף העבודה שבוצעה על ידי התובעת. שמאי מקרקעין נעדר את ההכשרה לאמוד שווי עבודות הנדסיות, ודי בטעם זה כדי לא להסתמך על חוות דעתו. לאחר חקירתו הנגדית של גוזלן עלה כי קרסה חוות דעתו ולא ניתן לעשות בה שימוש. גוזלן לא ידע להסביר האם עיין בתוכניות הבניה, אישר כי אינו מומחה בהבנת התוכניות ולא ערך מדידות בשטח. בנוסף העד לא ידע להסביר את הצעת המחיר והתעלם בהערכתו מהבסיס החוזי עליו מבוססת התמורה. הצעת המחיר אמנם קשה להבנה ולא נוקבת במחיר לכל אחד ממרכיביה, אולם הדרך בה בחר גוזלן לערוך חוות דעתו אינה מאפשרת להסתמך עליה. יוער כי לא מצאתי יסוד לטענת גוזלן כי התשלום של 150,000 ₪ אינו משקף תמורה ריאלית לעבודות הפירוק וההריסה. עיון בעבודות הכלולות בפרק זה בהצעת המחיר מלמד כי מדובר בעבודת נרחבות, הכוללות חפירה לבריכה והחלפת קרקע בחצר הבית וממילא טענה זו לא פורטה כנדרש. התשלומים 10. לאור האמור לעיל יש להעריך את היקף התמורה לה זכאית התובעת על בסיס הנתונים שהוכחו ולהעזר בתשלומים ששולמו בפועל אשר שיקפו, לגישת שחם, את קצב התקדמות העבודה. גם לעניין התשלומים חלוקים הצדדים. לאור טיב היחסים בין הצדדים וחוסר האמון ההדדי, לא מצאתי כי ניתן לסמוך על רשימות שערך שחם אשר אינן מגובות במסמכים חיצוניים. אדם המחתים את הקבלן על כל תקבול ואף מכנה חלק מהתקבולים כהלוואות, אין לקבל טענתו כי שילם תשלומים ללא החתמת X על קבלתם, גם אם הדבר נעשה בתחילת ההתקשרות עת שרר אמון בין הצדדים. מנגד ניתן להסתמך על מסמכים שערך X המהווים הודאת בעל דין בסכומים שקיבל. רוב התשלומים אינם שנויים במחלוקת. במועד עריכת ההסכם, 20.11.07, שולמה מקדמה בסך 34,650 ₪, אף היא כנגד שיק בטחון של X. במסמך תקבולים שערך X וצורף למכתבו של עו"ד ארדן מיום 26.4.09, נ/26, ישנה הודאת בעל דין בקבלת תשלומים בסך של 463,150 ש"ח (כולל הסכום בגין הערבות הבנקאית שמומשה - עליו אעמוד בנפרד). בנוסף כולל המסמך שלושה תשלומים נוספים ששולמו לספקים. התשלום בגין עבודות פירוק וההריסה, בסך 150,000 ₪, אשר היה אמור להיום משולם בתום עבודות אלו שולם בפועל במהלכן בשיעורים במזומן. שחם טוען כי שילם 155,000 ₪ בתשלומים שפורטו בנספחים נ/6, נ/7 עד ליום 2.1.08 אולם לאור הפער הקטן בין הסכומים והעובדה כי שולמו במזומן והאסמכתאות שצורפו אינן ברורות וסדורות, שיקים שקשה לייחס אותם לתשלומים הנטענים, יש לקבל את עמדת ציון כי התקבל סכום כולל של 150,000 ₪ בגינו הוצאה מאוחר יותר קבלה וחשבונית אשר הוצגו רק במהלך שמיעת הראיות. לא מצאתי כי הוכחה גרסת מי מהצדדים באשר לסיבה בגינה לא הוצאה חשבונית מיד עם קבלת הסכומים בגין הפירוק וההריסה. מחד לא הוכח כי שחם ביקשו לרשום הסכום כהוצאה עבור המוסך בבעלותם, למרות הכיתוב שנמחק מהחשבונית הראשונה, מספר 531 ע"ס 34,650 ₪. מנגד, לא הוכח כי X ביקש להעלים הכנסה זו שעה שהציג קבלות וחשבוניות לכל התקבולים, גם אם ישנם אי סדרים מסויימים בסדר הוצאת הקבלות וקיים חשד כי חלקן הוצאו לאחר מעשה. הטבלה שערך X בנספח יד' לתצהירו אינה מפנה באופן מסודר לאסמכתאות התקבולים, אולם כוללת מספר הודאות נוספות מטעמו ביחס לתשלומים ששילם שחם ישירות לספקים. מהשוואת רשימות התקבולים של X מול האסמכתאות שצירפו הנתבעים עולה כי יש לקבל כמהימנה את רשימת התקבולים שצורפה לנ/26 התואמת לאסמכתאות נ/11(1) עד (6) הכוללות מסמכים בחתימת X ואישורי העברות כספים. העובדה כי הסכומים נרשמו בחלקם כקיזוז מהערבות הבנקאית, הלוואה או לא חלק מההתחשבנות השוטפת הוסברה על ידי שחם בעדותו. שחם הבהיר כי אכן מדובר בתשלומים על חשבון התמורה אולם לשיטתו שולמו לפני המועדים המוסכמים ולכן הגדיר את הסכומים כהלוואה או שמר על זכותו לקזז אותם אם לא ידרש להשיב את הערבות הבנקאית לתובעת. מהאמור לעיל עולה כי הוכחו תשלומים בסכום כולל של 463,150 ₪, לרבות הערבות הבנקאית. על סכום זה יש להוסיף סכומים בהם הודה X כי שולמו לספקים, כמפורט בנספח יד' לתצהירו המפרט תשלומים שונים לברוש, ש.א.ל , אוכל לפועלים ועוד בסכום כולל של 24,794 ₪ נוספים. עולה כי סך הכל שולם סך של 487,944 ₪ עד לאפריל 2008 מתוכו מומשה ערבות בנקאית בסך 100,000 ₪ ביום 28.4.08. 11. בחינת הסכום הכולל ששולם, טרם מימוש הערבות, אל מול התמורה החוזית הכוללת, לרבות התוספות שאושרו, מלמד כי עד לעזיבת התובעת שולם שיעור של כ- 70% מהתמורה הכוללת. הנתבעים לא הוכיחו כי נדרשו לצורך השלמת הבניה לשלם סכום הגדול מהפער, 206,788 ש"ח. בהעדר הסכם מפורט בדבר שלבי התשלום מול התקדמות העבודה, יש לפנות להזמנת העבודה והתנהלות הצדדים בהמשך כדי ללמוד אודות ההסכמות בדבר מועדי התשלום. בניגוד לעמדת התובעת, לא ברור מההסכמה כי המזמין צריך רק לשלם מראש ובפועל אין הקבלן "מממן" את בניית הבית. כל התקשרות בין מזמין לקבלן מקפלת בתוכה איזון בין התשלומים לקצב התקדמות העבודות כך שאכן משולם סכום מסויים מראש, אולם על הקבלן לממן את הבניה מהתשלומים ולחשב התנהלותו הכלכלית כך שירוויח בסוף הבניה. אף הסכום בגין עבודות הפירוק וההריסה סוכם כי ישולם עם סיומן ובפועל שולם בשיעורין במהלכן. סך של 30% נוספים, שעל פי הודאת X בחקירתו יש לחשב אותו מהסך של 495,000 ₪ (עמ' 32) סוכם כי ישולם עם סיום ההריסה ותחילת הבניה. סכום זה כולל מע"מ הינו כ- 171,690 ₪. בפועל שולם ביום 8.1.08 סך של 200,000 ₪ כנגד ערבות בנקאית בסך 100,000 ₪. נמשכו עבודת הבניה ושולמו תשלומים שונים כמפורט לעיל. ככל שהסך האמור נועד להוות תשלום מראש, לא סוכמו מועדי תשלומים אחרים ולא ניתן להסתמך על לוח התשלומים המוצע, נ/8 , שX הכחיש חתימתו עליו. מכל האמור לעיל עולה לאחר בחינת היקף העבודה שבוצעה בפועל והתשלומים ששולמו, לרבות מסמך ההכרה בזכאות התובעת לתשלום בגין תוספות שבוצעו, כי הסכום ששולם וההכרה בתוספות שיקפו בקירוב את שיעור התמורה שהגיעה לתובעת עד המועד בו שולמו ולא מדובר בתשלום עודף ששולם. בפועל עולה כי לא שולמו כספים בגין בניה עתידית שטרם בוצעה. לפיכך אני קובע כי התובעת זכאית לתמורה השווה בהיקפה לתשלומים ששולמו בפועל ובנוסף לתמורה בגין העבודות הנוספות שאושרו ולא שולמו. מאחר ומהתשלומים ששולמו בפועל מומשה הערבות הבנקאית, עולה כי התובעת זכאית לסך של 100,000 ₪ בגין מימוש הערבות וסך נוסף של 79,118 ₪ בגין העבודות הנוספות (שיעור המע"מ חושב כיתר רכיבי התביעה נכון למועד הגשתה). מימוש הערבות והפסקת העבודות 12. ביום 8.1.08 שילמו הנתבעים 200,000 ₪ כנגד קבלת ערבות בנקאית על סך של 100,000 ₪. בחשבונית 534 סוכם כי הערבות תבוטל לאחר סיום עבודות השלד ויציקת הבריכה. הצדדים לא הגדירו מה כוונתם במונח סיום עבודות השלד וגם סיכום זה הוביל למחלוקות ומבוי סתום. מחקירתו של שחם עלה כי לכל המאוחר עבודות השלד הסתיימו בסוף פברואר 2008. למרות התחמקותו בחקירה הפנה הוא למספר עניינים שוליים ביחס לאי השלמת פתחי החלונות או מדרגה לא פרופורציונלית בבריכה כמצדיקים את אי השבת הערבות הבנקאית לתובעת. התובעת מנגד נסמכה על מסמך של המהנדס מטעם הנתבעים אשר תכנן את הבית, רפי אחוון, אשר אישר ביום 27.2.08 כי עבודות בניה, יציקות ובניית בריכת שחיה הסתיימו. למרות שהעד ציין כי המסמך נערך לצורך המלצה לX לצורך אחר, תוכן המסמך לא נסתר. לאור האמור לעיל אני קובע כי לא היה מקום לחילוט הערבות הבנקאית למרות המחלוקת שהיתה במועד מימושה סביב מועד סיום העבודות ויתרת התמורה המגיעה לתובעת. 13. למרות האמור לעיל, גם התנהלות התובעת לא חפה מכשלים. אכן אין על הקבלן לממן את כל הבניה אולם עליו להיות בעל איתנות כלכלית בסיסית שתאפשר לו להשלים את הבניה על בסיס תזרים מזומנים מוסכם. על התובעת היה לעמוד מראש על עריכת תחשיב כאמור ולא להעמיד את הנתבעים בפני עובדה מוגמרת כי עליהם לשלם במישרין לקבלני משנה וספקים. בנסיבות האמורות, היה בסיס בהסכם ובטיוטות שהוחלפו לדרישת שחם כי כנגד התשלום של 200,000 ₪ תנתן ערבות בנקאית. עצם העובדה כי מחצית הסכום הופקד בחשבונו האישי של X כדי להפיק את הערבות הבנקאית מלמדת כי לתובעת לא היה את האיתנות הכלכלית הבסיסית לצורך ביצוע ההסכם. העדר היכולת הכלכלית הוכחה אף במספר האירועים שלא נסתרו בדבר סכסוכים סביב העדר תשלום לקבלני משנה, מקבלן הגינון דרך עובדים סיניים ועד לסכסוך עם דאבח. יתכן כי דווקנות יתר של שחם בשחרור הכספים גרמה לחלק מחסר בתזרים המזומנים של התובעת, אולם בהעדר הסכם לעניין התשלומים, לא הוכח כי חרג שחם מהמוסכם בדבר מועדי התשלומים. האמור עולה אף מעדות הפועל מטעם התובעת, ג'אמיל אבו ערער שתצהירו הוגש במהלך שמיעת הראיות. אף עד זה אישר כי שולם שכרו רק מכספים שקיבלה התובעת מעבודות הפינוי בכלבו לחקלאי. עולה כי לשני הצדדים אשר תורם בסיום ההתקשרות ביניהם וטוב היו עושים לו היו פועלים לסיום ההתקשרות בהסכמה תוך עריכת חשבון לשכר הראוי שמגיע לתובעת בגין העבודה שבוצעה. 14. האירוע האחרון בגינו עזבה התובעת את האתר אין בו כדי לשנות את מסקנתי לעיל. מקבל אני גרסת הנתבעים כי הסכסוך החל כאמור בתצהיריהם של גיל כהן החשמלאי ודבאח מספר ימים לפני ערב פסח בו הופסקה פעילות התובעת באתר. האירוע בו פועליו של דאבח נטלו את מפתחותיו של X ואיימו עליו מאחר ולא קיבלו שכרם לא נסתר. אמנם עדותו של דאבח בעייתית ביחס לתקבולים שקיבל משחם, החשבונית שמסר בגין עבודת היציקה ואף מקום מגוריו בעת העבודה, אולם לא נסתר האירוע והטענה כי X לא שילם שכרו עד שנאלץ שחם להתערב, לשלם עבור מזון ולערוב לתשלום עבור יציקת משטח הכניסה לבית. עולה כי היה בסיס לדרישת שחם מהתובעת להפסיק את העבודות בביתו גם אם לא ניתן לקבל גרסתו כי העזיבה היתה בהסכמה. יחד עם זאת, הדרישה לעזיבה לא נבעה מעבודה לקויה או איחור בהשלמתה. אף מהנדס הנתבעים אישר את טיב עבודת התובעת והנתבעים לא הפנו לדרישות בזמן אמת ביחס לקצב העבודות. עולה כי רק חוסר אמון הדדי בדבר הצורך בתשלום בגין תוספות ומועדי התשלומים הוביל לכך שהצדדים לא יכלו לסיים את הבניה יחד. עם זאת, למרות שהיתה הצדקה להפסקת הבניה, לא היתה הצדקה למימוש הערבות ושלילת יתרת התשלום הראוי מהתובעת. 15. מעבר לסכומים שפורטו בסעיף 11 לעיל לא מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי נוסף. אמנם נשאה בעלות ערבות בנקאית אולם לא הוכיחה את העלות בפועל ועניין זה מתקזז מול העלות שנשאו הנתבעים בביטוח העבודות במקום התובעת. התביעה שכנגד 16. מהאמור לעיל עולה כי אין יסוד לתביעה שכנגד להשבת תשלומים שנטען כי שולמו ביתר. כמו כן, בהעדר לוח זמנים ברור לסיום העבודות וביצוע שינויים בתוכניות לאחר תחילת העבודה, לא ניתן לסמוך על המועד בהצעת המחיר כמועד מחייב לסיום העבודה. לפיכך, אין בסיס לדרישת הפיצוי בגין איחור בהשלמת הבניה. אף הטענה לליקויי בניה לא הוכחה. הטענה נסמכת על סעיף 13 לחוות דעתו של גוזלן, על בסיס רשימה עלומה שהעביר שחם. לא ניתן על סמך טענות מעין אלו לבסס דרישה לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין ליקויי בניה. בנוסף, נוכח קביעתי לעיל כי לא הוכחו הסכומים ששילמו הנתבעים בגין השלמת הבניה, לא הוכחה זכאותם לשיפוי בגין עליית עלות הבניה באמצעות קבלני משנה. אכן נראה כי הבניה גרמה לעגמת נפש לנתבעים, אולם יש להם אשם תורם משמעותי בהעדרו של הסכם ובהתנהלותם הכלכלית מול התובעת אשר יצרה ויכוחים סביב מועדי התשלום. בנסיבות אלו לא מצאתי כי הנתבעים זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש. אשר על כן, דין התביעה שכנגד להדחות. לפיכך מתייתר הצורך לדון באחריותו האישית של X. ככלל, חברת יחיד של קבלן המתקשרת בהסכם כאמור, מביאה את יכולתו האישית כשיקול מרכזי בהתקשרות עם החברה, ומהווה טעם להטלת אחריות אישית על המנהל. (ראה, ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל (27.10.97)). אולם לא נטען לאחריות אישית של X מכח מצג שווא רשלני אלא מכח עירוב בין נכסיו לנכסי החברה. למרות שהוכח כי הוצאה ערבות מחשבונו הפרטי ניתן הסבר בעדותו לעובדה זו ולא מצאתי כי הוכח שהיה עירוב נכסים באופן המאפשר הרמת מסך ההתאגדות. סוף דבר 16. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 179,118 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ביום 12.5.08 ועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. מאחר ושני הצדדים גרמו באשמם לאי השלמת הבניה לא מצאתי כי התובעת והנתבע שכנגד זכאים למלוא הוצאותיהם בגין התביעה והתביעה שכנגד. לא הוכחה גרסת התובעת כי שחם תכנן לסלקה מהאתר ולהתקשר במישרין עם קבלני המשנה לצורך חסכון בעלויות ועלה כי נאלץ לעשות כן נוכח הבעיות הכלכליות, אשר חלקן נגרמו בעטיו. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪. הפרת חוזהחוזההריסת מבנה