נכות בגין קרע בסופרספינטוס (S.S) בהתאם להוראות פריט ליקוי 42 (1) (ד). לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.5.13, אשר דחתה את ערר המערער וקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה שמיום 9.12.09 ועד ליום 30.4.10, נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה שמיום 1.5.10 ועד ליום 31.8.10, ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור 14.5% לתקופה שמיום 1.9.10 וזאת בהתאם לסעיף ליקוי 42 (2) (א) (I) וסעיף ליקוי 35 (1) (א)- (ב) מותאם (להלן: "הוועדה"). הוועדה נשוא הערעור דנן התכנסה מכוח פסק דין בתיק ב"ל 6295-05-12 מיום 29.8.12 (להלן: "פסק הדין"), בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כדלהלן: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה): א. על מנת שתסביר ותנמק מדוע לאור ממצאיה בכתף ימין בדבר "מגבלה קלה בסיבוב הפנימי" העניקה מחצית מסעיף 35 (1) א-ב בלבד. ב. על מנת שתסביר האם יש מקום לקבוע נכות נוספת בגין הקרע בסופרספינטוס. ג. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בעניין הנ"ל. ד. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה". 3. עיקר טענות המערער - א. הוועדה טעתה כאשר בניגוד להוראות פסק הדין ולממצאיה, היא לא העניקה למערער אחוזי נכות בגין הקרע בסופרספינטוס (S.S) בהתאם להוראות פריט ליקוי 42 (1) (ד). בשים לב לכך כי פקיד התביעות הכיר ב"כתף ימין" כליקוי הנובע מהתאונה וכי הוועדה קבעה למערער נכות בשיעור 5% בגין הגבלה בתנועות הכתף, לא ברור מדוע הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין הקרע בסופרספינטוס (המצוי בכתף) ואשר הינו הגורם להגבלה, לבין התאונה. ב. העובדה שבדיקת האולטרסאונד בוצעה רק ביום 22.8.11 (לאחר כשנה ותשעה חודשים מיום התאונה) אין בה כדי לשלול את הקשר הסיבתי. ברור שממצאי הבדיקה אשר בוצעה רק שנה ותשעה חודשים לאחר התאונה ידגימו "שינויים ניווניים ולא פגיעה אקוטית". רופאיו של המערער אשר התמקדו רק בטיפול בקרע בשריר הביצפס לא היפנו אותו לבצע את בדיקת האולטרסאונד של הכתף, אלא רק של הזרוע. ג. על הוועדה היה להתייחס לחוות הדעת של ד"ר מוזס אשר הונחה לפניה, גם אם פסק הדין לא הורה זאת באופן מפורש. ד. בנסיבות אלה, יש להחזיר את העניין לוועדה, על מנת שתקבע למערער נכות בהתאם לממצאיה בגין הקרע בסופרספינטוס לפי פריט ליקוי 42 (1) (ד). 4. עיקר טענות המשיב - א. הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין מיום 29.8.12 ומילאה אחר הוראותיו. הוועדה קבעה כי הממצאים שנמצאו בבדיקת האולטרסאונד מתאימים לשינויים ניווניים ולכן שללה את הקשר הסיבתי. מדובר בקביעה רפואית המסורה לוועדה. ב. אין להסיק מהעובדה שהוכרה מגבלה בתנועות הכתף כי היה על הוועדה להכיר גם בקרע בסופרספינטוס. ישנן הגבלות תנועה שנובעות מסיבות אחרות (שאינן קרע בשריר). המשיב מפנה לתקנה 11 (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, וטוען כי העובדה שהמחוקק קבע כי מקום שיש הגבלה בתנועה וגם קרע בשריר באותו פרק אזי לא יוענקו אחוזי נכות בגין שתי הפגימות, מלמדת כי ישנם מקרים שייקבעו אחוזי נכות בגין פגימה אחת ללא קשר לפגימה השנייה. ג. קביעת הוועדה לעניין המגבלה בכתף היא קביעה רפואית ואין מקום לבחון את מגבלת התנועה בכתף, היות ולא הוגש ערעור בעניין זה. ד. בהתאם לפסק הדין, הוועדה לא נדרשה להתייחס לחוות הדעת של ד"ר מוזס ומעבר לכך, עיון בחוות הדעת מעלה כי ד"ר מוזס אינו מעניק אחוזי נכות בגין הקרע בסופרספינטוס. משהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, פירטה ונימקה את החלטתה, לא עולה טעות משפטית בעבודתה, ועל כן דין הערעור להידחות. דיון והכרעה 5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 6. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע ל"ד 213) . היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 7. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע נא/ 29-0, פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160). 8. הוועדה, בישיבתה מיום 26.11.12, שמעה את המערער ורשמה את תלונותיו: "נפגעתי בעבודה, נקרע שריר דו ראשי זרוע ימין. תקופה ארוכה לא יכולתי להפעיל את היד. סובל מכאבים מתקשה לכופף את הזרוע. נפגעתי בכתף וזה מפריע לי מאוד שאני מסובב את היד. בזמן פעולה עם היד יש לי כאבים. מה שעשיתי קודם לא יכול לעשות. כמורה לחינוך גופני מוגבל מאוד. זה מפתיע אותי. לא יכול להרים סל קניות. סיבוב היד בגלל הכתף. יד ימין דומיננטית וזו היד שנפגעה". 9. הוועדה, בישיבתה מיום 26.11.12, ביקשה לקבל את תוצאות בדיקת האולטרסאונד שבוצעה ביום 22.8.11. לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקה, התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער ביום 22.5.13. בפרק ממצאים ונימוקים ציינה הוועדה: "באולרסאונד מ- 22/8/11 כתפיים, בגיד הביצפס הודגם בתעלה עם המשכיות ומרקם תקינים מימין, וכן הודגם נוזל בכמות קטנה, וכן קרע חלקי עד 2 מ"מ+ קרע עד 3 מ"מ בגיד S.S מימין". 10. בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה: "הוועדה התכנסה שוב מכח פס"ד מ- 29/8/12, התובע הופיע עם עורכת דינו הגב' הוניג והמציאו את הפענוח של האולטרסאונד מ- 22/8/11. מעיון בתיקו הרפואי מקופ"ח, התובע סבל מפגיעה בזרוע ימין ובאולטרסאונד לזרוע מ- 12/09 הדגים קרע בשריר הביצפס. תיעוד ראשון בגין כאבי כתפיים מופיע בתאריך 21/10/10 כאשר התייחסות למגבלות יד ימין מופיע ב- 14/9/10, דהיינו 9 חודשים לאחר התאונה הנדונה. בדיקת האולטרסאונד שהדגימה קרעים חלקיים בגיד S.S בוצעה אחר משנה וחצי לאחר התאונה הנדונה. ממצאים אלה באולטרסאונד מתאימים לשינויים ניווניים, ולא לפגיעה אקוטית, ולכן הוועדה אינה מוצאת קשר סיבתי בין הקרע בגיד S.S מימין, לבין התאונה הנדונה. לעניין מגבלת התנועה בכתף, מדובר במגבלה מינורית, ללא השפעה פונקציונלית, ועל כן נקבעה נכות בשיעור 5% לממצא זה לפי סעיף 35 (1) א'- ב' מותאם ובגין הקרע בשריר הביצפס נכותו נקבעת בשיעור 10% לפי סעיף 42 (2) (א) I. כפי שנקבע בוועדות קודמות, אין מקום להפעל תקנה 15 מאחר וממשיך בעבודתו. כמו כן, הנכות הזמנית שנקבעה בוועדות קודמות נותרת על כנה". 11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות. בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה להסביר ולנמק מדוע לאור ממצאיה בכתף ימין בדבר "מגבלה קלה בסיבוב הפנימי" העניקה מחצית מסעיף 35 (1) א-ב בלבד, ולהסביר האם יש מקום לקבוע נכות נוספת בגין הקרע בסופרספינטוס. לעניין מגבלת התנועה בכתף, הוועדה הסבירה כי מדובר במגבלה מינורית, ללא השפעה פונקציונלית, ועל כן נקבעה נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) (א) - (ב). כמו כן, הוועדה קבעה כי אין לקבוע נכות נוספת בגין הקרע בסופרספינטוס. לעניין זה הוועדה פירטה והסבירה כי בדיקת האולטרסאונד שהדגימה קרעים חלקיים בגיד בוצעה כשנה וחצי לאחר התאונה, וכי הממצאים באולטרסאונד מתאימים לשינויים ניווניים, ולא לפגיעה אקוטית. 12. אין בידי לקבל את טענת המערער; לפיה בשים לב לכך שהוועדה קבעה למערער נכות בשיעור 5% בגין הגבלה בתנועות הכתף, לא ברור מדוע הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין הקרע בסופרספינטוס (המצוי בכתף) אשר הינו הגורם להגבלה, לבין התאונה. הוועדה הסבירה באופן מפורט ומנומק, כי מממצאי בדיקת האולטרסאונד עולה כי מדובר בממצאים הנובעים משינויים ניווניים ולא מפגיעה אקוטית. עוד אוסיף, כי לא מצאתי ממש בטענת המערער, לפיה ברור שממצאי הבדיקה אשר בוצעה רק שנה ותשעה חודשים לאחר התאונה תדגים "שינויים ניווניים ולא פגיעה אקוטית". בעניין זה יובהר, כי הוועדה התייחסה למועד ביצוע הבדיקה ולכך שהיא בוצעה כשנה וחצי לאחר התאונה. מדובר בקביעות רפואיות, אשר הינן בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, ועל כן אין מקום כי בית הדין יתערב בהן. זאת ועוד, הוועדה לא קבעה כי הקרע בשריר הסופרספינטוס הוא הגורם להגבלה בתנועת הכתף. טענת המערער לפיה ההגבלה בכתף הינה תוצאה של הקרע הינה טענה רפואית, אשר אינה עולה בקנה אחד עם קביעת הוועדה. יתירה מכך, גם בהתאם לפסק הדין מיום 29.8.12 (אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים), הוועדה נדרשה להסביר האם יש מקום לקבוע נכות נוספת בגין הקרע בסופרספינטוס, להבדיל מקביעה כי ההגבלה בתנועה הינה תוצאה של הקרע בסופרספינטוס. 13. טענת המערער, לפיה חלה על הוועדה חובה להתייחס לחוות הדעת של ד"ר מוזס אשר הונחה לפניה גם אם פסק הדין לא הורה זאת באופן מפורש, דינה להידחות. בהתאם לפסק הדין, הוועדה לא נדרשה להתייחס לחוות הדעת. משהוועדה לא הונחתה להתייחס לחוות הדעת, הרי שלא חלה על הוועדה חובה כאמור. הדברים אמורים במיוחד לנוכח העובדה כי הוועדה בישיבתה מיום 6.2.12 (טרם מתן פסק הדין) התייחסה לחוות הדעת, וכי חוות הדעת של ד"ר מוזס מיום 12.9.12 אינה מעניקה נכות בגין הקרע בסופרספינטוס. 14. לאור האמור לעיל, משהוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, ומשהחלטתה הינה מנומקת ומבוססת, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה, ולכן הערעור נדחה בזאת. 15. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 16. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. קרענכות