תביעה בגין עבודות פיתוח לבניה והכשרה של מגרש כדורגל לאימונים

תביעה, שהוגשה על סך של 161,000, ₪ עניינה נזקים שנגרמו לחלקה לטענת התובעים הנתבעת (להלן: "המועצה") ביצעה עבודות פיתוח לבניה והכשרה של מגרש כדורגל לאימונים (להלן: "מגרש האימונים") בשטח הצמוד מדרום לחלקה, במהלכן הושלכו כמויות גדולות של פסולת בנין עפר וסלעים לתוך החלקה, עד שנוצר מילוי על שטח של כ-600 מ"ר מתוך שטח החלקה, אשר מנע שימוש בחלק זה של החלקה, ואף גרם נזק לעצי הזית שהיו נטועים בה. בהמשך, במהלך השנים, ומשלא פעלה הנתבעת לסילוק הפסולת מהחלקה ולבניית קיר תומך (בגבול החלקה) על מנת למנוע מאדמת המילוי מהחלקה השכנה (עליה נבנה המגרש) לחזור ולהישפך לתוך החלקה וכן למנוע השלכת פסולת נוספת, הושלכו כמויות עצומות של פסולת בחלקה, הן על ידי המועצה והן על ידי תושבים, קבלנים וצדדים שלישיים אחרים, אשר הפכו בפועל חלק מהחלקה לאתר פיראטי להשלכת פסולת, מבלי שהמועצה נקפה יד להסדיר את הענין, להסיר את המפגע ולמנוע המשך היווצרותו. בכתב התביעה טענו התובעים כנגד המועצה כי מעשיה הינם בבחינת הסגת גבול, יצירת מטרד ליחיד וכן רשלנות והפרת חובה חקוקה. בשל כך, נתבעו פיצויים המבוססים על חוות דעת מהנדס בנין ושמאי מר מוחמד כאזם הכוללים דמי שימוש ראויים לתקופה של 7 שנים (31,600 ש"ח) עלות פינוי הפסולת בהיקף של כ-1,500 מ"ק (36,000 ₪) בניית גדר אבן טבעית ובטון באורך של 62 וגובה של 6 מ' על גבול החלקה (87,400 ₪) וכן נזק לעצי הזית (6,300 ₪). 2. המועצה בכתב הגנתה הכחישה את כל טענות התובעים כנגדה וטענה כי ככל שהושלכה פסולת לחלקת התובעים, הדבר נעשה על ידי צדדים שלישיים כלשהם שאינם בשליטתה ובהעדר מעורבות או אחריות של המועצה ולפיכך, על התובע להפנות תביעתו כנגדם. לחילופין טענה המועצה כי ככל שתקבע אחריות של המועצה, הרי שיש ליחס לתובע רשלנות תורמת/מכרעת עד כדי 100% שכן, הוא לא עשה דבר כדי למנוע את הצטברות הפסולת בחלקתו, לא גידר אותה ולא נקט כל צעד לעצירת השלכת הפסולת משזו ארעה לראשונה, שנים ארוכות לפני הגשת התביעה. יצויין כי המועצה לא העלתה טענת התיישנות כנגד התביעה. 3. המועצה שלחה הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי, שהינה חברה קבלנית שהתקשרה עם המועצה בשנת 2000 לביצוע עבודות פיתוח, הכשרה וחפירה, במגרש אימונים בשטח המועצה, בחלקה הצמודה לחלקת התובע. לטענת המועצה, ככל שתקבע אחריות כלשהי של המועצה כלפי התובעים, אזי יש לחייב את הצד השלישי בשיפוי המועצה, שכן הצד השלישי התחייב לסלק מאתר העבודה וסביבתו את כל הפסולת, האשפה והאדמה שנותרו או הצטברו במהלך ביצוע העבודות, וכי אם יתברר כי בשל אי עמידת הצד השלישי בהתחייבויותיו על פי ההסכם נגרם הנזק לתובעים, יש להטיל עליו את האחריות ולהורות לו לשפות את המועצה. הצד השלישי מצידו טען כי הוא כלל לא ביצע בפועל את העבודות להקמת מגרש האימונים, אלא הוא סיפק חומרים בלבד לצד הרביעי, שהינו הקבלן עימו התקשר הצד השלישי לצורך ביצוע העבודות בפועל (להלן: "הקבלן המבצע"). הצד השלישי טען כי אספקת חומרי הגלם לקבלן המבצע, נעשתה בהתאם לדרישת המועצה ותחת פיקוחה, ולפיכך ככל שנפל פגם כלשהו בעבודת הקבלן המבצע, יש להטיל את האחריות לכך על המועצה ולא על הצד השלישי. הצד השלישי העלה בכתב הגנתו הן טענת התיישנות, ובן טענה לנזק ראייתי בשל השיהוי הממושך, שכן העבודות שבוצעו על ידו (בכפוף לאמור לעיל) הסתיימו יותר מ-7 שנים לפני מועד הגשת התביעה וההודעה כנגדו. 4. הצד השלישי בתורו, שלח הודעה לקבלן המבצע וטען כי בהתאם להסכם שבין הצד השלישי לקבלן המבצע נטל על עצמו האחרון את מלוא האחריות לביצוע העבודות להקמת מגרש האימונים, ואופן ביצוען, וכן קיימת התחייבות של הקבלן המבצע לשאת באחריות בגין כל תביעה שתוגש ביחס לביצוע העבודות נשוא ההסכם. 5. כפי שציינתי לעיל, ההליכים בתיק זה התנהלו בעצלתיים, בין היתר בשל הצורך בהגשת כתב תביעה מתוקן, הגשת הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים, וכן בשל מספר חילופים בייצוג המועצה בהליך (ועיכובים נוספים מצידה כפי שיפורט להלן), ועיכוב בקבלת חוות דעת מומחה בית המשפט ונסיונות של המועצה, הצד השלישי והקבלן לקעקע את קביעותיו (כפי שיפורט להלן). ביום 17.12.09 (לאחר עיכובים שונים שנבעו מאי השלמת הגשת כתבי טענות מתוקנים) החליט בית המשפט על מינויו של שמאי מקרקעין, מר פנחס שפירא (להלן: "המומחה"), כמומחה מטעם בית המשפט וזאת לאחר שניתנה הסכמת הצדדים למינוי מומחה כאמור. קודם למינוי, וכנגד חוות הדעת מטעם התובע, הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעת, מר סאלח אבו ריא, אשר בה נקבע כי אכן בצד הדרומי של החלקה קיים מדרון מעשה אדם, אולם לפי קביעתו מדובר במדרון שגובהו הממוצע כ-1.5 מ' מעל פני המדרון הטבעי הקיים במקום ושטחו הינו 72 מ"ר (ולא 610 כקביעת מומחה התובע), ויש כ-80 מ"ק בלבד של פסולת שיש לפנות. לטעמו של מומחה הנתבעת התובעים זכאים לכל היותר לפיצוי בגין עלות פינוי פסולת בסך של 4,000 ש"ח וכן לפיצוי בגין פגיעה מינימלית בעצי הזית, על אף שלטעמו בעת ביקורו בשטח, כלל לא ניתן היה להבחין בפגיעה כזו, בסך של 4,000 ₪. מומחה הנתבעת לא מצא מקום לקבוע דמי שימוש ראויים מאחר והמועצה לא עשתה כל שימוש בחלקת התובעים וממילא התובעים המשיכו לגדל שם זיתים ולמסוק אותם. כמו כן שלל המומחה את הקמת הקיר הנדרשת, ולקביעתו לאחר פינוי הפסולת אין עוד צורך בהקמתו, מה גם שהדבר מנוגד ליידוע המקרקעין. 6. ביום 20.12.10 התקבלה חוות דעתו של המומחה, ממנה עולה כי הוא אימץ (כמעט באופן מלא) את קביעות מומחה התובעים, תוך שקבע כי בשטח של 610 מ"ר מהחלקה, קיים מילוי בשיפוע חד, וזאת לכל אורך החלקה. לצורך קביעת שטח המילוי הסתמך שפירא על מפה מצבית שנערכה על ידי המודד זיידאני ביום 25.10.07 והועברה לשפירא מטעם התובע, תוך שהוא מציין כי המועצה והצדדים האחרים, לא העבירו מפת מדידה אחרת (על אף שניתנה למועצה הזדמנות לעשות כן) ולא הביעו כל הסתייגות מהמפה המצבית של זידאני. שפירא מצא כי המפה המצבית אכן משקפת את המציאות, ובביקורו במקום, נוכח לדעת שאכן נשפך חומר מילוי ופסולת לחלקה של התובע, וכי שטח המילוי הינו כאמור 610 מ"ר. המומחה הוסיף וקבע כי אינו יכול לקבוע מתי נשפך המילוי על חלקת התובע, אולם הוא התרשם כי עבודות הביצוע של מגרש האימונים בסמוך, תרמו תרומה משמעותית לכך, תוך שציין כי ניתן להיווכח שעל גבי מילוי העפר, נשפכת מדי פעם פסולת בנין ואף אשפה. שפירא הוסיף וקבע כי קיימים שני פתרונות מקצועיים לבעיה שנוצרה: האחד, פינוי המילוי מחלקת התובעים ובניית קיר תומך בגבול החלקה הדרומי (בטעות נרשם הצפוני) על מנת לתמוך בקיר העפר שיווצר בשל הבדלי הגבהים; השני, שימוש באדמת המילוי תוך ביצוע מסלעה בהפרש הגובה שבין המפלס העליון במגרש השכן, למפלס התחתון בחלקת התובע. שפירא קבע כי הפתרון של בניית קיר תומך מועדף שכן, בדרך זו יקבל התובע לשימושו את מלוא שטח חלקתו שכן הקמת מסלעה, כרוכה מטבעה, בניצול חלק מחלקת התובע, בשל השיפוע הנדרש לצורך הקמתה. בסיכום חוות דעתו העריך המומחה את נזקי התובע כדלקמן: דמי שימוש - 16,000 ₪; עלות פינוי הפסולת - 15,000 ₪; עלות בניית הקיר - 110,000 ₪; נזק לעצי הזית - 5,400 ₪. ובסך הכל 146,400 ₪. 7. לאחר קבלת חוות הדעת ולאור העובדה כי שאלת המצב בחלקת התובע קודם לתחילת ביצוע העבודות להכשרת מגרש האימונים, וכן לאור העובדה כי המומחה לא התייחס כלל לחוות הדעת מטעם הנתבעת בחוות דעתו, ביקשו המועצה והצד השלישי שהות על מנת להמציא למומחה שאלות הבהרה ונתונים שלא הומצאו קודם למתן חוות הדעת. הצד השלישי והקבלן המבצע הצביעו על כך כי המועצה, שבידיה אמורים להיות הנתונים ביחס למצב בשטח קודם לתחילת העבודות, במהלכן ובסיומן, לא פעלה כנדרש להביא בפני המומחה את אותם נתונים ויש בכך לגרום נזק ראייתי של ממש לצדדים אלו. 8. על אף התנגדות ב"כ התובע לאפשר למועצה (לאחר חילופי עו"ד נוספים) לפעול לאיתור ראיות נוספות, כגון: מפה מצבית לפני תחילת העבודות או תצלום אוויר ממנו ניתן ללמוד על מצב השטח לפני תחילת העבודות, ניתנה על ידי למועצה ארכה לעשות כן, ולאחר מכן (על אף עיכובים נוספים מטעמה) אף אפשרתי להמציא למומחה את תצלומי האוויר וחוות הדעת שקיבלה המועצה לפענוח אותם תצלומים, בצרוף שאלות הבהרה מצד המועצה, חרף הזמן הרב שנדרש להמציא אותם (כשנה וחצי לאחר מתן חוות הדעת!!). לאחר קבלת תשובות המומחה ולאחר שכל הצדדים הגישו את מלוא תצהיריהם ואת מלוא הראיות שהתברר כי ניתן להמציאם, לאור מכלול הנסיבות שנוצרו ובחלוף שנים ארוכות ממועד תחילת העבודות, ובכפוף למלוא טענות הצדדים לרבות קיומו של נזק ראייתי, ניתנה הסכמת כל הצדדים להסדר הדיוני המצוין לעיל. 9. בטיעוניו בפני הדגיש ב"כ התובעים את העובדה שתחילת השלכת הפסולת בחלקת התובעים, מקורה ככל הנראה בביצוע אותן עבודות להקמת מגרש האימונים. טענה זו מבוססת הן על קביעת המומחה וכן בהעדר ראיה סותרת מצד הצדדים האחרים (אשר הנטל עליהם להביאם), כי בסיום אותן עבודות לא הושלכה פסולת בניה ועפר לחלקת התובע ו/או פונתה משם. התובע טוען כי די בכך להטיל אחריות על המועצה בהיותה מזמינת העבודות ומי שפיקחה עליהן, אולם מוסיף וטוען כי אין לראות בכך את המחדל היחיד מצידה של המועצה, שכן זו חדלה, במהלך שנים ארוכות מאז מלהסדיר אתר פסולת בשטח השיפוט שלה ואפשרה בהעלמת עין ובחוסר הפעלת סמכויותיה, להיווצרות אתר פסולת פיראטי בחלקת התובעים בה שפכו גורמים שונים לרבות קבלנים ותושבים, כל פסולת בניה, גרוטאות או אשפה שמצאו לנכון. לטעמם של התובעים המועצה חדלה בכך שלא פרסמה מעולם הודעה לתושבים היכן עליהם להשליך פסולת בהעדר אתר פסולת מוסדר, וכן חזרו התובעים על טענותיהם כי במהלך כל השנים מאז גילו את השלכת הפסולת בחלקתם, פנו (בעיקר המנוח) למועצה וזו הבטיחה פעם אחר פעם, כי תסדיר את הענין ותפעיל את סמכויות הפיקוח והאכיפה המצויות בידיה, דבר שלא נעשה על ידה עד היום. פעולותיה/מחדליה של המועצה הינן בניגוד לחובותיה מכוח פקודת המועצות המקומיות, הוראות חוק המקרקעין והוראות החוק למניעת מפגעים והחוק לשמירת הנקיון. בשל כך ולאור קביעות המומחה, טוענים התובעים כי יש לחייב את המועצה בפיצויים בסכום המקסימלי שנקבע במסגרת ההסדר (הפחות משמעותית מסכום נזקיהם), וזאת בצרוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. 10. לטענת המועצה, הגשת התביעה במועד הגשתה, דהיינו כשמונה שנים לאחר ביצוע העבודות להקמת מגרש האמונים, גרמה למועצה נזק ראייתי של ממש בשל קושי באיתור מסמכים ועדים רלוונטים שכן, אנשי המועצה שעדותם יכולה להיות רלוונטית, חלקם סיימו את כהונתם או הלכו לעולמם. המועצה בטיעוניה לא העלתה טענה של ממש בשאלת האחריות למעט בטענה לרשלנות תורמת משמעותית מצד התובעים. המועצה תוקפת בעיקר את קביעת המומחה בדבר הצורך והאפשרות בהקמת קיר על גבול החלקה, וטוענת כי אין מקום לפיצוי התובע בגין עלויות הקמת קיר כזה, שכן הדבר עומד בניגוד לתוכנית מתאר תקפה החלה על החלקה, ולפיכך מקום שקיים איסור לבנות קיר כזה, ממילא אין מקום לפצות בגין עלותו. המועצה מפנה לעיקרון שנקבע בפסק הדין בע.א. 9474/03 יורם גדיש תשתית בנייה (1992) בע"מ נ' מוסא, פ"ד סא(3) 603 (2006) לפיו, מקום בו לניזוק יש מספר חלופות ל"השיב את המצב לקדמותו" עקרון תום הלב מחייב בחירה בחלופה שאינה מטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק (יצויין ששם המזיק, במסגרת עבודות בחלקה שכנה, חפר בטעות גם בחלקת התובע - מצב שהוא מעין "מראה" למצב שבמקרה זה - פ.ל.). לטענת המועצה, במקרה זו במצב ששווי החלק ה"ניזוק" בחלקה הינו כ- 10,000$ (בהתאם לשווי של 75,000 ₪ לדונם שקבע המומחה), אין זה סביר לפסוק פיצוי על נזק בסכום כפול פי שלוש משווי אותו חלק מהחלקה. 11. המועצה מבקשת כי בית המשפט יחרוג מהכלל של הסתמכות על חוות דעת מומחה בית המשפט שכן, הוכח שבפני המומחה לא היו הנתונים המלאים באשר למצב בשטח קודם לביצוע העבודות וכן התעלם המומחה מהאספקט הבלתי חוקי שבהקמת קיר אבן בקרקע חקלאית. לטענת המועצה לאור פענוח תצלומי האויר שהוצגו בפני המומחה במסגרת שאלות ההבהרה מחודש 9/12, היה על המומחה לקבוע כי עוד קודם להתחלת ביצוע העבודות (בשנת 1990 עפ"י תצלום האויר) היתה קיימת שפוכת עפר (מילוי) בחלק מחלקת התובע, וכי העבודות הגדילו שפוכת זו בתוך חלקת התובע במידה קטנה ביותר (בהתאם לתצ"א משנת 2003). לטענת המועצה, מתשובות המומחה לשאלות ההבהרה עולה, כי הלה, למרות שהוצגו בפניו נתונים העומדים בניגוד לקביעותיו בחוות הדעת, מתבצר בקביעותיו, וניתן היה להבחין כי הוא אינו שבע רצון (בלשון המעטה) מקבלת שאלות הבהרה ונתונים זמן כה רב לאחר עריכת חוות דעתו. בכל מקרה לטענת המועצה, ככל שבית המשפט יטיל חיוב כלשהו על המועצה, יש לחייב בה את הצד השלישי שהוא הצד שהתקשר עם המועצה בהסכם ונטל אחריות על ביצוע העבודות לרבות ניקיון האתר מפסולת בתום ביצוע העבודות. 12. הצד השלישי הדגיש בסיכום טענותיו את העובדה כי תביעת התובע כלפי המועצה, איננה נסמכת על ארוע חד פעמי של השלכת פסולת בניה בעת הקמת מגרש האמונים, אלא תביעתו של התובע מסתמכת על רצף ארועים שארעו במהלך השנים ואשר תחילתן, אולי, באותן עבודות. לענין זה יש משמעות מבחינתו של הצד השלישי שכן, באם עילת התביעה מקורה היה אך בביצוע אותן עבודות, אזי דין ההודעה כנגד הצד השלישי להתיישן משהוגשה יותר מ-7 שנים אחרי שאלו הסתיימו. מכאן, שיש לראות את עילתם של התובעים (שיש לה רלבנטיות לצורך ההודעה לצד השלישי) מצומצמת להשלכת פסולת שהחלה בסוף שנת 2001, ומדובר בפסולת שאין מקורה בעבודות ובפרויקט הספציפי שהצד השלישי היה מעורב בו ואשר העבודות בו הסתיימו בחודש 9/2001, אלא בפסולת שמקורה שונה ומגוון, ואין כל ראיה הקושרת בין העבודות שבוצעו על ידי הצד השלישי או הקבלן, לבין "הר הפסולת" שנוצר בחלקת התובעים. הצד השלישי כמו גם המועצה מדגיש את העובדה שהפתרון שהמומחה בחר בו, דהיינו הקמת הקיר בגבול החלקה, הינו הפתרון היקר ביותר מבין שני הפתרונות שהוצעו על ידו, וכי למרות שהוצגו בפניו ממצאים עובדתיים שונים, סרב המומחה לסטות מחוות דעתו. לטעמו של הצד השלישי על בית המשפט לקחת בחשבון כי הפתרון של הקמת מסלעה הינו זול משמעותית מהקמת קיר אבן וגם עולה בקנה אחד עם תוכנית המתאר ועם יעוד הקרקע לחקלאות. הצד השלישי מוסיף וטוען כי לא הוכח שהוא התרשל בדבר מה, ובכל מקרה, גם באם תוטל עליו חבות כלשהי, יש להשית חבות זו על הצד הרביעי שהוא הקבלן המבצע. 13. ב"כ הצד הרביעי הצטרף לטיעוני חבריו, וחזר והדגיש בטיעונו את העובדה כי העבודות שבוצעו על ידו, הסתיימו בחודש 9/2001 כפי שעולה מחשבון סופי שהגיש הצד הרביעי ואושר על ידי המועצה, וכי לא הוכח ששפוכת העפר הנראית בתצלומי האוויר משנת 2003, מקורה בעבודות שבוצעו על ידי הצד הרביעי, שכן חלפו שנתיים ממועד סיום העבודות ועד לתיעוד הגדלת שפוכת העפר בתצלום האויר. הכרעה לאחר בחינת מלוא טיעוני הצדדים, כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו בעיון רב (על אף קיומו של ההסדר הדיוני), ותוך התחשבות במלוא הטענות כנגד קביעות המומחה שפירא, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 56,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בגין אגרה ששולמה, שכ"ט מומחה התובעים וחלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט. כמו כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. המועצה זכאית לשיפוי מהצד השלישי בשיעור של 15% מתוך הסכום הכולל שישולם על ידה לתובעים, וזאת בתוך 30 יום ממועד הצגת דרישה לצד השלישי אליה יצורף אישור בדבר תשלום לתובעים עפ"י פסק הדין. ככל שהצד השלישי ישפה את המועצה כאמור, הוא זכאי לשיפוי מהצד הרביעי בשיעור של 50% מתוך הסכום הכולל שישולם על ידו למועצה, וזאת בתוך 30 יום ממועד הצגת דרישה לצד הרביעי אליה יצורף אישור בדבר תשלום למועצה עפ"י פסק הדין. למען הסר ספק, ולאור הגבלת ייצוג הצד השלישי, החיוב של הצד השלישי והרביעי מבוסס על חיוב נזיקי ולא חוזי שכן לא מצאתי שבאיזה מההסכמים שהוצגו לי קיימת תניית שיפוי המקימה עילה לחיוב אחד הצדדים, אף בהעדר אחריות נזיקית מצידו. מעבר לחיובים אלו, כל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה. לאור ההסדר הדיוני, שהביא לחסכון בזמן שיפוטי רב, על אף שהושג לאחר שהתקיימו ישיבות רבות בתיק זה, אני פוטרת את כל הצדדים מתשלום המחצית השניה של האגרה בתביעה העיקריות ובכל ההודעות שהוגשו לצדדים שלישיים ורביעיים. כדורגלדיני ספורטבניהקרקעותעבודות פיתוח