הסכם למתן שירותים לוגיסטיים בין שתי חברות

בין שתי החברות נחתם הסכם ולפיו ספקה התובעת לנתבעת שירותים לוגיסטיים, לרבות שירותי משרד ושירותי השמת עובדים. 3. בהתאם להוראות ההסכם שנחתם התובעת שמשה כמעסיק פורמלי של עובדים שנשכרו על ידה עבור הנתבעת כאשר הנתבעת התחייבה לממן עלויות הכרוכות בהעסקת העובדים. כן נקבעו בהסכם העמלות עבור שירותי התובעת לנתבעת. בתאריך 1/8/2006 החלה התובעת להעסיק את פרנק עבור הנתבעת, בשנחאי, בתפקיד מנהל מכירות וספקה לו בהתאם להסכםשנערך בין החברות משרד ושירותי משרד. הנתבעת שלמה את עלויות שכרו של פרנק לתובעת עד לדצמבר 2006 ואז החלו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לתשלומים אותו נדרשת הנתבעת לשלם עבור שכרו. 4. במהלך חודש פברואר 2007 נסע פרנק לביקור באוסטרליה ולא שב לעבודה ומשלא שולם שכרו של פרנק הוגשה התביעה דנן. 5. ההליכים בתיק התביעה הוגשה תחילה בסדר דין מקוצר כאשר בתיק הוגשו שלוש בקשות מקדמיות. בש"א 1856/08 - בה עתרה הנתבעת להורות על סילוק התביעה על הסף מהטעמים שלא זוהו התובעת והנתבעת ונוכח התיאור הסתמי של התאגדותן- נדחתה ביום 10/11/2008, כאשר כבוד הרשם בוקר (כתוארו דאז) הורה לתובעת לתקן כתב תביעתה באמצעות צירוף המילים " אשר התאגדה לפיה חוקיה של הרפובליקה העממית של סין" וציון מספר ח.פ. בש"א 2544/08- בה עתרה הנתבעת למחיקת כותרת ומתן רשות להתגונן. בבקשה למחיקת הכותרת נטען שלא זוהתה ישותה של התובעת כבעלת החוזה עם הנתבעת. במסגרת בקשה זו התקבלה בקשת המבקשת למחיקת כותרת אולם ערעור התובעת בעניין התקבל בע"א 29/09 . בקשה מספר 6- בה עתרה הנתבעת למחיקת כותרת התביעה בטענה של היעדר יריבות והיעדר עילת תביעה, בקשה זו נדחתה ביום 17/5/2010. בקשה מספר 7- בה עתרה הנתבעת לקבלת רשות להתגונן. בהחלטתו מיום 10/1/2011 קבע כבוד הרשם בוקר כי מדובר בהגנה שנמצאת בין התחום האפור להגנה שסיכוייה קלושים והתיר קבלת הבקשה בכפוף להפקדת ערובה בגובה מלוא סכום התביעה וקבע שככל שתופקד הערובה תידון התביעה בהליך של סדר דין מהיר והצדדים יתאימו כתבי טענותיהם לסדר דין זה בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות"). בסופו של יום הופקדה בתיק ערבות על מלוא סכום התביעה. על אף האמור הנתבעת בחרה שלא להגיש כתב הגנה מתוקן בהתאם להוראות התקנות תוך 45 הגם וצרפה בשלב מאוחר יותר (כחצי שנה לאחר מתן ההחלטה) שני תצהירים נוספים מטעמה. בנסיבות אלו, חלות הוראות תקנה 211 לתקנות לפיהן כאשר ניתנה רשות להתגונן, ישמש התצהיר שהוגש בבקשת הרשות להתגונן ככתב הגנה בתיק. משכך, כתב ההגנה בתיק הוא בקשת הרשות להתגונן והתצהיר של מר נדב שחף (להלן: "שחף") שהוגשו בתיק ביום 9/3/2010. 6. טענות התובעת לטענת התובעת בהתאם להסכמות הצדדים ספקה היא לפרנק שירותי משרד מלאים והנתבעת היא זו ששלמה לה את שכרו והוצאותיו עד לחודש דצמבר 2006 שאז החלה לפגר בתשלומים ועל אף התראות התובעת לא הגיבה הנתבעת לפניותיה. כן טענה התובעת שבמהלך חודש פברואר 2007 נסע פרנק לביקור באוסטרליה ממנו לא שב וכאשר בררה מדוע לא שב, הודיע לה פרנק בדיעבד שהוא מתפטר. לאחר ההתפטרות נטען שהתברר לתובעת שהנתבע ידעה על כוונת פרנק להתפטר זמן רב לפני שהתובעת קבלה ההודעה על כך אולם לא מצאה לנכון להעביר לה המידע. לגרסתה, יתרת חוב הנתבעת בגין עלות שכרו של פרנק, עלות שטח המשרד ושירותי המשרד שספקה לפרנק, כולל עמלת התובעת הסתכם בסך של 6,698 דולר נכון ליום 12/3/2007. בנוסף, הוסיפה וטענה שבהתאם להוראות סעיף 6.3 להסכם, במקרה של ביטול ההסכם על ידי הנתבעת, חייבת היא לשלם לה את התשלום החודשי בגין שטח המשרד שסופק לפרנק בסך של 321.4 דולר לחודש עד תום 12 חודשים וסך חוב זה נכון ליום 12/3/207 עמד על סך של 1,607 דולר. אשר על כן, נטען שנוכח האמור לעיל ומצירוף הסכומים עומד חובה של הנתבעת כלפי התובעת על סך כולל של 38,394 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. 7. טענות הנתבעת כאמור לעיל, הנתבעת לא מצאה לנכון להגיש כתב הגנה בתיק על אף זכותה לעשות כן בהתאם להוראות תקנה 214ב1 (2) לתקנות ומשכך בקשת הרשות להתגונן ותצהירו של מר נדב שחף משמשים ככתב הגנה בתיק. בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם הנתבעת הצהיר שחף כי הוא זה שחתם מול התובעת על ההסכם בשם הנתבעת, כאשר ההסכם נחתם לשם קבלת שירותי שיווק ולוגיסטיקה מחברה בסין. לטענתו, הנתבעת היתה המנחה המקצועית של העובדים כאשר החברה המקומית היא שהיתה אחראית על הקשור ביחסי עובד מעביד, מרחב עבודה, בקרה תקציבית ופיקוח פיננסי על העובדים. בתצהירו הודה שחף שפרנק היה אמור לספק לנתבעת שירותים להם נזקקה ושכרו היה אמור להיות משולם על ידי הנתבעת באמצעות התובעת וכך היה עד אשר פרנק יצא לחופשה בפברואר 2007 בעקבות ראש השנה הסיני ממנה לא שב. לטענתו, לא ידעה הנתבעת שפרנק אינו מתעתד לשוב מחופשתו ולכן הופתעה לגלות על כך. משכך ובעקבות העזיבה, שוחח מר צביקה שלגו, מנהל התובעת, (להלן: "שלגו") עם מנכ"ל הנתבעת מר רן גרשפלד (להלן: "גרשפלד") ובשיחה זו הודיע שלגו לאחרון שאין לו כוונה להמשיך ההסכם ואין לו כל דרישות מהנתבעת. משכך נטען שהנתבעת הופתעה לקבל מכתבי הדרישה והתביעה. שחף גם הוסיף וטען שהדרישות בתביעה אינן עולות עם האמור בהסכם שכן בהתאם להוראות ההסכם נדרשה בעלת החוזה מול הנתבעת להמציא לה דו"ח הוצאות מפורט ואילו עיון בכתב התביעה מלמד שהחלק הארי של הסכום הנתבע בסך של 36,232 RMB (המטבע המקומי בסין- הערה שלי ע.ג) אינו בגין עלות שכר, עלות שטח משרד, שירותי משרד ועמלה כי אם החזר הוצאות, מרכיב אשר דרש אישור הנתבעת בהתאם להוראות ההסכם ומשלא התקבל אישור שכזה, לא זכאית התובעת לקבלת הסכום הנתבע. כך גם נטען בהתייחס לרכיב נוסף של החזר הוצאות כאל pending אשר טרם שולם ולא אושר על ידי הנתבעת. בנוסף, נטען שהופקד בידי פרנק ישירות קופה קטנה בסך של 1500 דולר וממנה נדרש להוציא ההוצאות ואין זה סביר שהוציא הוצאות העולות בערך פי שלוש על הסכום שהיה ברשותו. 8. דיון כהערה מקדימה יצוין שהואיל ואין בפסק הדין משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי בהתאם להוראות תקנה 214 טז לתקנות. תחילה אדרש לטענתה המקדמית של הנתבעת עליה חזרה בסיכומיה ולפיה התובעת לא הוכיחה את ישותה. לטענתה, כפרה מלכתחילה כי התובעת היא הישות המשפטית בעלת החוזה עימה הזכאית לתבוע על פי החוזה ובהיעדר תובע אין תביעה ומשכך בקשה לסלק התביעה אך מטעם זה. המדובר בטענה שדינה להידחות ומוטב היה לולא נטענה. הנתבעת הגישה כאמור לעיל, מספר בקשות לעניין זה אשר נדחו בזו אחר זו על ידי כבוד הרשם בוקר. בהחלטתו מיום 17/5/2010 קבע כבוד הרשם בוקר לעניין זה: " האם יעלה על הדעת שהמבקשת אינה יודעת כלל עם מי כרתה חוזה? ואם יודעת היא את פרטי "החברה האחרת" - מדוע לא יאמר הדבר במפורש בתצהיר מטעמה?". משכך, די באמור בכדי לקבוע שמדובר בטענה שנידונה והוכרעה והנתבעת מושתקת מלטעון בעניינה פעם נוספת. לא זו אף זו, עיון בכותרת ההסכם שנערך בין הצדדים מלמד שמדובר בהסכם שנערך בין הנתבעת לבין Pine Technologies Limited A company registered under the laws of the People's Republic of China- HKSAR (PTL). עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד שמדובר בתביעה שהוגשה על ידי Pine Technologies Limited. משכך, ובשים לב לכך שמדובר בחברה עימה נערך החוזה, לא ברור על מה מלינה הנתבעת. אומנם הנתבעת כפרה בבקשותיה מלכתחילה באישיותה המשפטית של התובעת אך אין בכך בכדי להצדיק טענותיה. אין מחלוקת שהנתבעת חתמה על ההסכם עם התובעת וכך גם נרשם מפורשות בהסכם שנערך בין הצדדים. אשר על כן, אין כל הצדקה לכפירה באישיותה המשפטית של התובעת ונראה שמדובר בטענה העולה אך בכדי להתחמק מעמידה בהוראות ההסכם עליו חתמה הנתבעת עם התובעת. יתרה מזאת, העדים שנחקרו במסגרת דיון ההוכחות לא העלו כל טענה לפיה התקשרותם היתה עם חברה אחרת פרט לתובעת, אלא להיפך. מחקירתם עולה כי סכומים ששולמו על פי ההסכם שולמו לתובעת. אף שחף הצהיר בתצהירו כי הוא זה שחתם על ההסכם בשם הנתבעת לשם קבלת שירותי שיווק ולוגיסטיקה מחברה בסין כאשר מולו חתם על ההסכם שלגו. בנוסף, ההתנהלות בעבר על פי ההסכם היתה בין נציגי הנתבעת אשר התנהלו מול נציגי התובעת ובכלל זה מנכ"ל התובעת שלגו ואיש הכספים שלה, מר רוג'ר. אשר על כן, מדובר בטענה שדינה להידחות ואני קובעת שהתובעת היא החברה עימה התקשרה הנתבעת ולכן אין לקבל הטענה לפיה לא הוכחה ישותה המשפטית של התובעת. 9. טענת הויתור הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת ויתרה על יתרת שכרו של פרנק לאחר שפרנק לא חזר מחופשתו באוסטרליה ולצדדים נודע על כך בדיעבד. לטענתה, בתחילת מרץ 2007 התנהלה שיחה בין מנכ"ל הנתבעת, גרשפלד לבין מנכ"ל התובעת, שלגו ובאותה שיחה הודיע שלגו שאין לו כוונה להמשיך ההתקשרות בין הצדדים והוא אינו רוצה מהנתבעת דבר ומשכך הופתעה הנתבעת עת קבלה מכתבי דרישה. אכן כטענת התובעת, טענת הויתור הינה טענת הודאה והדחה והנטל להוכיחה רובץ על הצד שטוען לה. אומנם טענה הנתבעת שהעובדה שנשלח ממכתב מרוני לב, הממונה הישיר על פרנק לשלגו ובו הודיע לו על סיכום השיחה שנערכה בין שלגו לגרשפלד ומשלא נענה, די בכך בכדי להוכיח כי הוא הסכים לאמור בשיחה אלא שאין לקבל הטענה. תחילה אומר שאין ליתן כל משקל למכתב שנכתב על ידי אדם שכלל לא היה נוכח בפגישה ולא ברור מדוע גרשפלד אשר ניהל את השיחה עם שלגו לא טרח להעלות השיחה על הכתב אלא ביקש מאדם אחר לעשות כן. כך גם לא מצאתי צידוק כלכלי להסכמת התובעת לוותר על כספים המגיעים לה. אומנם התובעת שלמה את שכרו של פרנק אולם בהתאם להסכמת הצדדים המדובר בשכר שהועבר לה על ידי הנתבעת, פרנק גם ביקש חופשות מהמומנה הישיר שלו, רוני לב, מנהל פיתוח עסקי בנתבעת ואחראי על הפעילות במזרח,עובד הנתבעת ופעל על פי הנחיותיו. בנוסף, נרשם באופן מפורש בהסכם שניהולו של העובד יתבצע על ידי הנתבעת בלבד ולא על ידי התובעת ולכן, די באמור בכדי לקבוע שפרנק היה עובד של הנתבעת כאשר התובעת שמשה צינור להעברת התשלומים לעובד ואין בעובדה שהתובעת היא זו ששלמה את שכרו בכדי לקבוע שהיא המעסיקה של פרנק. טענת התובעת לפיה שולם שכרו של פרנק עד דצמבר 2006 לא נסתרה ואף לא נסתרה העובדה לפיה נשלח לנתבעת בדואר רשום מכתב דרישה עבור שכרו של פרנק לחודשים ינואר ובפברואר ביום 3/3/2007. אין מחלוקת שלאחר המכתב התקיימה השיחה בין גרשפלד לשלגו ובעקבותיה נשלח ביום 8/3/2007 המכתב של רוני לב, שם ציין כי בעקבות השיחה בין השניים הוא מבקש לאשר שתשלום עבור חודש ינואר שולם ומבקש לעדכן מהי יתרת החוב . משכך וככל שהיה במכתב זה בכדי לסכם השיחה שהתקיימה תמוה כיצד לא נרשם בו כי התובעת ויתרה על יתרת החוב. יתרה מזו, בתצהירו ועדותו טען גרשפלד כי הרקע לשיחה היתה יציאתו של פרנק לחופשה לאוסטרליה ממנה החליט שלא לשוב, אלא שעובדה זו אינה מתיישבת עם המכתבים שצורפו לאחר מכן. אם אכן היה ידוע לצדדים בתחילת מרץ שפרנק לא חזר מחופשתו מדוע גם עובדה זו אינה מוצאת ביטוי במכתב של רוני לב. בנוסף, במכתב מיום 19/3/2007 שצורף על ידי הנתבעת לבקשת הרשות להתגונן אשר נשלח על ידי שלגו לרוני לב ציין שלגו שלאחר שהתברר שפרנק אינו מתכוון לחזור מחופשתו קיימות מספר אפשרויות לנהוג בפרנק: האחת, להעבירו למעסיק אחר. השנייה, לשחררו והשלישית הוא התפטר. כן הוסבר לרוני לב על ידי שלגו מהן האפשרויות לנהוג בו וכי יש לשלוח לו מכתב התראה. בסופו של יום ביום 22/3/2007 שלח פרנק מכתב התפטרות למנהל הכספים של התובעת. הנתבעת לא מצאה לנכון לפרט כיצד בחרה להתנהל מול התובעת בעקבות פנייתה ו של התובעת. כך גם בחרה הנתבעת שלא להעיד את רוני לב ללא כל הסבר מניח הדעת. המדובר בעד מרכזי, שניהל באופן רציף את פרנק, אישר את חופשותיו, התנהל בעניינו מול התובעת ולכן אין כל הסבר מניח הדעת לאי התייצבותו. הנתבעת טענה שהוא אינו עובד אצלה עוד אולם הודתה שלא נעשה כל נסיון לאתרו לשם קבלת עדות. אומנם בבקשת הרשות להתגונן העיד שחף אלא שזה הודה מפורשות שלא ניהל את פרנק: "ש. גם לא היית מעורב בניהול של אדון פרנק וואנג? ת. לא. ש. מי שבעצם ניהל אותו מבחינתכם בצד המהותי היה רוני לב? ת. כן. ש. למה רוני לב לא חתם על תצהיר? ת. כי הוא כבר לא עובד אצלנו". (עמודין 1-2 לפרוטוקול מיום 3/10/2010). כאמור לעיל המדובר בעד נדרש ונראה כי הוא היחיד שידע מתי פרנק הפסיק לעבוד, הוא שאישר החופשה והוא היחידי שיכול היה לפרט מתי הסתיימה חופשתו ומתי נודע לנתבעת שפרנק לא חזר מהחופשה. ההלכה באשר לאי זימונו של עד רלוונטי ידועה ומוכרת ולעניין זה כבר נקבע כי: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם ב- 9/5/11. משכך, המנעות הנתבעת מלזמן את רוני לב מקימה חזקה שלו זומן היתה גרסתו פועלת לטובת התובעת. בנסיבות אלו ניתן לקבוע שנודע לתובעת על התפטרותו של פרנק רק לאחר השיחה שהתקיימה בין שלגו לגרשפלד ולא בעת קיום השיחה כגרסת הנתבעת. בנוסף, אין כל הגיון כלכלי בטענתו של גרשפלד לפיה ויתרה התובעת על שכרו של פרנק, אומנם טען גרשפלד בעדותו שסוכם כי הצדדים יפרדו כידידים נוכח הנזקים שנגרמו לנתבעת, אולם הטענה בדבר קיומם של נזקים נוכח התפטרותו של פרנק עולה לראשונה בעדות, אין לה זכר בתצהיר או בבקשת הרשות להתגונן ואין לשעות לה. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום לקבל גרסתו של גרשפלד בדבר תוכן השיחה מה גם שלא מצאתי כל הגיון כלכלי לכך ששלגו יסכים להצעה שכזו ומדובר בטענה שלא הוכחה כלל וכלל ודינה להידחות. 10. אי אישור הוצאותיו של פרנק כאמור לעיל טענה הנתבעת שבהתאם להוראות ההסכם היה על התובעת להמציא לה דו"ח הוצאות מפורטות של פרנק ואלו היו צריכות להיות מאושרות על ידי רוני לב ומשלא אושרו התובעת אינה זכאית לתשלום עבור ההוצאות הללו. הנתבעת טענה שמאחר ושלגו לא ערך את המסמכים והגליונות שצורפו לתצהירו אין ליתן להם כל משקל, אולם מדובר בטענה שדינה להידחות. המדובר במנכ"ל התובעת. לעניין זה כבר נקבע בפסיקה: ככלל, רישומים בעלי אופי עסקי הנעשים "במהלך העסקים הרגיל", מתקבלים כראיה לכאורה לאמיתות תוכנם במקום שהרושם, מנהל העסקים, נפטר(או שנבצר להעידו מסיבה אחרת); ... ההנחה הבסיסית היא ש"רישומים עסקיים" שמקיים בעל עסק מכוונים ליתן לו תמונה אמיתית של עסקיו, ועל-כן, ככל שמדובר בקבילותם - אין חשיבות לצורתם, ואילו כוחם הראייתי נגזר מן הנסיבות המוכחות בעניין זה במהלך הדיון". (ראו ע"פ 4004/93 יעקובוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 133, 149 (1996)). משכך והואיל ומדובר ברישום של החברה ואלו הוצגו על ידי מנכ"ל החברה ובהינתן הדעת לכך שמנהל הכספים של החברה עובד בסין, דין הטענה לפיה אין ליתן משקל למסמכים שהוצגו על ידו להידחות. כך גם יש ליתן הדעת לעובדה ששני חשבונות שהוגשו לנתבעת על ידי התובעת אושרו על ידי מנהל הכספים של הנתבעת. כך אושר החשבון בסך של 21,373.3 RMBבאמצעות מייל שנשלח ביום 11/12/2006 על ידי מנהל הכספים של הנתבעת מר רוני גוסרסקי (להלן: "גוסרסקי") שם אישר התשלום וביקש לשלמו לפרנק וחשבון נוסף בסך של 14,428.63 RBM אשר אושר על ידי גוסרסקי ביום 26/6/2007. אומנם טענה הנתבעת כי היה מקום לקזז הסכומים הללו מעסקת טונג'י, שהיא עסקה אחרת שנערכה בין הצדדים, אולם כפי שכבר קבעתי במעמד הדיון, המדובר בהרחבת חזית שכן מדובר בטענה שלא נטענה בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה ואין להידרש לה. למעלה מן הצורך, אוסיף שטענה זו של הנתבעת לא הוכחה כלל וכלל. אשר להוצאות הנוספות שהוצאו על ידי פרנק, pending, בסך של 8,486 RMB בצירוף מס בסך של 11.5% ובסך כולל של 9,461.89 RMB כפי שנרשם בדו"ח ההוצאות, טענה הנתבעת שהתובעת לא הציגה כל ראיות להוצאות שהוצאו. אומנם טענה התובעת שההוצאות הללו לא אושרו כי הנתבעת סרבה לשתף עימה פעולה ולכן אינה רשאית להתנער מההוצאות הללו, אלא שאין רלוונטיות לטענה זו והגם שהנתבעת לא שתפה עם התובעת פעולה נדרשה התובעת להציג לבית המשפט ולצד שכנגד ראיות על הוצאות שהוצאו על ידי פרנק בהתאם להסכם בין הצדדים. אומנם התובעת צרפה מספר מסמכים לרבות מסמכים שככל הנראה כתובים בשפה הסינית אלא שבהיעדר תרגום לאמור במסמכים ובהיעדר שיוך בין הוצאות שהוצאו ותרשומות שנערכו לסך הכולל של 8486 RMBאני קובעת שהתובעת לא הוכיחה רכיב זה ומשכך, אינה זכאית לתשלום עבורו. 11. תשלום ישירות לפרנק בסך של 1,500 דולר הנתבעת הוסיפה וטענה ששלמה ישירות לפרנק סך של 1500 דולר בקופה קטנה ואין זה סביר שהוציא הוצאות העולות פי שלוש על הסכום שהיה ברשותו. איני מוצאת כל רלוונטיות לטענה זו משלא הוכח שתשלום זה עבר דרך התובעת או שהתובעת ידעה על קיומו. מה גם שלא נטען כי יש לקזז הסך האמור מיתרת החוב ומדובר בטענה סתמית שדינה דחייה. 12. תשלום מס בגובה של 11.5% לעניין זה טענה הנתבעת שהואיל ומדובר בדין זר הנטל להוכיחו רובץ על התובעת, אלא שאין לקבל הטענה, שכן הגם שמדובר בדין זה הרי שחיוב זה מצויין באופן מפורש בהסכם עליו חתמה הנתבעת ונרשם באופן מפורש בסעיפים 3.3-3.4 להסכם. משכך, נוכח האמור בהסכם עליו חתמה הנתבעת, אין צורך להוכיח הדין הזר משהסכימה הנתבעת לשאת בחיוב. מה גם שמדובר בטענה שעלתה לראשונה בסיכומים ומהווה הרחבת חזית וככזו דינה להידחות. אשר ליתר טענות הנתבעת לא מצאתי בהן ממש ובמיוחד בטענה לפיה לא הוצגו ראיות בנוגע לשערי ההמרה. המדובר בטענה שעולה לראשונה בסיכומים ומשכך דינה להידחות אך מטעם זה. למעלה מן הצורך אוסיף כי שערי מטבעות בינלאומיים הינם מידע שבחזקת הכלל ומשכך הם בגדר ידעה שיפוטית. 13. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 5455 דולר נכון ליום 12/3/2007 בגין עלות שכרו של פרנק, עלות שטח משרד ושירותי משרד וסך נוסף של 1607 דולר נכון ליום 12/3/2007 בגין שטח משרד כאמור בהוראות ההסכם. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 29,660 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 12/32007 ועד למועד התשלום בפועל. נוכח התוצאה אליה הגעתי מצאתי מקום לקבוע שבנסיבות העניין הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך כולל של 8,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך נוסף של 4500 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ותחולט הערבות הבנקאית שהופקדה לטובת התובעת. בחלוף המועד וככל שתתקבל אסמכתא על תשלום כאמור, תוחזר הערבות שהופקדה לנתבעת. חוזההסכם למתן שירות