נתבקשה להוציא חבילה שהייתה מונחת על מדף גבוה ובעת שניסתה להוריד אותה החליק ממקומו ג'נט של רכב, במשקל 30 עד 40 ק"ג ונפל על ראשה. צורפה תעודת חדר המיון של ביה"ח וולפסון בחולון, שם אובחן חתך בקרקפת מימין, ללא אובדן הכרה, בחילות או סחרחורת. התובעת צירפה חוות דעת של מומחית רפואית בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר סוזנה אב-רון אידלמן מיום 21.1.2010, הקובעת קיומם של "סימנים ברורים וקבועים של מצב דמוי פסיכוטי על רקע אורגני, הפוגע בהתאמה הפסיכו סוציאלית ובכושר העבודה באופן מוחלט". חוות הדעת קובעת 75% נכות לצמיתות לפי סעיף 34 ה' לתקנות המל"ל. 8. מטעם ההגנה צורפה חוות דעת פסיכיאטרית של פרופ' שלמה נוי מיום 17.8.2011, הקובעת כי מדובר במי שסובלת מהפרעת אישיות שאין לה כל קשר לאירוע נשוא התביעה. 9. הכרעה בסוגית שיעור הנכות הרפואית: המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ד"ר דניאל גרופר, קובע בחוות דעת מיום 9.9.2012 כי התובעת סובלת מהפרעה אישיותית עם בעיות משפחתיות וכלכליות מזה שנים, האירוע נשוא התביעה הביא להחמרה במצבה הנפשי. המומחה מעריך את נכותה הצמיתה בשיעור 40%, כאשר הנכות הצמיתה הקשורה בקשר סיבתי לתאונה הינה בשיעור 10%. חוות הדעת סוקרת את המסמכים שעמדו לרשותו של המומחה, עברה, הטיפולים לאחר התאונה, הבדיקה הקלינית, המבחנים הנוירופסיכולוגים. בפרק הדיון קובע המומחה כי "מדובר באישה בת 43, רווקה, עם סיפור חיים קשה ותורשה פסיכיאטרית של שימוש בסמים ואלכוהול. יש לציין ששיתוף הפעולה שלה בבדיקה אצלי היה ירוד מאוד ולכן רוב האנמנזה בנושא שלה נלקחה מהתיעוד שהועבר לעיוני..." (עמ' 4 לחוות הדעת). המומחה הרפואי מתייחס בחוות הדעת לנסיבות אישיות קשות (התעללות מצד האב והאחים, הסתבכות בפלילים, טיפול בשירותי הרווחה, קצינת מבחן והמרפאה לבריאות הנפש, שם טופלה כבר משנת 2004); תוצאות האבחון הנוירופסיכולוגי וממצאי שתי חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים. ד"ר גרופר מסכים עם קביעתו של המומחה מטעם הנתבעת (פרופ' נוי) אשר התרשם מהפרעת אישיות בסיסית קשה, אף שלדעתו היה באירוע נשוא התביעה כדי להחמיר את מצבה הנפשי ולכן מצא להעניק נכות צמיתה. להערכתו ממצאי חוות הדעת של המומחית מטעם התובעת אינם תואמים את הקביעות המקובלות בתחום (ראה עמ' 5 לחוות הדעת). 10. בחקירה הנגדית לב"כ התובעת, נדרש המומחה הרפואי ד"ר דניאל גרופר, להתייחס למספר נושאים וביניהם רצף תעסוקתי של התובעת. המומחה משיב לעניין הקושי לקבל מידע מפי התובעת, התקופות הממושכות בהן לא עבדה בגין סיבות שונות והצורך לקבל השלמת נתונים (ראה עמ' 15 לפרו'). המומחה עומת עם הממצאים בתיק הרפואי של המרפאה לבריאות הנפש, בפרוטוקול הוועדות הרפואיות של המל"ל, תיעוד של העובדת הסוציאלית בשירותי הרווחה של עיריית חולון ומתייחס לעובדה כי חרף המאמצים שנקט במהלך הבדיקה, לא ניתן היה לקבל שיתוף פעולה מצד התובעת ולדעתו מדובר בהגזמה (עמ' 17 לפרו'). בתשובה לשאלת בית המשפט המומחה מודע לקושי להגיע למסקנה בנסיבות התיק: "אני חושב שבאופן כללי צריך לראות את חיי הנבדק באיזה שהוא רצף שהתחיל עם נסיבות חיים קשות, המשיך עם התעללות, וגם איזה שהוא רקע משפחתי, המשיך עם הסתבכות פלילית שגם נתנה לה מקור לפחדים מסוג רדיפתי וגם קשיים תעסוקתיים. גם דיכאון בגלל פרידה מדמויות להם היתה קשורה כמו אמא שנפטרה, וגם התאונה בסופו של דבר... ... כתבתי את חוו"ד על בסיס ההתרשמות הקלינית, על תיעוד שקיבלתי ועל מבחנים הנוירופסיכולוגיים והנסיון המקצועי שלי. " (ראה עמ' 19 לפרו'). 11. המומחה הרפואי ד"ר גרופר, הודף את ניסיונות ב"כ התובעת לקשור בין אירוע התאונה לבין נסיבות החיים הקשות (אובדן מקור פרנסה, אובדן דירה), כאילו לא מצאו ביטוי בחוות הדעת: "אני חושב שקביעה של 10% נכות החמרה במצב היא קביעה יותר מהוגנת". (ראה עמ' 20 לפרו'). באותה מידה אין המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, מסכים עם ב"כ התובעת לעניין הטענה כי בנתונים האישיים של התובעת לא ניתן להטות את תוצאות האבחון. (ראה עמ' 21 לפרו'). 12. ב"כ הנתבעות מתמקד בחקירה הנגדית במספר רב של אירועים בשנת 2001, אך המומחה הרפואי מטעם בית המשפט אינו מסכים עם הטענה כי הנכות כולה קשורה לרצף הקודם וחוזר על הקביעה כי בגין התאונה נשוא התביעה חלה החמרה במצב הנפשי, המזכה בנכות שנקבעה בחוות הדעת. (ראה עמ' 21 לפרו'). כך גם בתשובה לשאלה מטעם ב"כ צד ג' וצד ד' ולשאלת ביהמ"ש בסיום החקירה הנגדית, האם יש שינוי בממצאי חוות הדעת לעניין קיומה של נכות צמיתה בתחום הנפשי הקשורה לתאונה - השיב בשלילה. (ראה עמ' 23 לפרו'). 13. בתום שמיעת הראיות, עיון בפרוטוקול, במוצגים, התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט מהעדים ומהחקירה הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר דניאל גרופר - לא מצאתי לקבל את טענת ב"כ התובעת בסיכומיה. הקביעה המנומקת והמבוססת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, לא נסתרה בחקירה הנגדית ולא מצאתי להטיל דופי בממצאים כמו גם בהלימה בין המסקנה הנלמדת מחוות הדעת לבין מכלול הנתונים שמצאו ביטוי במארג הראיות. לפיכך, שוכנעתי לקבוע כי תרומת התאונה על רקע סיפור חיים קשה הינה נכות צמיתה של 10% בתחום הפסיכיאטרי כמפורט בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. 14. על בסיס הקביעות בפסק הדין לעניין שיעור הנכות הרפואית הצמיתה כתוצאה מהתאונה - מצאתי בשיקלול הנסיבות המיוחדות בהן אין חולק בדבר קיומה של נכות יציבה בתחום הנפשי שאינה קשורה לתאונה כי הגריעה מכושר ההשתכרות אינה עולה על שיעור הנכות הרפואית, קרי בגבולות 10%. התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסדי הכנסה לעבר, אובדן כושר השתכרות בעתיד, הוצאות ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה וכן פיצוי בגין כאב וסבל. 15. התובעת ילידת 1968, פוטרה ממקום עבודה שם עבדה 12 שנה לאחר הסתבכות בפלילים ובמהלך השנים מאז 2001 ועד אירוע התאונה נשוא התביעה ב- 2007, הועסקה ב- 15 מקומות עבודה כאשר השכר הממוצע עובר לאירוע התאונה היה בגבולות 5,400 ₪. מלאכת חישוב ראשי הנזק על בסיס הנתונים המייחדים את התובעת וסיפור חייה, אינה יכולה לבוא במנותק מהאירועים על פני ציר הזמן ומהקביעות בפסק הדין לעניין תרומת הנכות על רקע מצב קודם. בשים לב להצהרת התובעת בסעיף 23 לתצהירה כי נעדרה לסירוגין מעבודה תוך ניצול ימי המחלה והחופשה ובהעדר ראיה לחישוב מדוייק של ההפסדים הנטענים, מצאתי לפסוק פיצוי בגין הפסד הכנסה מלא וחלקי כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה בסך של 60,000 ש"ח. התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בהינתן מכלול הנסיבות ובעיקר קיומה של נכות נפשית משמעותית עובר לאירוע התאונה, עברה התעסוקתי, גילה, הפגיעה בתאונה והשלכותיה פיצוי גלובלי על דרך האומדנה (בגבולות חישוב אקטוארי של 10% מבסיס שכר של כ- 7,000 ש"ח עד גיל 65) סך של 120,000 ש"ח. פיצוי בגין הוצאות עזרת צד ג' לעבר ועתיד סך של 15,000 ש"ח. פיצוי בגין כאב וסבל סך של 40,000 ש"ח. סך כל הפיצוי בגין ראשי הנזק להם זכאית התובעת בהתאם לקביעות בפסק הדין - 235,000 ש"ח. 16. בהתאם להסדר הדיוני, נדרשה הכרעה בשאלת גובה הנזק במנותק משאלת האחריות. יחד עם זאת, ברי כי אין מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד - מעביד בין התובעת לבין הנתבעת 1 ובהנחה ויוכחו יסודות עוולת הרשלנות, תקבע אחריות (בלא ניכוי אשם תורם) - מסגרת הנזק שנקבעה משקפת את סך הפיצוי לו זכאית התובעת בהתאם לקביעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. 17. התביעה העיקרית הוגשה כנגד המעביד ומבטחיו. תגמולי המל"ל בהתאם לחוות דעת אקטואר הם בסך של 596,089 ש"ח, על בסיס נכות צמיתה של 45% שנקבעה בזיקה לתאונה נשוא התביעה - סכום זה עולה על סך הפיצוי לו זכאית התובעת בהתאם לקביעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, לפיה הנכות הצמיתה בגין התאונה הינה 10%, כמפורט בסעיף 15 לפסק הדין. 18. העתירה של הצדדים עיקרה הכרעה בסוגית שיעור הנכות הרפואית והשלכותיה כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה. הקביעה בפסק הדין לעניין מערכת היחסים בין התובעת לנתבעות על בסיס שיעור הנכות וגובה הנזק - מייתרת את הצורך להתייחס למערכת היחסים במסגרת ההודעות לצד שלישי, רביעי וחמישי. לציין כי אין זכאות לפי סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי ל- 25% מגובה הפיצוי גם כאשר התביעה "נבלעת" בתגמולי מל"ל - מאחר ומדובר בתביעה שהוגשה כנגד מעביד. התוצאה היא כי התביעה נדחית וכך גם ההודעות לצד שלישי, רביעי וחמישי. בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו. רכבנפילה