התובעת טוענת, כי התאונה ארעה בעת שביקשה לרדת, בתום נסיעה, ממשאית. הנתבעת הינה חברת הביטוח שביטחה את השימוש במשאית במועדים הרלוונטיים. הנתבע הינו הבעלים של המשאית ומי שנהג בה במועד הרלוונטי. התובעת טוענת, כי ביום 16.2.07 בשעה 11:00 או בסמוך לכך היא נסעה במשאית עם בנה, הנתבע. בסיום הנסיעה בעת שביקשה לרדת מהמשאית, באמצעות מדרגות המשאית, ומסיבות שאינן ידועות לה היא נפלה על הקרקע ונחבלה קשות בפנייה. לטענתה, עסקינן בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975. לטענת התובעת, בעקבות התאונה היא הובהלה לבית חולים העמק בעפולה שם אובחנה אצלה רגישות במישוש עם נפיחות בצד הימני של פנייה. כן התברר, כי היא סובלת משברים ברצפת האורביטה מימין ושבר בזיגומה מימין. התובעת אושפזה למשך יום ושוחררה עם המלצה לטיפול תרופתי לשיכוך כאבים והמשך טיפול ומעקב רפואי. למחרת, פנתה התובעת לבית החולים רמב"ם ואושפזה במשך חמישה ימים שבמהלכם נותחה. התובעת טוענת, כי טרם התאונה הייתה בריאה בגופה ובנפשה. לטענתה, ממועד התאונה היא סובלת מכאבים עזים ורגישות למישוש בפניה, מכאבים בעת אכילה, מכאבים מסביב לעין והגבלה בראייה. עוד טוענת, כי כושר השתכרותה נפגע, כי היא נזקקת ועתידה להיזקק לטיפול תרופתי, כי הוציאה ותאלץ להוציא הוצאות לשם קבלת טיפול רפואי וכי היא נזקקת ועתידה להיזקק לעזרת צד שלישי. התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, אובדן כושר השתכרות וכאב וסבל. לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות. הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה ונסיבות התרחשותה. לטענתה, ככל שהתובעת נפגעה, הרי שהיא נפגעה בנסיבות שונות מהנטען על ידה ואין עסקינן בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק. כמו כן, היא מכחישה את נזקיה הנטענים של התובעת וקיום קשר בינם לבין התאונה. לטענתה, ככל שהתובעת נפגעה הרי שהפגיעה הייתה קלה וחולפת ולא נותרו לה כאבים או מגבלות בעקבות התאונה. לטענתה, התובעת לא פעלה או לא פעלה די לשם הקטנת נזקיה. בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי הוא אינו מכחיש את עצם התרחשות התאונה ואת נסיבות התרחשותה וטוען, כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק. לטענתו, על הנתבעת לכסות את אחריותו כנהג המשאית. הראיות התובעת, בנה - הנתבע (להלן: "אשרף") והגב' רוידה אבו עייאש (להלן: "רוידה")- בתה של התובעת העידו בפניי. בנוסף, הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב. בהתאם להחלטה מיום 19.1.10 מונה פרופ' דב לאופר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום פה ולסת. המומחה קבע, כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% וכי בעתיד יתכן והיא תזקק להתערבות כירורגית נוספת להוצאת פלטת המתכת והברגים בצד הימני של הפנים בעלות של 6,500 ₪ כולל מע"מ וכל ההוצאות הנילוות. דיון ומסקנות בין הצדדים בתובענה שלפניי נתגלעה מחלוקת באשר לעצם התרחשות התאונה, לנסיבות התרחשותה ולנזקים הנטענים. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה ועל כן דין התובענה להדחות, מהנימוקים שיפורטו. התובעת טוענת, כי ביום 16.2.07 בשעה 11:00 או בסמוך לכך ובסיום נסיעתה במשאית של בנה אירעה תאונה. לטענתה, בעת שביקשה לרדת מהמשאית באמצעות מדרגות המשאית היא נפלה על הקרקע ונחבלה קשות בפניה (סעיף 4 לכתב התביעה). זו גרסתה העובדתית של התובעת ועל כתפיה הנטל להוכיחה. מצאתי, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח גרסתה. התובעת העידה, כי ביום 16.2.07 בסביבות השעה 9:00 ביקשה מאשרף לקחת אותה לעיר כדי לקנות מצרכים ושטיח לבית (עמ' 13 ש' 10-12). לטענתה, בנה היה בבית והיא העירה אותו (עמ' 25 ש' 1). אשרף העיד, כי ביום המקרה הוא היה בבית והתובעת ביקשה שייקח אותה לקנות כמה דברים לבית בשוק בנצרת (עמ' 36 ש' 23). בהמשך העיד, כי הוא התעורר ואמו ביקשה שיסיע אותה ואז הוא קם, התארגן והם יצאו (עמ' 42 ש' 12-15). אשרף נשאל מדוע לא עבד ביום המקרה והשיב, כי אינו עובד בימי שישי ובהמשך הוסיף, כי ב- 90% מהמקרים הוא אינו עובד ביום שישי (עמ' 42 ש' 20-21). הנה כי כן, התובעת ואשרף העידו, כי ביום המקרה אשרף היה בבית והתובעת העירה אותו וביקשה, כי יסיע אותה. בדיון שנערך ביום 3.10.11 ניתן צו שהופנה לחברת פלאפון להוציא דוח שיחות ודו"ח איכון של מספר הנייד השייך לאשרף, ואשר בהתאם לעדותו ולעדויותיהן של התובעת ורוידה היה מספר הנייד של אשרף במועד הרלוונטי. מפירוט השיחות (נ/14) עולה, כי מהנייד של אשרף יצאה שיחה טלפון כבר בשעה 7:27 ביום הרלוונטי. עוד עולה מהפלט, כי בשעה 7:43 נכנסה שיחה לנייד האמור ובעת שנכנסה שיחה זו הנייד היה בדברת- קיבוץ הנמצא בעמק יזרעאל. האמור אינו עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של התובעת ואשרף לפיהן הוא ישן בבית והתובעת העירה אותו בכדי שיסיע אותה. התובעת העידה שביקשה מבנה להקפיץ אותה לעיר (עמ' 24 ש' 23-24). היא נשאלה כיצד נסעו והעידה, כי נסעו באמצעות רכבו של בנה. היא טענה, כי הרכב שייך לאשרף וכי מדובר במשאית (עמ' 13 ש' 13-16). אשרף טען שהוא לקח את התובעת באוטו שלו וכי הם נסעו לעיר. הוא נשאל באיזה רכב מדובר והשיב, כי מדובר במשאית מרצדס (עמ' 36 ש' 23-26). בהמשך עדותה העידה התובעת, כי אחרי התאונה היא נסעה ישר לבית חולים. כשנשאלה איך עלתה חזרה למשאית השיבה, כי לא נסעה לבית החולים במשאית. לטענתה, לבנה יש רכב מאזדה והוא שם אותה ברכב והסיע אותה לבית החולים. התובעת טענה שהמאזדה הייתה ליד הבית (עמ' 28 ש' 7-13). אשרף העיד, כי לאחר התאונה הוא ניסה להכניס את התובעת לאוטו ולא היה בידו לעשות כן משום שזה אוטו גבוה. הוא הוסיף שיש לו מזדה ושהוא הביא את המפתחות שלה. לטענתו, הוא הכניס את התובעת למזדה והם נסעו ישר לבית החולים בעפולה (עמ' 38 ש' 18-21). מהעדות האמורה עולה, כי מלבד המשאית, שבאמצעותה הסיע אשרף את התובעת על פי הנטען, היה לו רכב נוסף מסוג מאזדה שהיה ליד הבית. עובדה זו מעוררת תמיהה. לא ברור מדוע היה על אשרף להסיע את התובעת מלכתחילה באמצעות משאית, כאשר היה בידו להסיעה ברכב פרטי. אוסיף, כי מעדותו של אשרף עולה, כי הוא לא עבד ביום הרלוונטי וכי בזמן שהתובעת הייתה עסוקה בקניות הוא הסתובב והעביר את הזמן. מכאן, שלא ברור מדוע עשו שימוש במשאית שאין חולק שזה רכב פחות נוח לנסיעה בעיר ובכלל מאשר רכב פרטי, כאשר אין מחלוקת שאשרף לא הסיע את התובעת בדרכו לעבודה. טענותיהם של התובעת ואשרף לפיה נסעו במשאית למרות שבחניית הבית חנה רכב נוסף של אשרף פרטי הינה תמוהה ומעוררת ספק לגבי אמינות גרסתם. התובעת טענה שאשרף הוריד אותה ליד המאפיה (עמ' 25 ש' 7) אשרף נשאל לגבי הכיוון ממנו הגיע ביום המקרה והמקום בו הוריד את התובעת והשיב, כי אינו זוכר אחרי חמש שנים איפה בדיוק הוריד את התובעת וטען שהוריד אותה באזור השוק בצד ימין. הוא נשאל האם זה היה מול הקונדיטוריה ולא בית המאפה והשיב, כי הוריד אותה באזור ואינו זוכר איפה זה (עמ' 42 ש' 24-31, עמ' 43 ש' 1-15). אשרף נשאל, האם הסתובב על מנת להוריד את התובעת או שהוריד אותה בכיוון נסיעתו והשיב, כי לא הסתובב וכי המשיך להסתובב בנצרת (עמ' 43 ש' 16-18). אשרף נשאל מדוע לא ירד מלמעלה והוריד את התובעת מול כנסיית הבשורה והשיב, כי אז אולי היה צריך לעשות סיבוב וטען שלפעמים יש פקק. הוא טען שהוא לא זוכר באיזו נקודה בצומת הוא עצר. אשרף נשאל, האם לא הסתובב וטען, כי אינו זוכר. נטען בפניו שהתובעת טוענת שהוא הוריד אותה ליד בית המאפה ולא ליד הקונדיטוריה והוא טען שהיא זוכרת טוב ממנו. אשרף נשאל פעם נוספת, האם הסתובב בכדי להוריד את התובעת והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 43 ש' 27-32). עדותו של אשרף בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין. אשרף שב וטוען, כי אינו זוכר היכן הוריד את התובעת. עובדה זו מעוררת ספק באשר לאמינות גרסת התובעת באשר לנסיבות בהן נפגעה. אשרף נשאל איפה היה לאחר שהוריד את התובעת ובזמן שעשתה קניות ועד שהגיע לאסוף אותה והשיב, כי אולי הסתובב בנצרת וכי אינו זוכר בדיוק. לטענתו, הוא העביר את הזמן ואינו יודע איפה (עמ' 44 ש' 14-15). אף העובדה שאין בידי אשרף לומר מה עשה במשך שעה- שעה וחצי אשר במהלכן התובעת ערכה את קניותיה מעוררת ספק באשר לגרסאותיהם של התובעת ואשרף. התובעת העידה שהיא ואשרף קבעו שהיא תתקשר אליו כאשר תסיים את הקניות והם ייפגשו בתחנה (עמ' 25 ש' 15). לטענת התובעת, לאחר שסיימה את הקניות היא התקשרה לבנה והוא הסיע אותה הביתה (עמ' 13 ש' 25-26). היא נשאלה כיצד היא ואשרף נפגשו לאחר שסיימה את הסידורים והשיבה, כי אינה זוכרת. לטענתה, לפעמים יש לה טלפון ביד ולפעמים לא. התובעת טענה, כי לפעמים היא מתקשרת ממכולת או מחברה שיש בתחנה. התובעת העידה, כי היא אינה זוכרת כיצד התקשרה לאשרף באותו יום (עמ' 26 ש' 10-14). עוד העידה התובעת, כי בדרך כלל הבנים שלה לוקחים אותה לעשות קניות ואז הם עושים סיבוב וחוזרים לאסוף אותה מהרחוב הזה ואם היא לא נמצאת הם ממשיכים להסתובב עד שימצאו אותה (עמ' 26 ש' 3-5). אשרף נשאל איך התובעת התקשרה אליו והשיב, כי התקשרה מפלאפון וכי אינו יודע מאיזה מכשיר. הוא הוסיף שהוא זוכר שהיא התקשרה וכי הוא לא חיכה לה בצד. אשרף נשאל האם לא סיכם איתה שהוא ימשיך לעשות סיבובים עד שימצא אותה והשיב בשלילה. הוא טען שהוא סיכם איתה שהיא תתקשר כשתסיים (עמ' 44 ש' 16-20). התובעת נשאלה מתי אשרף אסף אותה והשיבה, כי אינה זוכרת במדויק וכי זה היה בערך ב- 10:45 (עמ' 13 ש' 27-28). בהמשך עדותה אישרה, כי לטענתה לאחר שהיא סיימה את הקניות בשוק היא התקשרה לאשרף. היא נשאלה לאיזה טלפון התקשרה והשיבה, כי היא זוכרת שהתקשרה לטלפון שלו. התובעת טענה שהיא זוכרת את המספר בעל פה וציינה, כי המספר הוא 050-5317132 (עמ' 19 ש' 12-19). אשרף נשאל מה מספר הנייד שהיה לו אז והשיב, כי 050-5317132. אשרף הוסיף, כי זה המספר שלו עכשיו (עמ' 40 ש' 16-17). אשרף העיד שהם יצאו מהבית סביב 8:30-9:00 (עמ' 36 ש' 31-32). לטענתו, אמו אמרה שהסידורים לא ייקחו הרבה זמן ושהיא תתקשר אליו כשתסיים (עמ' 37 ש' 6). הוא נשאל כמה זמן לקח לתובעת לעשות את הקניות והשיב, כי הוא חושב ששעה- שעה וחצי (עמ' 37 ש' 7-8). אשרף נשאל, האם התובעת התקשרה אליו כאשר סיימה את הקניות והשיב בחיוב. הוא אישר, כי הגיע לאסוף את התובעת (עמ' 37 ש' 9-12). הנה כי כן, התובעת העידה, כי לפעמים בניה היו מורידים אותה וקובעים שיעשו סיבובים עד שימצאו אותה. מעדות אשרף עולה, כי לא קבע עם התובעת, כי יעשה כן ותחת זאת הם קבעו, כי היא תתקשר אליו כשתסיים את הקניות. אף התובעת העידה, כי קבעה עם אשרף, כי תתקשר אליו כשתסיים את הקניות וכי הם יפגשו בתחנה. כמו כן, השניים העידו, כי התובעת התקשרה לאשרף כאשר סיימה את הסידורים ואף ציינו את מספר הנייד של אשרף במועד הרלוונטי. התובעת העידה, כי אשרף הגיע לאסוף אותה סביב 10:45. מנ/14 עולה, כי במספר הנייד של אשרף לא התקבלו שיחות בסמוך לשעה האמורה. כאמור, אשרף העיד, כי הוא והתובעת יצאו סביב 8:30-9:00 וכי היא עשתה קניות במשך שעה- שעה וחצי. למספר הנייד של אשרף הגיעה שיחה בשעה 9:51. לפי שעת היציאה מהבית ומשך הקניות בהתאם לעדותו של אשרף ניתן היה לטעון, כי השיחה האמורה התקבלה מהתובעת אלא שמדובר בשיחה שעברה באופן מיידי למשיבון הקולי ולכן אין זה אפשרי, כי בשיחה האמורה ביקשה התובעת מאשרף, כי יאסוף אותה. כמו כן, מאותו מספר התקבלה שיחה נוספת בשעה 11:12 ואף היא עברה באופן מיידי למשיבון הקולי וכן בשעה האמורה, התובעת ואשרף היו אמורים להיות כבר ביחד, אחרי שהוא אסף אותה. בנוסף, הטענה, כי השיחה בשעה 9:51 הייתה מהתובעת אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובעת לפיה אשרף אסף אותה סביב 10:45. אשרף העיד, כי כאשר הגיע למקום היה שם ילד ליד התובעת. לטענתו, הילד העלה את הדברים לרכב ושם אותם מאחורה (עמ' 44 ש' 21-26). התובעת העידה, כי אשרף העלה את המצרכים לרכב כאשר הגיע לאסוף אותה. היא העידה, כי אשרף שם את השטיח והדברים במושב האחורי (עמ' 26 ש' 21-24). הנה כי כן, אף בעניין האמור קיימת סתירה בין עדות התובעת ועדות אשרף. הסתירה האמורה מוסיפה לספק באשר לשאלה, האם אשרף אכן הסיע את התובעת לעשות קניות ביום הרלוונטי והאם נפגעה בעת ירידתה מהמשאית. אשרף טען שהם נסעו הביתה וכי הוא ירד מהרכב וראה שהתובעת נפלה. לטענתו, הוא אינו יודע איך זה קרה וכי פתאום ראה. אשרף העיד שהוא הסתכל וראה את התובעת על הרצפה (עמ' 38 ש' 3-4, 12-14). בהמשך עדותו נשאל, האם לאחר שהחזיר את אמו הביתה האם התכוון להחנות את המשאית ולרדת הביתה או שהתכוון להמשיך לנסוע והשיב, כי לפעמים היה יורד וכי כמעט אינו יושב בבית. לאחר שנשאל בשנית השיב, כי אינו זוכר (עמ' 45 ש' 19-24). אשרף נשאל כיצד אם כן העיד, כי התחיל לרדת מהרכב ואז קרה מה שקרה והשיב, כי אינו זוכר. אשרף נשאל האם אינו זוכר אם התחיל לרדת מהרכב או לא והשיב, כי אחרי שנים הוא לא זוכר בדיוק (עמ' 45 ש' 25-29). הנה כי כן, קיימת סתירה בעדותו של אשרף אשר תחילה טען, כי ירד מהרכב והבחין שהתובעת נפלה ומאידך העיד, כי אינו זוכר האם התחיל לרדת מהרכב אם לאו. התובעת טענה שאשרף נכנס עמה לבית החולים (עמ' 14 ש' 25-26). היא העידה, כי כאשר הגיעה לבית החולים היא סבלה מכאבים ולא הצליחה לדבר כמו שצריך משום שהחבלה הייתה באזור הלסת (עמ' 14 ש' 27-28). התובעת נשאלה מה שאל אותה הרופא במיון והשיבה, כי הוא שאל אותה מה קרה. לטענתה, היא סבלה מכאבים ואמרה לו שהיא נפלה ממדרגות הרכב בחצר ביתה. היא נשאלה, האם היו רופאים נוספים שדיברו איתה בבית החולים והשיבה, כי אינה זוכרת (עמ' 14 ש' 29-32, עמ' 15 ש' 1-2). בהמשך עדותה אישרה, שהיא פתחה תיק כאשר הגיעה למיון בעפולה. התובעת נשאלה, האם שאלו אותה בקבלה במיון מה קרה והיא אמרה שנפלה מרכב והשיבה, כי אינה זוכרת שעמדה במיון משום שסבלה מכאבים (עמ' 28 ש' 16-19). אשרף נשאל, האם כאשר הגיע לבית החולים עם אמו האם הוא דיבר עם הרופאים והשיב, כי לא דיבר עם אף אחד (עמ' 42 ש' 4-5). הוא נשאל מדוע במיון בבית חולים העמק הם לא סיפרו שזה קרה בנפילה מרכב והשיב, כי היו במצב לא טוב (עמ' 47 ש' 16-17). כאמור, התובעת טענה, כי סיפרה לרופא במיון שנפלה ממדרגות רכב ומאידך כאשר אשרף נשאל מדוע לא סיפרו שהתובעת נפלה מרכב הוא לא טען, כי סיפרו לרופא במיון ותחת זאת טען, כי היו במצב לא טוב. התובעת נשאלה כיצד הרגישה כאשר נסעה לרמב"ם והשיבה, כי סבלה מכאבים וכי שמו לה עירוי לשיכוך כאבים (עמ' 15 ש' 17-18). התובעת נשאלה, האם בבית החולים נשאלה כיצד קרתה התאונה והשיבה בחיוב. היא טענה שהיא אמרה שהיא רצתה לרדת מהרכב, כי פתחה את הדלת, שמה את הרגל על המדרגה ונפלה (עמ' 15 ש' 26-28). התובעת נשאלה איפה סיפרה יותר מה קרה באירוע בבית חולים העמק או ברמב"ם והשיבה, כי ביום השני דיברה יותר משום שכבר קיבלה תרופות לשיכוך כאבים (עמ' 15 ש' 29-31). התובעת העידה, כי אינה יודעת לדבר עברית (עמ' 20 ש' 14-15). נטען בפניה, כי היא העידה שכאשר הייתה ברמב"ם ותחת השפעת משככי כאבים הייתה לה הזדמנות להסביר לרופא את נסיבות פגיעתה והיא השיבה, כי אינה זוכרת שמישהו חזר ושאל אותה על כך. נטען בפניה שוב, כי היא העידה שכאשר הגיעה לרמב"ם סבלה פחות מכאבים ולכן התאפשר לה לספר יותר על אירוע התאונה והנסיבות והיא השיבה, כי הייתה תחת השפעת משככי כאבים ותרופות והיה לה יותר קל מאשר כאשר הייתה בבית חולים העמק. התובעת נשאלה האם סיפרה לרופא איך קרה המקרה והשיבה, כי סיפרה לו וכי דיברה עמו בערבית. נטען בפניה, כי הרופא שחתום על תעודת חדר המיון אינו בעל שם ערבי ובתגובה טענה, כי לא אמרה שזו הייתה רופאה ערביה (עמ' 20 ש' 16-25). מעדויותיהם של התובעת, אשרף ורוידה עולה, כי תחילה פנתה התובעת לבית חולים העמק, שם אושפזה ליום אחד בטרם עברה לבית החולים רמב"ם. במסמך הרפואי מבית חולים העמק (נ/11) צוין, כי "לדבריה נפלה ממדרגות ונחבלה בפנים". הנה כי כן, במסמך הרפואי הראשון בסמוך לאחר התאונה מוזכרת נפילה ממדרגות ואין כל התייחסות לרכב או טענה, כי מדובר היה במדרגות של משאית וכי הנפילה הייתה בעת ירידה ממשאית בתום נסיעה. במסמך מבית חולים רמב"ם (נ/12) מיום 17.2.07 צוין לראשונה, כי התובעת נפגעה בעת נפילה מאוטו. גם אז לא מוזכרת משאית, אלא רק בסיכום האשפוז מיום 22.7.07 מוזכרת לראשונה מעורבות משאית. לא עלה בידי התובעת ואשרף ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לעובדה שבמסמך הרפואי הראשון לא מוזכרת גרסה כאמור. כבר נפסק לא אחת, כי הגרסה הראשונה בזמן הקרובה ביותר לאירוע היא בדרך כלל הגרסה האותנטית והספונטאנית שנמסרת עוד בטרם יהיה בידי הנפגע לכלכל צעדיו ולקבל ייעוץ משפטי. על כן ניסיון החיים מלמד, כי כפי הנראה זו הגרסה התואמת את אופן התרחשות הדברים. אשרף העיד, כי עשר דקות אחרי שהגיעו לבית החולים בעפולה הוא התקשר לאחותו (עמ' 38 ש' 29-31). נטען בפניו שהוא אמר שהתקשר לאחותו מהדרך והוא נשאל לאיזו אחות והשיב, כי לרוידה (עמ' 40 ש' 30-31). רוידה נשאלה מתי נודע לה על התאונה והשיבה שאשרף התקשר אליה מהדרך ואמר שהתובעת נפלה ממדרגות המשאית ושהם נוסעים לבית החולים (עמ' 29 ש' 12-14). אשרף נשאל, האם כאשר יצא לדרך האם הודיע לאביו שאמו נפלה והשיב, כי אינו זוכר. אשרף הוסיף, כי הוא זוכר שכאשר הוא הגיע לבית החולים הוא התקשר לאחותו או שעשה זאת מהדרך. נטען בפניו שאחותו טענה שהוא התקשר מהדרך והוא השיב, כי יכול להיות וכי אינו זוכר (עמ' 46 ש' 11-14). רוידה נשאלה האם אשרף התקשר אליה מהנייד שלו והשיבה בחיוב. היא הוסיפה, כי זה אותו מספר שיש לו היום (עמ' 29 ש' 17-18). הנה כי כן, אף בעניין זה קיימת סתירה בעדותו של אשרף ובין עדותו לעדותה של רוידה באשר לשאלה האם אשרף התקשר לרוידה מהדרך ואמר לה שהם נוסעים לבית החולים או שמא התקשר לאחר שכבר הגיעו לבית החולים. יש לציין, כי בנ/14 לא מופיעה שיחה יוצאת כלשהי מהמכשיר הנייד של אשרף בזמן בו היה אמור להיות בדרך לבית החולים או כאשר אמור היה להגיע לבית החולים. ביום 21.5.12 ביקש בא כוח התובעת, כי יינתן צו המורה לבזק ליתן פירוט שיחות של המספר של רוידה ולחברת פלאפון ליתן פירוט של מספר נייד אשר נטען, כי הינו הנייד של רוידה. בשלב זה יש לציין, כי מספר הנייד אשר נטען, כי שייך לרוידה אינו רשום על שמה אלא על שם סמיר אבו עייש. יתרה מזאת, בעדותה נשאלה רוידה מה המספר שלה והמספר שמסרה שונה מהמספר אשר נטען, כי שייך לה ואשר לגביו התבקש הפלט (עמ' 33 ש' 25-26). מפלט השיחות של מספר הנייד האמור, אשר כאמור לא הוכח, כי הוא שייך לרוידה, עולה, כי התקבלו בו מספר שיחות מהמספר 054-3171308 ביום בו נטען, כי ארעה התאונה סביב השעה 11:38. התובעת, טוענת, כי השיחות התקבלו מאחד משני מכשירים ניידים בהם החזיק אשרף במועד הרלוונטי. טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. לא הוגשו פרטי המכשיר האמור ולא הוכח, כי מדובר במכשיר אשר היה בשימושו של אשרף במועד הרלוונטי. כאמור, כל העדים אשר העידו לפניי, כולל אשרף, העידו בנוגע למספר הנייד של אשרף במועד הרלוונטי ואין מדובר במספר אשר צוין בפלט בו עסקינן. יתרה מזאת, אם הייתה מתקבלת הטענה לפיה מדובר במספרו של אשרף לא היה בכך בכדי להועיל לתובעת אשר לא הוכיחה, כי התקשרה לנייד האמור כאשר סיימה את קניותיה. כאמור, התובעת טענה, כי התקשרה לנייד של אשרף ואף פירטה את מספר הנייד אליו התקשרה אולם בפלט השיחות של המכשיר האמור לא הופיעה שיחה זו. אציין, כי תמוהה בעיניי טענת התובעת בסיכומיה לפיה אין להתייחס לפלטי השיחות והאיכונים מאחר והם לא הוגשו בתור ראיה ולא סומנו בתור מוצג. פלט השיחות של מספר הנייד 050-5317132 הוגש וסומן נ/14. בנוסף, צו להוצאת שני פלטי השיחות הנוספים ניתן בהתאם לבקשת התובעת עצמה למרות התנגדות הנתבעת לכך. אשרף נשאל למי עוד התקשר מלבד אחותו והשיב, כי אינו זוכר. הוא הוסיף, כי אולי לא הייתה לו סוללה בנייד. אשרף נשאל האם יכול להיות שהתקשר לא מהנייד שלו משום שנגמרה לו הסוללה והשיב, כי אולי שם את הנייד באוטו (עמ' 46 ש' 18-23). אציין, כי גרסתו האמורה של אשרף לפיה אולי נגמרה לו הסוללה נולדה לאחר שהוא נשאל במידה שיוציאו פלט שיחות שלו ומקום הוצאת השיחות איפה ימצאו שהיה בזמנים הרלוונטיים. אשרף נשאל מי עוד הגיע למיון והשיב, כי הגיעו בשלבים וטען, כי אביו ואחותו השנייה הגיעו בלילה. הוא נשאל האם הוא הודיע להם והשיב בשלילה. אשרף טען שהוא הודיע רק לרוידה. אשרף נשאל האם רוידה הודיעה להם והשיב, כי בטוח עשתה כן שכן אחרת איך הגיעו (עמ' 47 ש' 4-9). רוידה נשאלה האם ביום האירוע היא ביררה היכן אביה בכדי לעדכן אותו במה שקרה והשיבה, כי בקושי הצליחה להתארגן וכי יש לה תינוקת בבית. היא טענה שהיא לא יודעת היכן אביה היה כאשר הם היו בבית חולים. רוידה נשאלה, האם מישהו דאג לעדכן אותו על הפגיעה של התובעת והשיבה, כי היא לא שאלה משום שהייתה בלחץ. רוידה נשאלה האם במשך כל היום בו אירעה התאונה עד הלילה האם ידוע לה אם התקשרו לאביה בכדי לידע אותו על התאונה והיא השיבה, כי בטוח התקשרו וכי היא לא עשתה כן. רוידה העידה, כי לא שמעה מישהו מדבר עם אביה ומספר לו על כך (עמ' 31 ש' 31-32, עמ' 32 ש' 1-9). רוידה נשאלה האם שוחחה עם מישהו בדרך לבית החולים והשיבה בשלילה. היא טענה שלא עשתה כן משום שמאותו רגע היא פשוט רעדה (עמ' 32 ש' 19-20). היא נשאלה האם אחיה התקשר גם לאחיות שלה והשיבה, כי אינה יודעת. רוידה נשאלה האם אחותה הייתה במיון והשיבה, כי אינה זוכרת במדויק וכי בטח הייתה (עמ' 32 ש' 23-27). הנה כי כן, אשרף העיד, כי התקשר רק לרוידה והודיע לה מה קרה לתובעת. לטענתו, סביר שרוידה התקשרה לאביהם ואחותם שכן הם הגיעו לבית החולים והוא לא התקשר אליהם. מאידך רוידה העידה, כי לא התקשרה לאף אחד. לא עלה בידם לומר מי הודיע ליתר בני המשפחה על התאונה בה הייתה מעורבת התובעת. לאור עדויותיהם של אשרף והתובעת לפיהן הם לא עשו כן לא ברור כיצד יתר בני המשפחה ידעו להגיע לבית החולים. המחלוקת האמורה מוסיפה להתרשמותי מאמינות התובעת והעדים. רוידה נשאלה מתי אחותה הגיעה למיון ובתגובה טענה, כי בטח האחים והאחיות שלה היו בבית החולים. היא נשאלה מי עוד היה במיון והשיבה, כי אינה זוכרת ובטח כל האחים היו (עמ' 32 ש' 32, עמ' 33 ש' 1, 4-5). היא נשאלה עד מתי נשארה במיון והשיבה, כי בטח עד סוף הלילה. בהמשך טענה, כי אינה זוכרת אבל בטוח שעד סוף הלילה. רוידה נשאלה מי היה שם כאשר היא עזבה בסוף הלילה והשיבה, כי אינה זוכרת אולם היא מניחה שאחותה ואביה (עמ' 33 ש' 10-13). בהמשך נשאלה, האם היא יודעת מי נשאר אצל התובעת כשהיא עזבה את בית החולים והשיבה, כי אינה זוכרת. רוידה נשאלה האם היא יודעת שאביה היה והשיבה, כי אינה זוכרת (עמ' 35 ש' 7-10). כאשר רוידה נשאלה מי היה במיון היא העידה, כי בטח אחיה היו ולא התייחסה לשאלה האם אביה נכח אם לאו. רק בהמשך הזכירה, כי גם הוא היה במקום וכי היא מניחה שנשאר עם התובעת במשך הלילה. כאמור, לא היה בידה להעיד באשר לנוכחים במקום, עד מתי נשארה במקום ומי נשאר עם התובעת לאחר שעזבה. עדותה בנושאים האמורים הייתה מבוססת על הנחות. בעדותה אישרה התובעת, כי לטענתה רוידה עזרה לה לאחר התאונה וכי היא שהתה אצל בתה במשך כשבועיים לאחר התאונה ולאחר מכן בתה הגיעה אליה מידי יום במשך שבעה חודשים וכי הייתה מגיעה בבוקר סביב 8:30 נשארת עד 11:00-12:00 וחוזרת אחרי הצהריים. לטענתה, בתה הייתה מגיעה אליה מידי יום לחמש וחצי- שש וחצי שעות (עמ' 20 ש' 28-32, עמ' 21 ש' 1-6). רוידה העידה, כי לאחר שהתובעת שוחררה מרמב"ם היא שהתה בביתה במשך כ- 17 ימים והיא סעדה אותה. לטענתה, לאחר שחלפו 17 ימים התובעת הלכה הביתה. היא העידה שהיא הייתה מגיעה לבית התובעת משעה 8:00 עד הצהריים ולאחר מכן חזרה שוב משעה 18:00 עד 21:00. לטענתה, במשך חודשיים- שלושה הקפידה להגיע לבית התובעת מידי יום ובהמשך זה פחת והיא הייתה מגיעה יום כן יום לא, לפי הנסיבות (עמ' 30 ש' 15-31, עמ' 31 ש' 1-6). נטען בפני התובעת, כי בתשובה 31 לתצהיר תשובות לשאלון היא טענה שבשבועיים הראשונים בתה עזרה לה כ- 24 שעות ביממה ולאחר מכן שעתיים ביום והיא נשאלה כיצד זה מתיישב עם עדותה והשיבה, כי בתה נהגה ללכת הביתה אחרי הצהריים בכדי לטפל בילדיה. נטען בפניה, כי מעדותה עולה שבתה עזרה לה 5-6 שעות מידי יום והיא נשאלה כיצד זה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיר. במקום להשיב טענה התובעת, כי בתה נהגה לעזור לה כ- 3-3.5 שעות בבוקר וגם אחרי הצהריים. היא נשאלה מדוע לא סיפרה את זה בתצהירה והשיבה, כי אינה זוכרת (עמ' 21 ש' 15-21). הנה כי כן, קיימת סתירה בין עדות התובעת ועדותה של רוידה באשר למשך התקופה שבמהלכה הגיעה רוידה מידי יום לבית התובעת לאחר התאונה בכדי לעזור לה. עסקינן בפער גדול כאשר התובעת טענה, כי מדובר בתקופה בת שבעה חודשים ורוידה העידה, כי מדובר בחודשיים-שלושה. כמו כן, קיימת סתירה בין גרסאות התובעת באשר לעזרה שהעניקה לה רוידה מידי יום והאם מדובר בשעתיים או חמש-שש שעות ביום. אציין עוד, כי טענת התובעת באשר לעזרה לה נזקקה במשך שבעה חודשים לאחר התאונה ומספר השעות מידי יום אינה סבירה בעיניי לאור אופי פגיעתה ואחוזי נכותה הצמיתה. התרשמתי, כי התובעת ביקשה להאדיר את נזקיה והדבר מחזק את התרשמותי באשר לאמינותה ומהימנותה. נטען בפני התובעת, כי היא נשאלה בשאלון האם היו לה תאונות בעבר וכי השיבה בשלילה ובתגובה טענה, כי אינה זוכרת. התובעת הופנתה לתצהיר בריאות במסגרתו כתבה שלא היו לה תאונות ונשאלה האם זה נכון והשיבה, כי אינה זוכרת. היא נשאלה האם הייתה מעורבת בקטטה באמצעות רכב והשיבה בשלילה. התובעת טענה, כי אולי היה משהו בטעות אולם לא קטטה. הוצג לה מסמך מבית חולים מיום 15.7.07 במסגרתו צוין, כי היא נחבלה עקב פגיעה בקטטה ברגל שמאל (נ/6) והיא השיבה, כי זה היה בטעות וכי אף אחד לא שאל אותה על תאונות אחרי. לטענתה, היא חתמה על מה שהיה לפני התאונה (עמ' 21 ש' 27-32, עמ' 22 ש' 1-7). התובעת נשאלה האם פנתה לבית החולים האנגלי עקב סגירת דלת על רגל שמאל והשיבה, כי אינה זוכרת. היא נשאלה מה הסיפור של הקטטה והשיבה, כי זה היה בטעות וכי לא הייתה קטטה. נטען בפניה, כי היא אמרה בבית החולים שהיא הותקפה על ידי רכב ובתגובה טענה, כי אינה זוכרת את עניין הקטטה. התובעת נשאלה האם היא זוכרת את התאונה והשיבה בשלילה (עמ' 22 ש' 18-25). נטען בפניה, כי היא זוכרת את פרטי התאונה נשוא התובענה אשר אירעה חמישה חודשים קודם לכן אולם את התאונה האמורה אינה זוכרת ובתגובה טענה, כי היא לא נפגעה בתאונה המאוחרת ולא קרה לה דבר (עמ' 22 ש' 26-27). רוידה נשאלה האם שמעה על התאונה שבה התובעת נפגעה חמישה חודשים לאחר התאונה בה עסקינן והשיבה, כי שמעה עליה אבל לא הייתה שם (עמ' 36 ש' 13-14). עדות התובעת לפיה אינה זוכרת, האם פנתה לבית חולים בעקבות התאונה המאוחרת וטענתה, כי אינה זוכרת את התאונה אינן אמינות בעיניי. לא סביר בעיניי, כי התובעת אינה זוכרת תאונה אשר אירעה לאחר התאונה בה עסקינן ואשר בגינה פנתה לבית חולים. טענת התובעת לפיה אינה זוכרת את התאונה האמורה משום שלא נפגעה בתאונה זו אינה סבירה בעיניי ובעיקר לאור פנייתה לבית החולים בעקבות התאונה האמורה. לכך מתווספת העבודה שבעדותה אישרה רוידה, כי שמעה על התאונה האמורה. לא סביר, כי התובעת אינה זוכרת תאונה בה הייתה מעורבת בעוד שרוידה זוכרת את התאונה האמורה. הנה כי כן, עדותיהם של התובעת ואשרף באשר לנסיבות התאונה לא הותירו עליי רושם אמין. בעדויות אלו ובעדותה של רוידה נתגלו סתירות בין היתר באשר למקום בו הוריד אשרף את התובעת לאחר שהסיע אותה לעשות קניות, מתי הודיע לרוידה על התאונה ומי הודיע ליתר בני המשפחה על שאירע לתובעת. כמו כן, העדויות אינן עולות בקנה אחד עם פלט השיחות של הנייד של אשרף. כאמור, האמור בפלט אינו עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה אשרף היה בבית סביב השעה 8:30-9:00, אז לכאורה ביקשה ממנו התובעת, כי יסיע אותה לעשות קניות. כמו כן, האמור בפלט אינו עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של התובעת ואשרף לפיהן התובעת התקשרה לאשרף כאשר סיימה לעשות את הקניות. בנוסף, לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי התבצעה שיחה לרוידה במסגרתה הודיעו לה על התאונה. לכך מתווספת העובדה שבתיעוד הרפואי הראשון לאחר התאונה צוין, כי התובעת נפלה ממדרגות ולא צוין, כי בפגיעה הייתה מעורבת משאית וכי מדובר במדרגות המשאית. אמנם בבית חולים רמב"ם, בו אושפזה התובעת לאחר שחרורה מבית חולים העמק, צוין, כי היא נפלה מאוטו אולם לא עלה בידי התובעת להסביר מדוע גרסה זו לא פורטה על ידה כבר ביום התאונה. אינני מקבלת טענת התובעת בסיכומיה לפיה לאור העובדה שבחומר הרפואי, בהודעה על התאונה ובאישור המשטרה צוין שהתובעת מעדה ממדרגות המשאית הרי שאין לתת משקל ו/או התייחסות לטענת הנתבעת, חסרת הבסיס והיסוד, לפיה לא צוין בתיעוד הרפואי של בית חולים העמק, כי מדובר במדרגות משאית וכי צוין רק שהתובעת נפלה ממדרגות. טענת הנתבעת בעניין זה אינה חסרת בסיס ויסוד. יש ליתן את הדעת לעובדה שבטיפול הראשון ביום התאונה לא ציינה התובעת, כי מדובר במדרגות משאית וכי גרסה זו הופיעה רק במסמכים מאוחרים יותר. אין בעובדה שהגרסה הופיעה בהמשך בכדי ללמד, כי אין לתת משקל לעובדה שהטענה לא הופיעה במסמך של בית חולים העמק. קרי, גרסתה הראשונה של התובעת. בנסיבות אלו, מצאתי, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה. התובעת לא הוכיחה, כי נפגעה בנסיבות הנטענות על ידה וכי עסקינן בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק. לפיכך, התובענה נדחית. אני מחייבת את התובעת בסכום כולל בגין הוצאות הנתבעת מס' 1 - הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ בסך 15,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את מספר הישיבות שהתקיימו בתיק, עלות איסוף חומר רפואי ועלות הפקת פלטים מחברת פלאפון וכן שכר טירחת עו"ד ומע"מ. הסכום הנקוב לעיל ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. שאלות משפטיותמשאיתירידה ממשאיתיציאה מרכב / ירידה מרכבתאונת משאית