ערעור על החלטת ועדה לעררים על 74% דרגת אי כושר

ערעור על החלטת ועדה לעררים לענין אי כושר אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 74% בתחולה מ- 16.2.12 ועד 31.12.13. 2. הועדה לעררים התכנסה בהרכב של ד"ר פרסין - רופאת תעסוקה, מר יצחק רוזנר - מומחה שיקום ומר ויצמן פקיד תעסוקה. הועדה ציינה את גילו של המערער ואת העובדה שהמערער אינו עובד מזה כ-10 שנים, כי הוא טען בפניה שהוא סובל מסוכרת, מדיכאון עמוק, מתשישות קשה, מעייפות קשה, ומדום נשימה בשינה. כמו כן ציינה הועדה, כי המערער מסר לה שאינו מסוגל לחלוטין לעבוד, וכי הוא מטופל בתרופה מסוג ציפרלקס. המערער חתם בסעיף ד' לפרוטוקול הועדה על כך שאלה הן תלונותיו. 3. הועדה לעררים הסתמכה על אחוזי הנכות כפי שנקבעו ע"י הועדה רפואית לעררים מיום 29.8.12, וציינה שועדה רפואית זו קבעה למערער 80% נכות רפואית זמנית עד לתאריך 31.12.13. הועדה לעררים ציינה את חוות דעתו של הרופא המוסמך לעניין כושר ההשתכרות - חוות דעת מתאריך 29.8.12, אשר על פיה מסוגל המערער לעבוד במשרה מלאה ללא מאמץ גופני ונפשי קשה וכן עבודה שאינה דורשת נהיגה ואינה דורשת ערנות יתר. הועדה אף ציינה את ההשכלה של המערער - תואר ראשון במדעי המחשב ותואר שני במערכות מידע, וכן ציינה, כי פוטר מעבודתו בחברת החשמל על רקע סכסוכים אישיים, וכי לאחר מכן עבד בחברת סונול ואף מעבודתו זו פוטר. הועדה ציינה, כי היא מביאה בחשבון את גילו, את השכלתו של המערער, את עברו התעסוקתי, את העובדה שאינו נמצא במסגרת תעסוקתית מזה כ-10 שנים, וכן את השפעת הליקויים שהוכרו, כל אחד לפני עצמו וכן באופן מצטבר. הועדה הגיעה למסקנה, כי המערער מסוגל לעבוד במשרה חלקית בתנאים ובמגבלות שצוינו קודם לכן, דהיינו ללא מאמץ גופני ונפשי קשה, ללא נהיגה וללא עבודה שדורשת ערנות יתר. הועדה היתה בדעה, שהמערער מסוגל לבצע עבודות משרדיות פשוטות, עבודות מוקדנות, עבודות חרושת קלה כגון אריזה, מיון והרכבה. הועדה ציינה, כי אינה סבורה שאחוזי הנכות הרפואית בשיעור 80%, משקפים דרגת אי כושר זהה ולדעתה דרגת אי כושר בשיעור 74%, משקפת את מצבו של המערער. 4. בערעורו טען המערער, כי יש לקבוע לו דרגת אי כושר להשתכר בשיעור 100% לצמיתות, וזאת בתחולה מ- 1.1.95, הגם שהמערער מודה כי רק ב- 3.5.09 הגיש תביעה לנכות כללית. בהקשר זה נציין, כי האמור בתגובת המשיב באשר לכך שלפי הוראות החוק לא ניתן לקבוע למערער תאריך קובע הקודם לחודש 2/08, נכון. לעניין זה, הננו מפנים להגדרת "התאריך הקובע" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"). בנסיבות אלה טענה, כי יש מקום לקבוע למערער שהגיש תביעה לנכות כללית רק בחודש 5/2009, דרגת אי כושר מחודש 1/1995, הינה טענה שאין בה ממש לאור הוראות החוק. עוד ובנוסף נציין, כי יש ממש בנטען על ידי המשיב, על כך שהמערער הגיש בקשה לבדיקה מחדש. תחולת אחוזי הנכות שנקבעו לו בעקבות בקשה זו, רלבנטית רק בהתייחס לתקופה המפורטת בתקנה 6א לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (בדיקה מחדש בתביעה חדשה), תשס"א-2000. באשר לתקופה הקודמת להגשת הבקשה לבדיקה מחדש, נקבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 60%, וערעור על כך נדחה בפסק דין מתאריך 3.7.12, בתיק 22309-12-11. אשר על כן, בכל הקשור לתקופה הקודמת, המדובר בקביעה חלוטה. 5. בעניינו של המערער, לאחר שנקבעו לו אחוזי נכות רפואית על ידי ועדה רפואית לעררים מתאריך 29.8.12, בשל הפרעות באישיות עם קווים אובססיביים, הפרעה דיכאונית ללא סימנים של OCD, הגבלה בעמוד שדרה מותני וסכרת מטופלת באינסולין, וכן בגין ליקוי ראיה, חוסר שיניים, דום נשימה בשינה, ניתנה חוות דעת של פקידת שיקום לעניין כושר השתכרות וזו חיוותה דעתה שהעבודות שהמערער מסוגל לבצע, הינן עבודות מזדמנות וחלקיות בשכר נמוך, ועל כן המליצה לראותו כמי שאיבד את כושרו להשתכר בשיעור 74%, עד תום תקופת הנכות הזמנית. נציין, כי פקידת השיקום הגב' נוגה וייס בחוות דעתה מ-4.9.12, ציינה: "לכאורה מסוגל לעבוד בעבודות קלות שאינן כרוכות בלחץ נפשי כדוגמת עבודה בחניון, בדיקת תיקים וכד', אם כי יש להניח כי יתקשה להסתגל לעבודות אלה." דווקא, ניסוח זה, מצביע על כך שגם פקידת השיקום היתה בספק רב אם המערער מתאים ומסוגל לבצע ולו את אותן עבודות קלות. 6. לטענת המערער, התעלמו מדברים מהותיים שאמר, ובהם טענותיו בדבר עייפות ונטייתו להסתכסך עם אנשים, שתי בעיות שמקשות על הסתגלותו בעבודה. המערער טוען שבשל בעיות אלה, אין הוא מסוגל לעבודה. בערר שהגיש המערער על ההחלטה בעניין שיעור אובדן הכושר להשתכר לועדה לעררים (ערר שהוגש למוסד לביטוח לאומי ב- 31.12.12), טען המערער, שהוא סובל מעייפות קשה והיפנה לתוצאות בדיקת השינה שנערכה לו. המערער אף התייחס בהודעת הערעור לשתי דוגמאות של מקרים שהביא באשר לכך שהוא מסתכסך עם אנשים, ולטענתו, לאור בעייתו הנפשית, הסיכוי שימצא עבודה בה לא יסתכסך עם הממונים עליו או עם עמיתיו לעבודה, שואף לאפס. 7. נדגיש, כי החלטת הועדה לעררים לעניין דרגת אי כושר אמורה להתבסס על אחוזי הנכות הרפואיים כפי שנקבעו עובר לכינוס הועדה, כך שהבסיס לקביעת דרגת אי הכושר, הינם אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לתקופה מ-16.2.12 ועד 31.12.13. על הועדה הרפואית לעררים שקבעה למערער 80% נכות רפואית וזאת בתאריך 29.8.12, הגיש המערער ערעור לבית הדין במסגרת תיק 14398-03-13. 8. בערעור על קביעת אחוזי הנכות הרפואי ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת בתאריך 12.11.13. קביעת פסק הדין היתה, שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית - ליועץ הפסיכיאטר ד"ר הירש, על מנת שזה יקבע, האם בשאלות ובתשובות של המערער כמפורט בסעיף 2 לפסק הדין, יש לשנות ממסקנת היועץ בדבר גובה הנכות. ברור, כי ככל שישונו אחוזי הנכות הרפואיים אשר שימשו בסיס לקביעת הועדה לעררים לענין דרגת אי הכושר, יהא צורך בקביעה חדשה של דרגת אי הכושר של המערער. כל עוד לא שונו אחוזי הנכות הרפואיים, אין פגם בהתייחסות הועדה לענין קביעת דרגת אי הכושר לאחוזי הנכות שנקבעו ב- 29.8.12. 9. סעיף 209 לחוק זו לשונו: "(א)פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי-כשרו להשתכר. (א1) דרגת אי-כושר תיקבע באחד משיעורים אלה: 60%, 65%, 74%, או 100%, ובלבד שאם דרגת אי-הכושר להשתכר עלתה על 74% תיקבע לנכה דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100%." .... "(ב) בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כשרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לענין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור". ועדת עררים מוסמכת לתת כל החלטה שפקיד התביעות היה מוסמך לתיתה, וכן לאשר, לבטל או לשנות את החלטתו. 10. בעב"ל 327/03 עיזאת מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (15.4.04), נפסק מפי כב' השופט פליטמן (כתוארו אז), כי: "...בבואם לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצדיקה מאמץ פיסי ניכר וללא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון' וכו ' (פרוטוקול הדיון בוועדה). האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה מסוגל לבצע. הנחיות חלקיות לקביעת דרגת אי הכושר מצויות בסעיף 209(ב) לחוק, והן צריכות גם להנחות את הוועדה במקרה שלפנינו. על פי הוראת אותו הסעיף על הוועדה לבחון: ראשית - 'את השפעתו לקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואו או בחלקה', ככל שעבד בעבר; שנית - 'את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו'. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על יד הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אוביקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודת עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת...". 11. בנסיבות אלה, אין די באמירה הכללית של הועדה, כפי שפורטה לעיל, והועדה היתה צריכה להתייחס במפורט לשאלות: האם המערער מסוגל לבצע עבודות בהתאם להשכלתו ובהתאם לעבודות הקודמות שביצע; האם המבקש מסוגל, לאור מכלול נכויותיו, לרכוש מקצוע חדש; כן לנמק, מדוע היא סבורה, כי הנכות התפקודית נמוכה מאחוזי הנכות הרפואית, במיוחד כאשר גם פקידת השיקום בחוות דעתה הטילה ספק ביכולתו של המערער להסתגל, ולו לעבודות פשוטות, ולאור הבעיות עליהן הצביע המערער, כמפורט בערעורו מ-31.12.12; וכן להבהיר, מדוע היא סבורה שמגבלותיו הרפואיות של המערער לא יפריעו לו, באותן סוגי עבודה שהועדה סבורה כי הוא מסוגל לבצע. מאחר וכמפורט לעיל, יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, הדעת נותנת, כי קודם תינתן החלטה מחודשת ע"י הועדה הרפואית לעררים, ורק לאחר מכן, תכונס, פעם נוספת, הועדה לעררים לעניין אי כושר. הננו מבהירים, פעם נוספת, כי ככל שבעקבות החזרת עניינו של המערער לועדה הרפואית (אותה ועדה שקבעה את אחוזי הנכות ב- 29.8.12), יחול שינוי באחוזי הנכות שנקבעו לו בהיבט של הליקויים הנפשיים, יהא על הועדה לעררים לעניין אי כושר לקבוע את דרגת אי הכושר על סמך אחוזי הנכות הרפואיים החדשים. 12. המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 750 ₪. אי כושר עבודהערעורועדה לערריםערר