הסכם לאספקת סחורה

הנתבעות 1 ו-2 הן שתי ישויות משפטיות שונות ונפרדות והן אינן חבות זו את חובה של זו, אם וכאשר קיים חוב כזה. הנתבעות מכחישות כל חוב הנטען כלפי התובעת. הנתבעות טוענות כי התובעת לא צרפה הסכם בין התובעת לנתבעות לאספקת סחורה. כמו כן התובעת לא צרפה הזמנות רכש או תעודות משלוח המעידות על אספקת הסחורה בגינה נטען החוב. הנתבעות טוענות, כי גם אם סופקה למי מהן סחורה על ידי התובעת, הסכום בו חויבו הוא איננו הסכום אותו הן אמורות לשלם. זאת הן לאור מו"מ מסחרי שנערך בין הצדדים והן בשל המחירים הגבוהים אותם דורשת התובעת. במו"מ הוסכם עקרונית בין הצדדים, כי תינתן לנתבעות הנחה. היה על התובעת להודיע למי מהנתבעות מה גובה ההנחה שתינתן ולאיזו תקופה רטרואקטיבית תחול ההנחה. התובעת לא פירטה ולא הוכיחה כי עניין ההנחה אכן הוכנס לחישוב החוב. דיון והכרעה לכתב התביעה, ועל מנת להוכיח את התביעה, צרפה התובעת חשבוניות מס שהפיקה לנתבעות 1 ו-2, ואשר לטענתה הסכום הנקוב בהם לא שולם. אין די בכך כדי להוכיח שהסחורה הנטענת אכן הוזמנה על ידי הנתבעות וסופקה להן. לפיכך, כנראה, צרפה התובעת לתצהיר עדותו של מר יחיאל לב ארי, שהינו מנהל בתובעת (להלן - מר לב ארי), הזמנות סחורה, שביצעו הנתבעות, ותעודות משלוח חתומות. מסמכים אלו לא צורפו מלכתחילה לכתב התביעה, כאמור לעיל. הנתבעות מכחישות שהסחורה בגינה נתבע החוב סופקה להן. לעניין זה ראה עדותו של מר רונן אור, מנכ"ל הנתבעת 2 (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 14-15): "מהסיבה שאנה סיימה לעבוד לפני המון זמן ואין לנו קשר איתה והיא גם לא היתה תורמת לעניין כי זו שאלה אם זה הוזמן או לא. הסוגיה המרכזית היא שזה לא סופק ..." ושם בשורות 25-26: "ש. אם אתה מקבל ממני חשבונית, למה אתה לא מבקש את ביטולה בגין סיבה שאתה טוען לה? ת. לא סופקה סחורה". בחקירתו הנגדית אמר מר לב ארי, כי ההזמנות ותעודות המשלוח, שצורפו לתצהיר עדותו, הן בעצם "מסמכי כיסוי" אשר לא הופקו בזמן אמת, אלא בדיעבד. כך עולה בברור מעדותו של מר לב ארי (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 24-27): "ת. אני לא רואה חתימה. המסמך הזה זה כיסוי. אני סיפקתי לחברה הזו תקופה ארוכה מאוד בטרם סיימה להמשיך לשלם לי. לפי אותם נוהלים שקיבלתי הזמנה, לפעמים בטלפון, הקניין היה אומר שהוא מחוץ למפעל, תקוע, שאספק לו סחורה והוא ישלח לי הזמנת כיסוי. לא זו הסיבה שהם לא משלמים לי". וכן בהמשך (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 1-3): "ש. אני מפנה אותך להזמנת כיסוי. מפנה לנספח ו'1 לתצהירך - בסך 7,242 ₪. כתוב שזו הזמנת כיסוי בכמות 500. הסברת שהסחורה כבר קיבלו לפני כן. נכון? ת. כן". ועוד (שם, שורות 18-20): "ש. איך יכול להיות שתעודת משלוח יוצאות חודש וחצי לאחר הזמנת עבודה כשאתה טוען שסופק לפני? ת. לא זוכר". הווה אומר, המדובר במסמכי הזמנה ותעודות משלוח, שהופקו בדיעבד על ידי התובעת. לא צויין, מי החתים בדיעבד את נציגי הנתבעות על תעודות המשלוח, מתי נעשה הדבר והיכן. סבורני, כי בנסיבות אלו אין די בהזמנות ובתעודות המשלוח כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על התובעת. עוד עולה מעדותו של מר לב ארי, כי הרישום שמבצעת התובעת ביחס לאספקת הסחורה ללקוחותיה איננו סדור ולכן גם לרישום זה, ככל שקיים, יש לתת משקל ראייתי נמוך, אם בכלל. לעניין זה ראה עדותו של מר לב ארי (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 21-22): "ש. כל סחורה שאתה מספק יש לך בוודאי רישום של מי מהעובדים סיפק אותה. ת. לא". ועוד (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 1-4): "ש. יש לך איזה יומן שבו אתה רושם למי סיפקת איזה סחורה? ת. לא. ש. תראה לי רישום שמכוחן (כך במקור-נ"ש) אתה תובע את החשבוניות 399 ו-410? ת. אני לא מוצא כרגע. יכול להיות שאין מסמך כזה". בהעדר כל רישום מסודר אודות הספקת הסחורה, כיצד יכולה התובעת לטעון בוודאות, כי אכן סיפקה לנתבעות או למי מהן את כל הסחורה הנטענת. זאת בהעדר רישום ובהעדר תעודות משלוח, שהופקו בזמן אמת. סיכומם של דברים, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח, כי הנתבעות אכן הזמינו וקיבלו את הסחורה שתמורתה נתבעת עכשיו. למעלה מן הצורך אומר, כי דין טענת התובעת ולפיה הנתבעות הן ישות מסחרית אחת, ולפיכך על שתיהן לשאת, ביחד ולחוד, במלוא הסכום הנתבע, להידחות. המדובר בשתי יישויות משפטיות נפרדות זו מזו, ולא הוכח קיומה של עילה כלשהי להסרת ההפרדה ביניהן. נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת בא כוחן בסך 8,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.חוזהאספקהסחורה