בשל תקלה קלה במחשב, שהתבטאה באיטיות בעבודתו, פנה התובע אל הנתבע 2 (להלן, גם "סופר"), שאותו הוא הכיר זה מכבר, וביקש את עזרתו. בעקבות זאת הופנה הנתבע 3 (להלן- "הנתבע"), שהוא טכנאי מחשבים, לטפל בתקלה. מלכתחילה סבורים היו התובעים כי הנתבע הוא עובדם או שלוחם של סופר או של הנתבעת 1 (להלן- "הנתבעת"). משהסתברה להם טעות זו, והובהר כי הנתבע פועל כעצמאי, נמחקה תביעתם כנגד הנתבעת וסופר. 3. ביום 9.1.06, כך התובעים, התייצב הנתבע בביתם והחל לטפל במחשב, בנוכחותם. לאחר זמן מה מתחילת הטיפול, ותוך שהנתבע מגלה גילויים של זעזוע, הוא מסר להם כי כתוצאה מטעות שלו, שעה שביצע פעולת "ריפורמט" או "פורמט", נמחק מן המחשב כל החומר שהיה אגור בו. התובעים לא האמינו למשמע אזניהם וחשך עליהם עולמם. התובעים פרטו את חילופי הדברים הסוערים כתוצאה מכך. 4. בהמשך הדרך נמסר הדיסק הקשיח לידיו של הנתבע, אשר לטענתו מסר אותו לתומר ו/או לנתבעת. עפ"י הטענה הוחזר הדיסק הקשיח לידי התובעים, כאשר נטען ששלוש מעבדות לא הצליחו לשחזר את החומר האגור במחשב. התובעים סבורים היו, איפוא, כי הדיסק הקשיח הישן האמור אינו ניתן לשחזור. 5. התובעים טענו לרשלנותו המקצועית של הנתבע. הונחה בפניי תובענתם הכספית ע"ס 360,000 ₪. נטען כי כל מאגרי משרדה של התובעת, אף כל מאגרי משרדו של התובע, נמחקו. וכן נמחקו מסמכים אישיים ופרטיים הקשורים לתובעים ולבני ביתם. כנטען בסיכום כתב התביעה "נגרם להם כאב וסבל רב, עוגמת נפש רבה..." (סעיף 26). אלו נאמדו בסכום של 1,000,000 ₪, ואולם מטעמי אגרה הועמדה התביעה על סך 360,000 ₪ כאמור. 6. הנתבע התגונן בפני התביעה. נטען כי הוא גילה כי מערכת ההפעלה של המחשב אינה תקינה ויש צורך לבצע בו "פורמט". הנתבע הודיע לתובעים כי מאחר ופעולה זו גורמת למחיקת קבצי המחשב הוא ביקשם להודיעו האם יש במחשב חומרים או תכניות חשובות אותם יש לגבות בטרם ביצוע הפעולה. התובעים הודיעו לו כי פרט לתוכנת גיבוי שהותקנה במחשב, ואשר התובעים אינם משתמשים בה ממילא, אין חומרים או תכניות חשובות במחשב. 7. בהינתן אישורם של התובעים ביצע הנתבע את פעולת התיקון כנדרש. אכן כתוצאה מכך נמחקו קבצים מהדיסק הקשיח. אכן, הגם שהנתבע קיבל אישור מפורש מהתובעים להתחיל בעבודתו כאשר היה ידוע להם שפעולה זו תגרור מחיקת קבצים מהדיסק הקשיח של המחשב, הציע הנתבע עזרה בשירות כתבנית לתובעת, לנוכח טענתה שיש לה דיון חשוב ועליה להקליד מסמך משפטי שנמחק. 8. לאחר שהליכי גישור כשלו הסכימו ב"כ הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט לעניין סוגיות מקצועיות שבתיק. כתוצאה מכך הונחה בפניי חוות דעתו של מומחה מחשבים, מר אבנר שרון (להלן- "המומחה"). המומחה השיב, בין השאר, לשאלה האם ניתן היה לשחזר את הקבצים מתוך הדיסק הקשיח בסמוך ולאחר ביצוע פעולת הפורמט ע"י הנתבע, ומה עלות השחזור. על שאלה זו השיב המומחה בחיוב. הוא ציין כי הדבר כרוך בהשקעה של 4 ימי עבודה ועלות של 2,000 - 3,000 ₪. כתוצאה מכך היה ניתן לשחזר את מרבית הקבצים. אף ניתן היה לבצע עבודה זו גם עובר למתן חוות הדעת, אלמלא נעשתה עבודה נוספת על הדיסק הקשיח מאז קרות האירוע. 9. בהמשך הדרך הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. אלו הוגשו מטעם בעלי הדין בלבד, דהיינו התובעת, התובע והנתבע. זימנתי ישיבת הוכחות. בתחילת הישיבה הסכימו ב"כ הצדדים, כהמלצתי, כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. להלן אדרש לסוגיות הדרושות לפנים לצורך הכרעתי. שאלת החבות 10. ככל שעסקינן ברובד העובדתי המדויק באשר להשתלשלות האירועים ביום האירוע, נקל לי להעדיף את גרסתם של התובעים על זו של הנתבע. 11. כך, לנוכח העובדה שגרסתם של התובעים, אשר נתמכת בחליפת מכתבים ובתרשומת של התובעת בזמן-אמת, מצטיינת במידת הפירוט שלה. אכן מצוטטים בגרסה זו אמירות רבות שנאמרו ע"י הנתבע, בזמן-אמת, דוגמת "אני מצטער", "שגיאה שלי", "טעות שלי", "פישלתי", "תסלחו לי", "לא אמרתי כי עלול להימחק", "עשיתי שגיאה לא ידעתי שיימחק", "אני מצטער ראו כמה אני מזיע", "אל תעשו לי בעיות אלו כל החסכונות שלי". גרסה מפורטת זו לא זכתה, באף הזדמנות, להתייחסות מפורשת מכחישה מצדו של הנתבע. אכן לצד גרסתו על אודות מהלכי הדברים, הוא לא הכחיש את האמירות האמורות, אף לא את התרגשותו הרבה שנלוותה להזעה וכל כיוצא באלה. 12. ומשאלו פני הדברים נקל לי להמשיך ולהעדיף את גרסתם של התובעים אודות כך שלא נמסרו להם כל אזהרות מפורשות על האפשרות שכתוצאה מחוסר גיבוי, עלול להיגרם להם נזק חמור ביותר של מחיקת קבצים שלמים, ובעיקר כשהדבר אינו עומד בשום יחס לכך שבמחשב שלהם אובחנה תקלה קלה של איטיות בלבד. ועוד לא סביר בעיניי, משעה שנהיר לי שהמחשב האמור אגר קבצים של משרדי התובעת והתובע וכן קבצים אישיים ומשפחתיים שחשיבותם אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת אמיתית, כי אכן בעקבות אזהרה כאמור של הנתבע, הם התייחסו בביטול לכך. ועוד מקובלת עליי טענת ב"כ התובעים כי גם אם נענה הנתבע בתשובה זו, וכאמור דחיתי אפשרות זו, חובה אקטיבית הייתה על הנתבע לסרב לבצע את הפעולה האמורה, לפני שיתבצע גיבוי כהלכתו. והרי הנתבע מודה שהתובעים מסרו לו שהם רכשו תוכנת גיבוי. משום כך לא היה כל קושי לבצע שימוש בתוכנה זו, על מנת למנוע כל תקלה. 13. כך, ככל שעסקינן בחבותו של הנתבע. ואולם אין לי ספק באשמם התורם הלא מבוטל של התובעים עצמם. התובעים מודים בפה מלא כי הם מעולם לא ביצעו פעולת גיבוי במחשב שלהם. ולא זו בלבד אלא הם ממשיכים בהתנהלות רשלנית זו עד עצם היום הזה. שהרי התובעת מגדילה עשות ומציינת בסעיף 89 לתצהירה כי "וגם היום אינני מגבה את אשר אני כותבת במחשב. אני כן שומרת כמובן בזיכרון. וכך עשינו אז. ועובדה שלא נמחק לנו מאז. אין כל סיבה שזה יימחק". 14. התנהלות זו, כך אין לי ספק, נגועה בחוסר סבירות מפליגה, שמא אף בחוסר אחריות כלפי לקוחותיה של התובעת, ולקוחותיו של התובע. ולא זו בלבד אלא לנוכח העובדה שהתובעים השקיעו ברכישת תוכנת גיבוי, היא אף גובלת, בפשטות, בחוסר תבונה. כך, קל וחומר, לנוכח האירוע המצער שקרה לתובעים ואמור היה ללמדם לקח, באשר לחשיבותה האלמנטרית של פעולת הגיבוי. אכן, קיים חוסר פרופורציה מוחלט בין מידת החשיבות הצודקת שמייחסים התובעים לחומר האגור בקבצי המחשב שלהם, לבין מידת קלות הדעת שלהם באשר לשמירתו של חומר כה חשוב זה. 15. שומה עליי, איפוא, לקבוע את מידת אשמם התורם של התובעים, מול זה של הנתבע. נהיר שהנתבע נושא בתרומת רשלנות גבוהה מזו של התובעים. והרי הוא איש המקצוע שאף נשכר בתמורה על מנת להעניק שירותים לתובעים בתחום מומחיותו. ולא זו בלבד שהוא גרם למחיקת קבצים, הרי אף בהמשך הדרך, כעולה מחוות דעתו של המומחה, הוא לא הסביר לתובעים, אל-נכון, כי ניתן לשחזר את מרבית הקבצים בעלות מינימלית ומכל מקום שאין להמשיך לעבוד על הדיסק הקשיח הישן, ובכך באמת לגרום לנזק בלתי הפיך. מנגד, כאמור, הגם שאשמם התורם של התובעים נמוך מזה של הנתבע, הוא איננו מבוטל כל עיקר. בשוותי כל אלו לנגד עיניי כסבור הייתי שיש לייחס לתובעים אשם תורם כדי 25%. לעניין גובה הנזק 16. מלכתחילה כתב תביעתם של התובעים אינו נוקב בכל נזק בר-כימות. כבר הצבעתי על כך שהסעיף היחיד בכתב תביעתם הנוקב במספרים הוא סעיף 27, שבגדרו נאמדת מידת הכאב והסבל הרב ועוגמת הנפש, שצוינה בסעיף 26 לכתב התביעה. זו הייתה הסיבה שבהחלטתי מיום 8.5.11 מחקתי את הסעיפים 63 - 65 לתצהירה של התובעת שהתיימרו להוכיח באופן מפורט נזקים שנגרמו לה כעורכת דין במקצועה, לעניין יחסיה עם לקוחתה, עמידר. אכן רשמתי שם כי לא הייתה כל מניעה שתוגש בקשה לתיקון כתב התביעה אשר מן הסתם הייתה נענית, דבר שבשגרה. 17. חרף כל אלו נוטל ב"כ התובעים חרות לעצמו ובפרק ז' לסיכום טענותיו, תוך הרחבת חזית בוטה ונפסדת, הוא מתיימר לפרט את נזקי התובעים בסכומים מסכומים שונים. אך אם בכל אלו לא די אף ב"כ הנתבע, בסיכום טענותיו, אינו טוען להרחבת חזית זו, אלא אך מתקומם באשר לסכומים המוגזמים לשיטתו. 18. בכך לא מסתיימת מסכת התמיהות. מלכתחילה נטענת טענת שיהוי אודות כך שהתביעה הוגשה בחלוף 3 שנים, ולכאורה בעיכוב בלתי סביר. רק בסיכום טענות ב"כ התובעים, ושוב תוך הרחבת חזית בוטה ונפסדת פי כמה, מתיימר ב"כ התובעת, בסעיף 13, ליתן הסברים מהסברים שונים לסיבת השיהוי האמור, מבלי שהסברים אלו זכו לתחילת עיגון בתצהירה של התובעת. ושוב, ובאופן תמוה, ב"כ הנתבע לא רואה לטעון בעניין זה, ולו דבר. 19. כללם של דברים: בדעתי לנוכח כל אלו לקבוע כי התובעים זכאים לפיצוי לא ממוני בגין עוגמת הנפש שהוסבה להם, כך אין לי ספק. אכן, התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, תחושת תסכול, מן הסתם פחד וחרדה שהייתה מנת חלקם, שעה שהסתבר להם שבאחת נמחקו קבצים חשובים, הן לעסקיהם והן לחייהם האישיים. 20. הנני אומד נזק לא ממוני זה בסכום של 60,000 ₪. לנוכח אשמם התורם של התובעים הם זכאים ל- 75% מן הסך הנ"ל, דהיינו לסך של 45,000 ₪. סוף דבר 21. לפיכך, הנני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעים את הסך של 45,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה, ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. מחשבים ואינטרנטמחשב שולחני (תביעות)