בכתב התביעה פורט אותו "תרגיל עוקץ" בכך שהנתבעים רכשו סחורה בכמויות ענקיות כאשר הנתבעים שילמו את מירב מחירה מלבד סכום התביעה כפי שפורט בכרטסת החשבונות שהתובעת ניהלה עבור רכישות הנתבעים אשר העתק הימנה צורף לכתב התביעה. נטען כי תחילת ההתקשרות בין הצדדים היתה בשנת 2006, כאשר הנתבעים התייצבו במשרד התובעת ופתחו כרטיס ע"ש העסק "חסין חסן" כאשר בכרטיס החשבונות צויין מס' ת.ז. כנראה של הנתבע מס' 3. בהמשך נטען בכתב התביעה כי בשנת 2005 וכן בשנת 2006 רכשו הנתבעים סחורה רבה כפי שהדבר משתקף בחשבוניות המס שנמסרו לנתבעים בעת שקיבלו את הסחורה. כן נטען בכתב התביעה כי הנתבעים שילמו עבור הסחורה שהם רכשו בצ'קים שלהם, בצ'קים של לקוחות שלהם, בצ'קים של בני משפחתם וכן גם במזומן, כך שהם עמדו בהתחייבויותיהם עד חודש 10/06, כך שהתובעת הסכימה לשנות את שם הלקוח ל: "פלאפונט", אף בתחילת שנת 2007 שונה שם העסק ל: "סאלח ח'אלד" וכן בהמשך אף שונה שם העסק ל: "כרסט - X לובנה". גם כשביקשו הנתבעים לשנות את שם העסק ל: "ג'מאל מחמוד", תושב פקיעין, הוא מקום מגוריהם של שני הצדדים לתובענה, שותף של הנתבעים, הסכימה הנתבעת לכך זאת לאור כך שהנתבעים עמדו בכל התחייבויותיהם כלפי התובעת עד אז. כן צויין בכתב התביעה את שמות העסקים הרבים אשר הנתבעים שווקו להם את הסחורה שהם רכשו מאת התובעת. בהמשך כתב התביעה "פירט" את העוקץ הנטען בכך שהנתבעים רכשו את אמונם, הגדילו את מחזור הרכישות כאשר החלק המירבי שולם בצ'קים דחויים וחלק אחר שולם במזומן, כך שהם ניצלו את מסגרת האשראי עד הקצה הגבוה וכי: "שאז חוללו הצ'קים המעותדים, לא נפרעו צ'קים ולא שילמו הנתבעים לתובעת עבור הסחורה שנרכשה ואז התעוררה התובעת ביום בהיר אחד ומצאה כי הנתבעים "עקצו" אותה בצורה אכזרית ביותר, עם חוב של 268,724 ₪. סכום הצ'קים המופיעים בחשבונות ובכרטסת הממויינת של התובעת, הינו חלק מסכום העוקץ הכולל הנ"ל". אציין כי לכתב התביעה צורפו מסמכים רבים, מעל 600, כאשר עיקרם הם כרטסת הנהלת חשבונות, חשבוניות ותעודות משלוח אם כי אותם מסמכים לא סומנו ואף סידורם לא היה כרונולוגי כך שניתן להגדירם כבליל של מסמכים. ההגנה: הנתבעים מס' 1, 2 ו- 3, הגישו כתב הגנה אשר בו טענו כי לא ניהלו כל עסקים מול התובעת ולא רכשו ממנו כל סחורה. כן טענו הנתבעים 1 ו- 2 (האב והכלה) כי לא ניהלו כלל עסק לאביזרי רכב וכי לנתבע מס' 3 (הבן) היתה חנות שכזו שנסגרה בשנת 2000 או בסמוך לכך. הנתבעים טענו כי שמות העסקים שנטענו בכתב התביעה כלל לא מוכרים להם והם ידעו עליהם לראשונה כאשר הם דרשו לקבל חזרה צ'קים שהנתבעים מס' 1 ו- 2 מסרו למנהלי התובעת לשם רכישת אדמות. הנתבעים טענו כי הנתבע מס' 1, שבינתיים הלך לעולמו, היה איש מבוגר מעל גיל 80 שנה, אינו יודע קרוא וכתוב וגם סבל ממחלות רבות, כך שהיה מרותק למיטה רוב הזמן וכמובן לא היו לו כל עסקים עם התובעת. הנתבעים הכחישו כל שותפות עם ג'מאל ח'טיב כנטען בכתב התביעה. כן טענו הנתבעים כי לנתבע מס' 3 ח'אלד X היו יחסים טובים וגם יחסי שכנות עם מנהל התובעת מר X, כך שאותו X ביקש את עזרתו ברכישת קרקעות ע"י מסירת צ'קים והוא אכן נאות לעשות כן עת מסר לו צ'קים המשוכים על ידי הנתבעים 1 ו- 2 (אביו ואשתו) תוך התחייבות X להחזיר אותם צ'קים חזרה או שיפקיד את תמורתם בבנק וכן טענו בסעיף 21 ו- 22 לכתב ההגנה כי: "ה"ה הנ"ל או אחיו דאגו להפקיד כספים בחשבון הנתבעת מס' 2 לצורך פירעון השטרות, הם עשו זאת מס' פעמים, כמו גם החזירו לנתבעים 1 ו- 2 חלק מהשטרות בטרם פירעונם ואשר הופקדו בבנקים ככל הנראה במסגרת פעולות ניכיון לקבלת מזומנים. משחוללו מס' שטרות פנה הנתבע מס' 3 לה"ה הנ"ל על מנת לברר את פשר הדברים. לדאבונו התברר לו כי השתמשו בשטרות למטרות עסקיות תחת שמות עסקיים מפוברקים ומאולתרים, ה"ה ואחיו הרגיעו אותו בטענה כי הכול מתנהל כהלכה ומסרו לו מסמכים כגון קבלות, כרטסות וחשבוניות המעידות על קבלת השטרות תחת שמות עסקיים שונים, הבטיחו לו כי השטרות יוחזרו אליהם או יופקד עבורם כספים לצורך פירעונם, אך לדאבוני לא עשו כך". מכאן ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה, תוך חיוב התובעים בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. ראיות הצדדים: מטעם התובעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של מנהל התובעת מר X X אשר בו חזר גם על הנטען בכתב התביעה תוך התייחסות גם למס' טענות אשר הועלו על ידי הנתבעים בכתב ההגנה. כן צורפו לתצהיר עדות ראשית חלק מהחשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה וכן מסמכים נוספים שיאוזכרו בהמשך ככל שהדבר יידרש. מנהל התובעת המצהיר הנ"ל נחקר נגדית ע"י ב"כ הנתבעים. מטעם הנתבעים העידו העדים הבאים: ח'אלד X - הנתבע מס' 3, אשר עיקר תוכן תצהירו סב סביב הטענה כי לא רכש כל סחורה מאת התובעת וכי אכן מסר לתובעת צ'קים רבים, המשוכים על ידי בני משפחתו, הוריו, אשתו ואחיו, הכול היה במסגרת עזרה לחבר על מנת שירכוש קרקעות וכן יבצע בצ'קים ניכיונות בבנק, כאשר בד"כ מנהל התובעת או שהפקיד בחשבונות עליהם משוכים הצ'קים כספים במזומן או שדאג להחזיר לידיו את הצ'קים אשר לא כובדו ע"י הבנק. כראייה צירף המצהיר אישורי הפקדה עפיה"ם אכן הפקידו מנהל התובעת כספים בחשבונות אשתו לשם פירעון הצ'קים שנמסרו וכי רק בדיעבד התברר לי כי מנהלי התובעת עשו שימוש מסחרי בצ'קים לפי שמות עסק שאינם מוכרים לו, תוך כדי הונאת רשויות המס. כן המצהיר צירף אישורים ותעודות מהם עולה כי הוא למד בתקופה הרלוונטית או שעסק בעיסוקים אחרים וכי אביו, הנתבע מס' 1, היה אדם חולני וכי בתקופה הרלוונטית היה מאושפז לסירוגין. כן הוגש מטעם הנתבעים תצהירה של גב' עפאף X אשר סיפרה שהינה גרושה שחזרה לבית הוריה כאשר אביה, הנתבע מס' 1 היה אדם חולני מאוד, כי מנהל התובעת היה חבר של אחיה שביקר בביתם תכופות, כי אביה מעולם לא עסק בסחר, כי הבית בו התגוררו הוא של אמה וכי שמעה מפי אביה כי מסר צ'קים למנהל התובעת לשם רכישת קרקעות וכי הלה הבטיח להפקיד כספים עבור אותם צ'קים בחשבון עליו משוכים או להחזירם לידי מושכיהם. כן הוגש מטעם הנתבעת תצהיר של גב' חדיג'ה X, אלמנת הנתבע מס' 1 אשר אמרה בו דברים דומים לעדות בתה עפאף. כל המצהירים הנ"ל נחקרו נגדית על תוכן תצהיריהם כאשר במהלך החקירה הנגדית גם הוגשו מוצגים שיפורטו בהמשך ככל שהדבר יידרש. דיון והכרעה: כתב התביעה: כתב התביעה אמור להכיל את העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה, זאת מתוך תכלית לאפשר לנתבע להתייחס לכל טענה עובדתית שיש בה עילת תביעה בנפרד ובאופן ברור. עיון בכתב התביעה מראה שהינו כללי ביותר, כאשר גם הגדרת מהות התביעה (חוזית, שטרית, נזיקין וכו') הינה כוללנית. כתב התביעה לא פירט הרכישות שבוצעו ע"י הנתבעים תוך התייחסות לכל רכישה בנפרד לרבות מועדה, מחירה וכן שאר תנאיה. כל הנטען בכתב הוא התקשרות עסקית נטענת כאשר הנתבעים ביצעו, לפי הנטען, תרגיל עוקץ, שאף לא היה ניתן לדלות את כל פרטיו ואת אופן השתכללותו תוך טענה כי הנתבעים השאירו אחריהם חוב בהיקף של 268,724 ₪. אומנם נטען בכתב התביעה כי חובם של הנתבעים מפורט בכרטסת החשבונות של התובעת, שהיא ניהלה עבור רכישות הנתבעים, שצורפה לכתב התביעה אך אין באותה כרטסת חשבונות כמו גם "בליל" החשבונות, תעודות משלוח והקבלות כדי להראות את התמונה העובדתית המושלמת, המקימה לתובעת את עילת התביעה לה היא טוענת. במיוחד הדברים אמורים כאשר מצורפים של כתב התביעה לא סומנו כדבעי ואף לא סודרו לפי סדר כרונולוגי ,אף כרטסת החשבונות לא היתה סדורה. עיון בדף הראשון של אותה כרטסת חשבונות, כפי שהיא צורפה לכתב התביעה, מראה שהיא מתחילה ביום 28/12/07, בעצם החזרת צ'ק ע"ס 7,500 ש"ח ויש בה עמלות בנקים ואף החזר אגרת הוצל"פ, והיא מסתיימת ביום 30/9/2008 בציון קבלת צ'ק ע"ס 1,500 ₪ ותוך ציון כי סה"כ החוב המצטבר שבה הוא 268,724 ₪. מכאן הוא סכום התביעה. לאחר מכן צורפו העתקים רבים של הנהלת החשבונות, לשנים עברו, גם כן לא מסודרות בצורה כרונולוגית, כאשר תחילת החיובים או הזיכויים, עד כמה שניתן להבין, הוא חודש פברואר 2006. כן ניתן להבחין כי אותם מסמכי חשבונות התנהלו על שמות שונים, כגון כרטס, חסן חסין פלפונט, סאלח חאלד וגם אחרים. אותם דברים נאמרים ממש גם לגבי חשבוניות המס שצורפו, אשר הינם על שמות שונים ותחילתן חשבוניות ע"ש סאלח ח'אלד משנת 2005. חרף העמימות והבלבול בהגדרת המרכיבים הרלוונטיים של עילת התביעה עדיין אבחן את אמינות גירסת התובעת וכן סימני האמת שהתגלו מהראיות אשר הובאו בפני ביהמ"ש, כאשר נקודת המוצא היא כי נטל השיכנוע מוטל על שכם התובעת, ואף בענייננו אותו נטל שיכנוע הינו מוגבר במקצת הן לאור כך כי הנתבע מס' 1 הלך לעולמו בטרם הספיק להעיד וכן לאור כך שכתב התביעה ייחס לנתבעים מעשה מרמה ועושק. ההסכם הנטען בכתב התביעה: עולה מכתב התביעה כי הנתבעים (שלושתם ביחד) קשרו הסכם עם התובעת על פי הם ירכשו סחורה (אביזרי רכב) מאת התובעת וישלמו תמורתה. אין בנמצא כל מסמך שיעיד כי אכן היה הסכם כזה וכל כולו של אותו הסכם נטען נשען אך על עדותו של מנהל התובעת מר X X. אכן הסכם התקשרות יכול להיות גם בעל פה, אך בענייננו, גם לאור כך כי מדובר בחברה בע"מ האמורה לספק סחורה בהיקפים גדולים, כנטען בכתב התביעה, היה ניתן לצפות כי ייערך הסכם בכתב, אשר יעגן את אופן ההתקשרות, מחירים שהוסכמו, התחייבויות הצדדים, מועדי תשלום וכו'. כאמור בענייננו אין הסכם בכתב כנ"ל. אך מעבר לכך לא קיים כל מסמך אחר שיש בו כדי לתמוך כי הסכם כזה אכן קיים וכי אכן התובעת סיפקה סחורה לידי הנתבעים או מי מהם. כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, כפי שתוארה לפני כן, אינה ע"ש הנתבעים או מי מהם והיא על שמות של אחרים, כך גם לגבי חשבוניות המס ותעודות המשלוח כאשר אף אחת, ממש אף אחד, אינה חתומה ע"י מאן דהוא כאשר השיטה העיקרית של המכירה, לה טען מנהל התובעת היא כי הסחורה סופקה במשרדי התובעת. איך ייתכן לא להחתים אף אחד מהנתבעים על קבלת הסחורה וכן על מחירה המוסכם ! אף אם קיימת אמונה בין הצדדים, עדיין הדבר נדרש על מנת למנוע טעויות או תקלות כאשר טעויות לעולם קורות. אמנם קיימים צ'קים לא מועטים אשר נמסרו ע"י הנתבע מס' 3 או קרוביו לידי התובעת, לעיתים הופקדו בחשבונה ולעיתים הועברו לצד ג', אך קיים הסבר מניח את הדעת מצד הנתבעים לגבי אופן הגעת אותם צ'קים לידי התובעת, היינו מסירת צ'קים לשם ביצוע נכיונות בבנק, כאשר מנהל התובעת התחייב להפקיד בחשבונות מושכי הצ'קים מזומנים על מנת לאפשר פירעון הצ'קים או תוך מתן התחייבותו להחזיר אותם צ'קים לידי הנתבע מס' 3 ,כפי שהדבר קרה יותר מפעם וכפי שהדבר מתועד במסמכים (ראה בנדון נ/15 ,ששה צ'קים שהוחזרו לידי הנתבעים, אשר זמן פירעונם בחודש 6/07). לפיכך היעדר הסכם בכתב, היעדר פרטים כלשהם לגבי אופן ההתקשרות, מחירים, לרבות מועדי תשלום, לרבות האובליגו שניתן כביכול לנתבעים ברכישותיהם וכן היעדר כל מסמך חתום המאשר קבלת הנתבעים לסחורה כלשהי מאת התובעת כמו גם ניהול כרטסת חשבונות וחשבוניות ע"ש אחרים ולא הנתבעים - בכל אלה יש כדי לגרום לחוסר מתן אימון בגירסת מנהל התובעת כפי שנמסרה בביהמ"ש. מעבר לנדרש יש לציין כי מנהל התובעת נקב בתצהירו במספר אנשים ופירמות להם שיווקו הנתבעים את הסחורה שהם רכשו מאת התובעת לרבות מקום ניהול העסק של הנתבעים, ליד תחנת דלק בכפר פקיעין. גירסת הנתבעים היתה שהם לא ניהלו כל עסק לסחר באביזרי רכב וכמובן לא רכשו כל סחורה מאת התובעת. לאור גירסת הנתבעים המכחישה כנ"ל היה מחובת התובעת להביא למתן עדות את כל אותם אנשים להם שיווקו הנתבעים את מרכולתם (כגון אליף עאמר ואח') כפי שפורט בסעיף 8 לכתב התביעה. כן הצהיר מנהל התובעת כי בשלב כלשהוא שונה שם העסק של הנתבעים לשם "גמאל מחמוד" שותף שהיה לנתבעים עפ"י טענת התובעת, כך שגם כרטסת החשבונות וגם חשבונית המס הונפקו ע"ש אותו שותף, המוכר טוב למנהל התובעת עפ"י הצהרתו, כאשר הנתבעת הכחישו כלל קיומו של אותו שותף. לפיכך היה מחובת התובעת להביא את אותו ג'מאל מחמוד למתן עדות לשם תמיכה בטענות התובעת. כן נשאלת השאלה אם אותו ג'מאל מחמוד הינו שותף, אף חשבוניות המס הונפקו על שמו, אף שמו צויין בכרטסת החשבונות של התובעת, מדוע התובעת לא מצאה לנכון לצרפו כנתבע נוסף בתיק? כן היה ניתן בנקל להוכיח ניהול עסק ע"י הנתבעים, כנטען ע"י התובעת, על ידי צילום המקום שבו נוהל העסק או להביא למתן עדות את משכיר המקום בו נוהל העסק (ליד תחנת דלק בפקיעין) וכן ע"י זימון רשויות המס לשם אישור כי הנתבעים או מי מהם אכן ניהלו עסק כנטען על ידי התובעת, זאת כאשר גירסת התובעת כי העסק נוהל לאורך שנים, בהיקף גדול כאשר מספר רב של לקוחות היו לנתבעים, לרבות עסקים כגון מוסכים ואחרים, התובעת מסרה לנתבעים מאות רבות של חשבוניות ולא יעלה על הדעת כי הכול היה נעלם מידיעת רשויות המס. גובה החוב הנטען וכן מהות ה"עוקץ" הנטען: נברתי במסמכים, חככתי בדעתי ולא הצלחתי להביא הכיצד החוב הגיע לסך של 268,724 ₪ במסגרת תרגיל עוקץ. כאמור תיאור מנהל התובעת לעוקץ ולהיווצרות החוב לאחר שהנתבעים רכשו את אמון התובעת הוא כדלקמן: "א) משכו סחורה בכמות גדולה עם צ'קים מעותדים שזמן פירעונם בעתיד ואילו חלק קטן שולם במזומן. ב) בה בעת משכו סחורה בכמות גדולה מאוד אגב ניצול הגדלת האשראי והאימון של התובעת בהם, עד למתיחת קצה גבול יכולתה של התובעת להעניק אשראי לנתבעים, שאז חוללו הצ'קים המעותדים, לא נפרעו צ'קים ולא שילמו הנתבעים לתובעת עבור הסחורה שנרכשה, ניתקו כל קשר עם התובעת, נעלמו מהשטח וסגרו העסק". זאת נזכור כי מדובר באנשים בני אותו כפר, אף יחסי ידידות היו ביניהם כאשר מנהל התובעת גר בשכנות לנתבע מס' 1 בטרם הלך לעולמו. עיון בכרטסת החשבונות של התובעת, על שמותיהם וגלגוליה השונים, מראה כי ההתקשרות בין הצדדים נמשכה והסתיימה ביום 30/9/08 עת נתקבל צ'ק מהנתבעים ע"ס 1,500 ש"ח וכאשר הכרטיס הראה יתרת חובה של 268,724 ש"ח. לא הוסבר בפני ביהמ"ש איך נתקבל אותו צ'ק ע"ס 1,500 ₪ מהנתבעים. כן עולה כי הוחזרו צ'קים, לפי אותה כרטסת חשבונות עוד בתחילת שנת 2007 ומדוע אז לא התעורר חשדם של מנהלי התובעת! אומנם לפי הדף האחרון של כרטסת החשבונות עולה כי הוחזרו צ'קים בהיקף של כ- 50,000 ₪, אך הדבר מהווה אך כ- 20% מאותה יתרת חובה נטענת. כן נשאלת השאלה איפה ומה עלה בגורל אותם צ'קים שלא כובדו, מלבד צ'קים ע"ס 29,500 ₪ שיאוזכרו בהמשך, כאשר טענת התובעת בכתב התביעה כי יתרת החוב הנתבעת בתיק זה כוללת גם אותם צ'קים שלא כובדו. באם הם קיימים - היה צורך לצרפם לתביעה, כאשר, ובעניין זה צודק ב"כ הנתבעים, לא ניתן לראות בתובענה כתובענה שטרית כאשר הצ'קים לא צורפו לכתב התביעה ואף לא הוצגו בפני ביהמ"ש. אמנם במהלך המשפט הוצגו צ'קים חוזרים של הנתבעים או קרוביהם, אך לא היתה מחלוקת כי אותם צ'קים נפרעו ע"י הנתבעים או שהתובעת לא היתה זכאית לקבלם. אינדיקציות נוספות לאי מהימנות גירסת מנהל התובעת: לכתב התביעה, כמו גם לתצהירו של מנהל התובעת, צורפו מספר לא מבוטל של חשבוניות מס (לפחות 15 חשבוניות) אשר גם נכללו בכרטסת החשבונות כאשר החשבוניות הוצאו ע"ש אחרים, לא הנתבעים ולא האנשים אשר כביכול התובעת ניהלה את העסק על שמם לפי בקשת הנתבעים, כאשר קשה מאוד להניח כי מדובר בטעות סתם. כן עולה כי חלק מהחשבוניות הונפקו ע"י התובעת בשעות הלילה המאוחרות, כאשר חובה היא להנפיק חשבונית מס בזמן אמת וסמוך מאוד לאחר ביצוע עיסקת הרכש. לא יעלה על הדעת כי התובעת ביצעה עיסקאות וסיפקה סחורות בשעות הקטנות של הלילה ! בין הצדדים או מי מהם התנהל דיון אחר בעניין צ'קים בביהמ"ש השלום בנהריה כאשר גירסתו המובהקת של מנהל התובעת שם היא כי ההתקשרות היתה אך עם הנתבע מס' 3 אשר מסר לו צ'קים של אחרים לרבות הנתבעים הנוספים. גירסתו של מנהל התובעת בפני בימ"ש זה היתה כי ההתקשרות היתה עם שלושת הנתבעים ביחד, כאשר לא יכול היה להגדיר את זמן, מקום ואופן ההתקשרות עם שלושתם, דבר אשר מחליש עוד יותר את מהימנות גירסת מנהל התובעת. הדברים אמורים במיוחד מפאת גילו של הנתבע מס' 1, כבן 80 בעת ההתקשרות, כאשר מצבו הרפואי לא היה איתן ואף הוא נזקק לאישפוזים רבים. נראה, כמו שנעשה בעניין בליל החשבוניות המס, כך בעניין צירוף נתבעים לא רלוונטיים, כי התובעת ביקשה להכליל בתובענה מכל הבא ליד והתעלמה מהפתגם הידוע כי: "תפסת מרובה לא תפסת". סיכום הדברים הוא שהתובעת לא השכילה להוכיח כלל את עצם ההתקשרות הנטענת עם הנתבעים, לא את גובה החוב הנטען או חלק ממנו, כך שדין התביעה להידחות. לאור התוצאה הנ"ל הנני פטור מלהתייחס בפרוטרוט ליתר טענות ההגנה הנוספות כגון האפשרות לחייב את הנתבעים - היורשים - בחוב בהיותם היורשים עפ"י דין של המנוח - הנתבע מס' 1. רק אומר כי כתב התביעה עצמו לא גילה כל עילה חוקית לשם חיוב היורשים. חיוב היורשים בחוב של עיזבון של אדם שהלך לעולמו אינו עניין אוטומטי ויש לו תנאים כפי שנקבעו בחוק הירושה. אותם תנאים שיש בהם כדי לחייב יורשים בחובות עיזבון כלל לא נטענו בכתב התביעה, לא כל שכן, לא הוכחו. מהימנות גירסת הנתבעים: כאמור גירסת הנתבעים היא כי לא היתה כל התקשרות בינם לבין התובעת לפיה הם רכשו סחורה, שהתחייבו לשלם תמורתה וכי נותרו חייבים לתובעת סכום כלשהו. אין חולקין כי הנתבעים או מי מהם מסרו צ'קים לידי התובעת או מנהליה, כאשר הצ'קים או חלקם צויינו בכרטסת החשבונות אשר התובעת ניהלה על שמות אחרים ולא ע"ש הנתבעים. כבר קבעתי כי גירסת התובעת לגבי רכישות הנתבעים, לרבות תוכן כרטסת החשבונות וכן יתרת החוב הנטענת אינה מהימנה ואינה נכונה. גירסת הנתבעים היא שהם אכן מסרו צ'קים לידי התובעת או מנהליה אך הדבר נעשה על ידם, לאור יחסי ידידות, לשם רכישת קרקעות או ביצוע ניכיונות צ'קים. עולה מחומר הראיות כי מצבם הכלכלי של הנתבעים אינו שפיר. מאידך למנהלי התובעת יש עסקים וכנראה למשפחתם יש גם נכסים. מצב הדברים דלעיל אינו יכול לשלול אפשרות של מתן צ'קים ושימוש בצ'קים כפי שנטען על ידי הנתבעים. תופעת החלפת צ'קים או ניכיונות צ'קים הינה נפוצה במיוחד אצל אנשי עסקים. הינני סבור כי גירסת הנתבעים, לפיה מסרו צ'קים לתובעת ומנגד מנהלי התובעת התחייבו להפקיד את סכום הצ'קים בחשבונם, על מנת לגרום לפירעונם או להחזירם לידיהם, לאחר שלא כובדו ע"י הבנק, אינה משוללת יסוד, יש בה היגיון ואף יש לה תימוכין בחומר הראיות כפי שהוצג בביהמ"ש. עולה כי צ'קים רבים הוחזרו לידי הנתבעים. ראו בנדון מוצגים נ/2 עד נ/15 שהינם 14 צ'קים, על סכומים לא קטנים, אשר סכומם המצטבר הוא כ- 80,000 ₪, אשר הוחזרו לידי הנתבעים מבלי שנפרעו בבנק. ראו גם נ/16 עד נ/22 שהינם הפקדות שבוצעו לחשבונות הנתבעים, גם כן בסכומים לא קטנים, שבוצעו לכאורה ,עפ"י רישומי הבנק ,ע"י מנהלי התובעת. במוצגים הנ"ל יש כדי לתמוך בגירסת הנתבעים כפי שנמסרה ,אם כי לא ניתן לקבוע כי הדברים נעשו ללא תמורה וייתכן מאוד כי אופן ההתקשרות הנ"ל היינו מתן צ'קים לשם שימוש ע"י התובעת ולמטרות שלה, אם זה רכישת קרקעות או ביצוע ניכיונות בבנק נעשו במסגרת עיסקאות מסחריות כשרות או אפלות או אף לא חוקיות ,מהן נהנו שני הצדדים, כאשר בשלב כלשהו התגלעה מחלוקת בין הצדדים - הידידים, דבר אשר הביא בין היתר גם לתובענה הזאת שבפניי. פסה"ד שניתן בביהמ"ש השלום בנהריה: לא אוכל לסיים פסק דין זה ללא התייחסות לפסה"ד שניתן בביהמ"ש השלום בנהריה, במסגרת ת.א. (מאוחד) 3087/07, אשר ב"כ התובעת הרבה להפנות אליו ולצטט ממנו. עולה כי בין התובעת לבין הנתבעים מס' 1 ו- 2 התנהל משפט בגין צ'ק אחד ע"ס 17,500 ₪ שנמשך ע"י הנתבע מס' 1 ושני צ'קים, כ"א ע"ס 6,000 ₪, שנמשכו ע"י הנתבעת מס' 2, כאשר ביום 16/2/12 ניתן פס"ד המקבל את תביעת התובעת ודוחה גירסת הנתבעים שם. אין חולקין, גם במסגרת המשפט בפניי, כי הנתבעים או מי מהם מסרו צ'קים לידי התובעת כאשר גירסת התובעת היא כי הצ'קים נמסרו במסגרת ההתקשרות וכנגד אספקת סחורה ואילו לפי גירסת הנתבעים, הצ'קים נמסרו עבור ניכיונות או רכישת קרקעות, כאשר ביהמ"ש נהריה שם לנגד עיניו אך העילה השטרית וביכר את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבעים וכאמור קיבל את התובענה השטרית שהונחה בפניי. יחד עם זאת, ביהמ"ש בנהריה ציין בפסה"ד כי : "המחלוקת בין הצדדים במלוא רוחב היריעה מתבררת בערכאה אחרת בהליך אחר ואין עניינה להליך דנן". לפיכך כמובן לא מתקיים בענייננו מעשה בי-דין שיש בו כדי למנוע מהנתבעים מלהוכיח את הגנתם. כן לא מצאתי השתק פלוגתא שיחייב את קבלת התביעה כאן או חלק ממנו. אוסיף כי ייתכן כי השוני בתוצאה בין שני פסקי הדין מתחייב גם מהפן הראייתי לגבי הגורם הנושא בנטל הראייה. בתובענה שטרית הנטל מונח על שכם מושך הצ'קים - הנתבע ואילו בתביעה שבפניי נטל הראייה והשכנוע מונח כל כולו על שם התובעת, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה. התוצאה: הינני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ נכון להיום. תרגיל עוקץסחורה