תביעה במסגרת יחסים עסקיים - אספקת ברזל ועבודות כיפוף ברזל

בין התובעת לבין הנתבעת שררו יחסים עסקיים, במסגרתם סיפקה התובעת לנתבעת ברזל ועבודות כיפוף ברזל ומתכות.

במחצית השנייה של שנת 2008 נתגלעו מחלוקות בין הצדדים ובתום שנה זו תמו היחסים העסקיים ביניהן.

התובעת טוענת כי הנתבעת נותרה חייבת לה, עבור העבודות והמוצרים שסיפקה לה עד לחודש דצמבר 2008, סך של 603,068 ₪ ועל כן הגישה ביום 12.2.2009 תביעה כספית לתשלום חוב זה.

הנתבעת, מנגד, טוענת כי התובעת היא שחייבת לנתבעת סכום של כמיליון ₪, וזאת, בתמצית, מאחר שבמשך שנים התובעת גבתה ממנה סכומים ביתר ומעבר לסכומים שהגיעו לה, כאשר לאחר קיזוז חוב זה מן החוב הנתבע על ידי התובעת, יוצא כי על התובעת לשלם לנתבעת סך של 475,515₪, אותם תובעת הנתבעת בתביעה שכנגד.

טענות התובעת בתביעתה
התובעת טוענת כי הנתבעת נוסדה בחודש יולי 2007 ואז החלה להזמין את שירותיה בביצוע עבודות כיפוף ואספקת ברזל אשר שימש את הנתבעת בייצור ארגזים למשאיות, וזאת בתמורה לתשלום על פי מחירון התובעת ובתנאי תשלום של שוטף + 120. התובעת מצרפת לכתב התביעה את "ההסכם לחודש יוני 2008", שם, בנוסף למחירון, נקבע כי הנתבעת תשלם ריבית פיגורים בשיעור של 1% לכל חודש פיגור בתשלום.

התובעת טוענת כי היא קיימה את מלוא התחייבויותיה על פי ההסכם בין הצדדים וסיפקה לנתבעת ברזל ועבודות כיפוף לשביעות רצונה המלאה, אך הנתבעת הפרה את ההסכם בחוסר תום לב והפסיקה לשלם לתובעת את התמורה המגיעה לה החל מחודש יוני 2008, למעט סך של 100,000 ₪ ששולמו בשיקים מעותדים.

התובעת מצרפת את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת ושלה, אשר מלמדות כי הנתבעת חייבת לה, סך של 600,769 ₪, אשר בתוספת ריבית הפיגורים האמורה מסתכמים במועד הגשת התביעה בסך של 603,068 ₪.

טענות הנתבעת בהגנתה ובתביעה שכנגד
הנתבעת טוענת כי הפעילות מול התובעת החלה כ- 15 שנים בטרם הוגשה התביעה, כאשר אז הקשר העסקי היה בין חברת "איזי יוגב תעשיות בע"מ" לבין "מסגריית יוסף אלבו בע"מ", שלימים הוחלפה על ידי התובעת ושיוסף אלבו הוא הבעלים של שתיהן. לאחר הקמתה, רכשה הנתבעת מחברת "איזי יוגב תעשיות בע"מ" ומחברת "התכוף בע"מ" את כל הנכסים וההתחייבויות שלהן, ובכלל זה את הזכויות והחובות שלהן כלפי התובעת.

הנתבעת טוענת כי במשך תקופה של 7 שנים לכל הפחות, גבתה ממנה התובעת באופן שיטתי סכומים ביתר שאינם מגיעים לה וזאת תוך ניצול יחסי האמון שנתנה בה הנתבעת לאחר 15 שנים של עבודה משותפת. הנתבעת מעלה בעניין זה מספר טענות שאלה הן בתמצית:

המשקל סגולי לפיו בוצעו החישובים – הנתבעת טוענת כי למרות שמשקלו הסגולי של הברזל הינו 7.85 גרם לסמ"ק ומשקלו הסגולי של האלומיניום הינו 2.8 גרם לסמ"ק, התובעת גבתה ממנה תשלום על כלל המתכות על פי חישוב של 8 גרם לסמ"ק.

חישוב על פי פריסה ברוטו – התשלום לתובעת, על פי הסכמת הצדדים, נעשה על פי נוסחה לחישוב משקל המוצר, שאחד הפרמטרים בה הוא פריסת המוצר המסופק לנתבעת, היינו - ההיקף (קווי המתאר) של חתך הרוחב של אותו מוצר. לטענת הנתבעת, במשך 15 שנה נהגו הצדדים לחשב את מחירי היחידות על חישוב הפריסה "נטו" של המוצר, כלומר – על פי ההיקף (המתאר) הפנימי של חתך המוצר, אך בדיעבד התברר לנתבעת כי התובעת חייבה אותה במשך שנים על פי חישוב של פריסה "ברוטו", היינו – על פי ההיקף (המתאר) החיצוני של חתך המוצר, דבר ש"ניפח" את מחיר המוצר.

חיוב לפי מחיר יחידה ללא קשר למשקלה - הנתבעת טוענת כי במקרים מסוימים התובעת חייבה אותה עבור "מחיר ליחידה" מבלי לערוך חישוב של משקל המוצר המסופק, חישוב שכאמור היווה את הבסיסי להסכמות הצדדים בדבר גובה התשלום.

עיוות מחירים – הנתבעת טוענת כי התנהלות הצדדים לאורך השנים הייתה שהתובעת הוציאה לה מחירון של התובעת והצדדים היו מגיעים להסכמה לגבי רכיביו. כל עוד חלה עליית מחירים בשוק הברזל, כגון בחודש יוני 2008 (שעליו מבססת התובעת את תביעתה על אף שמדובר במחירון חודשי בלבד), התובעת הייתה מעדכנת את המחירונים, אך משהחלו מחירי חומרי הגלם לרדת, החל מחודש ספטמבר 2008 ואילך, הפסיקה התובעת לעדכן את מחירוניה, כאשר היא טענה "שהמחיר יעודכן בחשבון עצמו". התובעת לא המציאה לנתבעת מחירון לחודש יולי 2008, את מחירי חודשים אוגוסט-אוקטובר 2008 היא חישבה לפי מחירון יוני ורק ביום 13.10.2008 שלחה התובעת מחירון רטרואקטיבי לחודשים אוגוסט-אוקטובר 2008 ובחודשים נובמבר ודצמבר 2008 שוב לא הומצא מחירון. התובעת אף חייבה את הנתבעת במחירים שחרגו מהסכמות הצדדים. הנתבעת טוענת כי לאור שינוי התנהגות זה מצד התובעת וביחסי המסחר בין השתיים, היא נאלצה להקים מרכז פנימי לעיבוד פח, אשר בלית ברירה הוסב על ידה למחלקת ייצור שוטף וכיום היא מבצעת בעצמה את העבודה שבעבר הייתה מבוצעת עבורה על ידי התובעת, תוך שהנתבעת ניתקה את יחסי המסחר עם התובעת.

אי החזרת שאריות – הנתבעת טוענת כי היא רכשה את חומרי הגלם ומסרה אותם לתובעת לצורך עיבוד, כאשר על פי המוסכם התובעת הייתה אמורה להחזיר לה את שאריות החומר הנותרות לאחר עיבוד החלקים. בפועל, התובעת עשתה כך פעמים ספורות בלבד ולרוב היא מכרה את שאריות החומר לסוחרי מתכות ושלשלה את הכסף לכיסה. פסולת זו, לטענת הנתבעת, מסתכמת בין 3%-6% מכמות החומר וערכה על פני 7 שנים עומד על כ- 150,000 ₪.

יצירת תלות בתובעת וכפיית מחירים ותנאי תשלום – הנתבעת טוענת כי ברבות השנים, בהעדר יכולת של הנתבעת לעבד בעצמה פח ובשים לב למיקום הגיאוגרפי בבית שאן ובהעדר מתחרים, נוצרה תלות בתובעת והיא הפכה למעשה למונופול ולספק עיקרי ובלעדי בשוק אספקת ועיבוד המתכת. התובעת ניצלה את מעמדה זה וכפתה על הנתבעת מחירים, חישובים ותנאי תשלום. בנוסף, התובעת מנעה מספקים שונים לספק לנתבעת פרופילי מתכת וצינורות חלולים וכפתה עליהם שלא לתת אפילו הצעות מחיר. כאשר בתקופה מסוימת אותם ספקים מתחרים כן עבדו עם הנתבעת, הפעילה עליהם התובעת מכבש לחצים ואיומים על מנת שיפסיקו לעבוד עם הנתבעת והפעילה סנקציות נגד הנתבעת ע"י עיכוב אספקת חומרים במשך ימים.

הנתבעת ערכה חישוב של גביית היתר שלטענתה גבתה ממנה התובעת בשנים 2002 ואילך ולטענתה בסה"כ התובעת חייבת לה סך של 1,012,151 ₪ לשנים 2002-2008. נוכח גילויי הנתבעת על גביית היתר, היא לא שילמה לתובעת את התמורה עבור חודשים אוגוסט עד דצמבר 2008. לנתבעת זכות לקזז את כל תשלומי היתר מכל דרישות התשלום של התובעת ולהשיב לידיה את הסכום האמור, כשבקיזוז סכום התביעה עומד על סך של 474,515 ₪ כולל מע"מ.

באשר לתביעת התובעת לתשלום ריבית פיגורים בשיעור של 1% לחודש, הנתבעת טוענת כי הוסכם על שיעור ריבית כזה רק ביחס לחודש יוני 2008, אשר שולם.

טענות ההגנה של התובעת (הנתבעת שכנגד)
התובעת טוענת כי כתב התביעה שכנגד הוגש בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, כאשר מטרתה של הנתבעת הינה להוליך את התובעת לסכסוך משפטי ולמשוך את ההליך על מנת לגרום לתובעת לוותר על חלק מהסכומים המגיעים לה. התובעת טוענת כי טענות הנתבעת הועלו בשיהוי, לאחר 15 שנות מסחר בין הצדדים, ועל כן הנתבעת מושתקת מלהעלותן. הנתבעת וודאי מושתקת מלהעלות טענות הנטענות ביחס לתקופה בה היא לא הייתה קיימת ובשם חברה אחרת (איזי יוגב תעשיות בע"מ) שהינה אישיות משפטית נפרדת.

התובעת טוענת כי שיטת החישוב שננקטה וכן המחירים היו ידועים היטב לנתבעת ומוסכמים עליה. על פי שיטה זו, שנהגה לאורך כל שנות ההתקשרות, חושבו מחירי המוצרים על פי פריסה ברוטו ולא נטו ועל פי משקל סגולי 8 ולא 7.85. הסכמות אלה מצאו ביטוי בחשבונות שלאורך השנים נבדקו, אושרו ושולמו על ידי הנתבעת. החיוב במשקל סגולי 8 אף נהוג בשוק הברזל ואף התובעת רוכשת לפי חיוב זה.

התובעת טוענת כי אין כל ממש בטענה שהיא הפכה למעין מונופול וכפתה את עצמה ואת מחיריה על הנתבעת. בשוק המתכות יש מספר רב של חברות ולתובעת מתחרים רבים באזור, אותם מפרטת התובעת בכתב הגנתה, והתובעת לא מנעה מאחרים לתת הצעות מחיר לנתבעת או לעבוד עמה.

התובעת טוענת כי אין ממש בטענה כי גבתה מן הנתבעת מחירים גבוהים. התובעת אף גבתה מן הנתבעת מחירים נמוכים ביותר, לאחר שהנתבעת כפתה עליה הורדת מחירים, והיא עדכנה את מחיריה גם כאשר מחירי חומרי הגלם ירדו. כראיה לכך היא מביאה מספר דוגמאות בכתב הגנתה – חשבוניות אשר הוצאו לנתבעת ומעידות על הורדת המחירים של פח מגולוון ופח שחור בחודשים ספטמבר – דצמבר 2008. הנתבעת לא הלינה על כך שלא נשלחו לה מחירונים ולא ציינה במכתביה דבר ביחס לכך.

התובעת טוענת עוד כי באופן תדיר היא הייתה מגישה לנתבעת חשבון אליו צורפו, על פי בקשת הנתבעת ולשם בדיקתה השוטפת, חשבונית מס, תעודת משלוח, העתק מההזמנה ושרטוטי החישוב. בכל 15 השנים ובטרם שילמה הנתבעת לתובעת את המגיע לה, ביצעה הנתבעת בדיקות קפדניות של החשבונות והסכימה להם, כשבכולם כאמור נהגה אותה שיטת חישוב – לפי פריסה ברוטו ומשקל סגולי של 8. ככל שלאחר אותה בדיקה נמצאה טעות או תיקון שביקשה הנתבעת לבצע, הוצאה חשבונית זיכוי שרק לאחריה הייתה הנתבעת משלמת. בנסיבות אלה, אין ממש בטענת הנתבעת כי בבדיקה שביצעה רק בדיעבד התברר לה שהחישובים שגויים.

התובעת טוענת שגם ביחס למוצרי אלומיניום ונירוסטה סוכם בין הצדדים כי החישוב יעשה לפי משקל סגולי 8, מאחר וחומרי הגלם של מוצרים אלה היו מסופקים על ידי הנתבעת לתובעת ועל כן אין משמעות למשקל החומר שסופק. התובעת גבתה תשלום רק עבור העבודה כאשר זמן העבודה בכיפוף אלומיניום זהה לזמן העבודה בכיפוף ברזל ועל כן תומחר לפי מחיר רכיב העבודה בברזל, דבר שהוסכם כל השנים על הנתבעת.

בעניין השאריות טוענת התובעת כי במשך 15 שנה הנתבעת לא ביקשה את השאריות ודווקא התובעת היא שביקשה להחזיר לה את השאריות, שלא היה מה לעשות איתן, אך הנתבעת ביקשה שלא לקבלן אליה והתובעת נשאה בעלות פינוין לאחר הטמנה. לשאריות לא היה כל ערך עד לשנתיים שקדמו להגשת התביעה, עת התחיל מחיר הפלדה לעלות ואז הסכימה הנתבעת לקבל לידיה את השאריות וכך נעשה.

באשר לגביית מוצרים לפי מחיר יחידה – התובעת טוענת כי על פי הסכמת הצדדים היא סיפקה לנתבעת, בנוסף לעבודות כיפוף, גם חומרי גלם ופרופילים לפי מחיר יחידה, כגון – עבור ניקוב חורים ועבור כוסות ריתום.

התובעת טוענת כי לנתבעת אין כל זכות לקזז כספים מחובה כלפיה, ומכל מקום אין מדובר בקיזוז מאותה עסקה ובסכומים קצובים ובין אותם צדדים.

דיון והכרעה
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת אכן סיפקה לנתבעת את המוצרים והעבודות בגינן נתבע החוב נשוא כתב התביעה.

אין גם מחלוקת באשר לטיב ולאיכות המוצרים והעבודות שסופקו.

אין גם מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת עבור החשבונות העומדים ביסוד כתב התביעה.

המחלוקת שבין הצדדים נעוצה בטענות הנתבעת, כי עבור אותן עבודות ומוצרים חייבה אותה התובעת ביתר וכי כך היא נהגה גם בשנים שלפני הגשת התביעה ועל כן ובקיזוז הסכומים שנגבו ביתר, התובעת היא שחייבת לנתבעת כספים.

בדיון שהתקיים בפני ביום 7.12.2011 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה בית המשפט יכריע תחילה בשאלות העובדתיות והמשפטיות שבמחלוקת עלפי כתבי הטענות, אך לא בחישוב הסכומים, חישוב שככל הנדרש ועל פי תוצאות פסק הדין יעשה בהמשך על ידי מומחה שימונה על ידי בית המשפט ועל פי הוראות בית המשפט שיינתנו בפסק הדין.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את טענות הנתבעת (התובעת שכנגד) וכי דין התביעה להתקבל.

ראשית, אין לקבל את טענת הנתבעת ולפיה העובדות ביחס לחיובים שחייבה אותה התובעת ולדרך החישוב שלהם, נודעו לה במפתיע ורק בבדיקה שביצעה בדיעבד, לאחר שנים של עבודה משותפת ועם פרוץ הסכסוך. מחומר הראיות עולה כי יש ממש בטענת התובעת ולפיה הנתבעת, באמצעות מנהלה ועובדיה, הייתה מעורבת בפרטים ושלטה בהם באופן מלא ושוטף וזאת עבור כל עבודה שסופקה לה על ידי התובעת. לכל חשבוניות צורפו, דרך קבע, תעודות משלוח וכן שרטוטים מדוייקים של המוצר המעובד, של נתוניו הפיזיים ושל כל הפרמטרים שהוכנסו לחישוב – לרבות המשקל הסגולי והפריסה. הנתבעת בדקה את החשבונות בזמן אמת, ולא רק בדיעבד ולאחר שנים, היא תיקנה אותם כשראתה לנכון ואישרה אותם לתשלום. דבר לא הוסתר מעיניה של הנתבעת, כפי שהיא מנסה להציג, הנתונים היו גלויים בפניה כל העת ותוך הקפדה מלאה שלה עליהם.

כך העיד בעניין זה מר גבי קרטס, מי ששימש כמהנדס אצל הנתבעת בין השנים 1999-2011, בעמ' 60 שורות 15-22 לפרוטוקול:

"ש: מה אתה היית עושה מולם
ת: הייתי מוציא את ההזמנות, כולל שרטוטים של החלקים עם הזמנה של כמויות והכל ומקבלים הצעות מחיר או שהיה לנו הסכם מחירון חודשי ולפי זה עבדנו ואחר כך היינו בודקים את הסחורה שמגיעה, כמותית ואיכותית
ש: על איזה תדירות של הזמנה, של משלוח שרטוטים והזמנה אנו מדברים
ת: כמעט יום יומי
ש: יש ימים שהיו יותר מפעם ביום
ת: גם קרה".

זאת ועוד, מהעדויות עלה כי השיטה ולפיה מחשבים את מחיר המוצר - לפי משקל סגולי 8 ולפי פריסה ברוטו, היתה ידועה בזמן אמת ומוסכמת על הצדדים, ואין מדובר בעובדות שנתגלו לנתבעת רק בדיעבד. כך העיד בעניין זה העד גבי קרטס בעמ' 63 שורות 1-13 לפרוטוקול:

"ש: שואל שוב, תאשר לי שכל הקלסרים האלה שאישרת לבית המשפט שהחישוב שלהם והם שולמו לפי משקל סגולי 8.
ת: כן.
ש: אתה אומר שעשית בדיקה, הייתם בזמן אמת עושים בדיקות מדגמיות.
ת: כן
ש: שעל פי אותם בדיקות מדגמיות, המשקל הסגולי היה לפי 8 או לפי 7.85
ת: היה לפי 8 ברוב המקרים ומה שבדקנו מדגמית עשינו תיקונים איפה שמצאנו הפרשים
ש: זה גם מתאים לפריסה וגם למשקל נטו
ת: גם לפריסה וגם למשקל נטו
ש: זה היה בשנת 2004, 2005, 2006, 2002 לאורך השנים
ת: כן.
ש: זאת אומרת שידעתם בזמן אמת שאלבו מחייבת את איזי יוגב לפי ברוטו ולפי משקל סגולי 8
ת: כן, אפשר להגיד".

העד קרטס הופנה למספר חשבוניות ובכולן אישר כי העיקרון המוסכם בחישוב, שנעשה באופן יומיומי, היה לפי משקל סגולי 8 ופריסה ברוטו של המוצר (עמ' 63-65 לפרוטוקול).

העד בועז ויטמן, אשר הועסק אצל הנתבעת בין השנים 2007-2011, העיד כי אמנם מבחינה מדעית משקלו הסגולי של הברזל הוא 7.8, אך נהוג להתייחס לזה ולגבות לפי משקל של 8 (עמ' 29 שורות 30-32 לפרוטוקול).

גם עד ההגנה מנחם אוחיון אישר בעדותו, כי החיוב הנהוג בכל השוק לגבי ברזל הוא לפי משקל סגולי 8 וכי הפריסה מחושבת לפי ברוטו (עמ' 79-81 לפרוטוקול).

עדי התביעה - יוסף ושלומי אלבו, עמדו על כך שמאז ומעולם החישוב בוצע לפי פריסה ברוטו ולפי משקל סגולי 8 (עמ' 28 שורות 6-7, עמ' 40 שורות 24-26 לפרוטוקול). טענות אלה אומתו בכל החשבוניות שהוצגו במהלך הדיונים.

מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה, כי גם כאשר הנתבעת רכשה חומרי גלם מחברות אחרות, היא שילמה על פי חישוב משקל סגולי של 8 (ת/31, ת/17).

זאת ועוד, בניגוד לטענת הנתבעת בהגנתה, ולפיה התובעת נהגה שלא כדין עת גבתה עבור מוצרים מסויימים תשלום על פי "מחיר יחידה", הן הבעלים של הנתבעת - איזי יוגב, והן העדים מטעמה - גבי קרטס ומנחם אוחיון, אישרו בעדותם כי היו יחידות אותן הנתבעת נהגה לרכוש מן התובעת על פי על פי מחיר יחידה, כגון כוס ריתום. (עמ' 91 שורה 30 עד עמ' 92 שורה 4 לפרוטוקול, עמ' 65 שורות 30-32, עמ' 80 שורות 3-4 לפרוטוקול).

המסקנה העולה מניתוח העדויות והראיות כמפורט לעיל הינה, שבניגוד לטענת הנתבעת, הסכמת הצדדים והנוהג לפיו פעלו לאורך כל שנות פעילותם העסקית, ואשר היה נהוג בכלל בשוק המתכות, היתה שהחיוב מבוצע על פי חישוב משקל המוצר הלוקח בחשבון משקל סגולי 8 ופריסה ברוטו שלו, כאשר היו פריטים לגביהם החיוב נעשה על פי מחיר יחידה. הנתבעת היתה מודעת היטב לדרך חישוב זו, הסכימה לה ועל פיה היא גם ערכה את בדיקותיה ביחס לחשבונות שהוגשו לה, וזאת באופן שוטף, קפדני ויומיומי.

עוד הוכיחה התובעת, כעולה מן החשבונות ובאופן המתיישב גם עם הגיונם של דברים, כי גם לגבי נירוסטה ואלומיניום הוסכם על חישוב לפי משקל סגולי של 8, הואיל וחומרי הגלם במקרה זה סופקו על ידי הנתבעת ולא על ידי התובעת ומה שסיפקה התובעת היתה רק העבודה, כאשר הוסכם על הצדדים כי נוסחת שכר העבודה, עבודה שאיננה שונה במהותה מעבודה בברזל, תחושב גם היא על פי משקל סגולי 8. טענות יוסף אלבו בעניין זה בתצהירו ובעדותו (עמ' 52 שורות 16-18 לפרוטוקול), לא נסתרו.

טענת הנתבעת כי התובעת נהגה לחייב אותה בכפל, נסתרה אף היא בבית המשפט, עת נמצא כי בנוסף לשתי החשבוניות עליהם הסתמכה הנתבעת בכתבי טענותיה (מס' 2050 ומס' 2081), הוציאה התובעת לנתבעת חשבונית זיכוי (מס' 7202) על אותו סכום (ת/35). משעומת איזי יוגב עם עובדות אלה, הוא לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לטענותיו בעניין זה (עמ' 98 שורות 12-20 לפרוטוקול).

טענת הנתבעת כי התובעת כפתה עליה מחירים והילכה אימים עליה ועל ספקים אחרים שהנתבעת ביקשה לעבוד עמם, לא הוכחה, כאשר משמיעת העדויות התרשמתי כי גם בה אין ממש. על פי טענת המצהירים מטעם התובעת, שלא נסתרה, קיימות מספר חברות העוסקות בתחום המתכת באיזור, כאשר על פי עדות העד מטעם הנתבעת - גבי קרטס, לא היתה כל כפייה ביחסים העסקיים בין הצדדים. כך בעמ' 67 שורות 17-31, עד עמ' 68 שורות 1-7 לפרוטוקול:

"ש: תאשר לי שהיו גם מתחרים גם לאלבו, היו עוד חברות בשוק נכון?
ת: כן
ש: גם באיזור הצפון היו עוד חברות חוץ מאלבו
ת: עד כמה שזכור לי כן
ש: גם בעפולה היו חברות
ת: (העד חושב) עבדנו עם איזו חברה, לא זוכר כרגע את שמה לניסיון תקופה קצרה והפסקנו לעבוד שזמן האספקה שלהם לא התאים לנו
ש: מתי זה היה
ת:לא זוכר
...
ש: כלומר הייתם חופשיים גם לעבוד עם כל מיני חברות
ת: כן, בוודאי.
"ש: במהלך מערכת היחסים תאשר לי שכל המחירים וכל שיטת העבודה היו בהסכמה, הייתם מתווכחים על המחיר ומסכימים
ת: כן.
ש: אף אחד לא כפה על השני, זה היה שוק חופשי
ת: כן
ש: לא היתה כפיה של מחירים
ת: לא"

טענה נוספת שדינה להידחות, הינה טענת הנתבעת בדבר אי קבלת שאריות החומר לידיה. כפי שהובהר בדיון, טענה זו איננה מתייחסת לברזל שכן את הברזל סיפקה התובעת לנתבעת (ראה עדות גבי קרטס בעמ' 69 שורות 18-19 לפרוטוקול). הטענה מתייחסת רק לנירוסטה ולאלומיניום, אותם סיפקה הנתבעת לתובעת לשם ביצוע עבודות הכיפוף, ובעניין זה טענת התובעת ולפיה לאורך כל השנים עד לשנת 2008 הנתבעת לא ביקשה את השאריות לידיה ואף לא היתה מוכנה לקבלן, לא נסתרה, כאשר הנתבעת לא הציגה כל ראיה המלמדת על כך שהיא ביקשה או שהיה מוסכם שהשאריות, שלטענת התובעת אינן אלא פסולת, יוחזרו לידיה. זאת, עד לתחילת שנת 2008, שאז החלו מחירי המתכות לעלות והנתבעת ביקשה וקיבלה את השאריות לידיה. דרישת הנתבעת בכתב להשבת השאריות הועלתה רק במחירון יוני 2008, שבתחתיתו נכתב בכתב יד "כל סוף חודש ישלח אלבו את כל שאריות אלומיניום + נירוסטה". העד גבי קרטס אישר בעדותו כי כאשר היה מדובר בשאריות גדולות, התובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות באותן שאריות (עמ' 69 שורות 22-23 לפרוטוקול).

גם את טענת הנתבעת ולפיה התובעת עדכה את המחירים רק כלפי מעלה, כאשר המחירים בשוק חומרי הגלם עלו (כך למשל בחודש יוני 2008), אך לא כאשר המחירים בשוק ירדו - ובפרט החל מחודש ספטמבר 2008 ואילך, מצאתי כי אין לקבל. מחומר הראיות ומן העדויות עלה כי שיטת העבודה של הצדדים היתה לקבוע מחירונים לתקופה קצובה, לעיתים לחודש מסויים אך לעיתים גם לתקופה ארוכה יותר (כשלא היו תנודות במחירים), כאשר הצדדים היו נושאים ונותנים ביחס למחירון שהוציאה התובעת ומסכימים על המחירים. יחד עם זאת, על פי טענת התובעת, שלא נסתרה, הוסכם על הצדדים כי עדכון המחירים במחצית השנייה של שנת 2008 יעשה בחשבוניות שיימסרו לנתבעת וכך עשתה התובעת בחשבוניות שהוציאה בחודשים אלה, כפי שהדבר עולה מהחשבוניות שהוגשו על ידי התובעת (ראה סעיפים 94-96 לתצהיר שלומי אלבו וכן עדות יוסף אלבו בעמ' 36 שורות 22-24 לפרוטוקול, חשבוניות המעידות על ירידת המחירים ת/36 ות/37).

ראיה לכך שהדבר הוסכם על הצדדים יש לראות בהתכתבויות אותן צירפה הנתבעת. בכל פניותיה בכתב של הנתבעת אל התובעת, במועדים הרלוונטיים לירידת המחירים (מכתבים מיום 10.9.08, 2.11.08, ו- 21.12.08) הועלו טענות שונות על ידי הנתבעת (כגון סחורה שלא סופקה במועד, אי התאמה בכמויות שסופקו ביחס למוזמן, טענות להפרשים במשקל), אך לא נטענה, ולו ברמז, כל טענה לכך שלא הועברו מחירונים עדכניים לאחר יוני 2008. הטענה לאי עדכון מחירים בהתאם לירידת המחירים בשוק, הועלתה על ידי יוגב רק במכתבו מיום 2.2.2009, בתגובה למכתב התובעת ובו דרישה לתשלום חובה ובסמוך להגשת התביעה, וגם אז לא נטען שלא הועברו מחירונים במועד ומידי חודש אלא שלא עודכנו המחירים כלפי מטה.

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי יש לדחות את טענות הנתבעת, לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. בנסיבות אלה ומשנדחו טענות הנתבעת כולן, מתייתר הצורך במינוי מומחה לעריכת החישובים המתבססים על אותן טענות.

מנגד, אין לקבל את טענת התובעת ולפיה יש לחייב את הנתבעת בריבית פיגורים בשיעור של 1% לחודש. בעניין זה יש לקבל את טענת הנתבעת ולפיה ריבית זו נקבעה אך ורק ביחס למחירון יוני 2008, כאשר התשלום עבור חודש זה בוצע באמצעות אותם שיקים מעותדים שמסרה הנתבעת לתובעת עם פרוץ הסכסוך.

סיכום
על יסוד האמור לעיל, הריני פוסקת בזאת כדלקמן:

1. התביעה מתקבלת (למעט הדרישה לריבית פיגורים), כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סך של 600,769 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (12.2.2009) ועד למועד התשלום בפועל.

ב. החזר אגרות:
סך של 7,539 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (12.2.2009) ועד למועד התשלום בפועל.

סך של 8,224 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7.12.11 ועד למועד התשלום בפועל.

ג. שכ"ט עו"ד התובעת בסך של 20,000 ₪.

2. התביעה שכנגד נדחית.

3. הפיקדון שהופקד על ידי התובעת בתיק זה יושב לה, באמצעות בא כוחה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סרבן עבודה

  2. החסרת ימי עבודה

  3. הירדמות בעבודה

  4. הפחתת ימי עבודה

  5. מכה בפנים בעבודה

  6. עבודה כעוזר הוראה

  7. ויכוח חריג בעבודה

  8. יחסי עובד מעביד מבחנים

  9. זניחת מקום העבודה

  10. שאיפת אדים בעבודה

  11. הרעלת כספית בעבודה

  12. עלות עבודות מחפרון

  13. מחיר יום עבודה שופל

  14. פידיון ביגוד בעבודה

  15. פיקדון ביגוד בעבודה

  16. יחסי עבודה משולשים

  17. הרמת 30 קילו בעבודה

  18. עבודה בסביבה רועשת

  19. עבודה תמורת אופציות

  20. עבודה אצל שני שותפים

  21. גידופים במקום העבודה

  22. ניגוד עניינים בעבודה

  23. החלקה על שמן בעבודה

  24. צירוף נכויות מעבודה

  25. הידבקות בנגיף בעבודה

  26. עבודה עם חומרים כימיים

  27. התעלמות מצו הפסקת עבודה

  28. עבודה ליד קווי מתח גבוה

  29. עבודות מתח נמוך בפרויקט

  30. סעיף 82 לחוקת העבודה קובע:

  31. הרמת משאות כבדים בעבודה

  32. סחיבת דברים כבדים בעבודה

  33. סוס טרויאני במקום העבודה

  34. חדירת גוף זר לעין בעבודה

  35. מצלמות אבטחה במקום העבודה

  36. מחלוקת לגבי משך זמן העבודה

  37. יחידת המיקוח במקום העבודה

  38. תחושת חולשה כללית בעבודה

  39. עבודה לא רצופה באותו מקום

  40. חילופי בעלים במקום עבודה

  41. תביעה בגין עבודות עץ בדירה

  42. שינוי חד צדדי בסדרי עבודה

  43. אי ביצוע עבודות על פי מפרט

  44. תנועות חוזרות ונשנות בעבודה

  45. שחיקה במפרק הירך עקב עבודה

  46. שאיפת חומרים רעילים בעבודה

  47. התארגנות ראשונית במקום עבודה

  48. תביעה לתשלום על עבודות ריתוך

  49. המשך עבודה של אישה עד גיל 67

  50. הגבלה בינונית של כושר העבודה

  51. עקירת עצים עקב עבודות חפירה

  52. פגיעה בכלי דם עקב תנאי עבודה

  53. מותב בית הדין האזורי לעבודה

  54. הרמת משאות כבדים במהלך העבודה

  55. סיום עבודת מנכ''ל רשות השידור

  56. פגיעה בעבודה ברמנית בבית קפה

  57. טענה כי הזמנת העבודה לא מחייבת

  58. דימום תוך מוחי עקב מתח בעבודה

  59. סמיכות זמנים התקף פאניקה בעבודה

  60. מלתחה להחלפת בגדים במקום העבודה

  61. פדיקוריסטית - פגיעה בכף היד בעבודה

  62. מניעת רווח עקב השבתת כלי עבודה במוסך

  63. תביעה כספית בגין ביצוע עבודות גבס וצבע

  64. תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מעבודה

  65. שיבושי עבודה פתאומיים ללא התראה מוקדמת

  66. תאונת דרכים במהלך העבודה של קטין בן 16

  67. הקלדה בעבודה במשך שנים רבות - פגיעה ביד

  68. תביעה לתשלום שכר עבודה בגין שלושה ימי עבודה

  69. חולשה ברגל ימין עקב הרמת משקל כבד בעבודה

  70. פגיעה בעבודת נקבעות - הדפסה במכונת ניקוב

  71. תביעה נגד שיפוצניק בגין עבודות פיצול דירה

  72. נטען בכתב ההגנה כי כל העבודות שבוצעו היו לקויות

  73. פגיעת מחפרון בצינור מים אשר התפוצץ, במהלך עבודות

  74. באיזו עיר מגישים תביעה נגד מקום עבודה עם סניפים ?

  75. תביעה כספית לתשלום יתרת חוב נטענת בגין עבודות נגרות

  76. במחלוקת לגבי התמורה שסוכמה ביניהם בגין ביצוע העבודות

  77. תביעה כספית לתשלום יתרת התמורה בגין עבודות בפרויקטים

  78. טען כי פוטר לאחר ש"התלונן" על הפחתה בהיקף שעות עבודתו

  79. תביעה במסגרת יחסים עסקיים - אספקת ברזל ועבודות כיפוף ברזל

  80. פיצויים בגין תאונה (פגיעת רכב) שארעה במהלך עבודה בחניון קניון

  81. טען כי לא ניתנה לו בת 45 דקות ביום עבודה שעלה על 6 שעות עבודה

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון