בתובענה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 59 בגוש 8779, באקה אל גרבייה ומתן סעד כספי. יובהר כי המדובר בכתב תביעה אשר תוקן פעמיים: התביעה הוגשה תחילה כתביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2 בלבד למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעים מס' 1 ו-2 או מי מטעמם להימנע מלבצע עבודות בנייה בחלקה וכן צו עשה המורה לנתבעים מס' 1 ו-2 להרוס את כל שנבנה על החלקה שלא כדין וללא היתר בנייה. אלא שבמסגרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, בין היתר, ניתנה לתובעים רשות לתקן את התביעה על דרך הוספת סעד של פירוק שיתוף וכך עשו ביום 6/9/09. ביום 8/4/10 תוקנה התביעה, בשנית, נוכח בקשת הנתבעים מס' 1 ו-6 להוספת נתבע מס' 8. במסגרת תיקון זה הוסיפו התובעים סעד כספי - חיוב הנתבעים מס' 1 ו-6 בתשלום דמי שימוש בסכום של 250,000 ₪. 2. בכתב התביעה המתוקן נטען על ידי התובעים כי הם הבעלים הרשומים של 35/240 חלקים בלתי מסוימים בחלקה. עוד מצוין ביחס לנתבעים האחרים כדלקמן: 2.1 לטובת נתבע מס' 1 (להלן "חאפז") רשומות שתי הערות אזהרה: האחת, מיום 22/11/93 על זכויות המנוח חאג' אחמד מוחמד עבד אל רחים (להלן "המנוח עבד") בחלקה; והשנייה, מיום 29/8/01 על זכויות מוחמד עבד אל רחים חאג' אחמד בחלקה. 2.2 חאפז הקים על החלקה סככה והוא משכיר אותה לצדדים שלישיים, לאחרונה לנתבע מס' 2 (להלן "ראאד"), והשניים החלו בעבודות בנייה שונות ללא היתר ואף בניגוד לצו הפסקה מנהלי. 2.3 נתבע מס' 3 (להלן "סמיר") רשום כבעלים של 14/96 חלקים בלתי מסוימים בחלקה. 2.4 נתבעים מס' 4א' עד 4ה' הינם עיזבונו ויורשיו של המנוח עבד הרשום כבעלים של 14/96 חלקים בלתי מסוימים בחלקה. 2.5 נתבע מס' 5 (להלן "מוחמד") רשום כבעלים של 7/48 חלקים בלתי מסוימים בחלקה. 2.6 נתבעת מס' 6, אשתו של נתבע מס' 1 (להלן "פריאל"), רשומה כבעלים של 40/96 חלקים בלתי מסוימים בחלקה. פריאל קיבלה את הזכויות במתנה מדודתה והקימה על החלקה בניין בן 3 קומות. 2.7 לטובת הנתבע מס' 7 (להלן "כונס הנכסים") רשום צו ניהול מיום 17/11/98 על חלקיהם של נתבעים מס' 4 ו-5 בחלקה. 2.8 לטובת נתבע מס' 8 (להלן "בריו") נרשמה ביום 21/12/09 הערת אזהרה על חלק מזכויותיו של מוחמד בחלקה המייצגות 287 מטר על פי החלטת בית המשפט העליון מיום 18/11/09 (ע"א 5670/07). 3. בכתב ההגנה המתוקן מטעם נתבעים מס' 1 ו-6 נטען, בין היתר: 3.1 הנתבעים מס' 1 ו-6 מתנגדים לחלוקה המוצעת העומדת בסתירה לתשריט חלוקה שאושר על ידי בית המשפט השלום בחדרה בשנות ה-80 בפסק דין סופי (ת.א. 4387/01 (שלום חדרה) כאשר ביום 15/6/04 נדחה ערעור התובעים (ע"א 1543/03 (מחוזי חיפה). 3.2 חלק התובעים בחלקה הוא לכל היותר 643 מטרים ברוטו מכלל שטח החלקה אותה קיבלו בירושה מאביהם המנוח פריד. 3.3 חאפז זכאי להירשם כבעלים של 1,000 מטר מכלל שטח החלקה בהתאם לפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 483/03 מיום 18/6/07). ערעור על פסק דין זה שהוגש לבית המשפט העליון על ידי נתבע מס' 8 (בריו) נדחה (ראה: פסק דין בערעור מיום 18/11/09 - ע"א 5670/07 וכן החלטה מיום 28/2/10). 3.4 חאפז רכש את מלוא זכויות המנוח עבד בחלקה ויורשיו (נתבעים מס' 4א עד 4ה) אינם מחזיקים עוד בחלק זה. 3.5 חאפז רכש חלק מזכויותיו של מוחמד (נתבע מס' 5) בחלקה המייצגות שטח של 357 מטר. 3.6 על השטח אשר רכש חאפז מן הנתבעים מס' 4 ו-5 הוא הקים, ללא התנגדות, סככה ונטע עצי זית. תביעתו לסילוק יד מן הסככה לבית המשפט בחדרה התקבלה. 3.7 פריאל, רכשה את הזכויות בחלקה כשהן מחולקות מכוח תשריט חלוקה משנות ה-80 ובנתה בהסכמה. 3.8 לחלופין, החלוקה בפועל משך שנים, וללא כל התנגדות, יצרה חלוקה דה-פקטו. 4. בכתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבעים מס' 3, 4 ו-5 נטען, בין היתר: 4.1 יחידי הנתבע מס' 4 (יורשי המנוח עבד) הסתלקו מזכותם בחלקה אשר עברה לבעלות חאפז. 4.2 מנגד, הנתבעים מס' 3 ו-5 (סמיר ומוחמד) מצטרפים לתביעת התובעים. 5. כונס הנכסים (הנתבע מס' 7) הודיע כי אין לו עמדה באשר לסעדים המבוקשים בתביעה והוא ימלא אחר כל החלטה שתינתן. 6. בכתב ההגנה מטעם בריו (הנתבע מס' 8) נטען, בין היתר: 6.1 הוא רכש את זכויותיו של המנוח עבד בחלקה וכן את זכויותיו של מוחמד בחלקה על פי הסכם מיום 25/2/94. 6.2 במסגרת פסק הדין בערעור (ע"א 5670/07) בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (ת.א. 483/03) ונרשמה שוב הערת אזהרה לטובתו בתוקף מיום 22/6/95 על חלק מזכויות הבעלות של מוחמד (נתבע מס' 5 בחלקה) המייצג שטח של 287 מטרים. 6.3 בהתאם לפסק הדין בעליון והחלטה נוספת שנתקבלה לאחר שהדיון הוחזר לערכאת קמא - אין למנוח עבד ולנתבע מס' 5 כל זכויות בחלקה והם אינם צד נכון בתביעה. 6.4 הנתבעים מס' 1 ו-6 בנו על החלקה ללא זכות, ללא היתר וללא הסכמה תוך ניצול אחוזי בנייה מעבר לחלקם היחסי. 6.5 בריו מסכים לפירוק שיתוף בכפוף לחיוב הנתבעים מס' 1 ו-6 בתשלומי איזון. 7. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ולאורם הוריתי ביום 7/3/11 על מינוי מומחית מטעם בית המשפט שתחווה דעתה באשר לאופן חלוקת החלקה בהתאם לשתי אופציות: האחת, על פי חלקם של בעלי הזכויות בחלקה ללא התייחסות לבנייה בפועל; והשנייה, חלוקה בין בעלי הזכויות בחלקה בהתאם לבנייה שבוצעה בפועל עד כה (תוך התייחסות לקיומם, אם בכלל, של היתרי בנייה) וקביעת תשלומי איזון. כמו כן, נתבקשה המומחית לחוות דעתה באשר לדמי השימוש הראויים המגיעים למי מהצדדים החל מחודש מרץ 2002. ביום 5/9/11 הוגשה חוות דעת המומחית. 8. ברם, בין לבין, הגישו הנתבעים מס' 1 ו-6 בקשה לדחיית התביעה על הסף. לטענתם, על אף שהתובעים רשומים בלשכת רישום המקרקעין כבעלי זכויות בחלקה אין להם זכויות בה מכח הסכם חלוקה אשר נערך בין ארבעת האחים ועל כן, התובעים אינם זכאים לתבוע את פירוק השיתוף. הסכם החלוקה לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין אך ביום 28/10/09 פסק בית המשפט העליון כי הסכם החלוקה תקף ומחייב (ראה: ע"מ 9825/05, ע"מ 9941/05, ע"א 1919/06, ע"א 5848/06 אשר נידונו במאוחד - לעיל ולהלן "פסק הדין בעליון"). עוד נטען כי התובעים הגישו תביעה לפירוק שיתוף של חלקה אחרת אשר נכללה בירושת הסב המנוח ובהסכם החלוקה והתביעה נדחתה נוכח קביעת בית המשפט העליון (ראה: ת.א. שלום חיפה 25850/01). 9. במהלך הישיבה מיום 15/1/12 התחוור כי קיימים הליכים רבים נוספים בין הצדדים או מי מהם או חליפיהם ביחס לחלקות נשוא הסכם החלוקה ועיזבון הסב המנוח. 10. יתירה מכך, לאחר הישיבה הוגשו ביום 19/3/12 שתי בקשות נוספות: האחת, בקשת הנתבעים 4א עד 4ה מיום למחיקת התובעים, מחיקת הנתבעים 4א עד 4ה כנתבעים וצירופם כתובעים חלף התובעים הנוכחיים וכן תיקון חוות דעת המומחית. לטענתם, בהתאם להסכם החלוקה, שנותר בתוקף על פי פסיקת העליון כל זכויות הסב המנוח בחלקה שייכות למנוח עבד ומכאן, ליורשיו, הנתבעים 4א עד 4ה. לפיכך, אין מקום להמשך השתתפותם של התובעים בהליכי הפירוק ויש להורות על מחיקתם מההליך והפיכת הנתבעים 4א עד 4ה כתובעים תחתם. לטענתם, התובעים ידעו על פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון ובחוסר תום לב לא יידעו את בית המשפט אודות קיומו. עוד נטען כי קיים צורך בתיקון חוות דעת מטעם מומחית בית המשפט באופן שבו יועברו זכויותיהם הקנייניות של התובעים לידי הנתבעים 4א עד 4ה. הנתבעים 4א עד 4ה מוסיפים וטוענים כי ביום 17/12/11 מכרו את זכויותיהם לצדדים שלישיים ויסכימו לצירופם כבעלי דין בתובענה וכן כי עניין בעלותו של הנתבע מס' 8 בחלקה עדיין תלוי ועומד. והשנייה, בקשת צדדים שלישיים, להצטרף להליך בטענה כי ביום 17/12/11 רכשו מנתבעים 4א עד 4ה זכויות בחלקה. יוער, שניים: האחד, הבקשה מוכתרת כ"בקשה בהסכמה" אך לא נהיר איזה מן הצדדים האחרים (למעט נתבעים 4א עד 4ה) הסכימו לבקשה; והשנייה, ליורשי המנוח עבד ולצדדים שלישיים ייצוג זהה. 11. התובעים מתנגדים למכלול הבקשות (ראה: תשובותיהם לאחרונה ביום 5/12/12). לטענת התובעים, פסק הדין של בית המשפט העליון אינו מהווה מעשה בית דין שכן הנתבעים מס' 1 ו-6 לא היו צד לו מה גם שהם אינם צד להסכם החלוקה. בנוסף, טוענים התובעים כי לאחר מתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון הם פנו ליתר הצדדים להסכם החלוקה ודרשו כי יקיימו את חלקם בו אך האחרונים לא קיימו את חלקם בהסכם ועל כן, נאלצו התובעים לבטלו. עוד נטען כי יתר הצדדים הרלוונטיים להסכם החלוקה מודים שאין להם זכות בחלקה והנתבעים מס' 1 ו-6 בבקשתם מנסים לחדור למערכת היחסים החוזית שבין התובעים לבין יתר היורשים מבלי שצירפו כמשיב את זוהיר אשר הנו צד מהותי ביחס למחלוקת זו. התובעים מוסיפים וטוענים כי זכותם לתבוע פירוק שיתוף בחלקה נובעת מהיותם הבעלים הרשומים. לטענתם, דין בקשת הנתבעים 4א עד 4ה להידחות על הסף מאחר והוגשה בחוסר תום לב ומטרתה, השתלטות על מקרקעי התובעים במרמה, שלא כדין ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתם, הנתבעים 4א עד 4ה מתעלמים מאירועים שהתרחשו לאחר מתן פסק הדין בעליון ומכך שלא נקבע במסגרתו כי הם הבעלים של החלקה. לשיטתם, כל שקבע בית המשפט העליון הוא שהסכם החלוקה הנו בתוקף תוך הוריה לצדדים לקיימו. ברם, ההסכם אינו בר ביצוע שכן המנוח עבד התקשר בעסקאות סותרות והעביר את הבעלות בחלקות לצדדים שלישיים. הנתבעים 4א עד 4ה לא מילאו את חלקם בהסכם החלוקה וכן ביצעו הפרות שונות ועל כן, הסכם החלוקה בטל וכך גם התחייבויותיו של המנוח פריד על פיו. לטענת התובעים, על בקשת הצדדים השלישיים לצירופם להליך להידחות. לשיטתם, הסכם המכר מיום 17/12/11 הינו חוזה למראית עין בלבד ומכל מקום, הנתבעים 4א עד 4ה אינם בעלי זכויות בחלקה ולכן אין ביכולתם להעביר לצד ג' כלשהו זכויות בחלקה. בנוסף, נטען כי מועד החוזה (17/12/11) נרשם באופן רטרואקטיבי ולאחר שניתן צו מניעה אשר אסר על ביצוע כל דיספוזיציה בחלקה. לטענתם, בית משפט השלום אינו הערכאה המתאימה לדון בשאלת הבעלות בחלקה והדיון בסוגיה זו תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. 12. הנתבע מס' 8 אף הוא מתנגד לבקשות. לטענתו, התביעה הנה תביעה לפירוק שיתוף ובמסגרתה אין בית המשפט דן ומכריע בשאלת הזכויות בחלקה ועל הנתבעים להוכיח את זכויותיהם במסגרת תביעה נפרדת. פסק הדין של בית המשפט העליון אמנם קבע כי הסכם החלוקה תקף אך לא ביטל עסקאות שנעשו לפני מתן פסק הדין ולא פגע בזכויותיהם של צדדים שלישיים שלא היו צד לדיון. 13. וייאמר מיד - לאחר שבחנתי את מכלול הבקשות, תשובות ותגובות כמו גם כתבי הטענות והתצהירים שלפניי - מצאתי כי דין התביעה להימחק ללא צו להוצאות נוכח התנהלות כל הצדדים המעורבים. 14. החלקה נשוא התביעה היא חלק מירושה כוללת אותה הותיר אחריו המנוח מוחמד חמדאן חאג' אחמד ז"ל (לעיל ולהלן: "הסב המנוח") לארבעה מילדיו: פריד מוחמד חמדאן חאג' אחמד ז"ל (לעיל ולהלן: "המנוח פריד"), סמיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד (לעיל ולהלן: "סמיר"), עבד אל רחים חמדאן חאג' אחמד ז"ל (לעיל ולהלן: "המנוח עבד") וזוהיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד (לעיל ולהלן: "זוהיר"); וביחד יקראו לעיל ולהלן: "האחים"). 15. בשלב זה נהיר שניים: האחד, כי בהתאם להסכם החלוקה בין האחים מיום 24/7/83 (לעיל ולהלן: "הסכם החלוקה"). יוחדה החלקה נשוא התביעה למנוח עבד ובהתאמה, היה על המנוח פריד להעביר את חלקיו בחלקה למנוח עבד; והשני, כי התביעה שלפני הינה חלק ממכלול הליכים שהתנהל וממשיך להתנהל בין האחים או מי מהם או יורשיהם או חליפיהם וכי במסגרת הליכים אלה כבר ניתנו פסקי דין חלוטים לרבות על ידי בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי. בין ההליכים הרבים שהובאו לפניי (ועולה מטיעוני הצדדים כי קיימים הליכים נוספים) אציין אך ארבעה: 15.1 פסק דין של בית המשפט העליון, מיום 28/10/09 בערעורים על פסק דינו של כבוד השופט ח.פיזם (שניתן במסגרת ערעור על פסק דינה של כבוד הש. ב. בר-זיו מבימ"ש לענייני משפחה), פסק דינו של כבוד הש. ג'רג'ורה ופסק דינה של כבוד השופטת ש. וסרקרוג. בפסק הדין בעליון פסק כבוד הש. ג'ובראן כי הסכם החלוקה לא בוטל והוא תקף. 15.2 פסק דינו של כבוד הש. לבנוני מיום 20/5/13 כי נוכח קביעת בית המשפט העליון בדבר תקפותו של הסכם החלוקה, התובעים אינם זכאים לפירוק שיתוף במקרקעין אחרים (חלקה 29) הכלולים בהסכם החלוקה למרות שהם עדיין רשומים כבעלי זכויות בהם בלשכת רישום המקרקעין (ת.א 25850/01). ערעור התובעים על פסק הדין נדחה ביום 18/1/11 (ע"א 24518-07-10). בית המשפט המחוזי פסק כי אין לתובעים כל עילה לתביעה לפי הדין ולכן הגשת התביעה ועמידה עליה מהווים עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט והיא חסרת תום לב. 15.3 תביעת זוהיר כנגד התובעים, הנתבעים מס' 3, הנתבעים מס' 4א עד 4ה ואחרים הנדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה אצל כבוד השופטת ר. פוקס (ת.א. 2920-04-10). בתביעה זו עותר זוהיר, בין היתר, להצהיר כי הסכם החלוקה אינו ניתן לביצוע. בתביעה זו קיימת התייחסות ספציפית גם לחלקה נשוא תביעה זו (ראה סעיפים 67 ו-68). יתירה מכך. במסגרת תביעה זו הגישו התובעים כאן ביום 2/5/13 תביעה שכנגד כנגד הנתבעים מס' 3, הנתבעים מס' 4א עד 4ה ואחרים. בתביעה שכנגד עותרים התובעים לחלוקת עיזבון הסב המנוח, לביטול הסכם החלוקה, מתן צווי עשה ותשלום סך של 13,162,000 ₪. בתביעה שכנגד קיימת גם התייחסות ספציפית גם לחלקה נשוא תביעה זו ולהליך שלפניי (ראה למשל: סעיפים 52, 54 ו-56). 15.4 פסק דינו של כבוד הש. ברלינר בנוגע ליחסי הנתבעים מס' 1, 4, 5. במסגרת ערעור לעליון (ע"א 5670/07) חזר התיק לכבוד הש. ברלינר ונסתיים ביום 28/2/10 בפשרה. הליך זה (להבדיל מההליכים הנזכרים לעיל) אוזכר בכתבי הטענות. 16. אכן, כטענת הנתבעים מס' 1 ו-6 התובעים לא טרחו כלל לציין בתביעתם המקורית את דבר קיומו של הסכם חלוקה. ודוק: בד בבד הוגשה על ידם בקשה לסעדים זמניים במסגרתה ניתנה לתובעים אפשרות לבקש את תיקון התביעה על דרך הוספת סעד לפירוק שיתוף. כל אותה עת לא מצאו התובעים לנכון להדגיש כי בעניין זכויותיהם בחלקה תלוי ועומד הליך בבית המשפט העליון נוכח הסכם החלוקה המקנה את זכויות המנוח פריד בחלקה למנוח עבד (שיורשיו הם נתבעים 4א עד 4ה). התובעים המשיכו בכך אף ביום 9/6/09, עת הגישו לבית המשפט כתב תביעה מתוקן הכולל סעד פירוק. ודוק: ביום 29/6/09 התקיימה ישיבה במסגרת הערעורים שנדונו לפני בית המשפט העליון. זאת ועוד. גם עת הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בשנית ביום 8/4/10, לא חשפו בפני בית המשפט כי כבר ביום 28/10/09 נתן בית המשפט העליון פסק דין הקובע כי הסכם החלוקה שבין ארבעת האחים שריר ותקף. המדובר בהתנהלות חסרת תום לב המשחיתה זמן שיפוטי יקר ולעניין זה מצטרפת אני לדברי כבוד ס. הנשיא הש. לבנוני בפסק דינו מיום 20/5/10 (ת.א. 25850/01), שעניינו, כאמור, חלקה אחרת הכלולה בהסכם החלוקה: "18. עיון בפסק דינו של השופט ג'ובראן מעלה כי הוא העדיף את השקפתו של השופט ג'רג'ורה על זו של השופטים בר-זיו ופיזם. הפועל היוצא מכך הוא שהסכמי האחים נותרו שרירים וקיימים. ואכן, גם אם הסכמי האחים הופרו, משעה שלא בוצע הליך כדין של ביטול הסכמי האחים, הם נותרו שרירים וקיימים, ועל עומדם... העובדה הניצחת היא כי הן הזוכה והן המפסיד שם, הם המנוח פריד וסמיר התובעים שלובי-הזרוע שבפניי, לא ראו לגלות לבית משפט זה, ולחבריהם, על קיומו של פסק הדין של בית המשפט העליון" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. יפה גם לענייננו פסיקת ערכאת הערעור בעניין החלקה האחרת (ע"א 24518-07-10) כי: "בכתב תביעתם לא ציינו התובעים שם והמערערים כאן, כי ביום 24/7/83 נעשה בין ארבעת האחים, הרשומים כאמור כבעלי החלקה, הסכם חלוקה של עיזבון אביהם, ולפיו חלקה 29 נפלה כולה בחלקו של זוהיר. המערערים קבלו חלקות אחרות בעיזבון אביהם. עוד, לא הזכירו המערערים פסק-דין של בית המשפט העליון, אשר שם קץ (כך על כל פנים צריך היה להניח), למחלוקת לגבי הסכם החלוקה, שכן נקבע כי הסכם החלוקה הוא תקף. עולה מכאן כי זוהיר קיבל את כל חלקה 29. ... בערעורם לפנינו חזרו המערערים וטענו, כי בהיותם רשומים כבעלים, יש להם זכות לדרוש פירוק השיתוף בחלקה 29. נדגיש, כי כעולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, גם בבית המשפט העליון טענו יורשיו של האח פריד, כפי שטוענים בפנינו המערערים, כי "שגה בית המשפט למשפחה משלא העניק להם את הסעד של פירוק השיתוף ותחנת הדלק. לטענתם, פירוק השיתוף הינו זכות יסוד של כל אחד מהבעלים המשותף, ושגה בית המשפט למשפחה משהתנה את בקשתם לפירוק השיתוף בפירוק השיתוף בנכסים אחרים". טענה זו נדחתה ע"י בית המשפט העליון משנדחה ערעורם של יורשי פריד. שותפים אנו לדעתו של בית משפט קמא, שדין התובענה היה להידחות וכמוהו הערעור. על פי פסק דינו של בית משפט קמא אין למערערים יד ונחלה בחלקה 29. לפיכך אין להם מעמד בתובענה לפירוק שיתוף. העובדה שחלקה 29 עדיין לא נרשמה על שמו של זוהיר ועל שם הרוכשים ממנו או על שם מי שקיבלו זכויות בחלקה עקב מכירת חלקים ממנה בכינוס נכסים, איננה מקנה להם זהות תביעה. לעמדתנו תביעתם לוקח בהעדר כל עילה על פי הדין ולפיכך הגשתה ועמידה עליה היא עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט והיא חסרת תום לב". [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. די, אם כן, בהתנהלות זו כדי לסלק התביעה שלפניי. 17. יתירה מכך. גם במקרה זה, נוכח פסיקת בית המשפט העליון כי הסכם החלוקה תקף וכל עוד לא בוטל ההסכם בפסק דין סופי וחלוט - אין לאמר כי לתובעים יש זכויות בחלקה. מכאן, כפסיקת ערכאת הערעור ביחס לחלקה האחרת, אין לתובעים מעמד בתובענה לפירוק וכפועל יוצא אין לתובעים עילת תביעה. אך גם אם הייתי מוצאת כי יש לילך לשיטת התובעים (ולא היא) - הרי שכטענתם, בית משפט זה אינו הערכאה המתאימה לדון בסוגיית הבעלות בחלקה. משכך, ומשתלוי ועומד הליך בעניין זה בפני בית המשפט המחוזי (כבוד הש. ר. פוקס) - שומה לברר תחילה האם לתובעים נותרו זכויות בחלקה בטרם ידון הליך הפירוק. מכאן, בין אם פסק הדין בעליון קובע כי אין לתובעים כלל זכויות בחלקה, כשיטת הנתבעים מס' 1, 4 ו-6 המקובלת עלי; ובין אם פסק הדין בעליון אך קובע כי הסכם החלוקה לפיו זכויות התובעים בחלקה צריכות להיות מועברות למנוח עבד, אלא שבשלב זה הדבר לא מסתייע, כשיטת התובעים - הרי, שלמצער, יש לפנינו טענות לזכויות סותרות בחלקה ובטרם יוכרע הדבר על ידי הערכאה המוסמכת - אין מקום לדון כלל בפירוק. בית משפט אינו דן בסכסוכים תיאורטיים, בפרט בנסיבות מקרה דא; וחשוב מכך - כל בחירה בחלוקה (ובענייננו מוצעות בשלב זה שתי אופציות על ידי מומחית בית המשפט) מושפעת מזהות בעלי הזכויות בחלקה, חלקם היחסי בחלקה ועמדתם. נתונים אשר אם אלך לשיטת התובעים - אינם ברורים בשלב זה. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בתביעה שכנגד התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי אשר במסגרתה מתבקש בית המשפט להכריע בטענות הצדדים ביחס להסכם החלוקה וכפועל יוצא בתביעת התובעים לפיצוי כספי לרבות בגין זכויותיהם בחלקה נשוא תביעה זו. מסקנה זו תואמת אף את פסיקת בתי המשפט שדנו בסכסוך בין האחים או מי מהם עד היום וחזרו ומצאו כי יש להגיע לפתרון מערכתי לגבי כל החלקות הכלולות בעיזבון הסב המנוח ובהסכם החלוקה. לעניין זה ראה גם את האמור בפסק דינו של כבוד הש. ג'ובראן הממליץ כי האחים יכבדו את זכר הסב המנוח ויגיעו להסדר שימנע "גרירת הסכסוך בערכאות משפטיות". תקווה שעד כה לא התממשה. לפיכך, דין התביעה להימחק מחמת העדר עילה. 18. אלא שאף התנהלות יתר הנתבעים אינה ראויה. הנתבעים מס' 1 ו-6 היו ערים להליך זה. הייתי מצפה כי הנתבע מס' 1 אשר היה צד להליך מבראשיתו, יטען לכך כבר בדיון למתן צו זמני ולכל היאוחר, עת ביקש לתקן כתב התביעה על דרך צירוף נתבע מס' 8 ביום 22/2/10 זאת אף זאת לא עשה. הנתבעים מס' 1 ו-6 העלו טענות רבות (ומטעם זה הרחבתי בתיאור הטענות שנכללו בכתבי הטענות) אך לא העלו כל טענה לעניין זה. ודוק: המדובר בבני משפחה אחת אשר היו ערים להסכם החלוקה. חמורה מכך היא דרך התנהלות הנתבעים 4א עד 4ה. בכתבי הגנתם מיום 29/9/05 ומיום 27/4/10 נטען כאמור מפורשות כי מלוא זכויותיהם בחלקה הועברו ואין להם זכויות בחלקה. אין כל אזכור להליך התלוי ועומד בבית המשפט העליון. יתירה מכך, הנתבע מס' 4ב מצהיר ביום 14/6/11, בשמו ובשם כל יורשי המנוח עבד, כי אין ליורשי המנוח עבד כל זכות מכל סוג שהוא או תביעה או דרישה ביחס לחלקה. לפתע, לאחר הישיבה מיום 15/1/12, נטען על ידי הנתבעים מס' 4א עד 4ה בבקשתם - הנתמכת בתצהירו של אותו נתבע 4ב - כי מלוא זכויות התובעים בחלקה נתונה להם ובדרך פתלתלה בעצם מבקשים הם בעצם להפוך תביעה זו לפירוק לתביעה לפירוק המוגשת על ידם ולהורות על העברת זכויותיהם הקנייניות של התובעים לידי הנתבעים 4א עד 4ו. על דרך תיקון חוות דעת מומחית בית המשפט. אין צורך להכביר מילים כי לא ניתן להעביר זכויות באמצעות תיקון חוות דעת ומכל מקום, בית משפט זה אינו מוסמך לדון בזכות בעלות. אם בכך לא די נטען כעת, ולראשונה, כי זכויותיהם אלה הועברו לצדדים שלישיים (טענה שלא אוזכרה בישיבה). אלא שנוכח המסקנה אליה הגעתי כי בשלב זה דין התביעה להימחק - אין אני נדרשת לדון בשאלה האם חוזה המכר מיום 17/12/11 הוא חוזה למראית עין כמו גם באשר לנפקות של הגשת תצהירים סותרים על ידי נתבע מס' 4ב. מכל מקום, נוכח התנהלות זו לא מצאתי לחייב את התובעים בהוצאות לטובת הנתבעים ואין לי אלא להצר על השחתת זמן שיפוטי לריק תוך פגיעה בכלל ציבור המתדיינים הממתין ליומו. 19. סוף דבר - 19.1 אני מורה על מחיקת התביעה נשוא ת.א. 3618-03-09. 19.2 בנסיבות, אין צו להוצאות. לצדדים נתונה זכות ערעור.חוזהפירוק שיתוף