קבלת רשות להתגונן מפני בקשה לביצוע שטר חוב

שתי בקשות לביצוע שטרי חוב בחתימת הנתבעים. הנתבעים ביקשו וקיבלו רשות להתגונן. בעקבות זאת הונחו בפניי כתבי תביעה מתוקנים ששינו את סכום החיוב הנטען, בגין כל אחד מן הנתבעים. הונחו בהתאם כתבי הגנה מתוקנים. בהמשך הדרך הונחו בפניי תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר דוד XX (להלן - "XX"), שהיה חשב התובעת בזמנים הרלוונטיים. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם-שלהם, דהיינו של הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") ושל הנתבע 2 (להלן - "הנתבע"). 2. אין עוררין כי ביום 27.3.07 הלוותה התובעת לגב' מיה X (להלן - "X"), 39,000 ₪ (להלן - "ההלוואה הראשונה"). אף אין עוררין כי בעקבות תשלומים ששולמו נותרה X חייבת סכום של 12,129 ₪ שערכו המשוערך ליום הגשת התביעה עולה לסך של 14,676 ₪. ועוד אין עוררין כי ביום 21.5.07 חזרה והלוותה התובעת לX סך של 57,000 ₪ (להלן - "ההלוואה השנייה"). בעקבות תשלומים ששולמו נותרה X חייבת סכום של 49,734 ₪ שערכו המשוערך ליום הגשת התביעה עולה לסך של 60,178 ₪. הנתבעת היא אמה של X והנתבע הוא דודה. נגד X ננקטו הליכי כינוס נכסים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. הנתבעת ערבה, עם אחר, לתשלום ההלוואה הראשונה. הנתבע ערב, עם אחר, לתשלום ההלוואה השנייה. לנוכח זאת הונחה בפניי התובענה, מכוח הערבויות האמורות. 3. עיינתי בחומר הראיות והטענות שבפניי וברי לי שדין התביעות להידחות. מלכתחילה נפרסת גרסתם המובהקת של הנתבעים באשר לנסיבות חתימתם כערבים כאמור. ככל שעסקינן בנתבעת נטען כי X לבדה באה לביתה, הציגה בפניה עמוד אחד של שטר חוב וכמו כן עמוד אחד של כתב ערבות. היא ציינה כי מדובר ב"חתימה פורמאלית שאין לה כל משמעות". אכן מן המסמכים שבפניי עולה כי בעמוד השני של שטר החוב נטען כי אחד בשם מוסקוביץ יעקב (להלן - "מוסקוביץ"), אימת את חתימתה של הנתבעת וכן של הערב השני, X חביב. נטען כי האישור האמור הינו כוזב, שהרי במעמד החתימה היו נוכחים אך X ואמה, היא הנתבעת. אף ככל שעסקינן בנתבע נטען כי X התייצבה בביתו, היא הציגה בפניו אך את שטר החוב, בעמודו האחד. אף בפניו נטען כי מדובר ב"חתימה פורמאלית שאין לה משמעות". אף בעניין שטר זה נטען כי אישורו של מוסקוביץ המאשר כי מעמד החתימה נעשה בנוכחותו והוא אימת את החתימה, הוא כוזב שהרי במעמד החתימה היו נוכחים X והנתבע בלבד. 4. משאלו הם פני הדברים, ומוטחות האשמות כה חמורות כנגד מוסקוביץ, מתבקש היה שמוסקוביץ ימסור את תצהירו ויזים את האשמות. ואולם מוסקוביץ ממלא פיו מים, אין פוצה פה ומצפצף, והוא לא מוסר כל תצהיר. מונח בפניי, כאמור, אך תצהירו של XX. הוא אף אינו מתיימר לטעון כי מעמד החתימה היה בפניו, שהרי אז הוא אמור היה לספק הסבר לחתימת האישור המיומרת של מוסקוביץ. אכן הוא רושם, באורח סתמי, כי "אני דוחה מכל וכל את טענות ההגנה של כל אחד מהערבים לכל אחת מההלוואות. הסכמי ההלוואה הוצגו להם, הם חתמו על ערבות לקיום החיובים בהסכם וגם על השטר שניתן כבטוחה" (סעיף 18). ואולם רק מוסקוביץ, לכאורה מאמת החתימה, אמור היה למסור את הגרסה האמורה, וכאמור הוא אינו עושה כן. 5. זאת ועוד: בשולי שטר החוב, שנעשה באופן סטנדרטי, נרשם כי "יש להחתים את המגדל והערבים בנוכחות ובאישור מנהל ביא"ר/טרנזיט/יצואן מורשה/מורשה חתימה בבנק/מורשה על ידי המועצה. האישור יוטבע על גב השטר". מן הסתם, הגם שבעניין זה אין בפניי ראיה מפורשת, מוסקוביץ היה כשיר לאמת חתימה, אילו נעשתה "בנוכחות ובאישור" שלו. לא זו בלבד שמוסקוביץ, כאמור, אינו מוסר כל גרסה בעניין זה, נטען על ידי ב"כ התובעת, בסיכום טענותיו, כי "האמור בקצה הדף נועד לא ללווה ולא לערב - זו הנחיה פנימית של התובעת ופקידיה. אין באי מילוי ההוראה הפנימית הזאת כדי לשחרר את הנתבעים מהתחייבויות שנטלו על עצמם ביודעין..." (סעיף 30). משמע, משתמעת מכך ההודאה שלכאורה התובעת לא מילאה את "ההוראה הפנימית". ואולם, לכאורה, חתימת האימות של מוסקוביץ, מצביעה על כך שה"הוראה הפנימית" קוימה. על כורחך אתה נאלץ להסיק שה"הוראה הפנימית" לא קוימה, לא משום העדר חתימתו של מוסקוביץ, אלא משום הכזב שהחתימה מעידה על כך שהיא נעשתה בפניו, הגם שהדברים חסרי שחר לחלוטין. אני רחוק מלהתייחס בקלילות להתנהלות חמורה וזלזלנית זו של התובעת. עצם תבניתו של הטופס מצביעה על כך שמי שערך אותו, והיא התובעת, התכוונה כי אכן חתימת ערבות תאושר ותאומת בנוכחות בעל סמכות, באמת ובתמים, ולא באורח כוזב תתיימר לאשר ולאמת חתימה שלא נעשתה בנוכחותו של המאמת, ובנדוננו מוסקוביץ. 6. הנתון האמור חובר למחלוקת נוספת בין בעלי הדין. מלכתחילה טוענים הנתבעים כי כל אחד מהם הוא בבחינת "ערב יחיד" ו"ערב מוגן", כמשמעותם בחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן - "החוק הנ"ל"). בסיכום טענותיו טוען ב"כ התובעת כי "לא בכדי הנתבעים רק הבליעו את טענתם ביחס לערב יחיד ולא דנו בה, שהרי אינם מוגנים על פי חוק הערבות" (סעיף 36). הטענה האמורה אף היא חסרת שחר. טענות הנתבעים האמורות נטענו במפורש ובמובהק, מתחילת הדרך עם הגשת כתבי ההגנה שלהם. ואולם אף לגופה הטענה חסרת שחר, ולו לשיטתה של התובעת. שהרי לתצהירו של XX צורף טופס "כתב ערבות" (עמ' 5 לנספח א לתצהירו של XX), עליו חתמה הנתבעת. סעיף 2.5 לטופס זה מציין כי "היה ואנו ערבים בערבות של ערב יחיד כאמור בסעיף 2.1 לעיל ו/או ערב מוגן כאמור בסעיף 2.2 לעיל, הרינו מצהירים בזאת, כי עובר לכריתת הסכם הערבות הובאו לידיעתנו הפרטים כדלהלן:..." בחינת סעיפים 2.1 ו2.2, אכן מעלים על כך שהנתבעים הנם ערב יחיד וערב מוגן. משמע, די בנתון האמור על מנת לחסום דרכה של התובעת להתכחש לטיעון האמור, מטעמי מניעות ברורים. אך מעבר לדרוש, טענת ב"כ התובעת על פיה הנתבעים אינם מוגנים על פי החוק הנ"ל משום שהתובעת אינה בבחינת "נושה", כאמור בסעיף 19 לחוק הנ"ל, אף היא חסרת שחר. שהרי סעיף 19 לחוק הנ"ל מורה אותנו כי "נושה" הוא "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי". והרי ב"כ התובעת מודה מפורשות כי התובעת מעניקה הלוואות למגדלים חקלאיים, משמע עושה כן במהלך עסקיה הרגיל, אף אם שלא כעיסוקה העיקרי. והרי כל מערכת הטפסים האחידים שהונחו לנגד עיניי, מעידה מפורשות על פרקטיקה זו. 7. עתה נשוב למסכת העובדתית שנגולה לנגד עיניי. 8. ככל שעסקינן בנתבעת, הרי הסכם ההלוואה הראשונה נושא את התאריך 27.03.07, כתב הערבות אינו נושא כל תאריך ושטר החוב נושא חתימת אימות, כוזבת כאמור, של מוסקוביץ, שאף היא מיום 27.03.07. מכאן שכל המסמכים האמורים, לכאורה, נחזים ככאלו שנעשו ונחתמו באותו מעמד ובאותו יום. אך כאמור הדברים חסרי שחר, לנוכח העובדה שאימצתי את גרסתה של הנתבעת אודות כך שחתימתה לא אומתה על ידי מאן דהוא, לרבות מוסקוביץ. ממילא, מכלול הפרטים שנמנו בסעיף 2.5, שתואם את דרישות האמור בסעיף 22(א) לחוק הנ"ל, לא יכול היה להתקיים. שהרי מי שאמור היה ליתן הסברים, למשל, אודות סכום ההלוואה, שיעור הריבית השנתית, מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב, וכל כיוצא באלה, הוא מוסקוביץ, והרי קבעתי כי הנתבעת מעולם לא התייצבה בפניו. זאת ועוד: את כל הנתונים האמורים יש לגלות ל"ערב היחיד" "לפני כריתת חוזה הערבות", כמבואר בסעיף 22(א) לחוק הנ"ל, באופן שבדרך העסקים הרגילה אמורה הייתה הנתבעת לעיין בחוזה ההלוואה, ככל שהייתה מעוניינת בכך, במעמדו של אותו מוסקוביץ. 9. ככל שעסקינן בנתבע הדברים חמורים פי כמה. שהרי בעוד שהנתבעת חתומה על כתב הערבות, הגם שלנוכח מכלול הנסיבות לא קוימו הוראות החוק הנ”ל, הרי חרף הצהרתו של XX, הנתבע אף לא חתם על כתב ערבות, כל עיקר, אלא אך ורק על שטר החוב. משמע, הגם שהנתבע הוא "ערב יחיד" שיש להחתים אותו על הסכם ערבות, כפי שהתיימרה התובעת לעשות באורח כושל עם הנתבעת, הרי הוא לא הוחתם, ולוּ באורח כושל על הסכם ערבות כאמור. ואם בכל אלו לא די, עיון במסמכים שבפניי מצביע על כך שהגם שהסכם ההלוואה השנייה עם X הוא מתאריך 21.05.07 (נספח ג' לתצהיר XX), הרי שטר החוב עליו חתם הנתבע, הוא מתאריך 02.05.07. משמע, לכאורה, הנתבע חתם על ערבות בגין עסקת הלוואה עיקרית שטרם באה לאוויר העולם, אלא קדמה לו בכשלושה שבועות... 10. בכך לא מסתיימת המסכת. שהרי מוצאת מסילות ללבי טענתם של הנתבעת והנתבע, על פיה כאשר חתמו על שטרי החוב, לא היה נקוב בהם כל סכום. הדבר מתיישב עם כיתוב מיום 25.06.08, של אחת ליאורה מן הסתם עובדת התובעת, אשר על פי הנחיותיה מולא סכום השטרות, כפי שמולא. 11. אכן חלקים נכבדים מגרסתם של הנתבעת והנתבע אינם זוכים לאמוני. אין לי ספק כי הנתבעת והנתבע יודעים מה משמעותה המשפטית של ערבות, וכי לא מדובר בעניין "פורמלי", אלא במסמך משפטי בעל משמעות. טענתו של הנתבע בתצהירו על פיה, למשל, הערב הנוסף הוא "ערב ראשון שבא לפניי בכל מקרה" (סעיף 6), וטענתה של הנתבעת בתצהירה על פיה, למשל, "החתימה שלי היא פורמלית בלבד" (סעיף 6), הינם חסרי שחר. 12. ואולם אין בקביעתי זו כדי להושיע לתובעת כהוא-זה. משעה שנהיר לי שהנתבעים הנם בבחינת "ערב יחיד", ואף "ערב מוגן", חלים על הנושה חובות קוגנטיות הנקובות בחוק הנ"ל, ויש למלא אותן בקפדנות ובדייקנות. דומה שלבה של התובעת גס בכל אלו. היא ביקשה, כמצוות אנשים מלומדה, לצאת ידי חובה בשרבוט הסעיפים הרלוונטיים בכתב ערבות, שעליו אף לא חתם הנתבע כמבואר, ובחתימת אימות כוזבת, שמעידה כביכול על מתן הסברים ברורים ומפורשים שיש ליתן לערבים כאמור. ודומה שעד כדי כך מגיעה מידת זלזולה של התובעת, שאף היא לא חתמה בעצמה על הסכמי ההלוואה, ואף תצהירו של XX שבפניי, לא אומת כהלכה. 13. משאלו הם פני הדברים אין צורך להמשיך ולהעמיק חקר בטיעונים נכוחים נוספים של ב"כ הנתבעים, לעניין הפרת חובותיה של התובעת להודיע לנתבעים על אי מילוי חובות החייבת העיקרית, היא X, במועדים הנקובים בסעיף 26(א) לחוק הנ"ל, ועל כך שמכל מקום ניתן היה לחייב את הנתבעת והנתבע רק במחצית החיוב, לנוכח קיומם של ערבים נוספים. די בנתונים עד הנה, ממילא, על מנת לגזור כליה על תביעת התובעת. 14. לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 9,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. בקשת רשות להתגונןשטר חובחובשטרביצוע שטר