בקשה להישפט בגין העסקת עובדים זרים

בגין העסקת שני העובדים כאמור, תחילה הוטל על המבקשת קנס מנהלי, אך לאחר שביקשה להישפט הוגש נגדה כתב אישום. בהתאם להחלטת נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, דיתה פרוז'ינין, נמחק כתב האישום לאחר שב"כ המדינה לא פעל בהתאם להחלטות בית הדין. בעקבות זאת, הגישה המדינה נגד המבקשת כתב אישום חדש, ובו הוספו כנאשמים מר רונן כהן, מנהלה של המבקשת, ומר יצחק בחרי, הרשום כמנהלה ובעל מניות בה. במסגרת כתב האישום הואשמה המבקשת בעבירות של העסקת עובדים זרים ללא היתר, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן - "החוק"); ללא חוזה עבודה בכתב, בניגוד לסעיף 2(ב)(2) לחוק; ומבלי שהוסדר עבורם ביטוח בריאות, בניגוד לסעיף 2(ב)(3) לחוק. מתוקף תפקידם במבקשת, הואשמו מר כהן ומר בחרי בעבירה של הפרת חובת פיקוח של נושא משרה ואי-מניעת העבירות בהן הואשמה המבקשת, בהתאם לסעיף 5 לחוק. בהכרעת הדין הרשיע בית הדין האזורי את המבקשת בכל סעיפי האישום נגדה. באשר לנאשמים האחרים עוכב ההליך נגדם בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, על-פי הודעתו לבית הדין האזורי מיום 3.4.2013, ועל כן לא ניתנה הכרעת דין בעניינם. המבקשת הגישה לבית דין זה ערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין; בד בבד הגישה את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע תשלום הקנס עד להכרעה בערעור. בהחלטתי מיום 21.7.2013, ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. הבקשה לעיכוב ביצוע המבקשת טוענת כי יש לקבל את בקשתה, מאחר שערעורה מעלה טענות "כבדות משקל, שיש לשקול אותן שעה שהמערערת לא החלה בריצוי העונש"; מאחר שיש לתת לה יומה בערעור; ובשל מצבם הכלכלי והרפואי הקשה של בעלי המבקשת, כטענתה, בגינו לטענתה אף עוכבו ההליכים נגדם בבית הדין האזורי. לאור זאת טוענת המבקשת כי ביצוע גזר הדין יגרום לה עיוות דין אם תאלץ לשלם את הקנס שהוטל עליה ושאינו מצוי בידה, לטענתה, ואשר ישאו בו בעלי המבקשת חרף מצבם הנטען; לבסוף נטען כי לא ייגרם כל נזק מעיכוב ביצוע גזר הדין עד לאחר הכרעה בערעור. המדינה מתנגדת לבקשה, תוך שהיא מפנה להלכות בית דין זה בבקשות דומות. באשר לסיכויי הערעור, טוענת המדינה כי אלו קלושים ואף אפסיים. בהתייחס לערעור על הכרעת הדין, טוענת המדינה כי בית הדין האזורי נסמך על קביעות שבעובדה ובאשר למהימנותם של העדים בהליך. לגבי טענה בדבר התיישנות העבירה, טוענת המדינה כי טענה זו נטענה בעיקר לגבי מר בחרי, אשר אף אינו צד בערעור; באשר לערעור על גזר הדין, טוענת המדינה כי הקנס שהוטל על המבקשת נמוך. זאת, בהתחשב במספר העבירות בהן הורשעה, בשים לב שהעבירות בוצעו במסגרת התנהלותה העסקית של המבקשת, ובהתחשב בעובדה שלמבקשת הרשעה קודמת. בתשובת המבקשת לתגובת המדינה, חזרה המבקשת על עיקרי טענותיה, והוסיפה כי שיהוי המדינה בהגשת כתב האישום במשך שנים כה רבות מלמד שאין בהילות במיצוי הדין עם המבקשת; וכי גביית הקנס תוביל את מר בחרי לחרפת רעב ולדרדור מצבו הבריאותי בהתאם, באופן שהפגיעה בו תהא בלתי מידתית ובלתי הפיכה. יצוין כבר עתה, כי המבקשת לא צירפה כל תצהיר בתמיכה לטענותיה בבקשתה ובתשובתה לתגובת המדינה. בהתייחס להחלטתי מיום 21.7.2013, באשר לשאלת הצורך בקיום דיון בבקשה במעמד הצדדים בהתאם להלכת אלטורי (ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל, 31.12.2007), הודיעה המדינה כי אין היא מעוניינת לקיים דיון כאמור. המבקשת לא התייחסה בתשובתה לסוגיה זו, ולפיכך יש לראותה כמי שוויתרה על האפשרות לקיים דיון במעמד הצדדים. לפיכך ניתנת החלטתי להלן. הכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר שהובא בפני ואת טענות הצדדים, לא מצאתי טעם המצדיק את עיכוב תשלום הקנס, ולפיכך נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. באשר לסיכויי הערעור - בית הדין האזורי הרשיע את הנאשמת בשלושת העבירות שהואשמה בהן, על יסוד מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניו. מדובר בקביעות עובדתיות וממצאים בדבר מהימנות עדים, אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהם, על-פי רוב. באשר לגזר הדין, על פניו, הביא בית הדין בחשבון את נסיבות המקרה ואת מכלול השיקולים הדרושים, בהם מדיניות הענישה הראויה ותכלית החוק, חומרת העבירות שבנדון, הרשעתה הקודמת של המשיבה ומניעיה העסקיים בעברה את העברות הללו - מחד, וכן, את עיתוי הגשת כתב האישום בסמוך לחלוף תקופת ההתיישנות, וכן את בקשת המבקשת לפרוס את תשלומי הקנס, בהתחשב במצבו הכלכלי והבריאותי של מר כהן - מאידך. על בסיס כל זאת, הטיל בית הדין האזורי על המבקשת את סכום הקנס שקבע, אשר מהווה פחות משליש הקנס המרבי בגין העבירות בהן הורשעה, ואשר אף הוא נפרס על פני תקופה ממושכת, של אחד-עשר חודשים. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים במידה הנדרשת. באשר למאזן הנוחות - ככלל, אין מקום לעכב תשלומו של קנס שנגזר על נאשם. זאת שכן, בניגוד לעונש מאסר ולרציונאל העומד מאחורי אמות המידה שנקבעו בבית המשפט העליון לעיכובו, תשלום קנס, ככלל, לא עלול לגרום למי שמערער על העונש שהושת עליו נזק בלתי הפיך במידה שיזוכה בסופו של דבר [ע"פ 10209/03 אריה שפיר נ' מדינת ישראל, 26.11.2003]. כידוע, כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן הזוכה את כספו. חשש זה אינו מתקיים כאשר מדובר בחיוב כספי לטובת המדינה, שחזקה עליה כי תשיב למבקש את כספו אם יזכה בערעורו [ע"פ 31942-08-12 האחים נוריאלי בע"מ - מדינת ישראל, 4.2.2013; ע"א 6197/00 עו"ד אביגדור פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי נצרת, 13.12.2000]. בענייננו מדובר בקנס המשולם לקופת המדינה, וככל שהמדינה תחויב בהשבת סכום הקנס, כולו או חלקו, לא יהא למבקשת כל קושי להיפרע ממנה. בנוסף, גזר הדין הוטל על הנאשמת לבדה, וממילא שני הנאשמים האחרים כלל אינם צדדים לערעור. יתרה מכך, המבקשת לא צרפה לבקשתה כל ראייה, אף לא הגישה תצהיר, בתמיכה לטענותיה בדבר מצבם הכלכלי והבריאותי של מי מהנאשמים האחרים, ומשכך לא הראתה במידה הנדרשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. אכן, בהודעתו מיום 3.4.2012 הסכים היועץ המשפטי לממשלה לעכב את ההליך הפלילי נגד מר כהן ומר בחרי, אולם הודעתו הלקונית אינה מפרטת את הטעמים בגינם נענה לבקשתם ובקשת העיכוב ליועץ על טעמיה, לא הוגשה לבית הדין האזורי. כך או כך, אין די בנסיבות אלה כדי להביא לעיכוב ביצוע גזר הדין, אלא לכל היותר לבחינת אפשרות לפריסת הקנס. משבית הדין האזורי היה ער לבקשת המבקשת לפריסת הקנס, והורה על פריסת הקנס ל-11 תשלומים, אם כי לא כפי שביקשה המבקשת, יש לראות את החלטת בית הדין קמא כמאזנת לכאורה נכונה את אינטרס המדינה בגביית הקנסות ואת אינטרס המבקשת לשלם את חיובה באופן שלא יגרום לקריסתם הכלכלית של הנוגעים בדבר. סוף דבר - לאור כלל האמור לעיל, הבקשה נדחית. בהתאם, מבוטל בזאת הצו הארעי לעיכוב ביצוע גזר הדין, אשר ניתן בהחלטתי מיום 21.7.2013.העסקת עובדים זריםבקשה להישפטעובדים זרים