לטענת התובעת, הנתבעת ביצעה עבודות בנייה בהיקף נרחב וללא היתר בנייה כדין. הנתבעת ובעלה פנו לבקש הסכמה להריסת ובניית גדר/חומה חדשה במקום הקיימת. לטענת התובעת, הגדר נבנתה בסופו של יום, ללא תכנון, ללא היתר כדין, באופן המהווה סכנה בטיחותית, וכן בגריעה משטחה של התובעת ב- 20 ס"מ בחלק מאורך הגדר. 4. התובעת מבקשת צו עשה כנגד הנתבעת המורה לה להרוס את החומה שבנתה ולבנות תחתיה חומה חדשה עפ"י תכנון הנדסי מוקדם עם גמר טיח כפי שהיה על גבול שני המגרשים, כפי שמופיע בחוות דעתו של המודד צבי גת. כמו כן, עותרת התובעת לחילופין לאפשר לה לבנות את החומה ככל שהנתבעת לא תעשה כן, ולקבל החזר מלא מהנתבעת. 5. בנוסף, עותרת התובעת להזזת החומה בקטע בו לא נעשה שינוי, למקומו הנכון כאשר בהוצאות יתחלקו הצדדים בחלקים שווים. 6. הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להידחות וכי התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי בימ"ש, כל זאת לשם הוצאת כספים מהנתבעת ללא עילה. לטענת הנתבעת, היא ביצעה שינוי אסתטי בלבד, ולא גרעה מהתוואי הקיים, לא נגרם כל נזק לתובעת. נהפוך הוא, הנתבעת בנתה חומה חדשה וחזקה יותר. אין מדובר במבנה מסוכן, וזאת לאחר שהנתבעת נעתרה לדרישות העירייה וביצעה את כל התיקונים הנדרשים לחיזוק החומה. לאחר אישור מהנדס, אישרה העירייה כי אין מדובר במבנה מסוכן וסגרה את התיק. 7. עוד טוענת הנתבעת, כי מאחר ומדובר בגדר משותפת המבדילה ומחלקת את החלקות, הרי על התובעת להשתתף במחצית עלות הבנייה כפי שהוסכם בין הצדדים, ולפיכך הוגשה התביעה שכנגד ביחס ל-50% מהעלויות של בניית החומה. 8. באשר למיקום הגדר - טוענת הנתבעת, כי לא פגעה בתוואי הקיים, לו אכן תוואי זה קיים כבר 28 שנה הרי קיימת התיישנות, ואין לתובעת כל עילה. לחילופין, טוענת הנתבעת כי אין מדובר בהסגת גבול, מעולם לא טענה התובעת בזמן אמת כי הגדר הקיימת לא מונחת במקום הנכון, ונושא זה נבדק ע"י המודד לצרכי התביעה בלבד. ב. ד י ו ן 1. מאחר ומדובר בגדר באורך של כ-40 מטר עם מקטעים שונים, יש להתייחס לכל מקטע בנפרד, כפי שסומן לצרכי נוחות ע"י ב"כ הנתבעת. הן בעדויות והן בסיכומים, התייחסו הצדדים לכל מקטע בנפרד כפי שסומן. המקטע הראשון מתחילת הגדר ברח' הרכש סומן A וסופו B. המקטע B-C הינו המקטע שנהרס ושופץ, והמקטע האחרון הינו C-D שנשאר פתוח לצורך תשתיות, והמקטע D-E אשר נמצא בשטח ציבורי הגובל בכביש איילון. מאחר וטענות התובעת מתייחסות באופן שונה לכל מקטע, על אף שהסעד הכללי המתבקש הינו הריסה ובנייה מחדש של כל החומה, יש מקום לדון בכל מקטע בנפרד ולאחר מכן בתביעה שכנגד. 2. מקטע A-B - (מרחוב הרכש ועד למדרגות כ- 14.5 מ') אין מחלוקת, כי במקטע זה לא בוצעו עבודות הריסה ובנייה של החומה ע"י הנתבעת. במקטע זה, כל שבוצע ע"י הנתבעת הינו תוספות אסתטיות של טיח, חציבה בקיר לצורך הכנסת גופי תאורה וצינור חשמל. לטענת התובעת, כלי הנדסה כבדים שנכנסו למקום פגעו בקיר וסדקו אותו בצידה של בית התובעת. הנתבעת מכחישה, כי נגרמו סדקים בחלקה של התובעת, ולטענתה הסדקים היו קיימים מקדמה דנא, שהרי מדובר בחומה ישנה מזה עשרות בשנים. לטענת הנתבעת, אכן רכב הנדסי פגע קלות במספר בלוקים ואלה הוחלפו ותוקנו. כך העיד קבלן העבודות מר באסם סמדוקה, ע.ה. 1, כי במקטע A- "לא נגענו" (ראה עמ' 25 לפרו' ש' 4), וכך העיד עד ההגנה יורם לוי בסעיף 31 א' לתצהיר עדות ראשית. 3. עד התביעה מר אלון סולל, העיד (עמ' 19 משורה 19 ואילך), כי בצד הקיר הפונה לחלקתם מצויים מספר סדקים, כפי שנצפו בתמונות 2-4. לטענתו, היה צורך בטיוח וצביעה חדשים ולתקן סדקים אלה. להוכחת טענתו, צרף העד תמונות מאירועים משנת 2007 (צורפו לחוות הדעת המשלימה כמוצגים (C3 - C5, אשר מהם ניתן להתרשם כי בקיר לא היו מצויים סדקים טרם עבודות השיפוץ של הנתבעים. 4. לטענת ב"כ הנתבעת, התובעת צרפה חוו"ד בשאלת גובה הנזק לגבי מקטע זה, אך לא צרפה חוות דעת לגבי הקשר הסיבתי ביחס להופעת הסדקים. אני סבורה, כי טועה ב"כ הנתבעת בנקודה זו. מומחה התביעה אינג' בצלאל ולנסי, כותב בחוות דעתו שלא נסתרה ואף לא עומתה עם חוות דעת נגדית, כי אזור זה להערכתו 70% מהסדקים הנכללים נגרמו מעבודות חציבה בחלקה של הנתבעת לצורך הכנסת צינור חשמל וגופי תאורה, וכן ממעברי רכבים הנדסיים כבדים שגרמו לרעידות בקיר הגדר, ורק 30% נוצרו מתנועות קרקע חרסיתית. לגרסת המומחה, במקטע זה דרוש לבצע תיקוני בטון, טיח וצביעה מחדש. לדעת המומחה עלות התיקונים במקטע B-A הינה 7,300 ₪ בהתחשב ב-70% מהעלות הכוללת. 5. כאמור, חוות דעתו זו של המומחה לא נסתרה ולא עומתה עם חוו"ד נגדית. המומחה קבע, כי 70% מהסדקים הם תולדה של עבודות הנתבעת בחציבה בקיר, ולפיכך אני מקבלת התביעה ברכיב זה, בשיעור שקבע המומחה 7,300 ₪. 6. מקטע- B-C (ממדרגות הירידה ועד לקיר הבטון כ- 15.5 מ') באשר למקטע זה חלוקים הצדדים, האם יש מקום להרוס את החומה ולבנותה מחדש אם לאו? לגרסת התביעה, מקטע זה מהווה סכנה בטיחותית. לתמיכה בטענה זו, צרפה התובעת את חוות דעתו של אינג' ולנסי, האינג' הוסיף חוו"ד משלימה מיום 4.5.10, ומסקנתו בסעיף 2 בעמ' 2 לגבי מקטע ספציפי זה, הינה כי האזור מסכן חיי אדם וחובה להרסו עד יסודותיו ולבנותו מחדש בהתאם לתקן הישראלי. אכן, בסמוך לבניית החומה שנבנתה ע"י הוספת מספר שורות של בלוקים על חומת בטון קיימת בגובה של כמטר ורוחב של כ-30 ס"מ, ובעקבות תלונה של משפחת התובעת בעיריית ת"א, בדקה מח' הנדסה של עיריית ת"א מקטע זה במאי 2009. בעקבות ביקורו של מהנדס זטולסקי, הוצא מכתב התראה לנתבעת ביחס לגדר שנבנתה מבלוקים על גבי חלק התחתון שהינו בטון יצוק שהיה קיים קודם לכן. במכתב זה, מתריע מהנדס זטולסקי כי הגדר שנבנתה ללא היתר בנויה על גבי גדר הבטון שהיתה קיימת הוצא צו הריסה, בחלקה התחתון של הגדר נצפו סדקים ונטייה לכיוון חלקת התובעת. מצב זה היווה סכנה בטיחותית. לצורך הסרת הסכנה, היה צורך בביצוע פעולות חיזוק חלק תחתון ע"י תוכנית מהנדס פרטי. 7. לטענת הנתבעת, תיקון זה אכן בוצע בפועל, ובעניין זה הוגשה תעודת עובד ציבור של מהנדס לובורקין ולדימיר שאף הוזמן לעדות. מהנדס לובורקין העיד, כי לאחר מכתב התראה נערך ביקור נוסף של מהנדס זטולסקי ביום 1.6.09, ונמצא כי נוצק משטח בטון צמוד לקיר התומך הלקוי, בבדיקה ויזואלית לא נצפו סימנים המעידים על החמרת הנטייה של הגדר. כמו כן, כותב המהנדס לובורקין בתעודת עובד ציבור, כי לבקשת העירייה העבירה הנתבעת ביום 19.12.10 אישור ממהנדס פרטי מר סאלח נתשה, כי תוך כדי עבודות לשיפוץ וחיזוק הגדר בוצעו קורות קשר מבטון מזוין בין היסוד של הבית שבבעלות הנתבעת לבין הגדר שבמקטע זה. נוכח האישור והביקור החוזר, בוצע ביקור נוסף ביום 29.12.10 ע"י מהנדס זטולסקי, בו מצא המהנדס כי אין שינוי במצב החלק התחתון של הגדר במקטע זה. לעומת זאת, נמצא מקטע של 6 מטר בהמשך שהיה דרוש תיקון חיזוק. תיקון זה בוצע, ובביקורת חוזרת ביום 17.2.11 נערך ביקור נוסף של מח' הנדסה, גם חלקה העורפי של הגדר המפרידה חוזק ע"י יציקת בטון - קיר תמך, קבעה העירייה כי הגדר איננה מסוכנת יותר והתיק נסגר. 8. לטענת ב"כ התובעת, אין לייחס משקל ראייתי לתעודת עובד ציבור, וודאי לא משקל נגד חוות הדעת שצורפה. אינני סבורה כך, מח' ההנדסה של עיריית ת"א עושה עבודתה נאמנה ללא משוא פנים, וחוות דעתה בעיניי ניטראלית וללא עניין בתוצאת ההליך, בניגוד לחוות דעת שמצורפת מטעמו של בעל דין. יתרה מכך, מומחה התובעת נחקר על ממצאיו, ובעמ' 11 לחקירתו מול שורה 19, הודה כי הבעייתיות בגדר במקטע B-C הוא העדר תפרים שגורם לסדקים וכן לחיצת יתר שגורמים לסדקים. באשר ל"תפרים", הודה המומחה כי בחלק העליון של הגדר ("קיר הבלוקים"), בוצעו עמודים וחגורות (עמ' 11 שורה 16), וכן "החלק העליון הסתיים עם "חגורה" לא הכי תקנית" (עמ' 11 שורה 12). באשר לקירות התמך, נשאל המומחה- האם ידע כי במקום נבנו קירות קשר עפ"י דרישת העירייה, והשיב: "לא ידוע לי על זה" (עמ' 11 שורה 29). 9. משנשאל מומחה התביעה- אם ביצוע קורות הקשר מונעות את בעיית הסכנה, השיב כדלקמן: "ש. האם מבחינה הנדסית זה פותר את בעיית החלק הזה בקיר? ת. זה פותר את בעיית ההחלקה ולא את בעיית ההיפוך. קיר שיש לו לחץ, ז"א למשל אם שמים ספר ולוחצים אז הוא מחליק ולאו דווקא מתהפך. הלחצים לפעמים גורמים להחליק ולזוז, ויש מצבים שזה מתהפך, וזה תופעות שונות. אם קושרים את היסודות אז מונעים ממנו תזוזה. אלה קורות קטנות ששמים מתחת לאדמה, נניח מתחת לפרקט. אז זה היה תופס את הקיר ומונע ממנו מפני שהצד גבוה שהוא לא יחליק לכיוון משפחת סולל. אבל זה לא כל כך תורם להיפוך של הקיר. לטענתי, יש כאן סכנת היפוך בהחלט. ש. איפה זה כתוב בחוות דעתך שיש סכנת היפוך? ת. כתבתי סכנה לקיר, החישובים שלי די מוסברים, כתבתי על מומנט ההיפוך שהוא גדול ב- 200 אחוז והחלקה 315 אחוז. ש. הבעיה העיקרית היתה החלקה לשיטתך? ת. כן." (עמ' 11 לפרו' ש' 29 ועמ' 12 ש' 1-8). 10. המהנדס המשיך ונשאל לגבי הקיר תמך שנבנה בנוסף לקורות, והשיב כדלקמן: "ש. בחלק שבו אין אפשרות לעשות את הקורות, מה הפתרון שבחלק B-C אין אפשרות לעשות קורות, האם קיר תמך שמחזיק את הקיר מהצד של לוי, זה פותר את הבעיה? ת. יכול להחליף, אני חייב לציין שהיום הקיר הזה נוטה ימינה 7 ס"מ, מרכז הכובד של הקיר כמעט מחוץ ליסוד שלו והוא מסוכן להיפוך. ש. אני אומר לך, שכל זה נעשה לפי דרישת עיריית ת"א, ולפי דרישת המהנדס למבנים מסוכנים ולאחר ביצוע העבודות הוא אישר את הקורות והראיה שיש לנו היום היתר בלתי מסויג? ת. שהוא ייקח את האחריות ויתקן את זה על חשבונו אם הוא אישר את זה, ואני אומר שהקיר הזה מסוכן. אני לא יודע אם מלפני שנה הוא תוקן, הקיר הזה היום נוטה 7 ס"מ וזה מסוכן. ש. אתה מסכים איתי שהתוספת של B-C איננה תומכת את הקרקע, מה שתומך את הקרקע זה הבטון? ת. כן." (עמ' 12 לפרו' שורה 16 ואילך). 11. מהנדס לובורקין נשאל, והשיב כי גם מבדיקה ויזואלית ניתן להתרשם כי לא חל שינוי במצב הגדר ובמצב נטייתה. את עיקר הסכנה, סכנת החלקה כפי שהעיד מומחה התביעה פטרו באמצעות קיר תמך וקורות קשר. אכן הראיה היחידה לביצוע עבודות אלה היא תעודת עובד ציבור שהסתמכה על אישורו של המהנדס סאלח נתשה שנכח בעת ביצוע העבודות ואישר זאת. מומחה התביעה לא ביקש לבדוק אישור זה, לא ביקש לבקר במקום ולנסות לבדוק אם בוצעו עבודות אלה, עפ"י עדותו הוא אף לא היה מודע להן. גם אם הגדר מוטה כ-7 ס"מ כטענת מומחה התביעה, הרי חזקה כי המבנה הוכרז כמבנה תקין ובלתי מסוכן, ותיק העירייה נסגר רק לאחר מספר בדיקות שנעשו בשטח ע"י מהנדס העירייה. בשוקלי את תעודת עובד ציבור של מחלקת הנדסת עיריית ת"א ואת חוות דעת מומחה התביעה, עדיפה בעיניי כאמור תעודת עובד ציבור ועדותו של מהנדס לובורקין שהסתמך באישור על ביקורות שנערכו ע"י מהנדס זולוטסקי, מהנדס זה לא זומן לעדות ע"י התביעה. יתרה מכך, מומחה התביעה הודה בעדותו כמפורט לעיל, כי מה שתומך את הקרקע זה קיר הבטון שקיים מקדמת דנא, ועליו נבנה קיר הבלוקים. קיר הבטון לא הוזז, לא שופץ, ולא שונה. ככל שהבעיה נעוצה בו, על שני הצדדים היה לתקנו במשותף. אין מדובר בחבלה שביצעה הנתבעת בקיר הבטון. בסופו של יום, הוצאו היתרי בנייה לקיר הבלוקים וכאמור הגדר הוכרזה כבלתי מסוכנת. מטעמי בטיחות בלבד, אינני מוצאת כי יש מקום ליתן צו עשה להריסת הגדר ובניית חדשה תחתיה. במקום שעיריית ת"א, המחלקה שאמונה לבדיקת מבנים מסוכנים, מצאה כי הגדר איננה מסוכנת, וכאמור צו ההריסה המנהלי שהוצא בוטל והתיק נסגר. כך עפ"י הודעת סגירה מיום 20.2.11, (נספח ז' לתעודת עובד ציבור), הקובעת כי: "בהתאם לביצוע חיזוק הגדר ומאחר והגדר אינה מהווה מבנה מסוכן כהגדרתו בחוק העזר עיריית תל-אביב יפו (מבנים מסוכנים) - התשס"ב- 2001, נסגר ביום 20.2.11 התיק נגד דקלה לוי". 12. עוד טוענת התובעת באמצעות בנה עד התביעה אלון סולל, כי יש להרוס את הגדר ולבנות חדשה תחתיה בתוואי הנכון בהתאם לחוות דעת של מודד שהוגשה לתיק ביהמ"ש. לטענת התובעת בסעיף 10 לכתב התביעה, רק לאחר הסרת הקרשים מסביב לבנייה, התברר כי הקיר נבנה עקום ונכנס לעומק שטחה של התובעת. אינני יכולה לקבל טענה זו, לאחר שהוכח לי ללא צל של ספק, כי קיר הבלוקים במקטע B-Cנבנה על קיר בטון בגובה של כמטר שהיה קיים קודם לכן. היינו התוואי לא שונה, כך מימים ימימה נבנה קיר הבטון לפני כ- 28 שנה עת נכנסה התובעת להתגורר במקום. למצער, התובעת לא בדקה עם מודד את השטח לפני ביצוע השיפוץ, גם לא אמרה מאומה לנתבעת כי עליה להזיז את תוואי הגדר ולשבור את קיר הבטון. פרט זה נתגלה באופן מקרי ואגבי כהכנה לתביעת משפחת סולל. התביעה איננה מנוסחת כתביעה לסילוק יד, ואף לא הוגשה במתכונת זו. לתביעה לא צורף נסח טאבו ואין לדעת אם אכן מדובר במקרקעין מוסדרים עליהן לא חלה התיישנות. 13. זאת ועוד, עד התביעה עצמו מבהיר בעמ' 16 לעדותו, כי נדרש על ידי התובעת תיקון הגדר לתוואי הנכון מאחר וממילא לא ניתן לתקן את הגדר ויש להרסה עד הבסיס, וכך מעיד מר אלון סולל בעמ' 16 לפרו' מול שורה 16: "לשאלתך הספציפית למה אני מבקש להזיז תוואי בקטעB-C , אני לא מבקש להזיז תוואי אלא אני ביקשתי שישימו אותו במקום הנזק מאחר והם גרמו נזק שלא ניתן להחזירו למצבו המקורי, ולא הכי דובר על הריסה, בנייה מחדש כשתתבצע תתבצע בתוואי הנכון כפי שזה צריך להיות". 14. התובעת מעולם לא הגישה תביעת פינוי וסילוק יד עצמאית, ולא בכדי - שהרי הנתבעת מעולם לא פלשה לחלקה ולא בנתה גדר חדשה בחלקתה, אלא השתמשה בגדר הקיימת מזה 28 שנה, התובעת אף לא התריעה או אמרה כי מדובר בגדר בנויה על חלקתה, וכך אף מעיד בנה בעמ' 16 לפרו' מול שורה 4: "ת. לא דובר שהוא יוזז, דובר שסביר להניח שהוא ייהרס, ובמסגרת ההריסה ובנייתו מחדש הוא יהיה עם כל האישורים הנדרשים, דהיינו מאושרים, דהיינו כל מה שנדרש שהקיר יהיה במקום הנכון ובתקן הנכון. ש. למה דובר על זה שהקיר יהיה במקום הנכון, מי חשב שהוא לא במקום? ת. אף אחד לא חשב באותה עת שהוא לא במקום הנכון. ש. אז משמע, הקיר בקטע B-C אף אחד לא התחייב לך שיזיז אותו, נכון? ת. אמרו להרוס אותו. ש. אני מתכוון לתוואי שלו? ת. לא דובר על תוואי באותה עת." מעיון בתמליל, עולה כי אכן לא דובר על תוואי מהסיבה הפשוטה כי בזמן אמת אף התובעת לא ידעה שהגדר פולשת לחלקתה. מתמליל השיחה, לא עולה כי דובר או סוכם מפורשות שגדר הבטון תיהרס, השיחה היא עמומה, יותר שיחת היכרות חברתית מאשר סיכומי דברים. מתוך הדברים עולה, כי בעלה של הנתבעת לא ידע לפרט תוכנית בנייה מדויקת ואמר כי יש להתייעץ עם הקונסטרוקטור. 15. אינני סבורה, כי בנסיבות אלה יש מקום ליתן צו עשה כנגד הנתבעת להרוס ולבנות גדר חדשה במימונה בלבד. הגדר שנבנתה לא במקום נבנתה לפני כ-28 שנה כאמור. מאחר והתובעת "קושרת" את שינוי התוואי להריסה וודאית של הגדר, הרי צודק ב"כ הנתבעת כי ממילא משלא מצא ביהמ"ש עילה להריסה, הרי לא יחייב הריסה רק מחמת נימוק זה של מיקום לא נכון במתכונת התביעה שהוגשה. לו אכן התובעת מבקשת פינוי וסילוק יד, עליה להגיש תובענה מתאימה, או אז שני הצדדים במשותף צריכים להרוס את הגדר ולבנות אותה בתוואי הנכון במימון משותף המחולק שווה בשווה בין שני הצדדים. הנתבעת לא היא זו שבחרה את התוואי המקורי שבמקטע B-C , התוואי היה קיים וסומן ע"י קיר הבטון שלא נהרס, לא הוזז ולא שונה. אין כל סיבה לבניית גדר חדשה במימון הנתבעת בלבד כל עוד המבנה איננו מסוכן ויכול להיוותר על כנו. בנייה מחודשת צריכה להיעשות במשותף ע"י שני הצדדים. 16. מקטע C-E אין מחלוקת, כי מקטע זה איננו מצוי בבעלות התובעת ו/או הנתבעת, שטח זה מוגדר כשצ"פ. וכך מעיד המומחה המהנדס צבי גת מטעם התובעת עצמה: "ש. המדידה שלך נסתיימה במה שכינינו כאן, נקודה C נכון? ת. נכון. ש. אתה רוצה להגיד למה? ת. כי זה סוף החלקה. ש. ז"א, נקודה C ואפילו חצי מטר ממנה, זה סוף החלקה נכון? ת. נכון. ש. קו סוף המגרש הוא הקו הארוך הזה ולא ה- ?C ת. כן, מחלקה 61 מזרחית. ש. בין קו המגרש שהוא קצת פחות מ- Cעד E מה יש? ת. לא נדרשתי לזה. ש. מה יש שם? ת. כפי שאני רואה יש פער ויש קיר. זה שצ"פ, זה חלק מאיילון. (עמ' 14 לפרו' שורות 10 ואילך). 17. אף מומחה התביעה בעמ' 12 מול ש' 29, מעיד כי ביחס למקטע D-E אין לו כל ביקורת, בביקורו החוזר מצא קיר בטון תקין לכל דבר. למעט בקטע C-Dשנמצאה פרצה לצורך הטמנת תשתיות תקשורת וחשמל, כאמור המומחה אף המשיך ואמר כי מחישוב בניית הגדר מחדש יש לנכות 26% (בתחילה חישב ואמר 40%), בגין אותו מקטע D-E שהינו תקין. 18. כך או כך, אין לתובעת כל עילת תביעה באשר לגדר שלא נבנתה על שטחה. העילה היחידה מסורה לעיריית ת"א בעלת השטח. אלא שהתובעת סברה כי אם ממילא כל הגדר נהרסת מחמת היותה לקויה, הרי יש מקום לתקן את התוואי גם של מקטע זה. אין מקום לפסיקת פיצוי או למתן צו עשה לגבי מקטע זה אשר לא שייך למי מבעלי הדין. ג. תביעה שכנגד: 1. הנתבעת טוענת, כי סוכם בין הצדדים לשאת בחלקים שווים בעלויות בניית הגדר, בסיכומיה חוזרת הנתבעת על טיעון זה ומסתמכת על סעיף 49 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969, הקובע כי בעל מקרקעין חייב להשתתף בהוצאות הדרושות כדי לתחזק את הגדרות במצב תקין לפי שיעור שהוסכם בין הצדדים. 2. מנגד, טוענת התובעת כי אין מדובר בתחזוקה של הגדר, כי אם הריסה ובנייה מחדש מטעם אדריכליים ותו לא. התובעת טוענת, כי נתנה הסכמתה להריסה ובנייה ובתנאי כי לא תחול עליה כל עלות שהיא בבניית הגדר. 3. הפגישה שבין הצדדים הוקלטה ע"י התובעת ותומללה, מקריאתה כאמור, עולה כי מדובר בשיחת רעים, שיחת היכרות ולא סיכומי דברים ברורים. מי מהצדדים אזכר מידי פעם את העלויות הכרוכות בבנייה זו, אך לא סוכם מאומה באופן ברור ומפורש. 4. מהתנהלות בעלי הדין בזמן אמת לא עולה כי סוכם שהתובעת תשלם מחצית מעלות הבנייה, גם אם העידו עדי ההגנה כי התובעת ובני משפחתה היו מעורבים בבנייה והעירו הערות לפועלים, הרי מדובר בבנייה שנוגעת גם לשטחם, ורק טבעי שיעירו הערות או יבקשו לפנות פסולת משטחם. הקבלן לא טייח את חלקה של התובעת, לא ביצע תיקוני סדקים או צבע הנוגעים לחלקה שלה. 5. באשר לכספים - אלה שולמו כולם ע"י הנתבעת ישירות לקבלן. הקבלות שהוצאו מתייחסות לשיפוץ באופן כללי ולגדר כולה. לא ניתן לבדוק ולברור מה שייך למקטע B-C או למקטע אחר, או לעבודה אחרת. הנתבעת לא יידעה בזמן אמת את התובעת בעלות הכרוכה בהריסת ובניית קיר הבלוקים, לא המציאה לה חשבונית ומעולם לא דרשה ממנה במפורש או מכללא את השתתפותה בעלות עד הגשת התביעה. 6. התנהלות זו של בעלי הדין מעידה כאלף עדים שלא היתה בכוונת הצדדים לחלוק בעלויות. בתמליל בעמ' 11 מול שורה 4, שואלת הנתבעת האם חשבה משפחת סולל על תקציב שהם הולכים להשקיע בגדר הזאת, ובתשובה עונה לה בנה של הנתבעת כי הם לא רוצים להשקיע כלום. מעבר לכך, לא חוזרת הנתבעת ושואלת האם ישתתפו בעלות הריסה ובנייה, בעצם הרצון לבנות קיר בלוקים חדש היה של הנתבעת בלבד. הראיה הטובה ביותר, כי הצדדים מעולם לא התכוונו לבנות במשותף את הגדר, היא עדותו של מר לוי בעלה של הנתבעת, בעמ' 28 לפרו' מול שורה 3 כדלקמן: "הסיכום מראש איתם היה, שעושים את זה בדרך הזו. אבל מעבר לזה, לא עניין עד כדי כך את אשתי או אותי לגבות את הכסף הזה, לא התכוונו לריב איתם על הכסף הזה. גביית הכסף הזה נעשה רק בעקבות ההתנהגות והבקשה והנזקים שהם עשו לנו. 7. גם לו הייתי מקבלת את גרסת הנתבעת כי הצדדים סיכמו לחלוק בעלויות הבנייה וההריסה, הרי כאמור צודק ב"כ התובעת כי מדובר בחשבוניות לא מפורטות וברורות, ולא ניתן לבודד עלויות למקטע B-C בלבד. היה מקום להמציא חוו"ד של מומחה אשר יאמוד את ההוצאה של מקטע זה בלבד, שהרי במקטעA-B לא נעשה כל שינוי לטובת התובעת. נהפוך הוא, נטען כי החציבה בצד הנתבעת גרמה לסדקים בצד התובעת. לא ניתן כאמור לאמוד או לבודד את ההוצאה למקטע B-C , ואף איני מקבלת את הגרסה של הנתבעת אשר אין לה כל תימוכין בראיות כי הצדדים הסכימו לחלוק בהוצאה. סוף דבר: א. התביעה שכנגד נדחית. לא שוכנעתי, כי היה סיכום בין הצדדים לחלוק בהוצאה כלשהי. אין מדובר בתחזוקה שוטפת אלא בשיפוץ של בנייה מחדש מטעמים דקורטיביים שאין בצד התובעת כל הנאה מכך. זאת בנוסף להעדר אפשרות לבודד עלויות של מקטע B-C בלבד. ב. ביחס לצו עשה - לא מצאתי מקום להורות על הריסת הגדר בכללותה או במקטע מסוים מחמת מסוכנות. עדיפה בעיניי תעודת עובד הציבור, ממנה עולה כי חלפה הסכנה לאור תיקונים שביצעה הנתבעת. ג. מיקום הגדר - מחוות דעתו של המודד שלא נסתרה, עולה כי קיימת סטייה בתוואי לכיוון שטח התובעת. סטייה זו לא נגרמה בגלל עבודות שביצעה הנתבעת. תוואי שגוי זה קיים מזה 28 שנה. התביעה לא הוגשה כתביעת פינוי וסילוק יד, לא צורף נסח טאבו לתביעה. אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בלעדית בעלות הזזת הגדר ללא השתתפות התובעת. אין מקום להנציח את הטעות, ויש מקום לצדדים במשותף לבנות גדר חדשה בתוואי הנכון והמדויק. בהעדר הסכמה, פתוחה ה דרך לתובעת להגיש תובענה נפרדת בנושא זה. ד. במקטע - A-B יש לחייב את הנתבעת בהוצאות תיקון הנזקים עפ"י חוות הדעת בעלות של 7,300 ₪. אני מחייבת הנתבעת בסך 7,300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. נוכח התוצאה המתקבלת בה נדחתה התביעה שכנגד ומרבית התביעה העיקרית, אינני מוצאת מקום לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו. בניהעבודות בניההיתר בניה