פגיעה בעת שימוש בטנדר מיצובישי

נפגע לגרסתו בעת השימוש בטנדר מיצובישי

במועד הרלוונטי ביטחה הנתבעת (להלן: המבטחת) את השימוש בטנדר בהתאם לפוליסת ביטוח בת-תוקף.

התובע הגיש תובענה זו לפיצויים בהסתמך על הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2. המבטחת אינה חולקת על קיומו של כיסוי ביטוחי, אלא על נסיבות אירוע התאונה ועל היותה 'תאונת דרכים' במובן המונח לפי חוק הפיצויים. כן חלוקים הצדדים בשאלת שיעור הנזק.

נטל הראיה
3. אין חולק כי הנטל להוכיח את קרות התאונה ונסיבותיה כמו גם את שיעור הנזק מוטל על כתפי התובע בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. רק אם יעלה בידו להניח תשתית עובדתית לביסוס טענותיו, תקום חובת המבטחת להביא ראיות לסתור.

4. כתב התביעה הוגש בסמוך לפני תום תקופת ההתיישנות, עובדה המשפיעה על יכולת העדים לזכור את פרטי התאונה. עם זאת קיים תיעוד בכתב שיש בכוחו לתמוך בגרסאות העדים. לא זו אף זו, בזמן אמת נחקרה התאונה על ידי חוקרים מטעם המבטחת. לפיכך חרף הזמן שחלף, ניתן לקבוע ממצאים ועובדות על סמך מכלול חומר הראיות.

נסיבות התאונה
5. על נסיבות קרות התאונה נשמעה גרסת התביעה בלבד. הגרסה שתובא להלן היא אפוא גרסתו של התובע.

6. התובע נגר במקצועו. במועד הרלוונטי לתובענה עבד בחברת משטחי עץ השומרון בע"מ, שאחיו חליל קעדאן ז"ל (להלן: המפעל וחליל בהתאמה) שהלך לבית עולמו לפני כשנתיים, היה בעל מניות בה ומנהלה.

7. ביום התאונה בשעה 14.30 בערך התכוון התובע לנסוע בטנדר, שהוא רכב המעביד, מהמפעל למקום אחר. התובע ניגש אפוא לטנדר וניסה להתניעו ללא הצלחה. לפיכך קרא לאחיו מחמוד, שעבד אף הוא במפעל והתכוון לנסוע במכוניתו הפרטית מסוג פיג'ו 405, וביקש כי יסייע לו להתניע את הטנדר.

8. אחיו העמיד את מכוניתו בסמוך לטנדר, התובע חיבר כבלים למצבר של המכונית (הרכב המניע) ולמצבר של הטנדר (הרכב המונע) חזר לתא הנהג של הטנדר והתניעו. לאחר שהמנוע החל לפעול ירד מהטנדר כשהמנוע פועל וניגש לשחרר את הכבלים כדי להתחיל בנסיעה.

9. לדבריו החזיק ביד אחת את הכבל החיובי וביד שנייה את הכבל השלילי. לפתע נפל אחד הכבלים לתוך המנוע או נתפס במאוורר המותקן בסמוך למצבר, ידו השמאלית נמשכה למאוורר ואצבעותיו נתפסו בין להביו.

אירוע זה ייקרא להלן: התאונה.

10. להוכחת גרסתו העידו התובע ואחיו מחמוד. לטענת המבטחת נתגלו סתירות בין עדויות האחים, שיש בהן כדי לקעקע את הגרסה ולהביא למסקנה כי התאונה אירעה בנסיבות שונות בתכלית מאלה שתוארו על ידם.

11. הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע, ולפיה אירעה התאונה בעת שניסה לשחרר את הכבלים שבעזרתם התניע את הטנדר. התובע היה עקבי בטענתו כי התאונה אירעה בנסיבות שתיאר, ובפרטים העיקריים נתמכת גרסתו בעדות אחיו מחמוד.

12. כבר בהזדמנות הראשונה מסר התובע גרסה, ולפיה נפגע 'מחגורת מאוורר'. כך עולה מהתעודה הרפואית שערכה ד"ר אלבינה גלמן מהמרכז רפואי ואאם בע"מ בכפר בקה-אל-גרביה, לשם הובהל ממקום התאונה על ידי אחיו חליל.

טענת המבטחת, ולפיה אמיתות תעודה זו מוטלת בספק שכן 'הופיעה' רק לאחרונה, אין לה על מה שתסמוך. מדובר בתעודה רפואית שניתנה על ידי מוסד רפואי מוכר - מכל מקום אין ראיה להיפוכו של דבר - ונרשמה על ידי רופאה המוסמכת להעניק טיפול רפואי בישראל. התעודה הרפואית צורפה לתצהיר עדות ראשית של התובע ולא זו בלבד שהמסמך הוגש ללא התנגדות ומבלי שעורכת המסמך נתבקשה להתייצב למתן עדות כדי להגישו, אלא שהמבטחת, אשר קיבלה כתב ויתור על סודיות רפואית חתום על ידי התובע, בנקל יכולה היתה לבדוק את אמיתותה. בנסיבות אלה לא תישעמה טענה סתמית, ולפיה להגעתו לבית החולים לא קדמה הפניה מהרופאה ממרפאת הכפר.

13. אמנם נכון, בחדר המיון סווג האירוע 'חבלה, נפילה, חתך' ברם לא זו בלבד שסיווגו כתאונת דרכים אינו נקי מספקות – וראה טיעוניה של המבטחת במקרה דנן – כך שאין ליתן לרישום חשיבות מיוחדת, אלא שבסיכום האשפוז נרשם כי התובע נפגע '..לאחר שנחתך ביד שמאל מויטילאטור של אוטו'.

14. אין חולק כי בעדותו ציין התובע כי מלבד אחיו מחמוד לא היו עדים לתאונה. אחיו לעומת זאת העיד, כי לשמע צעקותיו של התובע התאספו במקום האירוע עובדי המפעל ושכנים רבים. מדובר בסתירה לכאורה בלבד בין הגרסאות, שהרי בעדותו דיבר התובע על רגע התאונה, ואילו אחיו התייחס לרגע שלאחר התרחשותה. לא זו אף זו, סביר להניח כי בהלם הפגיעה לא נתן התובע את דעתו למתרחש סביבו ולא הבחין באנשים שהתאספו בקרבתו.

15. בא כוח המבטחת גם סבור כי התובע לא הציג גרסה אחידה בנוגע לדרך שבה נתפסה ידו במאוורר הטנדר, ומכאן הסיק שאין אמת בגרסתו בדבר מעורבות רכב מנועי בתאונה. אין לקבל עמדה זו.

התובע היה עקבי בגרסתו, ולפיה התאונה אירעה בזמן שעסק בשחרור הכבלים מהמצבר ותפיסת ידו בלהבי מאוורר הטנדר. גרסתו זו נתמכת בעדות אחיו מחמוד. אמנם נכון, התובע התקשה להצביע מה על הגורם הפיסי המדויק לתפיסת ידו ברם קושי זה אינו מעיד על אי-אמירת אמת. מטבע הדברים תאונה מתרחשת ברגע של חוסר תשומת לב. אך טבעי אפוא כי המעורב בתאונה יתקשה למסור פרטים על אודות התהליך המדויק שהביאו להתרחשותה.

16. אני קובעת אפוא כי התאונה אירעה בעת שהתובע ניסה לשחרר כבל מאחיזתו במצבר וכי בעת ביצוע פעולה זו, שביצע בזמן שמנוע הטנדר היה מונע, נתפסה ידו בלהבי המאוורר וכתוצאה, נגרם לו נזק גוף.

האם עסקינן בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים
17. אין די בקביעה העובדתית האמורה כדי לסיים את המחלוקת. נותר להכריע בשאלה אם המקרה דנן בגדר 'תאונת דרכים' במובן המונח בחוק הפיצויים. המבטחת סבורה כי התאונה נגרמה במהלך טיפול-בית, שאינו בגדר 'שימוש ברכב מנועי'. לעומתה, סבור התובע כי מדובר במאורע שבו נגרם לו נזק גוף בזמן נסיעתו בטנדר, ולכן בתאונת דרכים עסקינן. לחלופין, מדובר לדעתו במאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הטנדר.

ההכרעה בסוגיה אינה פשוטה ויש לה פנים לכאן ולכאן.
שימוש ברכב למטרות תחבורה – נסיעה ברכב
18. לאחר תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים משנת תשנ"א-1990 מגדיר סעיף 1 את המונחים 'תאונת דרכים' ו'שימוש ברכב מנועי', כדלקמן:
' "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;'

19. השאלה הטעונה הכרעה היא אפוא אם המקרה שבו עסקינן נכנס לגדרה של ההגדרה הבסיסית של 'תאונת דרכים' בין משום שיש לראות בפעולת התובע 'נסיעה' ברכב מנועי ובין משום שנפגע כאשר עסק בטיפול-דרך או בתיקון-דרך של רכב מנועי, ובלבד שהשימוש היה למטרות תחבורה.

20. ההכרעה בשאלה בנוגע למטרה התחבורתית של השימוש אינה מעמידה קושי – הטנדר רכב מנועי חד-תכליתי והתובע התכוון לנסוע בו ממקום עבודתו במפעל ליעד אחר, המרוחק ממנו. מדובר אפוא ביעוד תחבורתי של השימוש.

21. אין חולק כי המחוקק הראשי ראה להגדיר את המונחים 'תאונת דרכים' ו-'שימוש ברכב מנועי' על ידי רשימה קזואיסטית סגורה. רשימה זו '...אינה בעלת רמת הפשטה אחידה. נראה לנו כי הדיבור "נסיעה ברכב" הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדיי, באופן שניתן לכלול בחובו מצבים רבים שעל-פי המבחן התעבורתי יש לראותם כשימוש ברכב, בלי שהם יופיעו בפירוט הקזואיסטי של ההגדרה.' (ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 475, 480 [1996] מפי כבוד הנשיא (כתוארו אז) ברק).

השאלה הקשה היא אם פעולת התנעת רכב מנועי שלא בדרך הרגילה, אלא באמצעות כלי-עזר חיצוני (חיבור כבלים בין הרכב המונע לבין הרכב המניע) היא בגדר 'שימוש ברכב מנועי'.
הגעתי למסקנה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

22. כאמור, התובע נכנס לטנדר, ולאחר שניסה להתניעו ללא הצלחה הזעיק את אחיו, אשר העמיד את מכוניתו בסמוך לטנדר. התובע חיבר את הכבלים למצברים של שני כלי הרכב, שב לתא הנהג, התניע את הטנדר והותיר את המנוע פועל, ירד ממנו וניגש לשחרר את הכבלים כדי להמשיך מיד בנסיעה. לא זו בלבד שכל הפעולות הללו נועדו להתניע את הטנדר, אלא שהן קשורות בטבורן '...לשימוש בו [בטנדר] ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז הפגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש" (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב ואח' פ"ד מה(2), 338, 343 [28.2.91] מפי הנשיא שמגר והפסיקה המוזכרת שם [להלן: פרשת עיסא]. כן ראה י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מהדורה שלישית, עמוד 282).

אמנם נכון, פסק הדין בפרשת עיסא ניתן לפני תיקון מספר 8 והדברים נאמרו בקשר לטיפול-דרך, ברם יש בהם כדי ללמד על הדרך שבה ניתן ליצוק תוכן להגדרה הקזואיסטית שבחוק הפיצויים.

23. בהתאם להלכה הפסוקה, התנעת רכב היא בגדר 'נסיעה ברכב'. ראה בעניין זה בע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב2) 844 [1988] (שניתן לפני תיקון מספר 8) וברע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) [2009] (להלן: פרשת נביל). פסק הדין בפרשת נביל ניתן לאחר תיקון מספר 8 ובו אימץ בית המשפט את הפרשנות של המונח 'נסיעה' ככולל גם את פעולת התנעת הרכב.

24. במקרה דנן מדובר אפוא במאורע אשר אירע בזמן התנעת רכב מנועי, פעולה אשר מהווה שלב משלבי הנסיעה בו, ומכאן, מאורע אשר אירע בעת שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. די בכך כדי לקבוע כי התאונה דנן מצויה בגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים.

טיפול-דרך
25. בפרשת נביל קבע בית משפט (מפי המשנה לנשיאה [כתוארו דאז] ריבלין שלושה מבחנים שעל פיהם ייקבע אם עסקינן בטיפול-דרך או בתיקון-דרך, פעולות אשר בגדר 'שימוש ברכב מנועי' לפי הגדרת סעיף 1 לחוק הפיצויים. האחד, הצורך בטיפול התעורר במהלך הנסיעה, ולא בחצרי הבית או המפעל; השני, הצורך בטיפול נובע מאירוע פתאומי ופעולת הנהג דרושה כדי להמשיך בנסיעה; השלישי, מדובר בתקלה שאינה מורכבת ואינה מצריכה התערבות של איש מקצוע.

ראה שם, בעמוד 11.

26. מדובר במבחנים מצטברים, כך שדי אם אחד מהם אינו מתקיים כדי להביא למסקנה כי אין מדובר בטיפול-דרך או בתיקון-דרך.

27. אין חולק כי במקרה דנן בוצע הטיפול בתוך חצריו של המפעל בו עבד התובע. מדובר אפוא בטיפול-בית, אשר הוחרג מהגדרת 'שימוש'. המבחן הראשון לא התקיים, ולפיכך יש לקבוע כי לפי חלופה זו אין מדובר בשימוש ברכב מנועי.

החזקה החלוטה 'עקב ניצול הכוח המכני של הרכב'
28. מעבר לדרוש ייאמר כי החזקה החלוטה האמורה אינה חלה. בדומה למקרה הנדון בפרשת דראושה, גם במקרה דנן נפגע התובע במהלך ביצוע פעולה ידנית, ללא קשר לכוח המכני של הרכב. אמנם נכון, בעת התאונה פעל מנוע הטנדר וכתוצאה, הסתובבו להבי המאוורר. לולא כן יתכן כי התאונה לא היתה מתרחשת כלל, שהרי פעולת המאוורר היא זו אשר הפכה את להביו למסוכנים. עם זאת התאונה אירעה בשל הסתבכות ידו של התובע בכבל והחלקתה או משיכתה לכיוון המאוורר או בשל חוסר שליטה ביד או מחמת כל סיבה אחרת שאינה קשורה לניצול הכוח המכני של הרכב.

29. לא זו אף זו, 'החזקה החלוטה בדבר "ניצול הכוח המיכני של הרכב" רואה כ"תאונת דרכים" פעולות ברכב שאינן לייעוד תעבורתי, ובלבד שהן באות להגשמת הייעוד (הלא תעבורתי) הטבעי והרגיל של הרכב.' (בפרשת דראושה, בעמוד 482) מצב אשר לא התקיים במקרה דנן.

30. הטענה נדחית אפוא בזאת.

סיכום נושא החבות
31. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי התובע נפגע במאורע שבו נגרם לו נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה – בזמן התנעת הרכב, שהיא שלב משלבי הנסיעה בו. המקרה נכנס אפוא להגדרה הבסיסית של תאונת דרכים.

הנזק
32. התובע יליד 5.9.67 , נגר במקצועו. בזמן אירוע התאונה עבד בחברה שאחיו חליל ז"ל היה בעל המניות בה ומנהלה. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע חתך ביד שמאל (שאינה היד השלטת) ופגיעה בגידים המיישרים של אצבעות III ו-IV.

33. ממקום התאונה הובהל התובע למרכז הרפואי ואאם בע"מ בכפרו. הרופאה המטפלת מצאה שברים ודפורמציה באצבעות III –IV ביד שמאל וחתכים עמוקים וחבלה בגידים והפנתה אותו לחדר המיון. התובע פנה לחדר המיון של בית חולים הלל יפה בחדרה, שם התקבל והועבר מיד למחלקה האורטופדית לצורך ניתוח תפירת הגידים המיישרים.
התובע אושפז במחלקה האורתופדית למשך שבעה ימים (מיום 3.6.02 עד ליום 9.6.02) ושוחרר בהמלצת 'יד במתלה, משככי כאבים לפי הצורך וחופשת מחלה עד למועד הביקורת'. התובע זומן לביקורת במרפאת ידיים ליום 26.6.02.

34. התאונה אירעה במסגרת העבודה, המוסד לביטוח לאומי הכיר בה כתאונה בעבודה ואישר לתובע תקופת אי-כושר מלא בת שלושה חודשים (מיום 3.6.02 עד ליום 31.8.02).

הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובע נכויות זמנייות בשיעור 30% מיום 1.9.02 ועד ליום 30.11.02 ונכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.12.02 ועד ליום 28.2.03. מיום 1.3.03 נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 8% בגין קשיון לא נוח של אצבע IV לפי סעיף 43(4)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956.

35. מדובר בנכות שנקבעה על-פי דין המחייבת בהליך לפי חוק הפיצויים.

36. לתובע עבר רפואי עשיר, הכולל מעורבות במספר בלתי מבוטל של תאונות. כן סובל התובע ממחלות שלא על רקע העבודה.

בין היתר, לתובע נכות צמיתה בשיעור 19% כתוצאה מתאונת עבודה אשר אירעה בשנת 1990 ובה נפגע ביד שמאל. בעטיה של תאונה זו סובל מרגישות ומחולשה ניכרות בתנועות אצבעות כף יד שמאל. כמו-כן, התובע סובל מלחץ דם גבוה בלתי מאוזן, משומנים בדם, מסוכרת (מאוזנת), ממחלת ריאות, ממיגרנה ומהגבלות תנועה בעמוד שדרה מתני. כל אלה אינם קשורים לתאונה הנדונה ומגבילים את כושר עבודתו. ביום 22.10.09 אף הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בו כנכה במסגרת נכות כללית.

37. ערב התאונה השתכר התובע סך של 5,900 ₪. סכום זה משוערך להיום (ריבית והפרשי הצמדה) מסתכם בסך כ-10,000 ₪.

לאחר התאונה לא שב התובע לעבודתו במפעל ובמהלך השנים עבד מידי פעם בעבודות מזדמנות. רק בשנת 2006 השתלב שוב במעגל העבודה כנגר. לדבריו השתכר אז סך של 1,500 ₪ בלבד. בשנת 2010 נפגע התובע שוב בתאונת עבודה, ובעקבותיה חדל לעסוק בנגרות. מאז עובד לדבריו בעבודות מזדמנות, אשר אינן דורשות מאמץ גופני ושימוש בידיים.

38. התובע סבור כי נכותו התפקודית גבוהה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה לו. לפיכך יש לפצותו בגין אבדן השתכרות מלא בעבר למשך השנה שבה לא חזר לכל עבודה שהיא, ובהמשך, מתום השנה הראשונה ועד היום יש לפצותו על בסיס נכות צמיתה בשיעור 20%. בנוגע לאבדן כושר השתכרות לעתיד יש לפצותו על בסיס נכות צמיתה בשיעור 15%.
אבדן השתכרות או אבדן כושר השתכרות
39. כאמור, התובע היה באי-כושר מלא במשך שלושה חודשים ולאחר מכן נקבעו לו נכויות זמניות עד ליום 28.2.03. תקופת הריפוי נמשכה אפוא תשעה חודשים. הגם שיתכן כי בתקופת הנכויות הזמניות היה בכוחו של התובע להשתלב בעבודה שאינה דורשת שימוש בידיים, מן הראוי לפסוק לו פיצוי על בסיס אבדן השתכרות מלא.

התובע היה עובד כפיים אשר עבד כל חייו כנגר. לפיכך סביר להניח כי בטרם התייצב מצבו הרפואי התקשה התובע להשתלב בעבודה אחרת, לא כל שכן עבודה הדורשת מיומנויות שונות מאלה שהורגל להן.

40. מיום 1.3.03, שבו נקבעה לתובע נכות צמיתה יש להעריך את הפסדיו על בסיס נכותו הרפואית ושכרו לפני התאונה בהערכה גלובלית. בשים לב לתחלואיו הרבים אשר גם לדעתו השפיעו על כושר השתכרותו (שהרי בשנת 2009 הגיש התובע תביעה להכיר בו כנכה במסגרת נכות כללית) יש להניח כי השפעת התאונה פחותה מזו שהיתה בעבר.

41. בשים לב לעובדה שהנכויות אשר קשורות לתחלואיו ללא קשר לתאונות נקבעו חלקן משנת 2008 וחלקן משנת 2009 הרי שבגין התקופה המתחילה ביום 1.3.03 (שבו נקבעה לו נכות צמיתה עקב התאונה הנדונה) ועד ליום 31.12.08 (69 חודשים) יינתן משקל רב יותר להשפעת התאונה על כושר השתכרותו. מיום 1.1.09 ואילך יהא משקל התאונה נמוך יותר.

42. על יסוד האמור לעיל אני מעריכה את הפסדי השכר של התובע בעבר ולעתיד כדלקמן:
מיום התאונה ועד ליום 28.2.03 (9 חודשים) - 90,000 ₪
מיום 1.3.03 ועד היום (69 חודשים) - 40,000 ₪
אבדן השתכרות לעתיד (21 שנים)
כולל אבדן זכויות סוציאליות - 100,000 ₪
סה"כ - 230,000 ₪

נזק בלתי ממוני
43. התובע זכאי לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 22,263 ₪ על בסיס נכותו הצמיתה (8%) ושבעה ימי אשפוז בניכוי אחוזי גיל ובתוספת ריבית מיום התאונה.

עזרת הזולת
44. התובע זכאי לפיצוי בגין העזרה שהושיטו לו בני משפחתו בסמוך לאחר התאונה. ניתן להניח כי עזרה זו חרגה במקצת מזו המושטת ברגיל לבן משפחה חולה.

אני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 2,000 ₪.

הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות
45. יש מקום לפסוק פיצוי מסוים בגין הוצאות נסיעה ורפואיות, שכן חרף היות התאונה תאונת עבודה ניתן להניח כי התובע הוציא הוצאות מעבר לסל התרופות או למימון המוסד לביטוח לאומי לצורך הגעה לטיפולים הרפואיים או רכישת תרופות.

אני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 1,000 ₪.

ניכויים
46. לתובע קיבל תגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי בסך 44,024 ₪ (קרן). סכום זה משוערך ליום מתן פסק הדין (הפרשי הצמדה וריבית) מסתכם בסך 73,462 ₪.

סכום זה יש לנכות מסכום הפיצויים לו זכאי התובע.

סוף דבר


31347. על יסוד האמור לעיל זכאי התובע לפיצוי בסך 181,800 ₪ (255,263 – 73,462 = 181,801 ₪).

הנתבעת תשלם אפוא לתובע סך של 181,800 ₪ כפיצוי בעד כל נזקיו הנובעים מהתאונה הנדונה.

כן תשלם הנתבעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין, ואת אגרת התביעה.





הסכומים הללו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום וכלה ביום התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שימוש ברכב - תאונות דרכים

  2. שימוש ברכב השלמת הכנסה

  3. הבטחת הכנסה שימוש ברכב

  4. שימוש ברכב הבטחת הכנסה

  5. אחריות מתיר השימוש ברכב

  6. שימוש ברכב ללא רשות הבעלים

  7. שימוש ברכב ללא רישום בעלות

  8. שימוש ברכב גמלת הבטחת הכנסה

  9. מעצר על שימוש ברכב ללא רשות

  10. שימוש ברכב מנועי - הגדרת תאונת דרכים

  11. פגיעה בעת שימוש בטנדר מיצובישי

  12. ביטול הודעת איסור על שימוש ברכב

  13. שימוש ברכב של הגרוש - הבטחת הכנסה

  14. צורך רפואי לשימוש ברכב – הבטחת הכנסה

  15. בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב

  16. שימוש ברכב לצורך הסעת נכה - הבטחת הכנסה

  17. שימוש ברכב חברה ללא רשות לביצוע עבודה פרטית

  18. תאונה תוך כדי שימוש ברכב המעביד הוכרה על ידי ביטוח לאומי

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון