ביום 31.01.05 נחתם הסכם קונסיגנציה בין צ'ינה סטון לבין הנתבע, לפיו צ'ינה סטון סיפקה לנתבע בקונסיגנציה מוצרי שיש ואבן למיניהם (להלן: "הסכם הקונסיגנציה"), כאשר, כך נטען, הפעילות מול הנתבע החלה כחודשיים שלושה לפני חתימת הסכם קונסיגנציה, וההסכם נתן ביטוי בכתב לעקרונות הפעילות עובר לחתימתו. ב"כ התובעת טען שצ'ינה סטון ספקה לנתבע את המוצרים בשני אופנים, האחד יבוא ישיר של מוצרים מסין לחיפה, כאשר גיגי היה שולח לנתבע אישור מעבר (GATEPASS) ורשימת תכולה PACKING LIST)), והיה שולח משאית עם נהג מטעמו לנמל ומושך ישירות את המכולה ופורק אותה אצלו בעסק (מסמכי היבוא וההובלה במשאית הוגשו וסומנו ת/1); האופן השני - צ'ינה סטון ספקה לנתבע מוצרים נוספים, אשר הוחזקו במחסני התובעת ברחובות ואשדוד/שדה עוזיה, והנתבע היה שולח משאית ומושך את המוצרים, ובמעמד זה הנהג מטעמו היה מקבל תעודת משלוח מהתובעת. ב"כ התובעת טען, שבאופן דומה התנהלה מערכת היחסים העסקית בין התובעת והנתבעת, לאחר שהתובעת רכשה את הפעילות והזכויות של צ'ינה סטון - רכישה המתועדת בהסכם מיום 15.05.05 בין התובעת לבין צ'ינה סטון, לפיו, התובעת רכשה מצ'ינה סטון את פעילותה העסקית ואת המלאי, ובכלל זה את כל זכויותיה עפ"י הסכמים, לרבות כלפי הנתבע עפ"י הסכם הקונסיגנציה, ונכנסה בנעלי צ'ינה סטון (העתק הסכם הרכישה צורף כנספח ד לתצהיר גיגי). התובעת המשיכה וסיפקה לנתבע מוצרים שונים בהתאם להסכם הקונסיגנציה עד לשלהי שנת 2007, עת הודיעה התובעת לנתבע על סיום ההתקשרות עמו בשל התחמקות והימנעות מלקיים פגישות לצרכי התחשבנות, וכן בשל אי תשלום תמורה בגין מוצרים שסופקו ונמכרו על ידם. עוד נטען, שבמהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2007, הנתבע החזיר לתובעת מקצת המוצרים שסופקו לו ולא נמכרו על ידו. בעקבות כך ערכה התובעת בדיקה והתברר כי הנתבע לא החזיר את כל המוצרים שסופקו לו במשך השנים. מוצרים שלא הוחזרו כמוהם כמוצרים שנמכרו. בהתאם לכתב התביעה, בגין המוצרים שסופקו לנתבע עפ"י הסכם הקונסיגנציה עד לשנת 2007 כולל, ואשר נמכרו על ידו לצדי ג' למיניהם, הנתבע נותר חייב לתובעת סך של 52,266 ₪ (קרן) נכון ליום 31.12.07 (כמפורט בכרטיסיית הנה"ח של התובעת - נספח ח' לתצהיר גיגי). ובנוסף - בגין המוצרים שסופקו לנתבע עפ"י הסכם הקונסיגנציה עד לשנת 2007 כולל, ואשר לא נמכרו ולא הוחזרו על ידו לתובעת, בגינם הוא חויב בשנת 2008, הנתבע נותר חייב לתובעת סך של 56,558 ₪ (קרן) נכון ליום 11.08.08, כמפורט בכרטיסיית הנה"ח של התובעת נספח ט' לתצהיר גיגי. מכאן, שסכום החוב הכולל של הנתבע כלפי התובעת עומד ע"ס של 108,854 ₪ (קרן) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה בסך של 11,241 ₪, מגיע לסך 120,065 ₪ נכון למועד הגשת כתב התביעה נשוא תיק זה. הנתבע טען שההסכם שבין התובעת וצ'ינה סטון אינו חל עליו, וכי הקשר שלו היה עם גיגי, שהיה מנהל בצ'ינה סטון, והוא לא ייחס חשיבות לעובדה שהתובעת ממשיכה לספק לו סחורה. הנתבע טען שאינו חב דבר לתובעת ולצ'ינה סטון, והוא כפר בנכונות כרטסות הנהלת החשבונות, וטען שאינן משקפות את מערכת היחסים שבין הנתבע לתובעת. הנתבע טען עוד, כי צ'ינה סטון לא ספקה לו מוצרים ביבוא ישיר מנמל חיפה לעסק שלו והוא לא משך ישירות מכולה עם מוצרים שצ'ינה סטון ייבאה לארץ. הוא הזמין ממשאות המפרץ את הובלת המכולה מנמל חיפה אליו, ולא חתם על קבלת המכולה, והוא לא חתם על תעודות המשלוח, נספחים ג' לתצהיר גיגי, ולא קיבל את הסחורה המצוינת בהן. עוד נטען, שהנתבע החזיר סחורה כמפורט בדף חשבון שנשלח בפקס לתובעת ביום 18.11.07 ואשר שוויה תומחר על ידו בסכום של 35,000 ₪ כולל מע"מ. סכום זה לא מופיע בכרטסת הנה"ח של 2007 ויש לקזז סכום זה מכל חוב שלו (נספחים ב ו-ג לתצהיר הנתבע). נטען גם, שהנתבע שילם כספים בסך כולל של 18,390 ₪ לגיגי וליוסי מנדיוק, אשר לא הופחתו מהחוב לצ'ינה סטון ו/או לתובעת (נספחים ז לתצהיר הנתבע), וכי הוא החזיר "חלק" מהסחורה שסופקה לו ע"י התובעת, בשווי של 24,561 ₪ , אך התובעת לא רשמה זאת בכרטיסיות ולא הפחיתה מחובו (נספחים ח לתצהיר הנתבע). דיון והכרעה הסכם הקונסיגנציה התובעת רכשה מצ'ינה סטון את פעילותה העסקית ואת המלאי, ובכלל זה את כל זכויותיה עפ"י הסכמים, לרבות כלפי הנתבע עפ"י הסכם הקונסיגנציה, ונכנסה בנעלי צ'ינה סטון. התובעת אינה זקוקה לקבלת הסכמת הנתבע לכך לא עפ"י הסכם הרכישה ולא עפ"י הסכם הקונסיגנציה. אני דוחה את טענת הנתבע, לפיהן לא ידע אודות כניסת התובעת בנעלי צ'ינה סטון, מיום הסכם הרכישה, זאת מאחר וכל תעודות המשלוח, החשבוניות והקבלות הוצאו ע"ש התובעת, וכך גם בנוגע לתעודות המשלוח בגין החזרת מוצרים ע"י הנתבע, שמוענו לתובעת ולא לצ'ינה סטון (תעודת משלוח 1146 ו-1159). אני דוחה גם את טענת הנתבע, לפיה הוא ניהל את עסקיו, כביכול, אל מול גיגי, שהרי גיגי אינו עומד בפני עצמו, ובחירת הנתבע לנהל את ענייניו מול גיגי אינה מאיינת את קיומה של התובעת. הנתבע התנהל אל מול התובעת כשנתיים, בהתאם לתנאי הסכם הקונסיגנציה, קבל סחורה בקונסיגנציה, ושילם בעבור חלקה, וכן קבל חשבוניות והזדכה עליהן במע"מ. מסקנתי היא, שהסכם הקונסיגנציה חל על מערכת היחסים שבין התובעת לנתבע. יבוא המוצרים מסין ו"משיכת" המכולות מהנמל ישירות ע"י משאית מטעם הנתבע הנתבע הכחיש בתצהירו ובעדותו בפניי, שהתובעת סיפקה לו מוצרים ביבוא ישיר מהנמל, וטען שלא משך סחורה ישירות מהנמל. בחקירתו בפניי נשאל בנוגע לשטר מטען להובלה בשכר במשאיות מס' 12060 נושא חותמת 16.1.05 , שהוגש כחלק מת/1, והוא הכחיש כי מדובר בחתימתו. הנתבע נשאל גם בנוגע ל"שם המזמין" המופיע על השטר כ"פיפלוס", והוא טען שגיגי הזמין. הנתבע הכחיש גם כי פנה לחברת הובלות המפרץ, וטען שפרקו את המכולה בהדרים עבור צ'ינה סטון ולא אצלו, ולאחר מכן טען שייתכן שהגיעה אליו מכולה ריקה או מלאה חלקית. (פרוטוקול מיום 4.1.12 עמ' 26 שורה 31 עד עמ' 27 שורה 14). עדותו של הנתבע אינה מתיישבת עם הנתונים המופיעים בת/1, ואינה מתיישבת עם עדותו של נהג המשאית, מנסור יחיאל, ועם כרטסת הנה"ח וחשבונית של חב' משאות המפרץ, שהוגשו וסומנו ת/2. הנהג בעדותו שהוא ערך את שטר המטען החתום על ידו, והוביל את המכולה שמספרה מופיע על שטר המטעןFSCU3759371 ,(להלן- "המכולה") כשהיא סגורה וחתומה עם סגר, הגיע לפיפלוס, פרק שם את הסחורה, והחזיר את המכולה הריקה להדרים. לדבריו, הוא הבין מהמשרד שפיפלוס שילם עבור ההובלה הזאת סך של 500 ₪ כמפורט בחשבונית ובכרטסת הנה"ח ת/2 . לגבי חתימת "המקבל" המופיעה על גבי השטר הוא הבהיר שהוא בד"כ מקפיד לבקש חתימה מהאדם שקיבל ממנו את הסחורה, וכשנשאל לגבי טענת הנתבע לפיה המכולה הגיעה אליו ריקה - השיב, שאם היתה מגיעה ריקה, הוא לא היה חותם על התעודה או שהיה מציין בה שהמכולה ריקה (פרוטוקול מיום 22.2.13 מעמ' 32 שורה 16 עד עמ' 33 שורה 5). הנהג עשה עליי רושם אמין, ואני מקבל את דבריו ואת גרסתו, שהם מתקבלים מאוד על הדעת, ומעדיפם על דברי הנתבע, שאינם עולים בקנה אחד עם ההיגיון הסביר. הנהג העיד בפניי, שהוא הוציא מכולה חתומה מהנמל, והאדם המקבל את הסחורה פותח את הסגר, ואם הוא רואה בעיה בסחורה הוא יכול לעצור ולציין שיש חוסר. הנהג הוסיף וטען, שלאחר חתימת המקבל לפיה הוא קיבל את הסחורה, שולחים לו העתק של שטר המטען עם הניירת הנלווית, ועל סמך זה הוא משלם (עמ' 33 שורות 28-30 ועמ' 34 שורות 3-5). המסמכים ת/1, ת/2 ו- נ/1, המהווה חלק מת/2, מראים כי התובעת ייבאה מסין את הסחורה במכולה, כמפורט במסמכי היבוא של עמילי המכס ובחשבונית של הספק הסיני, וכי המכולה הובלה ע"י משאות המפרץ לנתבע, שקיבל את הסחורה וחתם על השטר. הנתבע העיד באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המסמכים, ודבריו אינם סבירים ונוגדים את ההיגיון הבריא, כפי שפירטתי לעיל, ואני מעדיף, כאמור, את גרסת הנהג, הנתמכת במסמכים, על גרסת הנתבע, שהינה כללית וסתמית. אני דוחה גם את טענת הנתבע לפיה החתימה אינה שלו, שעה שהוא עצמו אומר שייתכן וקיבל מכולה ריקה או רק חלק מהסחורה - אם קיבל מכולה ריקה, או רק חלק מהסחורה, אז מדוע שילם על הסחורה, ומדוע החזיר את חלקה?! במסמכי היבוא - רשימות התכולה נספח "ג" לתצהיר גיגי מופיע ברשימה הראשונה מיום 2.12.04 פריט מס' 13, מידות 25/15*65*70, 4 יחידות. ברשימה השנייה מיום 23.09.05 מופיע אותו פריט כמס' 16, 5 יחידות ומס' 17, 5 יחידות. סה"כ סופקו לנתבע 14 יחידות מאותו פריט. הנתבע טען שלא קבל אותן, ובד בבד טען כי החזיר 4 יחידות כמפורט ברשימה נספח "ב" לתצהירו - סה"כ נותרו 10 יחידות, 5 מהן נמכרו ע"י הנתבע, על כן הוא חויב בתשלום בחשבונית 281 בגין יחידה אחת, בחשבונית 283 חויב בגין 3 יחידות ובחשבונית 302 חויב בגין יחידה נוספת, סה"כ 5 יחידות. בגין 5 היחידות שנותרו ולא הוחזרו על ידו לתובעת, הוא חויב בחשבונית 795 מיום 30.11.07 נספח "ו" לתצהיר גיגי. מכל המפורט לעיל אני מסיק, שהנתבע משך סחורה מיבוא, ואני דוחה את טענתו שלא עשה כן ולא קיבל סחורה, וקובע כי ההתחשבנות שערכה התובעת עם הנתבע מאמתת את נכונות הנטען בתביעה בעניין זה. הטענה לפיה הנתבע לא קבל את הסחורה המופיעה בתעודות המשלוח הנתבע טען בחקירתו הנגדית, כי יש לו הנהלת חשבונות מסודרת, וכי הוא יודע לזהות סחורה שכן סופקה לו לפי תעודות המשלוח והחשבוניות שהוצאו לו אח"כ. כשנשאל איפה תעודות המשלוח שכן סופקו לו, השיב תחילה שהן אצל עורך דינו, אח"כ טען שהן בתיקים מלפני 4-5 שנים וכי יחפש אותן (פרוטוקול מיום 4.1.12, עמ' 23 שורות 1-17), ולבסוף טען שהן נמצאות "באיזה מקום או שהלכו. לא יודע" (עמ' 23 שורה 22). כשנשאל איך יכול לקשר בין סחורה שסופקה לו למשל בינואר 2005 לבין סחורה שמכר או החזיר, תחילה השיב כי משנת 2005 לא החזיר דבר, ואח"כ השיב שזה לפי דפי החשבון שגיגי ערך (עמ' 23 שורות 26-27). דרך תשובותיו של הנתבע הייתה חמקמקה, והוא משיב באופן סתמי וכללי, ככל הנראה מתוך תקווה שחלק מדבריו יתקבל. אינני מקבל את דבריו ואת גרסתו של הנתבע, כפי שיפורט עוד בהמשך. כאשר נשאל הנתבע אודות המפורט בסעיף 12 לתצהירו, בנוגע לתעודות המשלוח המצויינות שם, והוא השיב שלא קבל את הסחורה המפורטת בתעודות המשלוח מאחר והוא או יריב לא חתומים עליהן (עמ' 24 שורות 3-6), והוסיף: תעודת משלוח 127 : טען בסעיף 12 לתצהירו, שלא קיבל, וכאשר נשאל בחקירתו הנגדית כיצד החזיר פריט 1 של מוצר מסוג "רבני לבן + ספר" במסגרת ת. משלוח 306, השיב תחילה שאינו זוכר שקיבל את הרבני, אח"כ טען שיכול להיות שכן, ואח"כ טען שאינו זוכר משנת 2005 ואינו יודע וכי התובעת כתבה את זה (מעמ' 28 שורה 22 עד עמ' 29 שורה 2) - תשובות חמקמקות וסותרות, שאין בידי לקבלן. תעודת משלוח 155 : טען בתצהירו שלא קיבלה, וכי הוא פנה לנהג "יאיר פרקש" וזה אמר לו שזו לא חתימתו ולא ביצע את ההובלה וכי הוא לא רוצה לתת תצהיר, אך אם יוזמן יגיע (סעיף 12 לתצהירו). הנתבע אישר שלא הזמין אותו למשפט אלא רק דבר איתו - כלל ידוע הוא, שהימנעות מהזמנת עד חיוני מקימה חזקה לפיה עדותו היתה פועלת לרעתו של הנתבע ולכן לא הזמינו. בנוסף לנ"ל, בתעודת משלוח זו מצוין שסופקו לנתבע 49 פריטים של המוצר. בחשבונית 665 מיום 24.5.07 מופיע כי חויב בגין 21 פריטים שנמכרו, וכשנשאל מדוע שילם על סחורה שלא קיבל, השיב שהוא שילם ורק לאחר הגשת התביעה בירר ומצא ששילם עבור סחורה שלא קיבל (פרוטוקול מיום 4.1.12 מעמ' 27 שורה 24 עד עמ' 28 שורה 16). כך טען גם לגבי חשבונית 374 מיום 31.06.06 בה חויב בגין 5 פריטים של המוצר (עמ' 28 שורות 17-20). טענותיו של הנתבע אינן הגיוניות, ואני דוחה אותן על הסף. תעודת משלוח 068 : "יריב" חתום על תעודה זו, והנתבע טען כי לא קיבל את הסחורה המפורטת בה, ויחד עם זאת טען שהוא החזיר 2 פריטים אלה כמפורט בנספח "ב" לתצהירו - כשנשאל הנתבע אודות הסתירה הנ"ל, השיב שהוא קיבל אותם ב-2007 (פרוטוקול מיום 4.1.12 שורות 15-21) - טענה שאינה מתיישבת עם העובדה שבשנת 2007 סיפקה התובעת לנתבע סחורה פעם אחת בלבד כמפורט בת. משלוח 393 מיום 29.5.07 , כנטען בסעיף 9 ג' לתצהיר גיגי. הנתבע טען גם שלא קיבל את המפורט ביתר תעודות המשלוח החתומות ע"י "יריב": תסועת משלוח 176 - הנתבע נשאל כיצד טען שלא קבל אותה כאשר מופיע שם פריט גרניט שחור עם מידות ייחודיות בשורה האחרונה ואשר התחשבנות לגביו נערכה והוצאה חשבונית 289 בגינה הנתבע הזדכה במע"מ, והוא השיב תחילה, שמדובר בתעודה מ-2005 וההתחשבנות מ-2009, אך כשהובהר לו שחשבונית 289 היא מיום 31.7.05, השיב שלא קבל את המוצר. כשנשאל כיצד הזדכה על סחורה שלא קבל, השיב ששילם כסף על דברים שלא קבל (עמ' 25 שורות 19-30) - שוב, תשובות סתמיות וכלליות, שכל מטרתן התחמקות מתשלום חובותיו. הנתבע נשאל אם שלח אי פעם כסף עם יריב לגיגי והשיב על כך בשלילה - כאשר עומת עם דף ההתחשבנות הנושא תאריך 6.7.06, ובגופו ציין גיגי בכתב ידו כי ביום 7.9.06 קבל סך של 7,750 ₪ באמצעות "יריב נהג" - השיב הנתבע, שהוא שילם לא באמצעות יריב, אולי באמצעות יוסי מנדיוק, ואולי עם הבן של גיגי (עמ' 26 שורות 3-5 ושורות 27-30). וטחה בפני הנתבע הטענה, לפיה באותו יום 7.9.06 בו שילם יריב את הכסף הוא גם לקח עבורו סחורה בגינה הוצאה לו ת. משלוח מס' 314, ותשובת הנתבע לכך הייתה, שהוא לא שילם ולא שלח עם יריב, וכי אם יריב שילם מכיסו הוא צריך לקחת את הכסף ממנו (עמ' 27 שורות 15-18). תשובותיו של הנתבע הן חמקמקות, סתמיות וכלליות, ואין בידי לקבלן. בחקירתו הנגדית אישר יריב, שהוא ביצע הובלות עבור הנתבע ממחסני התובעת, אך לא ידע לפרט אודות כך. יריב הוסיף וטען, כי בכל פעם שהוא הוביל הוא חתם על תעודת משלוח, וכי ניהל יומן עבודה באותה תקופה אך הוא לא שמר אותו. ההתחשבנות בין השניים הייתה כדלקמן: יריב החנה את הרכב בחצר הנתבע, והשתמש במלגזות שלו. יריב לא זכר שהנתבע העביר באמצעותו כסף לתובעת, והוא אישר שאמר שלא ביצע את ההובלות מאחר והוא אינו חתום על תעודות המשלוח ולא מהסיבה שהוא זוכר שלא ביצע את ההובלות (פרוטוקול מיום 4.1.12 עמ' 20 שורות 13-14, 25-30 ועמ' 21 שורות 17-19). הטענה להחזרת סחורה שלא הופחתה מהמלאי במסגרת ההתחשבנות גיגי אישר בחקירתו הנגדית, כי בתעודת המשלוח של הסחורה שהוחזרה אין סכומים, שכן זה לא רלבנטי, שכן חושבו רק פריטים שנמכרו או לא הוחזרו (פרוטוקול מיום 4.1.12 עמ' 5 שורות 21-22). גיגי נשאל לגבי דף החשבון שכותרתו 30.7.07 ובתחתיתו כתוב 8.1.08 - דף שצורף לחשבונית 741, וכדבריו: בדפים אלה מופיעה התחשבנות רק לגבי סחורה שנמכרה, להבדיל מסחורה שלא הוחזרה. בסוף כל שנה הוא בדק את המלאי אצל הנתבע ודיווח לרשויות המס, ובנוגע למלאי בגינו הנתבע חייב כספים נכון ליום 1.1.08 השיב גיגי, שרשימות המלאי מפורטות בחשבוניות 0822 ו-0833 מיום 8.1.08 שהוצאו לאחר שמערכת היחסים העסקית עם הנתבע הסתיימה. גיגי נשאל לגבי ההבדל שבין חשבונית 741 לבין חשבוניות 822 ו-823 והוא השיב שחשבונית 741 מתארת חיוב שבוצע בהסכמה לפי נתונים שמסר הנתבע, בעוד שהחיובים לפי החשבוניות האחרות הנם בגין יתרות מלאי. גיגי נשאל לגבי חשבוניות 0795 ו-0822 וכן 0741 ו-0822 אם מדובר בחיוב כפול, ותשובתו הייתה, שמדובר במספרים מצטברים. גיגי השיב בשלילה לשאלה אם כשהוא מושך סחורה מהנמל הוא מוציא תעודת משלוח, והסביר את הפרוצדורה בשחרור סחורה מהנמל. לדבריו, רשומון היבוא מפרט את ערך הסחורה בקנייה במכולה, לפי חשבונית של הספק, בה יש פירוט התואם את רשימת התכולה שהועברה לנתבע, והמכולה מגיעה נעולה, ובכך ביקש לסתור את הטענה שהמכולה הייתה ריקה, כדברי הנתבע (עמ' 11 שורות 22-30). גיגי נשאל מדוע אין יתרת פתיחה בכרטסת הנה"ח של 2008, ותשובתו - לא הספיקו להעביר יתרת פתיחה מאחר וטרם הוגש מאזן שנת 2007, להבדיל מהכרטסת של 2007 שם יש יתרת פתיחה מאחר והמאזן הוגש, וזו הסיבה לצירוף הכרטסת של 2007 (עמ' 14 שורות 14-26). גיגי הוסיף, שבכרטסת לא נרשמים מלאים אלא חשבוניות וקבלות בלבד (מעמ' 14 שורה 27 עד עמ' 15 שורה 4). גיגי אישר עוד, שאם הנתבע לא היה מחזיר את הסחורה, היה מחייב אותו בסכום דומה (עמ' 15 שורות 5-22). בנוגע לחשבונית 703 מיום 30.10.07 שהוציא הנתבע לתובעת, גיגי השיב כי מדובר באבנים צהובות שהנתבע קנה עבורו בצפון ומכר לו אותן, וכי אין קשר בין זה לבין הסחורה שסופקה לנתבע. סכום החשבונית קוזז מהחוב שלו כמפורט בדף ההתחשבנות מיום 8.1.08 (עמ' 15 שורות 23-29). לגבי דף החשבון מיום 6.7.06 הסביר גיגי מדוע מחק את חשבונית 497 , שכן זו הוצאה לפי בקשת הנתבע שנשלחה בפקס ואח"כ ביקש לשנות לפי רשימה מיום 10.10.06 (מעמ' 15 שורה 31 עד עמ' 16 שורה 2). בחקירתו החוזרת הבהיר גיגי כי מערכת היחסים העסקית עם הנתבע החלה עוד לפני חתימת הסכם הקונסיגנציה, וכי הסחורה הוזמנה מסין ולקראת הגעתה לארץ דרש מהנתבע לחתום על ההסכם (עמ' 16 שורות 12-14 ועמ' 17 שורות 3-6). גיגי עשה עליי רושם מהימן, ודבריו גובו במסמכים שנשאל אודותיהם. אני מקבל את דברי גיגי כדברי אמת, ועדותו הייתה עקבית, ואני מעדיפה על גרסת הנתבע. עד נוסף העיד מטעם התובעת, הוא מר יוסי מנדיוק - בתצהירו מיום 23.1.11 טען, שהיה בעל מניות ומנהל יחד עם גיגי ב"טופ-סטון", שעסקה במכירות שיש למצבות. הנתבע היה אחד מהלקוחות בצפון ומכאן ההיכרות ביניהם. לדבריו, בתחילת 2008 שמע מגיגי שיש לו קושי בגביית החוב מהנתבע והציע את עזרתו. הוא נפגש עם הנתבע אצלו בעסק וזה שילם לו 4,000 ₪ . לאחר מספר פעמים שקבעו פגישה והנתבע דחה אותו בשל מחסור כיס, הם נפגשו לבסוף ביום 1.5.08 והנתבע מסר לו סך של 2,390 ₪ , הכל כמפורט בקבלות הידניות שצורפו כנספחים א ו-ב לתצהירו. גם עד זה עשה עליי רושם אמין, עדותו הייתה עקבית ורציפה, ואני מקבלה. לעניין התשלומים בסך 18,390 ₪ שנטען שהנתבע שילם ולא הופחת מהחוב: עיון בנספחים "ז" לתצהיר הנתבע מעלה, שהתשלום בסך 2000 ₪ מיום 9.7.08 מופיע בקבלה 951 , נספח "ז" לתצהיר גיגי; התשלום בסך 2,390 ₪ והתשלום בסך 4,000 ₪, ששולמו למנדיוק מופיעים בקבלה 789 נספח ז הנ"ל; התשלומים בסך 5,500 ₪ מיום 25.5.07 ו-4,830 ₪ מיום 10.10.05 ששולמו לכאורה לגיגי, אינם נזכרים, ואין אישור של גיגי כי סכומים אלה התקבלו אצלו והוא אף לא נחקר לגביהם. בנוגע לדף חשבון שאינו נושא תאריך, ושבכותרתו כתוב "לתצורה החזר גרניט לגיגי" (צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע) - בדף חשבון זה, הנתבע רשם את האמור בדף ושלח את הדף בפקס ל"גיגי" ביום 19.11.07 (כמודפס ע"י מכשיר הפקס בתחתית דף החשבון) - אני מקבל את הסבריו של הנתבע בעניין זה, לפיהם הוא החזיר סחורה לתובעת באמצעות גיגי, וכי הרישומים בעט בצד הדף לא נעשו על ידי הנתבע ולא בנוכחותו אלא נכתבו, ככל הנראה, ע"י גיגי. הנתבע תמחר את עלויות הסחורה שהחזיר לתובעת, בנספח ג' לתצהירו, בסכום של כ- 30,000 ₪, בתוספת מע"מ, וסה"כ 35,000 ₪ - מסקנתי היא, שיש לקזז סכום זה מהסכום המגיע לתובעת מהנתבע. בנוסף, אני מקבל את טענות הנתבע לפיהם הוא החזיר חלק מהסחורות, כמפורט בתעודת משלוח 1149, שצורפה כנספח ח' לתצהיר הנתבע, ובסה"כ - סך של 8,321 ₪, נכון לשנת 2007 - מסקנתי היא, שיש להפחית מהסכום הנתבע סך של 10,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. סה"כ יש לקזז מסכום התביעה סך של 45,000 ₪. סוף דבר - אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 75,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה לעד לביצוע התשלום בפועל. בנוסף - אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת החזר הוצאות ע"ס 2,500 ₪, וכן שכ"ט עו"ד ע"ס 10,000 ₪, בצירוף מע"מ. שישחוזהאספקההסכם קונסיגנציהמוצר