האם התאונה בה קיפח המנוח את חייו מהווה תאונת דרכים, כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד ?

האם התאונה בה קיפח המנוח את חייו מהווה תאונת דרכים, כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד ?

רקע:
1. זוהי תביעת תלויים ועזבון, לפיצוי על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד). לחילופין, מוגשת התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 בעילה נזיקית המבוססת על טענת רשלנות.
התובעת מס' 1 הינה אלמנתו של המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), התובעים 2 ו-3, הינם בתו (ילידת 15/09/1988), ובנו (יליד 20/12/1990), ואילו התובעים 4 ו-5 הינם הוריו של המנוח.

2. עומדת להכרעה השאלה באם התאונה בה קיפח המנוח את חייו מהווה תאונת דרכים, כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד.

3. בעת הרלוונטית עבד המנוח כנהג משאית (עם מיכלית) בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן: "המשאית", "המיכלית", בהתאמה). הנתבעת מס' 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בעת הרלוונטית את המשאית והמיכלית, בביטוח חובה, ועל כך אין חולק (להלן: "הנתבעת"). כן ביטחה הנתבעת את הנתבעת מס' 1 בביטוח אחריות מעבידים ואחריות כלפי צד ג'.

4. נטען בתביעה, כי בתאריך 08/12/2008, בשל תקלה בלחץ האוויר של המיכלית, הופנה המנוח ע"י הממונה על הבטיחות אצל הנתבעת מס' 1 לביצוע תיקון התקלה במוסך שלדות שבקריית אתא (להלן: "המוסך").
בסיום הטיפול בתקלה במוסך, נסע המנוח חזרה לחצרים של הנתבעת 1, ושם נדרש לעלות על גג המיכלית, ככל הנראה כדי לבדוק אם מכסה הפתח העליון של המיכלית סגור, כאשר לפתע המכסה נהדף החוצה ונפתח, פגע במנוח, והפילו ארצה. המנוח נהרג במקום.
עד כאן תיאור נסיבות התאונה, כפי גרסת התביעה (סעיף 16 לכתב התביעה).

הסכמות דיוניות:
5. הדיון צומצם להכריע, בשלב ראשון, בשאלה אם התאונה מהווה תאונת דרכים (ר' הצהרת הצדדים בתום שמיעת הראיות בישיבת 18/04/2012). כן, הודיעו הצדדים, בפתח אותה ישיבת הוכחות על הסכמתם לגבי מסכת העובדות כדלקמן:

"1. המנוח נהרג עקב מעורבותו בתאונה נשוא התביעה, אם כתוצאה ישירה מחבלה שקיבל בראשו ממכסה המיכלית שנהדפה, ו/או כתוצאה מנפילתו מהמיכלית ארצה.
2. מכסה המיכלית נהדף החוצה כתוצאה מלחץ אוויר שהצטבר בתוך המיכלית.
3. על המיכלית מותקן מדחס אוויר אשר באמצעותו נדחס האוויר בתוך המיכלית, במטרה לפרוק את תכולת המיכלית החוצה.
4. מדחס האוויר פועל חשמלית על ידי הזנה חיצונית שאינה קשורה, לא למיכלית ולא למשאית (הסוס).
5. אין כל קשר מכאני בין המדחס לבין מרכיב כלשהו ממרכיבי המשאית (הסוס).
6. המדחס מותקן דרך קבע על המיכלית.
7. הייעוד של המשאית הוא דו ייעודי, הן תחבורתי והן הובלתי (טעינה ופריקה) והייעוד הזה לא שונה בעת הרלוונטית וזה היה ייעודה המקורי של המשאית.
8. בעת התאונה, המיכלית הייתה רתומה למשאית (לסוס).
9. אין מחלוקת שהתאונה אירעה בחצרי הנתבעת 1 ושלא היה מדובר בתהליך של פריקה ו/או טעינת חומר באותה עת. המנוח עלה לבדוק תקלה במפוח".
(עמ' 10, ש' 19, עד עמ' 11, ש' 11).


הראיות:
6. מטעם התביעה הוגשו בהסכמה הודעות שגבה חוקר מטעם משרד התמ"ת – אגף הפיקוח על העבודה, ואלה סומנו כחבילה אחת ת/1. במסגרת ת/1 הוגשו הודעותיו של בוחבוט הנרי, קצין הבטיחות של הנתבעת 1, אשר הפנה את המנוח באותו יום לתיקון התקלה במוסך; הודעותיהם של נעמה מחמוד, בנימין שייח' ואילן עמור.
מטעם הנתבעת הוגשה חוות-דעת אקטוארית (נ/1) באשר לתשלומי ה-מל"ל לתובעים בגין קצבת שארים; וכן חוות-דעת מומחה בטיחות (נ/2), למעט הפרק המתייחס לתיאור התאונה.

נסיבות התאונה:
7. כאמור לעיל, לאור ההסכמות הדיוניות, עיקר העובדות מוסכמות, ובכללן נסיבות התאונה. עם זאת, ביקשו הצדדים להעיד את בוחבוט הנרי בלבד, כאשר הוסכם, כי שני הצדדים יחקרו אותו בחקירה נגדית, מאחר ועדותו הראשית נמסרה למעשה במסגרת הודעותיו שהוגשו תחת ת/1.

8. מעדותו של הנרי עולים הדברים הבאים:
על המיכלית מותקן מדחס אוויר, אשר מטרתו לדחוס את המיכלית בלחץ אוויר לצורך פריקת תכולתה. המדחס מופעל באנרגיה חשמלית בהזנה חיצונית ע"י "כבל חשמל שמתחבר לקיר". עוד הבהיר הנרי, כי אין קשר בין המדחס (קרא לו גם: המפוח), לבין המיכלית, "זו יחידה וזו יחידה", אם-כי, המדחס מותקן על המיכלית דרך קבע. הנרי העיד, כי אמנם המדחס היה מחובר לחשמל, אך לא עבד. לשאלה מניין אם כן נתמלאה המיכלית בלחץ אוויר השיב, כי ככל הנראה המנוח הפעיל את המדחס קודם לכן, אלא שזו השערה בלבד, כי כך סביר להניח, והדבר לא ידוע לו באופן ישיר.

טענות התביעה בתמצית:
9. א. לטענתם, חלה בענייננו החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכאני של המשאית, כפי
שעולה מהגדרת המונח "תאונת דרכים", בסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

ב. העובדה, כי המדחס מופעל ע"י הזנת חשמל חיצונית אינה רלוונטית, משום שבעת אירוע התאונה המדחס לא עבד, והתאונה אירעה משום שהמיכלית הייתה כבר דחוסה אוויר. עובדה זו אף מוסכמת על הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני, שם נכתב, כי "מכסה המיכלית נהדף החוצה כתוצאה מלחץ אוויר שהצטבר בתוך המיכלית".

ג. דחיסת האוויר במיכלית נעשית לשם פריקת תכולתה, ועצם העובדה, כי דחיסת האוויר מתבצעת ע"י מנוע אחר עצמאי ונפרד מזה המשמש את המשאית לצורך השימוש התחבורתי, אין בה כדי לשלול תחולת החזקה המרבה של "ניצול הכוח המכאני". בהקשר זה מפנה ב"כ התובעים לפסק-הדין ב-ע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל עבודות מתכת, שם נקבע, ע"י כב' הנשיא ברק, כי "...חזקת הכוח המכני חלה בהתקיים שאר התנאים שבהם גם במצב בו הכוח המכאני שנוצל ברכב הדו ייעודי, מקורו היה במנוע נפרד מן המנוע המשמש לייעודו התעבורתי של הרכב". וכן, כפי שנקבע ע"י כב' הנשיא ברק: "חזקת 'ניצול הכוח המכאני' עומדת על רגליה היא".
משכך, טוען ב"כ התובעים, חלה החזקה המרבה הנ"ל גם בענייננו, אף אם המדחס פועל מהזנה חיצונית של אנרגיה חשמלית.

טענות ההגנה בתמצית:
10. א. אין כל קשר מכאני בין המדחס לבין מרכיב כלשהו ממרכיבי המשאית, ועל כך אין
חולק. משכך, המשאית יכולה להמשיך בנסיעה אם יש תקלה במערכת דחיסת האוויר, שהינה עצמאית ואינה קשורה למנוע המשאית.

ב. אין מחלוקת בסוגיית עצם ניצול הכוח המכאני של המדחס (המפוח), אולם לא די בכך כדי לגבש את החזקה כולה. ניצול הכוח המכאני צריך שייעשה לצורך מימוש הייעוד הנוסף המקורי של המשאית, והוא פריקת המיכלית. בענייננו, לא התבצעה, בעת התאונה, פעולה של פריקת המיכלית, אלא בדיקה לצורך טיפול בתקלה כלשהי במיכלית.
בעניין זה מסתמך ב"כ התובעים על הלכת עוזר (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ), וכן על הלכת פטאפטה (ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד). כן מפנה הוא לספרו של ריבלין, תחת הכותרת "לא שינה את ייעודו המקורי", לדברים אלה:
"החזקה החלוטה המקנה זכאות במסגרת החוק במקום בו נגרם לאדם נזק גוף בשל ניצול הכוח המכני של הרכב, מותנית בסייג אחד חשוב. היא מתקיימת 'כל עוד לא שינה הרכב את ייעודו המקורי'. במילים אחרות: מקום בו נגרם נזק גוף לאדם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב המנועי יוחל חוק הפיצויים באותם מקרים בהם הוסב הנזק בעת שהיה בניצול הכוח המכני כדי להגשים את אחד מייעודיו המקוריים של הרכב".
(עמ' 317 בספרו של ריבלין – ב"כ הנתבעות הפנה בטעות, ככל הנראה, לעמ' 120-121).

ולענייננו, טוען ב"כ הנתבעות, לא מתקיימת החזקה בדבר ניצול הכוח המכאני, מאחר ולא היה ניצול של הכוח המכאני (לחץ האוויר שבתוכה) לצורך ריקון המיכלית, אלא אך לצורך בדיקת תקלה.

ג. בכל מקרה, החזקה המרבה של ניצול הכוח המכאני נועדה להוסיף התרחשויות שבאופן טבעי היו מחוץ להגדרה הבסיסית, אך אינה יכולה, כשלעצמה, להיות רחבה יותר מההגדרה הבסיסית, ולכלול התרחשויות שלא נכללו בהגדרה הבסיסית.

ד. התאונה אירעה בעת תיקון המשאית, שאינו כלול בהגדרה הבסיסית (למעט תיקון דרך).

דיון והכרעה:
11. לאור שהצדדים הגיעו להסדר דיוני כמצוין לעיל, נראה, כי עובדות המקרה בעיקרן אינן שנויות במחלוקת, והן כמפורט בהסדר הדיוני. זאת ועוד, כפי שב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה אכן אירעה עקב ניצול הכוח המכאני של המדחס המותקן על המיכלית (ר' סעיף 9 לסיכומי הנתבעת).
שתיים הן טענות ההגנה לאי-תחולת החזקה המרבה של ניצול הכוח המכאני: האחת – ניצול הכוח המכאני לא היה במסגרת מימוש הייעוד הנוסף הלא תחבורתי – פריקת המיכלית, אלא במסגרת טיפול בתקלה.
השניה – החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני לא חלה מקום שבו ניצול הכוח המיכני אירע בעת תיקון המשאית, שאינו בגדר תיקון דרך, שימוש שאינו כלול בהגדרה הבסיסית של "שימוש ברכב מנועי".

12. אפתח בטענה השניה ואומר, כי דינה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי במקרה של תחרות, סתירה או התנגשות בין שימוש המוכר כתאונת דרכים בהיותו אחת מן החזקות המרבות, כגון "...מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי;"(הגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפלת"ד), לבין אחת מצורות השימוש ברכב מנועי שאינן מוכרות, כגון טיפול או תיקון רכב שאינם בגדר טיפול או תיקון דרך, כפי שאכן היה במקרה בו עסקינן, ידה של החזקה המרבה על העליונה.
ר' בעניין זה בספרו של ריבלין, תאונות הדרכים, מהדורה רביעית, עמ' 236:
"הקבוצה הראשונה של המקרים נוגעת לאפשרות של התנגשות בין אחת מצורות השימוש שאינן מוכרות בחוק משום שכך מפורש בהגדרת השימוש ברכב – דוגמת הטעינה או הפריקה ברכב עומד, לבין פעולה או אירוע ברכב המקיימים את אחת החזקות המרבות המחילות את החוק – דוגמת ניצול הכוח המכני של הרכב. במקרים כאלה יד החזקה המרבה על העליונה; אפילו לא נתקיימו יסודות ההגדרה הבסיסית ולא נתקיים שימוש מוכר ברכב למטרות תחבורה, די בכך שהיה ניצול של הכוח המכני של הרכב או שהרכב חנה במקום היוצר סיכון תחבורתי, או שאירעה ברכב התלקחות או התפוצצות כאמור – כדי שתקום תחולה לחוק...
במקרה אשר כזה (כשאחד המרכיבים של ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" אינו מתקיים – ס"י) יש לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני ולבחון אם נופל המקרה לגדר אחת החזקות המרבות. לפיכך, אם המדובר במאורע שהתרחש עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, או עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, או עקב ניצול הכוח המכני של כלי הרכב שלא שינה את ייעודו המקורי – הרי זו תאונת דרכים ואפילו לא נתקיימו כל מרכיבי ההגדרה הבסיסית (ובלבד שנגרם נזק גוף)".
(ההדגשה שלי – ס"י).

13. נותר אם כן להכריע בשאלה (הראשונה לעיל), באם יש הכרח לכך שניצול הכוח המכאני היה במסגרת מימוש הייעוד הנוסף הלא תחבורתי של המשאית, הלא הוא פריקת תכולת המיכלית. האם צריך היה שהתאונה תתרחש בעת פריקת המיכלית ע"י לחץ האוויר הדחוס, כדי שהתאונה תוכר כתאונת דרכים ?
אין חולק, כי המשאית לא שינתה ייעודה המקורי הדו-תכליתי בעת התרחשות התאונה. לכאורה, אין דרישה, עפ"י לשון החזקה המרבה, כי ניצול הכוח המיכני צריך שייעשה בשירות הייעוד הנוסף הלא תחבורתי.
במישור העובדתי אציין, כי אין חולק מחד, כי בעת שהמנוח ניגש לפתח המיכלית, לא התבצעה פריקה של תכולת המשאית, אך מאידך מוסכם, כי לא התבצע שימוש אחר כלשהו במיכלית, כך שלא ניתן לומר, כי חל שינוי בייעוד המקורי שהנוסף הלא-תחבורתי של המשאית.

14. סבורני, כי העובדה, כי בעת שמכסה המיכלית נהדף ע"י לחץ האוויר שנאגר במיכלית, לא התבצעה פעולת פריקה של המיכלית, אין בה כדי לשלול תחולת החזקה המרבה של "ניצול הכוח המכאני". כך נפסק במקרה דומה, כפי שהדברים מובאים בספרו של ריבלין (עמ' 317):
"העובדה שהתובע נפגע תוך כדי משחק ילדים כתוצאה מהפעלת הכוח המכני של הרכב אינה גורעת מהזכאות לפי חוק הפיצויים. יש לבחון את אופייה האובייקטיבי של הפעולה ואם היא נופלת בתחום הסיכון הכרוך בניצול הכוח המכני של הרכב לייעודו הלא תחבורתי די בכך לצורך החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני".

הדברים מובאים תוך הפנייה לפסק-הדין שניתן ב-רע"א 4027/03 איתי כהן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, (22.9.03) (פורסם בדינים ועוד) (להלן: "עניין איתי כהן").

15. פסק-הדין בעניין איתי כהן ניתן ע"י כב' השופט אור, בהסכמת השופטים (כתוארם אז) ריבלין וגרוניס, וממנו ניתן ללמוד ולהקיש לענייננו.
מדובר במקרה שבו נפגע ילד תוך כדי משחק במשטח הידרואלי (רמפה), המחובר לארגז המשאית כשרגלו נתקעה במרווח שבין הרמפה לבין ארגז המשאית. המחלוקת הייתה בשאלה אם מתקיימת החזקה החלוטה המרבה של "ניצול הכוח המיכני של הרכב" המופיע בהגדרת "תאונת דרכים" שבחוק הפלת"ד. בית-המשפט המחוזי השיב על כך בשלילה. בית-המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, כי בנסיבות חלה החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני.
כך נקבע שם:
"3. החזקה החלוטה המרבה בדבר 'ניצול הכוח המכני של הרכב' מכוונת למקרים בהם הרכב הוא רב תכליתי והנזק נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב לייעודו הלא תעבורתי, ובלבד שבאותה עת 'לא שינה הרכב את ייעודו המקורי... בענייננו, מדובר במשאית שהינה רכב דו-ייעודי, כאשר ניצול הכוח המכני משמש ברגיל לצורך ייעודה המשני שהוא פריקה והעמסה. הכוח המכני שנוצל לצורך פריקה והעמסה הוא באמצעות מנוע נפרד מן המנוע המשמש לייעודו התעבורתי. אך כבר נקבע, שהחזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב חלה גם במקרה כזה (רע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל עבודות מתכת, פ"ד נו (1) 721, 730-729)".
(סעיף 3 לפסק-הדין), (ההדגשה שלי – ס"י).

ועוד:
"5. ....כאשר הנזק שנגרם נופל במתחם הסיכון שניצול הכוח המכני לייעודו הלא-תעבורתי יצר, תינתן עדיפות לאופייה האובייקטיבי של הפעולה (ראה לעניין 'מבחן הסיכון': ע"א 6000/93 עזבון פואיז קוואסמה נ' רג'יבי, פ"ד נ(3) 661). בענייננו, הסיכון להתרחשות נזק מן הסוג שקרה, קרי – היתפסות רגלו של הילד במרווח שבין הרמפה המתרוממת לבין ארגז המשאית, נופל במתחם הסיכון הנובע מניצול הכוח המכני של המשאית לפריקה ולהעמסה. מכאן, ש'משפט הבכורה יינתן לאופייה האובייקטיבי של הפעולה', שהוא פריקה והעמסה. מבחינה אובייקטיבית נעשתה בענייננו אותה הפעולה שנעשית בעת פריקה והעמסה של משאות, קרי – הורדת הרמפה והעלאתה".
(סעיף 5 לפסק-הדין) (ההדגשות שלי – ס"י).
16. ולענייננו, המנוח נפגע כתוצאה מפתיחה לא מבוקרת של מכסה המיכלית, אשר נפתח ונהדף החוצה בעוצמה, כתוצאה מלחץ האוויר שנאגר מבעוד מועד במיכלית ע"י המדחס. ברור, אם כן, שהתאונה אירעה "במתחם הסיכון" שניצול הכוח המיכני לייעוד הלא תעבורתי יצר. כפי שבעניין כהן איתי, שם התאונה אירעה תוך כדי משחק ברמפה, ולא תוך כדי פריקה וטעינה, שזהו השימוש המקורי לרמפה, גם במקרה שבפנינו, אין הכרח, כי הסיכון שיצר הכוח המיכני יתממש בעת פריקת המיכלית דווקא.
אמנם בענין איתי כהן גם "המשחק" ששיחק הנפגע היה "הורדת הרמפה והעלאתה", פעולה הדומה באופיה לפעולה המתבצעת לצורך פריקה והעמסה של המשאית באמצעות הרמפה, אלא שסבורני, כי המבחן העיקרי שנקבע בענין איתי כהן, הוא מבחן "מתחם הסיכון שניצול הכוח המיכני יצר".

17. לאור המקובץ לעיל, הנני קובע, כי התאונה נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפלת"ד.

18. בהתאם להסדר הדיוני הנני מורה על הגשת תחשיבי נזק.
התובעים יגישו תחשיביהם תוך 20 ימים מהיום, עם העתק ישירות לצד שכנגד, אשר ישיב בתחשיביו תוך 20 ימים לאחר מכן (ימי הפגרה במניין).
הוצאות משפט בגין הליך זה ייבחנו במסגרת סיום התיק העיקרי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מוות בתאונת דרכים

  2. תביעת תלויים תאונת דרכים

  3. ההבדל בין תביעת תלויים תביעת עזבון

  4. אובדן תמיכת אב / אם בזמן שירותו הצבאי

  5. חישוב פיצוי לא לפי שיטת הידות

  6. שיטת הידות - ידת החסכון / ידת משק הבית

  7. ההבדל בין תביעת תלויים לתביעת שנים אבודות

  8. מוות בתאונת דרכים - בת 50

  9. מוות בתאונת דרכים - בת 68

  10. מוות בתאונת דרכים - בן 15

  11. מוות בתאונת דרכים - בן 16

  12. מוות בתאונת דרכים - בן 17

  13. מוות בתאונת דרכים - בן 18 ללא תלויים

  14. מוות בתאונת דרכים - בן 20 ללא תלויים

  15. מוות בתאונת דרכים - בן 21 ללא תלויים

  16. מוות בתאונת דרכים - בן 21

  17. מוות בתאונת דרכים - בן 23 - תאונת עבודה

  18. מוות בתאונת דרכים - בן 23 ללא תלויים

  19. מוות בתאונת דרכים - בן 26

  20. מוות בתאונת דרכים - בן 28 ללא תלויים

  21. מוות בתאונת דרכים - בן 28

  22. מוות בתאונת דרכים - בן 29

  23. מוות בתאונת דרכים - בן 30

  24. מוות בתאונת דרכים - בן 31 ללא תלויים

  25. מוות בתאונת דרכים - בן 32

  26. מוות בתאונת דרכים - בן 33 תאונת עבודה

  27. מוות בתאונת דרכים - בן 33

  28. מוות בתאונת דרכים - בן 34

  29. מוות בתאונת דרכים - בן 35 תאונת עבודה

  30. מוות בתאונת דרכים - בן 35

  31. מוות בתאונת דרכים - בן 36 בלי משפחה

  32. מוות בתאונת דרכים - בן 36

  33. מוות בתאונת דרכים - בן 37

  34. מוות בתאונת דרכים - בן 38 תאונת עבודה

  35. מוות בתאונת דרכים - בן 39

  36. מוות בתאונת דרכים - בן 40

  37. מוות בתאונת דרכים - בן 41

  38. מוות בתאונת דרכים - בן 42

  39. מוות בתאונת דרכים - בן 43

  40. מוות בתאונת דרכים - בן 44

  41. מוות בתאונת דרכים - בן 46

  42. מוות בתאונת דרכים - בן 47

  43. מוות בתאונת דרכים - בן 49 ללא תלויים

  44. מוות בתאונת דרכים - בן 49

  45. מוות בתאונת דרכים - בן 50 ובת 46

  46. מוות בתאונת דרכים - בן 50

  47. מוות בתאונת דרכים - בן 51

  48. מוות בתאונת דרכים - בן 52 תאונת עבודה

  49. מוות בתאונת דרכים - בן 54 תאונת עבודה

  50. מוות בתאונת דרכים - בן 57

  51. מוות בתאונת דרכים - בן 58 בת 48

  52. מוות בתאונת דרכים - בן 58

  53. מוות בתאונת דרכים - בן 6

  54. מוות בתאונת דרכים - בן 61

  55. מוות בתאונת דרכים - בן 65 תאונת עבודה

  56. מוות בתאונת דרכים - בן 66

  57. מוות בתאונת דרכים - בן 7

  58. מוות בתאונת דרכים - בן 72

  59. מוות בתאונת דרכים - בן 75 בת 64

  60. מוות בתאונת דרכים - בן 75

  61. מוות בתאונת דרכים - בן 83

  62. מוות בתאונת דרכים - בן 9

  63. מוות בתאונת דרכים - בת 18 ללא תלויים

  64. מוות בתאונת דרכים - בת 22 ללא תלויים

  65. מוות בתאונת דרכים - בת 39

  66. מוות בתאונת דרכים - בת 43 ללא תלויים

  67. מוות בתאונת דרכים - בת 43

  68. מוות בתאונת דרכים - בת 45

  69. מוות בתאונת דרכים - חרדי תלמיד ישיבה

  70. מוות בתאונת דרכים אשה ממוצא אתיופי

  71. פיצוי על תאונת דרכים קשה וקטלנית

  72. השנים האבודות - 7 עובדות שחשוב לדעת

  73. תביעת תלויים שהם גם יורשים - מוות בתאונת דרכים

  74. תביעת תלויים של אדם שנהרג בתאונת דרכים

  75. פיצוי לילדים שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים

  76. חישוב פיצויים - רווק שנהרג בתאונת דרכים

  77. האם התאונה בה קיפח המנוח את חייו מהווה תאונת דרכים, כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד ?

  78. תביעה לפיצויים בגין נזקי עיזבון ותלויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  79. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון