לפני התאונה, חתם הנתבע על "כתב התחייבות ושיפוי" לפיו התחייב לשפות את התובעת בכל נזק שיגרם לרכב שנמסר לשימושו. ד. לפיכך, נדרש הנתבע להשיב לתובעת את סכום הנזק שנגרם לרכב בסך 3,028 ש"ח. 3. טענות הנתבע בתמצית - א. אין מקום לחייבו בנזק שנגרם לרכב. ב. התאונה אירעה בדרכו לעבודה כאשר תן התפרץ וחצה את הכביש, הרכב סטה מן הכביש, פגע באבן שפה וכתוצאה מכך נגרם נזק לגלגל הרכב. ג. משהתאונה אירעה תוך כדי עבודה ושלא בזדון, אין לחייבו בגין הנזק שנגרם. 4. באשר לכתב ההתחייבות והשיפוי (נספח ב' לכתב התביעה) (להלן - כתב ההתחייבות), הנתבע מודה כי הוא הוקרא והוסבר לו טרם חתימתו עליו אלא שלטענתו סעיף 4 לכתב ההתחייבות, הסעיף העוסק בהתחייבותו לתשלום הנזק לרכב, לא הוקרא לו ולא הוסבר לו כלל. 5. מטעם התביעה העיד מר גיל כהן, מנהל סניף באר שבע בתובעת ומטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. דיון והכרעה - 6. לאחר שעיינתי במסמכי התביעה ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. ואנמק - 7. ראשית אציין כי הנני דוחה את טענת הנתבע לפיה אין מקום לחייבו על פי כתב ההתחייבות, מן הטעם שסעיף 4 לכתב ההתחייבות לא הוקרא לו בעת שחתם על כתב ההתחייבות. נציג הנתבעת, מר גיל כהן, העיד לפנינו - "אני עובר עם כל עובד סעיף סעיף על כל כתב התחייבות ושיפוי ומקריא לו. אני לא רק נותן לו לקרוא אלא גם מקריא לו ומוודא הבנה". התובע עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי מר כהן אכן הקריא לו את כתב ההתחייבות אלא טען שכתב ההתחייבות הוקרא לו "למעט סעיף 4". לבד מן העובדה שעדותו של מר כהן אמינה עליי, אין זה מתקבל על הדעת כי מר כהן טרח לעבור ולהסביר לנתבע את כל הסעיפים בכתב ההתחייבות למעט סעיף 4 הרלוונטי לענייננו. לפיכך, טענתו של הנתבע בעניין זה נדחית. 8. דא עקא, איני סבורה כי יש מקום לחייב את הנתבע בתשלום הנזק שנגרם לרכב מכח כתב ההתחייבות. במכתב הדרישה של חברת "דואר ישראל" לתובעת (צורף כנספח ג' לכתב התביעה) נכתב כדלקמן - "בתאריך 26.9.2011 נסע העובד מכיוון אשדוד לבאר שבע, לפני הגיעו לצומת קפץ לכביש בעל חיים. כתוצאה מכך סטה שמאלה עלה על אי תנועה וגרם נזק לגלגל קדמי שמאלי ולחזית הרכב. כתוצאה נגרם נזק לרכב החברה בסך 3,028 ₪". הנתבע עצמו כתב, בכתב ההגנה, כי תן אשר קפץ לכביש גרם לרכב לסטות ממסלולו ולהתנגש באבן שפה וכי מדובר בתאונה שנעשתה שלא בזדון ואף נחקרה על ידי הנוגעים בדבר. היינו, הן מגרסת הנתבע והן מגרסת התובעת (כפי שהובאה במסמכים שצורפו על ידה לכתב התביעה) עולה כי הנזק אירע לרכב כתוצאה מתאונה שאירעה שלא באשמתו של הנתבע. 9. סעיף 4 לכתב ההתחייבות אינו נוקט בלשון חד משמעי ולא ניתן להבין ממנו באופן חד משמעי האם העובד חייב לשאת בכל נזק שייגרם לרכב, בין אם באשמתו ובין אם שלא באשמתו. מלשון כתב ההתחייבות עולה כי הנתבע התחייב לשפות את התובעת בכל נזק ש"אגרום" (כך לשון הסעיף). האם הסעיף התכוון גם לנזקים שנגרמו שלא באשמתו של הנתבע ? למעשה, ניתן לפרש את ההתחייבות בסעיף 4 בשני אופנים - העובד מתחייב לשאת בנזקים שיגרום באשמתו או שהעובד מתחייב לשאת גם בנזקים שנגרמו שלא באשמתו. כלל הוא מימים ימימה כי חוזה הניתן לפרשנות בניסוחים שונים, יש לפרשו לרעת המנסח. כלל זה אף זכה לעיגון בסעיף 25 (ב) (1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 אשר תוקן לאחרונה והקובע - "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". 10. מבלי לנקוט עמדה בשאלה האם יש מקום לחייב עובד בגין נזק שנגרם לרכב או לציוד המעסיק ללא אשמת העובד, בנסיבות העניין מושא פסק הדין, משלא נכתב במפורש וברחל בתך הקטנה במסגרת כתב ההתחייבות שהתחייבותו של העובד במסגרת כתב ההתחייבות חלה גם על נזקים שנגרמו שלא באשמתו ומשהדעת סובלת שני פירושים אפשריים לכתב ההתחייבות, סבורני כי אין מקום לחייב את הנתבע, בנסיבות אלה, בתשלום הנזק שנגרם לרכב שלא באשמתו. 11. לא נעלם מעיניי כי בית הדין לא היסס בנסיבות מסוימות לחייב עובדים בנזקים לרכבים שבבעלות המעסיק, זאת על פי כתבי התחייבות ושיפוי עליהם חתמו העובדים עובר להעסקתם בחברה. דא עקא, שכתבי ההתחייבות לפיהם חוייב העובד בתשלום נקטו בלשון ברורה כי העובד מתחייב לשפות את המעסיק בגין נזקים שגרם באשמתו או ברשלנותו והמקרים בהם חוייב העובד בתשלום הנזק, היו מקרים בהם ברור כי העובד גרם שלא כמו במקרה שלפנינו, לנזק באשמתו (ר' למשל דמ"ש 4789/08 קסטר מוריס נ' איזוטופ בע"מ ניתן ביום 2.1.11, ד"מ 2211/08 אלכס מגלין נ' שומר ישראל אגודה שיתופית בע"מ, ניתן ביום 19.5.09 ) 12. למעלה מן הצריך אציין, כי עיון בראיות התביעה מעלה כי התובעת לא הציגה ראיה פוזיטיבית לביצוע התשלום בפועל של הנזק שנגרם לרכב, אלא רק ראיות על דרישה לתשלום מאת חברת "דואר ישראל". לפיכך, אין הוכחה כי התובעת שילמה בפועל את הסכומים האמורים בדרישות התשלום או כל סכום אחר בגין השתתפות עצמית או נזקי הרכב ואין הוכחה על גובה הסכומים ששילמה. משהכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום נזק אשר לא הוכח כי התובעת נשאה בו בפועל. 13. אשר על כן, לאור נוסח כתב ההתחייבות, לאור הוראות חוק החוזים ומשלא עמדה התובעת בנטל המוטל על כתפיה להוכחת התביעה - התביעה נדחית. 14. לאור נסיבות התיק ומשאין עוררין שנגרם נזק לרכב התובעת עת היה ברשות הנתבע - לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות. 15. הצדדים זכאים להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין לנשיאת בית הדין הארצי, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. כתב התחייבותרכבמסמכיםשיפוינזק לרכב