האם נפילה בזמן החלפת נהגים ברכב מהווה תאונת דרכים ?

התובעת ישבה כנוסעת ליד בתה, ביקשה לרדת מהרכב על מנת לעבור למושב הנהג ולהחליף את הנהגת, הנתבעת 1. על פי תצהירה שהוגש לבית המשפט ועדותה, כאשר הוציאה התובעת את רגל ימין על מנת לצאת מהרכב, רגלה השמאלית הסתבכה ברצועת תיק שהיתה מונחת לרגליה, רגלה השמאלית נתקלה בדופן רצפת הרכב, היא איבדה שיווי משקל ונפלה על האספלט שליד הרכב.

התובעת מציינת כי בתה, הנתבעת 1, הסיעה אותה לחדר מיון בבית החולים רמב"ם בחיפה ושם אובחן, כי היא סובלת משבר בפרק ירך ימין.

התובעת העידה בבית המשפט וכן העידה בתה בסוגיית נסיבות האירוע.

מספר בעיות התגלו ובאו לידי ביטוי במשפט ובסיכומי הנתבעות. אתייחס אליהן אחת לאחת.

1. ראשית דבר, אין כל אזכור בדו"ח חדר מיון בי"ח רמב"ם ל"תאונת דרכים" . אין קשר כזה או אחר של הרכב לנסיבות הפגיעה הנטענת. בסוגיה זו נחקרה ביתה של התובעת הנתבעת מס' 1 אשר העידה בביהמ"ש בפרוטוקול ביהמ"ש עמ' 27 שורה 17 כדלקמן:
"לשאלת בימ"ש:
ש. אני מציג לך את המסמך הרפואי הראשון, האם מצויין שם רכב?
ת. הגענו לבי"ח קלטו אותה וסיפרתי בדיוק מה שקרה כאן בביהמ"ש. היה שם אח או אחות היה רופא תורן. אמרתי שהיא נפלה מהרכב. מיד אמרתי לתורן שהיא נפלה מהרכב , אני לא מכירה ולא עובדת בבי"ח או בית משפט הגעתי וסיפרתי את מה שהיה. "
ובהמשך מתארת הבת, כי משהבחינה שבמסמכים הדבר לא נרשם, היא פנתה במעמד האשפוז של אמה במחלקה ולאחר סיום ההליכים במיון לצורך תיקון הרישום או הוספת הסטטוס של תאונת דרכים. וכך היא מעידה: "זה היה ביום ההגעה, אחרי שאושפזה והגיעה למחלקה, ואחרי שדיברתי עם אותו אח. אני ראיתי אותו במו עיני משנה ומקליד, זה היה ביום ההגעה, כמה שעות אחרי שאושפזה."

עיינתי בסיכום האשפוז ואין תיקון או שינוי של מה שציינה בתה של התובעת. העובדה שמסמכים רפואיים ראשוניים אינם מתייחסים לגרסה של נפילה מרכב יש בה כדי להחליש ולפגוע עד מאוד בגרסתה של התובעת . ברצוני להדגיש שלמרות שהדבר היה בידיעת התובעת והיא ידעה שהדבר מחליש את עמדתה לא הובא לעדות שום נציג מוסמך מבי"ח רמב"ם בסוגיית השינוי האמור ועלי לציין עוד כי התובעת עבדה בבי"ח רמב"ם כך שהיא לבטח מכירה גם את הנהלים וגם הייתה יכולה לנסות ולהביא עד כזה או אחר על מנת לתמוך בעדותה אני מפנה בהקשר זה לעמ' 18 בפרוטוקול שורה 2 "עבדתי בבי"ח רמב"ם 30 שנה בתור ביו – כימאית". אם התובעת עבדה 30 שנה בבי"ח רמב"ם היא מכירה את הנהלים ולבטח הייתה יכולה לעשות מאמץ להביא עד על מנת לתמוך בגרסתה.

2. סתירה נוספת שהתבררה במסמכים נגעה בהעברתה של התובעת לבי"ח רמב"ם על פי גרסתה של התובעת הדבר נעשה ע"י ביתה של התובעת ואולם דו"ח הערכת תלות אשר נרשם ע"י עו"ס מטעם המל"ל ציין במפורש, כי למקום התאונה הוזמן אמבולנס.
התובעת וביתה העידו, כי לא הוזמן אמבולנס וזאת לאור הכאבים הקשים מהם סבלה התובעת ואולם גם בכך יש כדי לתמוך בסתירות בין העדות ומסמכים כתובים.

3. סתירה נוספת ואחרונה הנוגעת למסמכים היה בתשובה לשאלון שניתנה בתצהיר לתובעת. השאלון התייחס בשאלה 26 לפנייתה של התובעת בבקשה לקבלת גמלה במסגרת נכות כללית במסגרת המל"ל ותשובתה הייתה "לא רלוונטי". לא ברור מדוע ענתה התובעת תשובה שכזו שהרי מסמכים מראים כי פנתה למל"ל בעבר ונקבעה לה נכות וגם הסבריה בביהמ"ש ניתנו בדוחק. היא ענתה בעמ' 20 "אם אני בלחץ אז אני טועה" ובהמשך "אולי זה היה בטעות, אני בזדון לא משקרת , זה לא הטבע שלי לשקר".

4. ואולם הסיבה המשמעותית שבגינה החלטתי לדחות את תביעתה של התובעת לא נוגעת רק אל מול סתירות אל מול מסמכים כתובים ובמיוחד העדר תיעוד כי מדובר בתאונת דרכים במסמך הרפואי הראשון, אלא בעיקר בשל סתירות בלתי מובנות שהתגלו בין גרסתה של התובעת כפי שנמסרו בביהמ"ש ובתצהירים שניתנו על ידה וכן בגרסתה של ביתה כפי שנמסרה בביהמ"ש כעדת ראייה למקרה. ולהלן הפירוט:
א. בתצהיר נסיבות אירוע התאונה אותה הגישה התובעת לביהמ"ש מתארת התובעת את נסיבות פגיעתה כדלקמן: היא פתחה את הדלת הוציאה את רגל ימין ואז רגל שמאל נתפסה ברצועת התיק שהיה מונח לרגלייה כתוצאה מכך רגל שמאל שלה נתקלה בדופן רצפת הרכב, היא איבדה את שיווי משקלה ונפלה על האספלט שליד הרכב.
ב. בתצהיר אותו צירפה התובעת לתשלום תכוף לא מוזכר כלל התקלות רגלה השמאלית של התובעת בדופן הרכב. וכאשר נחקרה על הסתירה בין שני התצהירים תשובתה בעמ' 21 שורה 5 הייתה – "אני אומרת לך שלא אני כתבתי את זה ולא יודעת על מה להגיד".
ג. גם בטופס הערכת התלות של המל"ל ואשר סומן נ/1 , מצויין בסעיף 5 לדברי הנבדקת ב 11.4.09 בעת ירידה ממכוניתה התיק נתפס בדלת, נפלה על הכביש, הבת הזמינה אמבולנס שהעביר אותה לבי"ח. בתשובה למסמך זה ציינה התובעת בעמ' 18 לפרוטוקול "לא אמרתי דבר כזה, אני לא שקרנית".
ד. בגרסתה של התובעת תמכה ביתה, הנתבעת מס' 1. על פי סיכומי הנתבעת 2 לא שיתפה הבת פעולה עם חוקר מטעם חב' הביטוח. מכל מקום, עברתי על עדותה לטענת התובעת בסיכומיה גרסתה של הנתבעת מס' 1 תמכה לחלוטין בגרסתה של התובעת ובסעיף 32 לסיכומי התובעת צויין "עדויות התובעת וביתה הגב' תומר, לא נסתרו בביהמ"ש והיו מדוייקות להפליא". בעדותה בביהמ"ש ציינה הנתבעת מס' 1 כי רגלה השמאלית של התובעת נתפסה בידית התיק וכך היא מתארת זאת בעמ' 27 לפרוטוקול שורה 6, "... היא יצאה ואיבדה את שיווי המשקל כי התיק נתפס מתחת לכסא ..." ההסבר כי התיק נתפס מתחת לכסא אינו עולה בקנה אחד עם הטענה כי רגל שמאל של התובעת נתקלה בדופן רצפת הרכב והיא איבדה שיווי משקל ונפלה, העדה נשאלת על כך בעמ' 28 לפרוטוקול, וכך היא עונה :
"ש. אמרת לנו היום שהתיק נתקע מתחת לכיסא?
ת. כן , הוא נתפס.
ש. ולכן הרגל לא סחבה את התיק , אלא נתקעה?
ת. כן.
ש. סיפרת את זה לעוה"ד, למשטרה, בתצהיר?
ת. אני חושבת שגם במשטרה אמרתי את אותו הדבר, רשום בסעיף 7.
ש. אמרת שהתיק עצמו נתפס בכיסא? זה רשום איפה שהוא?
ת. משהו ספציפית לא, אני מתארת מה שהיה.
ש. התיאור שלך משתנה לפי הנסיבות, תתארי איפה נכנס כל הקטע של דופן האוטו?
ת. לא הבנתי את השאלה.
ש. הרגל של אמא נתקעה בדופן הרכב או לא?
ת. חלפו כמעט 5 שנים, היא כבר העבירה את הרגל כדי לצאת, התיק היה לרגליה עם הידית, אני מדגימה לביהמ"ש, הרגל שלה נתפסה ברצועה של התיק שנתפס.
ש. אין קשר לדופן הרכב?
ת. יש קשר, הרצועה של התיק הייתה מאוד ארוכה.
ש. אז התיק לא נתפס בכיסא?
ת. הרצועה של התיק מאוד ארוכה ולכן היא נפלה, הרגל שלה נתפסה, היא נגררה והרגל שלה הגיע עד הדופן והיא איבדה שיווי משקל ונפלה, לא חשבתי שמגובה 0 יקרה מה שקרה. "

עם כל הכבוד לתיאור זה, הוא לא עולה בקנה אחד עם התצהירים של התובעת עצמה, ובוודאי שהניסיון לבוא ולטעון שנתנה גרסה אחידה ומגובה של התובעת וביתה לנסיבות אינו נכון ואינו יכול להביא בנסיבות העניין ובהעדר מסמכים תומכים בגרסה זו לקבלת תביעה זו. העובדה שהנתבעת לא העידה את החוקר מטעמה אין בה כדי לסייע לתובעת ולהביא לקבלת תביעתה.
מכל המקובץ ביחד ו/או לחוד, אני נאלץ לדחות את תביעת התובעת.
למעלה מן הצורך אציין כי הגם שאינני מנתח את נושא הנזק עלי לציין כי גם בנושא העזרה לצד ג' והשימוש בעדותה של הגב' סבטלנה אשר הייתה אמורה לשמש במסגרת ביטוח לאומי כמי שמסייעת בסיעוד לבעלה של התובעת כמי שהפכה אח"כ העוזרת של התובעת עצמה וניתוח עדותה באופן כולל לא הותיר רושם אמין מאוד והיו בו כשלים רבים מאוד שיש בהם גם כדי להשליך על מידת האמינות בתיק זה.
דין התביעה להידחות.
אני מורה לנתבעת במסגרת הוצאות משפט להעביר לי בתוך 15 יום את שומת ההוצאות הנדרשת על ידה במסגרת הוצאות משפט והתובעת תוכל להגיב על הדרישה להוצאות תוך 15 יום לאחר מכן, יש להביא אלי למתן פס"ד בנושא ההוצאות.
ביתרת האגרה החלה תישא התובעת.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון