תביעה שעניינה נזק נטען למשלוח של רהיטים

תביעה שעניינה נזק נטען למשלוח של רהיטים

רקע כללי מוסכם -


התובעת, קבוצת ק.ח.ל. ישראל בע"מ (להלן: "ק.ח.ל"), עוסקת בייבוא ושיווק של רהיטים.
אין חולק כי בחודש אוגוסט 2007 התקשרה ק.ח.ל עם הנתבעת 1, אביב שירותים לוגיסטיים בע"מ (להלן: "אביב") בחוזה לשילוח בינלאומי ימי של מכולה ובה רהיטים (להלן: "המכולה" ו-"הרהיטים") אשר היתה אמורה להגיע מנמל SHEKOU בהונג קונג לנמל חיפה. הנתבעת 2, חברת נמל חיפה בע"מ (להלן: "הנמל") היא האחראית על הפעלת השירותים בנמל חיפה. הנתבעת 3, מנטפילד (1983) בע"מ (להלן: "מנטפילד") שימשה כעמיל המכס לגבי המשלוח.
המכולה הגיעה לנמל חיפה ביום 4.9.2007 בשעה 13:25 ויצאה מהנמל בשעה 18:57. טרם היציאה, המוביל היבשתי מטעם ק.ח.ל הבחין כי על דופן המכולה ישנה פגיעה (אשר טיבה ומשמעותה שנויים במחלוקת). הנהג זימן נציג מהנמל לבחון את דופן המכולה, נרשם דו"ח אירוע (להלן: "דו"ח האירוע") והמכולה יצאה לדרכה למחסני ק.ח.ל בקרית ביאליק. לאחר כמה ימים פתחה ק.ח.ל את המכולה ולטענתה במועד זה התגלה נזק לחלק מהרהיטים.

טענות הצדדים –


ק.ח.ל טוענת כי לרהיטים נגרם נזק משמעותי עקב כך שהמכולה נפלה או נחבטה בעת שהיתה בנמל. לטענתה הנזק עולה על סך של 200,000 ₪ אך לצורך האגרה – הועמדה התביעה על סך של 75,000 ₪. לשיטת ק.ח.ל האחריות רובצת על שלוש הנתבעות – ביחד ולחוד.
שלוש הנתבעות מכחישות את קרות הנזק, את הסיבה הנטענת לנזק ואת גובה הנזק.
אביב טענה בנוסף בכתב ההגנה כי התחיבויותיה כלפי ק.ח.ל הסתיימו שעה שהמכולה הגיעה לארץ ונפרקה בנמל. לטענתה, אם נגרם נזק בתחומי הנמל – אין זה באחריותה. בהתאם, שלחה אביב הודעה לצד שלישי כלפי הנמל. מטעם אביב הוגש בשלב מסוים תצהיר עדות ראשית אך לאחר מכן התפטרו באי כוחה של אביב מהייצוג, הודעה מתאימה נשלחה לה ולמרות זאת - איש מטעמה לא התייצב לדיונים, המצהיר לא התייצב ולא נחקר ולא הוגשו סיכומים מטעמה.
הנמל טוען כי לא נגרם למכולה או למטען הרהיטים כל נזק במהלך הפריקה או השהייה בנמל.
מנטפילד טוענת כי אין לה כל אחריות כעמיל מכס לנזקים כגון הנזקים הנטענים.

התשתית הראייתית –


בפני נשמעו העדים הבאים מטעם התביעה: מר לירן קובי (מנהל ק.ח.ל, להלן: "קובי", לגבי תצהירו ת/1); מר תומר גלפנד (עובד בק.ח.ל, להלן: "גלפנד"); והשמאי מר גנדור מרואן (להלן: "השמאי מרואן", לגבי חוות דעתו ת/2). מטעם הנמל נשמעו מר יגאל מיכאליס (עובד ביחידת הנזקים של הנמל אשר רשם את דו"ח האירוע, להלן: "מיכאליס", לגבי תצהירו נ/1); והשמאי מר מנחם קצן (להלן: "השמאי קצן", לגבי חוות דעתו נ/5). מטעם מנטפילד נשמע מר משה אזולאי (מנהל סניף חיפה של מנטפילד, להלן: "אזולאי", לגבי תצהירו נ/3). כמו כן הוגשה התמונה של המכולה ועליה הסימנים השנויים במחלוקת (להלן: "תמונת המכולה") – נ/2.

דיון והכרעה –


לאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי כי דין התביעה להידחות כנגד הנמל וכנגד מנטפילד וכי דינה להתקבל בחלקה, בהעדר התייצבות, כנגד אביב - והכול מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

עילת התביעה כנגד הנמל –
האם הוכח שנגרם לרהיטים נזק במהלך פריקת המכולה בנמל או במהלך השהייה בנמל?


מהתמונות שצורפו לחוות הדעת של השמאי מרואן ומעדותו של קובי עולה שכאשר המכולה נפתחה במחסני ק.ח.ל היו כמה רהיטים שנפגעו – לרבות כאלו שנסדקו ונשברו. עדות זו לא נסתרה והמשך הדיון מבוסס על ההנחה שאכן נמצאו במכולה רהיטים שניזוקו במועד פתיחתה.
אלא שלשיטתי לא הוכח מתי הרהיטים ניזוקו, לא הוכח מנגנון הנזק וכנגזר מכך – לא הוכח שהם ניזוקו דווקא בעת פריקת המכולה בנמל או בשעה שהיו במשמורת הנמל. ואפרט.
הטענה של ק.ח.ל הינה שהנזק נגרם עקב פגיעה במכולה – בהיותה בנמל חיפה, כאשר הטענה כורכת למעשה שתי חלופות – האחת, כי גורם לא ברור גרם ל"דפיקה" של דופן המכולה וכי חבטה חזקה זו גרמה לטלטלה של הרהיטים ולפגיעה בהם (להלן: "טענת המכה"); והשניה – כי המכולה "נפלה" והנזק נגרם עקב הזעזוע שגרמה הנפילה (להלן: "טענת הנפילה").
מבחינה ראייתית – הטענות סומכות על שני נדבכים: האחד - תמונת המכולה (נ/2), שם ניתן לראות כיפוף על הדופן הרלבנטית וכתמים מסויימים ליד הכיפוף, כאשר לשיטת ק.ח.ל הדבר מלמד על פגיעה בדופן שהתרחשה עקב המכה או עקב הנפילה, במהלך שהותה של המכולה בנמל; והנדבך השני - טענת קובי לפיה בעת שהגיעה המכולה לחצרי ק.ח.ל "מישהו" אמר לנציגי ק.ח.ל כי המכולה נפלה ונפגעה כשהיתה בנמל (סעיף 17 לתצהירו).
עמדתי היא כי הטענה של ק.ח.ל לא הוכחה מעבר לרף ההוכחה הנדרש, על שתי חלופותיה.

האם קיימת עדות ראיה לגבי כך שהמכולה נפלה או נחבטה?


ברישא של סעיף 17 לתצהיר קובי, נכתב כך: "כבר במועד הגעת המכולה לחצרי ק.ח.ל נמסר לק.ח.ל (אינני זוכר על ידי מי – או על ידי הנמל או על ידי אביב) כי המכולה נפלה ונפגעה". בחקירתו מסר קובי כי "מישהו" מסר לו שהמכולה נפגעה אך הוא "לא זוכר מי מסר לו את האינפורמציה" (עמ' 12 שורה 28). ברי כי טענה זו הינה בבחינת עדות שמיעה בלתי קבילה ואין בה כדי להוכיח דבר.
בנוסף, העיד גלפנד כי כמה חודשים אחרי הגעת המכולה (בסוף ינואר 2008) הוא שוחח עם אדם בשם רמי מרדכי, שעבר בנמל, וזה האחרון בדק את הרישומים של הנמל לגבי המכולה (לפי מספר המכולה) "והתברר שהיה איזשהו נזק לגג המכולה" (עמ' 17 שורה 9). שוב, המדובר בעדות שמועה בלתי קבילה, שכן אותו רמי מרדכי לא זומן מטעם ק.ח.ל, מה גם שהטענה הלכאורית לגבי נזק לגג אינה עולה בקנה אחד עם טענת המכה או עם טענת הנפילה.
מעבר לכך, נחקרו עדי ההגנה לגבי האפשרות כי המכולה נחבטה או נפלה ועובדה שכזו אינה בידיעת מי מהם. לכן, אין כל עדות ישירה של עד ראיה זה או אחר לגבי מכה או נפילה.

האם יש עדות בכתב לגבי כך שהמכולה נפלה או נחבטה?


מיכאליס הצהיר והעיד כי בעת שחרור המכולה, הנהג מטעם ק.ח.ל הבחין שיש "מכה" בדופן המכולה וביקש לקרוא לנציגי הנמל. מתוקף תפקידו נקרא מיכאליס לראות את המכולה ולתעד את הנזק. מיכאליס בחן את המכולה וראה כי "בצידה של המכולה היה כיפוף בדופן הימני" (סעיף 9 לתצהירו). ממשיך מיכאליס ומסביר כי "סביב כיפוף זה היו סימני חלודה, דבר המעיד כי המדובר בנזק שאיננו "טרי" ובוודאי שאינו אופייני לשהות בנמל של 3 שעות בלבד". בנוסף, לתצהירו צורף דו"ח האירוע שהוא הכין ביום 4/9/2007, "בזמן אמת", עת בחן את המכולה, ובו נרשם כך: "איפיון הנזק 1, סימני חלודה – לא אופיני למשך השהות בנמל. תאור הנזק כיפוף בדופן המכולה" (לעיל ולהלן: "דו"ח אירוע", אליו צורפה תמונה הזהה לתמונת המכולה – נ/2).
מיכאליס נחקר לגבי דו"ח האירוע, לגבי התרשמותו מהדופן ולגבי האפשרות שהמכולה נפלה או נחבטה. הוא הסביר כי במקרה שמכולה נופלת או סופגת חבטה במהלך הפריקה או השינוע בתחום הנמל – עובדי הנמל חייבים לדווח על כך ומייד מזעיקים אותו או נציג אחר של הנמל וממלאים דו"ח אירוע מתאים. הוא העיד כי לא דווח על כל נפילה או חבטה למכולה במהלך שהותה בנמל – ועדות זו הותירה רושם מהימן ולא נסתרה. הוא אף נחקר לגבי התרשמותו מהכיפוף בדופן, לגבי השאלה ממה נגרם הכיפוף – וחזר שוב על עמדתו לפיה המדובר בכיפוף "ישן" כיון שהיו לידו סימני חלודה ולכן לא יכול להיות שהמדובר בכיפוף שנגרם באותו היום.

האם תמונה המכולה מלמדת על כך שהמכולה נפלה או נחבטה?


נדמה לי שכבר בשלב הזה, המסקנה הינה שלא הוכחה טענת המכה או טענת הנפילה. עם זאת, טרם סיום, נבחן עתה בקצרה את חוות הדעת של השמאים – לגבי המסקנות האפשריות שניתן, או שלא ניתן, להסיק מתמונת המכולה או ממהות הנזק שנגרם לרהיטים.
ראשית, באשר לתמונת המכולה, לא שוכנעתי כי הסימנים הנצפים על דופן המכולה בתמונה מלמדים על מכה חיצונית שיכולה לגרום לרהיטים שבתוך המכולה להנזק כנטען, וחשוב מכך – הוכח שיש סימני חלודה על "המכה", כך שלא יתכן שנגרמה כשהיתה בנמל באותו היום.
שנית, מהתמונה של המכולה עולה שהדופן עשויה מפסים אנכיים של מתכת ואינה "חלקה". ניתן לראות כי הפסים התכופפו בכמה סנטימטרים (כפי שמתאר מיכאליס – עמ' 19 שורה 11) אך אינני סבורה כי הכיפוף בפסים החיצוניים גרם בהכרח גם לכיפוף בחלק הפנימי של הדופן, כלומר שפנים המכולה לא נפגע. יש לראות כי ק.ח.ל עצמה טוענת, בסעיף 15 לתצהירו של קובי, כי "אין באפשרות ק.ח.ל לדעת האם פגם זה אשר נצפה בגוף המכולה קשור לנזקים אשר נגרמו לתכולתה". משמע, שק.ח.ל עצמה אינה יודעת לומר אם הפגיעה החיצונית הנחזית קשורה לנזק הנטען ואם המכה שגרמה לכיפוף בדופן יכולה בכלל לגרום לנזק הנטען לרהיטים.
שלישית, לגבי מועד המכה שגרמה לכיפוף, מיכאליס העיד כי מנסיונו רב השנים, אם המכה שנחזית בדופן המכולה היתה נגרמת במהלך שהיית המכולה בנמל היא היתה נראית אחרת, וכדבריו: "אם היתה מכה טריה, היית רואה סימנים שונים, סימני להב, סימנים מבריקים" (עמ' 20 שורה 15) ואזכיר כי הוא ראה את המכולה בשעה שבה היא יצאה מהנמל. עוד מוסיף מיכאליס כי הוא ראה שהיתה חלודה על המכה, לאמור: "בנקודת המכה רואים בבירור את החלודה" (שם, שורה 19). לכשעצמי, לא אוכל לקבוע שהכתמים שבתמונה הם אכן כתמי חלודה ולא צבע – אך אני מקבלת את עדותו של מיכאליס לגבי סוגיה עובדתית זו, לאור העובדה שהוא היחיד שראה את המכולה, לאור נסיונו המקצועי ולאור כך שקובי או השמאי מרואן מטעם ק.ח.ל לא טענו כל טענה שיש בה כדי לסתור את עמדתו של מיכאליס (כלומר, שהם לא טענו שהם בדקו בעצמם את הכיפוף וראו שאין שם חלודה ושהכתמים הם כתמי צבע או שפשוף).
רביעית, יש לראות כי השמאי מרואן מטעם ק.ח.ל שולל לחלוטין את טענת המכה וטוען בלעדית כי המדובר בנפילה (עמ' 30 שורות 19-21 ועמ' 32 שורות 4-10, שם הוא טוען חד משמעית שאין המדובר במכה אלא בנפילה שכן היה נזק גם לרהיטים שבמרכז המכולה ולא רק לרהיטים שהיו ליד הדופן ש"ספגה" את המכה שגרמה לכיפוף). כלומר, שיש בכך כדי להוות נדבך נוסף במסקנה לפיה את טענת המכה יש לדחות כבר בשלב הזה.
לגבי טענת הנפילה – אף כאן יש לראות כי השמאי מרואן מתבסס על מידע שמסרו לו נציגי ק.ח.ל, על בסיס מידע שהם טוענים שקיבלו מנציגי הנמל (וראו את פרק ה"מבוא" של חוות דעתו ואת חקירתו בעמ' 30). אלא שכבר נקבע מעלה שלא הוכחה הנפילה וכי ה"שמועות" שהגיעו אל קובי אינן אלא שמועות. זאת ועוד. השמאי מרואן טוען כי הנזקים שנצפו מתאימים לנזקים שנגרמו עקב הנפילה היות ו-"המכולה ספגה את עצמת חבטת הנפילה של המכולה השוקלת קרוב ל-9 טון ..." (עמוד 4 פסקה עליונה והסבריו לגבי מנגנון הפגיעה בעמ' 30 שורות 21-22). עם כל הכבוד, לא שוכנעתי שהנזקים הנצפים יכולים להגרם רק מנפילה ולא כתוצאה משלל סיבות אחרות ולכן אין בדברים כדי לסייע בידי ק.ח.ל. בהוכחת טענת הנפילה. שהרי, השמאי יוצא מנקודת הנחה שהמכולה נפלה (כי כך סיפרו לו) ומאשר שהנזק יכול היה להגרם עקב נפילה, אך הוכחת נזק ש"מתאים" לנפילה אינה שקולה להוכחת הנפילה.
עוד אוסיף כי יש לתת את הדעת לכך כי השמאי מרואן כלל לא בדק את המכולה (היות ולטענתו היא לא היתה בחצרי ק.ח.ל כאשר הוא בדק את הרהיטים – עמ' 28 שורה 14). לא ברור לי כיצד המכולה לא היתה במקום שעה שנבדקו הרהיטים בספטמבר (שכן מהמסמכים עולה שהיא הוחזרה רק בתחילת אוקטובר) – אך החשוב הוא שהשמאי מרואן לא בדק בעצמו את המכולה או את הדופן, ולכן לא יכול לתת את דעתו לשאלות כגון - האם הכיפוף מלמד על נפילה ? האם על מכה? האם זו מכה "טריה"? האם ישנה חלודה? וכיוצ"ב שאלות עובדתיות רלבנטיות. זאת ועוד. לא רק שהשמאי לא בדק את המכולה "בזמן אמת" שעה שניתן היה לבחון אותה עצמה, אלא שהוא אף לא התייחס בחוות דעתו לתמונה של המכולה ולכיפוף הנראה בתמונה. רק במהלך ישיבת ההוכחות, אחרי שכבר נשמעו כל העדים למעט שני השמאים, ואחרי שהתברר שיש בפנינו רק את עדותו של מיכאליס ואת תמונת המכולה - התבקש השמאי (בחקירה ראשית משלימה) להתבונן בתמונת המכולה וטען כי הוא לא רואה סימני חלודה. עם כל הכבוד, לא אוכל לקבל את עדותו בנקודה זו (ואף לא את עדות השמאי קצן לגבי אותו נושא) שכן לשיטתי לא ניתן לראות בבירור אם הכתמים הם של חלודה או של צבע בגוון דומה. התמונה אינה ברורה מספיק על מנת לאבחן בין כתם של חלודה לבין כתם של צבע או של שפשוף, והעדות היחידה בעלת המשקל לצורך מהות הכתמים הינה עדות מיכאליס שהיה היחיד שראה את המכולה באופן בלתי אמצעי ולא רק בתמונה.
חמישית, השמאי קצן טוען כי בחינת תמונת המכולה מלמדת על שפשוף בדופן וכי מנסיונו – שפשוף שכזה אינו מלמד על מכה בעוצמה שיכולה לגרום לנזק לתכולת המכולה (סעיף 2 עמ' 6). קצן אף נשאל אם להערכתו המקצועית, הנזקים שנצפו ברהיטים יכולים להגרם עקב נפילה של המכולה והשיב שלדעתו מעיון בתמונות של הרהיטים ושל הכיפוף - לא ניתן להגיע למסקנה שהמכולה נפלה (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 14-18). השמאי קצן אף הפנה לתמונות אחרות של מכולות שנפלו (נ/6 ו-נ/7) והסביר שכדי שהרהיטים ינזקו כפי שניזוקו כתוצאה מנפילה – הנפילה חייבת היתה להיות מגובה משמעותי ובעוצמה רבה – ואז היינו חייבים לראות סימנים חיצוניים משמעותיים אחרים על גבי דפנות המכולה, ולא היינו מוצאים רק את אותו כיפוף מדובר (עמ' 28 שורה 21 עד עמ' 29 שורה 11).
ששית, לא הוכח שהרהיטים נארזו כראוי וראו כי ק.ח.ל לא סיפקה כל ראיה לגבי האריזה וההמכלה. קובי עצמו הסביר שהוא לא יודע לספק מידע מידיעה אישית לגבי הליך האריזה או ההמכלה (עמ' 11 שורה 4), ובסעיפים 11-12 לתצהירו מסביר כי: "לאחר שהמוצרים נרכשו בסין, הם נארזו כנדרש, הועמסו על מכולה והועברו לנמל היציאה. ... המוצרים אשר נארזו והועמסו במכולה, כמו גם יתר מוצרי ק.ח.ל, נבדקים בבדיקת איכות. גם במקרה זה ביצע נציג מטעם ק.ח.ל בסין, מר אלי פלד, בדיקת התאמה טרם העמסת הטובין במפעלי הספק בסין". אלא שמר אלי פלד לא מסר עדות, לא הוכח טיב "בדיקת האיכות" שהוא מבצע, אין מסמכים לגבי מהות תפקידו או רמת הביצוע, ובוודאי שלא הוכח שהוא גם בודק את טיב ודיות האריזה ואת אופן ההמכלה (עמ' 11 שורות 7-26). לגבי האריזה – יש לראות כי השמאי מרואן טוען כי לא מצא שהיה פגם באריזה וכי אם היה הוא היה מציין זאת (עמ' 27 שורה 6) אך השמאי קצן מפנה בחוות דעתו לשני נושאים שמלמדים על אריזה שאינה מתאימה להובלה בינ"ל של חלק מהרהיטים שניזוקו (העדר משטחים מתחת לרהיטים והנחתם הפוך או "על הצד" - עמ' 6).
בדומה, אפנה לכך שאותו נציג אולי בודק את המוצרים שיוצאים מהמפעל בסין אך לא נטען שיש כל פיקוח על הדרך הארוכה מסין לישראל. לא הוצג כל מסמך שיש בו כדי ללמדנו על תקינות המסע היבשתי והימי הארוך אשר במהלכו המכולה נפרקה והוטענה מספר פעמים (כולל הובלה מחצרי המפעל עד הנמל בסין, מרחק של מאות קילומטרים, בהובלה יבשתית או על גבי ספינת נהר, ומסע ימי מסין לחיפה, כולל שטעון בתחנת ביניים בפורט סעיד – והכל כפי שעולה מהמסמכים ונסקר בחוות הדעת של השמאי קצן (עמ' 2-4) אשר לא נסתרה).
שביעית, יש לשיטתי משמעות מסויימת לכך שהמטען לא נפתח בנמל אלא רק במחסני ק.ח.ל וזאת 14 יום לאחר שיצא מהנמל. יש לראות כי בסעיף 17 לתצהירו של קובי הוא טוען כי כבר במועד הגעת המכולה לחצרי ק.ח.ל הוא ידע כי המכולה נפגעה אך עדיין, לא מצא לנכון לפתוח אותה ולראות אם קרה נזק, כאשר ההסבר שלו (בסעיף 18) היה שההמתנה נבעה מסיבות לוגיסטיות. קשה לקבל הסבר שכזה ומן הראוי היה לפתוח מיידית את המכולה, ככל שהיתה אפשרות שהיא נחבלה במהלך שהייתה בנמל (או בכלל). אמנם, לא הועלתה טענה לפיה המכולה נחבלה כאשר היתה במחסני ק.ח.ל – ועם זאת, יתכן והנזקים הנטענים נגרמו חלקם או שהחמירו במהלך הזמן שבין היציאה מהנמל לבין פתיחת המכולה. כדוגמא, אפשר לשער שאף אם המכולה טולטלה בעת שהיתה בנמל וחלק מהרהיטים זזו – אזי שבעת ההמתנה (או אולי בעת הנסיעה היבשתית) הם נפלו, או נפגעו כתוצאה ממשקלם של רהיטים אחרים וכיוצא באלה אפשרויות. הייתי מצפה מק.ח.ל לפתוח מיידית את המכולה שלטענתה נפגעה או נפלה – וכך ניתן היה לברר בסמוך למועד האירוע הנטען אם היה אירוע שכזה. השיהוי מטעם ק.ח.ל גרם לנזק ראייתי "עצמי".

טענת היפוך נטל הראיה -


המסקנה עד כה הינה שק.ח.ל לא הצליחה להוכיח את נסיבות קרות הנזק, את מועד קרות הנזק, את טענת המכה או את טענת הנפילה – ולכן, לא הוכחה אחריות הנמל. אלא שטרם סיום, יש לדון בטענת ק.ח.ל לגבי היפוך נטל הראיה. כאן, טוענת ק.ח.ל כי אף אם היא אינה יודעת להצביע על המהות המדוייקת של הפגיעה במכולה ואף אם אינה יודעת להצביע על קשר סיבתי בין הנזק החיצוני למכולה לבין הנזק הנטען לרהיטים – אזי שיש מקום להפוך את נטל ההוכחה, במובן שעל שכם הנמל להוכיח מהי משמעות המכה שעל דופן המכולה, שעל הנמל להוכיח שלא היתה מכה או נפילה ושעל הנמל להוכיח שאין קשר בין הדופן לבין הנזק הנטען.
לא אוכל לקבל את עמדת ק.ח.ל הנ"ל, הסומכת על סעיף 41 לפקודת הנזיקין, לאמור:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."


משמע, שניתן להחיל את הסעיף בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

(א) לתובע לא הייתה ידיעה לגבי הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק;
(ב) הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו;
(ג) נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.


חובת השכנוע, כי מתקיימים שלושת היסודות היא על התובע, על-פי מאזן ההסתברות. הבחינה, אם אמנם יצא התובע ידי חובת השכנוע, נעשית על-פי מצב הראיות בסופו של המשפט, תוך התחשבות במשקל עדויות התביעה מחד ובראיות הנגדיות של הנתבע מאידך (ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712; ע"א 377/85 נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1) 153).
במקרה דכאן, עמדתי כי ק.ח.ל לא הוכיחה את האפשרות לעשות שימוש בהוראות סעיף 41 הנ"ל, ואני אף סבורה כי טענתה להיפוך הנטל טומנת בחובה סתירה פנימית. ואבהיר.
אם טענת ק.ח.ל היא שהנזק נגרם במהלך שהותה של המכולה בנמל בזיקה לטענת המכה או טענת הנפילה – אזי שלמעשה ק.ח.ל כן יודעת מה גרם לנזק. ק.ח.ל לא יכולה לטעון כי היא לא יודעת "מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לנזק" ובמקביל לטעון שהמכולה נפלה או נחבטה. משמע, שלא מתקיים הרכיב הראשון של סעיף 41. ק.ח.ל אינה יכולה להעביר אל כתפי הנמל את החובה להוכיח את טענת המכה או את טענת הנפילה. לו היתה ק.ח.ל מוכיחה ברף ההוכחה האזרחי שהמכולה אכן נפלה או שנחבטה – אזי היה עובר הנטל אל כתפי הנמל להוכיח שלא התרשל לגבי הגורם למכה או לנפילה, אך את הנטל הראשוני להוכחת המכה או הנפילה אין להסיר משכמה של ק.ח.ל בנסיבות. מעבר לכך, לאור האמור מעלה – אף אם הנטל כן היה עובר אל כתפי הנמל – מצאתי כי היא הרימה אותו במובן שהיא הוכיחה שלא היו אירועים חריגים לגבי המכולה במהלך פרק הזמן בו שהתה המכולה בנמל.
אם – מצד שני – טענת ק.ח.ל שונה, ואם היא לא טוענת שהנזק נגרם בהכרח בנמל אלא טוענת שהיא לא יודעת מתי ואיך נגרם הנזק – אזי שאף כאן לא יכולות לסייע לה הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן לא הוכחו הרכיבים השני והשלישי. אם ק.ח.ל טוענת שהנזק נגרם או בנמל או בשלב אחר – אזי שהיא לא הוכיחה שהוא נגרם על ידי נכס שלנמל יש שליטה לגביו ובוודאי שלא שוכנעתי כי האפשרות שהנזק נגרם במהלך הטיפול במכולה בנמל מסתבר יותר מאשר שלל האפשרויות האחרות לפיהן הנזק נגרם בשלבים האחרים של ההובלה היבשתית בסין או ההובלה הימית.
אני סבורה כי למעשה, הכוונה של ק.ח.ל היתה לטעון שמבחינתה, היא הטעינה סחורה תקינה בסין וקיבלה סחורה פגומה בארץ, ומבחינתה - מתי שהוא איפה שהוא במהלך הדרך נגרם הנזק. מנקודת המבט של ק.ח.ל - על כל הגורמים הרלבנטיים למצוא לבדם מי מביניהם הוא האחראי – אך אינני סבורה כי ניתן להוכיח עילת תביעה בדרך שכזו וזו לא מטרת סעיף 41 לפקודה. בוודאי שלא ניתן לעשות כן שעה שלא הוכחו רכיבים קריטיים מקדמיים (כגון, שהרהיטים היו תקינים בעת ההמכלה וכי נארזו כראוי) ובוודאי שלא שעה שלא נתבעו כל הגורמים הרלבנטיים בכל שרשרת ההובלה.

טענת "ההסתמכות" –


הטענה האחרונה בה אדון מבחינת האחריות הנטענת של הנמל – הינה טענת ק.ח.ל לפיה היא הסתמכה על הנחיות מהנמל. לטענתה, כאשר פנתה לנמל אחרי פתיחת המכולה נמסר לה כי אם לטענתה נגרם נזק שבאחריות הנמל – עליה להגיש דרישת נזק הכוללת חוות דעת של שמאי ואומדן נזקים והדרישה תטופל (סעיף 21 לתצהיר קובי). ממשיכה ק.ח.ל וטוענת כי בהסתמך על הנחיות הנמל, זימנה את השמאי מרואן מטעמה במועד פתיחת המכולה ושלחה מכתב דרישה לנמל בצירוף חוות דעתו – אך הנמל סירב לפצותה, למרות שהבנתה היתה שההנחיות של הנמל כלפיה מלמדות על הכרתו בכך שנגרם נזק שבאחריותו (עמ' 13 לחקירת קובי).
באת כוחה של הנמל טוענת כי מכלול הטענות בנושא "ההסתמכות" מהוות הרחבת חזית, ומעבר לכך – כי יש לדחות את הטענה.
עמדתי היא שבין אם המדובר בהרחבת חזית ובין אם לאו – אין לכך רלבנטיות שכן אין עסקינן בהסתמכות שעולה כדי "הודאת בעל דין". אם היה מוכח שהנמל הודה בכך שהוא אחראי לנזק, היה מקום לשקול את משקלה של ההודאה, אך לא הוכח כי כך היה. כל מה שהוכח הוא שהנמל הנחה את ק.ח.ל כיצד להגיש דרישה, אך אין בכך הסכמה לדרישה. התכתובות שבין הצדדים מדברות בעד עצמן – ומהן ניתן לראות שאכן ק.ח.ל הגישה דרישה מסודרת אך עמדת הנמל היתה הכחשה של האחריות לנזק הנטען.

סיכום ביניים ראשון לגבי הנמל –


לאור האמור, המסקנה עד כה הינה שלא הוכח שבמועדים בהם היתה המכולה באחריות הנמל ארע אירוע נזיקי שגרם לנזק הנטען לרהיטים.

עילת התביעה כנגד מנטפילד –


כזכור, אין חולק כי מנטפילד שימשה כעמיל מכס. לשיטתי, אף אם ארע למכולה נזק בזמן שהותה בנמל כנטען – לא ניתן לייחס לעמיל המכס אחריות בשל כך. אפנה בהקשר זה לתצהירו המפורט של אזולאי (אשר לא נסתר ואשר אף לא נעשה כל נסיון לסותרו בחקירה נגדית) שם הוא מפרט את תפקידה של מנטפילד כעמיל מכס בכלל, ובמקרה דכאן בפרט; וראו כי קובי נשאל בחקירתו הנגדית מהו לשיטתו התפקיד של מנטפילד בהבאת המכולה ארצה והוא השיב שהוא לא יודע בדיוק (עמ' 14 שורה 13). המסקנה לאור הדברים הינה שאף אם היתה מוכחת טענת המכה או טענת הנפילה – למנטפילד אין אחריות לכל נזק שנגרם עקב כך.
טענה נוספת, חלופית, של ק.ח.ל כלפי מנטפילד היתה שהיה על מנטפילד להודיע לה על הנזק הנחזה בדופן - אך אף טענה זו אין ביכולתי לקבל וממילא אין לה כל משמעות. ראשית, נציגי מנטפילד לא ידעו על כך שהנהג הבחין בכיפוף בדופן המכולה ולא ידעו שמיכאליס זומן לבחון את הדופן (עמ' 23 שורות 27-32) - ולכן, לא היו יכולים להודיע לק.ח.ל דבר, אף אם היינו יוצאים מנקודת ההנחה שככל שהיה מידע שכזה בידיעת מנטפילד מן הראוי היה שתשתף את ק.ח.ל במידע. שנית, קובי טען כי הוא ידע על הנושא עוד ביום 4.9.2007 עת הגיעה המכולה לחצרי ק.ח.ל ולמרות זאת, לא נפתחה המכולה ולא נעשה דבר עד יום 18.9.2007. אם כך, אין כל משמעות לשאלה אם גם מנטפילד ידעה את הנתונים הרלבנטיים ביום 4.9 אם לאו, או אם היתה צריכה ליצור קשר עם ק.ח.ל אם לאו. דבר לא היה משתנה, שכן המידע היה בידי ק.ח.ל. ממילא.
ק.ח.ל טוענת עוד כי מנטפילד שיחררה את המכולה מבלי לבצע את "הבדיקות הנדרשות" ומבלי לדרוש לבדוק את תוכן המכולה טרם השחרור – למרות שניתן היה לראות את הפגיעה בדופן המכולה (סעיף 43 לתצהיר קובי). אף טענה זו יש לדחות – ולא הוכח שלמנטפילד, כעמיל מכס, יש יכולת או סמכות או סיבה לעצור את שחרור המכולה או את הוצאתה מהנמל על ידי המוביל היבשתי שנשלח על ידי ק.ח.ל עצמה. לא הוכח אילו "בדיקות" אמורה מנטפילד לבצע, היכן ובאיזה שלב – וזאת במצטרף לשנאמר מעלה לגבי כך שהיא לא קיבלה מידע לגבי הממצא בדופן שמצא הנהג ושבדק מיכאליס.
לכן, יש אף לדחות את התביעה נגד מנטפילד.

עילת התביעה כנגד אביב –


כפי שצוין, מטעם אביב הוגש בשלב מסוים כתב הגנה ותצהיר – אך לא היתה מטעמה התייצבות לדיונים ולא הוגשו סיכומים, למרות שהודעה לגבי ההתפטרות מהייצוג, הודעה לגבי מועדי הדיון והודעה לגבי חובת ההתייצבות נמסרה כדין לאביב (וראו את ההחלטות מיום 20.10.2012 ומיום 7.11.2012). ק.ח.ל עותרת לקבלת פס"ד בהעדר כנגד אביב לגבי מלוא סכום התביעה – ושוכנעתי כי יש מקום ליתן פסק דין בהעדר אך לא לגבי הסכום הנתבע. לא מצאתי להכביר מילים לגבי סוגית הנזק, אך אעיר כמה הערות קצרות.

גובה הנזק –


קובי טוען בתצהירו כי גובה הנזק הינו בסך של כ-42,000 ₪ בגין הנזק לרהיטים ע"פ חוות הדעת של השמאי מרואן ובנוסף בסך של כ-138,000 ₪ בגין אובדן רווחים – אם כי התביעה הוגשה לגבי סך כולל של 75,000 ₪ בלבד לצורכי אגרה.
עלות הרהיטים – מחוות הדעת של השמאי מרואן עולה כי לשיטתו יש לחשב את הנזק לרהיטים בזיקה לעלות שלהם בתוספת מקדם המכונה "מקדם הוצאות" בשיעור של 0.867. לשיטתו, אם פריט מסוים נרכש על ידי ק.ח.ל מהספק בסין בסכום של 100$, ק.ח.ל הוסיפה והשקיעה בהובלתו לארץ 86.7$ נוספים – כך שלמעשה העלות של פריט הריהוט מבחינת ק.ח.ל היתה 186.7$. השמאי מצא שניזוקו 39 פריטים, מחשב לגבי כל אחד מהם מהו מחיר הרכישה, מוסיף את העלויות על פי "מקדם ההוצאות" – וכך מגיע למסקנה שהמדובר בנזק בסך 42,000 ₪ לערך (לפי שער של 4.144 דולר/₪). שיטת החישוב הגיונית, אלא שלא הונחה תשתית מספקת לגבי "מקדם ההוצאות" ולא הוצגו המסמכים שבבסיס חישוב ההוצאות שמצטרפות לכדי אותו "מקדם". השמאי מרואן נחקר לגבי רכיבי "מקדם ההוצאות" ולגבי העלות "נטו" של הרהיטים. שוכנעתי רק בנכונות חלק מהנתונים שבבסיס הערכתו. יתכן וניתן היה לסבור שככל שהנזק הנטען לא הוכח במלואו – יש לדחות את הדרישה כולה, אך בכוונתי לפסוק לטובת ק.ח.ל פיצוי על דרך האומדנה. עמדתי היא כי אי הוכחת כל רכיבי "מקדם ההוצאות" אין משמעה שלא הוכח כל נזק, ובוודאי שיש לפסוק לטובת ק.ח.ל את העלות "נטו" של הרהיטים שנפגעו.
אובדן הכנסות ורווחים – הנתונים לגבי רכיב זה אינם מוזכרים בחוות הדעת של השמאי מרואן אלא רק בתצהירו של קובי, ואומר כי בחקירתו הוא לא הצליח להסביר את חישוביו ולא שוכנעתי כי הרווחים הצפויים היו יכולים להיות כפי שהוא תיאר. קובי הצביע על מסמכים לגבי מכירה של רהיטים אחרים, במועדים שונים, וניסה לגזור מכך מה היה יכול להיות הרווח שהוא היה מפיק מהרהיטים שנפגעו לולא ניזוקו – אך לשיטתי הוא לא עמד בנטל ההוכחה לגבי הצפי לרווחים, מה גם שהוא לא שכנע אותי באבחנה בין תקבולים צפויים לבין רווח צפוי (והרי אם עסקינן בצפי לתקבולים, יש לנכות את ההוצאות שהיה צריך להוציא לצורך רכישת הרהיטים והבאתם ארצה, ואז יש לקזז מראש הנזק של אובדן ההכנסות את עלויות הרהיטים).
להערכתי, גובה הנזק על דרך האומדנה הינו בסך של כ-30,000 ₪.

סיכום –


לאור האמור מעלה, מצאתי כי דין התביעה כנגד הנמל וכנגד מנטפילד להדחות. באשר להוצאות, לאור אי התייצבותו של השמאי קצן לדיון והצורך לקבוע מועד נוסף – לא אפסוק הוצאות לטובת הנמל. לגבי מנטפילד – אפסוק הוצאות בסך 8,000 ₪ (כולל מע"מ). התביעה כנגד אביב מתקבלת ואני מחייבת אותה לשלם לק.ח.ל סך של 30,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ (כולל מע"מ) והחזר מחצית מהאגרה. כל התשלומים – תוך 30 יום מהיום



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פגמים בספה חדשה

  2. ביטול קניית רהיטים

  3. פיצוי על ריפוד רהיטים

  4. ביטול עסקה קניית רהיטים

  5. קניית רהיטים - תביעות קטנות

  6. תביעה נגד בעלים של חנות רהיטים

  7. ביטול קניית שולחן עקב קילופי צבע

  8. ביטול החוזה והשבת כספים עבור סלון

  9. תביעה בגין רכישת סלון שלא עשוי מעור

  10. תביעה שעניינה נזק נטען למשלוח של רהיטים

  11. תביעה בטענת רכישת ספה, כורסא והדום פגומים

  12. קבלת ריהוט לא תואם את מה שרשום בהזמנה באיחור

  13. האם זכאי התובע לבטל עסקה במסגרתה רכש סלון מהנתבעת ?

  14. ביטול קניית רהיטים בגלל כריות לא סימטריות ותפרים גסים

  15. ביטול עסקה לרכישת מערכת סלון עור מחנות בגלל ספה "עקומה"

  16. ביקש לבטל עסקת רכישת רהיטים בגלל שהעיצוב לא מצא חן בעיניו

  17. תביעה בגין רכישת ציוד ריהוט וכלים סניטריים עבור בית מגורים

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון