שבר בקרסול השמאלי עקב תאונה

אובחן כסובל מפצע בכף רגל שמאל, כן משבר בקרסול השמאלי. השבר טופל שמרנית באמצעות סד גבס והתובע שוחרר לביתו ביום 15.8.02, עם הוראות להמשך מעקב רפואי.



כשלושה שבועות לאחר שחרור התובע מבית החולים, הגבס הורד מרגלו והוא החל בתהליך טיפולי ארוך לפצע, שתואר ע"י מומחה ברפואת משפחה ביום 19.8.02 כפצע בגודל 4*7 ס"מ בכף רגל שמאל. במסגרת המעקה הרפואי נשקלה האפשרות של השתלת עור אשר נדחתה והוחלט לטפל בפצע באמצעות משחות וחבישות. כשלושה חודשים לאחר התאונה הומלץ לתובע על שימוש בחבישת לחץ בה טופל למשך למעלה משנה וגם טיפולי ריפוי בעיסוק בשל היווצרות הגבלה קלה בתנועות הקרסול. מעקבו של התובע בקופ"ח ובמרפאת לין נמשך שנים, כן הוא עבר סדרה ארוכה של טיפולים פסיכולוגיים בשל התפתחות הפרעת הסתגלות, חרדות והפרעות נפשיות נוספות. את עיקר הטיפול הפסיכולוגי התובע עבר במסגרת היחידה לשירותים פסיכולוגיים בכפר מגוריו, כפר חורפיש, ובתחנת חוף הגליל בנהריה המתמחה בטיפולים נפשיים.
לבקשת התובע מיניתי שני מומחים מטעם בית המשפט:




בתחום הפלסטי מונה פרופ' מילר שבדק את התובע והגיש את חו"ד בגדרה מצא כי התובע סובל משתי צלקות. הצלקת הראשונה נמצאת בקדמת הקרסול, בולטת מעל פני השטח ומעובה בגודל 6 ס"מ אנכית * 2 ס"מ אופקית. לעניין צלקת זו המומחה ציין כי הינה היפרטרופית אשר גורמת לגרד. ואילו השנייה הינה צלקת שטוחה בגודל 2*5 ס"מ. בשל ממצאים אלה והמעקב הרפואי שהתובע עבר, המומחה העריך את נכותו הזמנית והצמיתה של התובע כדלקמן:

100% למשך 6 שבועות מיום התאונה, תקופת האשפוז והגבס.
20% למשך 15 חודשים, לנוכח: "הצורך והקשיים של הטיפול בגרב לחץ".
8% נכות לצמיתות.



מונה גם דר' כנאענה בתחום הפסיכיאטרי שמצא בחוות דעתו, בין היתר,: " הערכתי מהתעסקות מחשבתית מופרזת במקצת בצלקות. הערכתי מקשיים הסתגלותיים עם צמצום קל באורח חייו על אותו רקע..", כן הוסיף: " קיימים סימנים חרדתיים קלים על רקע פוסט-טראומטי ואשר השפעתם התפקודית אינה משמעותית". על רקע אבחנות אלו המומחה קבע נכויות כדלקמן:

10% למשך שנתיים.
5% לצמיתות.

סיכומי הצדדים;


הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, משכך נקבע דיון שהתקיים בפניי היום במסגרתו הפסיכיאטר נחקר על חוות דעתו לבקשת הנתבעים, כן העידה מטעם התובע הגב' דאליה עזאם שהינו אמו (להלן: "דאליה").




לאחר שהעדים נחקרו, שמעתי בעל פה את סיכומי הצדדים. התובע בסיכומיו הפנה לתחשיב הנזק שהוגש מטעמו, עמד על השלכת הנכויות על תפקודו ויכולתו לעבוד, סקר בהרחבה את העזרה לה נזקק בעקבות התאונה, והעריך את נזקיו, בגין הפסדי השכר והפנסיה, ההוצאות והעזרה כן הכאב והסבל, בסך כמיליון ₪.




מהצד השני של המתרס, הנתבעים הרחיבו בסיכומיהם לעניין שאלת התפקודיות. הם בגישה כי הנכויות שנקבעו חסרות כל השפעה על כושרו של התובע לעבוד. הנתבעים נימקו זאת בקביעות של פרופ' מילר שציין בחוות דעתו כי הצלקות נעדרות כל היבט תפקודי, כן הדגישו בהקשר זה, כי הצלקות מהן סובל התובע אין בהן כדי לגרוע ולו באופן שולי מיכולתו של התובע לעבוד ולהשתכר בעתיד. כך גם לעניין הנכות הפסיכיאטרית, שלגישתם, הינה נכות זניחה המבוססת בעיקר על פגיעה ברגשותיו של התובע בשל הצלקות, פגיעה שאין בה כדי להשליך על עתידו. עוד נטען, כי אין לקבל את טענת התובע לעזרה המוגברת לה נזקק מצד אמו בעטיה של התאונה. הטענה כי אמו נעדרה מעבודתה למשך שנה שלמה כדי לסעוד את התובע, חסרת כל בסיס ומנותקת היא מחבלתו הקלה של התובע כן נסתרת בממצאים הרפואיים שצויינו במסגרת מעקבו של התובע לפיהם מצבו השתפר לכדי עצמאות מוחלטת בסמוך לאחר התאונה. גם טענתו של התובע לפיצוי בראשי הנזק אחרים, כך נטען, הינה מופרזת ונכון להורות על דחייתה.


דיון והכרעה;


כידוע קיימת מגמה מובהקת בפסיקה החותרת להתוויית שיטות חישוב אחידות מתוך שאיפה לשוויוניות באומדן הפיצוי בגין נזקי גוף . בין היתר, הדבר קיבל ביטוי בעיצובן של חזקות כגון השכר הממוצע במשק לקטינים, אך גם בקביעת הנחת העבודה לפיה הנכות הרפואית, בעניינם של נפגעים קטינים, שווה ככלל לגריעה הצפויה בהשתכרותם (ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו {פורסם במאגרים}). יחד עם זאת, אין לטעות ולסבור שעסקינן בהנחת עבודה חלוטה, אלא היא מתרככת בקיומן של נסיבות מיוחדות ומשמעותיות שמצדיקות סטייה ממנה.




נסיבות מיוחדות אני מוצא במקרה בו עסקינן. שעה שרובה של הנכות הינה בתחום הפלסטי, נכות שהשלכתה במישור התפקודי לרוב הינה נמוכה . עם זאת, איני מקבל את הגישה אותה הציגו הנתבעים בסיכומיהם, הסבורים כי הנכות הפלסטית לא מקפלת בחובה השלכה תפקודית כלשהיא. קיומן של צלקות, לרבות צלקת משמעותית ובולטת, בהיקף גדול וגורמת לגרד, טומנת בחובה פגיעה בהשתכרותו העתידית של התובע, גם אם הינה קטנה משיעור הנכות היפואית. בל נשכח שבגיל כזה, כאשר פוטנציאל השתכרותה של התובע טרם יצא לפועל, נכון וראוי להניח כי בפניו פרושה כל קשת העבודות האפשריות כפי כל קטין אחר בגילו, כאשר גם נכות פלסטית, כפי ענייננו, עלולה בהשמך הדרך לצמצם קשת זו (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ רים אבו חנא {פורסם במאגרים}). זאת בייחוד, משהערכה הצופה פני עתיד נשענת מטבעה על ספוקולאציות והשערות (ע"א 9980/06 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' עיירת ירושלים {פורסם במאגרים}).




כזכור, בהקשר זה הנתבעים הפנו לחו"ד של פרופ' מילר שקבע כי הצלקות והנכות שנקבעה בעקבותיהן חסרות כל מרכיב תפקודי. ראשית כל, שאלת התפקודיות והשפעת הנכות, גם הפלסטית, על כושרו של הנפגע נתונה לעולם לסמכותו הבלעדית של בית המשפט. שנית, לו נמצאה הגבלה בתנועות הקרסול בעקבות התאונה הרי היה נכון למנות מומחה אורטופד מטעם בית המשפט לשם קביעת היקפה של נכות זו. הווי אומר, העדר הגבלה, אין בה בפני עצמה כדי ללמד כי הצלקות חסרות כל השלכה על תפקודו וכושרו של התובע לעבוד. שלילת נכויות והגבלות אחרות לא נוטלת, לכשעצמה, ממידת השפעתה של נכות קיימת. הבחינה חייבת להיות על בסיס הנתונים הקיימים ומידת השפעתם על התובע ועתידו, ואין להתייחס אליהם בביטול אך מפאת העובדה שהצלקות אינן טומנות בחובן הגבלות בתנועה. שלישית, המומחה ציין כי נוסף לכיעור הרי הצלקת הגדולה גורמת לגרד, כך שבפועל קיימת השלכה, אף אם הינה נמוכה משיעור הנכות הרפואית, על פוטנציאל ההשתכרות של התובע.




לזאת אוסיף, כי במקרה בו עסקינן התובע סובל גם מנכות במישור הפסיכיאטרי שתוארה, בדברי המומחה שהבאתי אותם מקודם, וגם בתשובתו לשאלות ב"כ הנתבעים :" יש שני מרכיבים שהנכות נשענת עליהם מרכיב של קשיי הסתגלות בעקבות הצלקת ברגל, תחושות של מבוכה. החלק השני זה המרכיבים חרדתיים קלים בעקבות התאונה, שיכולים להיות מושפעים לתלונות אחרות" (עמ'19, ש'2-4). גם כאן, אין זה נכון לקבל את גישת הנתבעים שעה שעסקינן בתובע קטין. נכות זו וההפרעות הנפשיות הקלות שהיא מבטאת יש בהן כדי ליטול מיכולת תפקודו וכושרו של התובע לעבוד.




בסוף סיכומיהם הנתבעים טענו, אמנם בשפה רפה, כי הפסיכיאטר טעה בקביעת נכותו הצמיתה של התובע. דעתי שונה מזו של הנתבעים. המומחה הסביר והסבריו, שאת תמציתם הבאתי מקודם, מקובלים עלי. על יסוד ממצאיו שאין החולק לגביהם, או למצער לא הוצגו נימוקים כלשהם שיצדיקו דחייתם, הרי הערכת הנכות הינה סבירה וראויה ואין זה המקרה להתערבות במסקנותיו של המומחה או בקביעתו הסופית.




לאור כל האמור לעיל, אני בדעה כי נכון בנסיבות לשום את הגריעה שחלה בכושרו של התובע לעבוד לפי כמחצית הנכות הרפואית המשוקללת. הערכה זו, כך אני סבור, מגלמת את כלל השיקולים, הנתונים ואף טענות הצדדים. על יסוד האמור לעיל, לאחר שנתתי את דעתי לעובדה כי נזק צפוי זה יחל בגיל 21 דבר שמחייב היוון כפול, התחשבתי בפטור החלקי מתשלום מס הכנסה המוענק גם לתושבי כפר חורפיש והשכר הממוצע במשק (כ-9,050 ₪) אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בעקבות הגריעה בכושרו לעבוד בסכום גלובאלי בסך- 120,000 ₪ סכום הכולל בתוכו גם הסיכון הקלוש להפסדי פנסיה בעתיד.




ראש הנזק השני לגביו נחלקו הצדדים סב סביב שאלת העזרה לה נזקק התובע בעקבות התאונה. מעדותה של דאליה עולה, כי בזמן התאונה עבדה כמזכירה בבית הספר בכפרה. ביום התאונה היא שהתה בחופשה השנתית, שארכה כשבועיים, ולאחר מכן, כך נטען, בעקבות התאונה היא הגישה בקשה לחופשה ללא תשלום למשך שנה, כל זאת כדי לטפל בתובע. בעדותה בפניי, היא הסבירה כי על אף העובדה שבקשתה אושרה היא חזרה לעבודה בחלוף כחצי שנה, אם כי במשרה חלקית, כאשר אובדן הכנסתה המלא והחלקי היה מתוך אילוץ לשם טיפול בתובע. במהלך עדותה דאליה הודתה כי לערך כחודש אחר התאונה התובע חזר לגן, עם זאת הוסיפה כי למשך חודשים היא נאלצה ללוותו ולשהות לידו כדי לאפשר חזרתו לשגרה, בשל העובדה שהוא זקוק להשגחה צמודה כן משום מצבו הנפשי. אני סבור כי בהקשר זה דרישת ותיאורי התובע ודאליה הינם מופרזים במידה לא מבוטלת. אכן התובע עבר תאונה קשה שבעטיה הוא אושפז למשך שבועיים, כן סבירה הטענה כי בחודש הראשון התובע, שרגלו הייתה מגובסת, נזקק לעזרה אינטינסיבית. אני גם נכון לקבל כי גם חודשיים לאחר מכן , דאליה נאלצה ללוות ולשהות בחברת התובע רוב הזמן, גם בגן, בשים לב לגילו ולחבלתו הקשה, אולם בהמשך העזרה ההדרושה הצטמצמה עד מאוד. בהתחשב בכל אלה, בנכותו הזמנית ומעקבו הממושך, בעובדה שדאליה הייתה צמודה לתובע גם בכל נסיעותיו וטיפוליו הרפואיים הרבים, בשים לב לשכרה עובר לתאונה בסך של 4,200 ₪ ולמרכיב הריבית, אני מעריך ראש נזק זה על דרך האומדנה בסך - 30,000 ₪.




כפי שהקדמתי התובע עבר טיפול רפואי ממושך שהיה כרוך בנסיעות רבות לקופ"ח, למרפאת לין וגם לשם קבלת הטיפולים הפסיכולוגיים. נסיעות אלו, מן הסתם, כרוכות בהוצאות שהתובע זכאי לפיצוי בגינם. נוסף לכך, התובע הוציא כספים רבים כהשתתפות לשם קבלת טיפולים רפואיים, וסכומים משמעותיים בעקבות סדרת הטיפולים הפסיכולוגיים שעבר. לאחר שעיינתי בכל הקבלות והחשבוניות שצורפו לתצהירה של דאליה, התחשבתי בהיקף הטיפולים והזמן הרב שחלף מאז אשר מצדיק הוספת הפרשי הצמדה וריבית, אני מעריך הפסד זה בסך של 12,000 ₪.




הסכום לו זכאי התובע בראש הנזק של כאב וסבל הינו סך 36,600 ₪ (לפי נכות רפואית משוקללת בשיעור 12.6%, 13 ימי אשפוז ובתוספת ריבית).


סוף דבר;
לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 198,600 ₪ בצירוף שכ"ט והוצאות בסך כולל של- 31,500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב"כ התובע יגיש תוך 10 ימים לפחות שתי הצעות להשקעת כספי הפיצויים בתוכנית בנקאית על שם התובע ועד הגיעו לגיל 18.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שבר פתוח בקרסול

  2. השתלת עצם בקרסול

  3. פציעה קשה בקרסול

  4. נכות 10 אחוז בקרסול

  5. שבר בימלאולרי בקרסול

  6. נקע חוזר בקרסול בצבא

  7. שבר ללא תזוזה בקרסול

  8. שבר בקרסול תאונת עבודה

  9. נקע בקרסול תאונת דרכים

  10. שברים בקרסול שלא התאחו

  11. שבר בקרסול 10 אחוז נכות

  12. שבירת קרסול ביציאה מהרכב

  13. תאונת עבודה פגיעה בקרסול

  14. פגיעה בכף רגל - קרסול - אחוזי נכות

  15. שבר בקרסול השמאלי עקב תאונה

  16. שבר בקרסול בתאונה בדרך לעבודה

  17. סיבוב קרסול בירידה מהאוטובוס

  18. סיבוב של הקרסול ביציאה מהרכב

  19. תאונת דרכים 10% נכות בגין פגיעה בקרסול

  20. נכות 5% בגין הגבלה ניכרת בתנועות קרסול ימין

  21. קשיון נוח של קרסול רגל שמאל בעקבות תאונת דרכים

  22. נפילה תוך כדי ירידה מהרכב וחבלה בקרסול רגל שמאל

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון