הטעיה בעסקת היסוד או טעות לגבי כדאיות העסקה

האם הוטעתה הנתבעת בעסקת היסוד או שמא טעתה לגבי כדאיות עסקה זו ?

תשתית עובדתית והבדלי גרסאות

1. ביום 23.1.2009 (יום ששי בשבוע) סיכמו הנתבעת והתובעת, שהינה חברה העוסקת בסחר, שיווק והחלפה של כלי רכב משומשים, כי הנתבעת תרכוש מהתובעת רכב טויוטה קורולה שמספרו 74-955-59 (להלן: הקורולה), ותמורתו תשלם לתובעת 39,000 ₪ וכן תמכור לה את הרכב שבבעלותה - טויוטה שמספרה 61-683-19 (להלן: רכב הנתבעת). לנתבעת ולבן-דודה סאלח, שהינו עובד מוסך (להלן: סאלח), ואשר נילווה אליה ושימש כמוציא וכמביא מטעמה, הובהר כי הקורולה הינה רכב משומש שבעבר היה בבעלות חברת אלביט מערכות בע"מ (להלן: אלביט).

באותו מעמד, שנערך במקום עסקה של התובעת, חתמו שני הצדדים על זיכרון דברים והנתבעת חתמה אף על שטר חוב, שני טופסי יפוי כוח ו"טופס גילוי נאות".

"זיכרון הדברים להחלפת רכבים" שנחתם על ידי הצדדים היה חוזה אחיד, בו מולאו בכתב יד הפרטים הרלוונטיים לעסקה, כאשר סעיף ההערות כולו נרשם בכתב-יד.

בסעיף 1 לזיכרון הדברים נקבע כי התובעת מוסרת את הקורולה, שבמקור הייתה של חברת אלביט, ומקבלת מהנתבעת בתמורה את רכב הנתבעת ובנוסף סך של 39,000 ₪, וכי -
"בד בבד עם חתימת זיכרון דברים זה משולם ע"ח סך של 15,000 ₪ שטר בטחון ואת היתרה עם השלמת העסקה בפועל לא יאוחר מתאריך 26/1/09".

בסעיף 3 נכתב -
"שני הצדדים מצהירים כי בדקו את חרכב, את מצבו החיצוני והמכני, את טיבו, את מסמכיו ו/או את רשיונות הרכב וכי הם מוותרים על כל תביעה או טענה הנובעת מהגורמים הנזכרים האחד כלפי משנהו".

בסעיף 5 נכתב -
"צד שיפר זיכרון דברים זה, או יעשה מעשה או ימנע מעשית מעשה שיהיה בהם כדי לגרום לסיכול ההסכם, ישלם למשנהו פיצוי קבוע ומוסכם מראש של 15,000 ₪ ללא צורך בהוכחת ניזקו הממשי, כמו כן תחולט המקדמה ע"ח הפיצוי המוסכם".

בסעיף ההערות נכתב -
"העסקה מחייבת את שני הצדדים כמו כן סמכה סאלחה מצהירה כי הק"מ בטויוטה שהיא מוסרת מס' 61-683-19 נכון להיום הוא 122,000 ק"מ כמו כן הובהר מפורשות לרוכשת סאלחה כי הטויוטה מס' 74-955-59 היא אלביט מערכות בע"מ לשעבר והרכב שהיא מוסרת פרטי לשעבר".

טופס גילוי נאות - בטופס גילוי נאות, בחתימת הנתבעת, מולאו הפרטים הנוגעים לקורולה, לרבות ציון העובדה כי הבעלים הקורולה היא חברת אלביט, וכי אין בעלים קודמים נוספים. בסעיף 8 לטופס נאמר -
"אני הח"מ מאשר בחתימתי כי קיבלתי בתאריך 23/1/09 לידי העתק טופס גילוי נאות עובר לחתימת זיכרון הדברים וכי לא יהיו לי כל טענות באשר לתוכנו של טופס זה והפרטים הקיימים בו".

שטר חוב - הנתבעת חתמה כעושה על שטר חוב, בו התחייבה לשלם לתובעת 15,000 ₪ ביום 25.1.2009. בשטר החוב נרשם כי התמורה התקבלה על-חשבון רכב בצומת אלומות (פוריה) (מקום עסקה של התובעת – א"ג).

יפויי כוח של בעל הרכב הרשום או הקונה - הנתבעת הוחתמה על שני ייפויי כוח - באחד צויין מספר הקורולה ובשני צויין מספר רכב התובעת - בהם צויין כי היא מאשרת בחתימתה כי נציגה לביצוע הפעולה הוא "מי שרשום בסעיף 2 להלן", אולם סעיף 2 בשני ייפויי הכוח ("פרטי מיופה כוח (נציגו של המבקש)") נותר ריק.

2. בכתב ההגנה צויין כי שעות אחדות אחרי החתימה על זיכרון הדברים, הודיע סאלח לנתבעת כי כלי רכב משומשים מסוג הקורולה, שבעברם הושכרו בשיטת "ליסינג", נמכרים ברחבי הארץ במחירים נמוכים ממחיר מחירון. מאחר והנתבעת וסאלח הניחו כי לצורך ההסכם תימחרה התובעת את הקורולה על-פי מחיר מחירון (ולא במחיר נמוך ממנו), הבהיר סאלח לנתבעת כי נפלה קורבן להטעיה מצד התובעת.

3. על אף שבזיכרון הדברים נקבע כי השלמת העסקה תהא ביום 26.1.2009, התייצב סאלח במקום עסקה של התובעת כבר ביום 25.1.2009 (יום ראשון בשבוע), כשאליו נילוו אחות הנתבעת וארוסה. על שהתרחש באותה פגישה חלוקות הגרסאות.
לגרסת התובעת, סאלח הגיע עם חבילת שטרות, טען כי בידיו 30,000 ₪, וביקש הנחה של 9,000 ₪. התובעת סירבה לבקשתו אך הסכימה למתן אורכה של יומיים-שלושה לתשלום 9,000 ₪ הנוספים.
לגרסת הנתבעת, סאלח דרש לתמחר את הרכב החדש על-ידי הפחתה של 11%-19% ממחירו במחירון רכב, אולם התובעת סירבה לבקשה ועמדה על קיום הסיכום המקורי. בחקירתו הנגדית סיפר סאלח כי התייצב ובידו 39,000 ₪ במזומן, אך לא נתן הסבר משכנע מדוע הביא סכום זה אם מלכתחילה לא התכוון לשלמו.

4. למחרת, ביום 26.1.2009 (יום שני בשבוע), הוא המועד שנקבע להשלמת העסקה, התרחשו מספר אירועים, לגביהם קיימות גרסאות עובדתיות נוגדות.

תחילה התייצב סאלח לבדו במקום עסקה של התובעת. לגרסת הנתבעת, הוא הודיע לנציג התובעת על ביטול ההסכם, ודרש וקיבל את העתק זיכרון הדברים. לגרסת התובעת, סאלח כלל לא הודיע על ביטול ההסכם, אלא ביקש וקיבל את העתק זיכרון הדברים, אך כשסורבה בקשתו לקבל בחזרה את שטר החוב - נטש את המקום.

התובעת טענה כי באותו יום התקשר מנהלה אל הנתבעת, ובשיחה הטלפונית ביניהם היא ביקשה הנחה, סורבה אך מנהל התובעת הסכים לאורכה של שבוע -שבועיים לביצוע השלמת העסקה.

שני הצדדים מסכימים כי עוד באותו יום שלח בא-כוחה של הנתבעת אל התובעת, באמצעות פקס, מכתב ובו הודעה על ביטול זיכרון הדברים.

5. לטענת התובעת, ביום 1.2.2009 נתן מנהלה לנתבעת ארכה של 48 שעות להשלמת העסקה.

6. משנותק הקשר בין הצדדים הגישה התובעת ביום 11.5.2009 את הבקשה לביצוע שטר החוב. הנתבעת הגישה התנגדות, וביום 14.2.2010 קיבלה רשות להתגונן.


טענות הצדדים

7. התובעת טענה כי על הנתבעת הפרה את ההסכם; כי לא קמה לה הזכות לבטל את העסקה; כי עליה לשלם לתובעת את סכום התביעה השטרית, מאחר וסכום שטר החוב הינו הפיצוי המוסכם בזיכרון הדברים; וכי הנתבעת ידעה מבעוד מועד כי הקורולה הייתה בבעלות חברת אלביט.

8. הנתבעת טענה כי הוטעתה ורומתה על-ידי התובעת; כי לא הבינה על מה היא חתמה ביום 23.1.2009; וכי בסופו של יום רכשה מסוחר רכב אחר רכב מסוג קורולה משנת ייצור 2007 באותו מחיר שנדרשה על-ידי התובעת לשלם עבור קורולה משנת ייצור 2005.

מהותה של תביעה על-פי שטר חוב

9. שטר חוב הוא לרוב מסמך המחזק את חיובו של הצד האחר לעסקת היסוד. שטר חוב המותנה בתנאים לצורך מימושו הינו שטר ביטחון, וככלל, מחזיק בו הנעבר עד למועד התקיימותו של האירוע שאותו נועד להבטיח השטר. (שלום לרנר דיני שטרות 53 (מהדורה שניה, 2007)).

הפסיקה הבחינה בין שלושה סוגים עיקריים של שטרי ביטחון: שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף (לדוגמה, ביחסי ספק - לקוח); שטר שניתן כמשכון; ושטר שניתן על תנאי, שרק בהתקיימו ניתן לממשו. (ראו: ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' אפל, פס' 17 לפסק דינו של השופט עמית ( 4.7.2010) , והאסמכתאות הנזכרות שם).

10. הרציונאל הטמון בבסיס מתן השטר הינו לאפשר לאוחז בשטר יתרונות שונים שלא היו עומדים לו על פי העילה החוזית לבדה. ככלל, לאוחז בשטר זכות תביעה כנגד חותם השטר מבלי שיהיה עליו להוכיח את זכותו על פי עסקת היסוד. הנטל על העושה או המושך של שטר ביטחון המתנגד למימושו הוא כפול: עליו להוכיח שהשטר נמסר בכוונה להצמיח על פיו חבות הכפופה לתנאי, ועליו להוכיח כי התנאי לא התקיים. (ראו: ע"א (מחוזי חי') 3876/06 רמקו בע"מ נ' שטרית, פס' 9 לפסק דינו של השופט עמית ( 17.1.2008) (להלן: פסק דין רמקו), והפסיקה המאוזכרת שם) .

על הנטל המוטל על מושך השטר להתמודד עם החזקה העומדת לזכותו של האוחז בשטר כי נתקיים התנאי למימוש השטר, ראו: ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 681, 693 (1989); ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 659 (1991). על הנטל להוכיח קיומו של תנאי חיצוני לשטר וכי התנאי שמסירת החזקה הותנתה בו לא התקיים, ראו: סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874 (1997).

11. המגמה הרווחת כיום בפסיקה היא לשאוף לאחידות בין דיני השטרות לדיני החוזים, לפחות בכל הנוגע לצדדים קרובים לשטר. לכן, ככלל, צד קרוב לשטר יהא רשאי להעלות כנגד התביעה השטרית טענות הגנה חוזיות מובהקות על פי עסקת היסוד, כמו, למשל, זכות קיזוז, כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב או היותה של החבות הממשית על פי עסקת היסוד קטנה מהחבות השטרית. (פס' 10 בפסק דין רמקו).

12. במקרה שבפנינו התנאי לו כפוף שטר החוב אינו במחלוקת. מתוכן זיכרון הדברים עולה בבירור כי שטר החוב הועמד על גובה הפיצויים המוסכמים, וכי הוא יועמד לפירעון במידה והנתבעת תפר את זיכרון הדברים או תגרום "לסיכול ההסכם". (יוער כי מהקשר הדברים ברור כי השימוש במונח "סיכול" אינו כמובנו בכל הנוגע לדיני סיכול חוזה, אלא כוונתו לאי-קיום החוזה). החזקה העומדת לזכותה של התובעת האוחזת בשטר החוב היא כי התקיים התנאי למימושו של שטר החוב. אף בעניין זה אין מחלוקת, שהרי אף הנתבעת מודה כי לא קיימה את התחייבויותיה על-פי זיכרון הדברים. (בחקירתו הנגדית (בעמ' 28 לפרוטוקול) הודה סאלח: "אני הפסקתי את העסקה"). טענתה של הנתבעת אינה קשורה לשטר החוב, כי אם לעסקת היסוד. היא העלתה טענת הגנה חוזית מובהקת, ולפיה היתה רשאית לבטל את זיכרון הדברים מאחר והוטעתה על-ידי התובעת. לשיטת הנתבעת, לצורך חישוב התמורה המגיעה לה בעסקת החלפת כלי-הרכב התבססה התובעת על מחיר מחירון של הקורולה שהייתה בבעלות אלסינט, על אף שבמקומות אחרים נמכרים כלי רכב של אלסינט במחיר נמוך יותר, ונמנעה מלהודיע על כך לנתבעת בטרם החתימה על זיכרון הדברים.

הטעיה, טעות וטעות בכדאיות העסקה

13. לצורך בחינת טענת ההטעיה יש לבחון את משמעותם המשפטית של שלושה מושגי יסוד בדיני החוזים: הטעיה, טעות וטעות בכדאיות העסקה.

14. הטעיה - סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים) קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני, רשאי לבטל את החוזה. "הטעיה" בסעיף זה הינה אף אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. לאור האמור בסעיף 14(ד) לחוק החוזים, אין היא כוללת טעות בכדאיות העסקה.

15. טעות - סעיף 14(א) לחוק החוזים קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. סעיף 14(ב) דן במצב של טעות משותפת ובשיקולי צדק. הוא קובע כי במידה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת, ואף לחייב את הצד שטעה בפיצויי הצד השני בעד הנזק שנגרם לו עקב כריתת החוזה.

"טעות" בדיני החוזים משמעה פער בין דימויה של המציאות לבין מציאות הדברים כפי שהיא. בפסיקתנו נקבע כי בדונו בשאלה אם יש מקום לבטל את החוזה צריך בית המשפט לחתור למציאת האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים. לצורך זה הוא בודק את מהות העסקה, את הנסיבות האופפות אותה ואת השלכות הטעות. ככל שהשלכות הטעות על הצד ה"טועה" חמורות יותר, כך יהיה בית-המשפט נוטה לבטל את החוזה (ראו, ע"א 3972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(4) 817, 830 (2003); ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' עו"ד אמסטר, פס' 17-14 ו-31-30 לפסק דינו של השופט זילברטל ( 7.3.2013)[] ).

מגדר מושג "טעות" לעניין סעיף 14 וסעיף 15 לחוק החוזים הוצאה "טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

16. טעות בכדאיות העסקה - ככלל, אין להתערב בשאלת כדאיות עסקה שצדדים התקשרו בה מרצונם החופשי, וזאת בהתאם לסעיף 14(ד) לחוק החוזים 5.3.12)). לדעת המלומד גד טדסקי, "טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה", ואשר לפי סעיף 14(ד) לחוק החוזים איננה בגדר טעות לגביה חלים סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים, הינה טעות בכדאיות העסקה גרידא, דהיינו - טעות בכדאיות העסקה בלי להיות גם טעות בעצם העסקה. הוא אף הדגיש כי המושג "כדאיות" הוא רחב יותר מאשר "רווחיות". ראו, גד טדסקי "טעות בכדאיות העסקה" משפטים י"ב (תשמ"ב) 329. לדעת המלומד דניאל פרידמן, טעות בכדאיות העסקה הינה טעות שנטל על עצמו צד לחוזה, או שראוי, על-פי הנסיבות, לייחס לאותו צד נטילת סיכון כזו. אם צד נטל על עצמו סיכון מסוים, אזי אין הוא יכול להתנער ממנו אחר כך (ראו דניאל פרידמן "הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות" עיוני משפט יד (תשמ"ט) 459). על אימוץ הפרשנות של המלומד פרידמן ראו: ע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי, פ"ד מח(2) 513, 527 (1994).

האם הטעתה התובעת את הנתבעת

17. מעדויותיהם של הנתבעת וסאלח עולה כי סאלח היה "הרוח החיה" בהתקשרות של הנתבעת עם התובעת, וכי הוא דיבר בשמה של הנתבעת והנחה אותה כיצד לפעול. הנתבעת טענה בעדותה כי לא הבינה את כל שהוסבר לה בעברית על ידי נציג של התובעת. עם זאת, היא הבהירה כי לאורך כל הדרך הסמיכה את סאלח לייצג אותה ולפעול בשמה (עמ' 6 לפרוטוקול). היא טענה כי לפני שחתמה על המסמכים הרלוונטיים סאלח "לא אמר לי בדיוק", ו"אחרי שיצאנו הסביר לי" (עמ' 23). לדבריה, לא קראה את המסמכים, ואת חתימתה עליהם מרצונה החופשי הסבירה באומרה: "חתמתי כי אני מאמינה לבן דוד שלי" (שם). סאלח עצמו אישר הוא ניהל את המשא ומתן עם נציג התובעת (עמ' 27), כי הוא הסביר לנתבעת כל דבר שנאמר לו (עמ' 7), וכי תוכן זיכרון הדברים הוסבר לו בטרם הנתבעת חתמה עליו (עמ' 26).

דוד ברזאני, מנהל התובעת (להלן: דוד), העיד כי זיכרון הדברים ושאר המסמכים מולאו על-ידי הפקידה איילת שישבה בסמוך אליו, כי הנתבעת חתמה בנוכחותו על מסמכים אלו וכי היא קיבלה העתקים שלהם, למעט העתקים של יפויי הכוח (עמ' 14-13).

18. סאלח אישר בסעיף 7 לתצהירו ובבית המשפט (עמ' 7) כי בפגישה הראשונה עם נציג של התובעת, שהתקיימה ביום בו נחתם זיכרון הדברים, נאמר לנתבעת ולו כי הקורולה הינה "אוטו חברה" שהיה שייך לאלביט. בתצהירו אמר:
"מצידנו לא היה לדבר כל משמעות בעינינו ולא היה לנו שמץ של מידע כי הדבר אמור להתבטא במחיר הרכב הנ"ל".

19. כשנתבקש סאלח בחקירתו הנגדית להסביר באיזה אופן רומה על ידי התובעת, הוא אמר:
"באופן שהוא לא אמר מה שצריך להוריד ממחיר האוטו לפי מחיר מחירון" (עמ' 28).

בתצהירו הוא אמר כי הגיע למסקנה שהתובעת הטעתה את הנתבעת לאחר שהוא עיין בעיתון של יום ששי ונוכח כי כלי רכב משומשים מסוג קורולה נמכרים במחירים זולים בהרבה ממחיר מחירון.

20. הנחת המוצא של סאלח, לפיה התובעת תמחרה את עסקת החליפין על בסיס מחיר מחירון רכב של הקורולה ולא על פי פרמטרים אחרים, לא הוכחה. דוד, מנהל התובעת, הסביר בחקירה הנגדית (בעמ' 13):
"בעסקת החלפה אנחנו לא מסתמכים במדויק על מחירון יצחק לוי. אנחנו מסתמכים על הידע של ביקוש והיצע ומצב הרכב הנמסר ומצב הרכב שאנו מקבלים".

הוא אישר כי רכבי אלביט, כדוגמת הקורולה, עשויים להימכר במקומות אחרים במחיר זול יותר מאשר אצל התובעת. בעמ' 6 לפרוטוקול אמר:
"אמרתי להם שזה רכב חברת אלביט ומעבר למה שנאמר נחתם גם בזיכרון הדברים וגם בטופס גילוי נאות. טענת הנתבעת שהרכב נמכר יותר זול, אני אומר כי זה יכול להיות הגיוני, כי השוק מאוד מאוד פתוח ונמכרים מכוניות בסביבות 10 אחוז או 15 אחוז יותר או פחות, תלוי במקום ותלוי ברכב עצמו. ברכב משומש אף רכב לא דומה למשנהו. לכל רכב, גם אצלנו יש תמחור אחר".

ובהמשך: "בוחרים רכבים איכותיים ואני מתמחר את הרכב לפי הטיב שלו. אני לא בודק את עצמי לפי אחרים. ישנם אחרים שמוכרים יותר יקר מאתנו וישנם שמוכרים יותר בזול".

21. מהעדויות ההגנה עצמה עולה כי בטרם חתמה הנתבעת על זיכרון הדברים, נאמר לסאלח - שכזכור, העיד כי הוא עובד מוסך - כי הקורולה הייתה בבעלות חברת אלביט. הוסבר לו תוכן זיכרון הדברים, והוא הסביר לנתבעת את שנאמר לו בטרם היא חתמה עליו. רק שחזר לביתו ועיין בעיתוני יום ששי, נתקל במודעות מכירת כלי רכב במחיר זול יותר. או-אז נמלך בדעתו והחליט לפעול לשינוי תנאי העסקה, דהיינו - לנסות לשכנע את התובעת להפחית במחיר או לא לקיים את העסקה בכלל. משלא הסכימה התובעת לשנות את תנאי ההתקשרות שנקבעו בזיכרון הדברים - "פוצץ" סאלח את העסקה.

22. תיאור הדברים על-ידי עדי ההגנה אינו מגלה כל הטעיה מצידה של התובעת. אין הוא מגלה אף טעות מצידם של הנתבעת או של סאלח. על אף שידע כי הקורולה הינה רכב משומש, אשר הייתה בבעלות חברה, ביצע סאלח את בדיקת כדאיות רכישתה רק בדיעבד, והגיע למסקנה כי המחיר שנקבע בזיכרון הדברים הינו גבוה מדי לטעמו. בשלב מאוחר זה ביקש לשנות את אשר הוסכם. כאמור לעיל, טעותו בכדאיות העסקה איננה מעידה על הטעיה או טעות המקנה רשות לביטול ההסכם.

23. משלא הוכיחה הנתבעת קיום טעות או הטעיה, לא הוכח פגם בעסקת היסוד אשר מאפשר לה לבטלה. החזקה שהתנאי הצמוד לשטר החוב התקיים נותר על מכונו, ולתובעת קמה הזכות למימוש השטר.

פיצויים מוסכמים

24. כמתואר לעיל, סכום שטר החוב זהה לסכום הפיצויים המוסכמים שנקבעו בזיכרון הדברים. סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 קובע כי אם הסכימו צדדים מראש על שיעור הפיצויים, יהיו הפיצויים כפי שהוסכם ביניהם, אולם במידה ובית המשפט מצא שהם נקבעו ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של הפרתו, רשאי בית המשפט להפחית את שיעור הפיצויים המוסכמים. בתי המשפט נוטים לכבד את רצון הצדדים, ומי שמבקש לטעון כי היחס בין הפיצוי לנזק אינו סביר, עליו נטל הראיה. (ראו פס' 12 לפסק דינה של השופטת סלע בע"א (מחוזי חי') 2202-04-11 סמדג'ה נ' טרגר ( 8.11.2011) והפסיקה המובאת שם). במקרה שבפנינו לא טענה הנתבעת בעניין גובה הפיצויים וממילא לא הוכיחה את אי סבירותם. טענת בא-כוח הנתבעת בסיכומיו כי לתובעת לא נגרם כל נזק הינה כוללנית, לא מסתמכת על ראיות ולא זכתה לכל התייחסות בחקירתו הנגדית של דוד.

התוצאה

25. משלא הוכיחה הנתבעת כי נפל פגם בעסקת היסוד, דין התביעה להתקבל.

26. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
(א) 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 25.1.2009 ועד לתשלום המלא בפועל;
(ב) שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ההליכים בתיק הוצאה לפועל 05-01573-09-6 יימשכו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חשש להטעיה

  2. הטעיית המבטח

  3. סעיף 14 לחוק החוזים

  4. איסור הטעיה בעניין מהותי

  5. הטעיית מציעים במכרז

  6. עבירת הטעיית הצרכן

  7. חשש להטעיית הציבור - שם מסחרי

  8. הטעיה של הבנק לגבי מטרות הלוואה

  9. ביטול זיכרון דברים דירה בגלל הטעיה

  10. ביטול פסק דין מוסכם מחמת טעות והטעיה

  11. פיצוי בגין הטעייה וכשלים בתכנון טיול

  12. הוכחת הטעיה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  13. הטעיה בעסקת היסוד או טעות לגבי כדאיות העסקה

  14. החזר כספי על כביש 6 בגלל הטעיית נהג על "עומס"

  15. הוכחת "הטעיה" / "מצג העלול להטעות" בתביעה ייצוגית

  16. האם אי גילוי עובדה בשלב מו"מ לפני כריתת חוזה מהווה "הטעיה" ?

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון