תביעה כספית בגין תמורה שלא שולמה לתובעת עבור עובדים שסופקו על-ידה

תביעה כספית בגין תמורה שלא שולמה לתובעת עבור עובדים שסופקו על-ידה

רקע:

1. התובעת היא חברת כוח-אדם שהוקמה בשנת 2002.

2. הנתבעים, אחים, עוסקים בתחום הבניה, וזאת באמצעות חברות שהקימו/ניהלו במהלך השנים.

2. בסמוך לאחר הקמתה, במהלך שנת 2002, סיפקה התובעת עובדים בתחום הבניין לפרויקטים שונים בהם עבדו חברות שבבעלות/ניהול הנתבעים.

3. לכתב התביעה צורפו מספר חשבוניות שהנפיקה התובעת בגין העובדים שסיפקה, בתקופה שבין יוני 2002 ל- פברואר 2003. החשבוניות הוצאו על שם שלוש חברות שונות: חברת נסר אלדין סעיד לבניין בע"מ (להלן - חברת נסר אלדין), לורין חברה לבניין בע"מ (להלן – חברת לורין) וחברת קינג בניין וכוח אדם בע"מ (להלן – חברת קינג). חשבונית אחת (חשבונית מס' 47 מיום 31.10.02) הוצאה על שם הנתבע 2.

4. אין חולק כי מרבית החשבוניות שולמו. התביעה עניינה שתי חשבוניות, שתיהן לחברת קינג: חשבונית מס' 51, מיום 30.11.02, ע"ס 39,315 ₪ (להלן – חשבונית 51), וחשבונית מס' 57, מיום 31.12.02, ע"ס 84,898 ₪ (להלן – חשבונית 57).

5. יצויין כי בכתב התביעה נתבע אף סכום נוסף בסך 6,084 ₪, בגין חלק מחשבונית מס' 52 אשר הוצאה על שם חברת לורין, ולפי הנטען בכתב התביעה שולמה בחלקה בלבד, טענה שהוכחשה בכתב ההגנה. ברם, בסיכומים מטעם התובעת לא נזכר סכום זה, ואילו עדי התובעת הצהירו במפורש במהלך שמיעת הראיות כי התביעה מתייחסת לחוב בגין חשבוניות 51 ו- 57 בלבד (עמ' 13, ש' 11-13), ולפיכך אין צורך להידרש לחשבונית זו.

6. על-פי העדויות שנשמעו, מנהלה של חברת קינג הנ"ל הוא הנתבע 2, מר סלאח והיב נסר אלדין (להלן – סאלח). חברת נסר אלדין הינה בבעלותו ובניהולו של הנתבע 1, מר סעיד נסר אלדין (להלן – סעיד). חברת לורין הינה בבעלות אח שלישי של השנים, בשם אניס נאסר אלדין, וסעיד שימש כמנהלה בתקופה הרלוונטית לתביעה.

תמצית המחלוקת וטענות הצדדים:

7. כאמור לעיל, נושא התביעה הוא סכומי חשבוניות 51 ו- 57, שהוצאו ע"י התובעת לחברת קינג, בגין כוח אדם בתחום הבניה שסיפקה התובעת.

8. לטענת התובעת, היא התקשרה בתחילת שנת 2002 עם הנתבעים בעסקה לאספקת כוח אדם. לפי הנטען, במהלך פגישה שהתקיימה בין נציגי התובעת לבין שני הנתבעים, הציגו עצמם הנתבעים כמי שפועלים במשותף, באמצעות חברות שבבעלותם, בענף הבניה, וזה היה הבסיס והרקע להתקשרות.

9. התובעת טוענת, כי הנתבעים פעלו באמצעות מספר חברות בע"מ, אותן נהגו להקים חדשות לבקרים ללא תכלית כלכלית אלא לצורך השתמטות מתשלום חובות, באופן שחברה חדשה הוקמה לאחר שקודמתה נכנסה לקשיים כלכליים. לטענת התובעת, הנתבעים הפעילו את כל החברות שנזכרו לעיל, ושלהן סיפקה עובדים, באופן משותף ובאותם אתרי בניה. הפעלת עסקי הנתבעים באמצעות מספר חברות בע"מ נעשתה, לפי הנטען על-ידי התובעת, במטרה להתחמק מתשלום חובותיהם.

10. לטענת התובעת, במתווה פעולה זה של הנתבעים יש משום התנהלות שלא בתום-לב מולה, הצגת מצג שווא ורשלנות בניהול עסקיהם תוך לקיחת התחייבויות שלא יכלו לעמוד בהן.

11. סעיד טוען, מנגד, כי פעילותו ופעילות אחיו הינן נפרדות, ואין כל בסיס לחייבו בחובותיה של חברת קינג. הוא איננו בעלת מניות ואיננו מנהל בחברת קינג, ולא היה מעורב בעסקיה בדרך כלשהי. הקשר בין החברות שבבעלותו ובניהולו (חברת נסר אלדין וחברת לורין) לבין חברות שבבעלות סלאח אחיו, מסתכם בזיקות של יחסי קבלן – קבלן משנה שהתקיימו בין חלק מהחברות באתרי בניה שונים, ואספקת העובדים לכל חברה נעשתה בנפרד ועל בסיס עצמאי. נטען כי ההתקשרות היתה בין התובעת לבין כל אחת מהחברות בנפרד, וכי התובעת לא הוכיחה את היסודות להרמת מסך או ביצוע עוולה נזיקית כלשהי על-ידו.

12. סאלח טוען כי חלק מהחוב של חברת קינג, נשוא התביעה, המתייחס לחשבונית מס' 51, שולם לתובעת; תחילה בשיק של ביתו אשר חולל, ולאחר מכן בתשלום במזומן ובשיק נוסף. חרף זאת, התובעת הגישה את השיק של ביתו להוצאה לפועל, התנגדות שהוגשה על-ידי הבת בטענה כי החוב נפרע התקבלה, ובהמשך נדחתה התביעה עקב מחדלים דיוניים של התובעת, ומשכך קיים מעשה בית דין בעניין. אשר ליתר החוב (חשבונית מס' 57), סאלח איננו כופר בכך שמדובר בחוב שלא שולם. לטענתו, מדובר בחוב של חברת קינג, ואין יסוד לחייבו אישית בגינו. לעניין זה מסתמך סאלח בין היתר על זיכרון דברים בין חברת קינג לתובעת מיום 11.12.2002, בו עוגנו עיקרי ההתקשרות בין הצדדים. לטענתו, חברת קינג נקלעה לקשיים במהלך שנת 2002, בין היתר על רקע אי-קבלת התמורה עבור עבודתה באחד מאתרי הבניה בהם סיפקה לה התובעת עובדים, ועל רקע טענות המזמין (חברת סולל בונה) באשר להתנהלות לקויה של העובדים שסיפקה התובעת, ובשל כך לא הצליחה החברה לשלם את החוב.

דיון והכרעה:

13. בפתח הדברים יש למקד את עילת התביעה דנן, שכן יש פער בין טיעוני הצדדים בסיכומיהם בנקודה זו. ראשית יצויין מה שאין בתביעה; עילת התביעה איננה הרמת מסך ההתאגדות, תוך ייחוס חובות חברת קינג לבעלי מניותיה. עילה זו איננה עולה מכתב התביעה, ואף אינה נזכרת סיכומי התובעת, כך שאין כל מקום להתייחס אליה, ולא אדרש לטענות בעניין זה שנזכרו בסיכומי הנתבעים.

14. עילת התביעה הינה חבות אישית של הנתבעים עצמם לחוב נשוא התביעה. החבות האישית נטענת הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. אבחן להלן את הטענות ביחס לכל אחד מהמישורים האמורים.



המישור החוזי:

15. השאלה הבסיסית שיש להידרש לה תחילה בהקשר זה היא עם מי התקשרה התובעת; האם עם הנתבעים בכשירותם האישית, או שמא עם חברת קינג (לעניין החוב נשוא התביעה) וחברות נוספות (ביחס לחובות אחרים ששולמו).

16. ממכלול החומר שבפני עולה כי ההתקשרות בענייננו נעשתה בין חברות, דהינו, התובעת מחד, וחברת קינג (ויתר החברות) מאידך.

מסקנה זו עולה מהמסמכים הרלוונטיים להתקשרות כפי שהוגשו על-ידי הצדדים. אלה כוללים את החשבוניות שהוציאה התובעת, אשר הוצאו ברובן המכריע (למעט אחת, שאיננה חלק מהחוב נשוא התביעה) על שם החברות שנזכרו לעיל, לרבות חברת קינג. ביחס לאחרונה, אף הועלו הדברים על הכתב במסגרת זיכרון דברים מיום 11.12.02, בין חברת קינג לבין התובעת, ובו פורטו תנאי ההתקשרות. לפי עדותו של עדנא עזאם (להלן – עזאם), אשר היה מנהל העבודה מטעם התובעת בעת הרלוונטית, והעיד מטעם התובעת, הוא כתב את המסמך בכתב-ידו, והעבירו לסאלח (עמ' 20, ש' 24). יצויין כי זיכרון הדברים חתום על-ידי התובעת בלבד, ולא על-ידי חברת קינג, ברם אין לכך משמעות לענייננו; אף אחד מהצדדים לא כפר בהיותו משקף את תנאי ההתקשרות עצמם, ויש בעצם קיומו, תוך ציון שמות המתקשרות – החברה התובעת וחברת קינג, וחתימת התובעת עליו, כדי ללמד על זהות מהות הצדדים להתקשרות. לא נעלם מעיני כי זיכרון הדברים נכתב לאחר שכבר החלה ההתקשרות בפועל (שכן חשבונית מס' 51 היא מיום 30.11.02), ברם סבורני כי יש בעריכתו זמן קצר לאחר מכן, בהצטרפו לחשבוניות שהוצא על-ידי התובעת עוד קודם לכן, כדי להוות ראייה בדבר אומד דעת הצדדים, לא רק ביחס לחשבונית 57 (המאוחרת לזיכרון הדברים), אלא אף לפני כן. לעניין האחרון יש להוסיף, כי לפי העולה מתצהירו של מנהל התובעת, מר מוחמד פתפות (להלן – מוחמד), מסרו הנתבעים לתובעת מלכתחילה, במסגרת פגישה ראשונה שלפי הנטען התקיימה בינם לבינו, כי הם פועלים באמצעות מספר חברות שבבעלותם (סעיף 7 לתצהיר).

17. המסקנה מכל האמור לעיל היא כי ההתקשרות החוזית במסגרתה סיפקה התובעת עובדים, היתה עם חברות שבבעלות/ניהול הנתבעים, ולא עם הנתבעים אישית. נציגי התובעת (שהיא בעצמה חברה בע"מ) ידעו מלכתחילה, כי ההתקשרות הינה מול חברות בע"מ, וזהו מתווה ההתקשרות כפי שנבחר על-ידי הצדדים.



שאלה נפרדת היא, על רקע נקודת המוצא שלעיל בדבר הצדדים להתקשרות, האם יש בעניינו מקום להטלת חבות חוזית אישית על מי מהנתבעים בגין התחייבותה של חברת קינג לעיל. אין צורך להאריך בעניין זה, ולו בשל העובדה כי התובעת בסיכומיה לא חידדה והבהירה הטיעון בהקשר זה. בתמצית יצויין, כי הפרת חוזה על-ידי חברה, איננה גוררת הטלת חבות על אורגן בחברה בגין אותה הפרה, והמקרים בהם תוכר חבות חוזית במצב מעין זה יהיו חריגים (ראו: ע"א 313/08 נשאשיבי ואח' נ' רינראוי ואח', פורסם במאגרים, פסקה 43 לפסק-דינו של כב' השופט דנציגר). בהקשר זה הבחינה הפסיקה בין נושה חוזי לבין נושה נזיקי של חברה; בעוד הראשון הוא נושה רצוני של חברה, במובן זה שהחליט לקחת על עצמו מרצון את הסיכון להתקשרות עם חברה, מבלי להבטיח חיוב של צד נוסף, השני מצא את עצמו מול חברה בעל כורכו. ראו בעניין זה דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 698-699, כדלקמן:


"הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד, לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת ההתקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה – חיוב עקרי או משני (בטוחה קניינית או אישית – ערבות), פירושה העברת סיכון חדלות פרעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו -התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ("פרמיה" עבור סיכון חדלות הפירעון...)".

הפסיקה הכירה בחבותו האישית של אורגן בחברה כלפי הנושה החוזי, מקום בו הוכח חוסר תום-לב של האורגן בניהול מו"מ או בקיום החוזה. לעניין זה נקבע כי יש צורך בקיום אשם אישי – סובייקטיבי של האורגן (ראו" עניין נשאשיבי לעיל, פסקה 44). הדיון במישור זה בענייננו חופף במידה רבה את הדיון במישור הנזיקי, עליו אעמוד להלן. בהתאם למסקנות שיפורטו להלן, אין לקבוע כי הנתבעים או מי מהם פעלו בחוסר תום-לב מול התובעת.

המישור הנזיקי:

19. התובעת טוענת כי הנתבעים חבים כלפיה בנזיקין בגין התנהלותם, תוך טענה ליצירת מצג כוזב, מצג שווא ורשלנות. הטענות המשפטיות בסיכומים בעניין זה הינן כלליות למדי, ובלי לעמוד בפירוט על מרכיבי העוולות השונות וקיומן בנסיבות דנן. עם זאת, אבחן להלן את התקיימות יסודות העוולות הנזכרות בענייננו.

20. בהתאם להלכה הפסוקה, חבותו הנזיקית של נושא משרה בתאגיד נמדדת בהתאם לעקרונות הרגילים של דיני הנזיקין, ואין לנושא משרה חסינות מפני אחריות נזיקית אישית מקום בו בוצעה עוולה על-ידו. לפיכך, מקום בו מקיים אורגן בחברה באופן אישי את יסודות העוולה, הוא יחוב בנזיקין כלפי הנפגע כתוצאה מהתנהלותו ((ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36 (2003); רע"א 7875/06 אמירה זלץ נ' הכשרת הישוב, פורסם במאגרים).

21. בעניינו נטען על-ידי התובעת, כי הנתבעים הפעילו את עסקיהם בצוותא, יצרו כלפיה מצג בדבר אחריותם המשותפת לתמורה שהיא זכאית לה, ועשו כן תוך השענות על מספר חברות בע"מ במקביל בהתאם למצבן הכלכלי, ותוך שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

22. כפי שיפורט בהמשך, הראיות שנפרשו בפני מלמדות על ניהול עסקי הנתבעים במהלך השנים באמצעות חברות שונות, שהוקמו בין היתר על רקע בעיות כספיות בניהול עסקים קודמים. עם זאת, אינני סבורה כי הונחה תשתית משכנעת לקבוע כי שני הנתבעים ניהלו ביחד את מכלול החברות השונות, ובפרט חברת קינג שהחוב שלה עומד במוקד התביעה. כמו-כן, לא הוכח כי ההתקשרות בין התובעת ובין חברת קינג נעשתה תוך ידיעה או ציפייה של מי מהנתבעים, כי לא יהיה ביכולתה של החברה לפרוע את החוב. נוכח אלה, לא מצאתי לחייב מי מהנתבעים בחוב נשוא התביעה. להלן אפרט נימוקי לכך.

23. על-פי חומר הראיות שפני, שני הנתבעים פעלו במהלך השנים הרלוונטיות באמצעות חברות שונות. סעיד היה בעל מניות ומנהל בחברת נסר אלדין, אשר לה סיפקה התובעת בין היתר עובדים (ואשר שילמה את מלוא התמורה לתובעת). בשנת 2002 (שנת ההתקשרות עם התובעת) נכנסה חברת נסר אלדין לחובות כבדים (עדות סעיד, עמ' 27, ש' 21-24). בשלב זה, החל סעיד לפעול בחברת לורין, וזו אף החלה לעבוד בפרויקטים שלפני כן נוהלו על-ידי חברת נסר אלדין, וכזהו הפרויקט בטירת הכרמל בו עבדו פועלים שסיפקה התובעת (עדות סעיד, עמ' 29, ש' 12-14).

לטענת סעיד, חברת לורין היתה בבעלות אחיו הצעיר, אניס, ואילו הוא שימש בה כשכיר בלבד. טענה זו מעורר קושי, ואינני רואה לקבלה. אניס הוא אחיו הצעיר של סעיד. מעדות סעיד עולה, כי לטענתו אניס החל לנהל את חברת לורין תקופה קצרה לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי. עוד עולה מהעדות, כי האח אניס, אשר לכאורה הקים את החברה, עבד קודם לכן כשכיר בחברת נסר אלדין שבבעלות סעיד (עמ' 33, ש' 6-8). הפרויקט אליו נכנסה חברת לורין, היה כאמור אותו פרויקט בו עבדה קודם לכן חברת נסר אלדין שבבעלות סעיד. אח נוסף בשם מוניר נסר אלדין, אשר העיד מטעם הנתבעים, העיד כי אף הוא עבד תחילה בחברת נסר אלדין וזאת - "עד שהיתה נפילה, כשלוש ארבע שנים, ועברתי ללורן" (עמ' 37, ש' 17). מוניר העיד כי גם בלוריין קיבל הוראות מאחיו סעיד (עמ' 37, ש' 22-23). סעיד לא הציג תלושי משכורת כלשהם מחברת לורין, והאח אניס לא זומן לעדות, באופן שעשוי היה להבהיר את מעמדו של סעיד ביחס לחברת לורין. המסקנה הסבירה העולה מהמפורט לעיל הינה, כי במהלך שנת 2002, עקב משבר כספי אליו נקלעה חברת נסר אלדין, הועתקה פעילותו של סעיד בתחום הבניה אל חברת לורין, וכי לא ניתן לראות בו משום עובד שכיר גרידא בחברה זו. עם זאת נזכיר ונדגיש, כי חברת לורין שילמה לתובעת בגין העובדים שסיפקה האחרונה בהתאם לחשבוניות שסופקו, כך שכל האמור לעיל צריך להיבחן בהקשר של חובות חברת קינג, העומדים ביסוד התביעה, ובהקשר זה בלבד.

23. אשר לסאלח, על-פי עדותו הוא הקים את חברת קינג במהלך שנת 2002, כאשר בנות משפחתו (אשתו ובתו) רשומות כבעלות מניות החברה (יצויין כי לא הובאו כל ראיות בעניין זה, ברם הצדדים אינם חלוקים על כך). קדמו לחברה זו חברות נוספות שהקים סאלח, בשנים שלפני ההתרחשות נושא התביעה (חברת נ.א.ס.ו בע"מ וחברת נ.ס.א.ו 1994 בע"מ). לפי עדותו, כל החברות אינן פעילות כיום.

24. כאמור לעיל, לטענת התובעת שני הנתבעים הפעילו במשותף את שלל החברות השונות אשר הוקמו על ידם, תוך שימוש פסול במסך ההתאגדות, באופן שכל עת שאחת החברות נקלעה לקשיים, נעשה שימוש בחברה אחרת. הנתבעים, מנגד, טוענים כי כל אחד מהם ניהל את חברותיו ועסקיו בנפרד.

25. אקדים ואציין את מסקנתי במחלוקת זו, לפיה הראיות שבפני תומכות בטענה לניהול נפרד של החברות שהוקמו על-ידי כל אחד מהנתבעים, וזאת אף שאינני רואה לקבל את כל טענותיהם העובדתיות של הנתבעים כי שאף פורט לעיל.

26. לעניין זה אציין תחילה, כי עולה בבירור מהראיות שהיתה קיימת זיקה עסקית בין החברות השונות שבניהול בני המשפחה, אשר עוסקות כולן בתחום הבניין. במובן זה, טענת הנתבעים בכתב הגנתם, אשר הוגש בטרם יוצגו על-ידי עו"ד בהליך, לפיה "אין כל קשר עסקי" בין השניים (סעיף 5 לכתבי ההגנה), איננה יכולה לעמוד. הדבר עולה כבר מתצהיר עדותו הראשית של סעיד, אשר העיד על כך שחברת נסר אלדין (שבבעלותו) שימשה למשך תקופה קצרה כקבלן משנה של חברת קינג (שבבעלות סאלח), וכי חברת נ.א.ס.ו (שבבעלות סלאח) שימשה שקבלן משנה של חברת לורין, וזאת באתרי בניה בהם סיפקה התובעת עובדים. לכך יש להוסיף, כי על-פי התצהירים שהוגשו בהליך ההתנגדות לביצוע שטר מטעם ביתו של סאלח (ואשר צורפו לתצהיר העדות הראשית של סאלח בהליך דנן), אותו חלק מהחוב של חברת קינג לתובעת, אשר לטענת סאלח נפרע בפועל, שולם לפי הטענה בשיק של חברת לורין.

27. מנגד, ראיות אחרות מצביעות על כך שבבסיס מדובר בחברות נפרדות, אף שברי, כאמור, כי קיימת זיקה ושיתוף פעולה ביניהן.

ראשית, כאמור לעיל, ההתקשרות מול התובעת היתה באמצעות חברות שונות, כאשר מערכת ההתחשבנות מול כל חברה נעשית באופן נפרד. כך עולה מהעובדה כי התובעת הוציאה לכל אחת מהחברות חשבוניות נפרדות עבור העובדים שסופקו. כמו-כן, ביחס לחברת קינג נערך זיכרון דברים מול התובעת, ואילו ביחס לחברות האחרות מתכונת הפעולה היתה ללא הסכם כתוב. מדברי נציגי התובעת עולה, כי הרישומים אצל התובעת ביחס לכל אחת מהחברות היו נפרדים, וכן עולה כי התובעת ידעה להבחין איזו חברה "משויכת" לסעיד, ואיזו לסאלח. ובמילותיו של עזאם:

"לפי הרישומים שלנו מה שרשום תחת הכותרת "סעיד נסר אלדין בע"מ" זה שולם, לא טענו אחרת. לפי הרישומים שלנו מה שרשותם (כך במקור –צ"ל "רשום"- ע.ג.) תחת "לורין" גם שולם. מה שרשום עבור קינג בע"מ – לא שולם ועל זה התביעה" (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 14-16).

וכן דברי עזאם בעמ' 4 לפרוטוקול, שורה 4-8:

"מה שהיה קשור לסעיד הכל שולם עד הסוף. החברה של סעיד הועברה לחברה של אחיו, לקחנו את העבודה והוצאנו עבודה או חשבונית לאחיו, אחיו שילם בהתחלה והשיק חזר והוא נתן לנו עוד שיק על חשבונית אחרת, וגם סעיד שילם עבור אחיו".

שנית, מהעדויות עולה כי הנתבעים מנהלים את עסקיהם משני משרדים נפרדים, באופן התומך בטענה כי מדובר בפעילויות של חברות נפרדות. כך עולה מעדותו של עזאם (מטעם התובעת) כדלקמן:

"ש. איפה היה המשרד של סעיד ואיפה היה המשרד שלי?
ת. היו שני משרדים נפרדים.
ש. איפה היה המשרד של סעיד?
ת. מתחת לבית שלו.
ש. ואיפה המשרד שלי?
ת. על הכביש הראשי" (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 29-31; עמ' 23

שלישית, טענת נציגי התובעת, לפיה התקיימו פגישות בין שני הנתבעים לבינם, בהן הציגו הנתבעים מצג של עבודה משותפת, פגישות שהוכחשו על-ידי הנתבעים, לא הוכחה באופן משכנע. מוחמד פתפוט (מנהל התובעת, להלן - מוחמד) ועזאם ציינו בחקירתם הנגדית כי היו פגישות רבות ביניהם לבין הנתבעים, וזאת במשרדם של הנתבעים. באופן תמוה, לא הועלתה טענה זו בתצהירי העדות הראשית, בהם נזכרה רק פגישה אחת במשרד עם הנתבעים, בראשית ההתקשרות ולצורך גיבושה. אשר לאותה פגישה, מוחמד העיד כי היא נערכה בתחילת שנת 2002 (עמ' 11, ש' 8), תשובה המעוררת קושי שכן החשבונית הראשונה שהוציאה התובעת הינה מיוני 2002. עזאם העיד כי הפגישה נערכה במשרד של הנתבעים וכי הוא לא יודע למי שייך המשרד (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 25), אך מנגד ידע בהמשך חקירתו לומר כי לשניים משרדים נפרדים ולציין מיקומו המדוייק של כל משרד (עמ' 22 ו- 23 לפרוטוקול). לא ניתן גם הסבר משכנע לעובדה כי בחודש דצמבר 2012 נערך זכרון דברים בין התובעת לחברת קינג בלבד, מבלי שניתן כל ביטוי בכתב להתקשרות עם החברות שלסעיד זיקה אליהן.

28. נוכח כל המפורט, לא הוכח כי שני הנתבעים שימשו בצוותא-חדא כמנהליהן של כל החברות שנזכרו, ובפרט – לעניין עילת התביעה הקונקרטית – של חברת קינג אשר לא שילמה את חובה לתובעת.

29. על הרקע שלעיל נשוב לבחון את עילת התביעה בענייננו, שהיא, כאמור, עילת תביעה נזיקית של רשלנות ומצג כוזב.

כידוע, חבות ברשלנות קמה מקום בו הוכחה חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), התרשלות וקשר סיבתי לנזק שנגרם.

בענייננו, הטענה הינה לחבות נזיקית של מנהלי חברה כלפי נושה של החברה, בהתייחס לחוב של החברה שלא נפרע.

ביחס לסיטואציה מעין זו, שבבסיסה חיוב של החברה עצמה, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, יש לתת את הדעת לשיקולי מדיניות נוגדים, ולצורך בהפעלת איזון זהיר ביניהם, על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בעקרונות היסוד המעורבים בסוגייה. ראו לעניין זה דברי כב' השופטת ארבל בע"א 2792/03 אליעזר יצהירי ואח' נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, פורסם במאגרים, כדלקמן:

"קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל התומכים בהגבלת הטלתה של חובת זהירות על מנהלי משרה ודירקטורים בחברה. הטלת החובה עלולה לחתור תחת הגדרת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, על ידי הטלת חבות על פרט שלא היה צד להתקשרות החוזית בין הנושה לחברה (ראו למשל בע"א 4612/95 הנ"ל, בעמ' 791). כמו כן, כאמור לעיל, הטלת חובת זהירות רחבה על אורגנים בחברה עלולה ליצור הרתעת יתר מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים על ידי החברה, שעשויים, בסופו של יום, להביא להשאת רווחי החברה. מן הצד השני, קיימים גם שיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית בנסיבות אלו. בין היתר, ניתן לציין את העמדה האינדיבידואליסטית של דיני הנזיקין לפיה, על כל אדם לשאת באחריות למעשיו, וכן שיקולי צדק, הגינות והרתעה יעילה".

30. על יסוד האיזון בין השיקולים האמורים, נקבע בפסיקה כי עצם הכהונה כמנהל חברה, איננה מצמיחה חובת זהירות של המנהל כלפי נושי החברה. לצורך קביעת קיומה של חובת זהירות כאמור, נדרשת תשתית נתונים קונקרטית החורגת מגדר פעילות רגילה של מנהל חברה, כגון – מומחיות מקצועית ייחודית של מנהל החברה, יחסי אמון מיוחדים בין המנהל לנושה אשר הביאו להסתמכות הנושה על אחריותו האישית של המנהל כלפיו וכיוצ"ב (ע"א 4612/05 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769). בכלל זה, הוכרה התנהלות עסקית של האורגן החורגת באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים הסבירים וההגונים, ככזו המצמיחה חובת זהירות שלו כלפי נושי החברה (פסה"ד בעניין יצהרי לעיל, פסקה 12).

31. בענייננו, ובאשר לסעיד, הרי שכעולה מהמפורט לעיל, סעיד לא שימש כמנהל בחברת קינג. זאת, בשונה ממעמדו בחברות נסר אלדין ולורין, אשר, מצידן, שילמו את התמורה המוסכמת לתובעת. בין החברות שבניהול סעיד לחברות של אחיו סאלח, התקיימו זיקות גומלין, ברם לא הוכח כי מדובר בניהול משותף של החברות על-ידי שני הנתבעים. בנסיבות אלה, אין יסוד לקבוע כי לסעיד חובת זהירות כלפי התובעת כנושה של חברת קינג. אוסיף, כי אף אם היתה מתקבלת טענת התובעת, לפיה התקיימה דה-פקטו שותפות ניהול בין הנתבעים, באופן שיש להסתכל כל מכלול החשבוניות שהוציאה התובעת לשלוש החברות כמקשה אחת, הרי שנוכח העובדה כי מרבית החשבוניות שולמו, אין לומר כי סעיד התרשל כלפי התובעת, במובן זה שהוא ידע, או היה עליו לדעת באופן סביר, בעת אספקת העובדים, כי חברת קינג לא תוכל לשלם עבורם.

32. אשר לסאלח, גם לגביו אין לדעתי לקבוע הוא חב בנסיבות חובת זהירות כלפי התובעת כנושה חוזית של חברת קינג. אין כל עדות לזיקה מיוחדת בין התובעת לסאלח. לא הוכח כי ההתקשרות נעשתה על יסוד התחייבות אישית של סאלח לשאת בתשלום. אין מדובר בהתקשרות נמשכת או ארוכת טווח אלא בשלוש חשבוניות בלבד, במהלך תקופה של כשלושה חודשים, שאין חולק שאחת מהן שולמה. ההתקשרות עצמה נערכה בין שתי חברות, ללא פערי כוח או מעמד חריגים. אין בפנינו מערכת נסיבות קונקרטית המצדיקה, בשל מאפייניה, קביעת חובת זהירות המוטלת על מנהל החברה ביחס לנושה החוזי של החברה. אפנה בעניין זה לדברי כב' השופט ריבלין בע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פורסם במאגרים, כדלקמן:

"לבסוף, יש לזכור, כי גם ללא קשר לשאלת ערבות המנהלים שהתבקשה וסורבה, המדובר בענייננו בהתקשרות עסקית בין צדדים שווים, שאיש מהם אינו מצוי בעמדת כוח מיוחדת ביחס לאחר. נסיבות אלו אינן מצדיקות שינוי כה קיצוני בהקצאת הסיכונים הרגילה שנוטלים על עצמם צדדים לעסקאות בין תאגידים. לא למותר להעיר, שאילו הוכח מעשה תרמית או חוסר תום-לב חמור מצד המערער כלפי המשיבות, אפשר וניתן היה לשקול את חיובו האישי גם מכוח עוולת הרשלנות. אך כאמור, מעשה כזה לא הוכח." (ההדגשה הוספה).

33. מכל מקום, ואף אם נניח כי קיימת חובת זהירות של סאלח כלפי התובעת כנושה של חברת קינג, לא שוכנעתי כי זו הופרה על-ידי סאלח, דהיינו, כי התנהלות סאלח בקשר לחשבוניות נשוא התביעה סטתה מסטנדרט התנהלות סביר של מנהל חברה. נזכיר כי מדובר בהתקשרות שנמשכה פרק זמן קצר יחסית, וכי חשבונית ראשונה שהוצאה לסאלח שולמה. לא הוכח, ולמעשה סאלח כלל לא נשאל בעניין זה בחקירתו, כי בעת רכישת השירותים מהתובעת ציפה סאלח, או שהיה עליו לצפות באופן סביר, כי חברת קינג לא תוכל לשלם לתובעת עבור העובדים שסיפקה. גרסתו של סאלח באשר לנסיבות של אי-פרעון החוב, כפי שפורטה בתצהירו, היתה, כי החברה נכנסה לקשיים כספיים לאחר שלא קיבלה תשלום עבור עבודתה בפרוייקט בגינו התקשרה עם התובעת, וזאת בשל טענות שהעלה המזמין נגד פעולות העובדים שסיפקה התובעת. הגרסה האמורה, בדבר קושי כלכלי אליו נקלעה החברה במסגרת אותו פרוייקט, לא הופרכה. אף אם אניח, מבלי שהדבר הוכח, כי קשייה הכספיים של החברה החלו עוד בסמוך להתקשרות עם התובעת, לא הובאו כל נתונים שיש בהם להצביע על כך שבנסיבות הקונקרטיות היתה ההתקשרות משום ניהול בלתי סביר של עסקי החברה החורג ממערך הסיכונים העסקיים הסביר. העובדה כי סאלח הקים במהלך השנים מספר חברות, אין בה כשלעצמן כדי לבסס "אשם" קונקרטי של סאלח בהתנהלותו מול התובעת בקשר לחוב נשוא התביעה של חברת קינג, באופן המהווה יסוד לחיובו האישי בגין ביצוע עוולה נזיקית.

34. אשר לטענה למצג כוזב כעוולה נפרדת שהתובעת מייחסת לנתבעים, נוכח מסקנתי כי לא הוכח שהנתבעים הציגו עצמם כמי שמנהלים יחד את החברות, או חבים יחד במישור האישי, הרי שלא מתקיים יסוד ההיצג הבלתי נכון בעוולה האמורה. ממילא אין להידרש לשאלת יתר מרכיבי העוולה: יסוד נפשי מתאים מצד הנתבעים, הסתמכות על המצג הנטען וקשר-סיבתי, ובפרט שאלה לא נטענו בסיכומים.

סיכומם של דברים:

35. אין חולק כי חברת קינג נותרה חייבת לתובעת בגין ההתקשרות ביניהן (אף שיש מחלוקת לעניין הסכום, שלא נדרשתי לה נוכח מסקנתי). חברת קינג עצמה לא נתבעה במסגרת התביעה, אלא סאלח, אשר שימש מנהלה, וכן סעיד, אחיו, אשר שימש מנהל של חברות אחרות.

36. ההתקשרות, כפי שגובשה על-ידי הצדדים, הינה בין חברות בע"מ (משני צדדי ההתקשרות), ואין למי מהנתבעים חבות חוזית מול התובעת. סעיד לא שימש כמנהל של חברת קינג, ואין עילה לחייבו בנזיקין בגין חובה של קינג לתובעת. לסאלח, אשר שימש כמנהל של קינג, לא קמה בנסיבות חובת זהירות כלפי התובעת כנושה של החברה, ומכל מקום, אף אם היה מקום להכיר בחובה כזו בענייננו, לא הוכח כי היא הופרה על-ידו.

37. אשר על כן התביעה נדחית.

38. התובעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד סעיד בסכום כולל של 10,000 ₪, ובהוצאות סאלח (שאינו מיוצג) בסך 3,000 ₪.

39. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום הפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מעמד עובד

  2. גזל בידי עובד

  3. תלוש קניה לעובד

  4. סילוק עובד לביתו

  5. חופשה כפויה לעובד

  6. התנכלות מנהל לעובד

  7. עובד יומי טופס 101

  8. קריאת מייל של עובד

  9. התחזות לעובד ציבור

  10. דמי יום הולדת לעובד

  11. דמי גמולים על עובדים

  12. הדרכת עובד הרמת משקל

  13. תמריץ דייקנות לעובדים

  14. ארוחת צהריים לעובדים

  15. התמוטטות תקרה על עובד

  16. פגיעה בהתארגנות עובדים

  17. מילוי מקום עובד ציבור

  18. העברת עובד ממוסד למוסד

  19. העברת עובד ממקום למקום

  20. מניעת מעובד לחזור לעבודה

  21. חיוב עובד לעבוד ביום שישי

  22. חדירה לתיבת אי מייל של עובד

  23. דרישה ''בלתי אפשרית'' מעובד

  24. חשיפת עובדים לחומרים רעילים

  25. התחייבות להחזיר עובד לעבודה

  26. סיווג עובד בענף הדפוס והכריכה

  27. הבחנה בין עובד לבין משתתף חופשי

  28. ביטול העברת עובד מקדונלדס לסניף אחר

  29. החזרת עובד שפוטר לעבודה בהליך פסול

  30. החלפת עובדים ותיקים בעובדים צעירים

  31. יחס שונה לעובדים בעלי נתונים דומים

  32. דרישה מעובד לעבוד מעבר לשעות הרגילות

  33. האם סוכן מכירות נחשב עובד או נותן שירות

  34. פידיון תשלומי אש"ל לעובד לאחר סיום העבודה ?

  35. עבודות פרטיות מחוץ למסגרת שעות העבודה כעובד שכיר

  36. פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה

  37. דמי נעליים לעובדים: זכאות עובד לתשלום על נעליים

  38. תביעה כספית בגין תמורה שלא שולמה עבור עובדים שסופקו

  39. האם ועד כמה יש להגביל את עיסוקו של לאחר שפוטר מעבודתו ?

  40. האם מותר לפטר עובד בגלל שלא השלים משימות שהוטלו עליו ?

  41. מעמד עובד הוא "סטטוס" אשר הצדדים אינם יכולים להתנות עליו

  42. בקשה להתליית מכתב בדבר הפסקת עבודה לאלתר עד למתן פסק דין

  43. האם עובד ציבור חייב לענות בכתב על בקשות ותוך כמה זמן ?

  44. חוסר שוויון בין עובדי ביהמ''ש השלום לבין עובדי ביהמ''ש המחוזי

  45. תשלום על חובת התייצבות רבע שעה לפני תחילת משמרת / בסיום משמרת ?

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון