נקבעה נכות בשיעור כולל של 20%, ממנה נוכו 10% בגין מצב קודם, כך ששיעור הנכות הכולל בגין הפגיעה עמד על 10%. ב. בחודש 11/12 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב, בהתאם להוראות תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה). ג. וועדה רפואית שהתכנסה על מנת לקבוע את שיעור הנכות בעקבות ההחמרה, קבעה ביום 24.2.13, כי למערער נכות כוללת בשיעור 30% לפי פריט ליקוי 35(1)(ד) לתוספת לתקנות הנכות, וכי משיעור זה יש לנכות מחצית מהנכות לפי פריט ליקוי 48(2)(ז) I-II בגין מצב קודם. לפיכך נקבע כי שיעור ההחמרה בנכות בגין הפגיעה שהוכרה עומד על 15% החל מיום 14.11.12. ד. על קביעה זו הגיש המשיב, המוסד לביטוח לאומי, ערר, וזאת ביום 4.3.13. בערר נטען כי על-פי ממצאי הבדיקה של הוועדה מיום 1.1.13 "נכותו של התובע פחותה ולא מדובר בהחמרת מצב". ה. הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 16.5.13 וקבעה, כאמור, כי אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני. 3. טענות המערער: א. הוועדה התעלמה מהאמור באישורים רפואיים של פרופ' סודרי, ד"ר גורדון וד"ר פסקין; ב. הוועדה התעלמה במסגרת קביעת דרגת הנכות מהצורך בהחלפת מפרק הברך; ג. הוועדה שגתה כשניכתה מהנכות בגין מצב קודם, וזאת בהיעדר תיעוד מתאים. הוועדה מוסמכת שלא לנכות בגין מצב קודם, אף שניכוי בוצע עוד על-ידי וועדה בשנת 2007, וזאת בהיעדר תיעוד מתאים; ד. נפל פגם בהרכב הוועדה, שבהרכבה נכלל ד"ר חורש, המשמש כסגנו של פרופ' סודרי החתום על אישור רפואי שהוצגו בפני הוועדה. בנסיבות אלה קיים חשש לניגוד עניינים. ה. ממצאיה של הוועדה נשוא הערעור זהים לממצאיה של הוועדה מדרג ראשון, אך הקביעה הסופית שונה ואין כל הנמקה לשינוי זה. 4. טענות המשיב: א. הוועדה התייחסה לאישורים הרפואיים שהונחו בפניה ובכללם האישור של ד"ר פסקין. האישור של פרופ' סודרי מיום 5.5.13 שהוצג במסגרת הערעור כלל לא הוצג לוועדה, וממילא לא מדובר במסמך מהותי. ב. אין בסיס לפסילת ההרכב הכולל את ד"ר חורש. ג. החלטת הוועדה מבוססת על הממצאים שבפניה, השונים מאלה שמצאה הוועדה מדרג ראשון. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 6. א. הוועדה ציינה בין ממצאיה (ס' 21 לפרוטוקול) כי על-פי הצילומים טרם הניתוח להחלפה מלאה של ברך שמאל נראית היצרות קשה של המדור הפנימי בברך שמאל, בעוד מצבה של ברך ימין טוב יותר וההיצרות היא מינימלית בצד המדיאלי. על-פי הצילומים שבוצעו לאחר הניתוח עולה כי בוצעה החלפה מלאה של ברך שמאל והחלפה של הפיקה. ב. עוד העלתה בדיקת הוועדה את הממצאים הבאים: הליכה בצליעה, צלקת ניתוחית שאינה רגישה ואינה דבוקה ליסוד ללא שינוי בצבע העור, אין נוזל תוך פירקי, תפיחות סינוביאלית קלה, הגבלה קלה ביישור של °10-°5, כיפוף °90, אין סימנים לאי יציבות קידמית אחורית, אין סימני אי יציבות צידית ביישור הברך, אין דלדול בשרירי הירך, אין דלדול בשרירי הסובך. ג. על יסוד האמור סיכמה הוועדה (ס' 23 לפרוטוקול) כי מצבו של המערער כיום ולאחר החלפת הברך מתאים לנכות בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 35(1)(ג). הוועדה קבעה כי מכיוון שהוועדה טרם ההחמרה קבעה כי יש לנכות מנכותו 10% בגין מצב קודם, הרי ששיעור הנכות הנוכחי הקיים הוא בשיעור 10%, כפי שנקבע על-ידי וועדה ביום 20.3.07. במצב דברים זה, קובעת הוועדה, כי אין החמרה במצבו, בהתחשב בכך שהניתוח שבוצע כוון על מנת לשפר את מצבו הרפואי של המערער ולא להחמירו, וכן בהתחשב בכך שהבדיקה הקלינית תקינה למעט בכל האמור בהגבלה קלה ביישור. 7. אין לומר, כי הוועדה התעלמה בקביעתה מהצורך בהחלפת הברך. התביעה לפי תקנה 36 הוגשה לאחר ביצוע הניתוח ובעקבותיו. שאלת החלפת הברך ותוצאות הניתוח עומדות בלב החלטת הוועדה, ולכן דין טענות הערעור בעניין זה להידחות. 8. לא מצאתי פגם בהרכב הוועדה, שכן המערער לא הצביע על טעם של ממש לפסילתו של ד"ר חורש. א. המערער נבדק על-ידי ד"ר חורש ועל-ידי שאר חברי הוועדה ביום 16.5.13 (כלומר לאחר שנבדק על-ידי פרופ' סודרי ביום 5.5.13), לאחר שהוצגו בפניו ואישר בחתימתו על גבי הפרוטוקול את הסכמתו להיבדק על-ידם; ב. במעמד הדיון בפני הוועדה לווה המערער על-ידי ב"כ, עו"ד יונגר, אשר לא העלה במועד זה כל טרניה באשר להרכב, כך שאין בסיס לפסילה שהטעם לה הועלה רק בחודש 10/13 במכתב ב"כ המערער בו נטען כי רק כעת נודעה למערער, ולראשונה, עילת הפסילה; ג. המערער לא הציג כל אסמכתא כי אותו אישור של פרופ' סודרי מיום 5.5.13 הוצג בפני הוועדה. האישר לא הוזכר בפרוטוקול בין המסמכים שעמדו בפני הוועדה )ס' 12 לפרוטוקול); ד. לגופו של עניין, אין בכך שד"ר חורש משמש כסגנו של פרופ' סודרי, גם אם הוגש מטעם המערער אישור עליו חתום פרופ' סודרי, כדי להצביע על ניגוד עניינים. אם אכן קיים חשש כי דעתו של חבר הוועדה תוטה בשל מתן אישור על-ידי הממונה עליו - הרי שחשש זה מצביע על הטייה לטובת המערער דווקא, ולכן לא ראוי לקבל טענה זו כשהיא מועלית מפי המערער. 9. לא מצאתי, כי היה על הוועדה לדון במנומק בשאלת ניכוי משיעור הנכות על חשבון מצב קודם ולהפנות למסמכים ספציפיים. ניכוי כאמור בוצע עוד על-ידי ועדה רפואית בשנת 2007. עצם הניכוי בשיעור 10% בא בגדר החלטה חלוטה שניתנה בעניינו של המערער, שאין עוד להרהר אחריה. 10. כן אין בסיס לטענה כי היה על הוועדה לנמק החלטתה ביחס החלטת הוועדה מדרג ראשון. טענה זו מנוגדת לאמור בהוראת תקנה 30 לתקנות נכות מעבודה הקובעת את סמכותה, וחובתה, של הוועדה הרפואית לעררים לבדוק את המבוטח מחדש ולהגיע למסקנה עצמאית על יסוד ממצאיה שלה. 11. באשר להתייחסות למסמכים רפואיים: א. לא מצאתי כי האישור של ד"ר גורדון מחודש 4/13, שהוא סיכום ביקור של קופת החולים בא בגדר "מסמך מהותי" המחייב התייחסות מפורטת ומנומקת של הוועדה, מה גם שאין בו כל ממצאים בנוגע לברך. כך גם האמור בסיכום ביקור אצל ד"ר פסקין מיום 8.8.12, שהוא סיכום ביקורת ראשונה לאחר הניתוח להחלפת מפרק ברך שמאל. ב. באשר לאישור של פרופ' סודרי מיום 5.5.13 - המערער לא הצביע על כך אסמכתא המלמדת כי האישור נמסר לעיון הוועדה. יתר על כן, עיון במסמך זה מעלה כי כל שנרשם בו באשר לברך שמאל הוא : "טווח מ- 5 עד 105 עם כאבים בסוף הכיפוף, אין תפליט". בסיכום המסמך מצוינת אבחנה של שינויים ניווניים בקרסול ימין עם הסתיידות סביב הפטישון המדיאלי וניתנת המלצה לניתוח ארתרודזיס בקרסול ימין. המסמך אינו כולל המלצה בדבר יישום פרטי ליקוי. אין מדובר במסמך מהותי המחייב התייחסותה של הוועדה באופן מובחן, גם אם היה נמסר לעיונה. כמו כן, ממצאיו של פרופ' סודרי בכל הנוגע לברך שמאל אינם שונים מהותית מאלה שמצאה הוועדה. לפיכך - אין כל מקום להשיב את העניין לוועדה על מנת שתתייחס למסמך זה. 12. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת. 13 אין צו להוצאות. 14. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. מצב קודםנכות