תביעת לקוח כנגד עורך דינו הנתבע, עו"ד X X ייצג את התובע, X X במספר עניינים משפטיים. לטענתו התובע מעל בכספיו וייצג אותו ברשלנות. משכך הגיש תביעתו בסך 396,872 ₪. טענות התובע: הנתבע ייצג את התובע בבוררות בינו לבין אדם בשם ציון חיים. בסיום הבוררות נפסקו לטובתו סכומים שונים. הנתבע גבה את החוב, בסך 19,300 ₪ ממר חיים אולם לא העבירו לתובע. על כן ביקש לחייבו להשיב סכום זה. כן ביקש לחייבו להשיב סכומים ששילם לעו"ד שי פרידמן שפעל מטעמו לגביית החוב, סך של 2741 ₪. כן ייצג הנתבע את התובע בתביעה שהוגשה נגד התובע על ידי מר חנניה וענונו. בהסכמת הצדדים התיק הועבר לבוררות. הנתבע לא יידע את התובע כאשר קיבל את פסק הבוררות שניתן ביום 13.5.08, ועל זכותו להגיש בקשה לביטול הפסק. על כן ניתן ביום 6.10.08 פסק דין בו אושר פסק הבוררות בהעדרו. לאחר מכן הוגש כנגד התובע פסק הדין להוצאה לפועל בסך של 302,086 ₪. משכך נתבע אף סכום זה מהנתבע שכן לטענת התובע הנתבע פעל ברשלנות בכל הנוגע לייצוגו בתביעה זו. עוד נתבע סך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש. טענות הנתבע: באשר לתביעת ציון חיים, נפסק לטובת התובע ביום 14.6.01 סך של 23,172 ₪. הנתבע החל בפעולות לגביית החוב. סוכם עם התובע שמאחר והתובע נותר חייב לנתבע סכומים בגין ייצוגו בתיקים אחרים, אזי סכום הגביה ישמש על חשבון חובות שכר הטרחה של התובע לנתבע בכלל. הנתבע העביר לעו"ד זליקוביץ את הגביה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. ביום 5.2.04 העבירה עו"ד זליקוביץ לנתבע סך של 19,300 ₪ וסכום זה נזקף לזכות התובע והופחת מכלל החוב שהתובע נותר חייב לנתבע. כן הוצאה חשבונית מס. (נספח ג' לכתב ההגנה). התובע ידע במדויק כמה כסף נגבה ממר חיים. הנתבע שימש בהסכמת התובע כבורר בסכסוך נוסף שהיה לתובע, כאשר אף הצד השני נתן הסכמתו. לאחר שהנתבע נתן את פסק הבוררות, שלא היה לרוחו של התובע, ביקש התובע לנתק את כל הקשרים עימו ועל כן ביום 16.10.06 הם חתמו על הסכם המסיים את כל מערכת היחסים ביניהם. באשר לתביעת חנניה וענונו, ההליך נמשך כשמונה שנים במסגרתן הוא ניהל ההליך מטעם התובע בתחילה בבית המשפט ולאחר מכן בבוררות. מאחר ותיק זה הגיע לשלב הסיכומים בשאלת האחריות לאחר שנחתם הסכם הפסקת הייצוג, ביקש התובע מהנתבע להגיש סיכומים רק בשאלת האחריות למרות שסיים כבר תפקידו. הוא הגיש הסיכומים אשר בשל טעות לא הועברו לבורר. לאחר מכן הועברו לבורר והבורר נתן פסק בוררות. לא ניתן היה לאתר התובע שבחר להתעלם מהודעות וטלפונים ועל כן לקח לנתבע זמן רב עד שהצליח לאתרו ולא ניתן היה למסור לו את מסמכי הבוררות. כן לא כל סיכוי לבטל את פסק הבורר שניתן על סמך עדויות הצדדים בשאלת האחריות כאשר לענין גובה הנזק פסק הבורר בהתאם למומחיותו. הוברר שהתובע אף הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד הנתבע בגין מעשים אלה, וביום 23.11.11 ניתנה הכרעת דין כנגדו בבית הדין המשמעתי. בהמשך הוגש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי. הצדדים הסכימו לסכם טענותיהם בהסתמך על כל החומר המצוי בתיק בית המשפט וכן להגיש מסמכים והחלטות מההליך המשמעתי שנוהל כנגד הנתבע. דיון משפטי: האם פעל הנתבע שלא כדין בכל הנוגע לכספים שהתקבלו בתביעת ציון חיים? בהכרעת הדין נקבע בענין זה שאומנם הנתבע הודה שלא היה סיכום שכר טרחה בכתב המאפשר לו לגבות את הכספים על חשבון שכר הטרחה המוסכם, אולם היה סיכום בעל פה המאפשר לו לעשות כן. שכר הטרחה שנקבע בין הצדדים באשר להליך זה היה 7500 דולר (הוצג הסכם שכר הטרחה בבית הדין כנספח א'). התובע כך נקבע לא הכחיש הסכם זה. בית הדין לא קיבל טענת התובע שלא היה עליו חיוב לשלם את הסך של 7500 דולר (ראה סעיף 73 להכרעת הדין). התובע כך הוכח חתם לנתבע על יפוי כח לפעול בהוצאה לפועל לגביית חוב ציון חיים. (ת' 30 שם), משכך נקבע שניתנה לנתבע הרשאה כדין לפעול במסגרת הליכי הוצאה לפועל לגביית החוב. עם זאת נקבע בהכרעת הדין שהנתבע לא המציא לתובע כל דיווח על גביית הכספים וזאת בניגוד להוראות סעיפים 40 ו- 42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ז - 1986. משכך הורשע הנתבע בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, עבירות של אי דווח על פקדונות, עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע, עבירות של התנהגות שאינה הולמת את המקצוע. האם יכול היה הנתבע לזקוף הכספים שגבה במסגרת ההוצאה לפועל לטובת חוב שכר טרחה? הנתבע טען להסכמה בעל פה של התובע לכך. מאחר ולא נשמעו עדויות בתיק זה, אזי לא נסתרה טענה זו. כן לא הוכח בפני כלל ועיקר שהתובע שילם את שכר טרחתו של הנתבע כפי שנקבע - סך של 7500 דולר בגין הטפול בתיק זה, ומכאן ולאור הסכמת הצדדים מדוע שלא ישולם לנתבע שכרו כפי שהוסכם? לא קיבלתי כל הסבר לכך מהתובע ומשכך איני סבורה שהתובע לא יכול היה לגבות המגיע לו כשכר טרחה וכפי שהוסכם בעל פה בין הצדדים. העובדה שנקבע בהכרעת הדין שהנתבע לא פעל בהתאם לכללי האתיקה כאשר לא הודיע על גבית הכספים לתובע, אינה משנה מסקנתי זו, שכן בהתאם לחוק ולהסכמת הצדדים בעל פה יכול היה הנתבע לזקוף כספים שנגבו בתיק ההוצאה לפועל כחוב שכר טרחה. האם פעל הנתבע שלא כדין בכל הנוגע לדיווח לתובע על פסק הבוררות שניתן כנגדו? אין מחלוקת שבהתאם לבקשת להפסקת הייצוג (נספח ה') ייצוגו של התובע על ידי הנתבע הופסק ביום 16.10.06. בהכרעת הדין נקבע שייצוגו בתיק חנניה וענונו הוגבל להגשת הסיכומים לבורר, וזאת למרות טענות התובע שחידוש הייצוג כלל את כל יתרת הייצוג הנדרשת בתיק זה. למסקנה זו הגיע בית הדין הן ממספר טעמים. הטעם הראשון הוא שבאותו המועד התובע כבר "גילה" לטענתו שהנתבע נטל ממנו כספים שלא כדין באמצעות גביית הכספים בתיק ציון חיים, ולכן לא הסכים שהנתבע ימשיך בהליכים מאלו שהיו המחויבים באותה עת שהם הגשת הסיכומים. הטעם השני הוא שמחומר הראיות ניתן ללמוד כי סיכום הדברים שהיה בין התובע לנתבע אותה עת היה סיכום מינימליסטי ככל שניתן, קרי הגשת סיכומים והמשך היפרדות מוחלטת. (ראה סעיפים 41 - 43 להכרעת הדין). מקבלת אני נימוקים אלה. מאחר והוסכם בין הצדדים על הפסקת ייצוג התובע לחלוטין בתיק זה , מדוע שישוב הנתבע ויבקש ממנו להמשיך לייצגו בתיק בכל ההליכים לאחר מכן? אם רצה לעשות כן, לא היה נרשם בהסכם שהפסקת הייצוג בתיק זה הינה לחלוטין. אין זאת שהיה ברור ומוסכם שהנתבע יגיש את הסיכומים זאת ותו לא, מאחר וטיפל בתיק עד שלב זה. פסק בורר חלקי ניתן ביום 26.4.07. עלי לציין שבהחלטה מיום 19.9.07 עולה שבתחילה לא היו סיכומי הנתבע לנגד עיני הבורר, וזאת בשל טעות, אולם לאחר שהתגלתה הטעות, הוגשו הסיכומים ופסק הבורר ניתן בהסתמך על סיכומים אלה. בהמשך וביום 13.5.08 ניתן פסק בורר סופי. הנתבע טען שלא הצליח לאתר התובע, כך טען שבתקופה האחרונה בה ייצג את התובע, הוא החליף את מקום מגוריו בתדירות גבוהה ולא היתה לו כל כתובת קבועה, ותקופות מסוימות היה קשר עד בלתי ניתן ליצור קשר עימו. מאז שלהי שנת 2006 לא הצליח ליצור עימו קשר שכן הוא בחר להתעלם מהודעות שנשלחו אליו ונסיונות להשיגו טלפונית (ראה סעיף 26.11 לכתב הגנתו). עם זאת לא הציג הנתבע כל ראיה לכך שאכן נשלחו הודעות לתובע כפי שטען הנתבע. בית הדין קבע שהנתבע לא פעל כנדרש ולא הודיע לבית הדין ולצד השני שאינו מייצג עוד את התובע. אומנם הנתבע טען שהודיע על הפסקת הייצוג למוסד לבוררות עסקית אולם כעולה מהכרעת הדין, לא הוצגה כל ראיה לכך. עוד נקבע שמאחר והיו פניות שונות של הבורר והמוסד לבוררות עסקית לרבות החלטת הבורר מיום 7.4.08, היה על הנתבע להודיע שאינו מייצג עוד את התובע. על כן קבע בית הדין שהנתבע הפר מחויבותו כלפי בית המשפט והפר נאמנותו ללקוח. אף בפני לא הציג הנתבע כל ראיה לכך שהודיע למוסד לבוררות עסקית ו/או לבורר שהפסיק לייצג התובע. כן לא הוכח בפני שהודיע לצד השני שהפסיק ייצוגו של התובע. אם אכן היה עושה כן, סביר להניח שהחלטות היו נשלחות לכתובת התובע, ואז היה התובע יודע בזמן אמת על פסק הבורר שניתן כנגדו, ועל החלטות בעניינו. כן אף ב"כ הצד השני היה שולח ישירות לתובע בקשתו לאישור פסק הבורר כפי שהוגשה לבית המשפט. כן סבורני שכאשר הגיעו החלטות הבורר ו/או ההליכים שהוגשו בבית המשפט שומא היה על הנתבע להעבירם מיידית לתובע. לא הוצגה בפני כל ראיה שמסמכים אלה נשלחו לתובע. אף אם נכונה היא טענת הנתבע שהתובע לא ענה להודעות ושיחות טלפון, עדיין לא הוכח בפני שאותה עת לא היתה לו כתובת שניתן היה לשלוח אליה את כתבי בית הדין. משלא עשה כן סבורני שפעל ברשלנות ולא כפי שמצפים אנו מעורך דין מקצועי המייצג לקוח. כיצד יגיעו מסמכים מהמוסד לבוררות או מהצד השני לתובע אם הנתבע לא מייצגו ולא הודיע זאת? כיצד ידע התובע על החלטות הניתנות בעניינו? כן כאשר הנתבע קיבל החלטת הבורר מיום 7.4.08 שם נקבע שיש לקבל תגובתו, ברור הוא שהיה עליו להודיע מיידית לבורר שאינו מייצג עוד את התובע וכי יש לפנות לתובע ישירות על מנת לקבל תגובתו. כאשר לא עשה כן, לא פעל כפי שמצפים אנו מעו"ד המייצג לקוח והפר חובת נאמנותו ללקוח. מה המשמעות של רשלנותו זו של הנתבע? לטענת התובע יש מקום לפצותו במלואו חובו לוענונו. איני סבורה כך. פסק הבוררות ניתן תחילה לענין האחריות לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים ניתן אף לענין הנזק. לא הוכח בפני כלל ועיקר שפסק זה היה שגוי וכי אם התובע היה מגיש במועד בקשה לביטולו היה נענה. על התובע היה להוכיח בפני שאכן נפלה טעות בפסק הבורר, טעות אשר בעקבותיה אם היה מגיש במועד בקשה לביטולו, אכן פסק הבורר היה מבוטל. משכך איני סבורה שיש מקום לפסוק לו החוב כפי שפסק הבורר בפסק הבורר. עם זאת, סבורני שיש מקום לפצות התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו לאור רשלנות הנתבע כפי שפירטתי לעיל, שכן לא נסתרה גרסתו שלראשונה גילה שקיים פסק בורר רק לאחר שנשלחה אליו התראה מהוצאה לפועל על חובו. בנסיבות הענין סבורני שיש מקום לפצותו בסך של 10,000 ₪. לאור סכום התביעה והסכום שנפסק בסופו של יום, כל צד יישא בהוצאותיו. לקוחותעורך דין