האם אחראי הנתבע לנזקי מים, אשר נגרמו לדירת מבוטח התובעת השוכנת מתחת לדירתו של הנתבע ? טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית כפי שהובאו בכתבי הטענות התובעת טענה בכתב התביעה, כי ביום 17/07/08, אירעה הצפה בדירת מבוטחה בעקבותיה נגרמו נזקים לדירה. מבדיקות שנערכו על ידי שמאים מטעם התובעת, הוברר כי מקור ההצפה הינו ממרפסת המזווה של הדירה בבעלות הנתבע. לטענתה, בהיותו של הנתבע בעל השליטה בתחזוקה ובתפעול של מערכות המים לרבות הניקוז בדירת המגורים ומאחר שלתובעת או למבוטחה לא הייתה יכולת לדעת את נסיבות הדליפה וכן מאחר שהאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות כזו, הרי שעליו הנטל להוכיח שלא היה במעשיו או במחדליו התרשלות, אשר יש לחייבו בגינה והכל בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין. התובעת הוסיפה וטענה, כי ההצפה מהווה "דבר נמלט" כמשמעותו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, שכן המים חדרו לדירה המבוטחת משטח המצוי בשליטת הנתבע ולפיכך גם מטעם זה על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר הנמלט התרשלות שיש לחייבו בגינה. בכתב ההגנה, טען הנתבע כי אין המדובר באירוע שנגרם ביום אחד אלא לאורך תקופת זמן ארוכה, שהחלה עם אכלוס דירתו בשנת 2006. מקור הנזילה הוא בחיבור פגום ולקוי של צינור הניקוז הציבורי, המשותף לשתי קומות הבית המשותף, אל צינור הניקוז של המטבח והמרפסת בדירת הנתבע. החיבור הלקוי נעשה במועד בניית הבית. לטענתו לא ניתן היה לצפות קיומו של פגם כלשהו בחיבור של צינור הניקוז הציבורי הנמצא בפיר סגור ואשר בגינו עלול להיגרם נזק לדירה שמתחתיו. הליקוי בצנרת נוצר בעת בניית הבניין על ידי הקבלן ו/או מי מטעמו. הדירה נמסרה לו לאחר השלמת הבניה כשהפיר בנוי וסגור. עוד הוא טען, כי התובעת ומבוטחה התרשלו בגילוי הרטיבות שנוצרה משך כל התקופה מאז קיבל את החזקה בדירה בספטמבר 2006. הם נהגו ברשלנות, בחוסר זהירות ובעצימת עיניים ובכך גרמו להגדלת הנזק. אם מקור הדליפה היה מתגלה ומטופל מיד, אזי התוצאות היו מינימליות וזניחות. הדירה של מבוטח התובעת הושכרה לשוכר ומבוטח התובעת, לא התעניין במצבה והתנהג בחוסר אכפתיות ובעצימת עיניים למתרחש בה. כללי יש לציין שהצדדים חלקו ביניהם בשאלה מיהו הגורם אשר צריך ליזום את צירופו של הקבלן להליכים המשפטיים. הנתבע טען כי על התובעת לצרף את הקבלן כנתבע נוסף ואילו התובעת טענה כי על הנתבע לצרפו באמצעות הודעת צד ג. בעקבות האמור ולאחר שהתובעת ערכה בירור, היא הודיעה שהחברה שבנתה את הבניין, נידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ, היא חברה חדלת פירעון המצויה מזה 3 שנים בהקפאת הליכים ולפיכך אין טעם לצרפה להליכים המשפטיים כנתבעת נוספת. הצדדים הגישו את ראיותיהם. התובעת הגישה תצהירים של פקידת מחלקת תביעות הרכוש אצל התובעת ושל המבוטח, וכן חוות דעת של השמאי מר ארז בן שמואל ממשרד שמאים אורי נס בע"מ. הנתבע הגיש תצהיר שלו וכן חוות דעת מומחה של המהנדס מר אברהם מ. אורלנסקי. בהתאם להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, הם ויתרו על חקירת המצהירים תוך שמירה על כל טענותיהם בעניין קבילות ודיני הראיות. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, בחוות הדעת ובסיכומים החלטתי לדחות את התביעה. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בבנין חדש. בתצהירו של הנתבע נטען כי הוא קיבל את החזקה בדירה ישירות מהקבלן בספטמבר 2006. משך כל התקופה שהחלה ביום 20/12/2006 התגוררו בדירה שוכרים. מבוטח התובעת רכש את הדירה מבעליה הקודמים ובדירה התגורר שוכר. בתצהיר שהגיש מבוטח התובעת נטען שהנזקים הנתבעים נתגלו לו ביום 17/07/2008, קרי פחות משנתיים מאז שקיבל הנתבע את החזקה בדירה. התובעת טענה כאמור, כי לאור הוראות סעיפים 41 ו-38 לפקודת הנזיקין, הרי שהנטל מונח על כתפי הנתבע להוכיח כי לא נפלה התרשלות בהתנהלותו. מאחר שהנתבע נמנע מלהגיש תצהיר של שוכרי הדירה שהינם עדים רלוונטיים, הרי שהדבר פועל לחובת הנתבע. לטענתה תצהיר שכזה הנו הכרחי, שכן עדותם יכולה הייתה לשפוך אור על מצבו של הנכס שבבעלות הנתבע ועל בעיות בצנרת או סימנים, אשר יכלו להעיד על תקלה כלשהי. אני מסכים עם טענת התובעת כי במקרה דנן, בו מקור הדליפה הינו בחיבור שבין צינור הביוב היוצא מדירת הנתבע אל הקולטן הציבורי, הנטל להוכיח כי לא נפלה התרשלות כלשהי בהתנהלות הנתבע, מוטל עליו לאור האמור בסעיפים 41 ו-38 לפקודת הנזיקין. עם זאת אני סבור כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו. אמנם היה רצוי כי הנתבע יגיש תצהיר של מי משוכרי הנכס באשר לנטען כלפיו, אולם אני סבור כי די בראיות שהגיש כדי לעמוד בנטל הנדרש. בתצהירו של הנתבע בסעיף 8 הוא כתב כדלקמן: "בתאריך 28/07/2008 הגיע לדירתנו אינסטלאטור בשם מיכאל מקבוצת שחר הנותנת שירותי אינסטלציה לתובעת. התברר כי צינור הביוב של הבניין בקוטר " 4, המוביל את הביוב ונמצא בתוך פיר סגור המוקף בארבע קירות, אשר היה אמור להיות מחובר לצינור הניקוז בקוטר " 2 המוביל לדירתנו, לא היה מחובר. העדר החיבור הוא שגרם לנזילה. בהתאם לדוח התיקון שביצע האינסטלאטור של קבוצת שחר, לאחר שפרץ חור בקיר הפיר בתוכו נמצא צינור הביוב " 4, הוא הוסיף לצינור "2 תוספת של מספר סנטימטרים וחיבר בין שני הצינורות". הנתבע לא נחקר על תצהירו ולכן דברים אלה לא נסתרו. במקום ביקר מהנדס מטעם הנתבע, אשר כאמור הגיש חוות דעת. זה הסתייע בחומר ובמסמכים שהוצגו לו לרבות כתב התביעה וחוות הדעת השמאי מטעם התובעת. המומחה אף פגש את השוכר בדירת הנתבע. הוא גם שוחח עם השרברב שהגיע למקום מטעם חברת שחר, אשר פעלה לביצוע התיקון מטעם התובעת. מסקנותיו של המומחה היו חד משמעיות. להלן הדברים : "4.4.1 נזילת מי ביוב לא היתה מאורע חד פעמי אשר קרה בתאריך 17.07.08, אלא היתה נזילה ממושכת מיום האיכלוס של דירתו של הנתבע ביום 20.12.06. 4.4.2 אין כל אפשרות בעולם שהנתבע יכול להבחין כי יש נזילה בחיבור בין צינור ביוב מספר 2, ראה נספח א', לבין הקולטן האנכי ציבורי בקוטר "4, כשכל זה קורה בתוך פיר סגור. 4.4.3 אין גם כל אפשרות שהחיבור הבלתי תקין בין צינור ביוב מספר 2 והקולטן "4 התקלקל במשך הזמן עקב השימוש בדירה של הנתבע. המערכת נמצאת בפיר סגור והקיים שלה הוא לתמיד. 4.4.4 באם הדייר בדירה מספר 2 אשר ניזוקה היה שם לב, זה קל מאוד לשים לב ולאבחן כי במשך שנה ושמונה חודשים הולכת ומתפשטת רטיבות בכל הדירה הניזוקה - דירה מס' 2 - אם אכן הדייר היה שם לב לכך, היו מתקנים את המפגע בשלב מוקדם לפני התפשטות הנזקים לכל חלקי הדירה. 4.4.5 אין ספק כי הרשלנות המקצועית של אי חיבור צינור מספר 2 לקולטן היא באחריותו המוחלטת של הקבלן ו/או היזם אשר בנה את הבניין כולו. להלן תרחיש האירועים כפי שאני מתאר אותו מניסיוני רב השנים. התרחיש אשר קרה כך לפי דעתי. 5.1 מי הביוב האמורים לזרום אל הקולטן הציבורי "4 שהם מקור הנזילה, הם משני צרכנים: כיור המטבח ומכונת הכביסה העומדת במרפסת השירות של המטבח. 5.2 בעת בניית הבניין כולו השרברב של הקבלן הראשי הניח את צינור הביוב מספר 1 ראה נספח א' - מכיור המטבח לקופסת הביקורת אשר נמצאת ליד מכונת הכביסה במרפסת. לקופסת ביקורת זו, חיברו גם את מוצא הביוב של מכונת הכביסה. מקופסת הביקורת הניחו את צינור הביוב מס' 2 אל הקולטן האנכי אשר הורכב לתוך הפיר אשר בשלב זה היה פתוח. השרברב של הקבלן הראשי טעה באורך הצינור מס' 2. צינור זה לא הגיע אל הקולטן. השרברב היה צריך להחליף את הצינור או להוסיף "מופע" קצרה כדי להתחבר לקולטן. בינתיים באו הבנאים וסגרו את הפיר והעניין "נשכח" כנראה. כך נולד מפגע חמור של נזילת מי ביוב מתמדת למטה אל הדירה שניזוקה מס' 2. האחריות של הקבלן הראשי ו/או היזם של הבניין והיווצרות של המפגע היא מוחלטת ואין להטילה על הנתבע (כל ההדגשות אינן במקור). כאמור מדובר בדירה בבניין חדש. הנתבע הינו הבעלים הראשון של הדירה. המומחה מטעם הנתבע קבע במפורש כי הבניה היא כזאת שהצנרת עוברת בתוך פיר סגור, כך שלא ניתן להבחין בה. המומחה מטעם הנתבע לא נחקר על חוות דעתו ולכן קביעותיו לא נסתרו. כאמור המומחה הינו מהנדס ולאור פרטי השכלתו וניסיונו, נראה שהוא האדם המתאים לתת חוות דעת זו. מסקנותיו המבוססות כאמור על ביקור במקום ועל ניסיונו רב השנים, נראות לי סבירות, ולפיכך שוכנעתי, כי הנתבע לא יכול היה לצפות את גרימת הנזק לדירה שמתחתיו. מנגד לא הוגשה חוות דעת מקצועית מטעמה של התובעת בכל הקשור לאופן התרחשותו של הנזק והיכולת לגלותו. מחוות דעת השמאי שהגישה התובעת בתמיכה לגובה הנזק עולה כי השמאי הסתמך על דו"ח שירות של חברת שחר בו צוין כי גורם הנזקים נעוץ בצינור מתחת לאמבטיה. בחוות הדעת, השמאי כתב כי הוא פנה לקבלת הסברים מנציגי שחר אך לא נענה (ראה פרק אחריות החברה בחוות הדעת). בהמשך השמאי הסתמך על ממצאיו של המהנדס אבנר בר סלע, לפיהם גורם הנזילה נעוץ בדליפה מצינור ניקוז הדיירים שבקומה ממעל. במכתב שהפנה מר סלע אל השמאי ואשר צורף לחות הדעת כתב המהנדס כדלקמן: "כתוצאה מנזילת מים מדירת השכן שמעל דרך פיר צנרת במרפסת מזווה חדרו מים לכל חול מצע הריצוף גרמו לנזקים לנגרות עץ מטבח ולעליה קפילרית בכל שטח הדירה למעט הממ"ד ". ראשית, האמור במכתב בר סלע אינו מהווה חוות דעת ולכן אין מקום להסתמך על קביעותיו, ושנית, דבריו אשר לגורם הנזילה אינם מפורטים דיים ולא ניתן ללמוד מהם, האם הנתבע יכול היה להבחין בליקוי כלשהו. זאת ועוד, דירת הנתבע נמצאת מעל דירת מבוטח התובעת. מדובר בנזילת מים אשר כיוונה מטבע הדברים הנו מלמעלה למטה. לאור דברי המומחה מטעם הנתבע כי מדובר בנזק מתמשך, היה סביר יותר שדווקא הדייר בדירתו של מבוטח התובעת הוא שיבחין בנזקי הרטיבות. התובעת טענה כי העובדה שהנתבע לא הגיש תצהיר של השוכר שהתגורר בדירה פועלת לחובתו ומקימה חזקה לפיה עדותו של זה הייתה פועלת לחובתו. טענה זו פועלת כחרב פיפיות נגדה, שכן היא עצמה לא דאגה להגיש תצהיר של הדיירים בדירה הניזוקה. התובעת גם נמנעה מלהגיש תצהירים של השרברב והמפקח מטעם חברת שחר שהגיע למקום. כאמור היא אף לא הגישה חוות דעת או תצהיר של המהנדס אבנר בר סלע. מדובר בעדים רלוונטיים, אשר הגיעו למקום בסמוך לגילוי הנזילה. עדותם הייתה נחוצה שבעתיים לאור העובדה שחוות הדעת מאת מומחה הנתבע הוגשה על ידו ביחד עם כתב ההגנה, כך שטענותיו ומסקנותיו היו ידועות. לאור חוות הדעת של מומחה הנתבע, הרי שמדובר בנזק מתמשך שתחילתו מיום האיכלוס של הדירה ולפיכך אני דוחה את טענת התובעת לפיה הנתבע אחראי לנזק מאחר שפעל לתיקון גורם הנזילה רק מספר שבועות לאחר ששוכר דירתו דיווח לו על כך. סוף דבר התביעה נדחית. אף שככלל בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות לטובתו במקרה של דחיית התביעה שהוגשה נגדו, אני סבור שבנסיבות העניין אין מקום ליתן צו שכזה. נזקי מיםפוליסהרטיבותחברת ביטוחמיםביטוח הצפה