טענה בדבר מרמה שהתבטאה ב"החלפת נהגים", לאחר תאונת דרכים

טענה בדבר מרמה שהתבטאה ב"החלפת נהגים", לאחר שאירעה התאונה. לטענתה, מי שנהג בפרטית היה X, שלא היה לו רישיון נהיגה, וכי משאירעה התאונה השניים התחלפו, X שהחזיק ברישיון נהיגה, הציג עצמו כמי שנהג בפרטית.
3. X, X, ונוסע נוסף שנסע איתם אותה עת, מישל שמשום שמו, העידו מטעם התובעים; ואילו מטעם הנתבעת העיד מר אחמד פלאח, נהג האוטובוס.

4. לאחר ששמעתי כל העדויות, ובחנתי את הראיות שהובאו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הטענה בדבר החלפת נהגים להידחות, ומשכך דין התביעה להתקבל.
עדי התביעה, כולם, הותירו עלי רושם אמין והיו מהימנים בעיניי. אף שנתגלו אי-אלו סתירות בעדותו של X בכל הקשור למקום בו ביקרו אותו בוקר שלושת הצעירים, עדיין לא היה בכך כדי לקעקע אמינות גרסתם.

X העיד, כי אכן לא היה לו רישיון נהיגה, ומשום כך גם לא נהג ברכב. X העיד, כי מדובר ברכב אשר X שאל מחברו ג'וזף, אסף אותו תחילה, ואת מישל אחריו, ושלושתם נסעו לבקר חבר שהיה כלוא בכלא צלמון, או חרמון (מדובר בשני בתי כלא הצמודים גיאוגרפית אחד לשני – ס"י).

כשנשאל X אם זכור היום בשבוע, נזכר כי זה היה יום שלישי בשבוע, יום שהיה מיועד לביקור כלואים. הוא גם השיב, כי הוא וX, שעבדו יחדיו אותה עת במסגרות אצל מעסיק בשם אבו-חאטום, במספנות ישראל, נעדרו מעבודתם באותו יום, לשם ביקור החבר בכלא.
יתרה מזו, משעומת X עם הטענה של החלפת נהגים, השיב בפליאה שהייתה אף היא אמינה בעיניי, איך ייתכן, אם כן, שהוא נפגע במצחו כתוצאה מההתנגשות, בשמשה הקדמית של הפרטית בצד ימין שלה, וזו אף נשברה. X גם הצביע על צלקת קטנה ועדינה שנותרה אצלו במצח מעל גבה ימנית.

5. כפי שציינתי לעיל, בעדותו של X נתגלו סתירות כאלו ואחרות, אך לא היה בהן כדי לקעקע גרסת התובעים.

בניגוד לעדותו של X, ובהמשך לעדותו של מישל, X, משום מה, התחמק ממתן מענה לשאלה: איפה הייתם לפני התאונה. תחילה אמר: בצומת גולני; אח"כ "אצל חבר יותר צפונה"; אח"כ: במעיליא, וכשנשאל מה עשיתם שם, ענה: "סתם טיול".
תשובותיו הנ"ל של X מצביעות על התחמקות ומעלות תמיהות.

עם זאת, הנני נותן אמון מלא בעדותו בכל הקשור לתיאור התאונה ולנסיבותיה, וכן באשר לזהות הנהג בפרטית.
X העיד, כי הוא שנהג ברכב, X ישב לידו, ומישל ישב במושב האחורי.
X העיד, כי לאחר ההתנגשות באוטובוס, נשארו שלושתם בתוך הרכב עד שהגיע אמבולנס ופינה אותם. גם אופי הפגיעה מההגה, לאורך זרוע שמאלית, כפי שתיאר אותה X, מתיישב עם גרסתו, כי הוא זה שנהג בפרטית.

6. עדותו של מישל אף היא הייתה אמינה ומהימנה בעיניי. זה העיד, כי הוא נסע בפרטית במושב האחורי, כשX נוהג, וX ליד הנהג, עת אירעה ההתנגשות באוטובוס שנסע לפניהם; וכי לאחר התאונה, שלושתם נשארו בתוך הרכב עד שהגיע אמבולנס ופינה אותם לבי"ח פוריה.

מישל העיד, כי X אסף אותו, כשX כבר יושב לידו ברכב, ושלושתם נסעו לבקר חבר משותף בכלא, קרוב לטבריה, כפי שזכור לו. גם בענין זה עולה עדות מישל בד בבד עם עדויות X וX.

7. לעומת עדי התביעה, עדות נהג האוטובוס הייתה בלתי אמינה בעיניי, ואף אינה מתיישבת עם היגיון הדברים.

בתצהיר עדותו הראשית (נ/1) העיד נהג האוטובוס, כי לאחר שעצר את האוטובוס, אחרי ההתנגשות, ובהגיעו לפרטית ראה "...איך הנהג והבחור שישב לידו מתחלפים, כך שהנהג עבר לשבת בכסא ליד הנהג והשני התיישב בכסא הנהג" (סעיף 4 לתצהיר), פעולה די סבוכה כשלעצמה בתוך רכב פרטי.
בהמשך חקירתו הנגדית, אמנם מבהיר נהג האוטובוס, כי השניים לא יכלו להתחלף ביניהם במושבים לבדם, כי היו פצועים.

לעומת זאת, בעדותו בפניי ציין, כי לאחר התאונה הייתה במקום התקהלות של אנשים רבים מכפר טורעאן הסמוך, וכי אנשים אלה הם שהוציאו את הפצועים מהפרטית והחליפו ביניהם לאחר שגררו את הרכב הצדה. עדות זו עומדת בסתירה לעדותו בתצהירו, כי השניים התחלפו בתוך הפרטית בכוחות עצמם.

גרסה זו אף אינה מתיישבת עם היגיון הדברים; הייתכן, כי תוך זמן קצר ביותר, 3-4 דקות להערכתו עד שהוא התקרב לפרטית, הספיקו אנשים כה רבים להתקהל במקום, להבין מהפצועים כי הנהג חסר רישיון, להחליט כי יש להחליף בין הנהגים, לגרור את הפרטית לשול הימני בצורה מאולתרת, כפי שתיארהּ נהג האוטובוס, ולבצע את ההחלפה בין השניים? נראה לי כי תיאור זה תמוה ביותר, ואינו הגיוני. זאת ועוד, אף שנהג האוטובוס נחקר במשטרה בשתי הזדמנויות (ר' הודעותיו ת/5, ת/6), משום מה גרסתו בדבר החלפת נהגים לא מופיעה באף אחת מהודעותיו הנ"ל. כשנשאל מדוע לא מסר את הדברים במשטרה, טען, כי הוא כן מסר גרסתו זו במשטרה.
סבורני, כי לוּ מסר גרסתו זו במשטרה, לא הייתה כל סיבה כי הדברים לא יירשמו בהודעותיו, במיוחד כשמדובר במעשה כה חמור המיוחס לתובעים.

ועוד, גם בהודעתו שמסר לסוכן הביטוח (ת/7) לא מסר נהג האוטובוס דבר וחצי דבר בעניין החלפת זהות הנהג בפרטית, והסתפק בציון שם הנהג ללא כל הסתייגות.

8. לכל אלה אוסיף, כי נהג הפרטית X שילם מחיר כבד כתוצאה מהתאונה בה היה מעורב בתור נהג. רשיונו נשלל למספר שנים ארוכות ונקנס; נשא בפיצוי בסך כ-6,000 ₪ בגין נזקי האוטובוס; וכן שיפה את חברו ג'וזף, בעל הרכב, בגין הנזקים שגרם לרכבו שניזוק טוטלית, בסך של 7,000 ₪, עד 8,000 ₪.
עובדות אלה מוסיפות אף הן לאמינות גרסת התובעים, כי מי שנהג בפרטית היה X, ולא אחר.

מכאן, הנני עובר לבחינת גובה הפיצויים המגיעים לתובעים בגין נזקי הגוף שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה.

הפיצויים לXX:
9. X העיד בתצהירו, כי כתוצאה מהתאונה נחבל במצחו ובכפות הידיים, סבל משפשופים ונותרה אצלו צלקת במצח. כן עבר סדרה של 12 טיפולים פיזיוטרפיים, והיה באי-כושר מלא מעבודתו משך כחודשיים וחצי. בנוסף, לטענתו, נשא בהוצאות עבור העברה באמבולנס, טיפולים רפואיים שעבר בבית-החולים, וכן הוצאות עבור תרופות.
בתעודת חדר המיון שצורפה לתביעה נרשם, כי X נפגע בעמ"ש צווארי, ובברכיים, וסבל משפשוף שטחי במצח. X שוחרר למעקב רופא מטפל, ללא שנמצאו אצלו ממצאים קליניים או רנטגניים משמעותיים.

לתצהירו צורפה קבלה המעידה על תשלום סך 471 ₪ למד"א; וכן תעודות מחלה לתקופה מצטברת של 77 ימים; מתעודות המחלה עולה, כי לX היו תלונות על כאבי ראש, כאבים בקדמת החזה, בברך שמאל ובצוואר, נמצאה אצלו רגישות בברך, והגבלה קלה בתנועות הצוואר.

אישור מכון פיזיוטרפיה מיום 06/06/2009 מעיד על כך שX עבר סדרה של 12 טיפולים פיזיוטרפיים לצוואר, בעקבות התאונה. בנוסף צורף לתצהירו אישור המעביד המאשר, כי הוא נעדר מעבודתו בתקופה מ-18/03/2009 עד 02/06/2009, תקופה של כ-2.5 חודשים.
הנתבעת טענה, כי מדובר בתקופה מופרזת של תעודות אי-כושר שלא הייתה לה הצדקה נוכח הפגיעות הקלות מהן סבל X.

10. לא ראיתי לפקפק באמינות התלונות של X, או באמינות התיעוד הרפואי שצורף, וממנו עולה, כי היה במעקב רפואי וטיפולים פיזיוטרפיים, וזאת בשל מיחושיו ותלונותיו על כאבים בחזה, בצוואר, ובברכיים. זאת בנוסף לחבלה במצח, אשר הותירה אצלו צלקת, אם-כי זו מזערית ואינה מכערת.

11. עובר לתאונה עבד X אצל הקבלן אבו חאטום; בחודש 02/2009 (זהו החודש הראשון בו החל עבודתו אצל אבו חאטום), השתכר סך של 2,462 ₪; בחודש 03/2009 (החודש בו אירעה התאונה) השתכר סך של 3,134 ₪ (עבור מחצית החודש); בחודש 06/2009 (החודש הראשון לאחר חזרתו לעבודה לאחר התאונה) השתכר 4,270 ₪.

בחישוב הממוצע של השתכרות התובע, לפי השתכרותו בחודש 03/2009 (באופן יחסי) ובחודש 06/2009, יוצא כי ממוצע השתכרותו החודשית עמד על כ-5,250 ₪; זוהי גם רמת השכר שלו כפי שעולה מתלוש חודש 01/2009 (אז עבד במקום עבודה אחר).

12. משכך, ולאור האמור לעיל, הנני קובע את הפיצויים לX כדלקמן:

א. הפסד שכר לעבר:
5,250 ₪ x 2.5 חודשים
+ הפרשי הצמדה וריבית = 6,300 ₪.

ב. כאב וסבל:
בהתחשב בחומרת הפגיעה ותקופת האי-כושר והמעקב הרפואי, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך = 6,000 ₪.

ג. הוצאות רפואיות ונסיעות:
(על דרך האומדנא) = 800 ₪.



13,100 ₪.
הפיצויים לX X:
13. X אף הוא הועבר לבי"ח פוריה באמבולנס, שפינה אותו יחד עם שאר הפצועים. בתעודת המיון נרשם: "רגישות במישוש קלה בצוואר וכתף שמאלי. אין סימני חבלה בצוואר". לא נמצאו ממצאים רנטגנולוגיים, או קליניים אחרים מלבד האמור. שוחרר עם מתלה ליד שמאל, מעקב אצל רופא מטפל ומנוחה ל-5 ימים.
בתעודת מיון נוספת נרשם, כי הוא מתלונן על כאבים בצוואר, בגב, בכתף שמאל ובכף רגל שמאל.

X טען, כי נעדר מעבודתו כתוצאה מהתאונה תקופה של כחודש ימים. על-פי התעודות הרפואיות שצורפו לתצהירו אכן אושרה לתובע תקופת אי-כושר של חודש ימים. כן הופנה לטיפולים פיזיוטרפיים ועבר סדרה של 6 טיפולים, כפי שמעיד אישור מכון פיזיוטרפיה שצורף לתצהירו.
X היה גם במעקב רפואי בבי"ח נצרת, עקב תלונותיו על כאבים בצוואר וברך ימין.

14. עובר לתאונה עבד X אף הוא בעבודות מסגרות אצל הקבלן אבו חאטום. לתצהירו צורפו תלושי שכר לחודשים 03,04,05/09, מהם ניתן ללמוד, כי השתכרותו החודשית, עובר לתאונה, עמדה על סך 3,016 ₪, כפי שבעצמו העיד בפניי בחקירתו הנגדית. הנני ער לכך, כי בחודש 03/2009 עבד X כמחצית החודש בלבד, וזאת עקב פגיעתו בתאונה בה עסקינן, שאירעה ב-17/03/2009; אלא שמאחר ומפיו שמעתי, כי השתכר בין 2,000 ₪ ל-3,000 ₪ לחודש (עמ' 22, ש' 25), אין אלא לפסוק לו פיצוי לפי בסיס שכר זה.


15. משכך, ולאור האמור לעיל, הנני קובע את הפיצויים לX כדלקמן:

א. הפסד שכר לעבר:
3,016 ₪ כשהם משוערכים להיום = 3,620 ₪.

ב. כאב וסבל:
בהתחשב בחומרת הפגיעה, המעקב הרפואי, ותקופת אי-הכושר הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך = 4,500 ₪.

ג. הוצאות רפואיות, ונסיעות = 500 ₪.


סה"כ 8,620 ₪.
לסיכום:
16. הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת (הפול) לשלם לתובע בתיק 15542-09-09, XX, פיצוי בסך של 13,100 ₪.
לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% והוצאות משפט בסך 2,000 ₪;
כן, הנני מחייב את הנתבעת (הפול) לשלם לתובע בתיק 10607-10-10, X X, פיצוי בסך 8,620 ₪.
לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים, באמצעות באי-כוחם, בהתאמה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון