טענה כי במסגרת הסכם החכירה ניתנה לה אופציה לרכישתם בתום תקופת החכירה

טענה כי במסגרת הסכם החכירה ניתנה לה אופציה לרכישתם בתום תקופת החכירה

לטענת הנתבעת, תנאי האופציה גובשו במסגרת נספח ז' להסכם (להלן: "נספח האופציה") אשר התובעת לא מסרה לנתבעת ואף נמנעה ונמנעת מלהעביר לעיון הנתבעת.

2. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מספר חודשים קודם לסיום תקופת החכירה ביקשה לקבל הצעות לעיסקת חכירה חדשה ומשהסתבר לה כי התנאים שהוצעו לה אינם מקובלים עליה, ביקשה לבדוק את התנאים למימוש האופציה לרכישה אך התובעת ונציגיה סירבו באופן עקבי לאפשר את מימוש האופציה.

3. הנתבעת טענה כי סירובה של התובעת לאפשר לה לממש את האופציה היסב לה נזקים בשיעור ההפרש שבין מחיר הרכב (סך 55,000 ש"ח) לבין הסכום בו היתה רשאית לרכשו במסגרת מימוש האופציה (סך 19,000 ש"ח).

הסכם החכירה מתייחס ל-9 כלי רכב ומשכך, מסתכם ניזקה בסכום של 315,000 ₪ ומשכך, זכאית הנתבעת לקזזו כנגד סכום השטר.

4. אשר לנתבע; זה טען כי במועד חתימת השטר לא היה נקוב בו סכום כלשהוא ומשכך, הערבות על פיו הינה ערבות שאינה מוגבלת בסכום.

הנתבע הוסיף כי לא היה "בעל עניין" בנתבעת ומשכך, יש לראותו בבחינת "ערב יחיד" אשר בנסיבות העניין פטור מערבותו.

הנתבע הוסיף וטען כי חתימת הערבות הנחזית להיות חתימתו - אינה חתימתו.
לנתבעים ניתנה רשות להתגונן.

5. הנתבעת חזרה על עיקר טענותיה גם במסגרת תצהיר עדותה הראשית שניתן על ידי אבי רומנו (להלן: "רומנו").

ג. עיקר טענות התובעת

1. דודי אביר (להלן: "אביר") שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת טען באופן חוזר ונשנה בתצהירו כי לנתבעת לא ניתנה אופציה כלל ועיקר (סעיפים ב.3, ג.3, 23-27 לתצהירו).

2. אביר אף הוסיף וטען כי מכוח סעיף 24 להסכם החכירה, הנתבעת איננה רשאית לבצע כל קיזוז של נזקיה הנטענים כנגד חובותיה לתובעת.

3. לגרסת אביר חובה של הנתבעת, המתבטא בסכום הנקוב בשטר מורכב "מחיובים חריגים" בסכום של 43,631 ש"ח, נזקים שנגרמו לכלי הרכב (סך 18,535 ש"ח) וחיוב בגין מכסת קילומטרים עודפת (סך 83,939 ש"ח).

4. אביר הטעים בתצהירו כי חרף האמור בסעיף 17 להסכם החכירה, לא נחתם בין הצדדים נספח ז' וממילא אין היא מהווה חלק מן ההסכם שבין הצדדים.
אביר הוסיף וטען כי הנתבעת לא שילמה במועד, במהלך תקופת הסכם החכירה, תשלומים שונים בהם התחייבה וכן לא שלחה הודעת מימוש של האופציה במכתב רשום.

5. אביר כפר בטענה כי הציג בפני הנתבעים במועד חתימת הסכם החכירה, מצג כלשהוא בדבר מחיר מימוש האופציה.

6. אשר לערבותו של הנתבע טען אביר כי השטר נחתם בפניו ובנוכחותו על ידי הנתבע הן בשם הנתבעת והן בשמו הוא כערב וכי אביר אישר בחתימתו בשולי השטר כי נחתם על ידי הנתבע כאמור.

7. אביר אישר בתצהירו כי בעת עשיית השטר לא נרשם כי סכום כלשהוא וכי הסכום הושלם עובר להגשתו בלשכת ההוצאה לפועל בהתאם לגובה החוב של הנתבעת.

ד. המחלוקת ונטל הראיה

1. הפלוגתא הצריכה להכרעה בין הצדדים הינה בשאלה, האם חייבים הנתבעים או מי מהם בתשלום השטר.

2. הנתבעת איננה חולקת על נכונות החיובים המהווים את סכום השטר (סעיפים 16-19 לתצהיר הנתבע) אך טוענת לזכותה לקיזוז סכום השטר, כמפורט להלן.

3. בהינתן כי עסקינן בתביעה שטרית הנתבעים נושאים בנטל הראיה להוכחת טענותיהם.


ה. דיון וממצאים

1. ראיות וממצאים לגבי האופציה

סוגיה זו מהווה ציר מרכזי במחלוקת שבין בעלי הדין ועליה תקום או תיפול הגנתה של הנתבעת.

1.1 בסעיף 17 של הסכם החכירה נרשם:
"17.1 בכפוף למילוי כל התחייבויותיה עד לתום תקופת החכירה, ניתנת ללקוחה אופציה לרכוש את כלי הרכב כולם או חלקם בתנאים המפורטים בנספח 'ז' להסכם זה.
17.2 לא הודיעה הלקוחה כלל על רצונה לממש את האופציה כאמור בנספח ז' או לא שילמה הלקוחה את התמורה בגין כלי רכב במועד, תיחשב כמי שלא מימשה את האופציה".

1.2 אין חולק כי בצד ההסכם ערכו בעלי הדין נספח שינויים (להלן: "נספח השינויים") אשר צורף כנספח להסכם ונחתם במעמד חתימת אותו הסכם (עדות אביר בעמ' 22 שורות 4-9).

עיון בנספח השינויים מלמד כי לא הובאה בו התייחסות כלשהיא באשר לאופציה.

1.3 כאמור, טען אביר בתצהירו כי לנתבעת לא ניתנה אופציה מכל וכל, בהינתן כי הסכם החכירה נחתם על ידי בעלי הדין וכלל את סעיף 17 הנ"ל גירסתו של אביר נחזית על פניה כבלתי הלימה.
במהלך חקירתו הנגדית עומת אביר לנוכח מצב דברים זה והשיב:
"האופציה היא זכות ולא חובה. באופן חד משמעי הוצע ללקוח לחתום על נספח אופציה והוא טען שאין לו עניין בנושא זה כי אין לו עניין לרכוש את הרכבים אלא להשתמש בהם לתקופת השכירות. יחד עם זאת למרות שלא היה נספח אופציה כיוון שהוא סירב לחתום עליו, בסוף התקופה הנתבעת פנתה אלינו והתעניינה ברכישת הרכבים וקיבלה מאיתנו הצעת רכישה בעל פה" (עמ' 23 שורות 13-19).

1.4 בעקבות תשובתו זו, נשאל אביר לפשר השארת סעיף 17 על כנו והשיב:
"כשאני נשאל מדוע לא ביטלנו את סעיף 17 בהסכם או התייחסנו לגביו בנספח השינויים לפי תשובתי הקודמת אני משיב: אנחנו לא נוהגים לעשות מחיקות בגוף ההסכם וכל שינוי מהותי נעשה בנספח. במקרה הספציפי לא נעשה שינוי מהותי אלא שהלקוח בחר שלא חתום על הסכם האופציה" (שם, שורות 2--24).

1.5 גרסה זו לכשעצמה מעוררת תהיות ואפילו ספקנות של ממש. לא זו בלבד שניתן היה בנקל למחוק את סעיף 17 להסכם ו/או להתנות על קיומו במסגרת נספח השינויים, אלא שגם הגרסה הקונקרטית לפיה הנתבעת "סירבה לאופציה" תלויה על בלימה אם בשים לב לעובדה שהיא נעדרה מתצהירו הארוך והמפורט של העד והועלתה לראשונה כגרסה ממוקדת רק במהלך חקירתו הנגדית; הסבריו של אביר לעניין זה "לא ייחסתי לכך כל חשיבות" (שם, בשורה 28) אינם משכנעים כלל ועיקר.

על כך רק אוסיף כי כדבר הלמד מעצם עניינו, האופציה מגלמת יתרון כלכלי לנתבעת ומשכך, לוקה גרסתו של אביר גם בחוסר סבירות.

1.6 רומנו שהעיד מטעם הנתבעת טען בסעיף 6 לתצהירו:
"בהתאם לסעיף 17 להסכם החכירה ניתנה למבקשת 1 (הנתבעת) האופציה לרכישתם של כלי הרכב השונים כולם או חלקם, והכל בהתאם לתנאים שפורטו בנספח ז' להסכם".

1.7 גרסה זו בעיקרה היתה בפיו של הנתבע (סעיף 21 לתצהירו) ואף בפיו של אסף אהרון שהעיד אף הוא מטעם הנתבעים (סעיף 5 לתצהירו).
במהלך חקירתו של הנתבע טען זה כי חלק מן החתימות על ההסכם אינן שלו (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון בבקשת הרשות להגן שורה 2 ואילך).

1.8 גם העד רומנו הודה בחקירתו כי לא היה נוכח במעמד חתית הסכם החכירה (עמ' 16 שורות 7-8) וגרסתו לפיה בטל חלק במשא ומתן שקדם לחתימתו (שם, שורות 9-10) נפקדה מתצהירו ועלתה רק במהלך חקירתו הנגדית.

1.9 נתון רלבנטי נוסף הנדרש להערכת גרסאות בעלי הדין בסוגיה זו עניינו בעובדה שהנתבע עצמו, וכל יתר עדי הנתבעת הודו כי נספח ז' לא התקבל אצל הנתבעת במועד כלשהוא וכי עינו של אף לא אחד מהם שזפה את הנספח האמור (עדות רומנו בעמ' 17 שורות 20-22, עדות אסף אהרון בעמ' 19 שורה 25 ועדות הנתבע בעמ' 2 שורה 25).

1.10 אביר אשר לגרסתו ערך את הסכם החכירה וחתם עליו בשם התובעת (עדותו בעמ' 21 שורות 22-23) טען הן בתצהירו והן בעדותו (עמ' 24 שורה 23) כי לא היה בנמצא נספח אופציה. בסיום עדותו חזר אביר על עמדתו לפיה העדרו של נספח אופציה בצד קיומו של סעיף 17 להסכם נובע מן העובדה שהנתבעת סירבה לחתום על נספח האופציה (עמ' 26 שורות 14-18).

1.11 כאמור לעיל, לא השתכנעתי כלל ועיקר מטענת התובעת לפיה הנתבעת "סירבה לאופציה" ומשכך, אני קובע כממצא כי לא הוכח בפני כי הנתבעת ויתרה באופן פוזיטיבי על קבלת האופציה.

עם זאת, לא הוכח בפני כי נספח אופציה דוגמת נספח ז' נכלל בין נספחי הסכם החכירה עליו חתמה הנתבעת באופן שהוא היווה חלק מן ההסכם.

2. האופציה והתנאים למימושה

2.1 בהסכמת ב"כ התובעת הוריתי לתובעת בהחלטתי מיום 4.10.10 להמציא לב"כ הנתבעים דוגמא של נספח ז' (נספח האופציה).

2.2 אביר צירף לתצהירו כנספח 11 נוסח של נספח האופציה; אצטט לכאן את עיקרי נספח האופציה שכותרתו "אופציית רכישה":
"אופציית הרכישה לגבי הרכב הנ"ל ניתנת למימוש אך ורק בתום תקופת החכירה המלאה ובכפוף לתנאים הבאים:
כל תנאי הסכם החכירה קויימו על ידי הלקוחה במלואם ובמועדם וכי לא אירעה הפרה כלשהיא של תנאי מתנאי חוזה החכירה לרבות הפרה שתוקנה...לאחר התראה, הלקוחה תמסור לחברת פריים ליס הודעה בדבר מימוש האופציה במכתב רשום בתקופה שבין 30-60 יום לפני תום תקופת האופציה בלבד...להודעת המימוש יצורף סכום המימוש".

2.3 בסעיף 25א. לתצהירו טען אביר כי הנתבעת לא שילמה במועדם חיובים שונים שהתחייבה בהם במסגרת הסכם החכירה. גרסה כללית זו גובתה בסעיפים 9-12, לתצהירה של מרינה גלעד שהעידה מטעם התובעת.

עיון בסעיפים הנ"ל מלמד כי לגרסת התובעת נמנע הבנק בו התנהל חשבון הנתבעת מלכבד הוראות קבע שנמסרו לתובעת הגם שסכומים אלו שולמו ע"י הנתבעת באיחור למעט החיוב האחרון (סעיף 26 לתצהיר הנתבע)

2.4 אביר עמד על גרסתו גם במהלך עדותו (עמ' 25 שורות 9-13) והוא הדין לגבי מרינה גלעד (עדותה בעמ' 27 שורות 8-12).

2.5 אשר למימוש האופציה;

אביר אף טען כי הנתבעת לא שיגרה לתובעת מכתב רשום בדבר כוונתה לממש את האופציה לא כן שכן - לא מסרה לנתבעת את סכום המימוש (סעיף 25ב לתצהירו).

2.6 רומנו טען בסעיף 7 לתצהירו:
"חודשים ספורים עובר לתום תקופת החכירה ביקשתי מטעמה של המבקשת 1 (הנתבעת)...לרכוש את הרכבים על פי האופציה ולקבל הצעות מחיר לעסקת חכירה חדשה"

רומנו חזר על גרסתו זו במהלך חקירתו (עמ' 16 שורות 31-32) ובתשובה לשאלה, האם המשא ומתן למימוש האופציה התנהל בכתב, השיב:
"אני מאמין שיש גם מסמכים כתובים בעניין זה, לא צרפתי אותם לתצהירי" (עמ' 17שורות 4-6).

גרסה דומה בעיקרה חזר והעלה רומנו גם בהמשך עדותו (עמ' 18 שורות 5-9).

2.7 תימוכין חלקי לגרסתו של רומנו מצוי בעדותו של אביר אשר בהמשך לעדותו לפיה נתן לנתבעת הצעת מחיר בעל פה בעניין רכישת כלי הרכב (עמ' 24 שורות 23-25) הודה בתשובה לשאלה כי:
"מסר לנציג הלקוחה מר אבי רומנו שפנה אלינו בתום התקופה והתעניין ברכישת הרכבים ואני דיברתי איתו ונתתי לו הצעה" (עמ' 24 שורות 1-4).

בהמשך עדותו הבהיר אביר כי ההצעה האמורה ניתנה חרף העובדה שלנתבעת לא ניתנה אופציה (שם, שורות 23-24).

2.8 מקבץ הראיות שבפני מלמד איפוא כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי לא איחרה בביצוע תשלומים ומשכך, הפרה את ההסכם. הנתבעת אף לא הוכיחה כי שיגרה לתובעת מכתב בדואר רשום בדבר כוונתה לממש את האופציה וברי כי לא מסרה לה את סכום המימוש משכך, גם לו היה נספח האופציה חלק מן ההסכם – הרי שהנתבעת לא עמדה בתנאיו.

3. סכום המימוש

3.1 כמפורט בנספח האופציה היה על הנתבעת לצרף להודעת המימוש גם את סכום המימוש.

בסעיף 28 לתצהירו טען הנתבע כי אביר הודיעו סמוך לחתימת הסכמי החכירה כי:
"אופציית הרכישה של הרכבים בתום התקופה ניתנת למימוש כנגד תשלום בשיעור של 36% ממחיר המחירון של כלי הרכב שהיה ידוע בתום תקופת החכירה".

3.2 גרסה זו הוכחשה באופן נמרץ ומפורט על ידי אביר בסעיף 33 לתצהירו, וכן במהלך עדותו (עמ' 25 שורות 22-27).

3.3 לא זו אף זו; בניסיון לבסס את שווי הרכב לחודש אוקטובר 2008 (מועד סיום הסכם החכירה) צירפה הנתבעת לתצהירה מסמך מיום 4.1.12 בחתימתו של השמאי גד סגל אשר קבע את שוויו של רכב פג'ו מסויים לסכום של 68,451 ש"ח.

3.4 בהחלטתי מיום 5.7.12 קבעתי כי המסמך הנ"ל אינו מהווה חוות דעת של מומחה ומשכך, אתעלם ממנו לחלוטין (עמ' 14-15 לפרוטוקול).
בנתון לכך לא עלה בידי הנתבעת להוכיח גם את סכום המימוש שהיה עליה לשלם לתובעת.

4. התנאה בהסכם על זכות קיזוז

4.1 מן המקובץ עד כאן עולה כי לא עלה בידי הנתבעת לבסס את טענתה בדבר קיומו של חוב אשר התובעת חייבת לשלם לה ואשר הנתבעת זכאית כביכול לקזז.

4.2 למעלה מן דרוש טענה התובעת כי הנתבעת מנועה, מכוח הסכם החכירה לעשות שימוש בזכות הקיזוז.

בסעיף 24 להסכם החכירה (כותרתו: "איסור קיזוז" נקבע:
"הלקוחה לא תהיה זכאית לקזז מהתשלומים שהיא חבה לפריים ליס על פי הוראות הסכם זה, סכומים שלטענתה חייבת או תהיה חייבת לה פריים ליס".

4.3 חרף לשונו המשובשת קמעא של הסעיף הנ"ל, אין ספק כי גלומה בו גמירות דעת והסכמה לפיה לא תהא הנתבעת רשאית ליישם את זכות הקיזוז אשר באופן רגיל ניתן ליישמה גם לגבי פירעון של חיוב הנובע משטר.

השוו: רע"א 6250/98 NORLAND PAPIER נ. מפעלי יצור והוצאה לאור (ירושלים).

5. חבותו של הנתבע

5.1 כזכור, טען הנתבע כי החתימה הנחזית להיות חתימתו על השטר, לא נחתמה על ידו.

5.2 לאור טענה זו מיניתי את הגב' דבורה הראל כמומחית מטעם בית המשפט והנחיתי אותה להתייחס בחוות הדעת לשאלה, האם החתימה על השטר הנחזית להיות חתימת ערבות של הנתבע - נעשתה על ידו (החלטה מיום 26.5.10).

5.3 המומחית קבעה בחוות דעת מיום 7.11.10 "במידה גבוהה של ביטחון כי החתימה נחתמה על ידי יוסף גיגי".

המומחית לא נחקרה וממילא ממצאיה לא נסתרו.

גם גרסתו של אביר אשר טען הן בתצהירו (סעיפים 7-9) והן בחקירתו (עמ' 21 שורה 24) כי הנתבע חתם בפניו - לא נסתרה.

5.4 בסיכום טענותיהם נמנעו הנתבעים מלכפור בעצם חתימתו של הנתבע כערב אך טענו כי יש לראות בתובעת משום "נושה" ובנתבע משום "ערב יחיד" על פי ההגדרות שיוחדו למונחים אלו בסעיף 19 לחוק הערבות, השתכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות").

5.5 אשר להגדרת "ערב יחיד" נקבע כי:
"לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד. לעניין זה בעל עניין בתאגיד כהגדרתו בחוק ניירות ערך תשכ"ח-1968".

בעל עניין הוגדר בין היתר:
"מי שמכהן כדירקטור של התאגיד...".

הנתבעים טענו בסיכומיהם כי על פי העדויות "החד משמעוית" שהוצגו ולא נסתרו, הנתבע לא כיהן כדירקטור בנתבעת משנת 2004.

טענה זו, אינה מתיישבת עם גרסתו של הנתבע עצמו אשר בתשובה לשאלה, ממתי אתה דירקטור השיב:
"משנת 2000" (עמ' 2 לפרוטוקול הבר"ל).

5.6 התובעת לעומת זאת טענה כי על פי הרישומים בתיק הנתבעת ברשם החברות - הנתבע נרשם כדירקטור בנתבעת בכל אחד מן השנים 2001-2005 (ראו תצהירו המשלים של אביר שהגשתו הותרה בהחלטתי מיום 6.12.11).

אשר למסמכים גופם - התרתי את הגשתם בבחינת רשומה מוסדית כאמור בסעיף 36(א) לפקודת הראות (החלטתי מיום 9.2.12).

אני דוחה איפוא את טענת הנתבע ופוסק כי הוא כיהן כדירקטור בנתבעת בשנת 2004 המועד בו נחתמו הסכמי החכירה.

5.7 הנתבעים אף טענו כי יש לראות בתובעת משום נושה והגדרת המונח בסעיף 19 הנ"ל קרי:
"מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל אף אם אינו עיסוקו העיקרי".

5.8 בסעיף 1 לתצהירו טען אביר כי התובעת עוסקת בין היתר בהחכרת כלי רכב, וכי הסכם החכירה שבין התובעת לנתבעת הינו הסכם לחכירה תפעולית וכי כך בדיוק נרשם בכותרת ההסכם (סעיף 3 לתצהירו).

אביר אף עמד על צביונו של הסכם החכירה כעסקה תפעולית להבדיל ממימונית בהתייחסו לשאלה, האם ישנם הסכמי אופציה בגדרם ניתן לרכוש את הרכב ב-36% מערכו:
"אין לנו עסקאות כאלו במסגרת עסקאות ליסינג מלא שזו העסקה נשוא התביעה. בשונה מעסקאות ליסינג בסיסי כהגדרתנו שלא כוללות רכיבי תפעול שזו עסקה מסוג אחר" (עמ' 25 שורות 22-27).

5.9 יתר על כן, בסעיף 2 לתצהירו המשלים טען אביר:
"הריני להבהיר כי התובעת אינה מעניקה ליסינג מימוני כלל ועיקר (היינו הלוואות) אלא ליסינג תפעולי בלבד. כך גם היה במועד בו נחתם הסכם השכירות בתיק זה"

גרסה זו לא אותגרה כלל בחקירתו של אביר.

5.10 הנתבעים ביקשו למצוא תימוכין בהלכה שנפסקה ב-ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג נ. טיפול שורש.

פסק הדין הנ"ל עוסק בעיקרו במאפייניה של עסקת ליסינג מימוני בעוד שהעסקה מושא הסכם החכירה הינה עסקת ליסינג תפעולי. (ראו פיסקה 17 לפסק הדין).

5.11 לא מצאתי בתוכנו של ההסכם הוראות ההופכות אותו, בניגוד לכותרתו - להסכם ליסינג מימוני והנתבעת הנושאת בנטל הראיה לא המציאה כל חוות דעת של מומחה יש בה כדי להבהיר, האם יש בהסכם החכירה התפעולי - סממן כלשהוא של עסקת הלוואה.

בנתון לכך, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה יש לראות בתובעת משום נושה.

5.12 על יסוד כל המקובץ לעיל, אני פוסק כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הוא זכאי לחסות בצל ההגנות המוקנות לערב יחיד, ובכלל זה מהוראת סעיף 21(ב) לחוק הערבות.

אני מחייב את הנתבע כערב, בתשלום סכום השטר.

6. סוף דבר

אני מקבל את התביעה.

אני מורה כי התובעת תהא רשאית להמשיך בפעולות בתיק ההוצאה לפועל 01-73166-09-9 לגביית סכום השטר מן הנתבעים יחד ולחוד.

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת בגין ההליכים שבפני שכר טרחה עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח.

הודעה זכות ערעור.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גובה דמי חכירה

  2. הפרת חוזה חכירה

  3. חוזה חכירה משתלה

  4. חכירת קרקע חקלאית

  5. דמי חכירה ראשוניים

  6. חוב דמי חכירה למנהל

  7. זכויות חכירה במושע

  8. הסכם חכירה תחנת דלק

  9. חכירה לדורות על חניה

  10. הסכם חכירה עם המנהל

  11. חוזה חכירה והסכם פיתוח

  12. הגדלת גובה דמי חכירה

  13. ביטול חכירה - מס רכוש

  14. ביטול שטרי ביטול חכירה

  15. אופציה להארכת חכירת משנה

  16. הסכם חכירה הקטנת שטח מגרש

  17. תביעה לקבלת זכויות חכירה

  18. חידוש חכירה בחוזה עם קק''ל

  19. הנחה בדמי חכירה לבניה עצמית

  20. סמכות עניינית חכירה לדורות

  21. משא ומתן לרכישת זכויות חכירה

  22. תביעה לתשלום דמי חכירה שנתיים

  23. חכירה ישירה במקום חכירת משנה

  24. תביעה לתשלום דמי חכירה לשנים

  25. חובת גילוי על תשלום דמי חכירה

  26. חכירה לדורות - פסק דין הצהרתי

  27. החזרת מקרקעין בתום חוזה חכירה

  28. חכירה לדורות בשטח חקלאי במושב

  29. זכויות החוכר לפי החכירה המקורית

  30. ביטול הסכם חכירה - סמכות עניינית

  31. המרצת פתיחה בנושא זכויות חכירה בנכס

  32. מס שבח על מכירת זכות חכירה ל-3 שנים

  33. תביעה לתשלום דמי חכירה 7 שנים אחורה

  34. תחולת חוק חובת המכרזים על חוזה חכירה

  35. שימושים לצורך מטרת חכירה למפעל תעשייתי

  36. בקשה לחייב את המינהל להאריך חוזה חכירה

  37. תשלום הוצאות פיתוח מקרקעין על פי חוזה חכירה

  38. ביטול חוזה חכירה שנחתם לפני חקיקת חוק המקרקעין

  39. חתימה על הסכם חכירה ללא ידיעה על קיומו של הסכם פיתוח

  40. סעד הצהרתי להתקשר בחוזה החכירה להחכרה ישירה של המקרקעין

  41. מחלוקת עם רשות מקרקעי ישראל על סכום דמי החכירה השנתיים

  42. עסקאות מתנה בזכויות חכירה רשומות המאושרות על ידי המינהל

  43. סמכות בית משפט השלום לדון בהסכם שכירות ל 10 שנים - חכירה

  44. תביעה לפינוי מקרקעין בטענה כי פלשו לשטח שחכרו ממנהל מקרקעי ישראל

  45. טענה כי במסגרת הסכם החכירה ניתנה לה אופציה לרכישתם בתום תקופת החכירה

  46. מכירת זכויות במגרש בהרחבת מושב אשר נמכר בטרם נחתם חוזה פיתוח וחכירה מול המינהל

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון