חתם על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום למילוי התחייבויות הנתבעת כלפי התובע 2. לטענת התובע הנתבעת נותרה חייבת יתרת חובה בסכום של 278,095 ₪. הילכך הוגשה תובענה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים על הסכום הנ"ל. 3. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. בקשתם נתמכה בתצהירו של הנתבע. כב' הרשם זיתוני קבע, לאחר שהנתבע נחקר על תצהירו, כי מלכתחילה התביעה אינה כשרה להידון בסדר דין מקוצר, לנוכח העובדה שלא צורפו כל מסמכי פתיחת החשבון. משום כך נמחקה הכותרת "בסדר דין מקוצר". ממילא לא היה צורך בנטילת רשות להגן. 4. משנותב התיק לטיפולי, ולאחר מיצוי הליכי ביניים, הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו של מר אלכס ווגמן (להלן - "ווגמן"), מנהל סניף קרית ביאליק של התובע. מטעם הנתבעים לא הוגש תצהיר והם הסתמכו על תצהירו של הנתבע שתמך בבקשת הרשות להתגונן. ביני לביני, נדרשתי אף לערעור לעניין הליכי מימוש משכון על משאית של הנתבע, הוא המערער בתיק עש"א 50983-02-11. דחיתי את הערעור האמור בפסק דיני מיום 4.8.11. 5. בסופה של דרך הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. סוכם שב"כ הצדדים יטענו בסיכומיהם, בין השאר, אף לעניין הסולבנטיות של הנתבעת ושל הנתבע. יצויין כי נגד הנתבע ננקטו הליכי פשיטת רגל וקיים נגדו צו עיכוב הליכים. סוכם שב"כ הצדדים יטענו, בין היתר, אף בשאלת הריבית הראויה כאשר כל אחד דבק בעמדתו. סיכומי טענות כאמור מונחים לנגד עיניי. נמצאו לי שיקולים לחובת בעלי הדין. כפות המאזניים, באופן ברור ומובהק, נוטות לזכות התובע ולחובת הנתבעים. 6. אכן הנני זוקף לחובת התובע את העובדה שבתצהירו של ווגמן לא נעשה כל ניסיון רציני ליתן מענה לתצהירו של הנתבע. ביסודו של דבר עיון בתצהיר זה מצביע על כך שווגמן, מעשה רוכל, העתיק את האמור בכתב התביעה תוך העדר כל התייחסות לתצהירו של הנתבע. נטען על ידי ב"כ הנתבעים כי במועדים הרלוונטיים ווגמן לא היה מנהל הסניף. דא עקא, עיון בתצהירו של הנתבע איננו מצביע על כך כל עיקר, שהרי הגם שלנתבע טענות מטענות שונות נגד התובע, הנה תצהירו אינו נוקב, ולו בשם אחד של נציג התובע, לשיטתו. 7. כאמור, מרבית השיקולים רובצים לחובת הנתבעים. תצהירו של הנתבע הוא כללי, סתמי ולא רציני. נטען בו, באורח סתמי, כי התובע פעל בחוסר תום לב בכך שמחד-גיסא פרע אל תוך חשבון העו"ש הלוואות והחזיר שיקים בטענת אי כיסוי ומאידך-גיסא, המשיך לכבד הוראות קבע לחיסכון. עוד קבל הנתבע על כך שהתובע בחר ליתן אשראי נוסף מעבר לזה המאושר וכי הריבית שהוסכמה בין בעלי הדין הייתה בשיעור של 4% לשנה. 8. בגדר סיכום טענות ב"כ הנתבעים הורחבה החזית באורח בוטה ומקומם. וכך, למשל, נטענה טענה עובדתית הקושרת פלוני בשם יוסי חצקל, למסכת שבפניי, מבלי שהיה זכר לכך בבקשת הרשות להגן. וכך, למשל, נטען כי ווגמן התכחש לסיכומים שהיו עם המנהל שקדם לו, ואף לכך לא היה זכר בבקשת הרשות להגן. ועל הכל, למשל, הועלתה התהייה הכיצד החליט בנק שסניפו בקרית מוצקין(?) ליתן אשראי לנתבעת, שמקום מושבה בבית-שאן. ומשעה שאף לעניין זה לא היה כל זכר בבקשת הרשות להתגונן, ממילא לא היה כל צורך להגיב לטענה זו. 9. ככל שעסקינן בשאלת הריבית, לא זוכה לאמוני גרסת הנתבעים אודות סיכום של ריבית מופחתת, מבלי שהדבר מצא את ביטויו לא בתיעוד, ואף לא בדרישה מינימאלית של היגיון מסחרי. 10. עיקר מעייניי, איפוא, נתון לטענת הנתבעים אודות כך שהתובע התיר להם לחרוג ממסגרת האשראי. בשורה של החלטות שניתנו על ידי ראיתי לעמוד על המשמעות הפסולה של עצם העלאת טענה זו. וכך, לדוגמה, בפסק דיני בתיק בש"א 1545/03 אימאן נסר אלדין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, הטעמתי כי "פסיקה עקבית ומושרשת מורה כי אין לייחס משמעות לכך שאי-פעם בעבר הסכים בנק לסטות מעבר לאשראי המאושר, ובוודאי שאין בכך כדי לחייב את הבנק לנהוג כך בעתיד. באחת הפרשות הבהרתי כי טיעון כאמור, הוא אף טיעון פסול מבחינה מוסרית. לא ייתכן כי לא זו בלבד שבנק עושה מעשה חסד עם לקוחו, ומעת לעת מתיר לו לסטות מן האשראי המאושר, הוא אף ילקה בכך שפועלו זה יחייב אותו, אף בעתיד. לטעמי פסיקה כאמור יכולה לפעול רק לחובת הלקוח שהרי היא תחייב את הבנק, רק משום החשש האמור, לא להתיר את הרצועה מעת לעת, בהתאם לשיקול דעתו המקצועי" (סעיף 5). שהרי, כך מתחייב, לעולם לא ישבע נחת הלקוח של הבנק. אם הבנק, לשיטה זו, קופץ ידו ומקפיד שהלקוח לא יחרוג ממסגרת האשראי, ייטען כנגדו שבהתנהגות קשוחה זו הוא גרם להתמוטטות עסקיו של הלקוח. אך אם, לשיטה זו, נוהג הבנק בנדיבות ולא מקפיד שהלקוח לא יחרוג ממסגרת האשראי, אף אז ייטען כנגדו שבהתנהגות נדיבה זו הוא גרם להתמוטטות עסקיו של הלקוח. משל הלקוח הוא חירש, שוטה וקטן, אשר הבנק אמור להיות האפוטרופוס שלו. שהרי אם הבנק לא ישגיח לקוח זה, כמוהו כקטין, לא יהא זהיר בעסקיו. כאמור, עצם השמעת הטענה מקוממת עד מאוד. 11. הזמנתי את ב"כ הצדדים, כמבואר, ליתן דעתם לשאלת הסולבנטיות של הנתבעים. כך, כאמור, לנוכח העובדה שנגד הנתבע תלוי עיכוב הליכים ולנוכח הטענה שמצבה של הנתבעת עגום ביותר. ציפיתי, לנוכח זאת, לטיעון של ב"כ הצדדים, בעיקר לנוכח הסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה. וכך, למשל, מצפה הייתי שאקבל תובנות לעניין פריסת תשלומים וסנקציה, במידה ולא תהא עמידה בכך. ואולם משעה שב"כ הצדדים לא טוענים כל עיקר בכיוון זה, ועל יסוד הסמכתם של ב"כ הצדדים, ראיתי להעמיד את סכום התביעה על סך 220,000 ₪, נכון ליום הגשתה. 12. לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 220,000 ₪ בצירוף הריבית הנומינאלית המירבית בשיעור של 21.75% או כפי שתהיה נהוגה בבנק מפעם לפעם מיום 17.9.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל כאשר שיעורי הריבית ישתנו בהתאם לשינויים שיהיו נהוגים אצל התובע בחשבונות עו"ש לגבי היתרה הדביטורית, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. ככל שעסקינן בנתבע 2 יחול החיוב ככל שיבוטל, אם יבוטל, צו עיכוב ההליכים כנגדו. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. ערבות