בקשה לדחיית/מחיקת התובענה על הסף התובענה: נטען בכתב התביעה כי התובע, סוחר פירות במקצועו, התעניין ברכישת מקרקעין לשם הקמת בית קירור באיזור התעשייה של כפר רמה ולשם כך הוא פנה למשרד המסחר והתעשייה, שם נמסר לו כי המקרקעין הרלוונטיים שייכים לחברת בולוס גד מבנה תעשייה 1997 בע"מ (להלן: "חב' בולוס גד") וכי בעקבות כך פנה התובע לחב' בולוס גד וחתם עמה, ביום 4/11/99, על הסכם רכישת שלושה מגרשים, בשטח כולל של 1,934 מ"ר הנמצאים בחלקות 32, 24, 2 בגוש 19170 (להלן: "המקרקעין") במחיר מוסכם של 423,000 $, כאשר הוא שילם לחב' בולוס גד סך של 145,000 $ והיתרה הושארה בידיו עבור הוצאות פיתוח והכשרה. ההסכם של התובע עם חב' בולוס גד ייקרא להלן: "ההסכם". הוסף בכתב התביעה כי חב' בולוס גד העבירה חלק מהסכום ששולם לה ע"י התובע לידי הנתבע, עבור כספים המגיעים לנתבע על פי הסכם פיתוח בין בולוס גד לבין הנתבע, מיום 22/8/98, להלן: "הסכם הפיתוח". נטען בכתב התביעה כי מסיבות שונות הסכם הפיתוח בין הנתבע לבין בולוס גד, עפי"ו רכשה חב' בולוס גד את המקרקעין מהנתבע, לא יצא אל הפועל ואף בהמשך הוא בוטל ע"י הנתבע. נטען בכתב התביעה כי: "הנתבע ידע על כך כי חב' בולוס גד מכרה את זכויותיה במגרשים לתובע ועניין התקשרות התובע עם חב' בולוס גד היה ידע לנתבע" . וכך נטען בסעיפים 16 ו- 17 לכתב התביעה: "16. התובע יטען כי הנתבעת ידעה על ההתקשרות בין חב' בולוס גד לבין התובע (נספח א') וכי בהתנהגותה המתוארת לעיל אשר איפשרה מתן אורכות לפתרון בעיות הביוב חרף החריגה מלוח הזמנים שבהסכם (נספח ב') כאשר מול הנתבעת פעל מר טארק פאהום, הפעם בשליחות התובע - התחייבה לטובת התובע, שלא היתה צד לחוזה נספח ב', לקיים את התחייבותה עפ"י החוזה נספח ב', ע"כ זכאי התובע לדרוש את קיום החיוב עפ"י סעיף 34 לחוק החושים (חלק כללי) תשל"ג - 1973" כן נטען בכתב התביעה כי נכרת בין הצדדים הסכם בהתנהגות כאשר נוהל מו"מ ישיר בין נציג התובע לבין הנתבע ומשרד המסחר והתעשייה. התובע טען כי מילא את כל חלקו בהסכם בכך ששילם את התמורה המוסכמת לחב' בולוס גד, שהופקדה אצל הנתבעת ומכאן העתירה להורות על אכיפת הסכם הפיתוח שבין הנתבע לבין בולוס גד, שהתובע אינו צד לו, על מנת לאפשר קבלתו למקרקעין עפ"י ההסכם שבין התובע לבין בולוס גד. הנתבע הגיש כתב הגנה, אשר בו הכחיש הנטען בכתב התביעה, הועלו טענות התיישנות, העדר יריבות, היעדר עילה, השתק עילה והשתק פלוגתא וכן הוכחש כי נקשר כל הסכם מחייב בין הצדדים, לא במפורש ולא בהתנהגות. הבקשה לדחייה/מחיקה על הסף: בהמשך אף הגיש הנתבע בקשה לדחייה התובענה ו/או מחיקתה על הסף כאשר נימוקיה הם אלה: התיישנות: נאמר כי הסכם הפיתוח אשר מבקשים אכיפתו נחתם עוד ביום 22/3/98, כאשר הוא בוטל ע"י הנתבע עוד ביום 11/10/01 ואף בנדון קיימת קביעה שיפוטית, כפי שיפורט בהמשך, כך שמרוץ תקופת ההתיישנות הוא החל מאותו יום 11/10/01, ביטול ומועד שהתובע ידע עליהם כאשר התובענה הוגשה אך בחודש 9/09 - היינו כחלוף תקופת ההתיישנות שהיא בת שבע שנים. מחיקת התובענה עקב היעדר יריבות והעדר עילה: נטען ע"י הנתבע כי הסכם הפיתוח נחתם עם בולוס גד ולא עם התובע, כאשר טענות "חוזה לטובת צד שלישי" ו"חוזה התנהגות" עם התובע נדחות, מניה וביה, לאור תוכן הסכם הפיתוח, האוסר על העברת הזכויות לידי צד ג' ובענייננו אין חולקין שהתובע הינו בבחינת צד ג', אלא בהתקיים תנאים מיוחדים שאין חולקין שלא התקיימו. לפיכך טען הנתבע כי מאחר והסכם הפיתוח הוא עם אחר, ולא עם התובע, ההסכם בוטל כדין וכאשר אין מדובר בחוזה לטובת צד שלישי, כך שאין יריבות ואין עילה. השתק עילה או השתק פלוגתא: הנתבע הוסיף כי במסגרת התדיינות שהיתה בין התובע לבין בולוס גד נקבע ע"י ביהמ"ש במסגרת פסה"ד כי מי שהפר את ההסכם הם הצדדים עצמם, היינו התובע ובולוס גד ועל כן לא ניתן לבוא בטרונייה או בתביעה בדבר הפרת הנתבע להסכם כלשהו, הפרה שלא היתה כלל וכלל. דיון והכרעה: עולה כי התובע הגיש עוד בשנת 2003 תביעה נגד בולוס גד ואח' (ת.א. 3304/07 בביהמ"ש השלום בעכו), אשר בגידרה הוא תבע פיצויים מהנתבעים בה וזאת בגין הפרת הנתבעים להסכם עם התובע - הוא "ההסכם" שנזכר כדלעיל. ביהמ"ש שמע ראיות במסגרת התביעה הנ"ל וביום 27/8/2007 ניתן פס"ד עפי"ו חוייבה בולוס גד להשיב 101,500 $ (70% מהסכום הדולרי שהתובע שילם לבולוס גד עבור המקרקעין) להלן: "פסה"ד". בין היתר הופיעו בפסה"ד הנ"ל הקביעות הבאות: "מהות התקשרות החוזית שביניהם (בין התובע לבין בולוס גד - ז. סאלח) שמשמעה העברה בפועל של הזכויות על פי חוזה הפיתוח לבניית מבנה מבלי שהדבר נערך רשמית מול מינהל מקרקעי ישראל, כאשר חוזה הפיתוח בין בולוס גד למינהל מקרקעי ישראל אוסר זאת". "שני הצדדים אינם חולקים על הטענה כי חוזה הפיתוח עם המינהל בוטל עוד בחודש 11/2001". כן קבע ביהמ"ש, ככל שהעניין מתייחס להסכם בין התובע לבין בולוס גד כי שני הצדדים הפרו את ההסכם, אם כי "יחד עם זאת אין לטעון כי אחריות שני הצדדים זהה, ברי הוא כי מבחינת ההפרה בלבד אחריותו של התובע גדולה מאחריות בולוס גד, אשר נטלה על עצמה אחריות מוגבלת של פיקוח זירוז ותיאום" ומכאן מסקנות ביהמ"ש, אשר הורה על ניכוי 30% מהכספים שהתובע שילם לבולוס גד. ממכלול העובדות והקביעות כפי שנסקרו כדלעיל ניתן לקבוע, ללא עוררין, כדלקמן: לא נערך הסכם בכתב או אחר בין התובע לבין הנתבע. הסכם הפיתוח בין הנתבע לבין בולוס גד בוטל כדין ביום 11/10/2001 כאשר ביטול זה קיבל גושפנקא של ביהמ"ש בהתדיינות שהתובע היה צד לה ואף התובע היה מודע לביטול זה. הסכם הפיתוח אינו חוזה לטובת צד שלישי כנטען על ידי התובע. נהפוך הוא הדבר, מדובר בחוזה האוסר על העברת הזכויות בו לידי צד שלישי וכאשר ביהמ"ש, במסגרת התדיינות שהתובע היה צד בה, קבע כי התובע ובולוס גד הפרו את הסכם הפיתוח, בעצם חתימת ההסכם ביניהם. נקבע בפסה"ד כי גם התובע הפר את ההסכם עם בולוס גד ואף אחריותו וחלקו בנדון גבוהים מאחריותה של בולוס גד. המדובר בתובענה לאכיפת הסכם שעניינו "התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין" כאשר לכתב התביעה לא צורף כל מסמך בכתב שיש בו כדי לתמוך בקיום התחייבות שכזו. מכלול הדברים כדלעיל יש בו כדי לחייב את המסקנה שיש לקבל את בקשת הנתבע ולהורות על דחיית/מחיקת התובענה בגין כל נימוק ונימוק שהועלה על ידי הנתבע: התיישנות, היעדר יריבות, היעדר עילה וכן השתק עילה והשתק פלוגתא. לא כל שכן המסקנה הנ"ל מתחייבת בהצטברות כל הנימוקים הנ"ל ביחד. לפיכך, מורה על מחיקת התובענה. היה מן הדין לפסוק הוצאות לטובת הנתבע, אך בהתחשב בכך כי התובע הפסיד את מירב כספו, עקב ההתקשרות עם בולוס גד ואף הסכום שנפסק לטובתו כנגד בולוס גד אינו בר גבייה, עקב פשיטת רגל של אותה חברה, הינני נמנע מפסיקת הוצאות בתיק זה. מחיקה על הסף