תביעה כספית על סך 72,198 ₪ לתשלום יתרת חוב נטענת בגין עבודות נגרות העדויות בהליך זה נמסרו מטעם בעלי הדין עצמם בלבד. תצהיר עדות ראשית מטעם האדריכלית גב' מירה אזולאי (להלן: "האדריכלית") שהוגש כחלק מראיות הנתבע, נמשך לבקשת ב"כ הנתבע, מבלי שהאדריכלית נחקרה על תצהירה, ואינו מהווה חלק מחומר הראיות בתיק (ראה פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 6.5.12, עמ' 15 ש' 20-30). ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. לאחר השלמת סבב הסיכומים, הוגשה לתיק הודעת ב"כ התובע בדבר מתן פסק דין בהליך אחר הקשור לפרשה, בגדר ת.א. 175613/09, בצירוף פסק הדין עצמו. ב. רקע עובדתי התובע הינו נגר עצמאי. התובענה הוגשה בהקשר לעבודות נגרות שונות (ארונות מטבח, פריטי נגרות בסלון, ארונות בגדים וחדרי אמבטיה), שביצע התובע בדירת מגורים בקומה 15 בבניין ברח' חרוזים 2 ברמת גן (להלן, בהתאמה: "העבודות", "הדירה" או "דירת גפני" ו- "הבניין"). בטרם בוצעו העבודות בדירת גפני, ביצע התובע עבודות עבור דירות נוספות בבניין, ובגין עבודות קודמות אלו קיבל את שכרו במלואו. פעילות היזמות של הבניין, לרבות לעניין עבודות הנגרות שהוזמנו מהתובע, התנהלה באמצעות חברה בשם יהלומי כנען פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: "יהלומי כנען"). הנתבע הינו אחד מיזמי הבניין ומתגורר באחת הדירות בו. הנתבע היה הגורם המרכזי הפעיל מול התובע ביחס להזמנת עבודות הנגרות, הן בדירות האחרות והן בדירת גפני. בעליה של הדירה הינו אדם בשם יצחק גפני (להלן: "גפני"), אשר רכש בשלב מסוים שליטה בחברת יהלומי כנען ובאמצעותה רכש את הדירה. תמורת העבודות הכוללת בדירת גפני, כולל מרכיב המע"מ, הסתכמה, לטענת התובע, בסך של 196,350 ₪, אך בפועל שולם לידיו, במספר תשלומים, סך כולל של 133,006 ₪ בלבד. התביעה הינה לתשלום ההפרש. ג. דיון והכרעה ג1. המחלוקת בעניין היריבות בבסיס טענת הנתבע להעדר יריבות ניצבת טענתו, כי מזמין העבודות ומי ששילם את חלקו הארי של הסכום ששולם לתובע בגינן הינו בעל הדירה גפני. זאת באמצעות חברה בשליטתו של גפני אשר לנתבע אין כל קשר אליה - חברת מאיר שם טוב משמן טוב בע"מ, ששינתה שמה בשלב כלשהו ל- נוליס נכסים בע"מ (להלן" "חברת שם טוב"). לטענת הנתבע, אף התשלומים הספורים, אחד או שניים, הזניחים בהיקפם לעומת הסך הכולל ששולם, אשר ביצע הוא עצמו לידי התובע בגין עבודות אלו, נעשו עבור גפני, המתגורר רוב בזמן בחו"ל, והושבו לידיו מיד כשגפני הגיע ארצה. לטענת הנתבע, יש להבחין בין העבודות נשוא ההליך עבור דירת הטריפלקס היוקרתית בקומה 15, שהוזמנו וסופקו עבור בעל הדירה, גפני, באופן אישי וישיר, לבין עבודות נגרות אחרות שביצע התובע עבור דירות אחרות בבניין. האחרונות, הוזמנו מהתובע על ידי חברת היזמות יהלומי כנען, מי שיזמה את הקמת הבניין ומכרה את הדירות בו כשהן כוללות את עבודות הנגרות בדירה. עבודות אלו בדירות האחרות אכן הוזמנו מהתובע על ידי הנתבע וזאת כבעל תפקיד בחברת היזמות ועבורה. באשר להזמנת העבודות מהתובע עבור דירת גפני, הבהיר הנתבע, כי גפני רכש דירה זו באמצעות רכישת מניותיה של חברת יהלומי כנען, וכי הוא עצמו אמנם היה מעורב אף בהזמנה ופיקוח על עבודות אלו, בדירת גפני, אך הפעם בכובע שונה מבעבר - נציג ומפקח מטעם גפני. הנתבע הבהיר, כי גפני הינו מכרו, המתגור בחו"ל בעוד שהוא עצמו התגורר בדירה אחרת בבניין ופיקח עבור גפני על ביצוע העבודות בדירתו. הנתבע טען, כי להבדיל מן הדירות האחרות בבניין עבורן ביצע התובע עבודות, שם אכן שימש הנתבע כנציג יחיד מול התובע ולא היה לתובע כל מגע עם רוכשי הדירות עצמם, הרי שבמקרה של דירת גפני נמסרו לתובע הנחיות והוראות ישירות אף מהלקוח עצמו - גפני, וכן מרעייתו של גפני. לטענת הנתבע, הבחנה זו בזהות המזמינים והעובדה כי בעניין דירתו של גפני מדובר היה בהזמנה ישירה ואישית של גפני עצמו ולא של חברת יהלומי כנען, ובוודאי לא של הנתבע אישית, הייתה ידועה וברורה לתובע היטב, למרות התכחשותו לה כיום. בעניין זה, הנתבע הפנה בתצהירו למספר קטעים בתמלילי הקלטה של שיחות בינו לבין התובע מהם עולה, כי התובע עצמו התייחס לגפני כאל "הלקוח" עבורו מבוצעות העבודות. התובע טען מנגד, כי הזמנת העבודות לדירה, ממש כמו הזמנתן של עבודות קודמות עבור דירות אחרות בבניין, נעשתה על ידי הנתבע באופן אישי, באותה מתכונת. לטענתו, גם בעניין דירת גפני היה זה הנתבע אשר ניהל מולו את המו"מ שקדם להזמנה וכן קיבל לידיו את העבודות לאחר ביצוען. לטענת התובע, הנתבע הציג עצמו לאורך הדרך כקבלן המעוניין למכור את הדירות כשהן כבר מאובזרות בעבודות הנגרות, ולא הבהיר לו בשום צורה, כי המקרה של דירת גפני שונה מהזמנת העבודות הקודמות לדירות האחרות. התובע טען, כי היה זה הנתבע אליו הועברו מספר הצעות מחיר לגבי העבודות בדירה, לרבות ביחס לשינויים אשר התבקשו לאורך הדרך (את אחת מהצעות המחיר הוא צירף לתביעתו, אך טען כי היו נוספות, אשר הנתבע בחר שלא להגישן לבית המשפט. הנתבע הכחיש קבלתן וקיומן של הצעות מחיר נוספות כלשהן). בעניין התשלומים בגין העבודות, ובניגוד לטענת הנתבע, טען התובע, כי למעט תשלום אחד שבוצע על ידי חברה בשם "שם משמן טוב", אשר הוא סבר בזמנו, ולא נאמר לו אחרת, כי היא שייכת לנתבע, בוצעו כל התשלומים לידיו על ידי הנתבע עצמו, לרבות בשיק ע"ס 10,000 ₪ ששולם באחת ההזדמנויות מחשבונו הפרטי של הנתבע. לטענתו, עד להצגת טענותיו אלו של הנתבע בהליך דנן, הנתבע לא הבהיר לו, והוא לא ידע כלל על קיומו של קשר כלשהו בין הנתבע לבין גפני. התובע הבהיר, כי חלק גדול מן הסיכומים, לרבות בעניין שינויים ותוספות להזמנה המקורית, נעשה בעל פה, וזאת אף ביחס לחלקים משמעותיים בעבודה, כגון הזמנת עבודות הנגרות לסלון הדירה. לפיכך, אין בידיו תיעוד מלא, מעבר לגרסתו שלו, לעניין מלוא עבודות הנגרות שהוזמנו ממנו לדירה הנדונה ולעניין השינויים והתוספות שהתבקשו לאורך הדרך ביחס לעבודות אלו וזהות הנתבע כגורם שביקש אותם. לטענתו של התובע, למרות בעיות בביצוע התשלומים לאורך הדרך, אשר הן, ולא טעמים אחרים כלשהם, שגרמו לעיכובים בביצוע העבודות לדירת גפני, הוא הסכים, לאחר מגעים עם הנתבע ולאור התחייבותו האישית של הנתבע כי שכרו ישולם במלואו, להמשיך בביצוע העבודות ואף לרכוש חלק מחומרי הגלם על חשבונו. התוצאה היא, שכיום הוא מצוי במצב שהתשלום החלקי ששולם לידיו אינו מכסה אף את עלות הוצאותיו. לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים, הראיות שהוצגו לבית המשפט לתמיכה בהן, וכן הראיות שלא הוצגו ואשר ניתן היה לצפות כי יוצגו, אני סבורה, כי יש לדחות את טענת הנתבע להעדר יריבות מול התובע בעניין נשוא ההליך. טעמי בעניין זה יפורטו להלן. ראשית, ועניין זה מרכזי לטעמי, הנתבע הסתפק במסירת עדות מטעמו בלבד, ולא הגיש עדות מטעם גפני עצמו, לתמיכה בטענת הגנתו המרכזית, לפיה התקשרות התובע, וממילא אף חובת התשלום, הייתה מול גפני בלבד. עדות כאמור, לו הובאה לפני בית המשפט, יכולה הייתה אף לשפוך אור ולתמוך בגרסת הנתבע לעניין היותו נציג בלבד של גפני בכל הנוגע לעבודות בדירה והתשלומים עבורן. חסר ראייתי זה בולט במיוחד, בשים לב לכך, שברור הוא, כי לנתבע יש קשר עם גפני, ובהליך הנוסף הם אף יוצגו על ידי אותו ב"כ, שאף מייצג את הנתבע בהליך כאן. הנתבע אף לא שלח כנגד גפני הודעה לצד ג' במסגרת ההליך דנן, ואף עניין זה אומר דרשני. הנתבע בחר להשאיר את בית המשפט בהליך זה בעלטה לגבי גרסת גפני ביחס להליך זה, והדבר נזקף לחובתו. יודגש, כי לא נטען לפני בית המשפט בשום שלב, כי גפני מסרב למסור עדות מטעם הנתבע, או כי קיים קושי כלשהו בעניין, ובית המשפט אף לא התבקש על ידי הנתבע לזמן את גפני למסירת עדות. עוד יודגש, כי הנתבע נשאל בנושא בחקירתו הנגדית, אך לא מסר תשובות של ממש בעניין (עמ' 18 ש' 4-10). מעבר לחסר הראייתי הנ"ל, הנתבע אף לא הגיש לבית המשפט את ההסכמים של הזמנת עבודות הנגרות בדירות האחרות, וזאת למרות שטען כי היו הסכמים בכתב עם התובע (עמ' 16 ש' 8-9 לפרוטוקול). הסכמים אלו, לו הוצגו, היה בהם כדי ללמד על השוני הקיים, לשיטתו של הנתבע, בין ההתקשרות ביחס לעבודות הנגרות בדירות האחרות בבניין לבין ההתקשרות נשוא הליך זה בנוגע לדירת גפני. אף בעניין זה, הנתבע לא טען למניעה כלשהי אשר ניצבה לפניו ומנעה ממנו את האפשרות להצגת ההסכמים ביחס לדירות האחרות. בנסיבות אלו, חסר ראייתי זה, נוגע אף הוא ללב הגנתו של הנתבע, ונזקף לחובתו. בנוסף לכך, ובניגוד לטענת הנתבע בתצהירו, הסתבר, כי ארבעה שיקים, ולא שיק אחד או שניים בלבד, שולמו לתובע מכיסו הפרטי של הנתבע. הנתבע אמנם טען, כי כספים אלו הוחזרו לו על ידי גפני, אך לא הציג כל אסמכתאות לכך. זאת, למרות שראיות כאמור (כגון דפי חשבון בנק המלמדים על העברה בנקאית מאת גפני לנתבע או צילום שיקים שקיבל מגפני וכו'), ככל שקיימות, אמורות להיות מצויות ברשותו ושליטתו של הנתבע, כך שלא הייתה מן הסתם מניעה כלשהי מהצגתן, ומכל מקום לא נטען לקיומה של מניעה כאמור. כאמור, לבית המשפט אף לא הוצגה עדות מטעם גפני בעניין, לתמיכה בגרסת התובע. עניין זה מקרין לרעה הן על גרסתו של הנתבע לגופה והן על התרשמותי מעדותו במישור המהימנות. קיימות אף אינדיקציות נוספות לקיומה של יריבות מול הנתבע: אחת מהן נוגעת לכך, שהשיקים באמצעותם שולמו כספים לתובע, מולאו בכתב ידו של הנתבע, וזאת גם באותם מקרים בהם מדובר היה בשיק שנמשך על ידי החברה. שיקים אלו אף נמסרו לתובע, פיזית, על ידי הנתבע. אף ההוראות השוטפות ביחס לעבודות הנגרות והשינויים בהן, ניתנו, בעיקרן, על ידי הנתבע. ודוק: בניגוד לטענת הנתבע, אני סבורה, כי אין בהתייחסות אל גפני כאל "הלקוח" בהקלטת השיחות עם התובע, או הקשר המסוים אשר היה לתובע עם גפני ואשתו, כדי ללמד, כי לתובע היה ברור שההתקשרות ביחס לדירה זו הינה עם גפני עצמו ולא עם הנתבע. שהרי, גם ביחס לדירות האחרות בבניין עבורן הוזמנו מהתובע עבודות נגרות על ידי הנתבע, ברור הוא שלקוח הקצה הינו צד ג' כלשהו אשר רכש הדירה. לכן, בנסיבות המקרה, כאשר מתכונת העבודה מול התובע עצמו הייתה דומה לאופן התנהלות הנתבע מולו בהקשר לדירות האחרות בבניין, אין במגעים המסוימים עם גפני כדי ללמד, כי לתובע היה ברור, שלהבדיל מן המקרים האחרים, התקשרותו במקרה זה הינה עם בעלי הדירה גפני ולא עם הנתבע או חברת היזמות. בהקשר זה יודגש, כי מהראיות שהוצגו לבית המשפט עלה, כי מניות חברת יהלומי כנען נרכשו בשלב מסוים על ידי גפני, כטענת הנתבע, אך לא הוצגה לפני כל ראיה ואף לא טענה ממשית, כי התובע ידע על שינויי הבעלות בחברה זו, על השלכותיהן לגביו. נוכח מכלול נסיבות אלו, סבירה ומהימנה עלי גרסת התובע, כי הוא סבר, שגם אם גפני הוא הבעלים של הדירה הנדונה, הרי שהנתבע או החברה בבעלותו הם מזמיני העבודה ממנו, ממש כמו שהיה עד כה, והואיל ואיש לא הודיע לו אחרת בעניין. מהטעמים הנ"ל, על משקלם המצטבר, נדחית טענת הנתבע להעדר יריבות. ג2. טענות הנתבע לליקויים בעבודות בראשית ההליך טען הנתבע, בין היתר, אף לליקויים בעבודת התובע בביצוע העבודות של על פי המפרט הנדרש על ידי האדריכלית. בעניין זה, הנתבע הפנה והסתמך על הליך משפטי שהתנהל אותה עת בין התובע לבין גפני. מדובר בתביעה שהגיש גפני כנגד התובע, ביחס לאותן עבודות נגרות שביצע בדירתו (ת.א. 175613/09, להלן: "תביעת גפני"). הנתבע היה מעורב אישית בתביעת גפני, כנתבע בהודעה לצד ג', אשר הגיש כנגדו התובע (שהיה הנתבע בתביעת גפני). ביום 8.8.12 ניתן פסק דין בתביעת גפני (כב' השופט רחמים כהן), אשר דחה את תביעתו של גפני ואת כלל טענותיו לליקויים ואי התאמות בעבודות התובע בדירת גפני. בפסק דין זה, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט לבחינת טענות גפני בדבר ליקויים בעבודות התובע (בעיקר במטבח הדירה). בחוות דעת זו, שכאמור אומצה על ידי בית המשפט, חיווה המומחה דעתו, כי עבודות הנגרות שביצע התובע בדירת גפני, במטבח, ואף בסלון ובפינת האוכל, היו ברמת ביצוע גבוהה איכותית ויוקרתית, למעט ליקויים קלים במטבח, אשר עלות תיקונם מסתכמת בכ- 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. בית המשפט לא מצא לנכון לחייב את התובע בתשלום כלשהו בגין הליקויים הנ"ל, למרות שאימץ את חוות דעתו של המומחה, וזאת נוכח קביעתו, כי לתובע לא התאפשר, שלא באשמתו, להשלים את ביצוע העבודות בדירה במלואו והוא לא קיבל תשלום מלא עבור העבודות בדירה. יצוין, כי עיון במערכת נט המשפט מלמד, כי מי מבעלי הדין בהליך בתביעת גפני לא הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל, כך שמדובר בפסק דין חלוט. הואיל והן התובע והן הנתבע היו כאמור בעלי דין בתביעת גפני, והנתבע העלה אף שם (באמצעות בא כוחו המייצגו אף בהליך דנן) אותן טענות בעניין הליקויים בעבודת התובע ובעניין עיכובים ואי השלמת עבודתו, והואיל וטענות הצדדים בעניינים אלו התבררו והוכרעו לגופן, כחלק מרכזי מפסק הדין ולאחר קבלת חוות דעת מומחה בית משפט בעניין, הרי שקביעותיו של פסק דין זה מחייבות הן את התובע והן את הנתבע בהליך דנן (ראה: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, ). למעלה מן הצורך יצוין, כי בגדרו של ההליך דנן, הנתבע לא תמך טענותיו בדבר ליקויים בעבודות בדירה בחוות דעת מקצועית כלשהי, אלא הפנה לחוות הדעת מטעם גפני בתביעת גפני, דבר שאינו אפשרי כמובן במישור הראייתי, ומכל מקום נוכח פסק הדין הנ"ל, ברור הוא, כי טענות גפני וחוות דעת כלשהי מטעמו, אינם עומדים עוד. מכאן, שטענות ההגנה של הנתבע בהליך דנן, הנוגעות לטיב עבודת התובע בדירת גפני ולעניינים הקשורים לכך, לרבות אי השלמת עבודתו, אינן עומדות עוד על הפרק בגדר ההליך דנן והן נדחות. ג3. סכום התביעה התובע עתר, כאמור, לתשלום יתרת שכרו עבור ביצוע העבודות. הוא הבהיר, כי חלק הארי של הסיכומים עם הנתבע בנוגע להיקף וסוג העבודות ובנוגע לשכר שישולם לו נעשה בעל פה. התובע הציג גרסה מפורטת בנוגע לעבודות שהוזמנו ממנו לחלקי הדירה השונים (מטבח, חדרי אמבטיה, סלון) והמחיר שסוכם עבורן. התובע אף העיד, וגרסתו לא נסתרה, כי הסכום ששולם לידיו היה 133,006 ₪ בלבד. הנתבע טען לסיכום כספי שונה, אך לא ביסס טענתו זו, שאף היא לא פורטה ולקתה בחוסר עקביות. בהקשר זה יצוין, כי בפסק הדין בתביעת גפני, בית המשפט התייחס לאי התאמה בגרסאות הנתבע וגפני באשר לסכום אשר אמור היה להיות משולם (עמ' 5 לפסק הדין). אין חולק, כי חלק מסוים מן העבודות לא הושלם. ואולם, כפי שקבע בית המשפט בתביעת גפני, התובע לא השלים את עבודתו במלואה היות ולא התאפשר לו לעשות כן, בין היתר עקב בעיות של עיכוב בתשלומים לאורך תקופת העבודה. זוהי אף התרשמותי שלי לעניין הסיבה המרכזית והעיקרית בעניין זה של אי השלמת העבודה, המבוססת על עדות התובע בעניין, המהימנה עלי. מכאן, שהתובע לא היפר את ההתקשרות, והוא זכאי למלוא שכרו על פיה. יצוין, כי באשר לאותו חלק של העבודה, מוגבל בהיקפו, אשר לא בוצע, ואשר סכומו המדויק לא הוכח לפני אך מהראיות שהוצגו לפני התרשמתי כי אינו משמעותי, זכאי התובע לתשלום שכרו אף כפיצויי קיום. עם זאת, כאמור לעיל, בפסק הדין בתביעת גפני, המחייב את הצדדים אף לעניננו, נקבע על ידי בית המשפט, בהסתמך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט, כי בעבודת התובע נפלו ליקויים מסויימים, אשר עלות תיקונם כ- 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. כאמור לעיל, בית המשפט נמנע מלחייב את התובע בתביעת גפני בתשלום סכום זה, ודחה את התביעה כליל, מן הטעם, שהובהר על ידו, כי התובע ממילא לא קיבל את מלוא שכרו המוסכם אותה עת בגין עבודתו. ואולם, כיום, בגדר פסק הדין בהליך דנן, התובע זוכה לפסיקת שכרו החוזי המלא בגין העבודות בדירת גפני. לפיכך אני קובעת, כי יש להפחית מסכום התביעה המלא, את הסך הנ"ל, 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, המשקף את קביעת בית המשפט בתביעת גפני לעניין עלות תיקונם של הליקויים אשר נפלו בעבודה שביצע. ד. תוצאת ההליך נוכח כל האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה קבלת התביעה במלוא סכומה, 72,198 ₪, בהפחתת סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. לסכום זה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התביעה ועד התשלום בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע ובשכ"ט בא כוחו, בסכום כולל של 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. חובנגרות