במהלך נסיעה איבד נהג הרכב את השליטה והתהפך

במהלך נסיעה איבד נהג הרכב בו נסע התובע, את השליטה ברכב, הרכב התהפך והתובע נפגע. ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים קפלן ברחובות כשהוא סובל מלחץ בצוואר ובשכמות, כאבים בכתף שמאל, כאבי גב תחתון ורעד ברגליים. בשל חשד לפגיעה בבטן אושפז התובע להשגחה, וכעבור יומיים שוחרר לביתו. בהמשך טופל במסגרת קופת חולים בשל תלונות על כאבי גב, צוואר וברכיים. בין היתר עבר טיפולי פיזיותרפיה (ראה סיכום מחלה מוצג 2 למוצגי התובע, מסמכים רפואיים מוצגים 3-20 למוצגיו, וכן פרק תולדות המקרה בחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט).

5. ד"ר נחשון שזר, מומחה בכירורגיה אורתופדית אשר מונה כמומחה מטעם בית-המשפט, קבע בחוות דעתו כי בבדיקתו מצא אצל התובע הגבלה קלה ביישור הצוואר לאחור, כששאר התנועות נמצאו תקינות. לאור ממצאיו קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 2% לפי סעיף ליקוי 37(5)א (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין הגבלה קלה וחלקית בתנועות עמוד השדרה הצווארי.

המומחה התייחס בחוות דעתו גם לנכותו הזמנית של התובע וקבע כי היה באי כושר מלא (100%) לתקופה של חודשיים מיום הפציעה, ובהמשך שהה באי כושר חלקי בשיעור של 50% לתקופה של חודשיים נוספים.

6. התובע מבקש לפסוק לו פיצויים בראשי הנזק הבאים: נזק לא ממוני, הפסד שכר בתקופת אי הכושר, אובדן השתכרות בעתיד, הוצאות ועזרת מיטיבים בעבר.

נזקי התובע כפי שהוכחו

7. אקדים ואציין כי עדותו של התובע היתה עקבית ומהימנה. היא לא נסתרה ולא נתערערה בחקירה נגדית או בראיות אחרות, וראיתי לקבלה במלואה.

נזק לא ממוני

8. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בשיעור של עשרה אחוז מהסכום המקסימלי, לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976.

הנתבעת מציעה פיצוי בסכום של 3,000 ₪ (יוער כי הפיצוי בחישוב לפי שיעור הנכות ושני ימי האשפוז, גבוה מהסכום שהציעה הנתבעת).

לאור הנכות שנותרה לתובע, ובהתחשב באשפוזו למשך יומיים ובתקופת אי הכושר, ראיתי לפסוק לו פיצוי בסכום של 16,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו, בערכי יום פסק הדין.

הפסד שכר בעבר

9. התובע העיד כי בנובמבר 2006 הוא שוחרר מצה"ל לאחר 3 שנות שירות קרבי. עם שחרורו הוצע לו לעבוד כמאבטח בתחבורה ציבורית, ובחודש דצמבר 2006 הוא עבר הכשרה לעיסוק זה (ר' טופס הערכת חניך בקורס בודקים בטחוניים בתחבורה הציבורית, מוצג 23 למוצגי התובע). עם סיום ההכשרה, בחודש ינואר 2007, החל התובע לעבוד כמאבטח בתחבורה הציבורית בירושלים, באמצעות חברת "עמישב" בע"מ. לדבריו, מדובר בעבודה שהיתה כרוכה במאמצים פיזיים ניכרים, לרבות עמידה והליכה ממושכות וכן בשעות עבודה בלתי שגרתיות, תוך הכרח לשמור על כושר גופני גבוה (סעיפים 9, 10 לתצהיר עדותו הראשית).

התובע הספיק לעבוד בחברת "עמישב" כחודשיים וחצי עד שארעה התאונה. במסגרת מוצגיו הגיש התובע עותק מ'אישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר' שניתן לו לצורך הגשתו למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה. באישור פירט המעסיק את שכרו של התובע ממועד תחילת עבודתו (מוצג 29 למוצגי התובע).

מאישור המעסיק והנספח לו עולה כי בשני חודשי העבודה המלאים שהספיק התובע לעבוד עד לקרות התאונה (ינואר-פברואר 2007), הוא השתכר בממוצע סך של 6,004 ₪ לחודש, ולאחר ניכוי מס הכנסה לפי נתוני התובע – 5,613 ₪.

10. הצדדים חלוקים בשאלת תקופת אי הכושר והפסד השכר שנגרם לתובע באותה תקופה.

התובע העיד כי לאחר התאונה הוא שהה בחופשת מחלה עד ליום 16.04.07. בתום התקופה ניסה לחזור לעבודה, עבד יומיים, אך בשל כאביו אושרה לו חופשת מחלה לתקופה נוספת מיום 6.05.07 ועד ליום 18.05.07. לדבריו, מאחר ומצבו הגופני לא הוטב ואף החמיר, הוא נבדק ביום 14.06.07 על ידי מומחית לרפואה תעסוקתית אשר קבעה כי הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת וכי הוא מוגבל לעבודה ב"הליכה, עמידה וישיבה ממושכות, עליות מדרגות רבות, ריצה, מאמצים פיזיים קשים כולל ביצוע אימוני כושר וקרב", וזאת לתקופה של 3-4 חודשים (מוצג 28 למוצגי התובע). התובע העיד כי נוכח המגבלות שנקבעו על ידי הרופאה התעסוקתית הוא נאלץ להודיע למעסיקיו על התפטרותו מעבודתו כמאבטח (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית). עוד העיד כי לא הצליח למצוא עבודה אחרת שאינה כרוכה בעבודה פיזית (סעיף 13 לתצהירו).

התובע הפנה למומחה הרפואי שאלות הבהרה באשר לתקופת אי הכושר ונכותו הזמנית בסמוך לאחר התאונה, וצרף לשאלותיו את מסמך המרפאה התעסוקתית (מוצג 28). ד"ר שזר השיב כי אף שלדעתו מסמך זה אינו בבחינת "תורה מסיני" ואין ממצאים אובייקטיביים המצדיקים העדרות מהעבודה למשך חצי שנה, למרות זאת הוא מוכן ל"יישר קו" עם מסמך זה ולהמליץ על תקופת אי כושר מלא למשך חצי שנה מהתאונה (ר' שאלות הבהרה ותשובות המומחה שהגיש התובע).

11. יצוין כי בחוות דעתו העריך ד"ר שזר כי התובע היה באי כושר משמעותי (תחילה 100% ובהמשך 50%) במשך 4 חודשים. סביר בעיני שגם בתקופה שהיה מצוי באי כושר בשיעור של 50% לא יכל התובע לשוב לעבודה כמאבטח. כך, שההבדל בין תקופת אי הכושר שהעריך המומחה בחוות דעתו לזו שאושרה על ידו בתשובות לשאלות ההבהרה, אינו משמעותי.

לאור האמור, ובהינתן כי בדיקת הרופאה התעסוקתית היא מזמן אמת והמלצתה התקבלה על דעת המומחה ובכל מקרה לא נשללה על ידו, ובהתחשב בכך שהתובע פעל הלכה למעשה לפי המלצת הרופאה התעסוקתית שבדקה אותו, ראיתי לאמץ את הקביעה שהתקבלה גם על דעת המומחה ולקבוע את תקופת אי הכושר לעבודה למשך 6 חודשים ממועד התאונה.

12. ב"כ הנתבעת טוען כי מהמוצגים שהגיש התובע ומתעודות המחלה שהציג עולה כי הוא עבד במהלך תקופת אי הכושר ואף אישורי המחלה לא ניתנו לו ברצף (כמפורט גם בסעיף 11 לתצהיר התובע).
מהראיות עולה כי התובע עבד במשך יומיים בחודש אפריל (ר' מוצג 28 וסעיף 11 לתצהיר התובע), ויומיים נוספים בחודש יוני.
אני מקבלת את עדות התובע כי לבד מימים ספורים בהם ניסה לחזור לעבודה, הוא לא עבד ולא השתכר במשך כל תקופת אי הכושר (עמ' 9 לפרוטוקול וסע' 11-13 לתצהירו).
איני מוצאת כי יש ליתן משקל לחוסר הרציפות באישורי המחלה, וזאת לאור קביעת המומחה בדבר תקופת אי כושר רציפה ממועד התאונה. גם מהות הפגיעה מתיישבת עם אי כושר רציף ממועד התאונה עד להחלמה והתייצבות המצב.

עוד טוען ב"כ הנתבעת כי התובע קיבל תשלום דמי אבטלה בתקופת אי הכושר. איני מקבלת טענה זו. התובע העיד כי את דמי האבטלה קיבל רק לאחר תום תקופת המחלה שנקבעה על ידי הרופאה התעסוקתית (עמ' 9). עדותו לא נסתרה ולא הוכח אחרת.

13. על כן, אני קובעת כי התובע שהה באי כושר מלא במשך 6 חודשים ממועד התאונה, וכי הוכח כי הוא לא עבד ולא השתכר בתקופה זו, למעט מספר ימים. מובן כי השכר שהשתכר בעבור ימים אלה יופחת מן הפיצוי.

חישוב ההפסד: 5,631 ₪ X 6 חודשים = 33,786 ₪. בהפחתת סך 1,066 ₪ ששולמו לו בגין עבודתו החלקית בתקופת המחלה, סה"כ היתרה – 32,720 ₪.
לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה ובסה"כ – 44,070 ₪.



אובדן השתכרות בעתיד

14. התובע טוען כי לנכותו יש ותהיה השפעה על כושר עבודתו והשתכרותו, והוא מבקש לפסוק לו פיצוי שיחושב לפי שיעור הנכות הרפואית ובסיס השכר הממוצע במשק, בהתחשב בגילו במועד התאונה ובכך שהיה בתחילת דרכו המקצועית (ובסך הכול, בהיוון, סכום של 47,757 ₪). יצוין כי כיום התובע סטודנט ללימודי מנהל עסקים - תיירות.

הנתבעת טוענת כי הנכות היא נכות מזערית שאינה משפיעה ולא תשפיע בעתיד על תפקודו בכלל ועל כושר השתכרותו בפרט.

15. אכן, מדובר בנכות מזערית, אך איני מקבלת את הטענה שהיא חסרת כל השפעה על כושר ההשתכרות של התובע. בנוסף, איני מקבלת את הטענה שהנכות שנותרה לתובע עשויה להשפיע רק על מי שעובד בעבודות פיזיות. לתובע הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. מגבלה כזו עשויה להשפיע על כל עיסוק שהוא, לרבות כזה שכרוך בעבודה ממושכת מול מסך מחשב, ספרים או מסמכים, או עיסוק אחר שכרוך באימוץ הצוואר והראש. ר' בעניין זה עדות התובע על כאביו והאופן שבו הוא מתקשה למצוא תנוחה לצוואר (סע' 6 לתצהירו) וכן עדותו על כך שעקב הכאבים בצוואר הוא מתקשה בישיבה ממושכת בעת הרצאות ובישיבה מול ספרי הלימוד וצג המחשב באופן המקשה על לימודיו (סע' 15 לתצהירו).

עם זאת, כאמור, הנכות היא מזערית וכך גם השפעתה האפשרית על כושר ההשתכרות. לכן ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסכום של 20,000 ₪ בגין הפגיעה בכושר השתכרותו.

יצוין כי מקובלת עלי עמדת התובע כי את אומדן ההפסד יש להעריך על בסיס השתכרות פוטנציאלית בגובה השכר הממוצע במשק נוכח גילו הצעיר במועד התאונה, העובדה שהיה בתחילת דרכו ממש ולימודיו כיום, וכך נעשה.

לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי על הפסדי פנסיה, שכן לא סביר בעיני כי הפגיעה המינימאלית בכושר השתכרותו תתבטא באופן כזה שיוביל גם להפסד בפנסיה או בהפרשות לקרן הפנסיה.

עזרה והוצאות

16. בתצהירו טוען התובע כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה (בהם היה מצוי באי כושר), הוא נזקק לעזרה מרובה בתפקודים היום-יומיים וכי נעזר בהוריו אשר בישלו וניקו עבורו (סעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית). בנוסף טוען הוא כי נגרמו לו הוצאות בגין רכישת משככי כאבים והשתתפות בביקורים בקופת חולים (סעיף 18 לתצהיר).

על הוצאותיו ועזרת הוריו מיטיביו בתקופת אי הכושר, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסכום של 2,000 ₪ בערכי יום פסק הדין.

סוף דבר

17. סוף דבר, אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן:

נזק לא ממוני - 16,000 ₪
הפסד השתכרות בעבר - 44,070 ₪
פגיעה בכושר ההשתכרות - 20,000 ₪
עזרת מיטיבים והוצאות - 2,000 ₪.
סה"כ - 82,070 ₪.

18. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסכום של 82,070 ₪. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.34% מסכום הפיצויים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרעה בנסיעה לאחור

  2. מכה מההגה בזמן נסיעה

  3. נסיעה 20 קמ''ש מעל המותר

  4. תקנות נסיעה אחורה (רוורס)

  5. נסיעה באדום - עצירה בתוך הצומת

  6. מדידת מהירות נסיעה עם מכשיר אלקטרוני

  7. רכב נגרר השתחרר במהלך נסיעה ופגע ברכב אחר

  8. במהלך נסיעה איבד נהג הרכב את השליטה והתהפך

  9. זיכוי על נסיעה באור אדום וגרימת תאונת דרכים

  10. תאונת דרכים: נסיעה באין כניסה ברחוב חד סטרי

  11. סטיה מנתיב נסיעה שגרמה להפרעה או סיכון לתנועה

  12. תאונת דרכים בגלל נסיעה ברוורס (אחורה) בכיכר ?

  13. עבירה של סטייה מנתיב נסיעה, עבירה בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון