פיצויים בגין נזקי גוף עקב נפילה על רצפת המרכול

פיצויים בגין נזקי גוף עקב נפילה על רצפת המרכול.

התובע טוען כי על הנתבעת, אשר הארוע נגרם עקב התרשלותה, לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בארוע. הנתבעת שיגרה הודעה לצד שלישי כנגד חברת הניקיון, עמה הייתה לה התקשרות חוזית בקשר לניקיון המרכול, וכנגד מבטחתה. הנתבעת והצדדים השלישיים הודיעו בפתח ישיבת שמיעת הראיות, ביום 11.2.13, על הסכמתן, כי אם תתקבל התביעה, תתקבל גם ההודעה כנגד הצדדים השלישיים. בהתאם לכך, ייצוג הנתבעת והצדדים השלישיים היה במאוחד וסיכומי צדדים אלו הוגשו יחדיו. נוכח הסכמה זו, יש לדון רק במחלוקות המתעוררות בין התובע ובין הנתבעת, כאשר צדדים אלו חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. נדון תחילה בשאלת החבות.
החבות
הראיות


התובע מציין בתצהירו כי "במהלך בצוע הקניות החלקתי כתוצאה ממפגע אשר קיים היה על רצפת הסניף, מפגע אשר לא יכולתי להבחין בקיומו ועקב כך נגרם לי שבר בעצם הירך...הוברר כי המפגע בגינו נפלתי היה סוכר אשר נשפך ושקית ניילון אשר הייתה מונחת במעבר המיועד לקהל הרחב...הפניתי תשומת לב עובדת הסניף למפגע כאמור ולכך כי רצפת הסניף אינה נקיה ושקית הניילון היוותה מפגע אשר גרם לנפילתי. עובדת הסניף אכן אישרה קיומו של מפגע כאמור, אשר לא יכול הייתי להבחין בקיומו קודם לארוע התאונה".
בחקירתו ציין, כי אינו זוכר היכן בדיוק נפל (עמ' 10-11). עוד ציין, כי עת נפל לא ראה על מה נפל (עמ' 11). "אשתי אמרה לי אחר – כך שנפלתי על שקית ניילון שהיה מתחתיו סוכר. זה הכל" (עמ' 12). הוא ציין כי האמור בתצהירו, כי הפנה את תשומת לב עובדת הסניף למפגע – אינו נכון: "אני לא אמרתי כלום. איך אני יכול להגיד? אני לא ראיתי כלום, ריבונו של עולם". הוא לא ראה המפגע לפני שנפל וגם לא לאחר מכן, כיון שהתעלף (עמ' 13). אשתו לא הייתה לידו ולא ראתה את נפילתו (עמ' 14). מדובר במרכול, בו נהגו לערוך קניות לפני התאונה וגם לאחר התאונה הם ממשיכים לערוך בו קניותיהם (עמ' 14). הוא ציין כי המרכול "בדרך כלל נקי" (עמ' 15).
רעייתו של התובע, הגב' איטה בליטי, ציינה בתצהירה כי ביום הארוע "ערכנו, אני והתובע, קניות בסניף הנתבעת כאשר במהלך בצוע הקניות החליק התובע ונפל כתוצאה ממפגע אשר קיים היה על רצפת הסניף. המפגע בגינו נפל התובע היה סוכר אשר נשפך ושקית ניילון אשר הייתה מונחת במעבר המיועד לקהל הרחב. התובע הפנה תשומת לב עובדת הסניף לקיומו של הנפגע כאמור ולכך כי רצפת הסניף אינה נקיה ושקית הניילון והסוכר היוו מפגע אשר גרם לתאונה. עובדת הסניף אכן אישרה קיומו של מפגע כאמור, אשר לא ניתן היה להבחין בקיומו קודם לארוע התאונה".
בחקירתה ציינה: "ראיתי את הנפילה" (עמ' 26), אך, לאחר מכן, ניתן להבין מתשובותיה, כי אינה זוכרת בדיוק אם ראתה את רגע הנפילה וסביר יותר כי לא ראתה את הנפילה, אלא ראתה את התובע שוכב על הרצפה לאחר הנפילה (עמ' 27- 30). לגבי סיבת הנפילה ציינה: "אני ראיתי אחר כך כשכולם זזו, אני ראיתי שזה היה מלא סוכר ומיד בא מישהו עם סמרטוט ככה לנגב. ביקשו ממנה תבואי, תבואי תנגבי" (עמ' 30). היא אישרה כי התובע לא פנה למי מעובדי הסניף לגבי המפגע, בניגוד לאמור בתצהירה (עמ' 33). היא ציינה כי כאשר התובע שכב על הרצפה "ראיתי סוכר". היא אינה זוכרת אם הייתה גם שקית (עמ' 36).
התובע אישר בחקירתו, כי הוא סובל מסחרחורות (עמ' 20) ואישר כי הוא מקבל עזרה מטעם המוסד לביטוח לאומי (עמ' 21). עוד אישר, כי היה מקרה נוסף, בו נפל במרכול אחר ונפגע ברגלו, לאחר הארוע נושא התובענה (עמ' 22- 24). אשתו, בחקירתה, אישרה אף היא כי התובע סובל מסחרחורות וכי נפל פעם נוספת במרכול אחר ונפגע ברגלו (עמ' 35).
מטעם הנתבעת העידה הגב' לילי צ'יטיאט, מנהלת סניף הנתבעת במועד הארוע. בתצהירה ציינה, כי "לארוע נשוא התביעה לא היה כל עד ראיה. לאחר שהתובע נפגע לכאורה, הגעתי למקום נפילתו והבחנתי כי במקום קיים שובל קצר של סוכר בלבד. לא ראיתי זכר ו/או סימן להימצאותה של שקית כלשהי שעליה יכול היה התובע למעוד. יובהר, כי בסניף קיימת מדיניות קפדנית של שמירת הניקיון והפיקוח עליו. יודגש, כי בעלי התפקידים השונים מדווחים באופן מיידי כאשר הם נתקלים בגורם העלול לצור סיכון לצרכנים ולבאי הסניף. לאור ניסיוני וכפי שעולה מהאמור לעיל, נראה כי התהוות הסוכר על הרצפה נעשה זמן קצר עובר לארוע נשוא התביעה".
בחקירתה ציינה כי היא זוכרת את יום הארוע: "אני רק זוכרת שקראו לי שלקוח החליק...ואז אני מגיעה ורואה אותו מוטל על הרצפה. הוא היה בהכרה" (עמ' 38). היא אישרה כי במקום היה "איזשהו שובל של סוכר שלאורך, אתה רואה שמישהו, או שנקב בשקית בעגלה, ממש שביל של סוכר שהוא פשוט כנראה החליק עליו...זה המפגע הבטיחותי שהוא החליק עליו...לא זכור לי שהוא אמר לי על מה הוא החליק. אני לבד זיהיתי את זה" (עמ' 39). באשר לשקית – "אני לא נתקלתי בשום שקית. לא הייתה שקית. היה סוכר" (עמ' 41). היא ציינה שבמרכול קיימים כחמישה מעברים ומדובר בסניף "מאד קטן", ובו כ 800 מ"ר שטח מכירה. בסניף שלושה עובדי ניקיון המצויים "כל היום באולם המכירה...כל היום מטיילים באולם המכירה" (עמ' 46). "עובדי משק נמצאים וגם אנחנו נמצאים כצוות ניהולי. אנחנו מסתובבים כל הזמן על רצפת החנות. אנחנו לא יושבים במשרדים. אנחנו מטיילים...עובד ניקיון כל הזמן מסתובב על רצפת המכירה" (עמ' 48). "הוא כל הזמן מסתובב וזה לא משנה איפה...הוא נמצא על רצפת המכירה במשך כל שעות העבודה שלו" (עמ' 49). "אני, כמנהלת סניף, אני רואה מה הם עושים כל היום. אני מסתובבת ורואה שאכן הם מנקים ומסתובבים" (עמ' 50). באשר לאופן הניקיון ציינה: "כל הזמן מטאטאים. הם עוברים עם מטאטאים ויעה. זה מה שהם עושים כל היום. עם מכונה עוברים פעם, פעמיים, שלוש לפי הצורך. אבל משתדלים כמה שפחות להתעסק עם מכונה באמצע החנות". היא אינה יודעת כמה זמן הסוכר היה על הרצפה לפני נפילת התובע : "זה יכול להיות דקה, זה יכול להיות חמש" (עמ' 54). הוגש תמליל שיחה שהוקלטה בין בנו של התובע ובין הגב' צ'יטיאט. בשיחה זו אמרה הגב' צ'יטיאט דברים דומים לאלו שאמרה בחקירתה: התובע החליק על "שביל" של סוכר, לא הייתה שקית במקום.
מטעם הצדדים השלישיים הוגש תצהירו של מר יוסף יעקב, מנהל הצד השלישי 1. הוא ציין בתצהירו כי "בסניף מועסקים באופן קבוע אנשי תחזוקה הדואגים לניקיונו באופן תדיר וסדיר במשך כל שעות היום ועל פי הצורך. מידי יום, לפני הפתיחה ולאחר שעות הסגירה, החנות מנוקה על ידי מכונת שטיפה אוטומטית. בשעות פעילות הסניף, אופן העבודה בסניף מתחלק כך שיש שני עובדים במשמרת בוקר ושני עובדים משמרת ערב. עובד אחד הממוקם באולם המכירה ועובד אחר הממוקם באזור המחסנים, מחלקות השירות, בשרייה ומעדניה. כאשר מתגלה מפגע כלשהו בחנות, מנהל החנות מודיע בכריזה לעובד הניקיון לגשת ולטפל במפגע". מר יעקב לא התייצב לחקירה על תצהירו אך הצדדים הסכימו כי תצהירו יוגש כראיה גם ללא חקירתו.

טענות הצדדים


התובע טוען בסיכומיו, כי הוכח קיומו של מפגע ברצפת המרכול: סוכר ושקית ניילון. נטען, כי מדובר בסיכון בלתי טבעי, בגינו היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות, אשר לא ננקטו. נטען כי הגב' צ'יטיאט העידה, כי מועסקים על ידי הנתבעת שלושה עובדי ניקיון, אשר מסיירים בחנות כל העת, אך מתצהירו של מר יוסף יעקב, מנהל הצד השלישי 1, עולה כי מועסקים שני עובדים בלבד, אשר מטפלים במפגע רק בהתאם להודעה בכריזה. המסקנה היא, כי המפגע היה קיים פרק זמן ארוך, מבלי שעובדי הניקיון נתנו דעתם לכך. אם היו עובדי הניקיון מסיירים בחנות, כפי שטענה הגב' צ'יטיאט, הם היו מבחינים בקיום המפגע. נטען, כי לא ניתן לייחס לתובע אשם תורם.
הנתבעת והצדדים השלישיים טוענים בסיכומיהם, כי התובע אינו יודע כלל מהי סיבת נפילתו. אשתו של התובע, אשר עדותה לא הייתה אמינה, כלל לא ראתה את התאונה וגם היא אינה יודעת מהי סיבת הנפילה. אמנם, הגב' צ'יטיאט העידה כי במקום היה שובל סוכר, אך אין להסיק מכך כי זו הייתה סיבת הנפילה. ייתכן והתובע, אשר סובל מסחרחורות, נפל ללא קשר לסוכר. מעדות הגב' צ'יטיאט יש ללמוד, כי בסניף שלושה עובדי ניקיון, אשר במהלך כל יום עבודתם נמצאים באולם המכירה, על מנת לשמור על הניקיון. לא ניתן למנוע שפיכת סוכר על ידי לקוח אחר ולא ניתן לדרוש לנקות הסוכר מיד לאחר שפיכתו.

דיון והכרעה


לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים מסקנתי היא, כי יש לקבוע כי הוכחה, במידת ההוכחה הנדרשת, התרשלותה של הנתבעת. אכן, מקובלות עלי טענות הנתבעת, כי התובע עצמו לא ידע בזמן אמת מה גרם לנפילתו וכי גם אשתו לא ראתה את נפילתו. אלא, שדווקא העדה מטעם הנתבעת העידה באופן ברור וחד משמעי כי, בהתאם למצב הדברים אותו ראתה מיד לאחר נפילת התובע, הסיבה לנפילת התובע הייתה סוכר שהיה על רצפת המרכול. הגב' צ'יטיאט, שהייתה מנהלת הסניף במועד הארוע, הגיעה למקום הנפילה באופן מיידי, ראתה את מקום הארוע, ראתה את הסוכר שהיה על הרצפה בסמוך לתובע והסיקה את המסקנה הסבירה באותן הנסיבות בהתאם למראה עיניה, היכרותה את המקום, ההיגיון והשכל הישר, כי הסוכר היה הגורם לנפילה. הגב' צ'יטיאט אמרה דברים דומים גם בשיחה עם בנו של התובע. איני מוצאת מקום לא לקבל עדותה זו, המבוססת על התרשמות ישירה ומיידית ממקום הארוע, במיוחד כאשר מדובר בעדה אשר אינה קשורה לתובע אלא מדובר, דווקא, בעובדת הנתבעת. אני קובעת כי הוכח, במידת ההוכחה הדרושה, כי הסיבה המסתברת ביותר לנפילת התובע היא החלקה על סוכר שהיה על רצפת המרכול. איני מוצאת כל תימוכין לסברה אותה העלתה הנתבעת, כי הסיבה לנפילת התובע היא סחרחורת. מקום בו הוכח קיומו של מפגע במקום, יש לקבוע כי הסיבה המסתברת לנפילה היא אותו המפגע ולא סחרחורת. יוער, כי קיומה של שקית על הרצפה לא הוכח.
אין חולק באשר לחובת הזהירות המושגית שחבה הנתבעת, מחזיקת מקרקעין ומפעילת מרכול, כלפי לקוחות המרכול. חובה זו כוללת את החובה לדאוג למנוע מפגעים על רצפת המרכול, לרבות מפגעי לכלוך, אשר נוצרים על ידי לקוחות מזדמנים של המרכול. גם לגבי חובת זהירות קונקרטית, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת. קיומו של סוכר על רצפת מרכול אינו סיכון סביר וטבעי, שהרי מקומו של הסוכר הוא בתוך אריזה על מדפי המרכול, אלא סיכון בלתי סביר, אשר לשם מניעתו יש לנקוט אמצעי זהירות סבירים.
השאלה אותה יש לבחון, אם כן, היא, האם נקטה הנתבעת אמצעי זהירות סבירים ומספקים בנסיבות העניין. קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית, מצביע על רשלנות לכאורה ולכן עובר הנטל הראיתי על הנתבעת להוכיח שלא תחוב בנזיקין. על הנתבעת להראות כי עמדה בחובה המוטלת עליה, לאמור, כי נקטה אמצעים סבירים על מנת למנוע נזק ללקוחות המרכול. (ראה לעניין זה: ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343; ע"א (ת"א) 4195/98 שי נ' עיריית נתניה, 31.10.99).
מהם האמצעים הסבירים אותם נקטה הנתבעת למניעת הארוע? הוצגו שתי עדויות, מטעם הנתבעת והצדדים השלישיים, בעניין שיטת הניקיון בסניף. העדויות הן סותרות. בעוד שהעדה מטעם הנתבעת, הגב' צ'יטיאט, העידה, כי בכל שעות פעילות הסניף, בעת ובעונה אחת, מצויים שלושה עובדי ניקיון באולם המכירה, אשר תפקידם לסייר בשטחי המכירה ולנקות, הרי שעדותו של מר יוסף יעקב, מטעם הצד השלישי, שונה. בהתאם לעדותו מדובר בשני עובדים בלבד בכל משמרת, כאשר רק אחד מהם מצוי באולם המכירה והוא מבצע ניקיון בהתאם להודעות בכריזה ולא באופן יזום. יוער, כי בתצהירה של הגב' צ'יטיאט לא הייתה כלל התייחסות לעובדים, אשר מבצעים סיורים יזומים במרכול, אלא נאמר כי הניקיון מתבצע בהתאם לדיווחים על מפגעים, וזאת בלבד. הנתבעת והצדדים השלישיים כלל לא התייחסו לסתירה בין העדויות שהוצגו מטעמם בסיכומיהם, למרות שהתובע התייחס לכך בסיכומיו. הסתירה בין העדויות מביאה למסקנה, שלא ניתן לדעת כמה עובדי ניקיון אמורים היו להיות בשטח המכירה בשעות פעילות הסניף ומהן בדיוק ההנחיות שניתנו להם. לעדויות גם לא נלווה מסמך כלשהו, אשר יבהיר את נהלי הניקיון בסניף, לרבות, מספר עובדי הניקיון בכל משמרת, משך כל משמרת, זמני ההפסקות ותפקידם של עובדי הניקיון המצויים בשטח המכירה. בנוסף להעדר ראיות באשר לנהלים הכללים, גם לא הוצגו ראיות לגבי ניקיון הסניף, באופן ספציפי, ביום הארוע. לא ניתן לדעת כמה עובדי ניקיון היו בפועל במועד הארוע בסניף. ניתן היה להציג, למשל, דוחות נוכחות של עובדי הניקיון באותו היום, או רישומים אחרים לגבי נוכחות העובדים, מזמן אמת, או אף להעיד מי מעובדי הניקיון, כדי ללמוד על מצב הניקיון במועד הארוע ועל מציבת עובדי הניקיון ביום הארוע. בהעדר ראיות, אין לדעת אם היה עובד ניקיון כלשהו בשטח המכירה במועד הארוע ואם הנתבעת נקטה אמצעי זהירות סבירים למנוע ולהסיר מפגעי לכלוך ברצפת הסניף באותו היום. בנסיבות אלו, יש לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראייתי להוכיח, כי נקטה אמצעי זהירות, כפי שהיה עליה לנקוט. המסקנה המסתברת מכך היא, שלא ננקטו אמצעים כאלו. אם היו ננקטים, יש להניח כי ניתן היה למנוע המפגע והארוע.
התובע טען בסיכומיו כי אין להטיל עליו אשם תורם. הנתבעת והצדדים השלישיים בסיכומיהם לא טענו כל טענה בדבר אשם תורם של התובע. בנסיבות אלו, יש לראותם כמי שזנחו טענה זו.
הנתבעת, אם כן, חבה בנזקי התובע עקב הארוע ודין התביעה להתקבל. בהסכמת הנתבעת והצדדים השלישיים, ההודעה לצדדים השלישיים מתקבלת והחבות תוטל במלואה על הצדדים השלישיים.

הנזק
הנכות הרפואית


לתובע נגרם שבר בעצם הירך מימין, שטופל על ידי ניתוח וקיבוע. הוא אושפז בבית החולים ע"ש שיבא ולאחר מכן הועבר לשיקום עד לתאריך 18.2.09. התובע הגיש חוות דעת של מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' נרובאי, אשר קבע, כי הנכות הצמיתה שנותרה לו עומדת על 30%. הנתבעת, אף היא, הגישה חוות דעת של מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר קליר, על פיה נותרה לתובע נכות צמיתה בת 15%. נוכח הפערים בין חוות הדעת מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט, פרופ' סלעי. במסגרת חוות דעתו מיום 27.4.12 ציין פרופ' סלעי, כי טווח תנועות הירך מלא למעט העדר תנועה בסיבוב הפנימי. קיימת צלקת ניתוחית באורך 12 ס"מ בירך ימין. בצילומים עדכניים אין לראות סימני נמק ראש הירך או שינויים ניווניים, כך שהסיכון להופעתם בעתיד קלוש. מאז חוות דעתו של ד"ר קליר חל שיפור נוסף במצב התובע. הנכות הצמיתה שנותרה לתובע עומדת על 10% על פי סעיף 48(1)ו' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") עקב הגבלה ברוטציה הפנימית בירך וכן 5% על פי סעיף 75(1)ב' לתקנות הביטוח הלאומי בגין צלקת מכאיבה. המומחה ציין, כי אינו צופה החמרה בעתיד או הגבלה להמשך תפקודו העצמאי הנוכחי כתוצאה מהפגיעה.
המומחה נחקר על חוות דעתו לבקשת התובע. בחקירתו נשאל מדוע לא קבע לתובע 20% נכות, מלוא הנכות הקבועה בתקנה 48(1)ו' לתקנות הביטוח הלאומי, הדנה ב"הגבלה בהטיה...קירוב...או סיבוב...של הגף". הוא השיב כי מצא הגבלה רק בסיבוב הפנימי, אשר משמעותה הקלינית "נמוכה, נמוכה מאד אפילו, ולכן חשבתי שמן הראוי לקבוע 10% ולא את מלוא ה – 20% שקבועים בתקנה" (עמ' 4). הוא ציין כי השתמש בהתאמה לסעיף, כיון שהעריך המגבלה כמתאימה ל 10% ולא יותר מכך: "התרשמתי שמכלול הכולל של תנועות הירך, זו הנכות...זו הייתה ההתרשמות שלי", למרות שמבחינה מילולית התקנה מעניקה 20%. הוא ציין כי לאחר חלוף כשנה מארוע שבר כזה, רוב הנפגעים חוזרים לרמתם התפקודית, כפי שהייתה עובר לארוע (עמ' 5).
התובע טוען בסיכומיו, כי חוות דעתו של פרופ' סלעי אינה מתיישבת עם לשון תקנות הביטוח הלאומי. בהתאם לתקנה 48(1)ו', נטען, די בהגבלה ברוטציה כדי להעניק 20%. לתובע אין כלל תנועת סיבוב פנימי ולכן הוא זכאי ל 20% נכות. הנתבעת והצדדים השלישיים מציינים בסיכומיהם, כי יש לקבל חוות דעת המומחה, עליה עמד המומחה גם בחקירתו. צוין, כי התובע סובל ממחלות שונות ללא קשר לתאונה.
לאחר שקילת טענות הצדדים אני סבורה כי אין מדובר במקרה חריג, בו יש לסטות מקביעת מומחה בית המשפט ואין לקבוע כי נפלה טעות בחוות דעתו. המומחה הסביר, כי התאים הנכות הקבועה בתקנות למצבו של התובע, וכי התובע אינו זכאי למלוא הנכות הקבועה בתקנה, למרות שקיימת הגבלה בתנועת הסיבוב הפנימי. עריכת התאמה בין הנכות ובין התקנות היא בסמכות המומחה, על פי שיקול דעתו ומומחיותו המקצועית, ואיני רואה מקום להתערב בקביעותיו.
נכותו הרפואית של התובע עומדת, אם כן, על 14.5%.

הפסדי השתכרות ונזקים נוספים


התובע ציין בתצהירו כי הוא עובד כקופאי בבריכת השחיה של המרכז לספורט בקריית אונו, כך עובר לתאונה וכך גם אחריה. בעקבות התאונה, לטענתו, נעדר מעבודתו עד חודש אפריל 2009. בחקירתו ציין, כי חזר לעבוד לאחר התאונה וכי הוא עדיין עובד, שלוש שעות ביום, כפי שעבד עובר לתאונה (עמ' 16). הוא משתכר אותו השכר כפי שהשתכר עובר לתאונה (עמ' 19). גם אשתו אישרה כי הוא חזר לעבוד באותה המתכונת כפי שעבד עובר לתאונה (עמ' 34). התובע הציג טופס 106 לשנת 2009 לחודשים אפריל – דצמבר 2009, כאשר השכר הממוצע עומד על 2273 ₪. לא הוצגו ראיות נוספות לגבי השתכרות.
התובע טוען בסיכומיו, כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר לתקופה בת חודשיים וחצי. בנוסף, נטען, הוא נעדר מעבודתו גם בגין נפילה נוספת, שגרמה לשבר בידו הימנית. התובע טוען, כי הנפילה הנוספת נגרמה כתוצאה מפגיעתו בתאונה נושא התובענה. התובע עותר גם להפסדי השתכרות בעתיד, למרות שהוא עובד עד היום. נטען כי יש לאפשר לו להפסיק עבודתו, נוכח מגבלותיו וקשייו, ולפסוק לו פיצוי לעתיד, לתקופה בת שלוש שנים לפחות. הנתבעת והצדדים השלישיים טוענים, כי התובע לא הוכיח כלל כי עבד לפני התאונה וכל שצורף הוא טופס 106 לאחר התאונה. נוכח גילו כיום, 85 שנים, אין לפצותו בגין העתיד.
התובע לא צירף אסמכתאות כלשהן לגבי עבודה והשתכרות עובר לתאונה. אף בהתאם לטופס 106 לשנת 2009, אותו צירף, עולה כי לא עבד בחודש ינואר, למרות שהתאונה ארעה רק באמצע חודש זה, כך שאם עבד עובר לתאונה היה אמור להיות רישום בדבר עבודתו בחודש ינואר והוא היה אמור לקבל שכר בגין מחצית החודש. לא ברור מדוע לא הובאו ראיות כלשהן לגבי השתכרות עובר לתאונה, אם אכן עבד התובע עובר לתאונה באותו מקום עבודה. אי הבאת הראיות, מקום בו ניתן היה להציגן ללא קושי, פועלת כנגד טענתו כי השתכר עובר לתאונה ומביאה למסקנה כי לא עבד עובר לתאונה. בנסיבות אלו, לא ניתן לפצות התובע בגין הפסדי שכר לעבר. באשר להפסדי שכר בנוסף לתקופת אי הכושר ולעתיד, הרי שגם על פי גרסת התובע בחודש אפריל 2009 הוא שב לעבודה סדירה ולא נגרמו לו הפסדי שכר בגין התאונה מאז. גם אם עבר התובע תאונה נוספת ונעדר בגינה מעבודתו, לא ניתן לקשור תאונה זו לתאונה נושא התובענה, בהעדר כל חוות דעת רפואית בעניין זה, כאשר ממילא לא הוכחו הפסדים כאלו. בהעדר כל הפסדים עד היום, נוכח גילו של התובע וחוות דעת מומחה בית המשפט, כי התובע חזר לתפקוד כפי שהיה עובר לתאונה, אין מקום לפסוק הפסדי שכר לעתיד.
בגין כאב וסבל, בהתחשב בנכות הרפואית, ימי האשפוז והשיקום, גילו של התובע וכלל נסיבות העניין, אני מעמידה את סכום הפיצוי על 60,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.
התובע עותר עוד לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, הכל לעבר ולעתיד. לא צורפו קבלות לגבי הוצאות כלשהן ואין חולק כי התובע החל לקבל סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי לאחר התאונה בהיקף של 9.5 שעות שבועיות. התובע טוען, כי הוא נזקק לעזרה נוספת. הנתבעת והצדדים השלישיים טוענים, כי העזרה לה נזקק התובע לא חרגה ממסגרת העזרה המקובלת בין בני משפחה וכי התובע מתפקד היטב יחסית לגילו. נטען, כי לא הוכחו גם הוצאות אחרות וכי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות או נסיעות. לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, בהתחשב בכך שהתובע מקבל מאז התאונה עזרה מהביטוח הלאומי, ביתר מגבלותיו שאינן קשורות לתאונה, ובכך שלא נגרמו לתובע הוצאות עד היום, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין ראשי נזק אלו, לעבר ולעתיד, מעבר לסיעוד הניתן לתובע על ידי המוסד, על סכום כולל של 5000 ₪ נכון להיום.
הנתבעת הגישה מטעמה חוות דעת אקטוארית של מר גד שפירא, מיום 28.12.10, בה נרשם, כי התובע מקבל תמיכת סיעוד בשיעור 1837 ₪ לחודש, כאשר גובה התמיכה בעבר ובעתיד מגיע, בהתאם לחוות הדעת, לסך 126,796 ₪. התובע טוען בסיכומיו, כי אינו מקבל כל קצבה וכל שניתן לו הוא סיעוד בעין. התובע טוען כי לא הוצגה כל ראיה המעידה על כך שהתובע מקבל קצבה כלשהי מהמוסד מעבר לסיעוד בעין ולכן אין להתחשב בסכומים הנקובים בחוות הדעת האקטוארית. הנתבעת והצדדים השלישיים לא התייחסו לטענה זו בסיכומיהם. טענות התובע מקובלות עלי. לא הוצגה תעודת עובד ציבור מהמוסד לביטוח לאומי המעידה על כך שהתובע מקבל קצבה כלשהי, הקשורה בקשר סיבתי לתאונה נושא התובענה, מעבר לסיעוד הניתן לו בביתו והתובע גם לא נשאל על כך בחקירתו. נושא הסיעוד שניתן לתובע בביתו נלקח בחשבון במסגרת הפיצוי בגין הוצאות עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד ואיני מוצאת מקום לנכות סכומים כלשהם על בסיס חוות הדעת האקטוארית.
ליתרת הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% וכן הוצאות המשפט (אגרה ומומחים), כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד היום. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום לידי ב"כ התובע ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת נזק גוף

  2. נזקי גוף - ליקוי קוכליארי

  3. נזקי גוף על רקע ריב חמולות

  4. התיישנות תביעות נזקי גוף - נזיקין

  5. חישוב בסיס השכר בתביעה לנזקי גוף

  6. נזקי גוף שנגרמו לקטין בבאר יעקב

  7. תביעה בגין נזקי גוף כנגד עיריית קרית מלאכי

  8. ערעור על תביעת נזקי גוף בתאונת עבודה

  9. פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו ביציאה מרכב

  10. דחיית תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים

  11. נזקי גוף עקב נפילה בהליכה על מדרכה משובשת

  12. פיצויים בגין נזקי גוף עקב נפילה על רצפת המרכול

  13. תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים

  14. תביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו עקב תאונת דרכים

  15. תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו בשתי תאונות עבודה במפעל

  16. הכרה בתאונת דרכים בביטוח רכוש - אי הכרה בנזקי גוף

  17. חתימה על ויתור על תביעות כנגד המעביד בגין נזקי גוף

  18. תביעה לפי פקודת הנזיקין בגין נזקי גוף בתאונת דרכים

  19. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בשל החלקה על רצפת המרכול

  20. רשלנות של עורך דין בתביעת נזקי גוף שנמחקה מחוסר מעש ?

  21. פיצוי בגין נזק גוף שארע לתובע עת עבד עבור הנתבעת באתר בנייה

  22. תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. התובעת קטינה נפגעה בתאונת דרכים

  23. תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מפגיעה בתאונת עבודה

  24. תביעת בגין נזקי גוף שנגרמו בעת שהתובע החליק ונפגע בכף ידו הימנית

  25. תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975

  26. פיצוי התובע בגין נזקי גוף המוגשת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  27. נזקי גוף בתאונת עבודה בעת סידור ארגזי משקה במדף נמוך - התרומם ונחבל בגב

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון