תביעה כספית לתשלום יתרת חוב נטענת בגין עבודות פיתוח ומימון תוכנה שביצעה התובעת עבור הנתבעת. מטעם התובעת העיד מנהלה, מר אליהו דוידוב (להלן: "דוידוב") ומטעם הנתבעת נמסרו עדויות מטעם מר סידני דולב (להלן: "דולב") ומר יחזקאל זעירא (להלן: "זעירא"). רקע עובדתי התובעת הינה חברה אשר עיסוקה ביצוע עבודות פיתוח תכנה, הנתבעת גם היא חברה לפיתוח תוכנה. בין הצדדים נכרתו בין השנים 2006 עד 2009 מספר הסכמים לפיתוח וניהול תוכנה. ההתקשרות הראשונית הינה מיום 11.7.06, בהסכם בין בעלי התובעת, מר רומן מורגנשטרן (להלן: "מורגנשטרן"), לבין הנתבעת (נספח 1 לתצהיר דולב). ביום 12.2.09 נכרת בין התובעת עצמה לנתבעת הסכם ראשון בכתב (נספח 2 לתצהיר דולב, להלן: "ההסכם הראשון"). הסכם זה מקנה לתובעת זכות לתשלום תמורה בגין שעות עבודתה עבור הנתבעת, בסך 30 דולר לשעה, ובמקרה שתהיה השקעה בנתבעת, יתווסף סך של 5 דולר נוספים לכל שעת עבודה, ממועד תחילת ההסכם. בהמשך, התקשרו הצדדים, ביום 14.1.09, בהסכם נוסף (נספח 5 לתצהיר דולב, להלן: "ההסכם השני"). בהסכם זה שינו הצדדים את מנגנון תשלום התמורה מהנתבעת לתובעת, כך שתחת תמחור העבודות לפי שעת עבודה, התמחור נקבע כמחיר חודשי קבוע בסך כולל של 5,000 דולר, עבור עבודתם של שני עובדים ספציפיים אשר שמותיהם צוינו בהסכם - 1,400 דולר עבור עבודתו של ולרי פודובצ'ק (להלן: "ולרי") ו-3,600 דולר עבור עבודתו של אלכסנדר קרבצ'וק (להלן: "אלכסנדר"). בראשית שנת 2009, זמן קצר לאחר חתימתו של ההסכם השני, ההתקשרות בין הצדדים עלתה על שרטון והופסקה וזאת ביוזמת הנתבעת, בהודעת ביטול ההתקשרות מטעמה (נספח 8 לתצהיר דולב). בין הצדדים מחלוקות שונות בהתייחס לשאלת קיומה של יתרת חוב של הנתבעת לתובעת, ומכאן ההליך שלפני. המחלוקות העיקריות בין הצדדים המחלוקות בין הצדדים, בשאלת קיומה של יתרת חוב של הנתבעת לתובעת, נוגעות למספר עניינים כדלקמן: ג1. שאלת זכותה של התובעת לקבלת כספים כלשהם בגין תקופת ההתקשרות הראשונה (היינו, ממועד ההתקשרות הראשונית, בין מורגנשטרן לנתבעת בחודש יולי 2006, ועד לכריתת ההסכם השני). בעניין זה שתי מחלוקות משנה עיקריות: האחת - טענת התובעת לזכותה, מכח ההסכם השני, לתשלום הבונוס בסך 5 דולר לשעת עבודה בגין השקעה נוספת בחברה. השנייה - טענת התובעת לאי תשלום תמורה כלשהי בגין 1,605.5 שעות עבודה. ג2. שאלת זכותה של התובעת לקבלת כספים כלשהם בגין תקופת ההתקשרות השנייה (היינו, ממועד כריתתו של ההסכם השני ועד לסיום ההתקשרות בין הצדדים). ג3. שאלת זכותה של התובעת לקבלת פיצוי בגין טענתה להפרת ההסכם השני על ידי הנתבעת. דיון והכרעה ד1. האם התובעת זכאית לתוספת תשלום בסך 5 דולר לשעת עבודה? לטענת התובעת, קמה זכותה לקבלת הבונוס הקבוע בהסכם הראשון, וזאת היות ולאחר כריתתו של הסכם זה, בוצעה "השקעה נוספת" בנתבעת. בעניין זה טענה התובעת, בצירוף אסמכתאות בדמות העתקי חשבוניות, כי עבור ביצוע 1,684 שעות עבודה מאושרות, קיבלה תשלום אשר תומחר לפי 30 דולר לשעה בלבד, היינו לא שולמה לה תוספת הבונוס בסך 5 דולר לכל שעת עבודה, אשר לטענתה קמה זכותה לתשלומה. בראשית הדרך, בעת הגשת תביעתה, התובעת לא טענה למידע בדבר השקעה קונקרטית, אלא טענה כי למיטב ידיעתה, השקעה כאמור אכן התבצעה (סעיף 16 לכתב התביעה). אף בתצהירו של העד מטעמה, דוידוב, לא נטענה ידיעה קונקרטית בעניין השקעה כזו או אחרת בנתבעת, והעד הסתפק בכך שטען כי חברה בסדר גודל של הנתבעת לא היתה שורדת ללא השקעה נוספת (סעיף 7 לתצהיר דוידוב). בתום ההליך, במסגרת סיכומיה (סעיף 20), נסמכה התובעת בעניין זה על עדותו של עד ההגנה דולב בחקירה נגדית, ועל כך שהודה, לטענתה, כי בוצעה השקעה נוספת בנתבעת: "ש. אתה אומר שההשקעה היתה של בעלי מניות קיימים בחברה ולא משקיע חיצוני? ת. השקעות היו מחולקות לשניים, בהתחלה היתה השקעה עוד לפני ההתקשרות עם התובעת של בעלי מניות לאחר מכן היתה אמורה להיות השקעה חיצונית, היתה טיוטה ובוטלה. אני אישית הכנסתי הלוואה של 200,000 דולר כדי שהחברה תוכל להמשיך לפעול. לאחר מכן היה הסכם עם המדען הראשי וזה כבר היה אחרי ההסכמים עם התובעת". (עמ' 24 ש' 27-31 לפרוטוקול, ההדגשות כאן ולהלן הוספו - ש.ג). בעניין זה נסמכת התובעת אף על סעיף 29 לתצהיר דולב, שם העיד, כי לאחר חתימה על ההסכם הראשון הוא עדכן את מורגנשטרן כי בוצעה השקעה נוספת על ידי בעלי המניות הקיימים, היות ולא אותר משקיע חיצוני לנתבעת. הנתבעת, מנגד, טענה, כי התובעת לא הוכיחה את זכותה לתשלום הבונוס הנתבע. זאת, הן בשל כך שמחויבותה לתשלום הבונוס הוגבלה למקרה של השקעה בחברה על ידי משקיע חיצוני, להבדיל מהשקעתם של בעלי המניות, והן נוכח ויתורה של התובעת על כל חוב עבר במסגרת ההסכם השני (סעיף 10 להסכם זה). מחלוקת זו נוגעת, כאמור, לתקופת ההתקשרות הראשונה בלבד. בהסכם הראשון בין הצדדים נקבע: "התעריף אשר ישולם לחברה יהיה 30 דולר ארה"ב לכל שעת עבודה מאושרת. בנוסף - עם קבלת השקעה נוספת בIVIVO תשלם IVIVO לחברה מענק בגובה 5 דולר ארה"ב לכל שעה שהצטברה ממועד תחילת ההסכם ועד למועד ההשקעה. לאחר ההשקעה יתקיים דיון מחודש בתעריף". הצדדים אינם חלוקים ביניהם, על תוקפו של ההסכם הראשון, אשר כולל כאמור את ההתחייבות הנ"ל, והמחלוקת ביניהם הינה בשאלת התקיימותו של התנאי לתשלום הבונוס בסך 5 דולר, היינו האם בוצעה בנתבעת "השקעה נוספת". לשאלה זו משיבה התובעת בחיוב והנתבעת בשלילה, כאשר המחלוקת העיקרית בעניין זה נסבה סביב השאלה האם כוונת הצדדים הייתה להשקעה חיצונית בלבד בחברה הנתבעת, או שגם השקעת בעלים די בה לצורך התקיימות התנאי הנ"ל של השקעה נוספת. הטקסט עצמו, כמצוטט לעיל, נוקב במילים "השקעה נוספת". השאלה הינה, אם כן, מה משמעות השימוש במילה "נוספת" על ידי הצדדים. לטעמי, לא די בטקסט עצמו בכדי להבהיר באופן חד משמעי מה הייתה כוונת הצדדים בעשותם שימוש בנוסח זה, באשר המילה "נוספת" יכולה להתיישב עם גרסאות שני הצדדים בעניין. מכאן, שיש לבחון את כוונת הצדדים ואומד דעתם בהקשר זה. המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם הראשון התקיים בין מורגנשטרן מטעם התובעת לבין דולב מטעם הנתבעת. ואולם, מורגנשטרן לא מסר עדות מטעם התובעת בהליך זה, למרות שהוא היה הגורם המרכזי והדומיננטי בקשר בין התובעת לנתבעת, לכל אורך הדרך, הן לעניין פרטי ההתקשרות בין הצדדים והן לעניין נוהלי העבודה בענייניהם, לרבות בנושא התשלומים לתובעת. ודוק: התובעת לא הציגה הסבר ממשי מספק ביחס לאי מסירת עדות מטעמו של מורגנשטרן בהליך זה. דוידוב מסר בעדותו, כי מורגנשטרן נסע לספרד לכמה שנים וחזר לישראל רק מספר שבועות לפני מועד שמיעת ההוכחות וכי הוא ומורגנשטרן הינם שותפים, והוא קיבל ממנו מידע לפרקים לגבי ההתקשרות עם הנתבעת. דוידוב אף הבהיר, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי אין בעיה למסור תצהיר מטעם מורגנשטרן, אך כאמור, הדבר לא נעשה בשלב הגשת העדויות הראשיות מטעם התובעת (עמ' 15 שורות 11-19 לפרוטוקול). יצוין, כי גם ב"כ התובעת הבהיר בדיון ביום 4.5.10, כי התובעת היא חברה פעילה וכי נציגה ובעליה, היינו מורגנשטרן, מתגורר בחו"ל (פרוטוקול דיון זה, עמ' 1 ש' 10-14). כמובן, כי מגוריו של מורגנשטרן בחו"ל, לא די בהם כדי להצדיק אי מסירת עדות מטעם העד המרכזי של התובעת בפרשה. מדובר בעד שהינו מנהל ובעלים בחברה, היינו נמצא בשליטתה של התובעת ומטבע הדברים בעל אינטרס מובהק למסירת עדות מטעמה. בהתייחס לעובדות המוכרות לו מכלי ראשון, כאשר חלק ניכר מעובדות אלו מוכר לו בלבד, בהיותו מי שניהל את המגעים בעצמו מול אנשי הנתבעת, ללא מעורבים נוספים מטעם התובעת בהתייחס לחלקים ניכרים ממגעים אלו. בנסיבות אלו, ובהתאם להלכה הפסוקה, אי העדת מורגנשטרן, עד מרכזי מטעם התובעת, נזקפת לחובת התובעת. בהקשר הספציפי של בחינת אומד דעת הצדדים בשאלת הבונוס של 5 דולר, יודגש, כי אין טענה בפי התובעת, ואף לא בפי העד מטעמה דוידוב, כי גורם אחר כלשהו בנוסף למורגנשטרן היה מעורב במשא ומתן לכריתתו של ההסכם הראשון, בו נקבע סעיף הבונוס הנ"ל. ממילא, כל עדות מפי דוידוב בעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים בהם היה מעורב מורגנשטרן בלבד מטעם התובעת, הינה עדות מפי השמועה, נטולת ערך ראייתי ממשי. יודגש, כי דוידוב עצמו אישר בחקירתו הנגדית את האמור לעיל, היינו, כי היה זה מורגנשטרן אשר עבד עם הנתבעת ועמד עם אנשיה בקשר רציף מספר פעמים בשבוע, בשיחות טלפון, בשיחות סקייפ ובצ'אטים וכן בתכתובות דואר אלקטרוני (עמ' 14 לפרוטוקול). דוידוב אף אישר בעדותו, כי הוא עצמו לא היה מעורב בעניינים אלו, וכי הוא התעסק בלוגיסטיקה ולמד ממורגנשטרן לגבי פרטי ההתקשרות והמגעים עם הנתבעת (עמ' 15 לפרוטוקול). מכאן, שאין לפני בית המשפט עדות רלוונטית מצד התובעת בשאלת אומד כוונת הצדדים בסוגיית הבונוס או גרסה מצד התובעת, מפי גורם מעורב רלוונטי, בהתייחס לתוכנו של המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם הראשון. יודגש בעניין זה, כי אין כל משקל ראייתי להתייחסות התובעת בסיכומיה (סעיף 26) לכך ש"כוונת הצדדים בהסכם הייתה פשוטה...". אין לאמירה זו בסיכומים בסיס ראייתי כלשהו מצד עדי התובעת. היחיד אשר יכול היה למסור עדות בעניין הינו מורגנשטרן, אשר היה מעורב במשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם הראשון, על סעיף הבונוס שבו. ואולם, מורגנשטרן והתובעת, מטעמים השמורים עימם, בחרו שלא להציג עדות זו לפני בית המשפט, והדבר היה בעוכריהם. מנגד, מטעם הנתבעת נמסרה עדות מפורטת בשאלת הבונוס וזאת מטעמו של מנהל הנתבעת, דולב, אשר היה מי שניהל באופן אישי את הקשר עם התובעת, באמצעות מורגנשטרן, לאורך הדרך, לרבות בשלב המגעים לכריתת ההסכם הראשון. דולב העיד בתצהירו, כי בינו לבין מורגנשטרן התקיימו שיחות רבות טרם העלאת הבקשה למרכיב הבונוס על ידי מורגנשטרן עובר לכריתת ההסכם הראשון. לגרסתו, מורגנשטרן היה מודע לכך, שבאותו שלב הייתה השקעה ראשונית בלבד בחברה הנתבעת של בעלי המניות, וכי בעתיד בעלי המניות יידרשו להשקעה נוספת, באם לא יצליחו לגייס השקעה חיצונית בחברה. לגרסתו, הסיכום בינו לבין מורגנשטרן על זכאות התובעת ל-5 דולר בונוס נעשה על רקע שיחות אלו, כאשר היה ברור לשני הצדדים, כי זכותה של התובעת לבונוס זה תקום רק במקרה שהנתבעת תעבור לשלב מתקדם יותר של ההתפתחות העסקית ויושג משקיע חיצוני, אשר יכניס כסף חדש לנתבעת (סעיף 18 לתצהיר דולב). דולב אף הבהיר בתצהירו, כי לאחר החתימה על ההסכם הראשון, הוא עדכן את מורגנשטרן כי בוצעה הזרמת כספים נוספת של בעלי המניות הקיימים לחברה הנתבעת, היות והחברה לא הצליחה לגייס משקיע חיצוני. לגרסתו, למרות קבלת מידע זה, מורגנשטרן או התובעת לא הציגו בזמן אמת דרישה כספית או טענה כלשהי לזכאות לבונוס לאור השקעה כספית זו של הבעלים (סעיף 29 לתצהיר דולב). באשר לעדותו של דולב בחקירתו הנגדית, עליה נסמכה התובעת בסיכומיה כעל "הודאה" מטעמו של דולב בדבר קיומה של השקעה נוספת המזכה אותה בתשלום הבונוס, אציין, כי אינני סבורה כי זו הייתה כוונתו של דולב בעדותו בנושא הבונוס בחקירתו הנגדית. עיון בחלקו השלם של פרוטוקול הדיון בנושא זה מעלה, כי לאחר אותו חלק בחקירתו הנגדית של דולב אשר צוטט לעיל, ואשר אליו התייחסה התובעת בסיכומיה, הבהיר דולב, כי מבחינתו "לא היתה השקעה" (עמ' 25 ש' 4 לפרוטוקול). ודוק: לגבי עצם עובדת קיומה של הלוואה מצידו התייחס דולב כבר בתצהיר עדותו הראשית, בסעיף 29 הנ"ל, אך הוא הבהיר, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, כי הזכות לבונוס עליה סיכמו הצדדים הוגבלה למקרה של כניסת כסף ממשקיע חיצוני לנתבעת. עדותו זו של דולב נתמכה בעדות עד ההגנה הנוסף, זעירא. זעירא אמנם הבהיר, כי למרות שחתם על ההסכם בשם הנתבעת, הוא לא היה נוכח או מעורב במשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם הראשון. לגרסתו, משא ומתן זה התנהל בין מורגנשטרן לדולב בלבד. ואולם, זעירא העיד בתצהירו, כי לפני החתימה על הסכם זה, התקיימה שיחה בינו לבין דולב, וכי דולב מסר לו באותה שיחה, כי הסכים לתשלום בונוס בסך 5 דולר לשעה לתובעת, אך זאת אך ורק במקרה של השקעת משקיע חיצוני בחברה, להבדיל מהשקעה כספית נוספת של בעלי המניות הקיימים (סעיף 19 לתצהיר זעירא, וכן עמ' 38 ש' 3-5 לפרוטוקול). עדויות אלו, של דולב וזעירא, לא נסתרו, כאמור, בעדות תביעה רלוונטית כלשהי, בהעדר עדות מפיו של מורגנשטרן אשר היה היחיד המעורב במשא ומתן מטעם התובעת לקראת כריתתו של ההסכם הראשון. עדויות אלה אף לא הופרכו או התערערו בחקירה נגדית של העדים הנ"ל. באשר למשקל עדותו של זעירא, יצוין, כי בעת מסירת עדותו הוא כבר לא היה עובד של הנתבעת, היינו לא כפוף או תלוי בדולב באופן כלשהו אשר הוכח לפני. חיזוק לעדויות הנ"ל אני מוצאת בתכתובת דואר אלקטרוני בין דולב למורגנשטרן, מוצב נ/3. בתכתובת זו, שהינה מכתב מדולב למורגנשטרן, עולה, כי יום לפני החתימה על ההסכם הראשון דנו מורגנשטרן ודולב בהשקעה ספציפית כלשהי ("the investment") אשר ככל הנראה עמדה אותה עת על הפרק. הדברים מתיישבים עם עדותו של דולב בדבר ציפייה להשקעה חיצונית של משקיע, אשר לגביה נערכה טיוטת הסכם, אך לא יצאה לפועל בסופו של דבר (עמ' 24 ש' 30-29 לפרוטוקול). הדברים בתכתובת זו אף מתיישבים עם עדותו של דולב לגביה, כי מורגנשטרן והוא קיוו שייכנס כסף מהשקעה חיצונית וכי במקרה כזה הוא הבהיר, כי ישמח להעלות את סכום התמורה שתשולם לתובעת (עמ' 25 ש' 8-9 לפרוטוקול). משכך, בפני בית המשפט עדות מפי הנתבעת בלבד בשאלת אומד דעת הצדדים לגבי סוג ההשקעה הנדרש בהקשר לתשלום הבונוס שבמחלוקת. לפיכך אני קובעת, כי תנאי להתגבשות זכותה של התובעת לתשלום הבונוס מכח ההסכם הראשון היה קיומה של השקעה נוספת בחברה על ידי משקיע חיצוני וכי לא די בהזרמת כספים נוספת של הבעלים בכדי לעמוד בדרישת ההסכם בנושא זה, ובכדי להקים לתובעת זכות לתשלום בונוס בסך 5 דולר נוספים לכל שעת עבודה. אני סבורה, כי לא הוכח לבית המשפט, כי הושקעה בנתבעת השקעה של משקיע חיצוני כלשהו, להבדיל מהשקעה כספית נוספת של הבעלים דולב. בהקשר זה יצויין, כי לא נטען לפני, וממילא לא הוכח על הקצאת הון מניות כלשהו לדולב כנגד "השקעה" בדמות הזרמת כספים נוספת לנתבעת. באשר לטענת התובעת בסיכומים, אשר נסמכה על החלק הנ"ל בעדותו של דולב בחקירה נגדית, בה אוזכרה ההתקשרות עם המדען הראשי יצוין, כי איני סבורה כי די במשפט בודד זה בחקירתו של דולב בכדי להוכיח את פרטי ההתקשרות עם המדען הראשי. ראשית, לא הוכח בפני כי התקבלו כספים כלשהם מהמדען הראשי אצל הנתבעת. שנית, לא הוכח, כי ככל שהתקבלו כספים, הרי הם מהווים "השקעה" בחברה (להבדיל מהלוואה מאת המדען הראשי). מכל מקום, כפי שהעיד דולב, ההתקשרות עם המדען הראשי היתה "אחרי ההסכמים עם התובעת", היינו, ככל הנראה אף לאחר כריתתו של ההסכם השני, על סעיף הוויתור שבו, אשר ידון להלן. מכאן, כי לא התקיים התנאי הנ"ל של "השקעה נוספת" בנתבעת, וממילא לא קמה הזכות לתשלום הבונוס. בנוסף לקביעתי לעיל, הרי שיש לשלול את זכותה של התובעת לקבלת כספי הבונוס שנתבעו על ידה אף נוכח סעיף 10 להסכם השני. בסעיף זה נעשה ויתור מצד התובעת על כל חוב עבר שהוא. התובעת טענה אמנם, כי לא יכולה הייתה לוותר על כספי הבונוס, היות ולא ידעה על התגבשות זכותה בעניין. ואולם, דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של דולב בסעיף 29 הנ"ל לתצהירו, שם העיד כי לאחר החתימה על ההסכם בשנת 2007 הוא עדכן את מורגנשטרן, כי בוצעה השקעה נוספת בנתבעת על ידי בעלת המניות הקיימים מכיוון שלא הצליחו לאתר משקיעים חיצוניים לחברה. דולב העיד, כי למרות עדכון זה מורגנשטרן לא סבר כי קמה לתובעת זכות לתשלום בונוס כלשהו, ולא הציג דרישה כלשהי בעניין, וכי הדברים אף מתיישבים עם כך שבחשבוניות שנערכו על ידי התובעת בתקופה ההיא, המשיכה התובעת להתייחס לזכותה לבונוס כאל זכות תיאורטית אשר תתגבש בעתיד, במקרה של השקעה חיצונית בנתבעת. זאת, למרות שכבר ידעה, ומכל מקום מורגנשטרן ידע, על דבר קיומה של השקעה נוספת מצד בעלי המניות בנתבעת. ייתכן, כי מורגנשטרן יכול היה לסתור בגרסה מטעמו את גרסתו הנ"ל של דולב לעניין קבלת מידע מדולב בדבר השקעה נוספת שלו בנתבעת. ואולם, בהעדר עדות מטעם מורגנשטרן עצמו, ובהעדר עדות רלוונטית אחרת כלשהי מטעם התובעת בנושא זה, נותרת עדותו של דולב על כנה, וממילא אין לקבל את טענת התובעת, כי לא ידעה על זכותה הנטענת כיום לתשלום הבונוס בעת כריתת ההסכם השני. בשולי הדיון בנושא זה אציין, כי אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי הנתבעת כשלה בכך שסירבה להציג את דוחותיה הכספיים וכי יש לראות בכך משום הסתרה מצידה של הנתבעת של עובדת קיומה של השקעה חיצונית בחברה. אני סבורה, כי על התובעת, המחויבת בהרמת הנטל להוכחת תביעתה, מוטלת הייתה החובה להציג גרסה וראיות מתאימות בעניין זה, כמו גם בכל עניין אחר שהיא מחויבת כתובעת בהוכחתו. יודגש בעניין זה, כי הליך זה לא כלל תביעה למתן חשבונות ומסמכים, אלא תביעה כספית בלבד. בהליך כזה, התובעת אינה רשאית להציג טענה בעלמא בדבר קיומה של השקעה משוערת בנתבעת ולקוות להוכיח את השערתה תוך כדי ניהול ההליך, באמצעות ראיות שתספק לה הנתבעת. מהטעמים הנ"ל, על משקלם המצטבר, נדחית תביעתה של התובעת בהתייחס למרכיב התביעה הנוגע לתשלום הבונוס. ד2. האם התובעת זכאית לכספים נוספים בגין עבודות שלא שולמו? אף שאלה זו נוגעת לתקופת ההתקשרות הראשונה, היינו עד לכריתתו של ההסכם השני. התובעת טענה בעניין זה, כי בגין 1,605.5 שעות עבודה אשר ביצעה עבור הנתבעת, לא שולמה לה תמורה כלשהי. התובעת צירפה כנספח ג' לתצהיר עדותו הראשי של דוידוב דו"ח שעות מפורט הכולל התייחסות לזהות הגורם שביצע את העבודה, מהות העבודה שביצע וסוג המטלה אשר לשמה נעשתה העבודה. התובעת טענה, כי בהתאם לנוהל העבודה בין הצדדים, חשבוניות הונפקו על ידה רק לאחר אישור הנתבעת לביצוע המשימה ואישור התשלום, וכי לפיכך, החשבוניות בגין שעות עבודה אלו אשר נתבעו בגדר התביעה, לא יצאו היות והנתבעת בחוסר תום לב לא אישרה את הדרישה ביחס אליהן. לטענתה, גרסת הנתבעת ביחס למרכיב תביעה זה אופיינה בחוסר עקביות ושינויי גרסה, בעיקר מצדו של דולב. הנתבעת, מצדה, כפרה בזכותה של התובעת לקבלת כספים נוספים כלשהם בגין שעות עבודה מעבר לשעות העבודה ששולמו לה קודם להגשת התביעה. בעניין זה נסמכה הנתבעת הן על סעיף הוויתור בהסכם השני, אשר נכרת לאחר מועד ביצוען של העבודות נשוא מרכיב תביעה זה, והן על הטענה, כי בהתאם לנוהל העבודה אשר היה מקובל בין הצדדים, התובעת לא הייתה זכאית לקבלת תשלום עבור משימות שלא הושלמו או שהושלמו באופן בלתי מספק. בעניין זה טענה לשורת משימות שהטילה על התובעת, אשר התובעת לא ביצעה באופן תקין ולא השלימה, ואשר השלמתן הצריכה פניה לצד ג', אשר ביצע משימות אלה מראשיתן. ומכאן להכרעה במחלוקת זו. אין חולק, כי שעות העבודה בגינן נתבע התשלום בגדר רכיב תביעה זה מתייחסות לתקופה הקודמת למועד החתימה על ההסכם השני, לרבות סעיף 10 שבו, בו ויתרה התובעת על חובות עבר. וזה נוסחו של החלק הרלבנטי מתוך סעיף 10 להסכם השני (להלן: "סעיף הויתור"): "Services Rendered in the Past. The parties hereby acknowledge that Service Provider had rendered certain services to the Company in the past, even prior to its incorporation (the "Past Services"). The parties hereby agree that the provisions of this Agreement shall apply, mutates mutandis on the Past Services. Service Provider hereby acknowledges that it has received full and final compensation for the Past Services". הנה כי כן, במסגרת סעיף הוויתור, התייחסו הצדדים באופן מודע ומפורש, לקיומם של שירותי עבר שהעניקה התובעת לנתבעת, תוך שקבעו, כי בגין שירותי עבר אלו, מאשרת התובעת, כי קיבלה, באופן סופי ומלא, את התשלום המגיע לה. ודוק: אין בהסכם זה, הוא ההסכם השני, הסתייגות כלשהי לגבי עבודות אשר נמצאות עדיין בתהליך ביצוע או הסתייגות אחרת כלשהי, ונוסח הסעיף הינו, כאמור, רחב וגורף וכולל ויתור בלתי מסויג מצד התובעת על כל דרישה כספית בגין עבודות שבוצעו בעבר, מכל מן וסוג שהוא, בין שהושלמו ובין שלא הושלמו בעת כריתת ההסכם השני. אף בעניין זה, העדרה של עדות מטעם מורגנשטרן הינו בעוכריה של התובעת. שכן, מורגנשטרן היה מי שניהל מטעם התובעת ובעבורה את היוזמה והמגעים לקראת כריתתו של ההסכם השני עם דולב. דוידוב, אשר מסר עדות מטעם התובעת, אינו יכול להועיל לתובעת בעניין זה, באשר מהראיות שהובאו לפני עולה, כי הוא לא היה מעורב במגעים אלו ועדותו בעניין הינה עדות מפי השמועה בלבד ובהתייחס לדברים שנמסרו לו, לטענתו, מאת מורגנשטרן. דולב, לעומת זאת, אשר היה מעורב באופן אישי במגעים אלו, מסר עדות מכלי ראשון, אשר תמכה בטענת הוויתור הנ"ל. זאת ועוד: ניתן היה לצפות, כי באם התובעת הייתה מעוניינת בעת כריתת ההסכם השני לסייג את הוויתור הגורף אשר בסעיף 10, בפרט כאשר מדובר בהיקף שעות נרחב כפי שנתבע על ידה כיום, גם אם היקף השעות המדויק לא היה ידוע לה עדיין באופן סופי, היא הייתה עומדת על התייחסות לעניין זה במסגרת ההסכם, ומחריגה את אותן עבודות "בתהליך" מתחולתו של סעיף הויתור. העדר התייחסות כלשהי לקיומן של עבודות או חשבונות פתוחים בשלב כריתת ההסכם השני, אומר דרשני ונזקף לחובת התובעת. יצוין, כי הואיל והסתבר, כי דוידוב לא ניהל את המו"מ מטעם התובעת עובר לכריתת ההסכם השני, וכעולה מן העדויות שהוצגו לפני הוא אף לא היה מעורב בו באופן ממשי, הרי שאין משמעות ממשית כלשהי לעדותו כי סעיף הוויתור "הוגנב" להסכם השני ואף לא לעדות מטעמו בנוגע לפרשנותו הנכונה של סעיף ויתור זה. בהעדר מעורבות מצדו, אין משמעות ראייתית ממשית לעדותו של דוידוב בדבר כוונת הצדדים ביחס לסעיף הוויתור או בדבר פרשנותו את הסעיף הזה. בעניין זה, אף עומדת לנתבעת הטענה, כי גרסתה הנוכחית של התובעת לזכותה לתשלום נוסף כלשהו בגין עבודה שקדמה לכריתת ההסכם השני, מהווה גרסה בעל פה הנדחית מפני מסמך בכתב, הוא ההסכם השני על סעיף הוויתור שבו. עוד אציין בהקשר זה, כי איני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה (סעיף 59), לפיה זעירא אישר בחקירתו הנגדית כי התובעת זכאית לתשלום בגין "עבודות בתהליך" להבדיל מעבודות שבוצעו בעבר שהסתיימו. ודוק: אני ערה לכך, כי בהחלט יתכן, כי עובר לחתימת הצדדים על ההסכם השני, היו חשבונות פתוחים בין הצדדים, בין בגין "עבודות בתהליך" ובין חשבונות אחרים כלשהם, אם כי, התרשמותי היא כי לא מדובר בהיקף השעות הנטען על ידי התובעת ובעניין זה ראה דיון להלן בנוגע לחשבונית מס' 29. ואולם, מכל מקום, הצדדים, מטעמים ושיקולים מסחריים - כלכליים שלהם, שינו בהסכם השני באופן מהותי את בסיס ההתקשרות, עברו לעבוד על בסיס של תשלום חודשי קבוע, באמצעות עובדים מסוימים הנקובים בהסכם השני ועוד כיוצא באלה שינויים בהסכם השני לעומת ההסכם הראשון. לכריתתו של הסכם שני זה קדמו משא ומתן ומגעים בין הצדדים, מורגנשטרן ודולב, שניהם אנשי עסקים. בנסיבות אלו, בהחלט סביר בעיני, כי כחלק משינוי מהותי זה של מנגנון ההתקשרות, ובפרט מנגנון תשלום התמורה, נעשה ויתור מצדה של התובעת אף על חשבונות פתוחים. זאת, בין היתר, לשם התקשרות בהסכם המבטיח לה תשלום חודשי קבוע בסכום בלתי מבוטל. משכך, אין בידי לקבל את טענת התובעת בסיכומיה, כי, בהגדרה, אין לייחס לה ויתור על חשבונות פתוחים במסגרת סעיף הוויתור, בהיות ויתור כאמור מנוגד לכל הגיון כלכלי. כאמור לעיל, אני סבורה כי בהחלט יתכן הגיון כלכלי בוויתור כאמור, כחלק משינוי בסיסי ההתקשרות בין הצדדים והבטחת תשלום חודשי קבוע. מכל מקום, לא הוצגה לפני עדות מטעם מורגנשטרן המוכיחה אחרת. נוכח סעיף ויתור זה, לא מועילה לתובעת העובדה כי תמכה את טענתה בנוגע לשעות העבודה הבלתי משולמות במסמך מטעמה (נספח ג' לתצהיר דוידוב). משכך, אף איני סבורה כי יש מקום וצורך להידרש ולהכריע בשאלת נכונותו של דוח זה והיותו תואם את המציאות. בהקשר זה, אף אין צורך להידרש לשאלת נוהל העבודה אשר נהג בין הצדדים בכל הנוגע לאישור שעות העבודה לתשלום, השלב שבו ניתן אישור זה על ידי הנתבעת והשאלה האם שעות העבודה הנדונות אושרו אם לאו על ידה, ובחינת ההצדקה לעמדתה של הנתבעת בעניין. למעלה מן הצורך, נוכח האמור לעיל ביחס לסעיף הוויתור, אתייחס להלן לחשבונית מס' 29 (נספח 6 לתצהיר דולב), אשר משמעותה שנויה במחלוקת בין הצדדים. מדובר בחשבונית שנערכה על ידי התובעת ביום 1.1.09, כשבועיים לפני החתימה על ההסכם השני. בחשבונית זו צוין, כי היא נוגעת לתשלום מראש - "prepayment". יש בכך כדי ללמד, כי העבודות המופיעות בחשבונית זו היו "עבודות בתהליך" בעת מועד החתימה על ההסכם השני, וכי לא מדובר בהיקף השעות אשר לו טוענת התובעת כיום. דוידוב העיד בחקירתו הנגדית, כי מורגנשטרן היה מי שניהל את המו"מ בנוגע לחשבונית זו עם הנתבעת (עמ' 20 ש' 14-15 לפרוטוקול). ממילא, עדותו של דוידוב עצמו בעניין הרקע להפקת חשבונית זו, הינה עדות מפי השמועה נטולת ערך ראייתי ממשי. משכך, אני מקבלת את עמדת הנתבעת ביחס לחשבונית זו, לפיה רק העבודות הנכללות בחשבונית זו היו עבודות המצויות בתהליך, בעת עריכת ההסכם השני ביום 14.1.09. ממילא, התשלום בגינן בוצע מראש. לסיכום נושא זה, אני קובעת כי אף מרכיב תביעתה זה של התובעת, בעניין אי תשלום בגין שעות העבודה הנ"ל, נדחה. ד3. האם לתובעת זכות לקבלת כספים נוספים כלשהם בגין ההסכם השני? בעניין זה טענה התובעת, כי בהסכם השני שונה בסיס תשלום התמורה לבסיס חודשי, בגין עבודתם של שני מתכנתים (ולרי ואלכסנדר). לגרסתו של דוידוב, אליה צורפו דוחות עבודה של שני העובדים הנ"ל לחודשים ינואר - מרץ 2009 (נספח ה' לתצהיר דוידוב), בגין עבודה זו נותרה הנתבעת חייבת לתובעת כספים. בעניין זה נטען כי בגין עבודתו של אלכסנדר זכאית התובעת ליתרת תשלום בסך 9,000 דולר ובגין עבודתו של ולרי ליתרת תשלום בסך 5,600 דולר, וביחד 14,600 דולר (כ- 68,000 ₪ למועד התביעה). התובעת מודה כי בוצעה לידה תשלום בסך של 29,852 ₪, אותו יש לקזז מהסך הנ"ל, ומכאן תביעתה בגין מרכיב זה בסך של 38,184 ₪. הנתבעת, מנגד, כפרה בחובה לתשלום כלשהו בגין תקופת ההסכם השני. לטענתה, היא לא ביטלה את ההסכם שלא כדין, אלא סיימה את ההתקשרות כדין, בהתאם לזכותה הקבועה בסעיף 6.2 להסכם, לסיים את ההסכם בהודעה מראש של 30 יום, הודעה אשר ניתנה על ידי זעירא ביום 29.1.09 (נספח 5 לתצהיר זעירא, סעיף 47 לתצהירו). לגרסתה, לאחר חתימה על ההסכם השני היא שילמה לתובעת עוד שתי חשבוניות, הראשונה ביום 2.2.09 על סך של 11,642 ₪ והשניה ביום 12.3.09 על סך של 14,103 ₪. בעניין זה נסמכת הנתבעת על תשלומים שאינם שנויים במחלוקת ומפנה לעמוד השני בנספח ה' לתצהיר דוידוב שם יש התייחסות לתשלום לאחר ההסכם השני. נוכח ביטול ההסכם השני, טענה הנתבעת כי היא היתה מחוייבת לשלם לתובעת כספים בגין הסכם זה עבור מחצית חודש ינואר 2009 וחודש פברואר 2009, תשלומים שכאמור בוצעו. בחשבונית 34 שהוצגה לפני כחלק מחומר הראיות, קיימת התייחסות להודעת דואר אלקטרוני שנשלחה ע"י מר אמנון שרף מטעם הנתבעת אל מורגנשטרן (נספח 7 לתצהיר דולב). הודעה זו מתייחסת לתשלום לולרי ולאלכס עבור חודש פברואר 2009. הודעה זו כוללת חישוב של התשלום בגין חודש זה, והיא מופנית למורגנשטרן לקבלת אישורו, שניתן. מכאן, שהוצגו לפניי ראיות המלמדות על תשלום כספים מוסכם בגין החודשים ינואר - פברואר 2009, בהתאם להסכם השני. נוכח מועד משלוח הודעת הנתבעת על סיום ההסכם - 29 לינואר 2009, ובהתאם לסעיף 6.2 להסכם השני, המקנה לנתבעת זכות לסיום ההסכם בהודעה מראש של 30 ימים, הרי שאין חובת תשלום, מכוח ההסכם השני, עבור חודש מרץ 2009. בהקשר זה אף יצוין, כי בגדר כתב תביעתה (סעיף 13), עתרה התובעת לתשלום עבור מחצית חודש ינואר ועבור חודש פברואר 2009 בלבד. לסיכום נקודה זו, אני קובעת, כי מהטעמים הנ"ל, נדחית התביעה אף בגין מרכיב זה. ד4. האם התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרת ההסכם השני על ידי הנתבעת? בעניין זה טענה התובעת, כי הנתבעת הודיעה לה באופן חד צדדי על ביטול ההסכם עימה, וזאת בהודעתו הנ"ל של זעירא מיום 29.1.2009, כשבועיים בלבד לאחר חתימתו של ההסכם השני. בעניין זה טענה התובעת, כי הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב, וכי ברקע סיום ההסכם על ידה, ניצב נסיונה לעקוף את התובעת ולעבוד ישירות מול התוכניתנים ולרי ואלכסנדר אשר עבודתם, ותשלום התמורה בגינה, הוסדרה בהסכם השני. לטענת התובעת הנתבעת שידלה שלא כדין את העובדים הנ"ל להתקשר עימה ישירות, וזאת מאחורי גבה של התובעת, ובחוסר תום לב בכל הנוגע לסיום ההתקשרות עימה. בגין מרכיב תביעה זה דרשה התובעת פיצוי בסך 9,600 דולר. הנתבעת, מצידה, טענה כאמור , כי היא סיימה את ההתקשרות עם התובעת כדין, בהתאם לזכותה החוזית בהסכם השני לסיים את ההסכם בהודעה של 30 ימים מראש, וכי ביסוד החלטתה זו ניצבת התנהלות בעייתית ומטעה מצד התובעת דווקא. לטענתה, למרות שהעבירה לתובעת את הכסף לשני העובדים הנ"ל, התובעת נמנעה מלשלם לעובדים, אשר לעובדים הנ"ל אשר הכירו את העבודה עם הנתבעת, לרבות סודותיה המסחריים. עוד טענה הנתבעת בהקשר זה, כי במהלך חודש ינואר פנה אליה נציג של חברה בשם סמרט.אקס בע"מ (סעיף 55 לתצהיר דולב), והודיע לה כי היתה זו חברה זו, ולא התובעת, אשר ביצעה עבור הנתבעת את העבודות הנדרשות. בעניין זה טענה הנתבעת, כי לאחר פניה זו, נפגשו נציגיה עם מורגנשטרן לקבלת הסברים בעניין. בפגישה זו, לגרסת דולב, אישר מורגנשטרן את הדברים ואת סיום ההתקשרות עם הנתבעת, וכן הביע הסכמה מפורשת לכך שהנתבעת תמשיך ותעבוד מעתה, עם חברת סמרט.אקס בע"מ. גירסת ההגנה הנ"ל, הוצגה כבר בגדר כתב ההגנה וכאמור התייחסה להסכמה מצידו של מורגנשטרן לסיום ההסכם, ולמעבר של הנתבעת לעבודה מול חברת סמרט.אקס בע"מ. למרות זאת, כאמור, אף בעניין זה, כמו בכל העניינים האחרים, לא נמסרו עדות מטעמו של מורגנשטרן, בעוד שעדות מטעם דולב לתמיכה בטענת הנתבעת בעניין, אכן נמסרה. אף בנקודה זו, חסרונה של עדות מפי מורגנשטרן, נזקף לחובת התובעת, ומותיר אותה ללא גרסה נגדית ממשית למול גרסת ההגנה. משכך, נוכח טענת סיום ההסכם בהסכמת מורגנשטרן, בנוסף על זכות הסיום הקבועה בסעיף 6.2 להסכם השני, שלא נסתרה, וכן טענת הנתבעת להסכמת מורגנשטרן להמשך עבודתה עם העובדים הנ"ל באמצעות חברת סמרט.אקס בע"מ, הרי שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה בדבר הפרת ההסכם מצד הנתבעת, וזכותה לפיצויים בהקשר זה. אף בעניין סכום הפיצוי הנתבע במסגרת מרכיב זה, אני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחות הנזק הנטען על ידה. התובעת לא הניחה בסיס ראייתי לסכום זה דווקא. היא אף לא הבהירה את הבסיס לדרישה כספית זו, בהסבר מטעמה לעניין גובה הסכום ולא הציגה אסמכתא כלשהי בעניין זה. לסיכום עניין זה אני קובעת, כי הנתבעת היתה רשאית בהתאם לזכותה החוזית לסיים את ההסכם כפי שעשתה, וכי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה להפרת ההסכם ע"י הנתבעת, לרבות בעניין פניה לעובדים ולרי ואלכסנדר, פניה אשר כפי שנקבע לעיל, נעשתה בהסכמת מורגנשטרן. לפיכך נדחית התביעה, אף בגין מרכיב זה. נוכח הקביעות לעיל, לפיהן נדחתה התביעה על מרכיביה השונים, אין צורך להידרש ולהכריע בטענתה החלופית של הנתבעת, שהינה טענת קיזוז. אציין בהקשר זה, מבלי להרחיב, כי גם לצורך התמודדות עם טענות הנתבעת לקיזוז, הורגש חסרונה של עדות מורגנשטרן מטעם התובעת. עם זאת, אציין עוד, ואף זאת מבלי להרחיב, כי הנתבעת הציגה טענת קיזוז על דרך ההערכה, תחת הצגת עדויות, אסמכתאות, ונתונים עובדתיים אחרים הנדרשים לביסוס טענת קיזוז, גם כאשר טענה זו מוצגת על דרך אומדן. טענת הנתבעת המרכזית בהקשר זה נוגעת למעבר שהיתה צריכה לעשות לעבודה עם צדדי ג', נוכח מחדלי התובעת הנטענים בביצוע עבודות התיכנות הנדרשות. ניתן היה לצפות כי יוצגו בעניין זה אסמכתאות באשר לסכומים ששולמו, זהות הגורמים להם שולמו, היקף העבודה שבוצעה ע"י צדדי ג' כנטען וראיות לכך שמדובר בעבודה שהיתה אמורה להתבצע על ידי התובעת ולכך שמדובר בכפל תשלום מבחינת הנתבעת. כמובן, שלא די בהקשר זה, בהצגת גירסה לגבי עצם העבודה עם צדדי ג'. ה.סיכום מהטעמים האמורים לעיל, תוצאת ההליך הינה דחיית התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. חובמימוןעבודות פיתוח