חוזה הרשאה לעירייה להקים מועדון ספורט ימי

בין המִנהל לבין עיריית חיפה נכרת חוזה הרשאה לעירייה להקים בחלקה מועדון ספורט ימי שיהא פתוח לכלל הציבור. תוקף ההרשאה - עד ליום 10.12.2010. המכרז הראשון 3. בהסתמך על ההרשאה האמורה, בשנת 1997 פרסמה העירייה מכרז להקמת מועדון ספורט ימי בחלקה. הנתבעת 1 (להלן: חברת ענבר) וחברת מיכלין ושות' בע"מ (להלן: חברת מיכלין) הגישו הצעה למכרז, וזכו בו. בעקבות זאת נחתם חוזה בין העירייה לבין שתי החברות הללו, שלפיו התחייבו האחרונות להפעיל בחלקה מועדון ספורט ימי לפי תנאים מוסכמים. בין היתר התחייבו חברות אלה להקים בחלקה שלושה מבנים ארעים אשר ישמשו לפעילות המועדון. 4. החוזה בין העירייה לבין חברת ענבר וחברת מיכלין הסתיים בשנת 2002. בסיומו לא פורסם מכרז חדש, והחברות הללו המשיכו להחזיק בחלקה ולנהל בה מועדון ספורט ימי. המכרז השני 5. בשנת 2005 פרסמה העירייה מכרז חדש להפעלת המועדון בחלקה, כאשר בתנאי המכרז צוין כי על הזוכה לרכוש את המבנים הארעיים שהוקמו בחלקה. 6. חברת ענבר הגישה הצעה למכרז, וזכתה בו לבדה. בהתאם לכך ביום 28.9.06 נחתם חוזה בינה לבין העירייה שתוקפו חמש שנים, החל מיום 30.8.06 וכלה ביום 10.12.10. 7. לצורך הפעלת העסק התחייבה חברת ענבר לרכוש את המבנים שהיו בחלקה מאת מקימיהם (שכונו בחוזה "בעליהם" - חברת ענבר וחברת מיכלין) במחיר מוסכם (273,515 ₪ ומס ערך מוסף) המבוסס על חוות דעת של שמאי. משמעות הדבר, כי היה על חברת ענבר לרכוש מחברת מיכלין את חלקה בעלות הקמת המבנים. 8. נוסף על התחייבותה של חברת ענבר להפעיל מועדון ספורט ימי ומתן שירותם נלווים והקמת חנות לממכר מוצרי גלישה סוכם כי "המפעיל [חברת ענבר] זכאי למכור שתייה קרה וחמה, גלידות ומוצרי מזון אחרים, מותנה בקבלת רשיון עסק על פי דין." (ראה סעיף 12(ז) לחוזה). כן התחייבה חברת ענבר לשלם לעירייה "ארנונה על שלושת המבנים עפ"י כל דין." (ראה סעיף 8(ב) לחוזה) ודמי שימוש שנתיים בסך 47,765 ₪ בצירוף מס ערך מוסף, כשסכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן כמפורט שם (ראה סעיף 16 לחוזה). הרקע לתובענות דנן 9. כאמור, בהתאם לחוזה היתה זכאית חברת ענבר לנהל עסק לממכר משקאות ומזון אחר, ובלבד שתקבל רישיון עסק כדין. לגרסת מנהל חברת ענבר, בשל הקשיים שבהם נתקל כדי לקדם פתיחת עסק לממכר מזון בחלקה בא בדברים עם היועץ המשפטי של העירייה. בביקורו בחלקה הבטיח הלה הבטחות שונות, ובהסתמך עליהן התקשרה חברת ענבר בחוזה עם הנתבעת 2 (להלן: חברת סאנסט) כדי שזו תפעיל באחד המבנים מזנון הפתוח לקהל הרחב. לדבריו, מדובר בהבטחה שלטונית שלא קוימה, ולאחריה החלה מסכת התנכלויות מצדה של העירייה, שהתובענות דנן הן חלק ממנה. 10. העירייה כופרת בכל טענותיה של חברת ענבר וטוענת כי זו פעלה בניגוד לחוזה עמה בכך שהשכירה את אחד המבנים לחברת סאנסט לצורך ניהול מסעדה או פאב, ביצעה - בעצמה או באמצעות אחרים - עבודות בניה ללא היתר שאף פגעו בערכי טבע וניהלה מסעדה ללא רישיון עסק כדין. 11. אין חולק כי העירייה הוציאה צו סגירה מִנהלי של המסעדה. חברת ענבר וחברת סאנסט פנו לבית המשפט לענייניים מקומיים בחיפה בבקשה להורות על ביטול הצו. בקשתן נדחתה, ערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה אף הוא, וכך גם בקשת רשות ערעור שהגישו לבית המשפט העליון. 12. עוד קודם לכן, ועקב חילוקי דעות שנתגלעו בין חברת ענבר לבין חברת מיכלין התנהל הליך משפטי בין חברת מיכלין לבין העירייה וחברת ענבר (ת"א 1499/07 של בית משפט זה). לאחר מתן פסק דין בערכאה הראשונה והגשת ערעור עליו הגיעו חברת ענבר וחברת מיכלין לידי הסכמה, ולפיה שילמה הראשונה כספים לאחרונה. 13. ביום 20.6.07 שלחה חברת ענבר מכתב לעירייה ובו התריעה מפני הפרת החוזה בכך שהעירייה מנעה ניהול עסק לממכר מזון בחלקה ולא נקטה פעולה כדי לגרום לפינוי אחד המבנים שהוחזק על ידי חברת מיכלין. לפיכך הודיעה על החזרת החלקה לידי העירייה, למעט שטח המשתרע על פני 20% ממנה, שבו היא מפעילה את מועדון הספורט. כן הודיעה כי בעקבות החזרת רוב החלקה, תהא רשאית "..לקזז כספים אשר נדרש על ידי העירייה". מכתב זה נותר ללא מענה. חברת ענבר המשיכה לנהל בחלקה או בחלק ממנה את מועדון הספורט ברם אין חולק כי חדלה מלשלם את היטל הארנונה. 14. ביום 9.9.09 על יסוד טענתה, ולפיה הפרה חברת ענבר את החוזה הפרה יסודית (הפעלת מסעדה באחד המבנים ללא רישיון וללא היתר תוך פלישה לשטחים שמחוץ למבנה והמיועדים לפעילות ספורט ימי; מתן רשות לחברת סנסאט להחזיק במבנה המסעדה ולהפעילה; ביצוע עבודות בניה ללא היתר; פגיעה בחוף הים) הודיעה העירייה על ביטול החוזה מיום 28.9.06. במכתבה דרשה העירייה את פינוי החלקה תוך 30 יום, שאם לא כן, תנקוט נגד חברת ענבר צעדים משפטיים. ההליכים דנן 15. ביום 20.10.09 הגישה העירייה כתב תביעה בסדר דין מקוצר (בת"א 16429-10-09) נגד חברת ענבר ונגד חברת סאנסט לפינוי ולסילוק-יד מהחלקה וכן לתשלום חוב ארנונה בסך 218,369.31 ₪. חברת סאנסט הגישה בקשת רשות להתגונן ברם לא התייצבה לדיון שנקבע, ולכן נדחתה בקשתה. חברת סאנסט לא הגישה בקשה לביטול החלטה זו ולא נקטה צעד אחר. הלכה למעשה הסתיים אפוא ההליך נגדה אף כי, פורמלית, לא ניתן פסק דין נגדה. 16. חברת ענבר הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בה העלתה טענות מטענות שונות. רשם בית המשפט העניק לה רשות להתגונן מפני התובענה כולה ברם בערעור שהוגש על החלטתו זו נהפכה הקערה על פיה ובפסק הדין מיום 30.11.10 קבעה כבוד השופטת ברסלב כי אין לחברת ענבר הגנה מפני תביעת הפינוי והתירה לה להתגונן "..אך ורק בכל הקשור בגובה חוב הארנונה". כפי שצוין בפסק הדין, מנהל חברת ענבר הודה בחקירתו הנגדית כי במשך התקופה הרלוונטית לתובענה לא שולם היטל ארנונה. ביום 31.12.10 פינתה חברת ענבר את החלקה. כיום אין חולק כי יש לחייב את חברת ענבר בגין המבנים בלבד, ללא הקרקע. לפיכך המחלוקת שנותרה להכרעה מצומצמת למדיי ונוגעת לגובה חוב הארנונה בלבד ובקשר למבנים בלבד. 17. במאמר מוסגר יצוין, כי חברת ענבר הגישה תובענה כספית לבית משפט השלום בחדרה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעטיה של התנהגות העירייה. 18. ביום 16.8.11 הגישה העירייה כתב תביעה נוסף נגד חברת ענבר (בת"א 27437-08-11) ובו תבעה סך של 97,706 ₪ בגין חוב דמי-שימוש בעבור השנים 2009 - 2010. טענות הגנה של חברת ענבר 19. סכום התביעה בת"א 16429-10-09 כולל חוב ארנונה עד ליום 15.10.09. חרף זאת, בראיותיה כללה את מלוא חובה של חברת ענבר עד למועד פינוי החלקה (31.12.10). בכך יש לטענתה הרחבת חזית אסורה, ומאחר שהעירייה לא הוכיחה אל-נכון את החוב הנתבע, די בכך כדי לדחות את התובענה כולה. ; 20. עוד הוסיפה חברת ענבר כי בין כך ובין כך יש לחייבה בגין חוב ארנונה בעבור מבנה אחד בלבד, שהרי ביום 20.6.07 הודיעה על החזרת החזקה בשניים מתוך שלושת המבנים שהוקמו בחלקה, כך שהיא החזיקה במבנה אחד בלבד. 21. כמו-כן, לטענת חברת ענבר יש לדחות את התובענה ככל שהיא מתייחסת לחוב שלאחר 9.9.09, שכן במועד זה הודיעה לה העירייה על ביטול החוזה. לדעתה, עם ביטול החוזה פסקו כל החיובים החוזיים ובתוך כך גם החיוב לשלם היטל ארנונה. טענה זו כוחה יפה גם בנוגע לתביעה לתשלום דמי-שימוש. 22. בסיכומיה הוסיפה חברת ענבר טענה, ולפיה לא הוכיחה העירייה קיומו של חוב שכן לא הביאה ראיות לכך כמצוות סעיף 306 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות). נוסף על כך כדי להוכיח את סכום החוב הסתפקה בהגשת תעודת עובד ציבור אשר אינה מכילה נתונים שמקורם במסמך של העירייה. ערכה ראייתי שואף לדעתה אפוא לאפס. לטענתה, היה על העירייה להגיש תצהיר המפרט את העובדות המבססות את תביעתה לתשלום ארנונה. חוב ארנונה 23. בכתב התביעה נתבע חוב בגין המבנים שהוקמו בחלקה ובגין הקרקע. לפי הצהרת באת כוח העירייה בישיבת קדם משפט מיום 31.10.11 ויתרה העירייה על תביעתה לתשלום ארנונה בגין הקרקע והצהירה כי יש להפחית מסכום התביעה סך של 30,000 ₪ . לפיכך בתעודת עובד ציבור כמו גם בסיכומיה התייחסה העירייה אך ורק לחוב בגין המבנים. לכן טענת בא כוח חברת ענבר, ולפיה רק בסיכומים בחרה העירייה לחזור מתביעתה לתשלום היטל ארנונה בגין הקרקע אין לה על מה שתסמוך ולא היה מקום להעלותה. עם זאת יצוין, כי לפי החוזה מיום 28.9.06 התחייבה חברת ענבר לשלם היטל ארנונה בגין המבנים בלבד, ולכן גם אם חובתה לשלם ארנונה קמה מכוח החזקתה בחלקה, לא היה ראוי כי העירייה תתבע תשלום בעבור הקרקע. 24. בכתב התביעה נתבע חוב היטל ארנונה בגין התקופה המתחילה ביום 1.1.09 ומסתיימת ביום 31.12.09 (אף כי כתב התביעה הוגש בחודש אוקטובר, כולל דף החיוב סכומים עד סוף שנת 2009). לעומת זאת בשתי תעודות עובד ציבור שהגישה העירייה (מיום 1.11.11 ומיום 23.11.11) פורט החוב עד ליום 31.12.10, שהוא מועד פינוי החלקה. חברת ענבר התנגדה להרחבת חזית זו, והחלטתי לקבל טענתה זו. לדבריה באמתחתה טענות ייחודיות לתקופה זו, אותן נבצר ממנה להעלותן. 25. כתב התביעה לא תוקן וגם במסגרת התובענה נשוא ת"א 27437-08-11 לא תבעה סעד בגין יתרת חוב היטל ארנונה. לפיכך יש לראות בראיות שהובאו והחורגות מהתקופה שבגינה נתבע ומסכום התביעה משום הרחבת חזית אסורה, שחברת ענבר התנגדה לה במפורש ובאופן חד-משמעי. אין לפסוק אפוא סכום החורג מהחוב שנתבע בכתב התביעה. ברי כי אין מניעה שהעירייה תגיש תובענה חדשה על יסוד העילה שנוצרה לאחר הגשת התובענה דנן. 26. עם זאת, אין לקבל את טענת חברת ענבר, ולפיה דין התובענה כולה להידחות, שכן לא הוכח החוב הנתבע כדבעי. כפי שיפורט בהמשך, הניחה העירייה תשתית עובדתית המאפשרת לקבוע את סכום החוב. 27. מקור החובה לשלם היטל ארנונה בהוראות הדין (פקודת העיריות וכן בחוקי ההסדרים). סעיף 306 לפקודת העיריות קובע את חובת העירייה לשלוח הודעה בכתב ובו דרישה לתשלום החוב שבפיגור. אין חולק כי כתב הדרישה הוא חלק מעילת התובענה. לטענת חברת ענבר, הגם שהעירייה צירפה לכתב התביעה תדפיס המעיד על גובה החוב, לא עמדה בנטל המוטל עליה בכך שבשלב הבאת ראיותיה לא הוכיחה עובדה זו. 28. דין טענת חברת ענבר להידחות מארבעה טעמים עיקריים: האחד, כי בבקשתה למתן רשות להתגונן לא העלתה חברת ענבר טענה מעין זו. לפיכך לא קמה פלוגתא שבמחלוקת והעירייה לא נדרשה ממילא להוכיחה. השני, מנהל חברת ענבר צירף לתצהירו העתק מההשגה שהוגשה בעקבות הדרישה לשלם חוב ארנונה. לפיכך גם אם היה מחדל מצדה של העירייה, נרפא על ידי ראיותיה של חברת ענבר. השלישי, והוא העיקר, בפסק דינה של כבוד השופטת ברסלב ניתנה רשות להתגונן אך ורק בשאלת גובה חוב הארנונה. הרביעי, כי פסק הדין התבסס (בין היתר) על הודאת מנהל חברת ענבר בקיומו של חוב ארנונה. אין צריך לומר כי הודאה זו היא הודאת בעל-דין שהיא בבחינת "הודאה פורמלית" אשר אינה בגדר ראיה, "..אלא משמשת אמצעי לקביעת "תחום המריבה" שבין בעלי הדין: העובדות הכלולות ב"הודאה פורמלית" - אינן טעונות הוכחה.." ראה בספרו של י' קדמי "על הראיות- חלק שלישי", הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009 עמודים 1385-1383. 29. בנוגע לגובה החוב - הרשום בפנקסי העירייה יתקבל "כראיה לכאורה על קביעת ארנונה או על עשיית השומה ועל תקפן" (סעיף 318 לפקודת העיריות). במקרה דנן הגישה העירייה שתי תעודות עובד ציבור של פקיד העירייה, שלפיהן החזיקה חברת ענבר בשלושה מבנים בשטח 252 מ"ר (וכן בקרקע בשטח 661 מ"ר, שאינה רלוונטית) וכי לפי צווי הארנונה היה עליה לשלם מידי שנה סכומים נקובים בעבור כל מטר רבוע. התעודות כוללות את שטח המבנים כפי שרשום בפנקסי העירייה ואת הסכום לתשלום לפי הוראת חיקוק. 30. מדובר אפוא בדבר שנרשם במסמך רשמי (פנקסי העירייה) והתעודה ניתנה על ידי עובד שקיבל את הידיעה שנרשמה כאמור בסעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1970. למותר לציין כי חברת ענבר לא חלקה על שטח המבנים. חברת ענבר לא הביאה ראיות לסתור את שטח המבנים או את גובה החיובים הנקובים בתעודות עובד ציבור שהגישה העירייה בגין כל מטר רבוע. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע את סכום החוב על סמך הנתונים שהוצגו לפני ואשר הוכחו כדבעי. 31. אמנם נכון, הסכומים הנקובים בתעודת עובד ציבור מיום 1.11.11 (מוצג ת/1) ובתעודה מיום 23.11.11 (מוצג ת/2) שונים. פער זה נובע מהתקופות השונות ומחיובי הריבית שהתווספו. כך, התעודה ת/1 מציינת את החוב הנתבע נכון לסוף שנת 2009 (בהתאם לכתב התביעה). לעומת זאת התעודה ת/2 מפרטת את החוב נכון לחודש נובמבר 2011 (כולל ריבית והצמדה). בתעודה זו פורטו הנתונים הרלוונטיים לחישוב (שטח וסכום החיוב לכל מטר רבוע) כך שעל ידי פעולה אריתמטית פשוטה ניתן לקבוע את סכום החוב. בתעודה ת/1 כוללת גם חוב בגין ארנונה החלה על קרקע שאין בה מבנים ברם קיימת הפרדה בין חיוב זה לבין חיוב בגין מבנים. התעודה ת/2 מתייחסת למבנים בלבד. 32. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי חוב הארנונה בגין התקופה הרלוונטית לכתב התביעה מסתכמת בסך 270,045 ₪ (לאחר הפחתת החיוב בגין שנת 2010) כולל הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם-1980 (להלן: חוק הרשויות המקומיות ריבית) עד לחודש נובמבר 2011 (מדד שpurxo בחודש דצמבר 2011). 33. הטענות כי חברת ענבר אינה חייבת לשלם סכום זה (או כל סכום אחר) בעבור התקופה שלאחר הודעת ביטול החוזה ששלחה העירייה ובכל מקרה לאחר הודעתה מיום 20.6.07 כי אינה מחזיקה בשניים מתוך שלושת המבנים היא חבה לכל היתר בגין מבנה אחד בלבד, דינן להידחות לגוף העניין [לכן לא ראיתי צורך להכריע בשאלה אם היה על חברת ענבר למצות את ההליכים במסגרת המסלול שהותווה בחוק רשויות מקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976]. 34. טענתה בדבר ביטול החוזה אינה ממין העניין. כבר נאמר לעיל כי החובה לשלם היטל ארנונה מקורה בדין בעוד הודעת ביטול החוזה מצויה במישור היחסים החוזיים בין העירייה לבין חברת ענבר. לעניין חיוב בארנונה אין נפקא מינה מה טיב היחסים בין משכיר-שוכר, שהרי החובה לשלם את ההיטל חלה על מי שמחזיק בנכס מקרקעין (והפסיקה פירשה את המונח "מחזיק" כמי שבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ראה בין היתר ע"א 2987/91 ריינר נ' עיריית ירושלים, פ"ד מו(3) 661 (10.6.92) ע"א 8417/09 עיריית ירושלים נ' לוי (לא פורסם) [21.8.12]). 35. במקרה דנן, אין חולק כי חרף הודעת הביטול המשיכה חברת ענבר להחזיק בחלקה, אותה פינתה רק בעקבות פסק הדין בערעור על החלטת הרשם. על חברת ענבר לשלם אפוא את היטל הארנונה בגין התקופה שבה החזיקה במבנים. 36. טענת חברת ענבר, ולפיה ביום 20.6.07 הודיעה לעירייה כי היא מחזירה שניים מתוך שלושת המבנים דינה להידחות אף היא. לדבריה, לאחר זכייתה במכרז וחתימתה על החוזה משנת 2006 המשיכה חברת מיכלין להחזיק באחד המבנים, וכך נמנע ממנה להשתמש בו. כמו-כן בהמשך הערימה העירייה קשיים וחרף הבטחותיה לא זו בלבד שלא נתנה רישיון עסק לניהול מזנון במבנה הנוסף, אלא שגרמה לכך שהלכה למעשה נבצר ממנה לנהל במקום עסק לממכר מזון, כפי שגם החוזה בין השתיים התיר לה. 37. הטענה כי חברת מיכלין המשיכה להחזיק באחד המבנים אינה יכולה להתקבל מהטעם העיקרי כי כבר בעת הגשת ההצעה למכרז ובהמשך בעת חתימתה על החוזה עם העירייה ידעה חברת ענבר כי חברת מיכלין משתמשת באחד המבנים. חרף זאת הסכימה כי עליה לשאת בתשלום היטל ארנונה בגין כל המבנים. 38. גם הטענה בדבר אי-מתן רישיון עסק ומניעת שימוש של אחד המבנים דינה להידחות. הודעת חברת ענבר בדבר אי-שימוש שניים מתוך שלושת המבנים נמסרה בשנת 2007. לא זו בלבד שמדובר בהודעה סתמית וכללית, אלא שבנוגע למבנה שנועד לשמש כמזנון אינה יכולה להישמע בגין התקופה שקדמה להוצאת צו סגירה מִנהלי. קודם לכן אין כל ראיה כי העירייה נקטה צעדים אשר מנעו מחברת ענבר לנהל במקום עסק לממכר דברי מזון. יתרה מכך, בחוזה בין חברת ענבר לבין חברת סאנסט הסכימו השתיים כי על האחרונה לשלם ארנונה בגין המבנה. 39. פעולותיה של העירייה כדי למנוע ניהול מסעדה במקום נעשו בשנת 2009, ומחומר הראיות עולה כי אלה החלו עקב פעולות מצד חברת ענבר שהעבירה חלק מהחלקה לצד שלישי ללא ידיעת העירייה וממילא ללא הסכמתה, ביצעה במקום עבודות בנייה ללא היתר שאף גרמו לנזק סביבתי לרצועת החוף והקימה (באמצעות צד שלישי) מסעדה בלא שעמדה בדרישות הדין לעשות-כן. אם בנסיבות אלה נמנע מחברת ענבר מלהשתמש באחד המבנים אין לה אלא להלין על עצמה בלבד. מכל מקום, אי-שימוש אינו בבחינת אי-החזקה, ולכן היעדר שימוש אינו פוטר מתשלום היטל ארנונה, שכאמור מוטל על מחזיק בנכס מקרקעין, ללא קשר אם משתמש בו אם לאו (הוראות הדין המקנות פטור בגין נכס ריק אינן נושא הדיון). חוב דמי שימוש ומים 40. חברת ענבר הודתה כי לא שילמה דמי שימוש ומים בעבור החלקה בגין התקופה הרלוונטית לתובענה בת"א 27437-08-11. 41. טענתה היחידה היא כי נוכח הודעת ביטול החוזה ששלחה לה העירייה, אינה חבה בתשלום דמי שימוש בגין התקופה שלאחריה. דין הטענה להידחות מהטעמים שפורטו לעיל. די אם ייאמר כי ביום 31.12.10 החזירה חברת ענבר את החזקה בחלקה, ולכן גם אם אינה חבה בתשלומים מכוח התניה החוזית, הרי שעליה לשלם דמי-שימוש מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט - חרף הודעת הביטול החזיקה חברת ענבר בחלקה עד למועד הפינוי (ועשתה-כן רק בעקבות פסק הדין שניתן נגדה. סוף דבר 42. העירייה הוכיחה כדבעי את תביעתה לתשלום היטל ארנונה, וחברת ענבר מצדה לא עמדה בנטל להביא ראיות לסתור. כן הוכיחה העירייה את תביעתה לתשלום דמי-שימוש. 43. אשר על כן אני מחייבת את חברת ענבר (הנתבעת 1) לשלם לעירייה סך של 270,045 ₪ בגין חוב היטל ארנונה בעבור התקופה הנתבעת בת"א 16429-10-09. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות ריבית החל מחודש נובמבר 2011 וכלה ביום התשלום המלא בפועל. כן אני מחייבת את חברת ענבר לשלם לעירייה סך של 97,706 ₪ בגין חוב דמי שימוש ומים נושא ת"א 27437-08-11. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 16.8.11 (יום הגשת התובענה) וכלה ביום התשלום המלא בפועל. חברת ענבר תישא בהוצאות העירייה בסך כולל של 30,000 ₪ (כולל הוצאות במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן). חוזהדיני ספורטעירייה