שטרי החוב לפרוע הלוואות למימון רכישת רכבים שישמשו כמוניות. אותן הלוואות לא נפרעו במלואן אך במוקד התנגדות הנתבע טענה שלפיה הסבה לו התובעת נזק כאשר הסכימה לשחרר את השעבוד על הרכבים בלא הסכמתו וטענה שממילא שכבר נפרעו ההלוואות באמצעות אותם רכבים בסכומים העולים על היקף החוב המיוחס לו. וראוי לציין, למרבה הצער, שנוכח התעסקות חוזרת ונשנית בסוגיות מקדמיות ובעיקר בדרישות לגילוי מסמכים, התמשכה ההתדיינות בתיק זה זמן רב והיקף המסמכים שהוגשו חורג בהרבה מהמקובל בתיקים בהיקף זה. תמצית העובדות התובעת הינה חברה העוסקת במתן אשראי לרכישת רכבים, לרבות רכבים המיועדים לשימוש כמוניות. הנתבע היה, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו (2006 - 2007), נהג מונית. גוף נוסף המעורב באירועים נשוא תביעה זו הינה חברה בשם ולמר את לרר בע"מ (להלן: "חברת ולמר") ומנהליה עמיר ולמר ועוז לרר. חברת ולמר עסקה ברכישת רכבים המיועדים לשמש כמוניות. הן התובעת והן הנתבע עמדו בקשר עם חברת ולמר. התובעת עמדה בקשר עם חברת ולמר במתן הלוואות שיועדו לרכישת מוניות, והנתבע עמד בקשר עם חברת ולמר בעבודתו כנהג מונית שכיר ובהיכרות עם בעליה של חברת ולמר. ביום 28.11.06 נערכו ונחתמו 2 הסכמי הלוואה בין התובעת לבין הנתבע וביום 5.12.06 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה שלישי (להלן: "הסכמי ההלוואה"). על פי שני הסכמי ההלוואה הראשונים לווה הנתבע מהתובעת סך של 25,000 ₪ בכל הלוואה ובהסכם ההלוואה השלישי לווה הנתבע מהתובעת סך של 22,000 ₪. בכל הסכמי ההלוואה הודגש כי מטרת ההלוואה הינה רכישת רכב ספציפי אשר פורט בכל הסכם וכי סכומי ההלוואה, בצירוף ריבית, יוחזרו ב- 24 תשלומים חודשיים רצופים החל מיום 15.1.07. 3 הרכבים נשוא הסכמי ההלוואה יועדו לשמש כמוניות ויכונו להלן לשם הנוחות: "המוניות". בד בבד עם חתימת הסכמי ההלוואה, חתם הנתבע על 3 שטרי חוב (להלן: "שטרי החוב") להבטחת התחייבויותיו כלפי התובעת, כדלהלן: שטר חוב בסך 29,496 ₪ מיום 28.11.06; שטר חוב בסך 29,208 ₪ מיום 28.11.06; ושטר חוב בסך 25,872 ₪ מיום 5.12.06. על פי הדין, חייבת להיות זהות בין הבעלים הרשום של הרכב המשמש כמונית לבין בעליה של הזכות הציבורית להפעלת המונית באמצעות אותו הרכב. בעת כריתת הסכמי ההלוואות לא היה הנתבע בעליה של הזכות הציבורית להפעלת מונית. לפיכך, אף שההלוואות יועדו לרכישת רכבים ספציפיים, המוניות כהגדרתן לעיל, לא נכללה בהם תניה המתייחסת להעברת הבעלות במוניות אלא הובהר שהמוניות ימושכנו לטובת התובעת כשהן עודן רשומות על שם בעליהם, 3 צדדי ג'. בהתאם, בד בבד עם חתימת הסכמי ההלוואות ושטרי החוב, נחתמו 3 הסכמי משכון לפיהם ימושכנו המוניות על ידי בעליהם הרשומים להבטחת התחייבויות הנתבע כלפי התובעת. 3 המשכונות נרשמו ברשם המשכונות. אף שכל מערך הסכמי ההלוואה נעשה בין התובעת לנתבע, ברור מהסכמי ההלוואה כי חברת ולמר הייתה מעורבת בכריתת ההסכמים, באשר ההלוואות הועברו על ידי התובעת במלואן במישרין לחברת ולמר. פירעון ההלוואות לתובעת נעשה באמצעות הוראת קבע לחיוב חשבון הבנק של הנתבע לטובת התובעת, אך לנתבע נמסרו שיקים של חברת ולמר לפירעון במועדים חופפים ובסכומים זהים לתשלומים שיועדו להיות משולמים להחזר ההלוואות לתובעת. במשך ששה חודשים, עד וכולל תשלום יוני 2007, פרע הנתבע את תשלומי ההלוואה כסדרם וכנגד זאת נפרעו שיקים נגדיים שמסרה לנתבע חברת ולמר. במהלך יוני 2007 התברר כי חברת ולמר נקלעה לקשיים וצברה חובות כבדים לנושים שונים, בהם התובעת וחברה בשם טרייד-אין השרון בע"מ (להלן: "חברת טרייד-אין") שממנה רכשה חברת ולמר רכבים. באותה עת נמסר לנתבע כי השיקים שמסרה לו חברת ולמר לא יכובדו והנתבע עצמו חדל מפירעון תשלומי ההלוואה לתובעת מיום 15.7.07 ואילך. נוכח קשייה של חברת ולמר, החלה התובעת לנקוט פעולות לפירעון חובותיה של חברת ולמר. במסגרת זו, נכרת ביום 16.6.07 הסכם בין חברת ולמר, חברת טרייד-אין והתובעת (להלן: "הסכם טרייד-אין") שלפיו, בין היתר, התחייבה חברת ולמר להעביר לחברת טרייד-אין 30 מוניות וכנגד זאת התחייבה חברת טרייד-אין לפרוע את ההלוואות שהעמידה התובעת לחברת ולמר, בסך כולל של 2,500,000 ₪. בנספח להסכם טרייד-אין אשר נחתם ביום 1.5.11 הוקטן הסכום שישולם לתובעת והועמד על יתרה של 875,000 ₪. בין ההלוואות שהתחייבה חברת טרייד-אין לפרוע מנויות במפורש ההלוואות שנטל הנתבע, אך הרכבים נשוא ההלוואות אינם כלולים ברשימת הרכבים הועברו לטרייד-אין המצורפת כנספח להסכם טרייד-אין. בהסכם טרייד-אין מצוין כי חברת ולמר מכרה מוניות לחברה בשם אדמה שופעת בע"מ אשר בעליה הינם אבו אל הווה מחמוד, ראלב חרחש, עיסאם חרחש ואבו אל הווה נביל (כולם ביחד יכונו להלן לשם הנוחות: "קבוצת חרחש") המתגוררים במזרח ירושלים, וכי חברת אדמה נותרה חייבת לחברת ולמר סך של 920,000 ₪. כך נקבע בהסכם טרייד-אין כי הכספים שתגבה חברת ולמר מחברת אדמה יועברו אף הם לתובעת. ביום 21.6.07, 5 ימים לאחר כריתת הסכם טרייד-אין, כרתה התובעת הסכם נפרד עם קבוצת חרחש (להלן: "הסכם חרחש") במסגרתו התחייבה קבוצת חרחש לפרוע במישרין לתובעת, ב- 18 תשלומים חדשיים, חוב בסך 900,000 ₪ שהיא הייתה חייבת לחברת ולמר וכנגד זאת התחייבה התובעת, בין היתר, לשחרר בהדרגה את המשכונות הרשומים על הרכבים שרכשה ומחזיקה קבוצת חרחש. בנספח להסכם חרחש אשר נכרת ביום 23.1.08 הוקטן הסכום שישולם לתובעת והועמד על 500,000 ₪. 2 מהרכבים נשוא הסכמי ההלוואה שבין התובעת לנתבע מנויים ברשימת הרכבים המצורפת להסכם חרחש. כאמור, הנתבע לא היה צד להסכם טרייד-אין ולא היה צד להסכם חרחש. בפועל, במסגרת הסכמים אלו, הועברו כספים לתובעת וכן שוחררו על ידי התובעת השעבודים על 2 מהרכבים נשוא הסכמי ההלוואות עם הנתבע, רכבים שלפי הסכם חרחש הוחזקו בידי קבוצת חרחש. כבר במהלך יולי - אוגוסט 2007, פנתה התובעת לנתבע בכתב בדרישה לפרוע את יתרת החוב בגין ההלוואות. דרישת התובעת לא נענתה והתובעת הגישה לביצוע את השטרות ועתרה בבקשת הביצוע לחייב את הנתבע בתשלום סך כולל של 72,531.40 ₪. תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה שכן התובעת למעשה כבר נפרעה על ההלוואות במלואן. לגרסת הנתבע, לפי הסכם טרייד-אין הועברו לתובעת כספים ולרבות לצורך פירעון ההלוואות שנטל, ולפי הסכם חרחש הסכימה התובעת להסרת המשכונות ומכירת 2 מהמוניות לקבוצת חרחש. ביחס לרכב השלישי טוען הנתבע שהוא בכלל נמכר על ידי התובעת ואף תמורתו כיסתה את חובותיו לתובעת. לטענת התובעת, הכספים שקבלה לפי הסכם חרחש הובאו בחשבון והחוב הנתבע הינו יתרת חובו של הנתבע. לגרסת התובעת, המוניות אשר מושכנו לפי הסכמי ההלוואה היו אמורות להיות בחזקת הנתבע אך כאשר חדל הנתבע מתשלום החזרי ההלוואות התברר לה שהרכבים הועברו לקבוצת חרחש, הפועלת במזרח ירושלים. כל פעולות התובעת לנוכח הפסקת התשלומים והחובות של חברת ולמר, נועדו להקטין את נזקי התובעת ושחרור המשכונות על המוניות נעשה בלית ברירה שכן לא ניתן, מעשית, לנקוט בהליכים לתפיסת המוניות המוחזקות במזרח ירושלים. התובעת ערכה תחשיב חלקן היחסי של ההלוואות בכספים שקבלה לפי הסכם חרחש ומצאה שיתרת חוב הנתבע ליום 15.9.10 מסתכמת בסך של 57,382 ₪ ובסך של 74,413 ₪ ליום 5.4.12. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו והתובעת תמכה גרסתה בתצהיר מנהלה, גיא בק (להלן: "תצהיר גיא"), ובחוות דעת מומחה של אורן גיא מחברת שגיא חישובי ריבית (2000) בע"מ (כולל חוות דעת משלימה אשר הוגשה ביום 31.10.12). מועד ישיבת ההוכחות נדחה נוכח בקשות חוזרות של הנתבע לגילוי מסמכים, בעיקר מסמכים המבטאים את הכספים שקבלה התובעת לפי הסכם טרייד-אין והסכם חרחש. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 31.12.12 ובתום החקירות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה. דיון אין מחלוקת בין הצדדים על מהות השטרות - שטרי בטחון להבטחת חובות הנתבע לפי הסכמי ההלוואות, ואף אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתנאי המקנה לתובעת את הזכות לתבוע את פירעון השטרות הוא היוותרות חוב של הנתבע בגין הסכמי ההלוואות. המחלוקת העיקרית אשר נתגלעה בין הצדדים הינה בשאלה אם בסופו של יום, בהתחשב בכל הפעולות שנקטה התובעת כדי להיפרע על חובות חברת ולמר, כולל הסכם טרייד-אין והסכם חרחש, עלה בידי הנתבע לעמוד בנטל השכנוע ולהראות כי לא נותר כל חוב לתובעת שלכן אין לחייבו בתשלום כספים בגין השטרות. לפי גרסת הנתבע, התובעת ידעה מראש, בכריתת הסכמי ההלוואות, כי לא מדובר כלל בעסקה שמסגרתה עומד הנתבע לרכוש מוניות, אלא בעסקה של חברת ולמר ואשר במסגרתה מקבלת חברת ולמר אשראי ואילו המשכון על המוניות וערבות הנתבע מהווים בטוחה לאשראי זה. לפי גרסת התובעת מאידך, בכריתת הסכמי ההלוואה סברה היא שהמוניות נרכשות על ידי הנתבע ויוחזקו על ידו ורק כאשר חדל הנתבע מפירעון ההלוואות התברר לה שהמוניות כלל לא ברשותו והועברו לקבוצת חרחש (למשל סעיפים 14 - 15 בתצהיר גיא). הנה אשר התברר בהקשר זה: בכל הסכמי ההלוואה נכתב שכספי ההלוואה יועברו על ידי התובעת "ישירות למוכר לרר את ולמר לצורך רכישת הרכב על ידי הלקוח" (סעיף 2 (ג) בהסכמי ההלוואה). ברור היה שחברת ולמר איננה בעלת אילו מהמוניות (כעולה מהסכמי המשכון המצורפים להסכמי ההלוואות). אזכור חברת ולמר והעברת הכספים אליה תומכים בגרסת הנתבע שלפיה ברור היה לתובעת שההלוואות למעשה מהוות אשראי נוסף לחברת ולמר. אין מחלוקת על כך שהנתבע עמד בתשלומי ההלוואות עד 15.6.07 והפר התחייבויותיו לפירעון ההלוואות רק ביום 15.7.07 כשנמנע מפירעון התשלום שיועד לאותו היום (למשל סעיף 3 (ג) בתצהיר גיא). ואף על פי כן, הסכם טרייד-אין נכרת ביום 16.6.07 ובמסגרתו התייחסות מפורשת להלוואות הנתבע (ורבות נוספות) ככאלו שנטלה חברת ולמר מהתובעת. כאשר הסכם טרייד-אין נכרת כחדש (!) לפני המועד בו הפר הנתבע התחייבויותיו וכאשר בהסכם טרייד-אין הצהרה ברורה לפיה חברת ולמר חייבת בפירעון ההלוואות, קשה ליתן אמון בגרסת התובעת שלפיה כלל לא הייתה מודעת לקשר של ההלוואות לחברת ולמר (למשל עדות גיא בעמ' 26, ש' 21 בפרוט'). הסכם חרחש נכרת ביום 21.6.07, אף זאת טרם הפר הנתבע את התחייבויותיו לפי הנטען. במסגרת הסכם חרחש התחייבה קבוצת חרחש לשלם במישרין לתובעת חוב שיש לקבוצת חרחש לחברת ולמר בסך של 900,000 ₪ עבור רכבים שרכשה קבוצת חרחש, בהם גם 2 מהמוניות נשוא ההסכמים עם הנתבע (מוניות מספר 4 ו- 10 ברשימה נספח א' להסכם חרחש). עיתוי כריתת הסכם חרחש וההתייחסות הספציפית ל- 2 מהמוניות נשוא ההסכמים עם הנתבע אף הם אינם מתיישבים עם גרסת התובעת לאותה הפרה המיוחסת לנתבע בהעברת החזקה במוניות. לתצהיר גיא צורפו מכתבי ההתראה שנשלחו לנתבע בגין חובות לתובעת והראשון בהם מיום 27.8.07, כחודש וחצי לאחר ההפרה המיוחסת לנתבע ולמעלה מחדשיים לאחר שנכרת הסכם טרייד-אין להסדרת חובות חברת ולמר, כולל בגין ההלוואות לנתבע. עיתוי מכתב ההתראה והיעדר כל מכתב לנתבע לפני מועד כריתת הסכם טרייד-אין תומכים אף הם בגרסת הנתבע. מהראיות שהוצגו מסתבר איפוא כי גרסת הנתבע אכן משקפת את השתלשלות האירועים. כך מסתבר כי לתובעת ולחברת ומר הייתה מערכת יחסים עסקית מסועפת אשר במסגרתה העמידה התובעת לחברת ולמר אשראי בהיקף גדול, ככל הנראה למעלה מ- 2,500,000 ₪. נוכח אשראי גדול זה, פנתה חברת ולמר לנתבע כדי שיסכים לערוב להלוואה נוספת מהתובעת וכנגד זאת התחייבה כלפיו לפרוע את ההלוואות וליתן לו טובת הנאה על הסכמתו. התובעת ידעה גם ידעה כי הנתבע איננו מתכוון לרכוש מוניות, ידעה כי ההלוואות נשוא ההסכמים עם הנתבע מהוות חלק מהאשראי לחברת ולמר, ידעה שחברת ולמר למעשה מתחייבת לפרוע את ההלוואות וראתה בנתבע למעשה בטוחה נוספת להתחייבויות חברת ולמר, בטוחה שמתווספת להתחייבויות חברת ולמר ולמשכון המוטל על המוניות. מובן שאין בהסכמה כוללת זו כאמור כדי לפטור את הנתבע מערבותו לתובעת, ערבות לה הסכים הנתבע במפורש ונוכח האמון שנתן במנהלי חברת ולמר וטובת ההנאה שהובטחה לו, אך נוכח הסכמה זו גם ברור שעל התובעת להפחית מהתשלומים שהיא דורשת מהנתבע את הכספים שקבלה בגין הלוואות הנתבע על יסוד הסכם חרחש והמשכונות על המוניות. לפי טענת הנתבע, הפרה התובעת את התחייבויותיה כלפיו כאשר הסכימה לוותר על המשכונות שנרשמו על המוניות בלי שתפעל למימוש המשכונות ובלי שתאפשר לו עצמו לפעול לתפיסת המוניות. בהתייחס לטענה זו הסבירה התובעת כי ניסיונה מלמד שיש קושי רב במימוש משכון המחייב תפיסת רכבים במזרח ירושלים כך שנדרשת השקעת משאבים גדולה לביצוע תפיסה שכזו. גרסה זו הוסברה בעדות גיא (עמ' 26 - 27 בפרוט') ואף הנתבע, למעט אמירות כלליות, לא הביא ראיה למאמצים שעשה או לניסיון שיש לו בתפיסת רכבים. גרסת התובעת אף הגיונית, שהרי לא סביר שהתובעת תוותר במחי יד על אפשרותה לתפוס ולמכור רכבים שמושכנו לזכותה. נראה איפוא שהתובעת פעלה בתום לב ומשיקולים עסקיים בלבד כאשר הסכימה לשחרור המשכונות על מוניות אשר הסתבר לה שמוחזקים בידי קבוצת חרחש. מובן שאין בקביעה זו כדי לקבוע דבר באשר לאפשרות, או הקושי, או אי האפשרות, למימוש שעבודים על נכסים בכלל או במזרח ירושלים בפרט, אלא קביעה ביחס לתום ליבה של התובעת בלבד. הנתבע מצידו היה אדיש למיקום המוניות (שהרי סמך על חברת ולמר) ולכן אין לקבל את טענתו בדבר הפרת התחייבויות התובעת בהסכמתה לויתור על המשכונות. כאשר מסתבר שההלוואות היו חלק מחובות חברת ולמר וכאשר מסתבר כי התובעת פעלה בתום לב כדי להיפרע על חובות אלו, חלוקים הצדדים בשאלת הסכומים שנפרעה התובעת בגין ההלוואות. ודוק, על פניו נראה שהתובעת יצאה בשן ועין מהתקשרותה עם חברת ולמר, שכן הן להסכם טרייד-אין והן להסכם חרחש נספחים המקטינים את התשלומים לתובעת. לא סיכום ההתחשבנות של התובעת עם חברת ולמר עומד לבחינה, אלא הכספים שנפרעה התובעת בגין ההלוואות להן ערב הנתבע. הנה אשר התברר בעניין זה: לשיטת התובעת, להסכם טרייד-אין אין כל קשר לנתבע, כאשר המוניות נשוא ההלוואות אינן חלק מהסכם טריד-אין והנתבע בכלל סירב להיות חלק מההסדר (עדות גיא בעמ' 28 בפרוט'). טענה זו קשה לקבל. כפי שהובהר לעיל, לדידה של התובעת היו ההסכמים עם הנתבע בסך הכל חלק ממערך ההסכמים עם חברת ולמר, חובות הנתבע בגין ההלוואות חלק מכלל חובות חברת ולמר וערבות הנתבע בטוחה נוספת לחובות אלו. והא ראיה שהלוואות הנתבע מוזכרות במפורש בהסכם טרייד-אין. אם לחובות הנתבע אין כל קשר לכלל חובות חברת ולמר, לא ברור מדוע בכלל נזכר הנתבע בהסכם טרייד-אין ומדוע נדרשה חברת טרייד-אין לחתום על שטר חוב בו התחייבות לסלק את חובות הנתבע (סעיף 6 בהסכם טרייד-אין). ניסיון התובעת לנתק כליל את הנתבע מהסכם טרייד-אין איננו מתיישב עם עובדות אלו ולא ניתן לקבלו. ניתן היה לצפות שהתובעת תציג גרסה סדורה ומפורטת של ההתחשבנות מול חברת ולמר ובמסגרת הסכם טרייד-אין. ואם כרכה התובעת עצמה את חובות הנתבע בחובות שבמסגרת הסכם טרייד-אין צריכה הייתה התובעת גם לתת משקל לתשלומים שקבלה בחלק היחסי של חובות הנתבע. אפשר ומשקל זה היה נמוך ביחס לכלל חובות חברת ולמר אך ההתעלמות המוחלטת מהכספים שקבלה התובעת ודאי שחסר היגיון בנסיבות אלו. התובעת תמכה גרסתה בתצהיר גיא, אלא שתצהירו איננו כולל כל התייחסות לתיאור יישום הסכם טרייד-אין והסכם חרחש, אין בו כל התייחסות פרטנית לכספים שנתקבלו בגינם ולהליכים שננקטו בקשר לכספים אלו. התובעת תמכה גרסתה גם בחוות דעתו של המומחה גיא אורן, אלא שזו כוללת תחשיבי ריביות בלבד על בסיס נתונים שמסרה התובעת למומחה מטעמה. חוות דעת זו ודאי שאיננה יכולה לבסס את העובדות עליהם מתבססים התחשיבים. לטענת התובעת, הסכם חרחש כלל 28 רכבים, 2 מהם של בבעלות הנתבע ולכן מכל סכום ששולם לתובעת לפי הסכם חרחש 2/28 מיוחס לחובות הנתבע (סעיף 24 (ב) בתצהיר גיא). רשימת הרכבים בהסכם חרחש (נספח א' להסכם חרחש) כוללת רכבים רבים בלא התייחסות לשנות ייצור ולא יתכן שלכלם ערך זהה במועד כריתת הסכם חרחש. המוניות נשוא הסכמי ההלוואות עם הנתבע הם משנת ייצור 2006 כך שההיגיון מחייב שיהיה להם משקל גבוה יותר ביחס לרכבים משנות ייצור מוקדמות יותר. התובעת איננה מתייחסת לכך בתחשיביה כלל וקשה לקבל את טענתה לחלק יחסי של 2/28 לנתבע בלבד מהכספים שקבלה במסגרת הסכם חרחש. לטענת התובעת, 2/28 מהכספים ששולמו לה לפי הסכם חרחש מסתכם בסך של 2,428.57 ש"ח (סעיף 24 (ב) בתצהיר גיא). לפי תחשיב זה הסכום הכולל שקבלה התובעת בהסכם חרחש עומד על 34,000 ₪ בלבד. הסכם חרחש כולל התחייבות לשלם לתובעת 900,000 ₪ בתשלומים של 50,000 ₪. לא ברור ולא ניתן להבין מהסברי התובעת כיצד יתכן שהסכום ששולם לה בפועל כה קטן. התובעת כלל איננה מסבירה את תחשיביה ולא מביאה ראיות לתמיכה בסכומים בהם נקבה. לטענת התובעת, הנספח להסכם חרחש כלל 18 רכבים, 2 מהם בבעלות הנתבע ולכן מכל סכום ששולם לתובעת לפי הנספח להסכם חרחש 2/18 מיוחס לחובות הנתבע וסכום זה מסתכם בסך של 40,555.56 ₪ (סעיף 24 (ג) בתצהיר גיא). תחשיב זה לוקה באותו ליקוי כמו בהסכם טרייד-אין שכן כלל לא ברור אילו בדיקות עשתה התובעת כדי לקבוע מה השווי הנכון של המוניות. זאת ועוד, לפי תחשיב התובעת הסכום הכולל שקבלה התובעת בנספח להסכם חרחש עומד על 365,000 ₪ בלבד. הנספח להסכם חרחש כולל התחייבות לשלם לתובעת 500,000 ₪. לא ברור ולא ניתן להבין מהסברי התובעת כיצד יתכן שהסכום ששולם לה בפועל נופל מסכומים אלו. גם כאן התובעת כלל איננה מסבירה את תחשיביה ולא מביאה ראיות לתמיכה בסכומים בהם נקבה. לטענת התובעת בנוסף לשתיים מהמוניות שאוזכרו בהסכם חרחש יש מונית שלישית אלא שזו נגנבה והנתבע כלל לא הגיש תביעה לחברת הביטוח לתשלום בגין גניבה זו (סעיף 23 (ב) בתצהיר גיא). אלא שכך התייחס גיא בעדותו לטענה זו (עמ' 27 בפרוט'): ש. אני מפנה אותך לנספח יז' לתצהיר הנתבע ואומר לך שהמונית השלישית נגנבה ב 8.4.08. אני אומר לך ש-3 שבועות אחרי זה עו"ד הורנשטיין פרסם את אותה מונית שנגנבה למכירה. תוכל להסביר לי איך פרסמתם למכירה בסוף אפריל 2008 מכונית שנגנבה בתחילת החודש? ת. לא, אני יכול להציע סברה. ש. אני אומר לך כי המסקנה המתחייבת היא אחת מ-2. או שמכרתם אותה לנביל וקיבלתם כסף ואז היא נגנבה או שהיא הגיעה לידיכם ואז מכרתם אותה ? ת. .... אני צריך לברר את זה מול עו"ד הורנשטיין. כך מסתבר שהתובעת לא ידעה ולא ניסתה כלל להתמודד עם טענת הנתבע בתצהירו שלפיה המונית השלישית בכלל נתפסה ונמכרה בהליכי הוצל"פ על ידי ב"כ התובעת, עו"ד הורנשטיין, וגיא לא יכול היה להסביר כיצד מתיישבת עובדה זו עם טענות התובעת. התייחסות זו מקשה עוד יותר מתן אמון בתחשיבי התובעת. לטענת התובעת יש להוסיף לחובות הנתבע הוצאות משפטיות בסך של 7,929.93 ₪ (נספח לחוות דעת המומחה גיא אורן). לא ברור טיבה של טענה זו, לא הוצגו אסמכתאות לתמיכה בתחשיבים אלו ולא ניתנו הסברים לבסיס החיוב. כאשר מסכמים את אשר מתברר מהראיות שהוצגו, מסתבר שהתובעת הציגה תחשיבים לא אמינים, לא מבוססים ואף מנופחים. לחובת הנתבע כמובן. התובעת משיתה על הנתבע הוצאות משפטיות בהיקף של אלפי שקלים בלי הסבר או פירוט. התובעת לא מזכה את הנתבע ולו בפרוטה מהסכומים שקבלה בהסכם טרייד-אין אף שהסכם זה מתייחס במפורש גם להלוואות הנתבע. התובעת מזכה את הנתבע בסכום של כ- 43,000 ₪ בלבד בגין שני מוניות שנמכרו לקבוצת חרחש ובלא להסביר כיצד סכום זה מתיישב עם שווי הרכבים בפועל וכיצד מתיישב סכום זה עם הסכומים שאמורה הייתה לקבל לפי ההסכמים עם חרחש. התובעת מתעלמת ממונית שלישית שלפי המסמכים בכלל נמכרה בהלכי מימוש משכון. למעשה, נראה שהתובעת מתעלמת מכך שהנתבע ערב להלוואות ספציפיות שניטלו ורואה בו בטוחה נוספת לכלל חובות חברת ולמר, בטוחה שמעמידה לה זכות להיפרע ממנו כל עוד חייבת לה חברת ולמר כספים, אלא שגישה זו איננה מתיישבת עם התנהגות התובעת בזמן אמת כאמור. הנתבע הינו מושך השטרות וזה שעליו נטל ההוכחה של הטענה בדבר היעדר חוב שלהבטחתו ניתנו השטרות. נטל ההוכחה נותר לפתחו של הנתבע ברם לא כן נטל הראיה. נוכח הראיות שהוצגו על ידי הנתבע, מעורבות חברת ולמר בהלוואות, ההסכמים לפירעון חובותיו הוא, מימוש המשכונות וכד' - עבר הנטל לתובעת להסביר את התנהלותה ותחשיביה. בנטל זה לא עמדה התובעת. האפשרות להצגת הראיות והתחשיבים באופן מלא ומפורט הייתה של התובעת, זו שברשותה כל המידע. התובעת לא הציגה מידע מפורט ומהמידע שהוצג עדיפה עלי גרסת הנתבע שלפיה חובותיו בגין ההלוואות נפרעו במלואן. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. אשר על כן אני מקבל את טענת הנתבע שלפיה החוב בגינו נמשכו השטרות נפרע וכפועל יוצא מכך דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. תיק הוצל"פ מספר 18073-10-09 - יסגר. רכבמוניתחובהלוואהמימוןקניית רכב