התובע הגיש תביעתו זו להחזרת סך של 10,000 יורו אשר לטענתו קיבל הנתבע כהלוואה ולא החזירו. התובע טען בתביעתו שפעל יחד עם יעקב דר ויניב אורן במסגרת חברה שהוקמה על ידם בפרויקט ברומניה, בשישה אזורים שונים. בכל איזור היה איש קשר. באחד מהאיזורים בהם פעל (איזור בוז'או) איש הקשר היה הנתבע. הנתבע פנה אל מר יעקב דר וביקש הלוואה בגובה 10,000 יורו שתעזור לו לקדם הפרויקט. הוא נפגש עם יעקב דר והסכים עימו על מתן הלוואה כך שמר דר ישלם 70% מגובהה והתובע - 30%. ביום 24.3.08 כאשר היה ברומניה פגש בנתבע ומסר לו סך של 10,000 יורו. הנתבע אף חתם על התחיבות לפיה מתחייב להחזיר הסך אישית לתובע. (המסמך צורף כנספח א' לתצהיר התובע). לאחר פרק זמן מר דר שילם לו את חלקו בהלוואה. יחסיו עם מר דר עלו על שרטון, והם פנו לבוררות. במסגרת הבוררות הוא חויב להשיב כספים למר דר, אשר כללו אף סך זה. הוא פנה לנתבע במייל וביקש ממנו להשיב את הכסף (העתק המייל צורף כנספח ב' לתצהיר). הנתבע טען מנגד שהתובע פנה אליו על מנת שיפעל לקידום פעילות החברה שבבעלותו ברומניה. הוא נעתר לבקשה ומחודש ינואר 2008 פעל יחד עם מר יעקב דנוץ עבור התובע. התובע העביר לידיו סך של 10,000 יורו כמפרעה על חשבון הוצאות קידום המיזם. התובע ידע שהכסף מועבר למר דנוץ על מנת לקדם את המיזם. הוא שימש רק כצינור להעברת הכסף מהתובע למר דנוץ. הוא חתם לבקשת התובע מסמך א' לפיו הוא קיבל סך של 10,000 יורו כמפרעה לקידום הוצאות קידום המיזם וכן התחייבות להחזרת הכסף אם לא ייחתם הסכם בין חברת אינטלקאמרה (החברה שבבעלות התובע) לעירית בוזאו תוך 30 יום. לאחר מכן פנה לתובע ומסר לו שהמיזם ייקח פרק זמן ארוך והתובע אישר שמסכים לכך. הוא ומר דנוץ המשיכו לעבוד על הפרויקט ועדכנו התובע באשר לפעולותיהם. בחודש ספטמבר 2008 שלח התובע לנתבע את המייל (נספח ב'). הנתבע השיב לתובע שהתובע התחייב להיות אחראי לסכום זה. לחלופין טען התובע כי כבר קיבל משותפו מר יעקב דר 7,000 יורו על חשבון הלוואה זו, ועל כן יש מקום להפחית סכום זה מסכום התביעה. דיון משפטי: התובע טען שבמסגרת בוררות שנוהלה בינו לבין מר דר הוא חויב להשיב למר דר כספים הכוללים אף את הסך של 7,000 יורו שמר דר שילם לו. מהמסמכים שצירף התובע עולה שהבורר ללא כל נימוק קבע שעל התובע לשלם למר דר סך של 20,000 ₪. (ראה נספח ה' לתצהירו). לא ברור מהיכן נובע סכום זה, והאם הינו כולל חלק מה- 7,000 יורו ששילם מר דר לתובע. התובע לא הציג כל מסמכים בענין זה למעט כתב הגנתו ותביעתו שכנגד בהליך הבוררות. לא ברור מדוע לא צירף התובע לכל הפחות את כתב תביעתו של יעקב דר ולא הוצגה כל מניעה בפני להצגת מסמכים אלה. אי הצגת מסמכים אלה עומדת לחובת התובע שכן מעמידים אדם בחזקה שאם קיימות ראיות היכולות לחזק טענותיו יציגן, וכאשר לא עושה כן אזי אין זאת שהראיות לו היו מוצגות לא היו תומכות בגרסתו. זאת ועוד, התובע לא הביא לעדות את מר דר אשר יעיד בענין זה. מאחר והסכום של 7,000 יורו גבוה מהסך של 20,000 ₪ ובהעדר כל נימוק של הבורר וכאשר לא הוצגו בפני כתבי התביעה מהם יכולה הייתי ללמוד מהם הסכומים שדרש דר מהתובע סבורני שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכחת טענתו ששילם למר דר את הסך של 7000 יורו במסגרת פסק הבורר. מאחר ואין מחלוקת שמר דר שילם לתובע את הסך של 7000 יורו אזי סבורני שסכום התביעה עומד כיום בגובה 3,000 יורו בלבד. טוען התובע בסיכומיו שתביעתו של דר כנגד הנתבע נדחתה בהסכמת הצדדים . משכך מדובר במעשה בית דין ולא רובץ שום סיכון לפתחו של הנתבע כי מר דר יתבע אותו שנית בגין אותה הלוואה. לטענת התובע קיים בענייננו כלל ההבלעה לפיו עילת התביעה שכוללת גם את טענות דר להשבת הסך של 7000 יורו נבלעה בפסק הדין באופן המהווה מחסום דיוני ומהותי המונע ממר דר לתבוע שוב בגין אותה עילה. העובדה שמר דר במסגרת תביעתו יכול וכלל אף את הסך הנ"ל אכן מלמדת שקיים מעשה בית דין בכל הנוגע לסכום זה, ועל כן נכון הוא שמר דר לא יוכל עוד לתבוע הנתבע בסכום זה. עם זאת מאחר ולא הובאו בפני כל נימוקי הבורר, ולא הוכח כלל בפני שהסכום אותו פסק הבורר כולל אף חלק מהסך של 7,000 יורו, איני יכולה לקבוע שסכום זה אכן שולם בחזרה על ידי התובע ליעקב דר. האם יש מקום לחייב הנתבע בהשבת הסך של 3,000 יורו? הנתבע טען ששימש רק כצינור להעברת הכספים למר יעקב דנוץ. הנתבע לא הביא כלל לעדות את מר דנוץ שיעיד בענין זה ולא הוצגה כל מניעה להבאתו. עובדה זו עומדת לחובתו. בספח א' לכתב מתחייב הנתבע במפורש להשיב הסכום לתובע. אם אכן הכסף הועבר למר דנוץ מדוע לא נרשם זאת במסמך ומדוע הנתבע הוא שחתם על ההתחייבות ? לא קבלתי כל הסבר לכך מהנתבע למרות שנשאל על כך (ראה עמ' 13 שורות 3-4 לפרוטוקול). בבית המשפט טען הנתבע לראשונה שלא ראה כלל על מה הוא חותם שכן סמך על התובע אותו הכיר הכרות קודמת (ראה עמ' 13 שורות 7-8 לפרוטוקול). גרסא עובדתית זו לא עלתה כלל בתצהיר עדותו הראשית ו/או בכתב הגנתו ומשכך איני יכולה לקבלה כעת. אם אכן זה היה המצב מדוע לא טען זאת מלכתחילה. כן הודה הנתבע שכתב היד על גבי ההתחייבות הינו כתב ידו (ראה עמ' 13 שורות 14-15) , האם כתב הוא מבלי שקרא? איני סבורה כך. עלי לציין שהצדדים העלו גרסאות סותרות לגבי שעת המפגש וההגעה למפגש בו נחתם נספח א'. כך התובע טען שהנתבע לקח אותו ברכבו בשעה שלוש לפנות בוקר כאשר נחת בשדה התעופה ברומניה, ואילו הנתבע בבית המשפט העיד שהיה זה בשעה 22.30 כאשר כל אחד הגיע ברכבו (ראה עמ' 14 שורות 13-16), אולם לצורך הכרעה בתיק זה איני סבורה שיש להכנס לעובי הקורה בשאלה זו. הנתבע טוען לקיזוז אולם בתצהירו לא פירט כלל ההוצאות שהוציא בגין הקשר שלו עם הלקוח (ראה סעיף 14 לתצהירו). בהעדר התייצבות מר דנוץ המכתב שצורף לתצהיר(נספח 6) אינו יכול להתקבל כאמיתות לתוכנו. כן הנתבע לא הוכיח כלל שבהסכם בין הצדדים סוכם שהתובע יממן את הוצאותיו בפרויקט. כאשר לא הוצג כל מסמך התומך בכך וכאשר ת' 1 מדבר על כך שהנתבע יקבל אחוזים מכספים שיתקבלו ולא מציין כל תשלום הוצאות איני סבורה שיש מקום לקזז סכומים כלשהם. כפי שפירט ב"כ התובע בסיכומיו כל צד לקח על עצמו את הסיכון ונכנס להוצאות. כאשר העסקה לא יצאה אל הפועל, אף התובע אינו דורש מהנתבע השתתפות בנזקיו. מאחר והמסמך הינו ברור לפיו הנתבע מתחייב להחזיר לתובע את הסך של 10,000 יורו אם לא ייחתם הסכם תוך 30 יום, ולאור מסקנתי לעיל סבורני שעל הנתבע לשלם לתובע את הסך של 3,000 יורו בערכו השקלי כשהוא נכון ליום 26.3.08 וממועד זה יש מקום לפסוק הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום. כן ישלם הנתבע אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע ושכ"ט עו"ד בגובה 3,000 ₪. החזרת כספיםהלוואה