לטענת הועד המקומי לא שולמו כספים

לטענת הועד המקומי לא שילמו הנתבעים כספים אותם היה על הנתבעים לשלם לו, ומכאן התביעה כנגדם.

כללי:
בעלי הדין:
1. התובע הוא ועד מקומי (להלן-"הועד" או "הועד המקומי") במושב כפר שמואל (להלן-"המושב"), המואגד כאגודה שיתופית. הועד הוקם על פי פקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) (להלן-"פקודת המועצות המקומיות") ועל פי צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 (להלן – "צו המועצות האזוריות").

2. הנתבעים הינם חברי האגודה השיתופית ומתגוררים בנחלה מס' 45 במושב. הנתבע 1 כיהן תקופה מסוימת כחבר הועד.

ההליכים שקדמו להגשת התביעה:
3. עד לשנת 2004 לא נבחר ועד מקומי במושב, אלא נבחר רק ועד אגודה של האגודה השיתופית בה מואגד המושב. בהתאם לסעיף 91 לצו המועצות האזוריות מי שמכהנים במועד פלוני כחברי ועד ההנהלה של האגודה השיתופית, יכהנו גם כחברי הועד המקומי של הישוב. סעיף 91(ב) לצו קובע שהשר יכול להורות על קיום בחירות לועד מקומי בישוב שיתופי לועד מקומי. משמע מכך, שלכל ישוב המאוגד כאגודה שיתופית יש לו שני ועדים: האחד, ועד האגודה השיתופית, עליו חלים דיני האגודות השיתופיות, וועד מקומי, עליו חלים דיני המועצות המקומיות ודיני המועצות האזוריות. כאשר במושב שיתופי, כגון מושב כפר שמואל, לא מתקיימות בחירות לועד המקומי, כמו שהיה במושב עד שנת 2004, חברי ועד האגודה הם חברי הועד המקומי, והם נושאים בכפל תפקידים, אך כל תפקיד יונק את סמכויותיו ממערכת דינים שונה.

4. בחודש אפריל 2004 נעשתה הפרדה בין חברי ועד האגודה לבין חברי הועד המקומי, ונבחר ועד מקומי שחבריו אינם בהכרח חברי ועד האגודה, אם כי חברי הועד המקומי הנבחר המשיכו את פעולות הועד בעת שהייתה זהות ועדים. מהוראות החוק נובע שאמנם היה שוני בזהות חברי הועד המקומי, אך הועד המקומי, כרשות מוניציפאלית, המשיך לפעול למרות השינוי בזהות חבריו.

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי ועד המקומי נותן שירותים שונים לרווחת תושבי המושב, והנתבעים נהנו משירותים אלו בעבר, לרבות בתקופת הזמן הרלוונטית לתביעה, ונהנים מהם עתה.

6. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע הטיל מסים שונים על חברי המושב, וכי הנתבעים לא שילמו חלק מסכומים אלו.

טענות הצדדים:
7. ביום 13.10.08 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבעים על הסך 28,368.96 ₪ נכון ליום 6.8.09 בגין חיובים שונים שחייב אותם התובע, שעיקרם מיסים תקופתיים. מאחר והנתבעים סירבו לשלם את סכום התביעה, הגיש התובעת את תביעתו כנגד הנתבעים בסדר דין מקוצר.

8. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, בה דן כב' הרשם סעדון (כתארו אז). בהחלטתו בבקשה זו החליט כב' הרשם ליתן לנתבעים רשות להגן בטענות כדלקמן:


טענת התיישנות לגבי הסך 5,350 ₪ אשר החוב לגביו התגבש עד ליום 13.10.02;
האם התובע הוסמך כדין ע"י המועצה האזורית לגבות את תשלומי המיסים אותם הוא תובע;
הנתבעים לא קיבלו תשובה על עררים שהגישו, ולכן העררים שלהם התקבלו, והחוב נמחק.


העדויות:
9. מטעם התובע העידו מר שמעון פז-יו"ר ועד האגודה, ומר מרדכי זית-מנהל החשבונות של התובע.

10. מר שמעון פז הגיש תצהיר עדות ראשית, ונחקר חקירה שכנגד. מעדותו עולה שהוא משמש יו"ר ועד האגודה משנת 2009 ולפניו כיהן מר דובי רוטמן בתפקיד זה. הוא בקיא בהתרחשויות שהיו לפני מינויו לגבי 5 בעלי נכסים החייבים סכומים גבוהים לתובע, וביניהם הנתבעים. החוב אותו תובע התובע מהנתבעים מתייחס לתקופה לפני ששימש כיו"ר. 5% מהחוב הוא מהתקופה בה הועד פעל בזהות ועדים, ו-95%-90% מהחוב הצטבר מאז שקם הועד המקומי בשנת 2004 ועד לשנת 2009. ב-5 השנים האחרונות מבקש התובע מהמועצה האזורית גזר אישור של צו המיסים. המושב מגיש למועצה תקציב בחודש דצמבר של כל שנה, ולא יכול להיות שמשנת 2004 ועד שנת 2009 לא ניתנו האישורים במועד. העד אישר שהנתבעים הגישו השגות על החיובים שהם קיבלו, והנתבעים קיבלו ממנו תשובה לכל השגה בעל פה למעט תשובה אחת בכתב. החוב נובע מ- 90%-95% מיסי ארנונה ועוד 5%-10% השתתפות בהקמת מועדון נוער והרחבת כביש הגישה ליישוב בתוספת רבית והצמדה. הועד המקומי לא פועל בזהות בעלים החל מינואר 2004.

11. מר מרדכי זית הגיש תצהיר עדות ראשית, ונחקר חקירה שכנגד. מעדותו עולה שהועד המקומי הוקם באפריל 2004. הוא פעיל מינואר 2005. רו"ח המבקר את פעילות הועד דורש לראות את כתבי ההסמכה, ורק לאחר שהוא רואה אותם הוא מתקדם לקראת המאזן. הוא מסכים שמתוך החוב סך של 5,350 ₪ הוא עד 31.10.02. בשנת 2003 יש חוב נוסף של 4,689 ₪. מתוך הסכום סך של 6,500 ₪ הוא חוב נטען לאגודה ולא לתובע.

12. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. הנתבע 1 לא טען שלא קיבל שירותים שונים מהתובע, כפי שקיבל כל חבר במושב, אלא טוען שאינו צריך לשלם עבור שירותים אלו, מכיוון שלטענתו, יש להטיל ספק בחוקיות חיובים אלו. מעדותו עולה כי הוא כיהן 3 שנים כחבר בוועד ההנהלה של התובע, וזאת לאחר שנבחר לתפקיד בבחירות שהתקיימו בשנת 2009. הוא התפטר בשל המשפט, אשר לטענתו הוגש נגדו כדי שלא יהיה בוועד. הוא לא היה שותף לדיונים שהתקיימו בנוגע לחייבי מסים, וביקש לצאת מהדיון כי ידע שהוא אחד החייבים. הוא הגיש 24 השגות ואף אחת מהן לא נענתה, המזכירה שישבה בוועד חתמה לו שקיבלה את ההשגות. כאשר הגיש ההשגות הוא לא ידע למי עליו להגישם ולכן הגיש גם לוועד המקומי או האגודה וגם לוועד החקלאי, היום הוא יודע שעליו להגיש השגה למנהל הארנונה. השגותיו נגעו לריבית הלא חוקית ולכך שצריכים לאשר כל רכיב בגביית מיסי הוועד המקומי, והדבר לא נעשה כי הגבייה לא אושרה במועצה האזורית גזר. מיום 31.1.1999 ועד ליום 31.10.2009 הוא שילם סך של 23,519 ₪ והוא שילם שיק נוסף ע"ס 8,000 ₪ תחת מחאה. כיום יש לו יתרת זכות בחשבון ואם יש חוב כלשהו קודם יש לקזז את הזכות שקיימת לו, אך ברגע שיהיו הסמכות לגבייה.

הסיכומים:
13. לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.

14. בסיכומיו שב התובע על טענותיו, והוסיף כדלקמן:


הנתבעים השיגו רק על חיובים בגין השתתפות בפיתוח כביש ופרויקטים אחרים במושב, וכי הוכח כי לא מדובר בהשגות אלא בבקשות לתיקון חשבון;
ההסמכה הניתנת לוועדים המקומיים מושתתת על צו המועצות המקומיות, ואין מחלוקת בדבר סמכות האגודה לגבייה לפני שנת 2004;
לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בטענות הנתבעים, אלא לבית המשפט לעניינים מנהליים;
אם יקבל בית המשפט את טענות הנתבעים, ישליך הדבר על כל הישובים בתחום המועצה האזורית גזר, דבר שיגרום לתוהו ובוהו תקציבי בכל תחום המועצה;
לגבי טענת ההתיישנות טען שהיא לא חלה בעניינו מאחר שהועד הוקם רק בשנת 2004 ובשנה זו נרשמה לראשונה שורת החיוב.


15. בסיכומיהם שבו הנתבעים על טענותיהם לעיל וטענו כדלקמן:


על פי חוק ההסדרים, הטלת הארנונה, גובהה וגבייתה על ידי המועצה המקומית, תיקבע בתקנות. על פי סעיף 9ב' הטלת ארנונה וגבייתה הראשונה ייעשו על ידי רשות מקומית, ובלבד שקיבלה את אישור שרי הממשלה ושלחה, בטרם פנייתה לקבלת אישור זה, הודעה לכל מחזיק בנכס על כוונתה לעשות כן, כאשר תחילת האישור יהיה בראשית שנת הכספים שבשלה הוא ניתן;
מאחר והתובע נבחר רק בשנת 2004, יכול היה להטיל ארנונה החל משנה זו בלבד, אך הוא לא קיבל את האישור הנדרש בחוק;
הגבייה אינה עומדת גם בתנאים שנקבעו בצו המועצות המקומיות הקובע שהחלטת המועצה בדבר הטלת ארנונה תתקבל לא יאוחר מיום 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים שלגביה מוטלת הארנונה וכי הוועד לא קיבל את אישור המועצה לגבות הכספים כקבוע בחוק, שכן האישורים שניתנו, אם ניתנו בדיעבד, באיחור ניכר, באופן שאינו עומד בחוק ולפיכך הן בטלות;
התביעה על סך של 5,351 ₪ משנת 2002 התיישנה, וסך נוסף של 4,689 ₪ משנת 2003 אינו יכול להגבות על ידי התובע מאחר שנצבר לחובתו לפני שהוקם התובע;
הסעד העיקרי בתביעה הוא סעד כספי, אשר מצוי בסמכות בית המשפט. הלכה פסוקה היא שבית משפט יכול לתקוף מעשה מינהלי בתקיפה עקיפה ולאו דווקא בתקיפה ישירה בבית משפט לעניינים מנהליים.


דיון ומסקנות:
הסמכות העניינית:
16. ביהמ"ש העליון פסק כי על אף שחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים קובע את דרך התקיפה הישירה, הוא לא מגביל את אפשרות התקיפה העקיפה. המבחן לסמכות הערכאה האזרחית לדון בטענות "מנהליות" יהיה מבחן הסעד, ועל מנת להכריע בסעד זה, נדרשת הכרעה שבגררא בדבר תוקפה של ההחלטה המנהלית (רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ ( 12.7.05) ; רע"א 7852/05 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל, ( 17.3.09 ); בר"ע (מחוזי י-ם) פרזות חברה עירונית ממשלתית לשיכון י-ם בע"מ נ' יעקב שאול ( 1.9.09)

17. בענייננו הסעד העיקרי הוא סעד כספי, והטענות כנגד חוקיות גביית הוועד הן חלק מטענות ההגנה של התובעים. העיסוק בטענות הנתבעים דורש הכרעה שבגררא לעניין הסעד העיקרי. תקיפת העניין המנהלי היא תקיפה עקיפה, אשר היא בסמכות בית המשפט הדן בתביעה.

18. על כן, דוחה אני את טענת התובעת בדבר חוסר הסמכות של בית המשפט לדון בטענות הנתבעים.

סמכות התובע לתבוע חוב מלפני חודש אפריל 2004:
19. טוענים הנתבעים שהועד המקומי שנבחר בשנת 2004 אינו מוסמך לתבוע חוב שנוצר לפני היבחרו. הנתבעים יוצאים מנקודת הנחה שהועד המקומי שנבחר בשנת 2004 הוא אישיות משפטית שונה ונפרדת מועד האגודה שהיה גם ועד המקומי לפני שנת 2004.

20. על מנת לבדוק נכונות טענה זו, יש לבחון את הוראות החיקוקים המתייחסות לועד המקומי.

סעיף 3(א)(1) לפקודת המועצות המקומיות קובע כדלקמן:
"נתכוננה מועצה מקומית באזור הכולל שני כפרים או יותר או חלקים מהם, יכול, בלי לפגוע בהוראות הפקודה, שצו הכינון של המועצה יורה הוראות בעניינים אלה:


הקמת ועדים מקומיים בכפרים או בחלקים מהם, בכולם או במקצתם, הרכב הועדים, איזור שיפוטם, סמכויותיהם וחובותיהם, לרבות הסמכות להטיל על נכסים או אנשים באזור שיפוטם ארנונות, היטלים, אגרות ודמי השתתפות;
...."


בסעיף 1 לצו המועצות האזוריות הוגדר המונח "ועד מקומי" כדלקמן:
"כמשמעותו בסעיף 3(א) לפקודה, שנבחר או שנתמנה לפי הוראות צו זה לניהול ענייניו של הישוב."

בסעיף 91 לצו המועצות האזוריות נקבע כדלקמן:
"(א) כפוף לאמור בסעיפים 91א ו-91ב', מי שמכהנים בישוב שיתופי, במועד פלוני, כחברי ועד ההנהלה, של האגודה השיתופית להתיישבות חקלאית של הישוב (להלן-"האגודה השיתופית") יכהנו גם כחברי הועד המקומי של הישוב.
(ב) חדל ישוב להיות ישוב שיתופי, תמנה המועצה ועד מקומי בדרך האמורה בסעיף 92, ורואים ועד זה כועד ראשון שמונה על פי הסעיף האמור."
מהאמור בסעיף קטן (ב) עולה שרק כאשר משתנה אופי הישוב השיתופי לישוב לא שיתופי אזי ממנה המועצה ועד מקומי, ורואים אותו כועד ראשון. ההגיון של הוראה זו הוא שכאשר משתנה אופי הישוב, ממילא משתנים כל השיקולים לקביעת גובה הארנונה המוטלת על נכסים ועל אופי השירותים הניתנים לתושבים, ואז יש לקבוע קריטריונים אחרים לגובה הארנונה, ואז הועד הממונה נחשב לועד ראשון שמונה על פי סעיף 92. מכאן אתה למד שכל עוד הישוב שומר על מסגרתו כישוב שיתופי, הועד המקומי נשאר אותה אישיות משפטית גם אם מתחלפים חבריו. במקרה מעין זה אין מדובר באישיות משפטית אחרת, אלא באותה אישיות משפטית שהשתנו חבריה.

21. במקרה שבפנינו אין כל עדות שהשתנה האופי השיתופי של המושב. לפני שנת 2004 היו לועד שתי סמכויות: האחת, סמכות של ועד האגודה ששאב סמכויותיו מדיני האגודות השיתופיות, והשניה, סמכות של ועד מקומי ששאב סמכותיותו מפקודת המועצות המקומיות ומצו המועצות האזוריות. משבחר המושב להפריד את זהות האנשים הנבחרים לועד האגודה ואת זהות האנשים הנבחרים לועד המקומי, לא שינה את מהותו של הועד המקומי, אלא שינה את זהות האנשים המכהנים בועד המקומי. למה הדבר דומה? למועצה אזורית שהתחלפו נבחריה. המועצה נשארה אותה אישיות משפטית, גם אם התחלפו נבחריה.

22. אשר על כן, דוחה אני כל טענה של בעלי הדין המתבססת על ההבחנה בין הועד המקומי שהיה גם ועד האגודה לבין הועד המקומי שנבחר כועד מקומי בלבד. לאור זאת יכול היה התובע לתבוע חוב גם שנוצר לפני שנת 2004, ויכול היה להסתמך על הארנונה שהטיל הועד הקודם בעת שכיהן בכפל תפקידים כועד האגודה וכועד מקומי.

חוקיות הטלת הארנונה – סעיף 9ב לחוק ההסדרים:
23. מאחר והועד המקומי שנבחר בשנת 2004 הוא המשכו של הועד המקומי בעת שכיהנו בו חברי ועד האגודה, על פי סעיף 9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן-"חוק ההסדרים") יכול היה הועד המקומי להטיל ארנונה בהסתמך על שיעור הארנונה שהוטלה שנה קודם בתוספת העדכון הקבוע בחוק. בנסיבות אלו אין תחולה לסעיף 9ב' לחוק ההסדרים ,הקובע כי:
"בלי לגרוע מהוראות סעיף 9(ב)(2), ועד מקומי כמשמעות בסעיף 3 לפקודת המועצות המקומיות, לא יטיל לראשונה ארנונה כללית על סוג נכס המצוי בתחומו, אלא לאחר שקיבל את אישור השרים לכך; הוראות סעיף 9(ב)(2) סיפה יחולו לענין השרים לפי סעיף זה."
מכיוון שאין מדובר בהטלה ראשונה של ארנונה על סוג נכס המצוי בתחום הועד המקומי, אלא על המשך גביית ארנונה על פי מה שהיה בשנים קודמות של אותו ועד מקומי, גם אם השתנתה זהות האנשים המכהנים בו.
לעניין זה ראה את עע"מ 8223/07 אפרים היים נ. מועצה אזורית דרום השרון ( 26.6.2011) ובמיוחד סעיף 20 לפסה"ד.

המועצה הסמיכה התובעת לגבות הכספים שבתביעה:
24. התובע הגיש לבית המשפט את אישורי המועצה האזורית להטלת מיסי הארנונה למשך כל התקופה אליה מתייחסת התביעה, את אישורי תקציב התובע ואת הסמכות התובע לגבות את הכספים והמסים הנקובים בהסמכות אלו.

על כן, יש לדחות את טענת הנתבעים בקשר להסמכת התובע לגבות סכומים אלו.

האיחור בקביעת סכומי הארנונה וחיוב הנתבעים:
25. בסעיף 68א לצו המועצות האזוריות נקבע שהחלטת מועצה בדבר הטלת ארנונה, תתקבל לא יאוחר מיום 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים שלגביה מוטלת הארנונה. סעיף 10 לחוק ההסדרים קובע שאם לא הטילה מועצה ארנונה כללית לשנת כספים מסויימת, תשולם הארנונה לאותה שנה בתחום הרשות המקומית בסכומים ובמועדים אשר נקבע בשנה הקודמת, כשהיא מעודכנת בהתאם להוראות סעיף 9(ב) רישא. סעיף 9(ב) רישא לחוק ההסדרים קובע שסכום הארנונה הכללית בשל מטר רבוע שתטיל המועצה על כל אחד מסוגי הנכסים, בכל שנת כספים, יהיה הסכום שהגיע כדין בשל מטר רבוע של אותו נכס בשנת הכספים הקודמת, בלא הנחה כלשהי אם ניתנה, בתוספת שיעור העדכון, ובלבד שהסכום שיוטל כאמור לא יפחת מהסכום המקורי ולא יעלה על הסכום המירבי, ובכפוף לתקנות שיתקינו השרים. בסעיף 133 לצו המועצות המקומיות הוסמך הועד המקומי באישור המועצה להטיל מסים על תושבי הישוב, לרבות מסי ארנונה. סעיף 133(ג) לצו קובע שאם הוטלו מסי ועד מקומי, ייגבו מסי הועד המקומי בידי המועצה יחד עם הארנונה שהוטלה על ידה ויועברו לועד המקומי בניכוי הוצאות הגביה החלות עליו, אלא אם כן החליטה המועצה להסמיך הועד המקומי לגבות את המסים האמורים, כולם או חלקם.

26. אין מחלוקת בין הצדדים שהמועצה האזורית אישרה את תעריף מיסי הארנונה של הועד המקומי, והסמיכה את הועד המקומי לגבותם. מחומר הראיות עולה שאישורים אלו לא ניתנו ביום 1 בדצמבר של השנה שקדמה לשנת הכספים , אלא מאוחר יותר, כדלקמן:


החלטת המועצה המתייחסת לשנת 2004, התקבלה ביום 27.6.2004, כשבעה חודשים לאחר המועד הקבוע לקבלתה;
החלטת המועצה המתייחסת לשנת 2005, התקבלה ביום 13.2.05, כשלוש חודשים לאחר המועד הקבוע;
החלטת המועצה המתייחסת לשנת 2006 התקבלה ביום 28.5.06, כששה חודשים לאחר המועד הקבוע;
החלטת המועצה המתייחסת לשנת 2007 התקבלה ביום 13.5.07, כששה חודשים לאחר המועד הקבוע;
החלטת המועצה לשנת 2008 התקבלה ביום 6.4.08, כחמשה חודשים לאחר המועד הקבוע;
לגבי שנת 2009 במכתב המועצה מיום 13.5.09 לא כתוב מתי אישרה המועצה את מיסי הארנונה של הועד המקומי.


27. טוענים הנתבעים שמאחר וההחלטות ניתנו לאחר יום 1 בדצמבר של שנת המס שקדמה לשנה אליהם מתייחסים מסי הארנונה, אישורים אלו והסמכות אלו בטלים.

28. סבור אני שיש לדחות טענתם זו של הנתבעים מהסיבות כדלקמן:


בהתאם לסעיף 10 לחוק ההסדרים, אם עד יום 1 בדצמבר לא נקבעו שיעורי הארנונה, יחולו שיעורי הארנונה של השנה החולפת בתוספת העדכון הקבוע בחוק. כך שאם לא נקבע ארנונה כאמור בחוק, חל המסלול החילופי. הנתבעים לא הוכיחו ששיעורי הארנונה שנקבעו ושחויבו בהם בכל שנה היו מעבר לאמור בחוק;
בעע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ. חברת החשמל לישראל בע"מ ( 1.12.2011) בסעיף 56 לפסק דינו סיכם המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין את ענין הרטרואקטיביות של החיוב במס כדלקמן:

"כאשר הארנונה מושתת על הנישום לאחר תום שנת הכספים הרלוונטית, מדובר בהכרח בחיוב רטרואקטיבי. לעומת זאת, כאשר הארנונה מושתת על הנישום במהלך שנת הכספים, יש להבחין בין שלושה מצבים: המצב הראשון הוא מצב של תיקון שומת ארנונה. במצב זה התיקון הוא רטרואקטיבי, ככל שהוא מבקש לחול על פרק הזמן שקדם לתיקון. המצב השני הוא מצב של השתת ארנונה לראשונה במהלך שנת הכספים, כאשר חיוב הארנונה כולל יישום החלטה מנהלית חדשה. במצב זה, החיוב הוא רטרואקטיבי, ככל שהוא מבקש ליישם את ההחלטה המנהלית, על פרק הזמן שקדם לקבלתה. המצב השלישי הוא מצב של השתת ארנונה לראשונה במהלך שנת המס, כאשר חיוב הארנונה זהה במהותו לחיוב שהושת על הנישום בשנים קודמות (מלבד עדכון בהתאם לתעריפים שנקבעו בצו רלוונטי לאותה שנה). במצב זה, החיוב לעולם אינו רטרואקטיבי. "
העניין שבפנינו נכנס בארבע אמותיו של המצב השלישי המתואר בדברי המשנה לנשיאה. לאור העובדה שהנתבעים לא הוכיחו שהתובע דרש מהם סכומים שהם מעבר לסכומים הנקובים בסעיף 10 לחוק ההסדרים, נטל המוטל עליהם עקב חזקת התקינות של המעשה המנהלי, אזי הארנונה נקבעה כדין, והדרישה לתשלום הארנונה בתוך שנת המס אינה דרישה רטרואקטיבית. על כן לא ניתן לומר שדרישת התובע מהנתבעים לשלם את מסי הועד המקומי הייתה בלתי חוקית.

התיישנות התביעה על הסך 5.350 ₪:
29. צודקים הנתבעים שחלה התיישנות בכל הנוגע לחוב שקדם לחודש אוקטובר 2002 על הסך 5.350 ₪. זאת במיוחד לאור קביעתי שהועד המקומי הוא אותו ועד מקומי בעת שהייתה זהות ועדים בישוב, וכי שינוי חברי הועד אינה משנה את אישיותו המשפטית של הועד. גם מתצהירו של העד מרדכי זית עולה שהתובע ויתר על סכום זה בעת שפירט בסעיף 7 לתצהירו את חובות הנתבעים מאז שנת 2004 ועד ליום 24.7.08. דברים אלו הם תשובה לטענת הנתבעים שמר זית לא ידע להסביר את הפער בין סכום התביעה לבין הסכום בו הוא נוקב בסעיף 7 לתצהירו.

הסך 4,689 ₪ משנת 2003:
30. מאחר ובעת הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים מאז שחויבו הנתבעים בסך 4,689 ₪ לשנת 2003, ומאחר ומדובר באותה אישיות משפטית של ועד מקומי, יש לדחות את טענת הנתבעים להפחתת סכות זה מסכום התביעה.

ההשגות:
31. טוענים הנתבעים שההשגות שהגישו לא נענו, ולכן אין לנקוט כנגדם כל הליך גבייה עד להחלטה בטענותיהם.

32. סבור אני שיש לדחות את טענות הנתבעים. הנתבעים הגישו את ההשגות לא לגורם המתאים. בנוסף, טענותיהם הסתמכו בעיקר על שאלת חוקיות הדרישה לתשלום המס, ונדחו. על כן עליהם לשלם את חובם לתובע. בנוסף, הנתבעים מודים שקיבלו את השירותים מהועד המקומי, ושאלה היא האם בהתנהגותם זו יש משום עשיית עושר ולא במשפט.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:


את הסך 20,038.46 ₪ (הסכום הנקוב בסעיף 7 לתצהירו של מר זית) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ-1980, וזאת מיום הגשת התביעה (13.10.09) ועד ליום התשלום בפועל;
את הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת צר''מ

  2. ועדת מינהל השירות

  3. ועדת המאוימים

  4. החלטת ועדת המעקב

  5. ערעור על ועדת שליש

  6. ועדת שחרורים מיוחדת

  7. בקשת הקלה מועדה מקומית

  8. שימוע בפני ועדה בעירייה

  9. ביטול החלטת ועדת חריגים

  10. משוא פנים בוועדת המכרזים

  11. הקלטת ישיבות ועדת מכרזים

  12. ביטול החלטת ועדת מכרזים

  13. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  14. ועדת חריגים לדיור ציבורי

  15. הקלטת דיון בועדת המכרזים

  16. ערעור על החלטת ועדת האכלוס

  17. שינוי עמדה של הוועדה המקומית

  18. בחירות לועדה לתכנון ובניה

  19. כינוס ועדת מעקב תוך זמן סביר

  20. טעויות בהחלטת ועדת המכרזים

  21. זכות הקיזוז של ועדה מקומית

  22. אכיפת החלטה של ועדה פריטטית

  23. אי יישום המלצות ועדת חקירה

  24. הועדה שגתה לא ביצעה בדיקות

  25. זיכוי מעבירות עקב עדות יחידה

  26. טוענת כי פוטרה בשל עדותה בהליך

  27. הועדה המקומית אישיות משפטית

  28. דרישה לקיים דיון בועדה המחוזית

  29. בקשה לביטול החלטת ועדת המכרזים

  30. פגם מנהלי בהחלטת הועדה המקומית

  31. בקשה לביטול החלטת ועדת הבוחנים

  32. החלטת ועדה מחוזית על סגירת תיק

  33. לטענת הועד המקומי לא שולמו כספים

  34. בקשה לתשלום מיוחד ועדת ההתנתקות

  35. ביטול החלטת ועדת המכרזים עקב פגמים

  36. זכות טיעון חלקית בפני הועדה המחוזית

  37. הקלה לא בהתאם למדיניות הועדה המקומית

  38. בדיקת חוסן פיננסי ע''י ועדת המכרזים

  39. התערבות שיפוטית בהחלטות ועדת המכרזים

  40. שינוי החלטת ועדת קידום הפקולטה לרפואה

  41. קבילות דו''ח ועדת חקירה פנימית כראיה

  42. החלטת מכרז ועדת המכרזים פסולה מעיקרה

  43. חיוב הועדה לתכנון ובניה לעמוד במועדים

  44. ביטול תוצאות ועדת הבוחנים במכרז פנימי

  45. ערעור על החלטות הועדה להטלת עיצום כספי

  46. מינוי נציג בועדה המקומית לתכנון ולבניה

  47. ערעור על החלטת ועדת הביקורת של ההסתדרות

  48. ביטול החלטת הוועדה לעניינים הומניטאריים

  49. טענת פגמים מנהליים בהחלטת הועדה המחוזית

  50. ביטול החלטת ועדת המכרזים על חלוקת עבודה

  51. תביעה לחייב לקיים את החלטה הועדה הפריטטית

  52. ביטול המלצה לאחר הגשת תכנית לועדה המקומית

  53. הקטנת חוב עפ"י החלטת הוועדה לביטול חובות

  54. תביעה נגד ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות

  55. ערעור על ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חולים

  56. ערר על החלטת הועדה לאשר שני אלמנטים מתוך בקשה

  57. נוהל בקשות בפני הוועדות לעניינים הומניטאריים

  58. איטום / מילוי חללים במרתף בהוראת ועדה מקומית

  59. ערעור על החלטת ועדת הערר של הרשות לאסירי ציון

  60. הגשת תביעה בטעות לועדת הערר ולא לוועדה המקומית

  61. החלטת ועדה מחוזית ''למשוך'' תוכנית לפני הדיון

  62. הארכת תוקף החלטת ועדה לתכנון ובניה למתן היתר

  63. ביטול החלטת הועדה לערעורים לענייני קרן מבטחים

  64. בקשה לשינוי החלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה

  65. נטען כי הוועדה לא קיימה את האמור בפסק הדין המחזיר

  66. דחיית ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים

  67. ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי סעיף 33 לחוק הנכים

  68. המלצת ועדת האיתור לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה

  69. הוועדה שינתה את הממצאים שלה בין התכנסותה הראשונה לשנייה

  70. ממצאים בפסק דין קודם הם בבחינת עדות מפי השמועה בהליך המאוחר

  71. האם 2 עדויות בביהמ"ש: בעל ואשתו נחשבות לשתי עדויות נפרדות ?

  72. שאלת הרגישות הנופית - האם החלטת הוועדה בנושא זה חרגה ממתחם הסבירות

  73. ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון לאשר תוספת חדרים על הגג במקרקעין

  74. בקשה לועדה הציבורית להחלפת דירה בדירה גדולה יותר בשל צפיפות המגורים

  75. הועדה המקומית החליטה לתקן את מידות הבריכה הן לגבי עומקה והן לגבי רוחבה ואורכה

  76. בקשה מוועדת האכלוס העליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון להקנות זכויות חוזיות כדייר

  77. ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר לפי חוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות

  78. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון