בשיעור של 5% בגין דפורמציה מסוג Mallet של המפרק הבין-גלילי הסופי באצבע

בשיעור של 5% בגין דפורמציה מסוג Mallet של המפרק הבין-גלילי הסופי באצבע 3. הנתבעת מכחישה את גרסת התובע אודות נסיבות התאונה, וכפועל יוצא מכחישה היא את חבותה לפצותו על נזקיו. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק. 4. במסגרת הראיות העידו התובע וחמיו מר סרגיי סימון, מטעם התובע, ומטעם הנתבעת העיד חוקר פרטי, מר גיא סיטון. בנוסף הגישו הצדדים מוצגים. החבות 5. כך תיאר התובע את נסיבות התאונה בתצהיר עדותו הראשית: "ביום 20.1.07 עת התארחתי בביתם של חמי וחמתי אשר התגוררו בישוב מעלות נסעתי ברכבי עם ילדיי וחמי לסיור באגם מעלות (יום שבת). כאשר הגעתי לאגם מעלות החניתי את רכבי על שביל עפר כאשר הרכב חונה במקביל לאגם והוא חונה בשיפוע כאשר צד שמאל של הרכב גבוה מצידו הימני. בטרם כיביתי את מנוע הרכב, אני התכוונתי לצאת מהרכב כדי להביא לילדים מים מתא המטען וכאשר פתחתי את דלת הנהג והתכוונתי לצאת, הנחתי את ידי על גג הרכב ולפתע הדלת נטרקה על אצבעי בחזקה. מעוצמת הכאב ניתרתי מהרכב ורצתי לאגם לטבול את ידי בו להקלה על הכאב. לאחר שהוצאתי את ידי מהאגם ראיתי שאצבעי הפכה לשחורה. למחרת היום, כאשר הכאבים לא פסקו פניתי למוקד הקופה וביקשתי להזמין תור לאורטופד" (סע' 2-7 לתצהיר עדותו הראשית). 6. חמיו של התובע, מר סרגיי סימון, אישר בתצהירו את גרסת התובע אודות האירוע ונסיבותיו (סע' 2-6 לתצהירו). 7. התובע ומר סימון נחקרו על תצהיריהם. בנוסף הוגש תמליל שיחה שערך חוקר מטעם הנתבעת עם התובע בתאריך 23.12.08. הנתבעת טוענת כי אין ליתן אמון בגרסת התובע בשל סתירות בין עדותו לדברים שמסר לחוקר מטעמה ובשל סתירות נוספות בעדותו. כן טוענת הנתבעת שעדות מר סימון היתה מודרכת ומתודרכת ולא ניתן ליתן בה אמון. בנוסף נטען כי התובע נמנע מהבאת עדות רעייתו שיכלה לתמוך בגרסתו, והימנעותו פועלת לחובתו. הנתבעת מזכירה כי הנטל להוכחת נסיבות התאונה מוטל על התובע ומבקשת לקבוע כי הוא לא הרים נטל זה. 8. לאחר בחינה ושקילה של העדויות ושל יתר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הוכיח את גרסתו אודות נסיבות התאונה במידת ההוכחה הנדרשת. 9. אקדים ואציין כי אני מקבלת את טענת הנתבעת שלא ניתן ליתן משקל של ממש לעדות חמיו של התובע מר סימון. העד מבולבל משהו, אינו דובר את השפה העברית והוא הגיע לעדות עם תרגום של תצהירו אליו ניסה להיצמד. לא שוכנעתי שעדותו שִקפה את זכרונו ושלא היה בה עירוב של חלקים שזכר עם דברים שהכין לקראת עדותו. יחד עם זאת, אבהיר, כי לא התרשמתי שהעד אינו דובר אמת או כי לא נכח במקום התאונה וגויס למסירת גרסה שקרית בבית המשפט. התרשמותי היא שבשל אישיותו וקשיי השפה, לא ניתן ללמוד מעדותו דבר מה ממשי בתמיכה או בסתירה לגרסת התובע. על כן, נותרה למעשה עדות התובע כעדות יחידה. לפיכך, בחנתי את עדותו על פי הכללים בדבר עדות יחידה של בעל דין, ורק לאחר ששוכנעתי במהימנות עדותו, ראיתי לקבל את גרסתו. 10. הלכה למעשה מצביעה הנתבעת על סתירה מהותית (להבדיל מסתירות חסרות משמעות שאתיחס אליהן בהמשך) אחת ויחידה בעדות התובע: בעוד שבעדותו ובגרסתו במשפט טען שחמיו השתתף בטיול והיה נוכח ועד לתאונה, הרי שלחוקר מטעם הנתבעת סיפר שלא היה עמו מבוגר נוסף בטיול, אלא רק הוא ושני ילדיו שהיו באותה עת בני שבע שנים. אכן, כך סיפר התובע לחוקר, ואין על כך מחלוקת. התובע נשאל בחקירתו מדוע חזר והשיב לחוקר מספר פעמים כי לא נכח מבוגר נוסף מלבדו באירוע, והשיב: "ת: לא רציתי לערב עוד אנשים. לא ידעתי שזה יגיע עד כדי כך. ש: ז"א שמה שאמרת שלא היה שום מבוגר, שיקרת לחוקר? ת: לא שיקרתי. פשוט לא סיפרתי לו כמה פרטים כי לא הספקתי להתייעץ עם עורך דין. הוא הגיע לעבודה שלי, באמצע העבודה, והתחיל לתחקר שם אנשים ולעשות שם בלאגן. הוא הוציא אותי ממקום העבודה לחניה. ש: למה היה חשוב לך להסתיר את העובדה שהחם שלך היה איתך? ת: פשוט לא רציתי לערב אותו. הנה, עכשיו הוא מבזבז יום עבודה" (עמ' 10-11 לפרוטוקול). ובהמשך הסביר שוב: "רציתי להסתיר ממנו את המידע הזה כדי שלא יתחילו לעשות בלאגן" (עמ' 15 לפרוטוקול). הנתבעת טוענת שהסברו של התובע אינו הגיוני ועל כן יש לקבל את גרסתו לחוקר כגרסה ראשונית, ולהעדיפה על גרסתו במשפט. איני מקבלת את טענת הנתבעת. חוקר הנתבעת אינו גוף נייטרלי לו סיפר התובע לפי תומו את הקורות אותו. בעיני התובע מייצג החוקר את חברת הביטוח אותה התעתד לתבוע (חקירת התובע בידי החוקר התבצעה לאחר שהתובע כבר פנה לעו"ד לייצגו בתביעה). יש בחקירה מסוג זה גורם מלחיץ, קל וחומר כאשר החוקר הפתיע את התובע במקום עבודתו, אתרו באמצעות אדם אחר בעבודה, והוציא אותו מעבודתו לצורך החקירה. הדברים ניכרים כבר בראשית החקירה כשהחוקר אומר לתובע שהחליט "לקפוץ" למקום עבודתו, והתובע משיב לו: "לא בסדר, היית צריך להתקשר אליי" (עמ' 3 לתמליל). סביר כי תובע שנחקר על ידי חוקר מטעם חברת הביטוח ומודע לכך, מכוון את תשובותיו לחוקר במטרה לשכנעו ולבסס את תביעתו. בתוך כך הוא עשוי להשיב גם תשובות שאינן אמת במחשבה מוטעית שכך יסייע לעצמו בתביעתו. הסברו של התובע כי סיפר לחוקר שלא היו עדים מבוגרים לתאונה כדי שלא לערב אותם אינו בלתי סביר. לא מן הנמנע שביקש למנוע מהחוקר לפנות אל חמיו בדרך דומה לזו שבה פנה אליו. תמליל השיחה עם החוקר תומך בהסברו של התובע. בשלב מסוים של השיחה ביקש החוקר לצלם את שחזור התאונה והתובע משיב לו: "שנייה, אני רק רוצה להתקשר ל...עו"ד שלי, לשאול אם מותר". בהמשך לאחר שנשאל מי מבני המשפחה היה אתו בביקור באגם שם ארעה התאונה שב התובע ומתייחס לניסיונו להשיג את עורך הדין שלו: "אין לי טלפון שלו", ולכך משיב החוקר: "בסדר, אני לא צריך אותו. עזוב, אני אצלם צ'יק צ'ק ואני הולך" (עמ' 9 לתמליל). מהשיחה עם החוקר ברור כי התובע מודע למטרת השיחה, כי הוא רואה בחוקר נציג של חברת הביטוח אותה הוא עומד לתבוע, וכי אינו בטוח מה כדאי לו לומר לחוקר ומה לא, ולשם כך הוא מבקש להתייעץ עם עורך דינו. גם אם טעה כשבחר למסור לחוקר גרסה שאינה אמת באשר לנוכחות עד בוגר לתאונה, הרי שלאור האמור לעיל אין בכך כדי להביא למסקנה כי הגרסה שמסר לחוקר היא גרסת האמת ויש להעדיפה על גרסתו במשפט, או כי יש משקל ראייתי משמעותי לסתירה בין דבריו לחוקר לעדותו, שהרי הוא אישר שלא סיפר לחוקר את מלוא האמת כשהסתיר את מעורבות חמיו. יתרה מכך, גם אם אקבל את גישת הנתבעת כי יש לראות בדברים שמסר התובע לחוקר מטעמה כגרסה ראשונית שמשקלה רב מזה של גרסה מאוחרת, הרי שבאותה גרסה ראשונית תיאר התובע את אופן התרחשות התאונה - היא ליבת היסוד העובדתי לתביעה - באופן התואם את גרסתו במשפט, ובאופן התואם גם את הגרסה שמסר במועד מוקדם בהרבה, 10 ימים לאחר התאונה, בביקורו הראשון בקופת חולים. זאת ועוד, מהשיחה עם החוקר ניתן להתרשם כי דווקא כשתיאר את אופן אירוע התאונה והדגימו לחוקר, התובע היה בטוח, עקבי ונחרץ, והתיאור שמסר לחוקר תואם בדיוק את גרסתו במשפט, ויש בכך כדי להוות חיזוק מה לגרסתו. יצוין כי גם עדותו בעניין זה היתה עקבית ולא "מגומגמת" והתרשמתי כי גרסת אמת היא. 11. יתר הסתירות בעדות התובע שעליהן מצביעה הנתבעת, לאו סתירות הן. כך למשל טוענת הנתבעת כי טענת התובע בתצהירו כי נעדר חמישה ימים מעבודתו בעקבות התאונה לא הוכחה ואף נסתרה ויש בכך כדי להשליך על מהימנות עדותו כולה. איני מקבלת טענה זו. כבר בתצהירו טען התובע כי בכל אותם ימים שלאחר התאונה ועד לתור שנקבע לו לבדיקת רופא הוא סבל מכאב באצבע, וכי נעדר "באותו חודש מהעבודה במשך כ- 5 ימים" (סע' 8 לתצהירו). התובע לא טען להיעדרות של 5 ימים רצופים מיד לאחר התאונה, אלא כי נעדר במהלך אותו חודש מספר ימים אותם העריך בכחמישה. בעדותו הסביר כי נעדר מספר ימים במהלך אותו חודש הן בשל כאביו והן לצורך סידורים הקשורים בביקור אצל רופא, צילום רנטגן וכיוצ"ב. הוא אישר כי למחרת התאונה הגיע לעבודה, וכי לא הוציא אישור מחלה, ולא זכר בדיוק באילו ימים נעדר ומדוע. התרשמתי כי התובע הסתמך על מספר ימי ההיעדרות שצוינו בתלוש השכר מבלי שערך בדיקה של ממש. הנתבעת נתפסה לנקודה זו כמוצאת שלל רב אף שאין בה כדי לפגום במהימנות התובע שברור כי לא ייחס חשיבות רבה לנתון שולי זה וגם לא ניסה ליצור מצג כאילו הציג נתונים מדויקים בנקודה זו. כך גם באשר לטענת התובע כי נזקק למקלדת מיוחדת. לא מצאתי בדבריו בעניין זה סתירה הפוגמת במהימנות עדותו. לכל היותר ניתן לסבור שהתובע מפריז במידת מה בתיאור השפעת נכותו על כושר עבודתו. 12. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת היא כי מנגנון הפגיעה שתיאר התובע אינו מתקבל על הדעת. לא מצאתי בסיס לטענה. כשלעצמי אני סבורה שהמנגנון שתיאר התובע מתיישב היטב עם הפגיעה באצבעו. העובדה שרק אצבע אחת נפגעה באופן שהותירה נכות יכולה לנבוע מהאופן בו הציב התובע את כף ידו ואת אצבעותיו על הרכב, או מכך שמדובר באצבע העבה והבולטת מכולן. חיזוק למסקנה כי מנגנון הפגיעה מתיישב עם גרסת התובע מצאתי גם בחוות דעת המומחה הרפואי ד"ר רינות אשר קבע כי "מנגנון החבלה של טריקת דלת הרכב עשוי לגרום לדפורמציה מסוג Mallet ובהעדר כל גורם אחר (מחלת פרקים וכד') נכון להניח שהסיבה במקרה זה היא טראומטית". 13. הנתבעת טוענת כי התובע נמנע מהבאת רעייתו לעדות, וכי הימנעות זו מחלישה את גרסתו. בעדותו הסביר התובע כי אשתו לא נכחה באירוע ולא היתה עדה לו, והוא העיד מטעמו את חמיו שהיה עד ישיר לתאונה. ברור כי משקלה של עדות אשתו על הדברים שסיפר לה התובע אודות נסיבות התאונה היה, אם בכלל, מזערי, במיוחד משהובא עד אחר שהיה עד ראיה ישיר לתאונה. אמנם, בסופו של יום עדותו של מר סימון לא סייעה, אך בכל הקשור להימנעות התובע מהעדת אשתו, המסקנה היא כי אין להימנעות זו משמעות ואין בה כדי להחליש את גרסתו. 14. עוד יצוין כי בביקורו הראשון של התובע בקופת חולים, 10 ימים לאחר התאונה, התלונן התובע על כאבים באצבע 3 משמאל לאחר ש"לדבריו נסגרה דלת של אוטו שלו" (סיכום ביקור מיום 30.10.07, צורף למוצגי התובע). אמנם, מדובר בגרסה שנמסרה עשרה ימים לאחר האירוע, אך עדיין יש בכך כדי להוות 'דבר מה נוסף' מחזק לגרסתו. 15. לסיכום, האמנתי לעדות התובע אודות נסיבות התאונה. תמיכה לעדותו מצאתי ברישום הגרסה שתועדה בביקורו הראשון בקופת חולים, בתיאור הזהה והנחרץ שמסר לחוקר הנתבעת באשר לאופן התרחשות התאונה, בקביעת ד"ר רינות כי פציעתו מתיישבת עם מנגנון החבלה שתיאר, ובמשקל המצטבר של כל אלה יחדיו. מצאתי כי העובדה שהתובע לא מסר אמת לחוקר הנתבעת באשר לנוכחות חמיו בתאונה לא פגמה במהימנות עדותו, וביתר הסתירות לכאורה עליהן הצביעה הנתבעת לא מצאתי ממש. על כן, אני קובעת כי הוכחה גרסת התובע אודות נסיבות התאונה. 16. הנתבעת אינה חולקת כי נסיבות התאונה על פי גרסת התובע הן בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים (ר' הודעת ב"כ הנתבעת בעמ' 22 לפרוטוקול, שורה 8). על כן, משקיבלתי את גרסת התובע, חבה הנתבעת בפיצויו על נזקיו בעקבות התאונה. הנזק הנכות הרפואית 17. כאמור, ד"ר רינות קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות בשיעור של 5% בגין דפורמציה מסוג Mallet של המפרק הבין-גלילי הסופי באצבע, לפי סעיף 45(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. בחוות דעתו פירט ד"ר רינות את ממצאי בדיקת התובע, כדלקמן: בבדיקת כף היד נמצא כי כף היד והאצבעות בצבע, טמפרטורה וטקסטורה תקינים; אין דלדול של השרירים הפנימיים של כף היד או של שרירי האמה והזרוע; כוח היד תקין; אין הפחתה בכוח הלפיתה או בכוח האחיזה והתחושה שמורה. אשר לאצבע השלישית, נמצא מנח כפיפה של המפרק הבין גלילי הסופי כדי 30 מעלות, השטחה חלקית של קפלי העור בגב המפרק הבין גלילי המרוחק, ותפיחות קלה בגב המפרק. אין דפורמציה של הציפורן, אין דפורמציה של המפרק הבין גלילי המקורב, אין הפרעה לאצבעות הסמוכות, מבנה כריות האצבע תקין, והתובע מגיע לאופוזיציה תקינה אל מול האגודל. לסיכום קבע ד"ר רינות כי קיימת אמנם דפורמציה, אך קיימת יכולת אחיזה תקינה, ללא הפרעה לפעולות האצבעות הסמוכות. עוד ציין כי צילומי הרנטגן העדכניים תקינים, למעט אותה דפורמציה. יצוין כי ידו הדומיננטית של התובע היא היד הימנית. נזקי התובע כפי שהוכחו 18. בסיכומיו, בפרק גובה הנזקים, הפנה ב"כ התובע לתחשיב הנזק שהגיש. הפסד שכר בעבר 19. התובע טוען להפסד בגין 5 ימי היעדרות לאחר התאונה. ההפסד הנטען לא הוכח. לא הוצג אישור מעביד או ראיה אחרת להפסד ולקשר בין ימי ההיעדרות לתאונה. אף התובע עצמו לא ידע למסור נתונים מדויקים בעניין זה ונראה כי הסתמך על הרשום בתלוש השכר הרלוונטי לחודש ינואר 2007, אלא שביקורו הראשון בקופת חולים התקיים ביום 30.1.07 ולא הוצג תיעוד על טיפולים או ביקורים הקשורים לתאונה באותו חודש. על כן, התביעה לפיצוי על הפסד שכר בעבר נדחית בהעדר הוכחה. פגיעה בכושר ההשתכרות ובהשתכרות לעתיד 20. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי על הפגיעה בכושר ההשתכרות בחישוב לפי שיעור הנכות הרפואית משכרו כיום, המגיע, לטענתו, לגבולות שילוש השכר הממוצע במשק, בהיוון עד גיל 67. הנתבעת טוענת כי נכותו המזערית חסרת כל משמעות תפקודית וכי אין לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה. 21. התובע עובד כמתכנת מחשבים בחברת איסטרוניקס. לדבריו, כתוצאה מהפגיעה הוא סובל מקושי בהקלדה ונאלץ להשתמש במקלדת המותאמת לעבודה עם הגבלה (סע' 10-11 לתצהירו). בעדותו הסביר כי מדובר במקלדת סטנדרטית אבל קטנה יותר (עמ' 12) וכן העיד כי לא סיפר למעסיקיו בחברה על פציעתו ונכותו. בעדותו הסביר את השפעת הנכות על פעולת ההקלדה: "אני צריך למתוח אצבע חזק יותר" (עמ' 13 לפרוטוקול). תיאורו מתיישב עם ההגבלה הקלה ביישור האצבע שמצא המומחה. 22. למרות חוסר הנוחות והמגבלה הקלה בהקלדה אותה תיאר התובע, התובע מתמיד בעבודתו בחברה מאז ועד היום, ושכרו אף השביח במידה ניכרת (ר' עמ' 12 לפרוטוקול). 23. לאור האמור בחוות דעת המומחה והאמור לעיל, אני סבורה כי מדובר בנכות קלה ביותר שמשמעותה התפקודית מזערית. עם זאת, עיסוקו של התובע מצריך הפעלת האצבע באופן רצוף ומתמשך, ועל כן לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת שאין ולא תהיה לנכותו כל השפעה שהיא על עבודתו והשתכרותו. אין זה המקרה לחישוב אריתמטי. את הפיצוי על הפגיעה המזערית בתפקוד ובכושר העבודה לטווח הארוך יש לפסוק באופן גלובאלי. 24. יחד עם זאת, גם פיצוי גלובאלי אינו יכול להיות מנותק לחלוטין מנתוניו האינדיבידואליים של הנפגע ובכלל זה גילו (תוחלת חיי עבודה) ושכרו הפוטנציאלי [ר' ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי, (לא פורסם, ניתן ביום 20.2.08) וכן ע"א 778/83 עזבון סעידי נ' הפניקס פ"ד מ(4) 628]. שכרו של התובע לאחר התאונה, במומו, עומד על סך של למעלה מ- 20,000 ₪ (ברוטו) לחודש נכון לשנת 2011 (ר' נתונים מצטברים בתלוש חודש 12/2011 שהגיש התובע). 25. בהתחשב בכל האמור, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסכום של 50,000 ₪ בגין הפגיעה בכושר השתכרותו. עזרת הזולת והוצאות 26. התובע לא טען בתצהירו כי נזקק לעזרת הזולת או כי נגרמו לו הוצאות עקב פציעתו. הוצאות כאלה גם לא הוכחו, ובהינתן הנכות המזערית סביר שלא נגרמו לתובע ולא יגרמו לו בעתיד הוצאות מסוג זה. על כן, איני פוסקת לתובע פיצוי בראשי נזק אלה. נזק לא ממוני 27. בהתחשב בשיעור נכותו של התובע ובסכום המקסימאלי האפשרי על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 15,000 ₪ על הנזק הלא ממוני שנגרם לו. הסכום בערכי היום וכולל ריבית. סוף דבר 28. התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 65,000 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.34% מסכום הפיצויים שפסקתי. אצבעות