תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו כנטען לתובע בשתי תאונות עבודה במפעלה של הנתבעת. התאונה הראשונה אירעה לטענת התובע ביום 26.3.08 והתאונה השנייה ביום 17.10.08. הצדדים חלוקים בנוגע לעצם התרחשות האירועים, לנסיבותיהם הנטענות ולגובה הנזק. התאונה הראשונה - 26.3.08 על נסיבות האירוע סיפר התובע בכמה הזדמנויות: בכתב התביעה נכתב שהתובע "עבד במשמרת לילה אצל הנתבעת לבדו ליד קו ייצור שבו ממלאים בקבוקי בירה ותוך כדי שהתובע העמיס ארגזים ליד קו הייצור התמוטטה עליו ערימה של ארגזים מלאים, והתובע נפל עמה, התעלף ונפגע ברגל שמאל ובגבו". אחר-כך הגיש התובע "תצהיר נסיבות" ולפיו ערמת ארגזים התמוטטה עליו תוך כדי פעולת ערימתם. בתצהיר עדותו הראשית כתב התובע כי "תוך כדי העמסת ארגזים ליד קו הייצור התמוטטה עלי ערימה של בקבוקי בירה, כי הייתי שם ארגז על ארגז בלחץ ובעייפות והייתה שם מדרגה ומעדתי עם הארגז ואז כל הערימה התמוטטה עליי מהמשטח ופגעה לי ברגל שמאל ובגב". בחקירתו העיד התובע שהיה עליו להעביר ארגז של בקבוקים שנפסלו ולערום אותו על גבי ארגזים אחרים שעמדו לידו. המקום בו הצטברו הבקבוקים בתוך הארגז נמצא במפלס גבוה מהמפלס בו עמדה ערימת הארגזים הפסולים וכדי להגיע אליה היה עליו לרדת שתי מדרגות. מדובר במדרגות ברזל שיוצרו לצורך כך במסגריית הנתבעת. תוך כדי ירידה במדרגות, כשארגז הבקבוקים הפסולים בידו, הוא נפל ובנפילתו גרם גם לנפילת הארגז אותו הוא נשא על רגלו. במקום אחר, לעומת זאת, אמר "בגלל שהארגז ששמתי על הארגז האחר התמוטט", כלומר, הערימה התמוטטה משום שהוא העמיס עליה עוד ארגז. כשנשאל למה התמוטטה הערימה אמר "ארגזים ישנים. אין לתפוס ארגז על ארגז". אולי התכוון שהערימה התמוטטה משום שהארגזים לא התאימו להעמסה זה על גבי זה. התובע התבקש להסביר כיצד יתכן שנפלו עליו ארגזים עם בקבוקים מלאים חלקית שנשברו אך עד הנתבעת, מר איגור איוונישיאן, העיד שלא היו במקום שברי בקבוקים והוא היה יבש מנוזלים. התובע אישר את הדברים והסביר: "באותו רגע, התעלפתי כמה דקות. חזרתי לעצמי והרמתי את הארגזים. פחדתי שלא יגידו לי ששברתי. אז אמרתי לאיגור "נפלתי"...". הוא עוד העיד שלאחר שקם הוא ערם את הארגזים מחדש בעוד רגל מדממת. התובע לא ידע להסביר מדוע בכל התיעוד הרפואי ובתיעוד המל"ל נכתב רק שהוא נפל "אמרתי להם שנפלתי במדרגות. למה? כי בזמן הזה אני לא מחפש זה...לא חשבתי שיקרה... כאילו בקיצור אמרתי להם נפלתי במדרגות". לשאלה "ולא סיפרת להם על הבקבוקים?" השיב "לא. בבית המשפט אמרתי שאני אגיד". עד ההגנה איגור איוונישיאן הגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה. לדבריו, התובע סיפר לו רק כי נפל. הרצפה לא הייתה רטובה, לא נמצאו עליה שברי זכוכית ולא נמצאו ארגזים מפוזרים על הרצפה כצפוי אחרי התמוטטות ערימת ארגזים. עד ההגנה יוסי קיוויתי עבד כממונה בטיחות בזמן האירוע. הוא הגיש מסמכים המתעדים קיומם של הדרכות בטיחות במפעל, שבהם השתתף התובע עוד לפני התאונה הראשונה. הנתבעת גם המציאה את טופס המבחן ששימש אותה בסוף ההדרכה ועליו מסומנות התשובות של התובע לשאלות בתחום הבטיחות. מסמכים אלה מותרים רושם טוב, של מעביד המקפיד מאוד על נהלי עבודה מוגדרים ובכללם על סימון אזורים מותרים לתנועה ועל הדרך הנכונה להרמת משאות כבדים תוך שימת דגש על נקודת הכובד על העובד שמבצע את הפעולה. עצם קיומה של המדרגה לא מוכחש אך לטענת הנתבעת היא נבנתה תוך הקפדה על מידות תקניות ועל משטח דריכה מונע החלקה. תמונה צבעונית של המדרגות צורפה לתצהירו של העד. מר קיוויתי הגיש דוח פנימי על תאונת עבודה המסתיים במסקנה כי "יותר זהירות יכלה למנוע תאונה זו". בתיאור מקרה התאונה מצוין כי התובע החליק ממדרגה אך המלה "החליק" מחוקה ובמקומה באה המלה מעד. ולרי פולישצ'וק היה מנהל המחלקה בזמן האירוע. כעולה מעדותו, הדוח הפנימי על התאונה מולא על ידו מפיו של מר קיוויתי וככל הנראה ללא מעורבותו של התובע בתהליך. שוכנעתי שהתובע אכן נפל (או מעד, או החליק - ודומה שנוכח קשיי השפה של התובע אין לייחס משמעות רבה להבדלי המינוח) במהלך עבודתו אצל הנתבעת. הוא העיד על-כך, כך סיפר מיד אחרי האירוע לעד הגנה וכך גם תועד בדו"ח הפנימי. גם לאחר שמיעת התובע וקבלת "הדגמה" בפנטומימה, לא ניתן היה להבין אל נכון את סיבת הנפילה. בחלק מהגרסאות הנפילה היתה תוצאה של התמוטטות ערימת ארגזים ובהזדמנויות אחרות, היא קדמה לה (וגרמה לה) - אך גם בגרסאות אלה, התמוטטות הארגזים על התובע היא שגרמה לו לנזק. האם הוכחה התמוטטות של ערימת ארגזים על התובע? טענה עובדתית זו של התובע היא טענה כבושה של עד יחיד - התובע. היא עלתה לראשונה זמן רב לאחר מעשה ובהקשר ברור של הגשת התביעה. אין כל ראיה נוספת התומכת בגרסה זו. מיד אחרי האירוע לא סיפר התובע שכך קרה, אלא, ממניעים שהסביר, הוא סיפר רק ש"נפל". יתירה מזו, לפי הסברו שלו, הוא סילק מיד את הראיות החפציות לאירוע, כך שעד ההגנה שהגיע למקום ופגש שם את התובע כבר לא ראה שברי בקבוקים או סימני רטיבות. אילו ניתן הסבר זה מוקדם יותר, היה משקלו גדול יותר. אלא, שהסבר זה ניתן רק בחקירה הנגדית, ולאחר שהתבקש להסביר כיצד מתיישב סיפורו עם עדות עד ההגנה שלא ראה במקום התאונה סימני רטיבות ובקבוקים שבורים. כשההסבר ניתן כך, גורע הדבר מאמינותו, מה גם שתוכנו אינו נראה סביר. נדיר שאדם פצוע ממהר לסלק את העקבות של נזק חומרי לא יקר בטרם יטפל בפצע מדמם. לאור כל זאת לא ניתן לקבל את טענת התובע שהוא נפצע עקב "התמוטטות ערימת ארגזים". אחת החלופות העובדתיות שעלו מדברי התובע היתה שהארגזים התמוטטו מפני שמשהו היה בהם לקוי. גם זו טענה כבושה, שעלתה לראשונה בחקירה הנגדית ולנתבעת לא ניתנה כל הזדמנות להתמודד עמה. גם לשיטתו, התובע הסתיר מהנתבעת את התמוטטות ערימת הארגזים, כך שגם בזמן אמת היא לא היתה יכולה לבדוק את סיבתה. התובע טען, שנפצע בעת שעבד ב"לחץ" לבדו בעבודה המבוצעת בדרך כלל על-ידי שני עובדים. גם בענין זה הוא היה עד יחיד, אף שאם טענתו אמת, אמור היה להיות לעבודתו שותף, שאותו ניתן להעיד. התובע לא נקב בשמו של שותפו לעבודה וגם לא ניסה לזמנו לעדות. עדי ההגנה העידו שאותה עבודה מבוצעת דווקא על-ידי עובד בודד. לא נראה שהיו יכולים לעשות יותר כדי לשכנע בטענה זו. בנסיבות אלה אני דוחה גם את הטענה שהתובע נפל בגלל שעבד לבדו בעבודה המיועדת לשניים - והדבר השפיע במשהו על קצב עבודתו, על יכולתו לבצע את העבודה בזהירות, או על סיכוניה. בסיכומיו טען התובע שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפיו מפני שלא סיפקה לו נעלים עם סוליות נוגדות החלקה. טענה זו לא נזכרה בכתב התביעה ולא היתה חלק מהמחלוקת בין הצדדים. עצם החלקת התובע לא הוכחה ואפילו היתה מוכחת, לא הוכח שהיה במקום עבודתו גורם החלקה חריג המחייב נעליים מחוספסות. יצויין שאם (כאחת הגרסאות) ההחלקה התרחשה על המדרגות, הן עצמן מחוספסות מאוד והדבר ניכר מהתמונה.. במהלך המשפט (אף שלא קודם), התברר שהתובע עבד גם על גבי מדרגת ברזל. גם זה לא נזכר בכתב התביעה או בראיות התובע וגם זה לא היה חלק מהמחלוקות שבין הצדדים. בסיכומיו טען התובע שהמדרגות לא בטיחותיות מפני ש"אין להן מעקה". התובע לא הביא עדות של מומחה בטיחות כלשהו על-כך שכאשר מניחים שתי מדרגות ברזל יצוק, יש להציב לצידן מעקה. הוא גם לא הפנה להוראת דין ספציפית המחייבת זאת. בהתחשב בכך שהתובע עלה וירד במדרגות כאשר ידיו אינן פנויות, לא בור במה היה מעקה מגן עליו. אם התכוון לקבוע שעצם השימוש במדרגות כאשר אדם נושא מטען בידיו היא מעשה אסור, לא הניח בסיס למסקנה כה מרחיקת לכת. יובהר, שבתמונות שהוגשו, נראה גרם המדרגות בטיחותי ומוצק. יש בו שני שלבים של מתכת מרותכת. משטחי הדריכה בצבע ירוק בולט והגימור נראה כמחוספס ומונע החלקה. לא מצאתי בסיס ממשי לקבוע שהוא עצמו לא בטיחותי. התובע מתקשה בשפה העברית. הדבר הקשה על הבנת דבריו וגם מחייב מידה יתירה של זהירות בהערכת עדותו. בעת המשפט חייב הדבר התעלמות (זמנית) מהאיסור על הרחבת חזית ושינוי חזית - לפחות במידה שהתחייב לשמוע את דברי התובע עד תומם (ולעתים פעמים אחדות) בלי לעצור אותם בעיצומם בשל שינוי או הרחבת חזית. אין בכך כדי להעניק לתובע את הזכות לנהל את תביעתו תוך שיוני מתמיד של טענותיו: הרכיב הקבוע היחיד בטענותיו היה בטענה שהוא נפל בעת עבודתו. ה"פרטים", אשר השתנו במהלך המשפט פעמים אחדות נגעו לסיבות הנפילה ולנסיבותיה וכנגזר מכך גם לפרטי הרשלנות שמיוחסים לנתבעת. מצאתי שלא ניתן לתת אמון בגרסת יחיד של תובע אשר אינה גרסה אחת אלא גרסאות אחדות - והצגת חזית מחלוקת הנתונה לשינוי ממסמך למסמך ומשורה לשורה בפרוטוקול אינה נותנת לנתבעת הזדמנות (שלה היא זכאית בדין) לטעון להגנתה ולבסס את טענותיה בראיות. בשיטת משפט אדברסרית, שבה בית-המשפט מברר עובדות בעזרת ראיות שמביאים שני הצדדים, לא מדובר בדקדוקי עניות של "טכניקה משפטית" אלא במהותו של משפט הוגן. אם עובד טוען למשל שהחליק על משטח עבודה חלק מפני שלא ניתנו לו נעלים מחוספסות עליו לומר זאת במפורש מוקדם ככל האפשר. נגזר מכך שהמשפט אמור לעסוק בשאלות כגון היכן נפל, מה היתה מידת חספוס משטח העבודה והאם חייב הדין שיסופקו לא אמצעי מגן שלא סופקו? כדי שתנתן לנתבעת הזדמנות להתמודד עם הטענות (לחקור את התובע כראוי בחקירה נגדית ולהביא ראיות משלה), חייב להיות ברור גם לה בטרם הבאת הראיות שעל זה יתנהל המשפט. תובע שמשנה חדשות לבקרים את פרטי טענותיו אינו מאפשר לנתבעת להתגונן כראוי, מונע מבית-המשפט עצמו לדעת מה השאלות העובדתיות (והנורמטיביות), הטעונות הכרעה וממילא מסכל הכרעה הוגנת בהן. לא מצאתי שניתן לייחס את נפילתו של התובע לפגם כלשהו בסביבת העבודה, בשיטת העבודה בתנאי העבודה או באמצעי הייצור. אין ספק שלמעביד חובת זהירות כלפי עובדיו, אך אין לו אחריות מוחלטת לכל נזק שהם עלולים לסבול בשל התרחשויות שגרתיות. אנשים עלולים למעוד מסיבות שונות שאינן בהכרח נובעות מרשלנותם של אחרים. לא מצאתי בסיס כלשהו לייחס לנתבעת אחריות בשל נפילת התובע בתאונה הראשונה. התאונה השנייה - 17.10.08 בסעיף 13 לתצהירו כתב התובע: "עבדתי ליד מכונה שבה שרשרת נוסעת ועליה בקבוקים. אני הצטרכתי לעבור לצד השני של המכונה וזאת ע"מ להרים בקבוק שנפל ממנה, דבר שגרם למכונה להפסיק לעבוד ומנהל העבודה דרש שאעבוד מהר ואז מאחר ולא היה מעבר מסודר ובטוח אני עליתי על ברזל שהיה במקום כדי לעבור לצד השני של המכונה ואז הברזל זז ממקומו ואני נפלתי כשהיד שלי על שרשרת של המכונה ושבר של הבקבוק נתקע בכף ידי הימנית." הנתבעת טוענת כי נסיבות התאונה לא הוכחו ואף אם התרחשה התאונה כטענת התובע, הרי שהיא אירעה באשמו הבלעדי בנסיבות שאינן מקימות אחריות למעביד. מר קיוויתי, ממונה הבטיחות באותה תקופה, הצהיר כי התאונה לא נחקרה משהתובע דיווח על התרחשותה רק לאחר כשנתיים לאחר מעשה. הוא העיד כי אסור לעבור מעל המסוע במקום שתיאר התובע ובמרחק של כמטר וחצי עומדות מדרגות בטוחות המובילות לגשר שיורד בצידה האחר של המכונה. מר פולישצ'וק הצהיר שלתאונה לא היו עדים וכי ממילא גם לא סביר שמנהל המחלקה יורה לעובד לסכן את עצמו רק מפאת קוצר הזמן. מבחינה טכנית, טוען מר פולישצ'וק, כי גרסת התובע לפיה מבנה המתכת זז, בלי סבירה. מבנה המתכת מקובע ולא מהווה חלק זז במכונה. בכל מקרה, מצהיר העד כי באותה עת היה אפשר ללכת מסביב למכונה ולפתור כך את התקלה. מנהל העבודה, מר אברהם שמש, העיד כי קיים מעבר בטוח ומסומן לצידה השני של המכונה ולפי עדות התובע הוא "קיצר" את דרכו באופן שמנוגד לנהלים. עוד סיפר העד שהוא לא חזה בתאונה ממש אך כשהגיע למקום התאונה, התובע אמר לו רק "נפלתי". לטענתו הוא מעולם לא הקריב את הבטיחות על מזבח המהירות וכי תמיד הקפיד על קיום נהלי הבטיחות. העד הוסיף שמשני צדי המכונה מעברים בטוחים במרחק של כשני מטרים ממנה. בתצהירו כורך התובע את השימוש במעבר שלדעתו אינו בטוח עם כך ש"מנהל העבודה דרש שאעבוד מהר". הרושם שמותרים הדברים הוא שמנהל העבודה היה נוכח במקום ממש בעת האירוע והוא שהאיץ בתובע לעשות פעולה מסוכנת - אך התברר שלא כך היה והתאונה התרחשה ללא עדים (כקודמתה). גם הפעם, הגרסה הנוכחית של האירוע היא עדות יחיד של התובע והיא עדות כבושה, שבאה לעולם באיחור ואינה נתמכת בכל ראיה חיצונית. בסמוך לאירוע רק אמר התובע "נפלתי" - וממילא כל טענה מפורטת יותר, שניתן היה לבדוק מיד אחרי האירוע, כלל לא הועלתה. בהתחשב בעדויות עדי ההגנה על טיבו של המתקן נראית גרסת התובע לא מאוד סבירה, הן במובן זה שקשה לראות כיצד מעד מתזוזתו הפתאומית של רכיב מקובע - והן מפני שקשה לראות סיבה ממשית "להזדרז" ולעבור מעל מתקן לא בטוח, כאשר במרחק קטן משם קיימים מעברים בטיחותיים. תכנית ההדרכה שביצעה הנתבעת נראית מסודרת ומקיפה. התובע השתתף ביום עיון מרוכז אחד לפחות בנושא הבטיחות עוד לפני קרות התאונה הראשונה. יום ההדרכה כלל גם הוראות הדנות במעברים בטוחים בין המכונות ונראה כי המעברים מסומנים בבירור בפסי סימון. גם בחינת הגיונה הפנימי של גרסת התובע מחייבת את דחייתה: מטבעו, "קו ייצור" מפרק את תהליך הייצור לסדרת פעולות שגורות ופשוטות, מתוכננות בקפידה ומותיר מעט מאוד מקום לאלתור או ליוזמה. בקו ייצור שבו נעים בקבוקים, נפילה של בקבוק או התקעותו, נראים כסיכונים צפויים ושגרתיים למדי. לא סביר, שמהנדס שתכנן קו ייצור כזה יותיר לכל עובד מזדמן להחליט על דעת עצמו כיצד להתמודד עם תקלה כזאת. הגיון העבודה בקו ייצור מחייב שתקבע שיטת פעולה שגרתית פשוטה ובטוחה להתמודד עם אירוע כזה. והנה, שיטת העבודה הזו פורטה בתצהירו של ולרי פולישצ'וק (והתיאור לא נסתר בחקירה הנגדית): על התובע היה לעצור את תנועת המסוע בלחיצת כפתור סמוך לעמדתו, לעבור לצד השני של המסוע דרך מעבר סמוך) לסלק את הבקבוק התקוע, לשוב לעמדתו ולהפעיל את המסוע. שוכנעתי שזה היה הפתרון שנקבע ע"י הנתבעת לאירוע כגון זה שתיאר התובע ואין כל סיבה להאמין שעובד כלשהו היה ננזף אילו נקט אותו. ממילא, טענת התובע שביצע אלתור מסוכן כדי להמנע מנזיפה אינה סבירה כלל. גם במקרה זה, לא ברור כלל מה בדיוק קרה לתובע ומדוע קרה - אך לא מצאתי בסיס כלשהו לקבוע שפציעתו נגרמה בדרך שתיאר או בשל הפרה של חובת הזהירות של הנתבעת. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. נזקי גוףמפעלתאונת עבודה