תביעה נגד קבלן פרגולות

תביעה בה תובעים מזמין עבודה וקבלן פרגולות זה את זה בגין הפרת הסכם ביניהם. תביעת עדי 1. התובע והנתבע שכנגד (לעיל ולהלן: עדי) הגיש תביעה בסך 17,650 ₪ נגד הנתבע והתובע שכנגד (להלן: ישי), שבבסיסה דרישה לפיצוי בגין הפרת הסכם ביניהם. בכתב התביעה צויין כי בין עדי לבין ישי נכרת ביום 13.9.2009 הסכם בכתב (להלן: ההסכם המשלים) על-פיו התחייב ישי לבצע בביתו של עדי את העבודות הבאות: * הוספת הצללה בין כל רווח שבפרגולה; * ציפוי אורן של הכניסה מעל החלון; * שער כניסה מחומר המצוי במקום; * השלמת "הצד החסר". צוין כי תמורת ביצוע עבודות אלו התחייב עדי לשלם לישי 3,650 ₪ - מהם 1,000 ₪ "במזומן" ו-2,650 ₪ בסיום ביצוע העבודות. בכתב תביעתו ציין עדי כי ההסכם המשלים היווה המשך להסכם בעל-פה שנכרת בין הצדדים ביום 21.6.2009 (להלן: ההסכם המקורי), וכי במועד כריתתו של ההסכם המשלים, במעמד שניהם ועד נוסף, הוא מסר לישי שתי המחאות: האחת בסך 1,000 ₪ שזמן פירעונה 12.9.2009, והשניה - בסך 2,650 ₪ שזמן פירעונה 15.9.2009. עדי טען כי בהמחאה בסך 1,000 ₪ נכללה תמורה בסך 200 ₪ עבור עבודת פירוק של חלק מפרגולה ישנה, וכי ההמחאה בסך 2,650 ₪ היוותה תשלום יתרת חובו לישי הן על-פי ההסכם המקורי והן על-פי ההסכם המשלים. 2. מאחר ולטענת עדי, ישי לא עמד בהתחייבויותיו לסיים עד ליום 15.9.2009 את העבודות נשוא ההסכם המשלים, הוא עתר לקבלת הסעדים הכספיים הבאים: * החזר 3,650 ₪ ששולמו לישי במעמד כריתת ההסכם המשלים; * תשלום 4,000 ₪ עבור תיקון הליקויים בעבודות שביצע ישי; * פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפרת ההסכם ופיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש עקב ההפרה. 3. בכתב ההגנה כפר ישי בטענה כי לא השלים את התחייבויותיו, וטען כי עדי הוא שנותר חייב לו כספים, אך ממאן לשלמם בתירוצי סרק. בגין חוב זה הגיש ישי תביעה שכנגד. תביעת ישי 4. בכתב התביעה שכנגד טען ישי כי ההסכם המקורי נכרת בעל-פה, ולפיו הוא התחייב לבנות עבור עדי שלוש פרגולות כנגד תמורה בסך 17,650 ₪ (על בסיס מחיר של 290 ₪ לכל בניה של מטר מרובע) בתוספת מס-ערך-מוסף. על אף שהעבודה בוצעה במלואה, נותר עדי חייב לישי 7,650 ₪, לאחר שביום 30.6.2009 הוא שילם לו 10,000 ש"ח בלבד. כתנאי לתשלום יתרת התמורה המוסכמת דרש עדי מישי לבצע תיקונים של הצללת אחת מהפרגולות, אולם ישי סירב לדרישתו לפרק את ההצללות שביצע ולהרכיבן מחדש במרחקים שונים. 5. בכתב ההגנה שכנגד טען עדי כי ההסכם המקורי כלל התחייבות של ישי לבנות שלוש פרגולות תמורת 14,800 ₪, אשר מתוכם הוא שילם לישי 14,000 ₪ במזומן. כן נטען כי תשלום 3,650 ₪ בשתי ההמחאות שנמסרו לישי במעמד כריתת ההסכם המשלים כלל אף את סילוק יתרת החוב על-פי ההסכם המקורי (בסך 800 ₪). השאלות שבמחלוקת 6. בירור המחלוקות בין הצדדים מצריך הכרעה במספר שאלות עובדתיות: (1) מה תוכן ההסכם המקורי? (2) אילו סכומים שילם עדי לישי בגין ביצוע התחייבויותיו על-פי ההסכם המקורי? (3) האם נכרת בין הצדדים ההסכם המשלים, והאם הם הסכימו לתוכנו? (4) האם שילם עדי לישי את התמורה הנקובה בהסכם המשלים (3,650 ₪)? (5) האם הפר ישי את התחייבויותיו כלפי עדי? ההסכם המקורי 7. בחקירתו הנגדית אישר עדי כי ההיקף הכספי של שני ההסכמים היה 17,650 ₪. ישי, כאמור לעיל, כפר בקיום ההסכם המשלים, וטען כי התמורה בגין ההסכם המקורי עמדה על סכום זה (17,650 ₪). עדי טען כי שילם לישי 14,000 ₪ בגין ההסכם המקורי (מתוך 14,800 ₪ עליהם סוכם), ובנוסף לכך שילם אף 3,650 ₪ בגין ההסכם המשלים (דהיינו, סך תשלומיו לישי זהה לסכום שישי טוען שמגיעים לו על-פי ההסכם המקורי). 8. בכל הנוגע להסכם המקורי, מדובר בהסכם בעל-פה, ובכל הנוגע להסכם המשלים שנערך בכתב - אחד הצדדים כופר בעצם קיומו. מכיוון שהן עדי והן ישי מסכימים כי הסך הכולל של ההתחייבות הכספית של עדי לישי, בכפוף לביצוע מלוא התחייבויות ישי, עומד על 17,650 ₪, אין צורך בשלב זה לקבוע ממצא חד-משמעי לגבי תוכן ההסכם המקורי. העובדה המוסכמת על הכל היא, כאמור, זכותו החוזית של ישי לקבל 17,650 ₪ כנגד מילוי כל התחייבויותיו. הסכומים ששילם עדי לישי בגין ביצוע התחייבויות על-פי ההסכם המקורי 9. טענת ישי - לפיה עדי שילם לו 10,000 ₪ בלבד ולא את מלוא התמורה החוזית המוסכמת - היא העומדת בבסיס התביעה שכנגד. לביסוס טענתו כי שולם לו 10,000 ₪ בלבד הציג ישי את חשבונית-המס בסכום זה (נ/2), שלדבריו הופקה על-ידו עבור עדי מיד לאחר ביצוע התשלום. לעומתו, עדי טען כי שילם לישי 14,000 ₪ במזומן, והיתרה שולמה בשלב השני - בעת כריתת ההסכם המשלים. 10. על מי הנטל להוכיח את התשלום במזומן בשלב הראשון, במסגרת ההסכם המקורי? הנטל להוכיח את התשלומים בסכום הכולל של 17,650 ₪ רובץ על עדי. מאחר והוא מודה בקיומה של עילת החיוב, בסכום זה, אך מעלה טענת "הדחה" שבגינה הוא פטור מלשלם (הטענה הקלאסית של "פרעתי"), עליו להוכיח קיומה של טענה זו. (ראו: ע"א 4600/08 האולפנים המאוחדים בע"מ נ' ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ, פסקה 8 לפסק דינו של השופט מלצר ( 4.4.2012)). 11. בתצהירו טען ישי כי עדי שילם לו 10,000 ₪ בלבד ביום שלאחר גמר ביצוע העבודות אותן התחייב לבצע בהסכם המקורי. לטענתו, הסירוב לשלם את יתרת התמורה המוסכמת נבע מדרישת עדי לשנות את ההצללה של הפרגולה, על מנת שתתאים לסוכה. בחקירתו הנגדית ציין ישי כי חשבונית המס נ/2, בסכום של 10,000 ₪, הוצאה על-ידו לאחר שקיבל מעדי את הסכום האמור. 12. בחקירתו הנגדית אמר עדי כי עם גמר בניית הפרגולה השלישית על-ידי ישי הוא שילם לו 14,000 ₪ במזומן. הוא העיד כי עבודת בניית שלוש הפרגולות בוצעה בסוף יוני ובאמצע יולי, ו"אחרי זה הייתה הפסקה בגלל הוויכוח ביני ובינו על יתרת התשלום ..." (עמ' 23). בהמשך אישר כי במועד קבלת חשבונית-המס בסך 10,000 ₪ (נ/2), "הפרגולה הייתה בנויה ושילמתי לו עד אז 14,000 ₪". הוא לא כפר בכך שחשבונית המס הוצגה לו על-ידי ישי ביום 30.6.2009, הוא התאריך הרשום על פניה ("מן הסתם זה ניתן ביום 30.6.09" - עמ' 26). 13. דברים אלו, אודות תשלום אחד במזומן ביום 30.6.2009 אינם מתיישבים עם האמור על-ידי עדי בתצהירו, בו - להוכחה כי שילם לישי 14,000 ₪ - הוא הציג, כנספח לתצהירו, העתק דפי חשבונו בבנק הפועלים המראים כי הוא משך סכומי כסף אלו במהלך יולי 2009, על-פי הפירוט הבא: 6,000 ₪ ביום 1.7.2009, 4,000 ₪ ביום 7.7.2009 ו-4,000 ₪ ביום 8.7.2009. תאריכים אלו אינם עולים בקנה אחד עם תאריך חשבונית-המס, עם הטענה כי הסכום שולם לישי בפעם אחת ויחידה, ועם השכל הישר לפיו מי שמשלם לרעהו במסגרת עסקית סכום כה משמעותי - ידאג לעגן את הדבר בכתובים. המסקנה הינה, איפוא, כי לא עלה בידי עדי להוכיח כי שילם לישי סכום העולה על 10,000 ₪. ההסכם המשלים 14. בתצהירו טען עדי כי במעמד כריתת ההסכם המשלים סוכם כי הוא ישלם לישי את 3,650 ₪, לפי הפירוט הבא: * 800 ₪ - יתרת חוב על-פי ההסכם המקורי; * 1,850 ₪ - עבור הוספת מטר לפרגולה ו-40 מ"ר של הצללה לפי 40 ₪ לכל מ"ר; * 800 ₪ עבור ציפוי עץ מעל חלון; * 200 ₪ - עבור פירוק פרגולה. 15. בתצהירו טען ישי כי ההסכם המשלים אינו מוכר לו וכי מעולם לא נערך או נחתם על-ידו. בחקירתו הנגדית - לאחר שבפני בית המשפט כבר הונחה חוות דעת המומחית לכתבי יד (ראו להלן) - שינה ישי טעמו, ואמר כי עדי הכתיב לו את ההסכם (עמ' 38-37). לדבריו, "הוא ניסה ללכוד אותי ולהבליע את ה-7,650 ₪ להעלים אותם. הוא לקח את ההסכם וקיפל אותו לעצמו וחתם בשמי" (עמ' 40). 16. על-פי חוות דעת מיום 4.3.2012 של סיוון זמיר, מומחית לכתב יד, אשר מונתה על-ידי בית המשפט לבדיקת ההסכם המשלים, קיימת סבירות גבוהה מאוד כי ההסכם המשלים - שעל תוכנו עמדתי בפסקה 1 לעיל - נכתב בכתב ידו של ישי, וכי שתי החתימות המתנוססות עליו נחתמו על-ידי אדם אחד, אולם לא על-ידי ישי או עדי. 17. להוכחת כריתת ההסכם המשלים זימן עדי לעדות את ציון ממן (להלן: ציון), אשר - כפי שנאמר בתצהירו של עדי - נכח במעמד בו נחתם הסכם זה בביתו של עדי. אולם ציון לא תרם להוכחת טענתו של עדי, מאחר והעיד כי איננו יודע אם עדי הזמין מישי עוד עבודה, אמר שההסכם המשלים שהוצג לעיונו איננו מוכר לו, וכשנשאל אם נכח בעת פגישת עדי וישי ביום 13.9.2009, השיב: "יכול להיות שבאתי לשם שהם היו שם ונכנסתי כי הוא גר לידי קרוב. בנושא הכספים לא נכנסתי לזה ..." (עמ' 15 לפרוטוקול). 18. הממצא העובדתי העולה מהעדויות ומחוות דעת המומחית הינו כי ההסכם המשלים אכן בא לעולם, נערך בכתב ידו של ישי אך לא נחתם על ידי איש מהצדדים. ממצא זה מכרסם באמינות של עדי וישי כאחד. כדי לבחון האמנם הוא מבטא הסכמה בין הצדדים, אפנה לבדוק האם האמור בו התקיים. תשלום התמורה על-פי ההסכם המשלים (3,650 ₪) 19. בהסכם המשלים נאמר, בין היתר: "תשלום = 1000 ₪ מזומן תשלום צק 2650 ₪ ל 15/09 .... הלקוח רשיי לבטל תצק עם העבודה לא לשביעות רצונו. ברגע שהעבודה מסתיימת הצ'ק יוחלף למזומן". בכתב התביעה שהגיש עדי נאמר כי "במעמד הסכום ובנוכחות עד נוסף קיבל הנתבע ממני שתי המחאות. המחאה אחת על-סך 1000 ₪ במזומן ליום חתימת ההסכם. מספר ההמחאה הוא 2425068 ... המחאה שניה על-סך 2650 ₪ שמספרה 2425070...". בכתב ההגנה שכנגד ציין עדי כי התמורה הנקובה בהסכם המשלים שולמה לישי בשתי המחאות וכי "לאחר שקיבל התובע (ישי - א"ג) את הכסף כאמור עזב את ביתו של הנתבע (עדי - א"ג). בסעיף 22 לכתב ההגנה שכנגד נאמר (ההדגשה הוספה - א"ג): "לא זו אף זו. התובע טוען כי ההמחאות אשר שולמו לו מעולם לא הועברו אליו. לא ברור מאין עזות המצח ועד לאן יכול התובע להגיע עם שקריו. הנתבע נתן המחאות אלו לתובע וההוכחה לכך היא התאמה מלאה בין סכומי ההמחאות להסכם שנעשה בין הצדדים וברור שהמחאות אלו ניתנו לו". בסעיף 15 לתצהירו של עדי נאמר - "באותה הפגישה שנערכה בביתי וכפי שסוכם בהסכם שנכתב ע"י הנתבע ובכתב ידו שילמתי כאמור שני שיקים ...". ובסעיף 16 - "לאחר שהנתבע קיבל ממני את הכסף כאמור עזב את ביתי ..". בחקירתו הנגדית נשאל עדי מדוע לא רשם את שמו של ישי על גבי ההמחאות, והשיב: "ביקש להשאיר את זה פתוח והשארתי את זה פתוח .... וקיבל שני שיקים והתחייב לבצע את העבודה עד ראש השנה ופרע את השיקים דרך חלפן כספים ..." (עמ' 27). 20. בתצהירו כפר ישי בטענה כי שולם לו 3,650 ₪ במעמד כריתת ההסכם המשלים, והצביע על כך שבשתי ההמחאות שהוצגו על-ידי עדי כראיה לביצוע התשלומים הללו רשומים מוטבים אחרים - מג'ד אבו סאלח (המוטב בשיק 2425068) וטטיאנה צומצנקו (המוטבת בשיק 2425070). 21. לטענת באת-כוחו של עדי, המוטבים הרשומים על-גבי ההמחאות פרעו אותן ומסרו את תמורתן במזומן לישי. עדי עצמו לא טען זאת בתצהיר שהגיש, ואף לא בכתב התביעה ובכתב ההגנה שכנגד. מטעמו של עדי, הוגש תצהירה של טטיאנה צומצנקו, בו נאמר כי ביום 15.9.2009 - בעת היותה בבנק - ניגש אליה אדם שהיא לא מכירה וביקש כי תפדה עבורו המחאה בסך 2,650 ₪, וכך עשתה. בחקירתה הנגדית היא העידה כי ישי אינו מוכר לה, אך אישרה כי אדם שאינה זוכרת איך הוא נראה ביקש ממנה במועד כלשהו עזרה בקבלת מזומן כנגד המחאה וכי כך עשתה. מג'ד אבו סאלח, המוטב על גבי ההמחאה בסך 1,000 ₪ שזמן פירעונה 12.9.2009, הובא לעדות מטעמו של עדי, והעיד כי אינו זוכר כיצד המחאה זו הגיעה לידיו, אינו זוכר אם הוא פרע אותה, אך אמר כי הוא חתם על גב ההמחאה. מעל דוכן העדים אמר עד זה כי לראשונה בבית המשפט הוא רואה את ישי. כשנשאל אם יכול להיות שעדי היה האיש שביקש ממנו לפרוע את ההמחאה ענה כי אינו יודע (עמ' 13). 22. עדויותיהם של טטיאנה צומצנקו ומג'ד אבו סאלח, המוטבים על גבי ההמחאות, לא טוו חוט מקשר בין אותן המחאות לבין ישי. שניהם לא הכירו את ישי, לא זכרו אותו בבית המשפט ולא ידעו לומר מי האיש אשר ביקש מהם לפדות אותם, אם בכלל. נותרה באוויר ללא תמיכה בראיות טענת עדי בחקירתו הנגדית לפיה ישי פרע את ההמחאות באמצעות חלפן כספים. בעוד שלגבי תשלומים בגין ההסכם המקורי הציג עדי תדפיסי חשבון בנק שלו ובהם משיכות מזומן, הרי לגבי סכומי שתי ההמחאות לא הוצגו תדפיסי חשבון הבנק של עדי ואף לא ה"אורדרים" של המשיכות מהבנק, אשר היו מאפשרים להתחקות אחר עצם פירעון ההמחאות, מועדי הפירעון וזהות המושכים. 23. כאשר מצרפים את חוסר האפשרות לקבוע בוודאות את מידת האותנטיות של ההסכם המשלים ואת שאלת היותו משקף הסכמה אמיתית בין הצדדים, אל הראיות שתוארו לעיל אודות ביצוע התשלומים על-פיו לידי ישי, המסקנה המתקבלת היא כי לא עלה בידי עדי להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי כי הוא שילם לישי 3,650 ₪ כתמורה על-פי ההסכם המשלים. הפרת התחייבויות על-ידי ישי 24. בכתב התביעה הסתפק עדי בטענה כי ישי לא עמד בהתחייבויותיו על-פי ההסכם המשלים. בחקירתו הנגדית הבהיר עדי כי סוגיית ההצללה של הפרגולה היא לב המחלוקת. בתצהירו נטען כי בעוד שבהסכם המקורי, שנערך בעל-פה, סוכם כי באחת מתוך שלוש הפרגולות שיבנה ישי תהא הצללה בשיעור של 70% (שפירושה בנייה של 14 זוויות הצללה), הרי בפועל נבנו הפרגולות עם שיעור הצללה של 40% (קרי, בנה 7 זוויות הצללה בלבד). לטענת עדי, ההסכם המשלים הוא ההסכם המאוחר אשר בו הצדדים "יישרו קו", ופירטו את ההתחייבויות שנותרו באותו מועד. בהתאם, כתב תביעתו הושתת על הפרת ההסכם המשלים, ואין הוא מזכיר כלל את תוכן ההתחייבויות נשוא ההסכם המקורי. עולה מכך, כי אין לקבל את טענת ההפרה של ההסכם המקורי, שהועלתה לראשונה בתצהירו של עדי. ההסכם המשלים, אליבא דעדי, הוא ההסכם הרלוונטי, וכל אשר נזכר בו בסוגיית ההצללה הינו "הוספת הצללה בין כל רווח". על מנת להוכיח את זכאותו לפיצוי הנתבע, היה על עדי להוכיח כי ישי הפר התחייבות זו. האם הוכיח זאת ? 25. עדי ציין בתצהירו כי ישי לא ביצע את אשר סוכם, ואף בא לביתו ונטל את זוויות ההצללה שהמתינו להרכבה. 26. בתצהירו טען ישי כי בניית שלוש הפרגולות הושלמה על הצד הטוב ביותר, כפי שעולה מהתמונות (נ/1), וכי דרישות עדי ואשתו לתיקון המרווחים בפרגולת ההצללה נועדו אך ורק לעיכוב תשלום יתרת התמורה. 27. ציון, שהיה עובד של ישי, וזומן כעד מטעמו של עדי, סיפר על אופן ביצוע העבודות, ולא סייע בידי עדי להוכיח את טענתו: "... אני לא מתעסק באחוזי הצללה. הוא שאל אותו מה המרווחים שאתה רוצה וביקש לפי מה שביקש. אחרי שביצענו את ההצללה הוא טען שלא מספיק צפוף, ופרקנו עוד הפעם" (עמ' 15 לפרוטוקול). "מה שהיה לו על הצפיפות של ההצללה תיקנו את זה" (עמ' 17). כשנשאל בחקירה החוזרת מה תוקן, השיב: "המרחקים. לפרק את הלייסטים ולצופף ל-5 ס"מ" (עמ' 19). בתשובתו זו הוכיח למעשה ציון (העד מטעמו של עדי !) כי ישי קיים את התחייבותו על-פי ההסכם המשלים להוספת הצללה בין כל רווח שבפרגולה. מעבר לדרוש אעיר כי תמונות הפרגולות שהוצגו כראיה (נ/1) אינן מלמדות על רווח של 40%, אלא משקפות הצללה צפופה למדי. 28. המסקנה העולה מכל אלה הינה כי לא הוכחה הפרת התחייבויותיו של ישי בכל הכרוך בבניית הפרגולות והצללתן. התוצאה 29. עדי לא הוכיח כי ישי הפר את התחייבויותיו להקמת הפרגולות ולהצללת אחת מהן. מטעם זה אין עדי זכאי לקבל פיצוי על נזקי ההפרה הנטענת. לעומת זאת, הוכח כי עדי התחייב לשלם לישי סך כולל של 17,650 ₪. לא הוכחה טענת ישי לפיה על סכום זה יש להוסיף מס-ערך-מוסף. עדי, מצידו, לא הוכיח את טענתו לפיה שילם לישי את מלוא הסכום. נותרה טענת ישי לפיה עדי שילם לו 10,000 ש"ח בלבד. בהיעדר הפרה של התחייבויות ישי, ומשלא הוכיח עדי כי שילם מעל 10,000 ₪ - הוא נותר חייב לישי 7,650 ₪. 30. אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: * תביעת עדי נגד ישי נדחית. * תביעת ישי נגד עדי מתקבלת. הנני מחייב את עדי לשלם לישי את הסכומים הבאים: (א) 7,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 22.2.2010 (מועד הגשת התביעה שכנגד) ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) אגרת התביעה שכנגד בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 22.2.2010 ועד לתשלום המלא בפועל; (ג) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.פרגולהקבלן