תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם וכן פיצוי בגין ליקויי בנייה

תביעה היא לפיצוי בגין הפרת הסכם וכן פיצוי בגין ליקויי בנייה בבית מגורים הבנוי על חלק מחלקה 33, גוש 9503 ברח' נחל הבשור 164 בכפר יונה (להלן: "הנכס"). הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בגין הפרת הסכם ועיכוב בתשלום על סך 600,000 ₪ ולאחר מכן, סכום התביעה שכנגד תוקן לסך של 160,000 ₪. הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד אלי חסון ועמוס גאנח (להלן: "צד ג'") אשר עימם נכרת הסכם לרכישת חלק מן החלקה ובניית הנכס, כשלוש שנים טרם מכירתו לתובעים. רקע עובדתי וטענות הצדדים 2. ביום 16.6.2006 נחתם הסכם בין הנתבעים לבין צד ג' לרכישת הקרקע והנכס שנבנה עליה. ביום 8.4.2009 נחתם הסכם למכירת הנכס בין הנתבעים (שלא התגוררו בנכס) לבין התובעים (להלן: "הסכם המכר"). החזקה בנכס נמסרה לתובעים ביום 7.6.2009. 3. התובעים טוענים להפרה של הסכם המכר מאחר והוצהר ע"י הנתבעים כי הנכס עומד בדרישות התקן, לא ידוע על כל מום נסתר או בעיית רטיבות, ובהתאם לסעיף 5.א. להסכם המכר, התחייבו הנתבעים לתקן ליקויי "רטיבות וצנרת תוך שנתיים ותשעה חודשים ממועד מסירת החזקה או ממועד תחילת הסכם השכירות, עפ"י המוקדם." כמו כן, התחייבו להעביר על שם התובעים את הזכויות בנכס, אשר היו רשומות ע"ש צד ג'. התובעים עותרים לקבלת פיצוי בגין ליקויים שנתגלו בדירה בסך 261,150 ₪, בתוספת מע"מ, כמפורט בחוות הדעת של המומחה מטעמם ובנספח לו המהנדס מר אליעזר גוכמן; דמי שכירות בגין מגורים חלופיים בעת תיקוני הליקויים בסך 22,428 ₪; פיצוי בגין ירידת ערך בסך 150,000 ₪; פיצוי מוסכם בסך 160,000 ₪ בגין הפרה יסודית של הסכם המכר ונזק בלתי ממוני בסך 40,000 ₪. הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בתוספת מע"מ. התביעה הועמדה, על סך של 300,000 ש"ח לצרכי אגרה. 4. לטענת הנתבעים קיימת אחריות לתיקון ליקויי הרטיבות והצנרת בהתאם להסכם המכר והם פעלו לתיקונם. אין הם חבים באחריות לליקויים נוספים שהתגלו בדירה. הנתבעים אפשרו לתובעים להתגורר בנכס במעמד של ברי רשות, בטרם שולמה להם מלוא התמורה. התובעים הם אלו אשר הפרו את הסכם המכר בכך שבניגוד להוראותיו, קיזזו מתשלום יתרת התמורה סכום המגיע להם לטענתם. כמו כן, בניגוד לטענות התובעים לעניין רישום הזכויות, הנכס נרשם על שמם של הנתבעים זה מכבר ולזכות התובעים נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין. 5. הודעת צד ג' נשלחה לצדדים השלישיים מהם נרכש הנכס, שכן בהתאם להסכם, התחייב צד ג' לבנות את שלד הבית ואת המרתף וכן לדאוג לאיטום, אינסטלציה וחשמל. מטעם צד ג' נטען כי הם בנו את שלד הבניין וביצעו עבודות איטום במרתף בלבד. בעבודות אינסטלציה וחשמל ביצעו הכנה בלבד, כאשר העבודות עצמן בוצעו על ידי הנתבעים באמצעות בעלי מקצוע אחרים, אשר פגעו בעבודות האיטום במרתף. כמו כן נטען ליתרת חוב בגין עבודות שבוצעו בהתאם להסכם, בסך של 5,000 דולר ארה"ב. 6. במקביל לתובענה דנן, הגישו הנתבעים לבית המשפט המחוזי מרכז, תביעה למתן סעד הצהרתי לביטול הסכם המכר ולפינוי הנכס - במסגרתה, הגיעו להסכמה בהמלצת בית המשפט לפיה הסכם המכר יקויים כנגד תשלום יתרת התמורה שנותרה בסך 200,000 ₪ תוך 21 יום. הותר לנתבעים לתקן כתב ההגנה מטעמם ולהגיש תביעה שכנגד. 7. בהתאם להסכמת הצדדים, מונה המהנדס ושמאי המקרקעין צבי רון, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") והתבקש לבדוק את הליקויים הנטענים בנכס ולאמוד את עלות תיקונם. חוות דעת מומחה בית המשפט 8. המומחה קבע בחוות דעתו מיום 04.11.2012 את אומדן עלות התיקונים כדלקמן: שלד ובניה - 1,200 ₪; עבודות איטום וליקוי רטיבות - 5,800 ₪; נגרות - 1,000 ₪; מסגרות - 2,800 ₪; עבודות אינסטלציה סניטרית וניקוז - 7,500 ₪; חיפוי קרמיקה - 300 ₪; מתקני חשמל ותקשורת - 100 ₪; עבודות טיח וצבע - 500 ₪; עבודות ריצוף - 5,400 ₪; אלומיניום - 4,800 ₪; עבודות אבן נסורה - 800 ₪; גג רעפים - 600 ₪; עבודות פיתוח ושונות - 800 ₪; איטום המרתף - 38,000 ₪. סך עלות תיקון כלל הליקויים בנכס 69,600 ₪ + 7,000 ₪ פיקוח הנדסי + מע"מ. אומדן זה צמוד למדד תשומות הבניה של חודש ספטמבר 2012. במידה והעבודות יבוצעו על ידי התובעים, יש להוסיף לסכומים הנ"ל 20% - 15,320 ₪. ידרשו 30 ימי עבודה על מנת לתקן הליקויים. שאלות הבהרה הופנו למומחה מטעם ב"כ התובעים ביום 30.12.2012. המומחה השיב להן ביום 21.01.2013 והעריך עלות תיקון ליקויים נוספים ו/או חדשים כדלקמן: ייבוש מצע החול במרתף (לאחר תיעוד ששלחו התובעים בדבר הצפת המרתף בממטרים האחרונים לאחר עריכת חוות הדעת) - 6,500 ₪; פגמים שאינם נסתרים, שעלות תיקונם לא הוערכה - 7,150 ₪. גם לסכומים אלו יש להוסיף מע"מ, פיקוח הנדסי ועלות תיקון עצמאי, במידה והעבודות יבוצעו על ידי התובעים. ראיות הצדדים 9. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע 1, סרג'יו הולינגר אשר נחקר בבית המשפט בחקירה נגדית. כמו כן נחקר השמאי ארז ליטן על חוות דעתו בעניין ירידת ערך. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע 1, יניב הינדי אשר נחקר בבית המשפט בחקירה נגדית. וכן נחקר השמאי יאיר תודה על חוות דעתו. מטעם צד ג' הוגש תצהיר עדות ראשית של צד ג' 1, אלי חסון אשר נחקר בבית המשפט בחקירה נגדית. דיון והכרעה 10. ככלל, בית המשפט יטה לקבל את ממצאי מומחה בית המשפט, אלא אם נמצאו נימוקים כבדי משקל ונסיבות חריגות לסטות מהם. כדברי כבוד השופטת מ' נאור בבר"מ 5171/07 אלי מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (נבו, 31.12.07) : "כידוע, עפ"י ההלכה כשממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן" (ראה גם ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח' (נבו, 23.07.06); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח' (לא פורסם)). בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' (נבו, 2.6.96) נאמר בעניין מעמדה של חוות דעת מומחה בתחום ליקויי הבנייה: "... סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים" 11. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי שאלת האחריות הקשורה בתיקונים אשר מקורם בבעיית הרטיבות, כמשתקף בתנאי הסכם המכר. המומחה התייחס בחוות דעתו באופן ענייני לליקויים וממצאיו מבוססים על בדיקה מקצועית ואובייקטיבית והם עומדים בעינם גם בראי תשובותיו לשאלות ההבהרה. לפיכך, מצאתי לקבל את ממצאיו של מומחה בית המשפט לעניין הליקויים שאינם שנויים במחלוקת והמפורטים בחוות דעתו (בעמ' 31) כדלקמן: סעיף 2: "עבודות איטום וליקוי רטיבות - 5,800 ש"ח." סעיף 5: "עבודות אינסטלציה סניטרית וניקוז - 7,500 ש"ח." סעיף 14: "איטום המרתף - 38,000 ש"ח." סה"כ 51,300 ש"ח בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי. בהתאם לתשובות לשאלות ההבהרה, יש להוסיף סך של 6,500 ש"ח בגין יבוש מצע החול במרתף. הליקויים השנויים במחלוקת 12. בהתאם להסכם המכר בין התובעים והנתבעים - המבנה נרכש AS-IS"". כמו כן, הוסכם כי: "...והמוכר מצהיר כי הממכר נבנה ע"י עפ"י הבקשה להיתר הבניה ותוכניות הבנייה שהוכנו ע"י קונסטרוקטור ואדריכל מטעמו, וכי אין כל פגם ו/או מום נסתר וכי הממכר ראוי למגורי אדם, אין פגמים בבנייה ו/או בשלד המבנה הידועים לו וכי הממכר ראוי למגורים וכל מערכותיו פועלות ותקינות ולא ידוע לו על כל מום שלא דווח בהסכם זה" (עמ' 1 להסכם המכר). בהתאם לסעיף 5.א. להסכם המכר "...המוכר לא ייחשב כ"מוכר" עפ"י הגדרתו בחוק המכר (דירות). יחד עם זאת יהא המוכר אחראי לתיקוני רטיבות וצנרת תוך שנתיים ותשעה חודשים ממועד מסירת החזקה או ממועד תחילת הסכם השכירות, עפ"י המוקדם". 13. לטענת התובעים, הנתבעים הינם "מוכר", כהגדרתו בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר") כך: "מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה". התובעים מציינים כי חוק המכר הינו חוק קוגנטי אשר לא ניתן להתנות על הוראותיו, כפי הניסיון לעשות זאת בהסכם המכר בין הצדדים. יתרה מזאת, החזקה המצויינת בסעיף 9 לחוק המכר כי הנתבעים בנו או רכשו הנכס על מנת למכרו לא נסתרה על ידם. אשר על כן, חבים הנתבעים באחריות גם לתיקון הליקויים הנוספים שהתגלו בנכס, לרבות פגמים שאינם נסתרים. 14. הנתבעים, טוענים כי סתרו החזקה הקבועה בסעיף 9 לחוק המכר והוכיחו כי בנו את הנכס על מנת להתגורר בו ולא לשם מכירתו כמפורט בתצהיר נתבע 1 בדבר הכוונה הראשונית להתגורר בנכס. לפיכך, אין הם חוסים תחת הגדרת המונח "מוכר" בחוק המכר ובהתאם להסכם המכר, אין הם חבים באחריות לליקויים הנוספים שהתגלו בנכס ו/או לפגמים שאינם נסתרים. 15. לאחר שבדקתי, בחנתי ושקלתי את מארג הראיות וטיעוני הצדדים שוכנעתי כי גירסתו של נתבע 1 בתצהיר לעניין הכוונה להתגורר בנכס, לא נסתרה וכי בגין קשיים כלכליים וסביבת מגורים שאינה סביבה דתית, הוחלט למכור את הנכס. ראה חקירה נגדית בעמ' 30 לפרוטוקול שו' 10-18 - "...הבנייה היתה לצרכים שלי...". צד ג', אלי חסון, העיד בבית המשפט כי הנתבעים היו אמורים להתגורר בנכס ו"במהלך כל הבנייה התייעץ איתי לבנות בית לעצמו" (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 18.06.13, שו' 8-13). לציין כי עיסוקם של הנתבעים כפי שהוכח אינו בענף בנייה ומכירת נכסים (ראה ת"א (מחוזי י-ם) 2155/08 קולברון נ' רוזנבלו). אחריות הצדדים השלישיים 16. הנתבעים מטילים האחריות בגין ליקויי בנייה, על צד ג', בטענה כי מכח ההסכם ביניהם, התחייב צד ג' לבנות את שלד הבית, מרתף ולבצע עבודות איטום, אינסטלציה וחשמל - הכל באיכות טובה. 17. צד ג' טוען כי, בנה את שלד הבית והמרתף, ביצע עבודות איטום, ועבודות הכנה בלבד לאינסטלציה ולחשמל, כאשר הנתבעים השלימו את בניית הנכס וביצוע העבודות הנותרות על ידי בעלי מקצוע מטעמם, בצורה חובבנית וללא כל פיקוח ו/או השגחה. לטענתם, הבחינו כי בעלי המקצוע מטעם הנתבעים פוגעים באיטום המרתף שהם ביצעו ואף התריעו על כך בפני הנתבעים. כמו כן נטען ליתרת חוב של הנתבעים בסך 5,000$ אשר יש לקזז מכל סכום שיפסק, אם יפסק. הנתבעים מכחישים טענות אלו. 18. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו את אחריות צד ג' לאיטום המרתף ואת האחריות המשלימה של הנתבעים בשל היותם "קבלן על". (ראה עמ' 32 לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט). אומדן עלות תיקון הליקויים הנוגעים לאיטום המרתף, כמוזכר בסעיף 14 לחוות דעתו של המומחה, עומד על סך של 38,000 ₪, וכן סך של 6,500 ש"ח בהתאם לתשובות ההבהרה, בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי. 19. צד ג' לא תמכו טענותיהם לעניין הפגיעה באיטום על ידי בעלי מקצוע אחרים ולקיומה של יתרת חוב של הנתבעים כלפיהם בראיות כלשהן שיש בהן כדי להעיד על אמיתותן. לפיכך, אין מקום לקבל טענות אלה ודינן להידחות. אשר על כן, משמצאתי לקבל את חוות דעתו של המומחה כמהימנה, קובעת כי הנתבעים וצד ג' נושאים באחריות משותפת לליקויים הנוגעים לאיטום המרתף. באיזון הראוי ובמידתיות הנלמדת מכלל הנתונים וממצאי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט - קובעת כי צד ג' ישא ב- 60% מעלות תיקון איטום המרתף והנתבעים ישאו ב- 40% מהעלות שנקבעה. 20. בכל הנוגע לליקויים המוזכרים בסעיפים 2 ו-5 בחוות דעתו של המומחה, שאינם מתייחסים לאיטום המרתף (עבודות איטום וליקוי רטיבות בסך 5,800 ש"ח; עבודות אינסטלציה סניטרית וניקוז בסך 7,500 ש"ח) - צד ג' ביצע רק הכנה לאינסטלציה ולחשמל. אנשי מקצוע אחרים מטעמם של הנתבעים הם אלו אשר השלימו עבודה זו. על כן, לא מצאתי לחייב את צד ג' בגין ליקויים אלו ויש לזקפם לחובת הנתבעים בהתאם למחוייבות הנלמדת מהסכם המכר. עלות תיקון ליקויים אלו בסך כולל של 13,300 ₪, בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי. טענת צד ג' ליתרת חוב 21. לא מצאתי כל תימוכין ו/או ראיה קבילה לטענה בדבר יתרת חוב של 5,000 דולר. בנסיבות, צד ג' לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו כדי מאזן ההסתברות הנדרש בהליך אזרחי ודין טענה זו להידחות. ירידת ערך 22. התובעים טוענים לירידת ערך בסך 76,800 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי ארז ליטן, אשר מקורה בעיקר בליקויי הרטיבות. לטענתו תיקון המרתף לא יהא ברמה הנדרשת בתקן בכל הנוגע לרטיבות ולבידוד של חום וקור וכן, ביצוע תיקונים בהיקף הנדרש יותיר פגמים אסתטיים וטכניים בנכס. 23. לטענת הנתבעים לאחר תיקון הליקויים, לא יהא צורך בפיצוי בגין ירידת ערך. המומחה מטעם בית המשפט לא נדרש לכך בשאלות הבהרה ואילו השמאי מטעם הנתבעים, יאיר תודה, קבע כי לא קיימת ירידת ערך, שכן הליקויים הינם ברי תיקון באופן אשר יאפשר השבת הנכס למצב הקרוב ביותר לאופטימלי. 24. בנסיבות, לא מצאתי כי קיימת ירידת ערך לנכס. מדובר בליקויים ברי תיקון ואין הכרח כי לאחר תיקונם, יוותרו פגמים כלשהם. פיצוי מוסכם בהתאם להסכם המכר 25. התובעים עותרים לקבלת הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר בסך 160,000 ₪ בגין הפרתו. לטענתם, הנתבעים הצהירו הצהרה טרום חוזית כוזבת המהווה הפרה יסודית, בדבר אי קיום פגם ו/או מום נסתר בבנייה ו/או בשלד. כמו כן, טוענים כי העיכוב הרב ברישום זכויותיהם של התובעים בלשכת רישום המקרקעין והתנהלות הנתבעים בהליך זה מהווה גם היא הפרה יסודית והתנהלות שלא בתום לב. 26. משקבעתי כל אין כל תימוכין ו/או ראיה לפגיעה באיטום המרתף על ידי אנשי המקצוע מטעמם של הנתבעים, כך גם אין כל תימוכין לטענה כי הנתבעים ידעו על ליקוי זה ו/או על כל פגם ו/או מום נסתר. על כן, דין טענה זו להידחות. 27. בהתאם לפסק הדין שניתן בבית המשפט מחוזי מרכז בת.א. 32449-08-10, חתמו הנתבעים על התחייבות לרישום משכנתא ונרשמו הערות אזהרה לטובת התובעים, כבר בחודש נובמבר 2010, אף שהרישום בלשכת המקרקעין מאוחר יותר. בנסיבות, לא מדובר באיחור בלתי סביר ואף לא מצאתי כי אומד דעת הצדדים כמשתקף מסעיף 9 להסכם המכר קובע כי אי רישום הזכויות בלשכת המקרקעין - מהווה הפרה יסודית. כאשר ביקשו הצדדים לקבוע תנאי שהפרתו מהווה הפרה יסודית, קבעו זאת במפורש כדוגמת סעיף 9.א. לעניין העברת החזקה. במכלול הנסיבות והנתונים המייחדים את התנהלות הצדדים על פני ציר הזמן, לא שוכנעתי כי הוכחה הטענה המזכה בפיצוי מוסכם. פיצוי בגין נזק בלתי ממוני 28. התובעים עותרים לקבלת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 40,000 ₪. באיזון הראוי ובמידתיות הנלמדת ממכלול הנתונים, כתוצאה מקיום הליקויים בדירה, מהותם ותיקונם (30 יום) אשר משפיעים על היכולת להנות מן הדירה ומן המגורים בה באופן סביר ובהתחשב בהתנהלות הצדדים עד להגשת תביעה זו, מעריכה את הפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪. (ראה ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס ואח', פ"ד מו(2), 60, 65; ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (נבו, 28.02.05)). מעבר לכך לא הוכח הצורך בדיור חילופי והטענה לפיצוי בראש נזק זה נדחית. התביעה שכנגד 29. התביעה שכנגד מתבססת על טענות בדבר הפרת הסכם המכר ונזקים שנגרמו עקב כך. סעיף 8.ו. להסכם המכר מתייחס לדחיית מועד מסירת החזקה, באם לא ירשם הנכס ועיכוב סך של 600,000 ₪ מיתרת התמורה, כמו גם זכות להתגורר בנכס כברי רשות או בשכירות כנגד מסירת שטר חוב: "למרות האמור בכל דין, הקונים לא יהיו רשאים לקזז מתשלום זה בסך 600,000 ₪ כל סכום המגיע להם לטענתם מכל סיבה שהיא. מוסכם בזה כי סעיף זה הינו סעיף יסודי והפרתו תהווה הפרה יסודית המזכה את המוכר בפיצוי המוסכם ..." בפועל נכנסו התובעים (הולינגר) לנכס ביום 1.6.09 כברי רשות, מסרו שטר חוב כמוסכם. ביום 29.11.09 נרשמו זכויות הנתבעים (הינדי) בלשכת רישום המקרקעין והודע לצד שכנגד על הרישום. ביום 23.12.09 הודיע ב"כ התובעים (הולינגר) על הפקדת סך של 400,000 ₪ בחשבונם של הנתבעים (הינדי) וכי סך של 200,000 ₪ הופקד בקופת בית המשפט השלום בנתניה. בהליך מקביל לבקשה לסעד הצהרתי שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז בתיק ת.א 32449-08-10, הגיעו הצדדים להסדר לתשלום היתרה. התובעים שכנגד (הינדי) טוענים כי הנתבעים שכנגד (הולינגר) עשו דין לעצמם, קיזזו הכספים למרות הוראות הסכם המכר ובכך, הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית וגרמו להם לנזקים כבדים, לרבות העדר יכולתם לקנות בית עקב הסכום בסך 200,000 ₪ אשר היה חסר בידם. עותרים לקבלת פיצוי בגין נזקיהם (בתחילה על סך של 600,000 ₪ ולאחר מכן, הסכום תוקן לסך של 160,000 ₪) ולחילופין, לקבלת הפיצוי המוסכם, כקבוע בסעיף 16 להסכם המכר, אשר עומד גם הוא על סך של 160,000 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הנתבעים שכנגד (הולינגר) טוענים כי בניגוד לטענת התובעים שכנגד (הינדי), אין מדובר בקיזוז אלא בעיקול עצמי, סעד שהתבקש על ידם ונפסק על ידי בית המשפט. 30. בחינה מושכלת של טענות הצדדים מובילה למסקנה כי אין המדובר בקיזוז אלא במתן סעד זמני בבקשה (לצו עיקול וצו מניעה) שהוגשה בהתאם לתנאים הקבועים בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי. הסעד הזמני ניתן בהחלטת בית משפט מיום 3.1.10 אשר קבע כי כנגד הפקדת סכום החוב בסך 200,000 ₪ בקופת בית משפט: "לא יפעלו המשיבים לגביית שטר הבטחון, עד להחלטה אחרת." בהתאם להסדר הפשרה בהליך המקביל בבית משפט מחוזי מרכז שקיבל תוקף של פסק דין ביום 4.11.10, תשולם יתרת החוב תוך 21 יום, תרשם הערת אזהרה והתחייבות לרישום משכנתא. לפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות. סוף דבר 31. אשר על כן, מחייבת את הצדדים בתובענה ובהליכי צד ג' בראשי הנזק כדלקמן: א. ליקויי איטום המרתף 38,000 ₪ + יבוש מצע החול במרתף 6,500 ₪, סה"כ 44,500 ש"ח. בהתאם לחלוקת האחריות בפסק הדין, יישאו הצדדים בראש נזק זה בחיובים נפרדים: הנתבעים (הינדי) ישלמו ישירות לתובעים (הולינגר)- 40% מהסכום, סך של 17,800 ₪, בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי. צד ג' ישלמו יחד ולחוד ישירות לתובעים 60% מהסכום, סך של 26,700 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי. ב. ליקויי הרטיבות והצנרת - הנתבעים ישלמו ישירות לתובעים סך של 13,300 ₪, בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי. לכל הסכומים דלעיל יש להוסיף בהתאמה 20% עלות תיקון עצמאי וכן הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מיום עריכת חוות דעת המומחה (4.11.2012) ועד למועד תשלומם בפועל. ג. נזק בלתי ממוני בסך 10,000 ₪. בסכום זה בשים לב לטיב והיקף הפיצוי שנפסק וחלוקתו, ישאו הנתבעים וצד ג' בחלקים שווים. הנתבעים ישלמו ישירות לתובעים סך של 5,000 ₪. צד ג' ישלמו יחד ולחוד ישירות לתובעים סך של 5,000 ₪. בהוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח ומע"מ, יישאו הנתבעים וצד ג' בחלקים שווים ובחיובים נפרדים. התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות. חוזההפרת חוזהבניהפיצוייםליקויי בניה