תביעה ותביעה שכנגד על רקע מתן שירותי עריכת דין לטענת התובעת, נותר הנתבע חייב בפירעון 18 שיקים בסך כולל של 26,746 ₪ שמשך ומסר לה ולא נפרעו ועוד חייב לה הנתבע סך של 77,000 ₪ בגין התרשלותו במתן השירותים לתובעת. הנתבע איננו מכחיש כי משך ומסר לתובעת שיקים כאמור שלא נפרעו, אך טוען שדווקא התובעת הפרה התחייבותה לשלם עבור השירותים שקבלה ונותרה חיבת לו סך הנאמד ב- 50,000 ₪. קשה איפוא להצביע על "מחלוקת מרכזית" שעומדת להכרעה בתיק זה, שכן שני הצדדים טרחו להכביד זה על זה ואיש על עצמו בפרטי פרטים, ובהתחשבנות אשר ספק רב אם הצדיקה את המשאבים שהושקעו בבירור תביעה זו. העובדות התובעת הינה עורכת דין וכן מנהלת חשבונות ויועצת מס הפועלת בתחום זה באמצעות משרד עצמאי. הנתבע הינו עורך דין. במהלך 2002 הייתה התובעת בעלת דין במספר הליכים משפטיים שבהם יוצגה על ידי עו"ד נ. תאורי (להלן: "עו"ד תאורי"). בין התובעת לבין עו"ד תאורי נתגלעו מחלוקות וביום 6.10.02 התפטרה עו"ד תאורי מייצוג התובעת, והתובעת בקשה להתקשר עם עורך דין אחר שיטפל בענייניה. במהלך דצמבר 2002, או בסמוך לכך, נוצר קשר בין הצדדים, סוכם כי הנתבע ייצג את התובעת. תחילה התייחס הסיכום לייצוג בהליכי הוצל"פ ונחתם הסכם שכר טרחה ביום 23.12.02 (להלן: "הסכם השכ"ט הראשון") ובסמוך לכך סוכם שהייצוג ייעשה גם בבית המשפט וביום 2.1.03 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה שני (להלן: "הסכם השכ"ט השני"). הסכם השכ"ט השני כולל תניות מודפסות ותוספות בכתב יד ובמסגרתו התייחסות למספר הליכים משפטיים שבהם ייצג הנתבע את התובעת, בבית המשפט ובהוצל"פ. בעקבות חתימת הסכם השכ"ט שולמה לנתבע מקדמה על חשבון שכר טרחתו והנתבע החל לטפל בעניינים שונים של התובעת, בהם גם תביעות נגד משה מלכה, נגד תמר זיגדון, נגד חברה בשם MCO, נגד גולדשמיט דודי ואח', נגד זהר פיש ובהליכי הוצל"פ. כך ייצג הנתבע את התובעת בהליכים משפטיים במשך כשנה. ביום 7.1.04 הודיע הנתבע לתובעת בכתב על התפטרותו מהמשך הטיפול בענייניה, אלא שהתובעת בקשה מהנתבע שיחזור בו, הנתבע הסכים והמשיך לטפל בענייני התובעת כחדשיים נוספים עד סוף פברואר 2004. בסוף פברואר 2004 עלו יחסי הצדדים פעם נוספת על שרטון והתובעת בקשה שהנתבע יחדל מלייצגה. ביום 4.3.04 העביר הנתבע לתובעת במסירה אישית מכתב אשר כותרתו "הפסקת ייצוג" ובו נתבקשה התובעת לאשר, ואישרה בחתימתה, קבלת תיקים המפורטים במכתב (נספח לא' לתצהיר הנתבע). בין תיקי ההוצל"פ בהם טפל הנתבע עבור התובעת היה גם תיק כנגד החייבת קוזקוב מרגריטה ובמסגרתו הגיע הנתבע להסדר חוב ותשלומים אשר שילמה החייבת שולמו לנתבע במישרין. הנתבע הודיע לתובעת על הסדר החוב והעביר לתובעת שיקים אותם משך לפקודתה למועדים שונים מיום 15.2.04 ועד 15.6.05. התובעת לא הציגה לפירעון את השיקים במועדם אלא רק חודשים רבים לאחר מכן, וכך חוללו השיקים ולא נפרעו כאשר הבנק הנמשך מציין עליהם "עבר זמנו". לפיכך, אוחזת התובעת ב- 18 שיקים אשר משך הנתבע לפקודתה (להלן: "השיקים"), 17 מהם בסך של 1,500 ₪ כל אחד ל- 15 בכל חדש מיום 15.2.04 עד 15.6.05 ושיק נוסף בסך של 1,246 ₪ משוך ליום 22.8.04. ראוי לציין כי כאשר הוגשו לביצוע השיקים יוצגה התובעת על ידי עו"ד דניאל ברדוגו, אשר התפטר מייצוג ביום 29.7.09. לאחר מכן יוצגה התובעת על ידי עו"ד גילה גואטה-אניסימוב אשר התפטרה מייצוג בהודעה מיום 10.10.12, ולבסוף יוצגה התובעת על ידי עו"ד עודד דמרי. תמצית טענות הצדדים, הראיות וההליך הורתו של תיק זה בתביעה לביצוע השיקים אשר הגישה התובעת ללשכת ההוצל"פ בסך כולל של כ- 50,000 ₪ (כערכם בעת הגשתם לביצוע), ואשר בגינה ניתנה לנתבע רשות להתגונן בהחלטה מיום 19.5.09 ובכפוף להפקדת ערובה בסך של 13,373 ₪. בעקבות החלטה זו הגיש הנתבע תביעה שכנגד לתשלום סך של 50,000 ₪ בטענה לחוב בגין השירותים שהעניק לתובעת, והתובעת עצמה הגישה תביעה נפרדת לחיוב הנתבע בסך נוסף של 77,000 ₪, בעיקר בהתבסס על טענות לרשלנות מקצועית. לטענת הנתבע, נותרה התובעת חייבת לו דמי שכר טרחה בגין השירותים המשפטיים אשר העניק לה. הנתבע מונה שירותים שהעניק לתובעת במספר תיקים ואת יתרת חוב התובעת בגין שירותים אלו כדלהלן: תביעת תמר זגדון - 13,800 ₪. תביעת גולדשמיט - 6,000 ₪ על יסוד הסכם שכר טרחה וכן גם שכר טרחה ראוי. תביעת משה מלכה - 6,500 ₪. תביעת זהר פיש - 3,000 ₪ על יסוד הסכם שכר טרחה וכן גם שכר טרחה ראוי. תביעת רב בריח - 4,000 ₪ על יסוד הסכם שכר טרחה וכן גם שכר טרחה ראוי. הליכי הוצל"פ נגד קקוב - 2,200 ₪. תביעת ביילין - 400 ₪ על יסוד הסכם שכר טרחה וכן גם שכר טרחה ראוי. טיפול בהליכי הוצל"פ כנגד שטיינברג, מלכה, נוימן וחזן בסך כולל של 4,895 ₪. שכר טרחה ראוי בסך של 60,000 ש"ח בגין שלל שירותים נוספים ולאחר קיזוז מקדמה ששולמה לנתבע בסך של 10,000 ₪. הנתבע מוסיף וטוען שנוכח התנהגות התובעת יש להשית עליה גם פיצויים בסך של 5,000 ₪ על עגמת הנפש שגרמה לו. ביחס לשיקים, לא כופר הנתבע בחובתו לפרוע את השיקים אך טוען שאין מקום להשית עליו כל תשלום מעבר לסכומי קרן השיקים בצירוף הצמדה, בסך כולל של 29,024 ₪, וממילא שעומדת לו הזכות לקזז את חובות התובעת כלפיו מכל חוב שלו בגין השיקים. לטענת התובעת, ראשית לכל יש לחייב את הנתבע בפירעון השיקים, כערכם בפתיחת תיק ההוצל"פ, ובנוסף יש לחייבו לשלם לה פיצויים בסך של 77,000 ₪. התובעת טוענת שככלל התאפיינו השירותים שקבלה מהנתבע בחוסר מקצועיות, חובבנות ורשלנות. התובעת מונה מספר תיקים בהם טפל הנתבע ואשר בגינם גרמה לה רשלנותו, לטענתה, לנזקים. ואלו התיקים שבגינם עותרת התובעת לפיצויים: בתביעת גולדשמיט תחם הנתבע את סכום התביעה לסך של 200,000 ₪ במקום 260,000 ₪ ובגין זאת על הנתבע לשלם פיצויים בסך של 25,000 ₪. תביעתה נגד תמר זיגדון נדחתה רק עקב הטיפול הרשלני של הנתבע כשבכך נגרם לה נזק של 100,000 ₪, אך התובעת עותרת לפיצויים בסך של 30,000 ₪; תביעת משה מלכה היא חויבה בתשלום הוצאות בסך 2,500 ₪ בגין אי התייצבות לדיון והייצוג היה רשלני שלכן יש לחייב את הנתבע בתשלום החזרת שכר טרחה ופיצויים בסך כולל של 7,000 ₪. תביעתה נגד חברת MCO נדחתה עקב רשלנות הנתבע ולכן יש לחייבו בפיצויים בסך של 12,000 ש"ח. בהליכי הוצל"פ נגד חזן לא שולם לה דבר בגלל רשלנות הנתבע ולכן יש לחייבו בפיצוי בסך של 3,000 ₪. הדיון בתביעות אוחד. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו ובחוות דעת מומחה של עו"ד מוטי דורפברגר. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירה היא. דיוני ההוכחות התקיימו ביום 16.12.12 וביום 27.12.12. בתום החקירות הנגדיות ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב. דיון אף שמסכת העובדות הרלוונטית לטענות הצדדים דומה, התביעות שונות במהותן ויתבררו בנפרד. ראשית טענות הנתבע לחוב בשכר טרחה, ולאחר מכן טענות התובעת לחוב בגין רשלנות הנתבע. לטענת הנתבע, סיכום השירותים השונים שהעניק לתובעת בניכוי התשלומים שקבל, מביא לכך שהתובעת חייבת לו שכר טרחה, חלקו על בסיס הסכמי שכר הטרחה וחלקו בהיעדר הסכמי שכר טרחה ולכן לפי תחשיבי "שכר טרחה ראוי". יחסי עורך הדין והלקוח מתבססים על חוזה התקשרות (הסכם שכר הטרחה) הנכרת ביניהם עת שוכר הלקוח את שירותי עורך הדין. ברור כי אלו אינם יחסים חוזיים רגילים, אלא יחסים הכוללים יחסי אמון מיוחדים. בין החובות המוטלות על עורך הדין, כל עורך דין, מצויה גם חובתו של עורך הדין לגלות ללקוח מראש את כל הנתונים הרלוונטיים להתקשרות. על עורך הדין החובה להבהיר ללקוח את היקף השירותים אשר יינתנו ואת העלות בה יחויב הלקוח בגינם. לנוכח מידת חשיבותם של הסכמי שכר טרחה בין עורך דין ללקוח, יש אף שממליצים להשית חובה חוקית על עורך הדין לערוך הסכמי שכר טרחה בכתב (ראה למשל: ד. פרידמן, שכר טרחה ראוי לעורך דין, המשפט ב' (תשנ"ה), 105). עמימות ואי ודאות הנוצרים בהעדר חוזה התקשרות כתוב מיוחסים בראש ובראשונה לעורך הדין, כאשר ממנו ניתן היה לצפות להסדרה כתובה וסדורה של חוזה ההתקשרות. על בסיס עקרונות אלו, להלן ההתייחסות לטענות הנתבע: תביעת תמי זיגדון - במסגרת תיק זה ייצג הנתבע את התובעת בתביעה שהגישה התובעת כנגד שותפתה של התובעת בעבר והתבררה בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 152620/02). לטענת הנתבע התחייבה התובעת לשלם לו בגין ייצוג זה סך של 1,700$ + מע"מ וסכום זה מסתכם בעת הגשת התביעה שכנגד בסך של 13,800 ₪. בכתב ההגנה מפני התביעה שכנגד מכחישה התובעת את טענות הנתבע ומייחסת לו רשלנות בטיפול בתיק, אך איננה מציגה כל גרסה אחרת באשר לשכר הטרחה שסוכם בעניין זה. בהסכם השכ"ט השני, בסעיף 9, נקבע כי התשלום לנתבע בגין הייצוג בעניין זגדון תמר יעמוד על 1,500$ + מע"מ ובראש הסכם השכ"ט השני, בכתב יד, התייחסות לתשלום נוסף בסך של 200$ "שישולמו במידת הצורך" על ידי התובעת. בהיעדר גרסה נוגדת של התובעת ונוכח האמור בהסכם השכ"ט השני, חייבת התובעת לנתבע סך של 1,700$ + מע"מ בגין הייצוג בתביעת תמר זגדון. תביעת גולדשמיט - במסגרת תיק זה סוכם שהנתבע ייצג את התובעת בהגשת תביעה. לטענת הנתבע סוכם שעבור הייצוג בתביעה זו תשולם לו מקדמה בסך 750$ + מע"מ וזו מסתכמת בעת הגשת התביעה שכנגד בסך של 6,000 ₪. גם לטענה זו מגיבה התובעת בהכחשה כללית ובטענות המייחסות לנתבע רשלנות. הנתבעת איננה מציגה גרסה שונה לסיכום שכר הטרחה בעניין זה וגם טענה זו נתמכת בתיקון שנעשה בהסכם השכ"ט השני. לפיכך אני מקבל את טענות הנתבע וקובע כי התובעת התחייבה לשלם לו בעניין גולדשמיט שכר טרחה בסך של 750$ + מע"מ. תביעת משה מלכה - לטענת הנתבע התחייבה התובעת לשלם לו עבור הייצוג בתיק זה סך של 800$ + מע"מ, וסכום זה עליה לשלם לו אף שהטיפול בתיק לא הסתיים והועבר לבוררות. לטענת התובעת מאידך, לא עשה הנתבע דבר בכל הנוגע לטיפול בתביעה זו והתפטר מייצוגה, כך שאין לו זכות לתשלום. בהסכם השכ"ט השני (בסעיף 13) נקבע שבגין הייצוג בתיק משה מלכה ישולם לתובע שכר טרחה בסך 100$ לכל דיון ועוד 300$ לתצהיר עדות ראשית ולא יותר מ- 800$ ואף יש התייחסות לתגמול המבוסס על הצלחה. הנתבע טוען כי עשה פעולות רבות בעניין זה אך איננו מביא ולו מסמך בודד לתמיכה בטענותיו. הנתבע טוען שהמסמכים ברשות התובעת אך איננו מציין אילו מאמצים עשה לקבלתם אם בכלל. למעשה, מהמסמכים שהוצגו מסתבר שעקב אי התייצבות לדיון ניתנה ביום 4.5.03 החלטה שבגינה נאלצה התובעת לשלם סך של 2,500 ₪ כהוצאות לאוצר המדינה. בהיעדר פירוט וראיות לשירותי הנתבע בקשר עם תביעה זו ונוכח ההוצאות שבהם חויבה התובעת כאמור, אינני מוצא הצדקה לחיוב התובעת בתשלום שכר טרחה לנתבע בעניין זה. תביעת זהר פיש - תביעה זו הוגשה עוד בידי עו"ד תאורי, ניתן כנגד זהר פיש פסק דין בהיעדר הגנה, הוגשה בקשה לביטולו ובה טפל הנתבע. לאחר מכן הוגשה גם תביעה שכנגד ובגינה הכין הנתבע כתב הגנה. לטענת הנתבע התחייבה התובעת לשלם לו עבור הטיפול בבקשה לביטול פסק הדין סך של 400$ + מע"מ, המסתכמים בהגשת התביעה שכנגד בסך של 3,000 ₪. אף תגובת התובעת לטענה זו כוללנית ואין בה כל ניסיון להציג גרסה באשר לסיכום שכר הטרחה בגין הטיפול בתיק זה. טענת הנתבע מאידך, נתמכת בפירוט במכתבו מיום 18.9.03 בו דרש הנתבע 200$ עבור התגובה לבקשה לביטול פסק הדין ועוד 100$ לכל ישיבה. לפיכך אני מקבל את טענות הנתבע וקובע כי התובעת התחייבה לשלם לו בעניין זהר פיש שכר טרחה בסך של 400$ + מע"מ. תביעת רב בריח - בתיק זה טפל הנתבע בהגשת כתב תביעה לתשלום סך של כ- 33,000 ₪ (ת.א. 1624/03 בבית משפט השלום ברחובות) ולטענתו סוכם שעבור שירותיו ישולם לו שכר טרחה בסך של 500$ בצירוף מע"מ. התובעת מאידך, טוענת כי סוכם שהטיפול בתיק זה ייעשה בלא תמורה ומוסיפה טענות לפיהן מרבית העבודה בתיק נעשתה על ידה. קשה להבין כיצד ומדוע יסכים הנתבע לטפל בעניין זה או אחר בחינם וטענות הנתבע אף נתמכות בתרשומת של סיכום פגישה מיום 24.2.03, תרשומת שערך הנתבע אך כוללת הערות בכתב יד של התובעת. לפיכך אני מקבל את טענות הנתבע וקובע כי התובעת התחייבה לשלם לו בעניין רב בריח שכר טרחה בסך של 500$ + מע"מ. הליכי קקוב - בעניין זה טפל הנתבע בפתיחת תיק הוצל"פ ולטענתו סוכם שבגין הטיפול בתיק ישולם לו שכר טרחה בסך של 300$ + מע"מ. אף שהתובעת איננה מציגה גרסה נגדית בעניין זה, למעט הכחשה כללית, הנתבע איננו מפרט דבר מפעולותיו בעניין זה והמסמך עליו הוא מתבסס, תרשומת מיום 13.5.03, מתייחס לטיפול בעניין זה כך שהתשלום האמור הינו "כולל הכל". בהיעדר פירוט וראיות לשירותי הנתבע בקשר עם הליכים אלו, אינני מוצא הצדקה לחיוב התובעת בתשלום שכר טרחה לנתבע בעניין זה. ביילין דני - לטענת הנתבע סוכם כי בגין הטיפול בעניין זה ישולם לו שכר טרחה בסך של 50$. מעיון בהסכם השכ"ט השני מסתבר שתיק זה נרשם במסגרת התיקים בהם שכר הטרחה מותנה בהצלחה. ממכתב הנתבע מיום 18.9.03 מסתבר שבכלל מדובר בעניין שטופל על ידי עו"ד תאורי ומעורבות הנתבע הסתכמה רק בתיקון מספר תעודת הזהות של דני ביילין. דרישת שכר הטרחה של הנתבע בעניין זה הוגשה בדיעבד, ואין סיכום כתוב השונה מהסיכום האמור בהסכם השכ"ט השני. אינני מוצא לפיכך הצדקה לחיוב התובעת בתשלום בגין עניין זה. הליכי הוצל"פ - לטענת הנתבע סוכם כי בגין טיפול בהליכי הוצל"פ ישולם לו שכר הטרחה הפסוק בתיקי ההוצל"פ ולפיכך עותר הנתבע לתשלום עבור הטיפול בהליכי הוצל"פ כנגד שטיינברג, מלכה, נוימן וחזן על בסיס שכר הטרחה הפסוק, וכן גם בגין התיקים נגד זהר פיש וקקוב מאיר, ובסך כולל של 4,895 ₪. הן בהסכם השכ"ט הראשון והן בהסכם השכ"ט השני נקבע במפורש כי שטר טרחתו של הנתבע ישולם "במועד גביית החוב מהחייב" (סעיף 2 בהסכם השכ"ט הראשון והסכם השכ"ט השני). תניה זו מבטאת הסכמה ברורה שלפיה התשלום לנתבע מותנה בהצלחת ההליך. הנתבע איננו טוען כלל לגביית כספים מהחייבים. לא טרם התפטרותו ולא בכלל. הנתבע אף איננו מפרט אילו פעולות נקט במסגרת תיקים אלו. לפיכך, אינני מוצא הצדקה לחיוב התובעת בתשלום בעניינים אלו. תביעת שכר טרחה ראוי - בנוסף לתשלום המבוסס על הסכמי השכ"ט השונים כאמור לעיל, עותר הנתבע לחיוב התובעת בתשלום סך של 35,000 ₪ בגין "שכר טרחה ראוי". לטענת הנתבע, בוצעו על ידו "עשרות פעולות" שלא באות לכדי ביטוי בהסכמי השכ"ט והנתבע השקיע שעות רבות בטיפול בענייני התובעת. הנתבע אומד את הזמן אשר השקיע במתן השירותים לתובעת בלפחות 160 שעות ובחישוב המתבסס על 50$ לשעת עבודה עותר לחיוב התובעת בשכר טרחה ראוי בסך של 35,000 ₪. התובעת מכחישה את טענות הנתבע וטוענת שהסכמי השכ"ט מבטאים את כל שהוסכם ואין לנתבע זכות לתשלום מעבר לכך. טענות הנתבע לתשלומי "שכר טרחה ראוי" אינן ברורות ואינן מתיישבות עם הפרק הקודם בתביעתו, הפרק העוסק בתשלום על בסיס הסכמי השכ"ט. ניכר הרי כיצד הקפיד הנתבע לדרוש תשלום פרטני עבור כל תיק בו טיפל, כפי שאכן מצופה שייעשה על ידי עורך דין. אך אם כך, קשה להבין מדוע לא הקפיד לבטא בסיכומי שכר הטרחה כל טענה שתתייחס להיקף ההשקעה במתן השירותים. לטענת הנתבע, בהיעדר הסכם עומדת לו זכות לשכר טרחה ראוי, אלא שהנתבע איננו טוען כלל, ולא כל שכן שאיננו מפרט, אילו שירותים העניק לתובעת מעבר לתיקים בגינם סוכם שכר הטרחה, ואף נתבע כאמור. ואם טוען הנתבע שנדרש להשקעת זמן חריגה נוכח דרישותיה הרבות של התובעת, לא ברור מדוע לא הקפיד מראש, או לפחות ברגע שהבין את היקף הזמן הנדרש ממנו, לדרוש תשלום בגין זאת. למשל בהסכמי שכר טרחה שיתבססו על שעות העבודה בפועל. הניסיון לבוא חשבון עם התובעת בדיעבד, דווקא על רקע המחלוקות ועל רקע הפסקת הייצוג, ולדרוש תשלום לפי שעות איננו מתיישב עם חובתו של הנתבע לנהוג בהגינות ונראית יותר כנקמנות כלפי התובעת. לפיכך, הנתבע לא הוכיח שהעניק לתובעת שירותים בעניינים נוספים על אלו בגינם נעשו הסכמי שכר טרחה, וביחס לעניינים נשוא הסכמי שכר הטרחה אפילו השקיע הנתבע שעות רבות במתן השירותים לתובעת, כטענתו, הרי ששעות אלו הושקעו על בסיס הסכמי שכר הטרחה השונים. לא סוכם ולא נדרש מראש תשלום המתבסס על שעות עבודה ותביעת הנתבע לתשלום שכר טרחה ראוי - נדחית. פיצוי בגין עגמת נפש - הנתבע טוען שיש לחייב את התובעת בתשלום פיצויים על עוגמת הנפש שהסבה לו. טענה זו איננה ברורה. הנתבע העניק שירותים לתובעת. לא בהתנדבות הוענקו השירותים ולא בחינם. בחלוף כשנה נתגלעו מחלוקות והוסכם על הפסקת מתן השירותים. אך טבעי שהפסקת מתן שירותים בתיקים כה רבים תלווה בהתכתבות, בהעברת מסמכים ונתונים ובפרט כאשר הנתבע נותר חייב בפירעון השיקים שנועדו לפירעון למועדים שלאחר הפסקת מתן השירותים. לא מצאתי מה עוגמת נפש נגרמה לנתבע בגין יחסיו עם התובעת ואינני סבור שיש הצדקה לחיוב התובעת בפיצוי כלשהו בגין עגמת נפש, שלכן הטענה נדחית. כאשר מסכמים את בירור טענות התובע, מסתבר שעל יסוד הסכמי שכר הטרחה בינו לבין התובעת התחייבה התובעת לשלם לו סך כולל של 3,350$ בצירוף מע"מ. השער היציג של דולר ארה"ב ביום 2.1.03 (יום כריתת הסכם השכ"ט השני) היה 4.785 ₪ (נספח יח' לכתב התביעה שכנגד) והמע"מ עמד על 18%, כך שלזכות הנתבע עומד סך של 18,915 ₪. לפי טענת הנתבע שולמה לו מקדמה בסך של 10,000 ₪ + מע"מ (סעיף 69 בכתב התביעה שכנגד), דהיינו 11,800 ₪, ואם כך נותר התובעת חייבת לנתבע סך של 7,115 ₪ נכון ליום הפסקת הייצוג - 4.3.04. יצוין כי לא מצאתי ממש בטענות התובעת בדבר השתהות הנתבע בהגשת התביעה ובהעלאת טענותיו. נוכח היקף המחלוקות ניתן היה להבין את רצונו של הנתבע להימנע כליל מהתחשבנות זו עד אשר נכפתה עליו ההתדיינות ממילא. לא מצאתי ממש אף בטענות התובעת שלפיהן זכותו של הנתבע לשכר טרחה מותנית בהשלמת הטיפול בתביעת זיגדון ומשה מלכה. בהסכם השכ"ט השני נקבע (בתוספת בכתב יד בשולי הסכם השכ"ט השני) כי ההסכם מותנה בטיפול בכל התיקים ויבוטל "אם X לא ירצה לטפל במשה מלכה או הזגדונים". תניה זו על פניה מתייחסת להסכמה הראשונית לטיפול בתיקים ולו מראש סירב לכך הנתבע כי אז עמדה לתובעת הזכות לבטל התקשרותה עימו. תניה זו איננה מיועדת לאפשר לתובעת לבטל את התקשרותה עם הנתבע לאחר שנה ולטעון שכעת היא פטורה מתשלום, והניסיון לבסס טענה זו על אותה תניה ספק אם בתום לב נעשה. אשר לטענות התובעת, הרי שאלו נחלקות לשתיים: התביעה לפירעון השיקים והתביעה לפיצויים בטענות לרשלנות הנתבע. בכל הנוגע לפירעון השיקים, אין מחלוקת בדבר חבות הנתבע, למעט לעניין תחשיבי הריבית, וטענת ההגנה היחידה של הנתבע הינה טענת הקיזוז. לא כן ביחס לתביעת הפיצויים שאותה מכחיש הנתבע. בכל הנוגע לטענות התובעת ביחס לשירותים שהעניק לה הנתבע, יש לזכור כי התחייבות עורך דין למתן שירותים ללקוח כוללת את ההתחייבות לכך שיש בידי עורך הדין את הידע והמיומנות הנדרשים לשם מתן השירותים וכי עורך הדין מחויב להפעיל כישוריו לטובת עניינו של הלקוח. עם זאת, יש להבחין היטב בין טעות המיוחסת לערך הדין במתן שירותיו לבין רשלנות. עריכת הדין כוללת לעיתים מרחב תמרון לא מבוטל ובחירה בין אפיקים שונים במתן השירותים ללקוח. כך ובפרט בייצוג בהליכים משפטיים, כאשר עורך הדין צריך לבחור בסוג ההליך, באופן הצגת הטענות, בסדר הצגת הראיות ועוד. לעיתים, במבט לאחור, יתברר כי עורך הדין שגה בהחלטותיו. לעיתים אף ימצא שעורך דין אחר היה פועל בדרך שונה. מצב שכזה איננו מצביע בהכרח על רשלנות מקצועית. אפילו יתברר כי טעה עורך הדין, לא כל טעות של עורך דין תיחשב כהתרשלות (ע"א 2590/90 ניסים נ' עו"ד דניאלי, פ"ד מח (3) 846). לא זו אף זו, שלא די לו ללקוח (ובמקרה שבפני - התובעת) להוכיח כי עורך הדין התרשל והפר את חובתו כלפי הלקוח. על הלקוח להוסיף ולהוכיח קשר סיבתי בין הרשלנות לבין תוצאת הייצוג. על הלקוח להראות ולהוכיח, ברמת ההסתברות המקובלת במשפט אזרחי, כי אלמלא הייצוג הרשלני הייתה התוצאה משתנה לטובתו (ע"א 9022/08 אהובה מגורי-כהן נ' עו"ד משה קמר, פורסם במאגרי המידע [3.5.10]. נוכח עקרונות אלו, מסתבר שאין ממש בטענות התובעת כלפי הנתבע. התובעת טוענת כי בתביעה כנגד גולדשמיט טעה הנתבע כאשר תחם את סכום התביעה ל- 200,000 ₪ במקום 260,000 ₪. התובעת איננה מסבירה כיצד הגיעה לתחשיב זה, התובעת איננה מסבירה כיצד מתיישב הפער לו היא טוענת עם הטענה שמדובר ב- 3 חדשי שכירות שהוחסרו ובסך של 1,100 $ לחדש בלבד, התובעת איננה מפרטת מתי אירעה הטעות ומתי נודע לה על אודותיה, ובפרט התובעת איננה טוענת כלל שבסופו של יום התקבלו כל טענותיה "ולו אך" הוגדל סכום התביעה הייתה מקבלת סכום נוסף זה. התובעת טוענת כי בתביעת משה מלכה שגה הנתבע כאשר לא התייצב לדיון ובגין זאת נפסקו לחובתה הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ₪. הנתבע הסביר כי אי ההתייצבות נבעה מבקשת הצד שכנגד לה הסכים הנתבע. מעיון בבקשה שהוגשה לביטול אותה החלטה לחיוב בהוצאות (נספח ה' לכתב התביעה) נראה שאי ההתייצבות אכן נבעה מסיכום בין הנתבע, כב"כ התובעת דאז, לבין ב"כ משה מלכה. אומנם, נראה כי בכך שגה הנתבע באשר עשה דין לעצמו כשלא התייצב, אך אינני מוצא בכך רשלנות. ההחלטה שלא להגיע מתל אביב לדיון אשר ברור שלא יתקיים הייתה סבירה, גם אם שגויה נוכח ההחלטה לחיוב בהוצאות, ואף התובעת כותבת במפורש במכתבה מיום 22.7.03 (נספח ד/2 לכתב התביעה) כי מדובר באי הבנה. התובעת טוענת בתביעתה כי תביעתה נגד תמר זגדון נדחתה בשל רשלנות הנתבע, ומייחסת לו רשלנות בכך שלא דרש גילוי מסמכים ולא הכין אותה לדיון. התובעת איננה מצרפת כל מסמך לביסוס טענותיה, התובעת איננה טוענת שבכלל קיימים מסמכים נוספים שהנתבע לא גילה, התובעת איננה מסבירה כיצד הייתה משתנה עדותה לו "הוכנה מראש" והתובעת ודאי שאיננה מביאה ולו ראשית ראיה לטענה שתוצאות פסק הדין היו משתנות לו פעל הנתבע אחרת. כך גם ביחס לטענות התובעת בעניין חברת MCO, טענות כוללניות לרשלנות בלא כל ניסיון להסביר כיצד באה זו לכדי ביטוי וכיצד השפיעה על תוצאות ההתדיינות. וכך גם בעניין הליכי ההוצל"פ כנגד חזן, כאשר התובעת איננה מבהירה ולו ברמז כיצד גרמה התנהלות הנתבע לכך שלא תצליח להיפרע מחזן. בסופו של דבר, נראה שתביעת התובעת נשענת על כרעי תרנגולת, אין לה כל בסיס ורובה ככולה שלל הכפשות חסרות ממש. כאשר מסכמים את טענות הצדדים, מסתבר שהתובעת נותרה חייבת לנתבע שכר טרחה בסך של 7,115 ש"ח ואילו הנתבע נותר חייב לתובעת את פירעון השיקים. לטענת הנתבע, אין מקום להשית עליו חיובי ריבית בגין השיקים ולכל היותר יש לצרף להם הצמדה בלבד, באשר על הנתבעת האחריות לאי הצגת השיקים לפירעון במועד. אכן, לא ניתן כלל להבין מטיעוני התובעת מדוע נמנעה מהצגת השיקים לפירעון במועדם. הרי לו עשתה כן, היו השיקים נפרעים. וככל שלא עשתה כן, נותרו הכספים בחשבון הנתבע ולא ברור כיצד הרוויח מכך הנתבע. לפיכך, אני מקבל את טענת הנתבע וקובע כי החוב בגין השיקים יועמד על סך של 29,024 ₪ נכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ ויישא מאותו המועד הפרשי הצמדה וריבית כדין. ועם זאת, בדיוק מאותם טעמים וכאשר לא ברור מדוע לא דרש הנתבע מהתובעת את פירעון שכר הטרחה בזמן אמת, יישא גם חובה של התובעת הפרשי הצמדה בלבד עד ליום פתיחת תיק ההוצל"פ. סכום זה (7,115 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 4.3.04 ועד 3.7.08) מסתכם בסך של 7,802 ₪. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. במהלך הדיון הקדיש הנתבע מקום רב בטיעוניו להתנהלות התובעת בכל הנוגע להגשת תביעות כנגד עורכי הדין אשר ייצוגו אותה בעבר. בעניין זה הוצגו פסקי דין בהם נמתחה בקורת נוקבת על התנהגות התובעת. כך בתביעתה את עו"ד תאורי (פסק דין בת.א. 48894/04) קובע בית המשפט כך (סעיפים 107 - 108 בפסק הדין): "עוד יצויין, כי כטענתה הנוספת של הנתבעת, התובעת נוהגת להחליף עורכי דין בקצב מסחרר, ולהפנות אליהם אחר כך טענות מקצועיות ודרישות להחזר כספים ששילמה, ובתיק זה בלבד התחלפו ארבעה עורכי דין, קרי, עו"ד יאיר בן דוד, עו"ד ש. אוסלנדר, עו"ד יוסי פאר ועו"ד ליאור דגן... משמע, התובעת אכן נוטה להעסיק עורכי דין מתחלפים חדשות לבקרים, מפטרת עורכי דין בלא הרף, או שהללו מתפטרים מייצוגה עקב העדר קומוניקציה עימה, וזאת יש לקחת בחשבון אף בתביעה שבפני..." קביעה זו תואמת לחלוטין את אשר התברר בתביעה שבפני הן בתביעה נגד הנתבע, בא כוחה לשעבר של התובעת, והן בהחלפת עורכי הדין תוך כדי בירור התביעה. לחומר הראיות צורף פסק דין בו נמחקה תביעה שהגישה התובעת נגד עו"ד ערן פלס (תיק מספר 37241-11-09) אף זאת בטענה לרשלנות במתן שירותי עריכת דין. במהלך עדותה הודתה התובעת כי הגישה תביעה שכנגד בתביעת עו"ד שי צוקרמן, אף הוא בא כוחה לשעבר, כי עו"ד סטג'רוב ז"ל אשר ייצג אותה הגיש נגדה תלונה למשטרה ואף שהיא מנהלת הליך משפטי כנגד באי כוח נוספים שלה בעבר, עוה"ד רועי שובל וליאור דגן (עמ' 11 בפרוט'). זכותו המלאה של כל אדם ליומו בבית המשפט, זכותו המלאה של לקוח לבוא חשבון עם עורך דינו ולפנות לערכאות אם הוא סבור שנגרם לו עוול, וממילא שזכותה המלאה של התובעת לפנות לערכאות ולהביא בפניהם את ריבה עם עורכי דין שייצגו אותה. ועם זאת, לא יתכן להשלים עם מצב בו מגישה התובעת פעם אחר פעם תביעות כנגד באי כוחה לשעבר, כאשר באלו נמתחת עליה בקורת כה קשה כאמור. במצב זה שומה על התובעת להשכיל ולהבין כי לצד זכותה ליומה שנשמרת לה ועומדת לה תמיד, אף הסיכון לחיוב בהוצאות של ממש על הליכים שעלולים להתברר כטענות סרק. לפיכך, לו עמדה תביעת התובעת בתיק מספר 37260-11-09 בפני עצמה, היה מקום להשית על התובעת הוצאות של ממש, אולי הוצאות עונשיות. דא עקא, שבתיק זה "תרם" הנתבע עצמו להתדיינות ארוכה בהתנגדות לפירעון השיקים שברובה המכריע נדחתה ובהגשת תביעה מיותרת. באיזון כל האמור, אינני מוצא הצדקה להשתת הוצאות על מי מהצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו. לסיכום: התביעה שכנגד אשר הגיש הנתבע בתיק 175347/09 - נדחית. התביעה אשר הגישה התובעת בתיק 37260-11-09 - נדחית. בגין התביעה לביצוע השיקים בתיק 175347/09 - אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 21,222 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פתיחת תיק ההוצל"פ 01-70622-08-2. החוב בתיק ההוצל"פ האמור יתוקן בהתאם.תביעה שכנגד