תביעה בגין פתיחת דלת רכב חונה לכיון הכביש

הרכב עמד במפרץ חניה בניצב למדרכה והבחור שעבד עימו הניח דברים ברכב. מדובר ברכב מסחרי, אשר הדלת האחורית שלו נפתחת כלפי מעלה ומשהרכב עמד בניצב למדרכה, המשמעות שהדלת נפתחה לכיוון הכביש, באופן שהיא בולטת אל הכביש במרחק של מטר בערך. התובע 2, הציג תמונות של המקום ונראה שמדובר בכביש רחב. נהג הנתבעת שחלף עם המשאית על פני הרכב פגע בדלת עם החלק העליון האחורי של המשאית (הסולמות). התובע טען שמדובר בכביש רחב ולא הייתה כל סיבה שנהג הנתבעת יצמד לרכבו. התובע השיב בחקירה הנגדית, כי לא הדליק וינקרים ולא שם משולש שכן הוא לא תקוע והוסיף, כי יכול ובחוץ היה חושך אבל הכביש מואר. בהמשך החקירה הנגדית הסתבר, כי התובע 2 כלל לא ראה את התאונה ומי שהיה ליד הרכב היה פועל זר שלטענתו אין לו את פרטיו. כאשר נשאל איך הוא יודע על הפגיעה ברכב, השיב, כי העובד ראה וגם הייתה פגיעה בסולם של המשאית.

הנהג מטעם הנתבעת לא התייצב בדיון, ב"כ הנתבעת טען, כי אינו עובד עוד אצל הנתבעת ואינו בשליטה אולם לא הציג כל אסמכתא לעניין זימונו. לכאורה, בנסיבות אלה ניתן היה לדרוש את הוצאת התצהיר של העד, אולם ב"כ התובעים עצמו, הסתמך על התצהיר, שכן כאמור, הסתבר שהעד מטעמו לא ראה כלל את התאונה. ב"כ התובעים טען, כי גם לפי הדברים האמורים בתצהיר הנתבעת ניתן לקבוע את אחריותה הנהג מטעמה לתאונה. משכך, ב"כ התובעת הכשיר את השימוש בתצהיר ונכון יהא להתייחס גם לגרסה האמורה בו, תוך לקיחה בחשבון שהעד לא נחקר בחקירה נגדית על תצהירו.

בתצהיר נהג הנתבעת, טען הנהג, כי במועד התאונה בשעות הערב, חנה רכב התובע עם שני גלגלים קדמיים על המדרכה והגלגלים האחוריים על הכביש, כאשר הדלת האחורית של הרכב פתוחה לכיוון אמצעי הכביש, באופן שלא ניתן להבחין בה ללא כל סימן אזהרה או משולש ובעת נסיעתו בצורה זהירה על הכביש נפגש חלקו האחורי של הרכב בו נהג עם פינת הדלת הפתוחה.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית ולפיכך נטל השכנוע ברמה של מאזן הסתברויות מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה, ואת אחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן, התובע, אמנם לא ראה את התאונה, אולם ממכלול הראיות שהובאו ניתן לקבוע כיצד ארעה התאונה ומה היו הנסיבות. אני מאמינה לעדותו של התובע, כי הרכב חנה בניצב למדרכה באופן שתואר על ידו במפרץ החניה שצולם על ידו. התובע העיד, כי הרכב עמד צמוד לשפת המדרכה עם שני הגלגלים הקדמיים ואני מקבלת את עדותו בעניין זה. אמנם בתצהיר מטעם הנתבעת נטען, כי הרכב עמד עם שני גלגלים על המדרכה, אך לאור עדות התובע שהרכב עמד כך כל היום, אין זה הגיוני שעלה על המדרכה. מה גם שאופן עמידת הרכב כמתואר על ידי התובע לא מטיב עם גרסתו לעומת גרסת נהג הנתבעת. אפשר שנהג הנתבעת שגה לחשוב, כי הגלגלים היו על המדרכה, בשל כך שהגלגלים היו צמודים לשפת המדרכה בניצב לה. מכל מקום משנהג הנתבעת לא העיד, אני מעדיפה את עדות התובע.

מעדותו של התובע עולה, כי דלת הרכב האחורית של הרכב, הנפתחת כלפי מעלה ובולטת אל נתיב הנסיעה הייתה פתוחה בעת התאונה שכן הכניסו דברים לרכב. מעדותו של התובע, ניתן להסיק, כי הדלת היתה פתוחה במשך פרק זמן לא מבוטל שכן העובד מטעמו עסק בהורדת דברים מהדירה והכנסת דברים לרכב. התובע העיד, כי מפתחות הרכב היו אצלו, הווה אומר הרכב לא היה מונע, לא היו דלוקים בו אורות ולפי עדות התובע אף לא אורות מהבהבים. יצויין כי מדובר ברכב גבוה יחסית ובדלת גדולה יחסית, כך שמתמונות הרכב כמו גם מתמונות מקום הארוע, ניתן להסיק שהדלת בלטה לעבר נתיב נסיעה וחרגה מרחבת מפרץ החניה.

התובע לא שלל את האפשרות כי בעת התרחשות התאונה היה חושך, יחד עם זאת, מדובר בכביש ברחובה של עיר וניתן להניח שהיה מואר. גם מן התמונות שצולמו והוצגו על ידי התובע עולה, כי ישנה תאורת רחוב במקום, לפיכך ניתן להניח ברמה של מאזן הסתברויות כי נהג המשאית יכל להבחין בדלת הפתוחה.

הכביש הוא כביש דו סטרי, בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. התובע לא ראה את התאונה ואינו יכול להעיד לעניין אופן נסיעת המשאית, בעניין זה אין לי אלא להעריך לפי מתווה השטח, כפי שצולם בתמונות, כי המשאית נסעה בנתיב הימני הצמוד לרכב ומאחר שנהג המשאית לא הבחין בדלת הפתוחה הוא לא התרחק מרכב הנתבעת ופגע בחלק האחורי של המשאית בדלת.

בנסיבות אלה, בפרט כאשר לא נשמעה עדותו של נהג הנתבעת ולא ניתן הסבר כיצד לא הבחין בדלת הרכב הפתוחה לעבר הכביש, בבחינת נתון בכביש, ניתן לקבוע כי לנהג הנתבעת אחריות לתאונה. יחד עם זאת, גם לתובע יש אשם תורם משמעותי להתרחשות התאונה.

תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, קובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך." האמור בתקנה חל לגבי כל דלת, גם דלת אחורית. גם כאשר מדובר בדלת פתוחה, בבחינת "נתון בכביש", מוטלת אחריות על הנהג שמחליט להותיר את הדלת פתוחה ויוצר בכך מפגע מתמשך ומכשול בפני הנהגים העוברים. לא ניתן לחלוק, כי פתיחת דלת לכיוון הכביש והשארתה פתוחה שלא לצורך יוצרת סיכון ממשי. הכלל הוא שאין לפתוח דלת הפונה לכיוון הכביש כלל אלא אם הנהג מבקש לרדת מהרכב או לעלות עליו, כך גם מורות תקנות התעבורה. אדגיש, כי התקנה אינה מבחינה בין פתיחת דלת פתאומית או פתיחת דלת הנמשכת לאורך זמן. המבחן על פי התקנה הנ"ל הוא שפתיחת הדלת לא תפריע לתנועה בכביש ושהפתיחה תהא לאחר הבטחת שלומם של עוברי דרך, מכאן שהאחריות לנקיטת אמצעי זהירות מתאימים חלה בראש ובראשונה על פותח הדלת. מעדות התובע עצמו עולה, כי לא ננקטו אמצעי זהירות כלשהן, הרכב לא היה מונע, לא דלקו פנסי הרכב, לא אורות מהבהבים, לא נעשה נסיון כלשהו להפנות את תשומת ליבם של הנהגים לדלת הפתוחה. גם לא הוכח, כי התובע או מי מטעמו, עשו נסיון כלשהו להפנות את תשומת לב נהג הנתבעת לדלת הפתוחה, כך שניתן לומר שלא היו קשובים למה שקורה בכביש, שכן אפשר שאם היו שמים לבם לרכב שעובר קרוב מדי, יכלו לסגור את הדלת, דבר שהיה מונע את התאונה או מקטין את תוצאותיה.

בנסיבות אלה, אני קובעת, כי לתובע אשם תורם בשיעור של 50% להתרחשות התאונה.

התובעים הגישו חוות דעת שמאי וכן הציגו לב"כ הנתבעת קבלות על התשלום ואישור על הפסדי התובע שלא נסתרו, משכך על הנתבעת לשלם להם מחצית מהסכומים שהוכחו.

השמאי העריך את הנזק שנגרם לרכב בשיעור של 3,060 ₪, התובעת שילמה לתובע סכום זה בניכוי השתתפות עצמית. בהתאם לאישור התשלומים שהציגה התובעת היא שילמה לתובע סכום של 1,471 ₪ - ומשכך, זכאית התובעת להחזר מחצית סכום זה (735.5 ש"ח), בצירוף הצמדה מיום התשלום.

בהתאם למסמכים שהוצגו, שולם לשמאי שכ"ט בסכום של 346 ₪ (ללא מע"מ). התובעת זכאית גם להחזר מחצית מסכום זה (173 ₪), בצירוף הצמדה מיום התשלום.

התובע שילם השתתפות עצמית בסכום של 1,588 ₪ והוא זכאי להחזר מחצית סכום זה (794 ₪), בצירוף ריבית והצמדה מהיום בו נוכה הסכום, או שולם למוסך.

בכתב התביעה מופיע סכום נוסף של 43 ₪, לא ברור למה סכום זה מתייחס ולא מצאתי אסמכתא כי אכן שולם על ידי התובעת ובעבור מה.

כן תשלם הנתבעת, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בסכום של 1,250 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תקנת השוק רכב

  2. מכירת רכב ממושכן

  3. הצתת רכב של השכן

  4. פגיעה ברכב ברוורס

  5. סדק בראש מנוע רכב

  6. עורך דין קניית רכב

  7. השלכת בדל סיגריה מרכב

  8. פסילת ספרים מכונאי רכב

  9. רכב מנועי - הגדרת "רכב מנועי"

  10. התנגשות בין שני כלי רכב

  11. משמעות רישום הבעלות ברכב

  12. זיהוי רכב לפי מספר רישוי

  13. תביעה בגין תיקון רכב פורד

  14. זכאות לקבלת רכב עם מעלון

  15. קניית רכב עם פגיעה בשלדה

  16. פגיעה ברכב חונה במהלך טסט

  17. האם קלנועית היא רכב מנועי

  18. בקשת מפרק זמני למסירת רכבים

  19. העברת בעלות פיקטיבית על רכב

  20. האם עגורן נייד הינו רכב מנועי

  21. נזק לרכב בחניה בזמן שהייה בחו"ל

  22. מסירת החזקה ברכב לפני קבלת הכסף

  23. פגיעה ברכב חונה בלי להשאיר פרטים

  24. התחלת נסיעה לפני כניסת נוסע לרכב

  25. טעות בזיהוי רכב שביצע עבירת תנועה

  26. האם רישום הרכב ע"ש האימא הוא פיקטיבי

  27. פיצוי על קילומטראז שגוי בעסקת קניית רכב

  28. ביטול קניית רכב משומש בגלל בעיות במנוע

  29. תקלות חוזרות ונשנות ברכב לימוד נהיגה חדש

  30. טענת טיפולים ותיקונים ברכב בחוסר מקצועיות

  31. תביעה בגין פתיחת דלת רכב חונה לכיון הכביש

  32. תובענה שעניינה פיצוי כספי בשל התנגשות כלי רכב

  33. כתוצאה מן התאונה נפגע הגלגל הקדמי שמאלי של הרכב

  34. זכאות לבטל עסקה לרכישת רכב בגין שינוי את מד האוץ

  35. רק לאחר קניית הרכב הסתבר כי הרכב עבר תאונות והוחלפו בו חלקים רבים

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון