1. תביעה לפיצוי התובע, יליד 04/09/1983, בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 01/06/2008. הנתבעת מס' 1 הייתה בעת הרלוונטית מעבידתו של התובע. הנתבעת מס' 2, חברה לביטוח בע"מ, הייתה בעת הרלוונטית המבטחת של הנתבעת 1 בביטוח אחריות מעבידים. 2. התובע טען בתביעתו, כי בתאריך 01/06/2008, עת עבד בשירות הנתבעת 1 נדרש על ידה לנקות שיירות בטון שהתייבש מתוך מערבל בטון. לצורך כך הושיט ידו הימנית לתוך המערבל, כאשר פועל אחר הפעיל לפתע את המערבל, וכתוצאה מכך נפגעה ידו הימנית של התובע (להלן: "התאונה"). הנתבעות מודות באחריות הנתבעת 1 המלאה לאירוע התאונה (ר' הצהרת ב"כ הנתבעות בפתח ישיבת ההוכחות), וחבותם בעקבות כך לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. נותרה, אם כן, המחלוקת בשאלת גובה הפיצוי לו זכאי התובע. הפגיעה הגופנית: 3. כפי שניתן ללמוד מסיכום המחלה ת/11, התובע הובהל לבי"ח רמב"ם, שם אושפז משך 5 ימים. בשל הפצעים באמה ימין עבר בתאריך 03/06/2008 ניתוח בו נראה חיתוך מלא של השרירים ECRL ושריר BR, עבר הטריה לפצע, פסיוטומיה (שחרור לחץ בשריר - ס"י), הטריית שרירים קרועים, קירוב השרירים ותפירה, וידו הושמה בגבס. בתום האשפוז שוחרר לביתו עם המלצה להמשך טיפול תרופתי עם משככי כאבים לפי הצורך, יד במתלה לצוואר, מעקב ואיזון סכרת (מדובר בחולה סכרת נעורים). 4. כפי שניתן ללמוד מהתיעוד הרפואי שהוגש (ת/2), התובע היה במעקב וטיפול רפואי ממושך. בביקור בבי"ח רמב"ם מתאריך 19/06/2008 בוצעה הורדת גבס, וחידוש הגבס לתקופה נוספת ל-3 שבועות. כעולה ממכתב רפואי מאוחר יותר מבי"ח רמב"ם, הגבס הורד לבסוף ב-10/07/2008, עם המלצות כדלקמן: שטיפת יד במים וסבון פעמיים-שלוש ביום; ריפוי בעיסוק; פיזיוטרפיה לשיפור טווחי תנועה, והמשך מעקב אורטופדי במסגרת קופ"ח. לפי אישור רפואי של קופ"ח, מתאריך 28/09/2008 (חלק מ-ת/1), התובע היה בטיפולים פיזיוטרפיים מחודש 07/2008 עד סוף חודש 09/2008, ועבר סדרה של 12 טיפולים; ולפי אישור קופ"ח מ-27/01/2009 (חלק מ-ת/1), עבר סדרה של 20 טיפולים של ריפוי בעיסוק. באותו מכתב רפואי צוין, כי חל שיפור ניכר בטווחי תנועה במרפק שורש היד והאצבעות, "מגיע כמעט לטווחים מלאים", עדיין נצפה כוח אחיזה חלש, וחולשה כללית של אמה וזרוע ימין, עדיין מתלונן על נימול וזרמי חשמל בעת מגע באזור רדיאלי של האמה, מתקשה במוטוריקה עדינה, וסובל מכאבים בעת כיפוף אצבעות, כאבים באזור המרפק בעת הרמת חפצים. הומלץ לתובע על המשך מעקב מומחה כף יד, והמשך תרגילים בבית בהתאם להנחיות שניתנו לו. קביעות המל"ל: 5. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, לתובע אושר תשלום דמי פגיעה לתקופה של 3 חודשים (התקופה המקסימלית), לאחריה נקבעו לתובע נכויות כדלקמן: 30% לתקופה מ-01/09/2008 עד 31/05/2009 (התובע הוכר כנכה נזקק לפי תקנה 18א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956); משמע, שולמה לו גמלה מלאה בתקופה זו מאחר ולא עבד כלל (ר' אישור המל"ל - ת/7). 10% לצמיתות החל מ-01/06/2009. הנני ער לטענת הנתבעת בסיכומיה, כי ועדה רפואית לעררים מטעם המל"ל ראתה להפחית את נכותו הצמיתה של התובע מ-10% ל-5%, אלא שבסופו של יום, ולאחר פשרה אליה הגיעו הצדדים, נותרה הנכות הצמיתה מטעם המל"ל בשיעור 10%. מכל מקום, מאחר ובתאונת עבודה עסקינן, ומאחר וקביעת וועדות המל"ל אינן מחייבות, אין לעובדה זו משקל של ממש, מה גם, כפי שיובהר, הוגשו מטעם הצדדים חוות-דעת רפואיות, ומונה מומחה רפואי מטעם בית-המשפט. חוות דעת ד"ר פאר - מומחה אורטופד מטעם התובע: 6. התובע הגיש, במצורף לתביעה, חו"ד רפואית של ד"ר פאר, מומחה אורטופד, אשר קבע לו נכות רפואית משוקללת בשיעור 19%, מורכבת מנכות בשיעור 10% בגין הקרע בשרירים מיישרים בשורש היד, ובשריר ברכיורדיאליס, לפי סעיף 42 (2) (ד) (I) למבחני הנכות; ועוד 10% בגין הצלקות, לפי סעיף 75 (1) (ב) למבחני הנכות. חוות דעת ד"ר אגינסקי - מומחה אורטופד, מטעם הנתבעות: 7. ד"ר אגינסקי, קבע בחוות-דעתו, כי לתובע נותרה נכות פלסטית בלבד, בשיעור 5%. ד"ר אגינסקי מציין, כי פרט למגבלה מזערית בתנועת הפרונציה באמה ימין, מזערית עד כדי שאינה מזכה בנכות, לא נותרו אצל התובע מגבלות פיזיות אחרות כלשהן. חוות-דעת ד"ר רינות - מומחה אורטופד, שמונה ע"י בית-המשפט: 8. לאור הפער בין קביעות המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, מונה ד"ר רינות כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט. בחוות-דעתו קבע המומחה, כי לתובע נותרה אך נכות פלסטית בשיעור 10% לפי סעיף 75 (1) (ב) למבחני הנכות. כך תיאר ד"ר רינות את הצלקות: "צלקות: אזור של צלקת שטחית לא סדירה בקדמת האמה המקורבת. צלקת קוית באורך 13 ס"מ באספקט הקדמי של המרפק והאמה המקורבת. הצלקת מורחבת, לא סדירה, לא רגישה למגע ולא דבוקה לרקמות עמוקות". המומחה ציין בחוות-דעתו, כי הוא ער לכך שכתוצאה מהפגיעה נגרם לתובע חיתוך של השרירים באמה, ואשר נתפרו; אלא שהשרירים שנחתכו החלימו היטב וחזרו לפעילות מלאה בלא שהותירו כל הגבלה או הפחתה בכוח, או דפורמציה חיצונית. 9. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי עצם הפגיעה בשרירים מצדיקה כשלעצמה הענקת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 42 (2) (ד) (I) למבחני הנכות, אף ללא שנותרה הגבלה פיזית; וזאת, לטענתו, בנוסף לנכות הפלסטית בשיעור 10%. אין בידי לקבל טענה זו. יצוין, כי התובע לא הפנה שאלות הבהרה למומחה בעניין זה, וגם בחר שלא לחקור אותו על חוות-דעתו. מי שהזמין את המומחה להיחקר על חוות-דעתו הייתה דווקא הנתבעת, אך לאחר שנבצר מהמומחה להתייצב לדיון הציע ב"כ הנתבעת שתינתן לשני הצדדים הזדמנות להפנות למומחה שאלות הבהרה, תחת חקירתו על דוכן העדים, הצעה שנתקבלה ע"י התובע, ובעקבותיה הצהירו ב"כ הצדדים, כי הם מוותרים על חקירת המומחה בכפוף לאפשרות הפניית שאלות הבהרה כאמור (ר' עמ' 10-9 לפרוטוקול). לבסוף, מתברר, כי רק הנתבעות הפנו שאלות הבהרה למומחה. אלא שגם לגופו של עניין, אינני מסכים עם טיעון זה. אמנם בהתאם לחלק ממבחני הנכות, יש ונקבעת נכות גם בגין עצם הפגיעה הפיזית, אף שזו לא הותירה מגבלה תפקודית כלשהי. דוגמא טובה לכך היא הדוגמא שהביא ב"כ התובע בסעיף 16 לסיכומיו. סעיף 37 (8) למבחני הנכות, מזכה בנכות בשיעור בין 5% ל-10% בגין שבר של חוליה בעמוד שדרה שהתרפא, אף שלא נותרו הגבלות תנועות. אין ללמוד מהדוגמא הנ"ל לענייננו. די לציין, כי בגין אותה פציעה, ביד שמאל, לא מוענקים אחוזי נכות כלשהם, כדי ללמד שהנכות, במקרה זה, אינה מוענקת רק בשל עצם הפציעה. מכל מקום, לא הונחה בפניי תשתית מספקת כדי להצדיק סטיה מקביעות המומחה מטעם בית-המשפט, ואין צורך לחזור ולהדגיש את מעמדו של מומחה המתמנה ע"י בית-המשפט, אשר אין לסטות מקביעותיו אלא במקרים נדירים וחריגים, בהם בית-המשפט מגיע למסקנה שחוות-דעתו לוקה בפגם מהותי, וכי מסקנותיו אינן עומדות במבחן ההיגיון, ואינן סבירות, עד כדי שבת-המשפט אינו יכול לסמוך ידיו עליהן. לא זה המקרה שלפנינו. רקע תעסוקתי, ומקצועו של התובע, לפני ואחרי התאונה: 10. בעת התאונה היה התובע בגיל 25. כפי שהעיד בחקירתו הראשית, סיים לימודי תיכון בשנת 2002, בהיות בגיל 19, למד משך שנתיים הנדסאי סביבה במכללת גליל מערבי בעכו, אך לא סיים את לימודיו, ולא הציג תעודה כלשהי המעידה על לימודיו. לאחר מכן החל לעבוד כפועל בניין פשוט, עוזר טפסן, ועוזר רצף. את עבודתו אצל הנתבעת 1 החל במהלך חודש 04/2008, וכבר ב-01/06/2008 אירעה התאונה נשוא התביעה. התובע עבד אצל הנתבעת 1 בעבודות יציקת בטון בתבניות (עמ' 11-10 לפרוטוקול). לטענת התובע השתכר ערב התאונה מעבודתו אצל הנתבעת 1 סך של 4,500-4,000 ₪ לחודש. מחקירתו הנגדית עולה, כי בטרם החל לעבוד אצל הנתבעת 1, שם הספיק לעבוד כחודש וחצי עד לתאונה, היה מחוסר עבודה תקופה של כחצי שנה (עמ' 15, ש' 12 עד 16). בסיס השכר: 11. עיון בתלושי השכר שהוגשו (תחת מוצגים ת/6, נ/4 ו-נ/5), מלמד, כי הצדדים הגישו תלושי שכר רק מתקופות עבודת התובע לאחר התאונה. הראיה היחידה שהוצגה לגבי גובה שכרו ערב התאונה, הינה אישור המל"ל מ-29/09/2009 (ת/8), ממנו עולה, כי חישוב הגמלה ששולמה חושבה לפי השתכרות רבעונית בסך 13,035 ₪, היינו, לפי 4,345 ₪ לחודש. לפי-כך, חישוב הפסד שכרו של התובע לעבר, יהא על בסיס השכר הנ"ל, וכשהוא צמוד להיום = 4,900 ₪ (מעוגל). באשר לבסיס השכר לעתיד, טוען התובע, שיש להעמידו כדי גובה השכר הממוצע במשק. הנתבעת לא התייחסה לבסיס השכר לצורך חישוב הפסדי שכר לעתיד, משטענה, כי התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה, נוכח העובדה, כי המדובר בנכות פלסטית בלבד, שאין לה כל השלכה תפקודית. סבורני, כי בנסיבות המקרה, יש אמנם לקחת בחשבון גילו הצעיר יחסית של התובע ערב התאונה, (בן 25), בבואנו לקבוע את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי שכר לעתיד, אך מאידך, יש לקחת בחשבון, כי התובע כבר צָבַר לעצמו כ-4 שנות עבודה, מהן ניתן ללמוד, במידת מה, על תכניותיו לעתיד במישור התעסוקה, זאת בהינתן, כי לתובע אין הכשרה אקדמית או הכשרה מקצועית אחרת, שיש בה משום אינדיקציה לפוטנציאל ההשתכרות שלו. בהסתמך על העבר, נראה, כי עתידו התעסוקתי של התובע היה ונותר בתחום העבודות הפיזיות. מכאן, אני עובר לחישוב הפיצויים המגיעים לתובע. הפסד שכר לעבר: 12. ב"כ התובע טוען להפסד שכר מלא לעבר לתקופה של 15 חודשים, לפי בסיס שכר של 5,000 ₪ לחודש, ועוד עותר הוא לפיצוי בגין הפסדי שכר חלקיים ליתרת התקופה בשיעור 15%, לפי בסיס שכר של 8,994 ₪ (שכר ממוצע במשק). לטענתו, כתוצאה מהתאונה התובע נעדר מעבודתו, וממעגל העבודה בכלל, משך 3 שנים לאחר התאונה. על כך ניתן ללמוד גם מדו"ח המל"ל על רציפות בעבודה - נ/1. התובע העיד בחקירתו הראשית, כי הוא נעדר מעבודתו לאחר התאונה תקופה של כשנתיים וחצי (עמ' 12, ש' 26); חזר לעבודות שיפוצים אצל מעסיק בשם "ראיין", שם עבד חודשיים (עמ' 13, ש' 15-12), אחריו, לפני כשנה וחצי, החל לעבוד בעבודות אלומיניום במפעל "אלוקל" (עמ' 13, ש' 11-9). תחילה השתכר לפי תעריף שעתי של 23 ₪ לשעה (עמ' 16, ש' 5-4), ומחודש 04/12 החל לקבל 25 ₪ לשעה (עמ' 16, ש' 11-10). כעולה מחקירתו הנגדית, בשנה הראשונה לאחר התאונה לא יכול לעבוד בכלל, ואילו לאחר מכן ניסה למצוא עבודה, אך לא הצליח כי "היה לו קשה" (עמ' 16, ש' 23 עד 25). 13. בהתחשב בנתונים שהובאו לעיל, ובנכויות הזמניות שנקבעו ע"י המל"ל, סבורני, כי יש לפצות את התובע בגין הפסד שכר מלא לעבר, לתקופה של 12 חודשים. עלה בידי התובע להוכיח, כי הוא היה באי-כושר מוחלט מעבודתו כתוצאה מהתאונה תקופה של 12 חודשים. 4,900 ₪ x 12 = 58,800 ₪ + ריבית ממחצית התקופה עד היום = 4,800 ₪ (מעוגל). (תקופה של 57 חודשים) סה"כ 63,600 ₪. באשר להפסדי שכר חלקיים לעבר ליתרת התקופה, סבורני, כי נוכח חזרת התובע לעבודה, אם-כי לאחר תקופת הסתגלות, ובהתחשב בגובה השתכרותו כעולה מתלושי השכר שהוגשו (בסביבות ה-5,000 ₪ לחודש), ובהתחשב באופי הנכות הצמיתה שנותרה אצל התובע, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, על דרך האומדנא, על סך 9,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 14. התובע טען בסיכומיו, כי מאחר ובתקופה שבסמוך לאחר התאונה ידו הימנית הייתה בגבס, נזקק הוא לעזרה אינטנסיבית של הזולת, כמעט בכל הפעולות היומיומיות. בעניין זה מפנה התובע לדף ההנחיות הסיעודיות שניתנו לו עם שחרורו מבית החולים, שם צוין, כי הוא זקוק לסיוע הזולת ברחצה והלבשה. בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד, עותר ב"כ התובע לפיצוי בסך 25,000 ₪. מנגד, מציע ב"כ הנתבעות פיצוי בסך 5,000 ₪. לטענתו, התובע לא הביא ראיות בעניין ראש נזק זה, ולכל היותר זכה לעזרת בני משפחה שאינה חורגת מגדר הרגיל הניתן מכוח החובה המוסרית של בני משפחתו ואשר לא שולם בגינה סכום כלשהו. אכן, כעולה מהתיעוד הרפואי, התובע שוחרר מבי"ח עם גבס על ידו הימנית, הדומיננטית, (אשר הורד לאחר כחודש וחצי), והמלצה לעזרת הזולת ברחצה והלבשה. לדעתי התובע היה זקוק לעזרה אינטנסיבית של הזולת, לפחות בתקופה בה ידו הייתה בגבס, גם לצורך אכילה. להערכתי, לאחר הורדת הגבס, התובע נזקק לעזרת הזולת בחיי היומיום לתקופה נוספת של כחודש ימים. נוכח האמור, אעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 6,000 ₪, על דרך האומדנא. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות: 15. ב"כ התובע טען, כי התובע נזקק לנסיעות לשם קבלת טיפולים רפואיים, ולהוצאות נלוות, וכן הוציא כספים עבור תחבושות ותרופות. ב"כ הנתבעות טען, כי מאחר ולא הוצגו ע"י התובע ראיות כלשהן המעידות על הוצאות כאלו, ועל כך אין חולק, ומאחר והוצאות רפואיות אמורות להיות מכוסות עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין ראשי נזק אלה. אכן לא הוצגו ראיות כלשהן לגבי הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. ואכן הוצאות רפואיות אמורות להיות מכוסות עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי; ואילו לגבי הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים, יש להניח במידה גבוהה של וודאות, כי הוצאו הוצאות כאלו; ואף שלא הוצגו קבלות בגינן, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, בהתחשב במעקב הרפואי המתמשך, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש, על סך 3,000 ₪, על דרך האומדנא. הנכות התפקודית, ופגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד: 16. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי נוכח עיסוקו של התובע בעבודות פיזיות, בתחום הבניה בעיקר, הרי שהדבר מצריך שימוש מוגבר ותמידי בידיים. לטענתו, התובע סובל כתוצאה מהתאומה מכאבים, חולשה והפרעות תחושה, וירידה בכוח ביד ימין, שהיא הדומיננטית, מוגבל בעבודתו ונזקק לעזרת אחרים. משום כך, לפגיעה השפעה ישירה על תפקודו הכללי בחיי היומיום, ועל תפקודו המקצועי. לאור זאת, מבקש ב"כ התובע להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 15%. התובע העיד בחקירתו הנגדית, כי הוא מוגבל בהרמת דברים ביד ימין, ובהפעלת יד ימין (עמ' 21, ש' 6). מאידך, טענו הנתבעות, כי לנכות הפלסטית שנותרה אצל התובע אין כל השלכה על תפקודו; מה גם המומחה הבהיר בתשובותיו, כי לצלקת שנותרה אין השפעה על עבודת התובע, והיא לא הותירה אצלו כל הגבלה בתנועות היד. 17. אכן, כעולה מחו"ד המומחה ותשובותיו, לתובע לא נותרה כל הגבלה פיזיולוגית בתנועות זרוע ימין, או יד ימין. מחקירת התובע הנגדית עולה, כי הוא סובל מסכרת נעורים, אשר בגללה אף נקבעה לו נכות כללית, ושולמה לו גמלת נכות כללית בשיעור 40%, בגובה 1,886 ₪ לחודש, לתקופה מחודש 12/01 עד חודש 03/05 (ר' נ/4). מאז חודש יולי 2011 ועד היום עובד התובע בחברת "אלוקל בע"מ", בעבודות אלומיניום. מר יהושע חמו, מנהל בחברת אלוקל, העיד בעדותו הראשית מטעם הנתבעת, כי הוא מכיר את התובע מעבודתו באלוקל, התובע עובד בייצור, כגון בניית מסתורי כביסה, נעזר בכלי עבודה כגון מקדחת אוויר או מברגת אוויר, ועובד רגיל כמו שאר העובדים (עמ' 27, ש' 1 עד 11). בחקירתו הנגדית השיב מר חמו, כי התובע ביקש לחזור לעבודה, לאחר התאונה, וביקש לעבוד בעבודות אלומיניום ולא בעבודות בניה (עמ' 27, ש' 16 עד 19). התובע אמנם העיד, כי עבודה באלומיניום קלה מעבודה בבניין (עמ' 35, ש' 25); אלא שמר חמו טען בחקירתו הנגדית שזה לא נכון (עמ' 27, ש' 21). 18. אמנם, לרוב אין השלכה תפקודית לנכות הפלסטית. ההנחה היא, כי הנכות הפלסטית אינה מותירה מגבלה פיזית כלשהי, ומשכך, לא תגרום להפחתה ברמת ההשתכרות של התובע. עם זאת, אין לשלול כל השפעה תפקודית של הנכות הפלסטית, והדבר תלוי בכל מקרה ונסיבותיו. לא רק לשיעור הנכות יש משקל, גם למראה של הצלקות. יש להבחין בין צלקת עדינה שמראה אינו דוחה לבין צלקת דוחה; יש להבחין בין צלקת שלרוב מוסתרת ע"י פרטי לבוש, לבין צלקת שלרוב חשופה למראה עיניים; יש להבחין בין צלקת בגוף אישה לצלקת בגוף גבר; בין צלקת בגוף דוגמן, או דוגמנית, לבין צלקת בגוף מי שאין עיסוקו בתחום זה, וכיו"ב. למדנו, כי עתידו של התובע אינו בתחום דוגמנות, גם לא בעבודה כגון פקיד קבלה בבית מלון, אלא בתחום עבודות הכפיים, פועל ייצור, או בניין, וכיו"ב עיסוקים. אסתטיקה, יופי וכיעור, הינם ככלל ביטויים רגשיים שאינם כפופים למדדים אובייקטיביים, ומשום כך, קשים הם להערכה וכימות, ותלויים הם בעיקר בתחושה והתרשמות סובייקטיביים של כל אחד ואחד. עיון בתמונות הצלקת מלמד על צלקת נרחבת באזור הפנימי של מרפק יד ימין, הצלקות נרחבות בולטות, ודוחות במידה רבה. משכך, ובהתחשב בכל האמור, אין לשלול כל השפעה של הצלקות על כושר השתכרות התובע לעתיד. מה גם, אף לפי חו"ד ד"ר אגינסקי נותרה אצל התובע הגבלה מזערית בתנועת הפרונציה באמה ימין. בנסיבות, הנני מעמיד את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, על דרך האומדנא, על סך 48,000 ₪. כאב וסבל: 19. התובע עתר לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין כאב וסבל; הנתבעות טענו, כי יהא זה הולם לפצות את התובע בגין ראש נזק זה בסכום של 40,000 ₪. בהתחשב במראה הצלקת שנותרה אצל התובע, ובשיעור הנכות שנקבעה, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 60,000 ₪. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים: 20. בהתחשב בגובה הנכות ואופיה, לרבות משמעותה התפקודית "המועטה", אין זה המקרה שמצדיק פסיקת פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. ניכויים: 21. נטען בסיכומי הנתבעות, ס"כ תשלומי המל"ל לתובע, בגין פגיעתו בתאונה, מגיע ל- 54,147 ₪, אותם יש לנכות מכל פיצוי שייפסק (אישור תשלומי המל"ל הוגש וסומן נ/8). אין חולק בדבר חובת ניכוי תקבולי המל"ל. התובע גם לא חלק על חישובי הנתבעות, ומכאן אניח, כי חישוביה מקובלים עליו. לסיכום: 22. גובה הפיצוי המגיע לתובע בגין פגיעתו בתאונה, מגיע לסך של 189,600 ₪. מהסכום הנ"ל יש להפחית תשלומי המל"ל הנ"ל, וליתרה בסך 135,450 ₪ (מעוגל), יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% (כולל מע"מ, ועוד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםנזקי גוףתאונת עבודה