קושי במטלות הכרוכות במאמץ פיזי של הצוואר והיד עקב נכות

לטענת התובעת, בשל נכותה היא מתקשה במטלות הכרוכות במאמץ פיזי של הצוואר והיד השמאלית וכך גם בישיבה ממושכת ובהקלדה וכדומה. עוד טענה התובעת, כי התופעות של כאבי ראש ועייפות מוגברת גרעו מהכושר העיוני הלימודי שלה בהשוואה למצב טרם התאונה. לטענת התובעת, טרם התאונה הייתה בגיל צעיר ועתידה המקצועי טרם הגיע לכלל גיבוש, ונראה כי הפגיעה צמצמה ותצמצם בעתיד במידת מה את מגוון העיסוקים והעבודות בהן תעסוק, כאשר הנטייה תהיה לא לבחור בעבודות עם מאמץ פיזי מוגבר של הידיים והצוואר. לטענתה, הפגיעה תוביל לפגיעה בכושר השתכרותה ובהשתכרותה בפועל. על כן עתרה התובעת לקבוע כי נכותה התפקודית היא בשיעור של 10%. הנתבעת טוענת, כי בבחינת הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות של התובעת יש להביא בחשבון את כלל מצבה הרפואי של התובעת. לטענת הנתבעת, מעיון בחומר הרפואי שהוגש כמו גם בהתייחסותה של התובעת לשאלות ביחס לעברה הרפואי עולה, כי לתובעת בעיות רפואיות בתחומים שונים. עוד עלה אף מתצהירה של התובעת כי במרץ 2010 עברה פגיעה של כלב ונחבלה בברכה. כתוצאה מחבלה זאת עברה ניתוח, אושפזה בבית חולים למשך 3 ימים, ושבה לעבודתה בחודש יוני 2010. לטענת הנתבעת עולה מהמסמכים הרפואיים, וכן מעדותה של התובעת, כי היא סבלה עוד טרם התאונה, וללא קשר סיבתי עמה, משלל בעיות רפואיות, כגון: כאבי ראש חוזרים, כאבי גב, כאב בקרסול ימין, אנמיה, כאבי כתף וצוואר, דפיקות לב מהירות, בעיות לבביות. לטענת הנתבעת, בעיות אלו וכן האירוע עם הכלב משנת 2010, הן תלונות ללא קשר סיבתי לתאונה מושא התביעה והן אשר הובילו למגבלות מהן סובלת התובעת. התובעת התנגדה להגשת המסמכים הרפואיים וטענה כי יש להגישם באמצעות עורכם. טענה זאת נדחית על ידי. ראשית תיק המוצגים ובו מסמכים לגבי עברה הרפואי של התובעת הוגש כבר בחודש אוקטובר 2011, כאשר התובעת לא העלתה כל טענה ביחס למסמכים אלו. מעבר לאמור התובעת נחקרה והתייחסה לשאלות ביחס לעברה הרפואי ואף הפנתה לתיק הרפואי שלה וציינה כי כל האמור בו אמת (ראו עדותה של התובעת עמודים 8-10 לפרוטוקול, ועמודים 14-15 לפרוטוקול). לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת, ולאחר שהבאתי בחשבון את המסמכים הרפואיים אליהם הפנתה הנתבעת והעבר הרפואי העולה מהם, כפי שתואר לעיל, וכן בשים לב לכך כי עבודתה של התובעת עוד טרם התאונה הייתה עבודה בעלת אופי משרדי, ובהתחשב באופי הפגיעה ושיעורה, אני מעריכה כי הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת עומדת על 6.5% נכות. לא מצאתי לנכון לקבוע נכות תפקודית גבוהה יותר, כפי שעתרה התובעת, ומנגד אין מקום לדעתי לקבוע כי אין לתובעת כל נכות תפקודית, כפי שמבקשת לקבוע הנתבעת. עצם העובדה כי לתובעת קיים עבר רפואי אין בו בנסיבות העניין כדי לגרוע מהנכות שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתאונה ומהשפעתה על כושר השתכרות התובעת בעתיד. הפסדי שכר לטענת התובעת בחודש נובמבר 2011 החלה לעבוד בחברת להט בע"מ כנציגת שירות לקוחות ובהמשך כאחראית צוות. בשל התאונה הייתה בחופשת מחלה כחודש, עד ליום 28.2.03, ובסיומה שבה לעבודתה. בחודש מאי 2004 החלה התובעת לעבוד, במקביל לעבודתה בחברת להט בע"מ, ב"ידיעות אחרונות" ולאחר תקופה קצרה עבדה רק ב"ידיעות אחרונות" וזאת עד לפיטוריה בהתאם למכתב מיום 23.1.11. לטענת התובעת, לאחר פיטוריה מ"ידיעות אחרונות" חזרה לסייע להוריה במפעל המשפחתי בעבודות משרדיות. בעדותה של התובעת עלה, כי משנת 2001 ובמשך שלוש שנים עבדה בבנק, וכי הייתה תקופה בה עבדה במקביל הן בבנק והן ב"ידיעות אחרונות" (ראו עדותה עמוד 12 לפרוטוקול שורות 2-32). לטענת התובעת במועד התאונה הייתה בת 24, משמע בתחילת דרכה המקצועית ובטרם הגיעה למיצוי פוטנציאל השתכרותה. לטענת התובעת, כנהוג ביחס לקטינים וצעירים בתחילת דרכם ראוי לבחון את יכולת ההשתכרות בהתבסס על השכר הממוצע במשק אליו צפויים להגיע במשך השנים. לטענת התובעת, בשנים 2008, 2009 הגיע שכרה לשכר הממוצע במשק והיא אף עברה אותו. לטענתה, בהתאם לפסיקה, צעיר דינו כקטין. משמע כי השכר הממוצע במשק משמש נקודת המוצא ביחס לחישוב אובדן השתכרות בעתיד. באשר לבקשת התובעת לפצותה לפי ממוצע השכר במשק, הרי שדין טענה זאת להידחות. אין מקום ליטול כבסיס את השכר הממוצע במשק, שכן אין התובעת בגדר קטינה, אשר טרם החלה לכתוב את סיפור חייה, אלא המדובר באישה בת 34. עוד אציין כי התובעת שבה לעבודתה הקודמת חודש לאחר התאונה, ומעדותה אף עלה כי עבדה בשתי עבודות במקביל. עוד אוסיף כי בשנת 2008 הרוויחה התובעת שכר, אשר עלה על השכר הממוצע במשק, משמע כי על אף התאונה הצליחה התובעת בשנים מסוימות להגיע לשכר גבוה, וכי לתאונה לא הייתה השפעה על גובה שכרה. עוד אוסיף, כי אינני סבורה שיש בנכות אשר נקבעה לתובעת, שאינה גבוהה, כדי להוות הצדקה לכך שהתובעת לא הצליחה בשנים שלאחר התאונה לעבוד בעבודות, אשר השכר בהן מגיע לשכר הממוצע במשק. הפסד השתכרות לעבר לטענת התובעת, בגין הפסד השתכרות לעבר בשל ימי המחלה מה- 26.1.03 עד 28.2.03, המהווים הפסד חלקי של 5 ימים בחודש ינואר 2003 והפסד עבודה מלא בחודש פברואר 2003 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית יש לפצותה בסך של 8,800 ₪. עוד עתרה התובעת לפצותה בגין הפסדי השתכרות לעבר מיום 1.3.03 ועד היום, לפי הפסד של 500 ₪, המהווים 9% מהשכר נטו טרם התאונה, ובסך הכל עתרה התובעת לפצותה בסך של 60,000 ₪ בתוספת ריבית מאמצע התקופה. לעניין זה עולה כי טרם התאונה ממוצע שכרה של התובעת עלה לסך של 4,820 ₪. בצירוף הצמדה להיום ולאחר ניכוי מס סך של 5,868 ₪. בנסיבות העניין ולאור תקופת אי כושר שפסק מומחה בית משפט לתובעת וכן בשים לב לימי המחלה והיעדרותה מהעבודה יש לפסוק לתובעת בגין ימים אלו את הסך של 6,807 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה. באשר לתביעת התובעת לפצותה בגין הפסד השתכרות לעתיד מיום 1.3.03 ועד היום, הרי שלא מצאתי כי היה בתאונה כדי להשפיע על השתכרותה של התובעת. התובעת חזרה לעבודתה הקודמת חודש לאחר התאונה. לאחר מכן החלה לעבוד ב"ידיעות אחרונות", עבודה בה עבדה עד לשנת 2011, אז פוטרה מהעבודה וזאת ללא כל קשר לנכותה מושא התביעה. על כן וככל שהייתה פחיתה בשכרה של התובעת בחלק מהשנים לאחר התאונה, לא מצאתי כל קשר בין פחיתה זאת לנכותה של התובעת. הפסד השתכרות ופנסיה לעתיד לטענת התובעת התאונה אירעה בגיל 24 בטרם מיצתה את פוטנציאל ההשתכרות שלה, פוטנציאל אשר אינו נופל מהשכר הממוצע במשק. לטענת התובעת יש להניח כי בעבודות בהן תעסוק בעתיד תהא לנכותה השפעה על כושר העבודה וההשתכרות, אותה היא מעמידה על הפסד חודשי המוערך בסך של 750 ₪ לחודש - שהוא כ- 9% מהשכר הממוצע במשק נטו. על כן עתרה התובעת לפצותה בסך של 188,400 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד. בנוסף עתרה התובעת לפצותה בגין הפסדי פנסיה בשיעור גלובלי של 30,000 ₪. לעניין הפסד לעתיד התובעת צירפה תלושי שכר עד לדצמבר 2010. לטענתה לאחר פיטוריה בינואר, החלה לעבוד במפעל של הוריה, אך לעניין זה לא טרחה התובעת לצרף תלושי שכר המעידים על גובה שכרה. מעיון בתלושי השכר שצורפו על ידי התובעת לשנת 2010 עולה כי שכרה הממוצע היה בסך של 5,780 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום, ולאחר ניכוי מס סך של 6,399 ₪. לאור האמור יש לפסוק לתובעת בגין הפסד השתכרות לעתיד בתוספת סכום משוער בגין האפשרות לאובדן זכויות פנסיוניות, לפי נכות בשיעור של 6.5%, עד גיל 67, את הסך של 110,000 ₪. כאב וסבל בגין כאב וסבל עתרה התובעת לפיצוי מלא בשיעור של 10% בסך של 23,600 ₪. לתובעת נכות בשיעור של 6.5%. לאור שיעור נכותה של התובעת וכן לאור התקופה בה שהתה באי כושר אני פוסקת לתובעת סך של 20,000 ₪. עזרת צד ג' ניידות והוצאות רפואיות לטענת התובעת בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד ולאור הקושי בחלק מהעבודות הקשות יותר של משק הבית מוערך רכיב זה בסך של 10,000 ₪. עוד עתרה התובעת לפסוק לה הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד וכן הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד בסכום גלובלי של 5,000 ₪. בהתייחס לתביעת התובעת לפיצוי בגין עזרת צד ג', הרי שמצבה כיום של התובעת אינו מצריך עזרת צד שלישי ולא הוכח צורך כזה. אף טענתה ביחס לעזרת צד ג' בעבר נדחית. התובעת לא צירפה כל תצהיר מטעם אמה אשר יתמוך בטענתה כי נעזרה בה בתקופה שלאחר התאונה. כאשר לעניין זה ידועה ההלכה כי "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא שהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראייה, הייתה פועלת כנגדו..." (ראו למשל בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 760). בהתייחס להוצאות ניידות, הרי שהתובעת לא צירפה כל קבלה או אסמכתה לטענותיה בעניין זה. על כן אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה. באשר להוצאות רפואיות התובעת לא הוכיחה את הצורך בהוצאות רפואיות, וככל שידרשו בעתיד טיפולים שיגרתיים או ביקורי רופא התובעת זכאית לקבלם במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. באשר להוצאות שהוציאה התובעת בעבר, בהתחשב בנכותה, בטיפולים שקיבלה ובתרופות שנטלה, ובהתחשב בכך שהתובעת צירפה לתצהירה מספר מועט של קבלות, יש לפסוק לה סכום גלובלי בגין הוצאות אלו בסך של 2,500 ₪. סוף דבר אני פוסקת לתובעת פיצויים כדלהלן: הפסד השתכרות לעבר 9,314 ₪ הפסד השתכרות לעתיד כולל הפסד פנסיה 110,000 ₪ הוצאות רפואיות 2,500 ₪ נזק לא ממוני 20,000 ₪ סך הכל 141,814 ₪ סיכומו של דבר, אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסך של 141,814 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ובכללן שכר טרחת המומחה, וכן תשלם שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.34%. צווארנכות