חתימה על חוזה עקב מרמה בלי לדעת שמדובר בהסכם למכירת זכויותיה בדירה

לטענת התובעת, היא חתמה על החוזה עקב מרמה ובלי שידעה כלל שמדובר בהסכם למכירת זכויותיה בדירה. בתביעה זו עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי לביטול החוזה על פיו נמכרו זכויות הדיירות המוגנת בדירה לנתבעים.

כללי:
בעלי הדין:
1. התובעת, כבת 77 שנה בעת החתימה על החוזה, עלתה ארצה ממרוקו לפני למעלה מ-50 שנה, אינה יודעת קרוא וכתוב, חסרת השכלה ומתקשה בהבנת השפה העברית. התובעת מתקשה בשמיעה ובראייה.

2. הנתבעים הם זוג נשוי.

הדירה:
3. ביום 13.2.1968 נחתם חוזה שכירות מוגנת בין חב' עמידר לבין מר אוחנה נסים, בעלה המנוח של התובעת, לפיו שכר מר אוחנה מאת חב' עמידר דירה בת 2 חדרים הנמצאת בקומה א' ברחוב כ"ט מס' 5 בלוד הידוע כגוש 3949 חלקה 86 (להלן-"המושכר"). על חוזה השכירות מצויה גם חתימתה של התובעת. כיום כתובת המושכר היא ברחוב כצנלסון 38 בלוד. ברבות הימים הוספו תוספות בנייה למושכר.

4. מר אוחנה נסים נפטר ביום 14.12.07, וכל זכויות הדיירות המוגנת במושכר עברו לתובעת.


מערכת היחסים בין הצדדים:
5. ביום 10.8.09 פנו הצדדים לעו"ד מאהר אבו סיאם. התובעת הגיעה למשרדו של עו"ד אבו סיאם יחד עם בנה מר אלי אוחנה. במועד זה חתמה התובעת לעו"ד אבו סיאם על ייפוי כוח, באמצעותו פנה עו"ד אבו סיאם לחב' עמידר על מנת לקבל פרטים אודות המושכר (מוצג נ/2). על פי ייפוי הכוח פנה עו"ד אבו סיאם לחב' עמידר וקיבל פרטים אודות המושכר, וביצע תרשומת של המידע אותו קיבל מחב' עמידר (מוצג נ/3).

6. בו ביום, דהיינו ביום 10.8.09, חתמו התובעת והנתבע 1 במשרדו של עו"ד אבו סיאם על חוזה לפיו מכרה התובעת לנתבעים את זכויות הדיירות המוגנת במושכר בתמורה לסך 300,000 ₪, כאשר סכום זה כולל את חלקה של חב' עמידר בדמי המפתח.

בסעיף 4 לחוזה השכירות הותלה תוקף החוזה בקבלת הסכמת עמידר להעברת הזכויות במושכר על שם הנתבעים.

בסעיף 5 לחוזה הסכימו הצדדים כדלקמן:
"במצורף להסכם זה תשריט המסומן א' והחלטת ועדת דמי מפתח מיום 17.7.2008 והמסומן א'1. במידה והאמור בנספחים אלה הינו נכון ביחד לחלק הלא מוגן יהיה הסכם זה בטל ומבוטל מעיקרו."

בסעיף 6 לחוזה נקבעו תנאי התשלום כדלקמן:


הסך 10,000 ₪ ישולם במעמד חתימת החוזה, וחתימת התובעת על החוזה מהווה אישור לקבלת הסכום;
הסך 240,000 ₪ ישולם בתוך 10 ימים מיום קבלת הסכמת חב' עמידר ואישור העסקה על ידיה, והתובעת מתחייבת לשלם לחב' עמידר את דמי המפתח ואת כל החובות הרובצים על הנכס מתוך סכום זה;
יתרת התמורה בסך 50,000 ₪ תשולם לתובעת במעמד מסירת החזקה בדירה ובתוך 3 חודשים מיום אישור העסקה ע"י חב' עמידר.


בסעיף 18 לחוזה הוסכם ששני הצדדים ישלמו לעו"ד אבו סיאם את שכה"ט בגין חוזה זה. על פי הוראה זו ייצג למעשה עו"ד אבו סיאם את שני הצדדים לעסקה. מחומר הראיות עולה שאכן שני הצדדים שילמו בחלקים שווים את שכר טרחתו של עו"ד אבו סיאם.

בסעיף 19 הסכימו הצדדים שצד שיפר את החוזה הפרה יסודית, ישלם לצד הנפגע פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

7. ביום 13.8.09 שלח עו"ד אבו סיאם לתובעת מכתב בשם הנתבע 1 שנוסחו כדלקמן:
"1. ביום 10.8.2009 נערך ונחתם הסכם מותנה למכירת הנכס ברחוב כצנלסון 39 בלוד.


לאחר בדיקת תיק הנכס בחברת עמידר עולה התמונה הבאה:
במהלך חודש מרץ 2009 הוצא על הנכס צו הסרת סכנה.
עם ביצוע עבודות הבנייה לצורך הסרת הסכנה נבנה גג על הנכס כולל על החלק הלא מוגן.
חלקך בעלויות ביצוע התיקונים מסתכם ב- 45,203 ₪ נכון לחודש מרץ 2009.
מרבית חלקיו של הנכס הן בבחינת נכס לא מוכן שהם בשטח כולל של 60 מ"ר.
החלטת ועדת דמי מפתח קבעה כי על השוכר לשלם דמי שכירות לא מוגנים בסך 676 ₪ לחודש לאחר חתימה על חוזה לא מוגן.
כמו כן נדרש השוכר לשלם דמי שכירות על החלק המוגן בסך 70 ₪ לחודש.
אי לכך ולאור האמור לעיל ומאחר ומרבית חלקיו של הנכס הם בבחינת נכס לא מוגן, אזי הנני להודיעכם כי הסכם המכירה המותנה שנחתם בין הצדדים ביום 10.8.2009 בטל ומבוטל מעיקרו, הכל כאמור בסעיף 5 להסכם.
על כן מתבקשת הגב' אוחנה להחזיר לה"ה אבו צעלוק מוחמד סך 10,000 ₪ ששולמו במעמד חתימת ההסכם."

מהמשך התכתובת בין הצדדים עולה שלאחר החתימה על החוזה ייצג עו"ד אבו סיאם את הנתבע 1 כנגד התובעת. התובעת לא הגיבה למכתב זה, כך שלמעשה החוזה להעברת זכות הדיירות המוגנת בדירה לנתבע 1 בוטל. כנגד עניין זה טענו הנתבעים, ובטענה זו אדון להלן.
מחומר הראיות עולה שמכתב זה לא היה בפני עו"ד גביזון בעת שהגיש את כתב התביעה, ומסמך זה גולה במהלך המשפט.

8. למרות ביטול החוזה, המשיך עו"ד אבו סיאם לפעול להעברת הזכויות במושכר על שם הנתבע 1. ביום 28.10.09 שלח עו"ד אבו סיאם מכתב לחב' עמידר בשם התובעת אודות המושכר, שנוסחו כדלקמן:


מרשתי מעוניינת למכור את הנכס הנ"ל.
לצורך זאת מרשתי מבקשת להעביר לעיונה ולרשותה פירוט מדויק ועדכני לגבי גבולות הנכס, מידותיו, מספר חדריו ושטחו הכולל של הנכס, לרבות החלקים המוגנים והלא מוגנים, במידה וישנם כאלה בנכס.
נא לאשר זאת על גבי התשריט הקיים בתיק ולסמן שטח הנכס המוגן באדום. כמו כן הינכם נדרשים לאשר שלא קיים כל צו להסרת סכנה בנכס.
הנ"ל דרוש לצורך ביצועה של עסקת מכר חדשה, ונא בהקדם לפני שהדייר המוצע יתחרט."

בעקבות מכתב זה יצא מר יואש זלינגר פקיד עמידר למושכר, על מנת לבדוק מה הן חריגות הבנייה, והתברר שרק הגלריה נבנתה ללא היתר וללא הסכמת עמידר, ואינה כלולה במושכר המוגן.

9. ביום 6.12.09 פנה מר מאיר אוחנה, אחד מילדיה האחרים של התובעת, לחב' עמידר בדרישה להפסיק את הטיפול בהליך העברת הזכויות. ביום זה גם העביר עו"ד אבו סיאם לחב' עמידר את תצהיר הדייר היוצא ותצהיר הדייר המוצע, למרות שעל תצהירים אלו נרשם שהם נחתמו ביום 10.8.09. בעקבות פניית בני משפחתה של התובעת ופניית עו"ד גביזון בשם התובעת לחב' עמידר, הפסיקה חב' עמידר את הטיפול בהעברת הזכויות במושכר על שם הנתבע 1, והפנתה את הצדדים לבית המשפט.

10. ביום 7.12.09 שלח עו"ד גביזון, ב"כ התובעת, מכתב לעו"ד אבו סיאם בו טען כי התובעת הוטעתה, אינה יודעת קרוא וכתוב, וכי החוזה נגוע בהטעיה ותרמית, בעושק ובחוסר גמירות דעת, ולכן מודיעה התובעת על ביטול החוזה. עו"ד אבו סיאם הודיע לעו"ד גביזון שכל האמור במכתב הנ"ל אינו נכון, וכי הוסברה לתובעת היטב מהות העסקה.

טענות הצדדים:
11. ביום 28.12.09 הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעים ועתרה לבית המשפט כדלקמן:


ליתן פסק דין המצהיר על בטלותו של החוזה שנחתם בין הצדדים ביום 10.8.09 להעברת זכות הדיירות המוגנת בדירה לנתבע 1, או המורה על ביטולו של החוזה הנ"ל;
ליתן פסק דין המצהיר או המבטל כל מסמך עליו חתמו הצדדים בקשר למכירת זכויותיה של התובעת בדירה, לרבות תצהיר דייר יוצא ותצהיר דייר מוצע, ייפויי כוח וכו'.


התובעת נימקה עתירותיה הנ"ל בנימוקים כדלקמן:


בחודש אוגוסט 2009 ביקש ממנה בנה אוחנה אלי (להלן-"אלי") לגשת אתו לעו"ד מטעמו לחתום על טופס העברת בעלות ברכב הנמצא בשימושו באופן שהבעלות ברכב תרשם על שמה. אלי הסביר לה שיש צורך בהעברת הבעלות ברכב על שמה, מאחר והוא חושש שיפסיק לקבל את ההטבות שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי בשל רכישת הרכב, אם הרכב יירשם על שמו. התובע ניגש יחד עימה לעו"ד אבו סיאם, ובפגישה נוכח הנתבע 1, אשר הוצג כחבירו של אלי. הפגישה נוהלה בשפה העברית, ולא הסבירו לה כלום. לאחר מכן חתמה על הטפסים שהגישו לה, כאשר היא יודעת שהיא חותמת על טפסים להעברת בעלות ברכב;
בעת החתימה על המסמכים לא הסבירו לה שהיא חותמת על חוזה למכירת זכויותיה במושכר לנתבע 1;
העסקה נגועה בחוסר גמירות דעת, בהטעיה, בתרמית ובעושק, ולכן זכאית התובעת לבטל את החוזה, כפי שאכן עשתה.


12. בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות כדלקמן:


לפני החתימה על החוזה לא הייתה כל היכרות מוקדמת בין הנתבע 1 לבין אלי;
עו"ד אבו סיאם הסביר לתובעת את מהות העסקה ואת מהות המסמכים עליהם חתמה ביום 10.8.09, ורק לאחר מכן חתמה התובעת על מסמכים אלו;
במהלך הפגישה אצל עו"ד אבו סיאם הייתה אוירה נינוחה, ולא היה כל לחץ על התובעת;
התובעת הייתה שותפה מלאה למו"מ שנוהל בין עימאד, אחיו של התובע, לבין אלי, הייתה מודעת לפרטי החוזה לפני החתימה עליו, והפצירה בהם לחתום על החוזה.


העדויות:
13. מטעם התובעת העידו התובעת, נכדתה בן-דוד ליאת, בנה אוחנה מאיר, בתה עליזה אוחנה ובנה אוחנה סלומון. כל העדים נחקרו חקירה שכנגד.
מהעדויות של עדים אלו עולה שרק התובעת ואלי היו בעת החתימה על החוזה במשרדו של עו"ד אבו סיאם, ואילו יתר עדי התביעה לא היו נוכחים בפגישה במשרדו של עו"ד אבו סיאם ובעת החתימה על החוזה הנ"ל.

התובעת לא הביאה לעדות את בנה אלי, על מנת שיתמוך בטענותיה אודות חוסר גמירות הדעת, ההטעיה, התרמית והעושק. מחדל זה פועל כנגדה, שכן אילו הייתה סבורה שעדותו תועיל לה הייתה לפחות מזמינה אותו לעדות באמצעות בית המשפט. ראה לעניין זה את ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מט(1), 450; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח' פ"ד מז(2), 605, 614; ע"א 369/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ ואח' פ"ד נח(2) 385.

עדותה של התובעת בכל אשר אירע במשרדו של עו"ד אבו סיאם היא עדות יחידה עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש].

התובעת הגישה את חוות דעתו של שמאי המקרקעין אשר בן ישי, אשר העריך את דמי המפתח המלאים לגבי המושכר בגבולות הסך 430,000 ₪. גם מר בן ישי נחקר חקירה שכנגד.

14. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים, מר עימאד אבו צעלוק אחיו של הנתבע 1, פקיד עמידר מר יואש זלינגר, ועו"ד אבו סיאם. כל העדים נחקרו חקירה שכנגד.

התובעים הגישו גם את חוות דעתו של השמאי תומר שאול, אשר העריך את דמי המפתח המלאים בגין המושכר בסך 290,000 ₪. מר תומר שאול נחקר חקירה שכנגד על חוות דעתו. חוות דעתו של מר תומר שאול תואמת את חוות דעת שמאי המקרקעין אילן ברעם מטעם חב' עמידר מיום 13.12.09 (חוות הדעת מצויה בתיק עמידר שהוגש לבית המשפט), בה קבע מר ברעם כי דמי המפתח המלאים עבור המושכר הינם 300,000 ₪, בדיוק כפי שקבוע בחוזה שבין הצדדים.

סיכומי הצדדים:
15. הצדדים חזרו על טענותיהם שבכתבי הטענות, אך התייחסו בסיכומיהם למכתב של עו"ד אבו סיאם מיום 13.8.09, בו ביטל הנתבע 1 את החוזה.

דיון ומסקנות:
גמירות הדעת של התובעת:
16. טוענת התובעת שלא הייתה לה גמירות דעת למכור את זכויותיה במושכר.

17. סבור אני יש לדחות את טענתה זו של התובעת מהסיבות כדלקמן:


לעניין זה התובעת היא עדה יחידה, ועל עדותה חלות הוראות סעיף 54 פקודת הראיות [נוסח חדש];
על התובעת היה להביא לעדות את בנה אלי שהיה עמה אצל עו"ד אבו סיאם בעת הפגישה אצל עו"ד אבו סיאם. התובעת לא טרחה להזמינו באמצעות בית המשפט, ועניין זה פועל כנגדה;
בביקור מעגל מיום 1.12.08, כ- 9 חודשים לפני החתימה על החוזה שבין התובעת לבין הנתבע 1, נרשם בטופס ביקור המעגל שהתובעת מעוניינת למכור את הנכס (מסמך מס' 19 בתיק הנכס). כמו כן ביום 1.3.09 ביקשה התובעת להתפנות מהמושכר תמורת פיצוי (מסמך 93 לתיק הנכס);
עו"ד אבו סיאם העיד שהסביר לתובעת את מהות העסקה, והתובעת הבינה היטב את מהות העסקה;
קשה לי ליתן אמון בעדותה של התובעת לאור ההאשמות שהאשימה את ילדיה שלקחו ממנה סכומי כסף ניכרים ללא הסכמתה, ואילו ילדיה העידו שהם קיבלו מהתובעת את הכספים שלטענתה לקחו ממנה שלא כדין.


18. אשר על כן, דוחה אני את טענת התובעת לחוסר גמירות דעתה למכור את זכויותיה במושכר.


הטעיה ותרמית:
19. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

סעיף 56 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] קובע כי:
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון."

כאשר תובע מבסס את תביעתו על עילת התרמית, טוען הוא למעשה פלילי שעשה כנגדו הנתבע. לפיכך מוטל עליו נטל ראיה מוגבר, מעבר לנטל הראיה במשפט אזרחי רגיל, להוכיח את טענת התרמית. ראה לעניין זה את ע"א 260/82 שמעון סלומון נ. ששון אוחנה, פ"ד לח(4) 253; ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ( 12.8.07).

20. סבור אני שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענת ההטעיה על פי דיני החוזים ואת עוולת התרמית על פי דיני הנזיקין, מהנימוקים שדחיתי את טענתה לעניין חוסר גמירות דעתה לחתימה על החוזה.

עושק:
21. טוענת התובעת שיש לבטל את החוזה, שכן עומדת לה טענת העושק הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי).

22. סעיף 10 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

23. ביהמ"ש העליון התייחס בפסיקתו לעילת העושק, וקבע:

  1. ביטולם של הסכם או של תנאי בו, משום שההתקשרות בהסכם הייתה נגועה בעושק, מותנה בקיומם של שלושה: "חולשתו" של אחד המתקשרים – הבאה לכלל ביטוי במצוקה, בחולשה שכלית או גופנית או בחוסר ניסיון; מודעותו של המתקשר ל"חולשה" זו וניצולה לצורך קביעת תנאים בהסכם הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ע"א 3156/98 יצחק בן-ישי נ. אלכס ויינגרטן ואח', פ"ד (נה(1) 939); ע"א 624/80 אמינה עבד אמארה ואח' נ. ציון נמני ואח', פ"ד לז(2), 606; ע"א 4839/92 יוסף גנז נ. מרדכי כץ, פ"ד מח(4) 749;
  2. עילת הביטול קמה בהצטרפותם יחד של שלושת היסודות האלה. שלושת יסודותיה של עילת העושק הם יסודות מצטברים, וכן קיימת תלות הדדית ביניהם. קיומו הברור ואופיו החמור של כל אחד מן היסודות האלה עשויים לשמש סימן וראיה לכך כי נתקיימו בהסכם היסודות האחרים המקימים את עילת העושק. בכך אין כדי להמעיט מן הדרישה כי כל אחד מן היסודות האלה יתקיים במלוא תוקפו (ע"א 3156/98 הנ"ל);
  3. מקום שבו אחד מיסודותיה של העילה מוצא לו ביטוי חמור במיוחד, מוקל לעתים הנטל הראייתי הרובץ על המבקש להוכיח את קיומם של היסודות האחרים, אך בכך אין כדי להמעיט מן הדרישה כי גם היסודות האחרים יתקיימו במלואם, כי מצוקת המתקשר תהא מצוקה חמורה, וכי תתקיים מודעות מלאה לה אצל המתקשר האחר (ע"א 3156/98 הנ"ל; ע"א 9207/04 יוסף כמיסה נ. דן גרטלר);
  4. המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית של המתקשר – וכן חוסר ניסיונו חייבים להיות כבדי משקל. אין די בעובדה שהמתקשר נתון ללחץ חברתי-משפחתי וללחץ אישי-פנימי המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל, ולא כל קושי כלכלי ארעי או חולף שבו נתון אדם מצדיק את ביטול ההסכם שעליו חתם, ולא כל פער באורך הנשימה של הצדדים מקים עילת ביטול מחמת עושק (ע"א 3156/98 הנ"ל). על בית המשפט להשתכנע שהמצוקה, החולשה השכלית או הגופנית להיות כבדות משקל ועל בית המשפט להשתכנע שפעלו את פעולתן על העשוק והסיטו את שיקול דעתו סטייה של ממש מנתיבה הנכון (ע"א 403/80 חי סאסי ואח' נ. נעימה קיקאון, פ"ד לו(1) 762; ע"א 1912/93 שושנה שחם נ. רפאל מנס, פ"ד נב(1) 119);
  5. על הטוען שהתקיימו תנאי עילת עושק להוכיח שהתקיימו כל התנאים לרבות מודעותו של הצד שכנגד למצוקה, לחולשה השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ושתנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ע"א 5806/02 אריאל ארביב ואח' נ. יעקב קרני, פ"ד נח(5) 193; ע"א 9207/04 הנ"ל);
  6. אין לקבוע שבכל מקרה של העדר ייעוץ של עו"ד מתקיים ניצול לרעה של מעמדו של הצד שאינו מיוצג (ע"א 624/80 הנ"ל);
  7. שני התנאים הראשונים לעניין העושק הם תנאים סובייקטיביים. המבחן ליסוד אי סבירות התנאים הוא אובייקטיבי, ומחייב בירור מהו "מקובל" ומהי "מידה בלתי סבירה" (ע"א 2041/05 דוד מחקשווילי נ. רחל מיכקשווילי). בית המשפט אינו עושה עצמו אפוטרופוס על בעלי הדין לקבוע לפי שיקול דעתו הוא, שתניות החוזה אינן סבירות (ע"א 4839/92 הנ"ל עמ' 763);
  8. אין צורך להוכיח שאילולא העושק לא הייתה נוצרת התקשרות, ולא נדרש שהעושק יהיה הגורם הבלעדי או המכריע להתקשרות. מבחן הקשר הסיבתי בין העושק לבין ההתקשרות הוא מבחן סובייקטיבי (ע"א 784/81 ישראל שפיר נ. מרטין אפל ואח', פ"ד לט(4) 149).


24. התובעת אכן הוכיחה שאינה יודעת קרוא וכתוב בעברית. התובעת לא הוכיחה שהנתבעים או מי מטעמם ניצלו את חוסר ידיעתה בקריאה ובכתיבה, שכן עו"ד אבו סיאם העיד שהסביר לתובעת את מהות העסקה ואת הוראות החוזה. בנוסף, התובעת לא הוכיחה שתנאי העסקה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, וזאת בהתחשב בחוות דעת השמאי מטעם עמידר, מר אילן ברעם, שהוא שמאי ניטרלי, שבזמן אמת קבע שסכום דמי המפתח המלאים נכון למועד החתימה על החוזה הוא בסך 300,000 ₪, בדיוק כמו שכתוב בחוזה.

25. אשר על כן, סבור אני שיש לדחות את טענת העושק של התובעת.

ביטול העסקה:
25. ביום 13.8.09 שלח עו"ד אבו סיאם בשם הנתבעת 1 לתובעת מכתב בו הוא מבטל את החוזה עקב בנייה ללא היתר. מאחר וכך, על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח שהודעת ביטול זו בוטלה לאחר מכן, והצדדים המשיכו בביצוע החוזה. הצדדים לא הגישו כל מסמך המבטל את הודעת הביטול, ועל כן יש לבדוק מחומר הראיות שבתיק האם אכן בוטל מכתב הביטול מיום 13.8.09.

26. מחקירתו הנגדית של עו"ד אבו סיאם עולה שלאחר שהתברר שרק הגלריה אינה כלולה במושכר המוגן, המשיך לטפל בהעברת הזכויות במושכר על שם התובעים, אך לא שלח מכתב המבטל את הודעת הביטול. סבור אני שעל עו"ד אבו סיאם היה לשלוח הודעה המבטלת את מכתב הביטול, ומשלא עשה כן, המשיך למימוש חוזה מבוטל.

27. מאחר והנתבעים מסתמכים על חוזה שבוטל, עבר אליהם הנטל להוכיח שהחוזה חודש, אך הם לא הוכיחו זאת. הנתבעים מסתמכים על המשך פעילותו של עו"ד אבו סיאם למימוש החוזה. המשך פעילותו של עו"ד אבו סיאם למימוש החוזה אינה מעידה על הסכמתה של התובעת מאומה, שכן לאחר החתימה על החוזה ייצג עו"ד אבו סיאם אך ורק את הנתבע 1, וראיה לכך הם מכתב הביטול מיום 13.8.13 ותשובותיו בשם הנתבע 1 למכתביו של עו"ד גביזון.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:


החוזה שנחתם בין התובעת לבין הנתבע 1 ביום 10.8.09 למכירת זכויות הדיירות המוגנת של התובעת במושכר ברחוב כצנלסון 39 בלוד נחתם כדין;
החוזה בוטל ע"י הנתבע 1 ביום 13.8.09, והודעת הביטול לא בוטלה;
החוזה בוטל ולא חודש, ועל כן אין לו כל תוקף, והזכויות במושכר נותרות על שם התובעת;
משבוטל החוזה, אין כל תוקף לתצהיר הדייר היוצא עליו חתמה התובעת ולתצהיר הדייר המוצע עליו חתם הנתבע 1 ולייפוי הכוח שנתנה התובעת לעו"ד אבו סיאם בכל הקשור בעסקה זו או לכל מסמך אחר הקשור בעסקה זו.
מאחר ורוב טענותיה של התובעת לעניין תוקף החוזה נדחו, ודחיית התביעה מבוססת על מסמך אותו לא הגישה התובעת, אין צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון