האם הועדה צריכה "להזהיר" נכה לפני הפחתת שיעור מוגבלות בניידות ?

לטענת המערער, הוועדה לא הזהירה אותו כנדרש, על כך שהיא עומדת להפחית את שיעור מוגבלותו בניידות. נטען עוד, כי הוועדה לא מילאה את סעיף ו.5 לפרוטוקול, בו נדרשת הוועדה לנמק החלטתה ביחס לוועדה קודמת. 3. לטענת המשיב, הוועדה התכנסה מכוח ערר שהוגש מטעם המשיב, ולכן אין חובת אזהרה. נטען כי הוועדה הסבירה ונימקה החלטתה בסעיף ו.1 לפרוטוקול ובכך מילאה את חובת ההנמקה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. לאחר שעיינתי בערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שהונח בפני ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות. 5. ביום 19/5/13 התכנסה הוועדה, עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, הקשיבה לתלונות המערער וערכה לו בדיקה קלינית. הוועדה, בהרכב שני מומחים לנוירולוגיה ומומחה לריאומטולוגיה, פירטה את ממצאי בדיקתה בסעיף ד' לפרוטוקול. לדעת הוועדה, המערער סובל משיתוק מלא של אחד משרירי ירך ימין, ולכן קבעה כי מצבו של המערער תואם מוגבלות בניידות לפי פריט א-5, שעניינו שיתוק מלא למעשה של שוק אחת, מלווה שיתוק של אחד השרירים המפורטים בסעיף א-1. באשר לחובת האזהרה: 6. סעיף 14 לתוספת השנייה להסכם הניידות קובע בזו הלשון: "ועדה רפואית לעררים רשאית לאשר החלטת הוועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהעורר הוא הנבדק ובין שהוא המוסד". דין הוא, אפוא, כי בעת שמיעת ערר על החלטתה של ועדה מחוזית, רשאית הוועדה הרפואית לעררים לקבל כל החלטה שוועדה מדרג ראשון רשאית הייתה לקבל. ההלכה קובעת כי תפקידה של הוועדה הרפואית לעררים אינו רק לבקר את החלטת הוועדה מדרג ראשון אלא לערוך בדיקה מחודשת של כל ההיבטים הרפואיים של קביעת מוגבלותו בניידות של הנכה. מאותו טעם עצמו, שעה שהוועדה הרפואית לעררים משנה, בעקבות ערר, החלטת ועדה מדרג ראשון, לא מוטלת עליה חובה לנמק מדוע סטתה ממצאיה קודמתה. 7. בענייננו, ועדה רפואית לעררים קודמת משנת 2007 קבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור 80% לפי פריט ליקוי א-3. ועדה מחוזית אשר בדקה את המערער ביום 6/3/13 קבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור זהה, לפי אותו פריט ליקוי. המשיב הגיש ערר, והוועדה נשוא ערעור זה קבעה, כאמור, כי מוגבלותו של המערער בניידות היא בשיעור 50%, לפי פריט ליקוי א-3. המערער טען, כי מקום שהוועדה רואה לנכון להפחית את שיעור המוגבלות בניידות שנקבעו לנכה, עליה להזהירו, גם במקרה שבו הערר הוגש על ידי המשיב, וזאת על מנת לתת לנכה הזדמנות נאותה להתייחס לכך. ההלכה קובעת כי חובה על הוועדה להזהיר את המבוטח בטרם תפחית את שיעור הנכות (דב"ע שן/01-26 המוסד לביטוח לאומי - יאיר אהרונוב, פד"ע כב 459). אולם, ההלכה אינה חלה במקרה בו המוסד לביטוח לאומי הוא המערער. לאור האמור, אין לקבל את הטענה שהיה על הוועדה להזהיר את המערער כי היא עומדת להפחית את שיעור מוגבלותו בניידות, והיא נדחית. באשר לחובת ההנמקה לפי סעיף ו.5 לפרוטוקול: 8. עיון בסעיף ו.5 לפרוטוקול מעלה, כי במקרה שבו החלטת הוועדה שונה מהחלטות קודמות, הוועדה נדרשת לנמק ולהסביר האם חל שיפור או חלה החמרה במצב הנכה. בענייננו, שוכנעתי כי הוועדה מילאה אחר חובת ההנמקה, כאשר בסעיף ו.1 הסבירה נמק היטב מדוע לדעתה אין הצדקה ליישם בעניינו של המערער את פריט ליקוי א-3. ראשית, הוועדה ציינה כי נתנה דעתה לפגיעה הספינלית שעבר המערער ולהשלכותיה. לדעתה, "מצבו כיום 7 שנים לאחר החבלה השתפר משמעותית לעומת המתואר בשנה הראשונה לאחר התאונה". שנית, הוועדה הסבירה מדוע לדעתה יש ליישם את פריט ליקוי א-5. הוועדה קבעה כי הממצאים האובייקטיבים השיתוקיים ניתנים ליישום לפי פריט ליקוי א-5 "כיוון שברגל ימין קיים שיתוק מלא של שרירי השוק של אחד משרירי הירך ולא שני שרירים משרירי הירך, כדרישת סעיף א-3". 9. עינינו הרואות, הוועדה הסבירה כי חל שיפור במצבו של המערער, והסבירה כי מאחר שיש שיתוק מלא של אחד משרירי הירך, פריט הליקוי שיושם בעבר אינו מתאים לממצאים הקליניים שמצאה הוועדה. הוועדה אף הוסיפה וציינה כי גם ד"ר גליקמן, המומחה מטעם המערער, מצא נזק מוטורי ותחושתי בעצב אחד מימין, ללא אזכור של פגיעות בעצבים אחרים. 10. לאור האמור, מקובלת עלי טענת המשיב לפיה הוועדה מילאה את חובת ההנמקה. החלטת הוועדה ממלאת אחר תכלית סעיף ו.5 לפרוטוקול, הגם שההנמקה לא מצויה באותו תת סעיף בפרוטוקול. מדובר בדרישה מהותית ולא טכנית. מבחינת המהות, התייחסה הוועדה לכל הפרמטרים המופיעים בסעיף ו.5 לפרוטוקול, ופירטה אותם כנדרש. הוועדה הסבירה את השינוי שחל במצבו של המערער והתייחסה לכך שבמשך שנים הוכר כמוגבל בניידות לפי פריט ליקוי א-3. 11. לאור כל האמור, ומשלא מצאתי טעם להתערבות בהחלטת הוועדה - על כן הערעור נדחה בזאת. 12. אין צו להוצאות. 13. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. נכותניידותשאלות משפטיות